קיז:
כל
כתבי
פרק
ששה עשר
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
דתניא נשברה לו חבית בראש גגו. הקשה הרב פורת אמאי
אלא אמר רב אשי כו'.
בין רבנן ובין בן בתירא
כר' אליעזר סבירא
יז א מיי' פי"ז מהל' שבת
א) [לקמן קכ.], ב) לקמן קכ:,
ג) לעיל מב. ע"ש, ד) [לקמן
הלכה ב ופכ"ג הלכ"ו
להו דבעי ג' מחיצות וב' לחיים בעלמא והכא לגבי ספר אמרי רבנן
לא פריך ממתניתין דריש חבית (לקמן קמג:) דתנן חבית שנשברה
קכ.], ה) ביצה לז. [תוספתא
סמג לאוין סה ועשין א טור
מודה ר' אליעזר בלחי אחד ובן בתירא אמר דמודה ר' אליעזר
מצילין ממנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם
שו"ע או"ח סימן שלד סעיף
דביצה פ"ג] לקמן קכד.,
ו) [תוס' פי"ד], ז) [גי'
יז וסימן שסג סעיף א ג יד:
אף בלא לחי: בחד לחי
סגי ליה. מילתא דרבנן קא מפרשי:
ובלבד שלא יספוג ותירץ דההיא איכא למימר כגון שהחבית בכרמלית
יח ב מיי' פכ"ג שם הלכ"א
הערוך בערך רד חרדאה פי'
מתני' נפלה דליקה בלילי שבת.
דחיישינן שמא יעביר כלי ד' אמות
וסמג שם טור ושו"ע
לחם עב ובלע"ז ארד"ו],
ח) [שם], ט) לקמן קלא: ע"ש
קודם אכילה: שחרית. קודם סעודה:
בכרמלית אבל בהך ברייתא קתני
או"ח סימן שלד סעיף א:
אלא אמר רב אשי שלש מחיצות ולחי
א
יט ג מיי' פרק כ"ב שם
ר"ה כט: ע"ש, י) [לקמן
לעולם הוא מציל. הואיל ויומא בר
בהדיא בראש גגו ור"י תירץ דהתם
אחד זה מבוי שאינו מפולש ג' מחיצות בלא
קכח: וש"נ], כ) [ברכות לט:],
הלכה טז סמג שם
מיירי כשנשפך היין לארץ דחיישינן
הכי הוא ובהיתרא טרח דהא בני
ל) ברכות לט:, מ) כתובות
טוש"ע או"ח סימן שלה
א
לחי זהו מבוי המפולש ואפילו לרבי אליעזר
סד:, נ) (ויקרא כג), ס) [צ"ל
סעיף ב:
טלטול נינהו ולחצר המעורבת ואפי'
שמא יספוגב אומר ה"ר שמואל בשם
❖
כ ד מיי' שם טור שו"ע שם
דאמר בעינן לחיים הני מילי לאוכלין ומשקין
לא תעשה כל מלאכה שמות כ],
טובא הוה שרי ליה אי לאו משום
ר"ת דדוקא נשברה לו חבית אבל
סעיף ג:
אבל לספר תורה בחד לחי סגי:
כא ה מיי' פ"ב מהלכות
גזירה וכדמפרש בגמרא: גמ' מכדי
נסדקה ועושה טיף טיף מותר
מתני' מצילין מזון ג' סעודות הראוי
יו"ט הלכה ד טור
תורה אור השלם
ב
א)
בהיתרא קטרח. חזו לטלטול ולחצר
להביא כלים לקלוט ולצרף דאינו
שו"ע או"ח סימן תצח סעיף
לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה כיצד
1 וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיְיָ
י:
המעורבת: ואי שרית ליה. לאתחולי
בהול כל כך להביא כלים דרך רה"ר
כב ו מיי' פכ"ג מהלכות
אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל
נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון ג'
כמו כשנשברה:
בהצלה כולי האי מתוך שהוא בהול
שבת הלכה כה טור
מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ
כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף.
שו"ע או"ח סימן שלד
מינשי ליה שבת ואתי נמי לכבויי:
סעודות בשחרית מצילין מזון ב' סעודות
עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ
סעיף ג:
וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
ויקלוט. קילוח הנופל מן האויר:
אומר ר"י דזו אף זו קתני לא
במנחה מזון סעודה אחת ר' יוסי אומר
כג ז מיי' שם טור שו"ע שם
שמות כ ט
ויצרף. סמוך לגג כעין שאיבה אלא
מבעי לקלוט דמינכר שמציל דאסור
2 וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ
סעיף ד:
לעולם מצילין מזון שלש סעודות:
כד ח מיי' פכ"ב שם הל"א
אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה
אלא אפילו לצרף דלא מינכר כולי
שאינו ראוי לשאוב שהגג חלק והיין
גמ' מכדי בהיתרא קטרח נציל טפי אמר
סמג שם טור ושו"ע
מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם
האי שהוא מציל אסור: הציל פת
אינו בגומא מצרף כלי לגג שיזוב מן
או"ח סימן רנד סעיף ה:
שמות טז ה
יוֹם:
רבא מתוך שאדם בהול על ממונו אי
כה ט טוש"ע או"ח סי' רנ
3 וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ
ב)
נקיה לא יציל פת הדראה. אומר
הגג לכלי והוא אוחז הכלי בידו: התם
סעיף א:
לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר
שרית ליה אתי לכבויי א"ל אביי אלא הא
מאי גזירה איכא. כיון דמידי
ר"י כשאפו בי"ט של פסח מצות
כו י כ מיי' פ"ל שם הלכה
לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי
ט סמג עשין ל טור
דתניא נשברה לו חבית בראש גגו מביא
מסולת נקיה שיש לו די לצורך י"ט
דהתירא הוא אמאי לא יקלוט ויצרף:
הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה:
ג)
שו"ע או"ח סימן רעד סעיף
שמות טז כב
שמא יביא כלי כו'. מתוך שהוא
אין אופין אחריהן פת של הדראהג
כלי ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא
4 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ
א ב וסימן רפט סעיף א:
ד)
כז ל טוש"ע או"ח סימן
אלא מתחילה יעשה של הדראה
מחזר על כלים הרבה ישכח ויביא:
הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיְיָ
כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף התם
שצד סעיף ב בהג"ה:
הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה:
❖
ולא יקלוט ואח"כ יזמין. אורחים
ואחרי כן יעשה הנקיה:
כח מ מיי' וסמג שם
מאי גזירה איכא ה"נ גזירה שמא יביא כלי
שמות טז כה
אבל לא משבת ליום הכפורים.
דבשעת קליטה לא מיבעיא ליה: אין
טוש"ע או"ח סימן
❖
דרך רה"ר גופא נשברה לו חבית בראש גגו
ג
רצא סעיף א:
מערימין בכך. לזמן אורחים שאינן
פירש בקונטרס למוצאי
הגהות הב"ח
מביא כלי ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא
צריכין לאכול ויותירו: שנפלו לבור.
יוה"כ וא"ת פשיטא דחול גמור הוא
כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף נזדמן לו
(א) גמ' והא תנא דבי ר'
מוסף רש"י
ד
ומ"ש משבת למוצאי שבת וי"ל
בי"ט ואין שניהם ראוים לשחיטה
ישמעאל לא תעשה. נ"ב עי'
אורחין מביא כלי אחר וקולט כלי אחר
ביום אחד: ואינו שוחטו. שמוצא לו
דמצוה לאכול במוצאי יוה"כ כדפי'
אותו ואת בנו שנפלו
בפ' ר"א דמילה דף קלא ע"ב
לבור. שאין מותרין לשחוט
דגורס קרא דכל מלאכת
עלילה שמא חברו שמן ממנו: עד
ומצרף ולא יקלוט ואחר כך יזמין אלא יזמין
לעיל (ב) (דף קיד:) ועוד לפי שהתענו
עבודה לא תעשו: (ב) תוס'
שניהן היום (ביצה לז.).
כאן לא קאמר ר' אליעזר. דאין
מותר יותר אי נמי ליום הכפורים
ואח"כ יקלוט $ ואין מערימין בכך משום רבי
אכולא שירותא. פרוסה
ד"ה אבל וכו' כדפי' לעיל.
גדולה שהיה די לו לכל
נ"ב בס"פ אלו קשרים ממש
מערימין: הציל פת נקיה. לשלש
עצמו קאמר ולהאכיל התינוקות:
יוסי בר יהודה אמרו מערימין לימא בפלוגתא
והתנא דבי רבי ישמעאל כל
הסעודה בשבת (ברכות לט:).
וכ"כ התוס' סוף יומא דף פח
❖
סעודות: לא יציל פת הדראה. פת
ריפתא דערובא. שעירבו בו
בד"ה והאמר רב:
דרבי אליעזר ור' יהושע קמיפלגי דתניא
❖
מלאכת עבודה לא
קיבר שניטל הדרה לפי שאין ערמה
אתמול ערובי חצרות (שם).
אותו ואת בנו שנפלו לבור רבי אליעזר
ה)
תעשו. וא"ת ואמאי מייתי קרא
כשרה לומר פת הדראה נוחה לי:
גליון הש"ס
אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו
אבל לא משבת ליום הכפורים. כגון
נ) דכל מלאכת עבודה דכתיב גבי
מוסף תוספות
גמ' ואין מערימין בכך.
והשני עושה לו פרנסה במקומו בשביל
י"ט הא אפי' בשבת דכתיב לא תעשה
אם חל יוה"כ באחד בשבת דהא לא
❖
מו"ק דף יב ע"ב:
א. דהו"א דאסור משום.
שלא ימות רבי יהושע אומר מעלין את
מלאכה סתם ולא כתיב עבודה שרי
אכיל עד לאורתא ולאורתא ליטרח
ה
תוס' הרא"ש. ב. אבל הכא
לא שייך אלא הבאת כלי
ולייתי: ואין צריך לומר משבת
לתקוע ולרדות מן התורה כדמשמע
הראשון על מנת לשוחטו ואינו שוחטו
תחת החבית לקבל היין.
רבינו חננאל (המשך)
לי"ט. דיכול להכין בו ביום: מרדה.
הכא דאשבת מייתי לה ופירש רבינו
ומערים ומעלה את השני רצה זה שוחט
תוס' הרא"ש. ג. דהויא לה
אפייה שלא לצורך.
אוכלין ומשקין. ובא רב
שמואל דגרס ס)כל מלאכה לא תעשו
כלי שרודין בו הפת ומפרידין אותו
רצה זה שוחט ממאי דילמא עד כאן לא
ריטב"א. הואיל ויש לו
(אסי) [אשי] ופירק, וסלקא
ורשב"א מפרש דלעולם מכל מלאכת
מכותל התנור שנדבק בה לא ירדה
כותיה. מצילין מזון ג'
הרבה לאותו יום מן
קאמר רבי אליעזר התם דאפשר בפרנסה
אותו במרדה שהוא דרך חול: ישכים
עבודה אימעיט תקיעה ורדייה ושבת
היפות. תוס' הרא"ש. ואפי'
סעודות. ואקשינן מכדי
אבל הכא דלא אפשר לא ועד כאן לא קאמר
אמר 'ניחא לי בפת
בהתירא קא טרח דקתני
אדם. בע"ש לטרוח ולזמן הוצאת
ילפינן מי"ט דאין בין י"ט לשבת
ד
הדראה' בטלה דעתו אצל
להיכן מצילין (בחצר)
רבי יהושע התם משום דאיכא צער בעלי
שבת: והכינו את אשר יביאו לאלתר.
אלא אוכל נפש בלבד כדכתיב אך
כל אדם. ריטב"א. ד. דכיון
[לחצר] המעורבת, נציל
דאינה מלאכה לגבי יו"ט,
טפי. ופרקינן אמר רבה
חיים אבל הכא דליכא צער בעלי חיים
אשר יאכל לכל נפש (שמות יב)ה:
בשעת הבאה הכנה והבאה בהשכמה
גם לגבי שבת לא חשיבא
מתוך שאדם בהול על
שהיא חכמה ואינה מלאכה.
לא ת"ר הציל פת נקיה אין מציל פת
היא דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר
מלאכה. רשב"א. ה. והלכך,
ממונו דאי שרית ליה להציל
ו) ו
כשמוציא הכתוב תקיעת
כל מאי דבעי אתי לכבויי.
(שמות טז): לבצוע. ברכת המוציא:
וכיון דמדאורייתא שריא
ז) הדראה פת הדראה מציל פת נקיה
שופר ורדיית הפת מכלל
א"ל אביי ואלא הא דתניא
נקיט תרתי. אוחזן בידו: לקטו
אע"ג דמדרבנן אסירא כדאמר בראש
איסור מלאכת יו"ט, ש"מ
נשברה לו חבית בראש גגו
ז ומצילין מיום הכפורים לשבת אבל לא
דאינה מלאכה. רשב"א.
מביא כלי ומניח תחתיה
כתיב. דמשמע אחיזה אבל בציעה
השנה (דף לג.) אין מעכבין את
❖
משבת ליום הכפורים ואין צריך לומר
ו. מצות. תוס' הרא"ש.
ובלבד שלא יביא כלי אחר
לא כתיב משנה: בצע לכוליה שירותיה.
התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין
ויקלוט כלי אחר ויצרף,
משבת ליום טוב ולא משבת לשבת הבאה
פרוסה גדולה ודי לו בה לאותה
התם מ"ט לא יביא כלי אחר
הכא הוה לן למישרי משום ג' סעודות:
ו
במנחה ת"ר שכח פת בתנור וקידש עליו היום
ויקלוט כלי אחר ויצרף, והא
רבינו חננאל
ח) ח
סעודה ולכבוד שבת ונראה כמחבב
בהיתרא קא טרח. אהדר
מצילין מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם וכשהוא רודה
סעודת שבת להתחזק ולאכול הרבה:
אסקה רב אשי ג' מחיצות
ליה רבה התם נמי גזרו
ולחי א' והוא מבוי שאינו
עליה דאי שרית [ליה]
לא ירדה במרדה אלא בסכין איני והא תנא דבי רבי ישמעאל לא תעשה
כי מקלע להו. פעמים שהעירוב
ט)
(א) 1
מפולש שאין בו שיתוף ולא
לאתויי כלי [אחר יביא כלי]
בביתם ופעמים בבית אחד משאר בני
כל מלאכה יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה כמה
עירוב, וזה להציל כתבי
דרך רה"ר, וכיון שנאסר
י)
הקדש. אבל אוכלין ומשקין
מלהביא כלי אחר הרי זה
אדם: שרו ביה. היינו ברכת המוציא
דאפשר לשנויי משנינן א"ר חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת
ט
אין מצילין אלא לחצר
מייאש ולא פשיט באיסורא.
שהיא התחלת אכילה. שרו מתחילין:
והא דמי שנשברה לו חבית
המעורבת דהילכתא כת"ק.
שנאמר 2 והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו לאלתר כ) י אמר ר' אבא
והא דאמר רבה ב' מחיצות
בראש גגו, סלקא דלאו
תלתא היום. למנין שלש סעודות בא:
בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות דכתיב לחם משנה אמר רב
ולחי אחד זהו מפולש, ב'
בפלוגתא דר' אליעזר ור'
ל)
3
לעולם יהושע היא. ולענין פת
מחיצות וב' לחיים זהו
אשי חזינא ליה לרב כהנא דנקט תרתי ובצע חדא אמר לקטו כתיב רבי זירא
3
שאינו מפולש, ואליבא דר'
בתנור, הילכתא כי הא
דתניא שכח פת בתנור
יהודה דאמר מי שיש לו ב'
כ הוה בצע אכולה שירותיה אמר ליה רבינא לרב אשי והא מיחזי כרעבתנותא אמר ליה כיון דכל
בתים בב' צידי רה"ר עושה
וקדש עליה היום מציל מזון
יומא לא עביד והאידנא הוא דקעביד לא מיחזי כרעבתנותא רבי אמי ורבי אסי כי מיקלע להו ריפתא
ג' סעודות, ואומר לאחרים
לחי מיכאן ולחי מיכאן או
ל
קורה מיכן וקורה מיכן
בואו והצילו לכם, ולא ירדה
דעירובא שרו עילויה אמרי הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחרינא: כיצד נפלה
במרדה אלא בסכין. ואע"ג
ונושא ונותן באמצע. והכי
פי', דכד פסיק לה לרה"ר
דתנא דבי שמואל כל
דליקה כו': מ) ת"ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת מ שלש רבי חידקא אומר ארבע א"ר יוחנן
מלאכת עבודה לא תעשו,
לרחבה מב' צידי ב' בתים,
ושניהם מקרא אחד דרשו ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה
עושה לחי מיכן ולחי מיכן
יצאת תקיעת שופר ורדיית
4
הפת שהיא חכמה ואינה
ומערב ונושא ונותן
רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא ורבנן סברי בהדי דאורתא תנן נפלה דליקה בלילי שבת
באמצע. והתם איכא
מלאכה, כמה דאפשר
מצילין
לשנויי משנינן. אמר רב
פלוגתא דת"ק וחנינה, ורב
חסדא לעולם ישכים אדם
אמר הלכה כת"ק, ושמואל
להוצאת שבת, שנאמר והיה ביום הששי והכינו לאלתר. והלכתא כר' אבא דאמר חייב אדם לבצוע על ב' ככרות בשבת, ואיתא
אמר הלכה כחנינה, וקאי במבוי שיש בו ב' מחיצות בלבד כנגד זו וב' פתחים יש לו זה כנגד זה, והאי איכא עליה לחי או קורה
בפרק כיצד מברכין. ת"ר כמה סעודות חייב אדם לוכל בשבת, שלש. פי' א' בלילה וב' ביום, וכן הלכה.
מיכן ולחי או קורה מיכן, לר' יהודה דלא מצריך דלת, יכול לערב אותו. א"ל אביי א"כ למר נמי כיון שמתערב יצילו לתוכן