כל
כתבי
פרק ששה עשר שבת
קיח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במנחה
מצילין מזון סעודה אחת. מכאן משמע דזמן אכילה
לעולם מצילין מזון
ג' סעודות. מדלא
אמר ארבע לית ליה דרבי
ל
א) פאה פ"ח מ"ז, ב) פסחי'
א מיי' פ"ט מהלכות
קיב. קיג., ג) פאה פ"ח מ"ז
מתנות עניים הלכה יג
חידקא: מכלל דתנא קמא שלש סעודות סבירא ליה. דבהאי לא
שלישית בשבת היא מן המנחה ולמעלה דלא כאותם
❖
ב"ב ט., ד) [ישעיה ו],
סמג עשין קסב טור שו"ע
שמחלקין סעודת שחרית ומברכין בינתים ומיהו מהא דאמרינן
איפליגו אלא דת"ק סבר מה שעבר כבר לא יציל ולרבי יוסי יציל:
יו"ד סימן רנג סעיף א ב:
לא ב מיי' פ"ל מהלכות
תמחוי. קערה גדולה היא וגובין בה
גבאים מאכל מבעלי בתים
בפסחים בפ"ק (דף יג.) י"ד
שחל להיות בשבת משייר מזון שתי
א
שבת הלכה ז סמג
תורה אור השלם
סעודות אין ראיה מדאין משיירין
ומחלקין לעניים ב' סעודות ליום
ב
עשין ל טוש"ע או"ח סי'
מיום ליום: לא יטול. כיון דיש לו
1 וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ
מזון ג' סעודות שאין לעשות ב'
רמב:
מצילין מזון ג' סעודות מאי לאו דלא אכל
לב ג מיי' פ"ז מהלכות
הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהֹוָה
נמצא גוזל לעניים: קופה. מעות הן
סעודות שחרית דהא כיון שאוכל הכל
לא דאכל שחרית מצילין מזון שתי סעודות
מ"ע הלכה ח סמג
הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה:
לפרנס עניים בני טובים דזיל להו
שחרית חשיב כסעודה אחת ועוד
עשין קסב טוש"ע יו"ד סימן
ג
שמות טז כה
מאי לאו דלא אכל לא דאכל במנחה מצילין
2 הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת
רנ סעיף ד:
מילתא דתמחוי ומתחלקין מע"ש
אומר ר"י שיש כאן איסור ברכה
לג ד מיי' פכ"ג מהלכות
מזון סעודה אחת מאי לאו דלא אכל לא
אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם
י"ד סעודות לא יטול מן
לע"ש:
שאינה צריכה כדאי' בפ' בא לו (יומא
שבת הלכה ז סמג לאוין
יְיָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:
דאכל והא מדקתני סיפא רבי יוסי אומר
סה טוש"ע או"ח סימן שכג
מלאכי ג כג
הקופה. שהרי יכול להמתין לע"ש
דף ע.) גבי ובעשור שבחומש הפקודים
3 יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא
סעיף ו:
לעולם מצילין מזון ג' סעודות מכלל דתנא
הבאה אבל כשיש לו מזון י"ב יטול
דקאמר וניתי ס"ת אחרינא ונקרי א"ר
לד ה מיי' פ"ל שם הלכה ט
יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה
קמא ג' סבירא ליה אלא מחוורתא מתני'
סמג עשין ל טוש"ע
שהרי לא תחלק עוד עד שיגיע ע"ש
שמעון בן לקיש מפני ברכה שאינה
וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה
❖
או"ח סימן רצא סעיף א:
צריכה: מככר בפונדיון כו'.
יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל:
דלא כרבי חידקא והא דתנן מי שיש לו
והרי לשבעה ימי שבת צריכין י"ד
א)
א
צפניה א טו
4 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם
סעודות: אכליה בשבתא. שהרי
היינו כר' יוחנן בן ברוקא דחשיב
מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי מזון
לעזי רש"י
בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל
תאכלנה סמוך לערב ולא תצטרך
ככר בפונדיון מד' סאין בסלע שתי
ארבע עשרה לא יטול מן הקופה מני לא
נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים תַּעֲלֶה
לאכול בלילה. ואף על גב דאמרינן
סעודות דעירוב ופליג התם (עירובין
פולטר"א [פילטרי"ש].
חֲמָתִי בְּאַפִּי:
❖
רבנן ולא רבי חידקא אי רבנן חמסרי הויין
יחזקאל לח יח
לבד.
לקמן לעולם יסדר אדם שלחנו
דף פב:) ארבי מאיר ורבי יהודה
5 אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ
אי רבי חידקא שית סרי הויין לעולם רבנן שאומרים התם שיעור אחר:
במוצאי שבת ה"מ למאן דאפשר ליה:
וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמ¢ תֵי אָרֶץ
והא דתנן אין פוחתין כו' נימא
דאמרינן ליה מאי דבעית למיכל באפוקי
מוסף רש"י
בתעניתא מותבינן ליה. בתמיה:
וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב
אָבִיךָ כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר:
❖
שבתא אכליה בשבתא לימא רבנן היא ולא
רבנן היא ולא רבי חידקא.
אלא הא מני ר' עקיבא היא. ולענין
נחלה בלי מצרים. כמה
ישעיהו נח יד
שנאמר (בראשית כח) ופרצת
ר' חידקא אפי' תימא ר' חידקא דאמרינן
סעודת שבת במאן דאפשר ליה איכא
אומר ר"י דאין לפרש שבת נותנין לו
ימה וקדמה וגו'. לא כאברהם
למימר כרבנן ואיכא למימר כרבי
מזון ג' סעודות דהיינו כשבא שם
ליה מאי דבעית למיכל במעלי שבתא
שנאמר (שם יג) הארץ אשר
רבינו חננאל
אתה רואה, ויעקב שמר את
חידקא ומיהו האי דצריך לבריות
בע"ש לעת האוכל דמסתמא ישבות
אכליה לאורתא וכולי יומא דמעלי שבתא
השבת, שנאמר (שם לג) ויחן
ולפיכך שנינו שמציל
יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים
שם שאין רגילות כל כך ללכת ערב
בתעניתא מותבינן ליה אלא הא מני רבי
את פני העיר, שקבע תחומין
מזון ג' סעודות, ומתניתין
כבוד שבתותיו: אין פוחתין לעני
שבת ובשביל שבת נותנים לו סעודה
עם דמדומי חמה כך פי' ר'
מחוורתא דלא כר' חידקא.
❖
עקיבא היא דאמר עשה שבתך חול ואל
ב) ב
שמשון (ישעיה נח יד).
כלי מאכל אינו מדיח אלא
העובר ממקום למקום. שאינו לן
אחת יותר ממה שנותנין לו בשאר
מה שצריך לוכל בו בשבת
תצטרך לבריות ג) והא דתנן ג אין פוחתין
בלילה אצלם: מככר. הלקוח
ימים דא"כ היכי ניחא לרבנן והלא מן
לפי זמן סעודותיו, אבל כלי
לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון
שתייה כל היום, שאין קבע
מוסף תוספות
בפונדיון כשהשער ד' סאין בסלע
הכל אין לו כי אם ד' סעודות אחת
לשתייה.
מד' סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה
והפונדיון אחד מי"ב בדינר דהוא
שהביא עמו דמלוינן בהדיה ושלשה
א. מבערין את הכל מלפני
השבת. תוס' הרא"ש.
ואם שבת נותנין לו מזון ג' סעודות לימא
אחד ממ"ח בסלע ושיערו לו חכמים
שנתנו לו וכשיאכל אחת בערב שבת
ב. אבל מזון ג' סעודות אין
ככר זו לשתי סעודות היום והלילה:
לא ישארו בידו רק ג' סעודות ואותן
רבנן היא ולא ר' חידקא לעולם ר' חידקא
משיירים משום דחמץ
אסור מד' שעות ולמעלה.
לן נותנין לו פרנסת לינה. לקמן
יאכל בשבת וא"כ תיקשי נמי לרבנן
כגון דאיכא סעודה בהדיה דאמרינן ליה הא
תוס' הרא"ש. ג. (ד)אף אם
מפרש מאי היא שהרי סעודה של
וכי אזיל ריקן אזיל כדפריך בסמוך
יחלוק סעודה אחת לשתי
דאיכא בהדך אכליה וכי אזיל בריקן אזיל
לילה בכלל ככר היא וככר זו משערינן
ומיהו איכא למימר דבסמוך לרבנן
סעודות. תוס' הרא"ש.
דמלווינן ליה סעודה בהדיה מאי פרנסת
בעירובין (דף פב:) למזון שתי סעודות
נמי פריך אבל קשה דכי משני
לינה אמר רב פפא פוריא ובי סדיא: ת"ר
לעירובי תחומין: ואם שבת. אצלם
דמלוינן ליה סעודה בהדיה לא תירץ
ד קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול
בשבת: מאי פרנסת לינה. הא קבל
כלום לר' חידקא דאין לו לשבת כ"א
בהן שחרית שחרית מדיחן לאכול בהן
ליה סעודת הלילה: בי סדיא. לבדין
שלש סעודות ולר' חידקא צריך ד'
פולטר"א להניח תחת מראשותיו:
ונראה לר"י דכשבא בע"ש לעת
בצהרים בצהרים מדיחן לאכול בהן במנחה
שוב אינו מדיחן. דאין הדחה זו
האוכל נותנין לו מזון ב' סעודות כמו
מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח אבל כוסות
אלא לחול: חבלו של משיח. כדאמרי'
בשאר ימים ואם בא לשבות שם
וקיתוניות וצלוחיות מדיח והולך כל היום
בכתובות (דף קיב:) דור שבן דוד
מוסיפין לו עוד ג' סעודות וקאמר
כולו לפי שאין קבע לשתיה א"ר שמעון בן
בא בו קטיגוריא בתלמידי חכמים
לימא רבנן היא ולא רבי חידקא
פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא הכל
שנאמר ועוד בה עשיריה וגו'ד). חבלי
דלרבנן ניחא שיש בידו ה' סעודות
המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש
לשון חבלי יולדה (הושע יג): בלי מצרים.
בתחילת שבת ואותה שהביא עמו
פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם
כלומר אין לה קץ: אז תתענג.
יאכל בע"ש ומאותן ה' סעודות יאכל
וממלחמת גוג ומגוג מחבלו של משיח כתיב
בתר וקראת לשבת עונג כתיב:
ג' בשבת ואחת במוצאי שבת ואחת
יוליך עמו אלא לרבי חידקא כשיאכל
נחלת
הכא 1יום וכתיב התם 2 הנה אנכי שולח לכם
ד' בשבת ואחת להוליך עמו למחר
את אליה הנביא לפני בוא יום וגו' מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב
א"כ מה יאכל במוצאי שבת וליכא
התם 3 יום עברה היום ההוא ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם
למימר דאמרינן ליה מה דהוה לך
4 ביום בא גוג א"ר יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה
למיכל באפוקי שבתא אכול בשבתא
בלי מצרים שנאמר 5 אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך
כדאמרי' לעיל דהתם אמרינן ליה
נחלת
כדי שלא יהא ניזון מן הצדקה אבל
הכא כבר הוא ניזון ולהכי נוטל כל צורכו ומשני דאיכא סעודה בהדיה המתרץ היה סבור שהיה פשוט למקשה שהסעודה שיוליך עמו
נותנין לו באחד בשבת אע"פ שבשאר ימים נותנין לו סעודה שיוליך עמו עם אחרות בע"ש אין נותנין לו אותה עד שילך לפי שאינו
הולך מיד עד אחר השבת ולכך היה סבור שהמקשה לא היה יודע שהביא סעודה עמו ואין לו בתחלת השבת אלא ד' להכי משני
ליה דאיכא סעודה בהדיה והמקשה משיב דפשיטא ליה דאיכא סעודה בהדיה אך קשה ליה כיון דמתרצת דאכיל לכולהו וכי אזיל
בריקן אזיל שכמו שהביא עמו לכאן כן ישאנה עמו בצאתו מכאן ומשני דמלוינן ליה כו':
דמלוינן סעודה בהדיה. וא"ת א"כ אמאי נותנים לו ב' סעודות כיון שמביא אחת עמו יתנו לו אחת ויאכל אחת והאחת
יוליך עמו וי"ל דאין מחלקין תמחוי בלילה אלא ביום בזמן הסעודה ולכך נותנין לו שנים שיאכל אחת מיד ואחת בלילה
במקום שיהיה ואחת להוליך עמו למחר: לפי שאין קבע לשתיה. מכאן יש ללמוד בלילה כשרוצה להתענות למחר לאחר אכילה
אע"פ שאינו יכול לאכול אם לא התנה לפי שמסתמא כשבירך סילק דעתו מלאכול מלשתות ודאי לא סילק דעתו כדאמר הכא דאין קבע
לשתיה והיכא דלא שכיח יין אע"ג דסילק דעתו מן היין מ"מ ממים לא סילק דעתו ומיהו אומר ר"י דשמא דוקא בימיהם שהיו קובעין
עצמן לשתיה אחר אכילה אמרו דאין
קבע לשתיה אבל לדידן לא וריב"א פירש במסכת תענית (דף יב.) שאף לאחר שישן מותר
לשתות על פי
הירושלמי ואין ר"י
רוצה להקל
כל כך כיון
שלא נזכר בהדיא בש"ס
שלנו [עיין תוספות תענית יב: ד"ה נים]:
רובם