יג:
יציאות השבת
פרק ראשון
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בימי
לבוניך מהו אצלך. לא משום שיש לחלק בין נדות לליבון
ושימש תלמידי חכמים. להסבירו סתומות המשנה וטעמיה והוא הנקרא
קד א מיי' פי"א מהלכו'
א) [לעיל יב.], ב) לקמן קנב.
ברכות יח:, ג) חגיגה יג.
א"ב הלכה יח סמג
תלמוד: נדותיך. כל שבעה של ראייה ראשונה: ליבוניך. כגון זבה
דהא אמר ר"ע בפרק במה אשה יוצאה (לקמן דף סד:) הרי
מנחות מה., ד) זבין פ"ה
לאוין קיא טוש"ע יו"ד סימן
קצה סעיף ב: היא בנדתה עד שתבא במים אלא לפי שידע אליהו שכך היה המעשה
שסופרת שבעה נקיים משפסקה וצריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה
מי"ב, ה) [פי' מאכל כמו ויתן
קה ב מיי' שם טור שו"ע
אוכל בערים בפרשת מקץ ועי'
שמא תראה ותסתור ספירתה: בנדת טומאתה. ועד שתבא במים
ור"ח ורש"י פירשו בפרק אע"פ (כתובות דף סא. ושם) גבי שמואל
❖ א
תוי"ט פרק ב' דסוכה מ"ה],
שם סעיף יד:
מחלפא ליה דביתהו בידא דשמאלא
לטבילה היא בנדתה דמרבינן מתהיה
ו) [גיטין טז.], ז) פסחים יט:,
ח) [ויקרא טו], ט) [סוף
בנדתה בהוייתה תהא עד שתבא במים
היינו בימי ליבונה אין נראה כדפירשתי
ושימש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת
ח)
ב
מצורע וכ"א לקמן סד:],
לעזי רש"י
בתורת כהנים : מטה חדא הואי. רחבה
ור"ת פירש שהיו רגילים לטבול שתי
ג
ט)
בחצי ימיו ולא היה אדם מחזירה דבר פעם
י) [דף יא.], כ) [דף יז:],
❖
טבילות אחת לסוף שבעה לראייתה
ולא קירוב בשר הואי וסבר דשרי
ל) ס"א אינו והכל פירוש אחד.
פורציינ"ט. חגורה.
אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל
מהר"ם, מ) [מפסיקין.
בהכי: סינר. פורציינ"ט שהיא חוגרת
שהיא טהורה מדאורייתא בהך טבילהד
רש"ש], נ) [יחזקאל מד],
אותו מאורע ואמרתי לה בתי בימי נדותך
ואחת לסוף ימי ליבון לכך היה מיקל
בו ומגיע ממתנים ולמטה: ס) [שם מה], ע) [ערך גויה
מוסף רש"י
❖
מה הוא אצלך אמרה לי חס ושלום אפי'
מתני' ונמנו ורבו. באו למנין
א'], פ) [שמיני פרק ז],
א
אותו האיש ורש"י היה נוהג איסור
ה
בימי נדותך מה הוא
באצבע קטנה לא נגע [בי] בימי לבוניך
ונמצאו של ב"ש מרובין: גמ' ה"ג
להושיט מפתח מידו לידה בימי נדותה
אצלך. ואליהו שמע בישיבה
מהו אצלך אכל עמי ושתה עמי וישן עמי
של מעלה שלפיכך נענש אותו
ואלו תנן הני דאמרן או דלמא אלו תנן
ונראה לר"י שיש סמך מסדר אליהו
תורה אור השלם
תלמיד, ולפיכך שאל לה איסור
הני דבעינן למימר קמן. ואלו קאי
בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר
דקתני אמר לה שמא הבאת לו את
1 וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ
נדה משאר איסורין, ומה
ששאל על הנדות תחילה ואחר
השמן שמא הבאת לו את הפך ומיהו
אדלעיל לא יפלה את כליו ולא יקרא
י)
ו
ז
ואמרתי לה ברוך המקום שהרגו ב שלא נשא
לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ:
כך על הליבון, לפי שהיה רוצה
ויקרא יח יט
התם מסיים ונגע ביך באצבע הקטנהח
לאור הנר ואלו מן ההלכות כו' או
פנים לתורה שהרי אמרה תורה ואל אשה
2 אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב
שתתודה, וכן אמר לה בימי
1
ומפרק אע"פ (שם) דאמר אביי מנח'
דילמא אלו תנן וקאי לקמן אאין שורין
נדותך מהו אצלך, דשמא נכשל
וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל:
❖
בנדת טומאתה לא תקרב כי אתא רב דימי כ)
בהן ולפיכך נכרת, ואמרה
איוב יד כב
דיו : ת"ש. דאתרתי קמייתי קאי אבל
ליה אפומיה דכובא ורבא מנח' ליה
לו חס ושלום וכו' השתא
אמר מטה חדא הואי במערבא אמרי אמר
אבי סדיא אין ראיה כי שמא דוקא
אינך לאו משמונה עשר דבר נינהו
אודי לי מהא בימי לבוניך
רב יצחק בר יוסף סינר מפסיק בינו לבינה:
מהו אצלך (האורה ח"ב סי' א,
תוס' ישנים
ולקמן בגמרא מפרש להו: מגילת
במזיגת הכוס שיש חיבה יותר כדאמר
מתני' ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית
הפרדס עמ' ה, מחז"ו סי' תצט).
תענית. לפי ששאר כל משנה וברייתא
התם אבל שאר דברים לא ומהכא
ט
א) ואי תני משקין ואוכל
שאלמלא הוא נגנז ספר
יחזקאל. שיש בסופו דברים
שני ה"א דמיירי במשקין
חנניה בן חזקיה בן גרון שעלו לבקרו נמנו
דקאמר אכל עמי ושתה עמי יכול
לא היו כתובין דאסור לכתבם וזו
בקרבנות שסותרין דברי תורה
שני' אבל אוכל ראשון ה"א
להיות שלא הקפיד אלא על השכיבה:
נכתבה לזכרון לדעת ימים האסורין
ורבו ב"ש על ב"ה וי"ח דברים גזרו בו ביום:
(חגיגה יג.). גרבי שמן.
דמטמא ואע"ג דהמשקין
מטה חדא הואי. ופלטי בן ליש
גמ' א"ל אביי לרב יוסף אלו תנן או ואלו
לנרות, להדליק בלילה ולדרשו
לעולם תחלה הוי אכתי
בתענית לכך נקרא מגלה שכתוב
(מנחות מה.). והבא ראשו
לא נגזר ועוד אוכל ראשון
במגלת ספר: מחבבין את הצרות.
שנעץ חרב בינו לבינה
ורובו. כשהוא טהור, במים
תנן ואלו תנן הני דאמרן או אלו תנן דבעינן
דהוי ראשון דאוריי' ה"א
(סנהדרין פ"ב דף יט:) איכא למימר
שנגאלין מהן והנס חביב עליהן להזכירו
שאובים. בתוך הכלי (גיטין
דחמור ממשקין שהם תחלה
❖
למימר קמן תא שמע אין פולין לאור
א)
טז.). והידים. אפילו סתמן
רק מדרבנן:
שרחוק ממנה היה ביותר והיה פתוח
לשבחו של הקב"ה וכותבין ימי הנס
אם נגע בתרומה בלא נטילת
הנר ואין קורין לאור הנר ואלו מן ההלכות
❖
לרה"ר שלא היה משום יחוד או שמא
לעשותן יום טוב כגון אלין יומין דלא
ידים (פסחים יט:).
שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון ש"מ
רבינו חננאל
להתענאה בהון כו': אין אנו מספיקין.
סבר כשאול שלא היתה מקודשת לדוד
ואלו תנן ש"מ: ת"ר מי כתב מגילת תענית
ומחמיר על עצמו היה מלבא עליה:
לפי שהן תדירות. ל) ל"א אין אנו
ושימש ת"ח הרבה ומת
מוסף תוספות
רש"י
בחצי ימיו ושאל אליהו את
מספיקיןמ) מלעשות י"ט בכל יום: אין
אמרו חנניה בן חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין
גריס [וכן ר"ת] ואלו תנן
א. אבל בימי נדות כלל
אשתו בימי נדותיך מהו
שוטה נפגע. אין פגע רע בא עליו
הני דאמרן ומביא ראיה
את הצרות אמר רשב"ג אף אנו מחבבין את
וכלל לא. תוס' הרא"ש.
אצלך, ואמרה לו חס ושלום
ב. להקל בזה יותר מבזה.
אפילו באצבע קטנה לא
דאומר במדרש (פ' משפטים) כל מקום
כלומר אינו מכיר בפגעיו כך כמה
הצרות אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב
תוס' הרא"ש. ג. מה שהקיל
נגע בי, בימי לבוניך מהו
שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים
נסים באים לנו ואין אנו מכירין בהן:
החסיד בימי ליבונה יותר
אצלך, פירוש בז' ימי נקיים,
אין אנו מספיקין ד"א אין שוטה נפגע ד"א
בשר מת שבחי. הגדל באדם החי
אלה פסל את הראשונים ועל המדרש
מבימי נדותה לפי. מרדכי
(ואף) [והיא] אמרה לו אכל
אין בשר המת מרגיש באיזמל איני והאמר
סימן רל"ל. ד. ואח"כ סופרת
עמי ושתה עמי וישן עמי
ב)
קשה לר"י דאלה דברי הברית (דברים
מחמת מכה או מחמת כויה אינו מרגיש
שבעה נקיים, והיו נוהגות
בקירוב בשר ולא עלה על
רב יצחק קשה רימה למת כמחט בבשר החי
באיזמל כשחותכין אותו: דברי תורה.
כח) קאי אמה שכתוב למעלה:
כן מפני תקנת הטהרות
דעתו דבר אחר, אמר לה
ש"מ ואלו תנן. דלא קתני בתר
שנא' 2 אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו
שמא תגע בטהרות.
ברוך המקום שהרגו שלא
כגון נבילה וטרפה וגו' לא יאכלו
רשב"א. משום טבילה
נשא פנים לתורה שנאמר
תאבל אימא אין בשר המת שבחי מרגיש
הכי כדקתני במתניתין:
הכהניםנ) הא ישראל אוכלים וכגון וכן
בזמנה ואח"כ סופרת ז'
ואל אשה בנדת טומאתה
אוכל
נקיים משום חומרא
לא תקרב. במערבא אמרי
ראשון ואוכל שני. אי תנן
תעשה בשבעה בחודש ס) היכן נרמז
באיזמל אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור
ג)
בעלמא. מרדכי סימן רל"ח.
כך אמרה לו מיטה חדא
קרבן זה בתורה: גרבי. למאור
אוכל ראשון לחוד לא הוה
אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו
ה. ואפי' הכי קאמר לה
הואי וסינר מפסיק ביניהם.
פשטנא ממתניתין דתני
אליהו שהרי אמרה תורה
ולמזונות: ודרשן. כדדרשינן להני
ידעינן מיניה אוכל שני ואי תנא אוכל
שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו
ואל אשה בטומאת נדתה
אין פולין לאור הנר ואין
שני הוה אמינא דאוכל ראשון נמי
קראי במנחות (דף מה.) דמשום
לא תקרב דכיון דגזור
קורין לאור הנר אילו מן
דבריו סותרין דברי תורה מה עשה העלו
טמויי מטמא :
דאשתרי מליקה בחטאת העוף גבייהו
רבנן לא היה לו לזלזל
ההלכות שאמרו בעליית
א)
לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשן:
והשותה
בדבריהם. תוס' הרא"ש.
חנניא בן חזקיה בן גרון
משקין טמאים. לא
הוצרך להזהירם על מליקת חולין שהיא
ו. ונגע בך אפילו באצבע
ש"מ אלו תנן, שכבר
ושמנה עשר דבר גזרו: מאי נינהו שמנה
נבילה: האוכל אוכל ראשון. מן התורה
שייך בהו ראשון ושני
קטנה אמרה לו חס ושלום
הזכרנום ולא מה דבעו
למימר לקמן. ת"ר מי כתב
אפילו באצבע קטנה לא
עשר דבר דתנן אלו פוסלין את התרומה
אין אוכל מטמא אדם האוכלו חוץ
דלעולם משקין תחלה הוו אע"ג דאכתי
ד)
מגילת תענית, אמרו חנניה
נגע בי, אלמא משמע
האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני
לא נגזר כמו שאפרש בסמוך מ"מ היה
מנבלת עוף טהור אבל נבלת בהמה
שאסור לקבל הפך מידה.
בן חזקיה בן גרון וסיעתו
ה)
תוס' הרא"ש. ז. אין ראיה
שהיו מחבבין להזכיר ימי
בדעתם לגזור מיד וצריכא לאשמעינן
לא כדאמר במסכת נדה (פ"ה דף מב:)
והשותה משקין טמאין והבא ראשו ורובו
ו)
משם [דהרי]. תוס' הרא"ש.
צרות בשמחה. ארשב"ג
משקין ואוכלין כדאמר בסמוך דהך
מי שאין לו טומאה אלא באכילתה
י
ח. [ו]ה"ק שמא בשעת
אף אנו כו' שאילמלא
במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ורובו
הבאת הפך לא נזהר
הוא נגנז ספר יחזקאל
דמשקין לא שכיח ואי תנא משקין ה"א
יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנה
שלשה לוגין מים שאובין והספר והידים
מליגע בך, וכן מוכיח
שדבריו סותרין דברי תורה,
ז)
דוקא משקין דחמירי אבל אוכל לא
וכ"ש אוכל ראשון שאינו אב הטומאה
יא
שהרי השיבה לו באצבע
פירוש יש בספר יחזקאל
והטבול יום והאוכלים והכלים שנטמאו
פסיל כלל: והבא ראשו ורובו
קטנה לא נגע בי אבל
אבל הן גזרו באותו היום כדמפרש
דברים שמראין כאילו
במשקין מאן תנא
האוכל אוכל ראשון
שלא הביאה את הפך לא
סותרין דברי תורה כגון
במים שאובין. וא"ת תיפוק ליה שהוא
טעמא לקמן בכולהו. ושיעורן לפסול
יב
קאמרה לו. תוס' הרא"ש.
קרבנות המועדים וחנוכות
והאוכל אוכל שני
מפסל פסלי טמויי
טבול יום וי"ל דנפקא מינה דאפילו
את הגויה בחצי פרס בפרק יום
ט. ואסורה אפילו להביא
וכיוצא בהן. ובא חנניא בן
לפניו על השלחן. תוס'
חזקיה ודרשן כגון הכתוב
לא
העריב שמשו פוסל עד שיחזור
הכפורים (יומא ד' פ:) והתם נמי
כתובות סא. י. דמאוכלין
בתו[רה] ונתברר שספר
ויטבול: וטהור שנפלו על ראשו כו'.
וא"ת מ"ש דבטהור לא
אמר הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא. ומצאתי בספר ערוך ע)
יחזקאל והתורה שוין. פיס'
לא גמרינן משקין. חי'
שמונה עשר דברים גזרו
הר"ן. יא. דעלולין לקבל
גזרו כ"א בנפל ולא גזרו נמי בביאה כמו בטבול יוםיג ונראה לר"י
משונה טומאה זו מטומאה דאורייתא דסגי לה בטבילה לתרומה
בו ביום. ואילו הן דתנן
טומאה. חי' הר"ן. [ועי'
דבטהור לא רצו לגזור יותר אלא דוקא בנפילה כמו שרגילים להפיל
דלא בעיא הערב שמש דתניא בספרא פ) אין האוכל אוכלים טמאין
מהר"ם]. יב. ביום שטבל
[אלו] פוסלין את התרומה
קודם העריב שמשו. תוס'
האוכל אוכל ראשון והאוכל
ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב: והבא. לאחר
עליהם מים שאובים אחר שטבלו במים סרוחים כדאמר בסמוך והיו
הרא"ש. יג. [ד]כי היכא
אוכל שני כו', פי' אוכל
שטבל מטומאתו במים שאובין בו ביום: וטהור. גמור שנפלו על
נותנים עליהם ג' לוגים מים שאובים [וע"ע תוס' גיטין טז. ד"ה הבא]:
יד
דגזרו נפילה לטהור משום
ראשון הוא שנגע בו
דאי לא הא לא קיימא לה
השרץ, ואוכל שני הנוגע
ראשו כו': והספר. כל כתבי הקודש תורה נביאים וכתובים
רבי
נפילה בטמא וכדאמרינן
במשקין במה שנגע בו
פוסלין תרומה במגען: והידים. סתמן קודם נטילתן: וטבול יום. ולקמן [יד:] פריך טבול יום מדאורייתא הוא: והאוכלין והכלים שנטמאו
בסמוך, ליגזור נמי ביאה
השרץ, אבל אוכל לא שאין
במשקין. לקמן [שם] בעי לה: מאן תנא. מי הוא האומר כן: פסלי. את התרומה ואותה
תרומה לא תפסול אחרת
שוב במגעה:
בטהור דאי לא הא לא
אוכל מטמא אוכל, ושניהם
קיימא ביאה בטמא. חי'
לא
הר"ן. יד. קפדינן אי לא
קיימא, אבל ביאה דאינה עיקר גזירה לא איכפת לן כולי האי אי לא קיימא, דאף היא לא נתקנה אלא משום לתא דנפילה. חי' הר"ן.