1/233

קיח:

כל

כתבי פרק

ששה עשר שבת

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

רובם

של צדיקים מתים

בחולי מעיים. פי' בקונטרס למרק

נחלת יעקב. ולא נחלת אברהם ויצחק:

לארכה ולרחבה. ארץ זו

לה א מיי' פ"ל מהל' שבת

א) [בס"א: מלכויות], ב) [ע"ל

פז: תוד"ה כאשר], ג) [עי' תוס'

הלכה ז סמג עשין ל טור

ולא יותר: הארצות האל. ותו לא: תבשיל של תרדין. חשוב הוא:

עונותיהם ור"י אומר כי יש במדרש נ) למרק אכילה מן

נדה יג: ד"ה עד שיכלו], ד) [עי'

שו"ע או"ח סימן רמב:

המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת: אימא ה'

ראשי שומין. חשובים היו להן: כסא דהרסנא. דגים קטנים

לו ב מיי' פ"ז מהלכות תפלה

תוס' בכורות ב: ד"ה שמא וכו'],

ה) ברכות כט:, ו) [כתובות

הלכה יב טור שו"ע או"ח

בעילות בעלתי ושניתי. ובירושלמי משני דיבמות היו ולא רצה לקיים

מטוגנים בשומן קרביהן ובקמח: דור אנוש. התחילו לעבוד ע"ז

קג:], ז) מו"ק יח:, ח) בדפו"י

סימן נא סעיף ח:

בהן מצות עונהב אלא רק כדי לקיים

דכתיב (בראשית ד) אז הוחל לקרוא

לז ג מיי' פ"ג מהלכות תפילה

אליעזר, ט) [סוטה לו:], י) גיטין

נב., כ) ערכין טו: [ע"ש ברש"י],

וגו': בתריה. בתר ההיא פרשתא:

מצות יבום דהיינו ביאה ראשונה:

הלכה א' סמג עשין יט

נחלת יעקב אביך וגו'

לא כאברהם שכתוב

אילו היו אומרים לי חברי עלה

ל) [לקמן ריש קיט. ז"ל רש"י

טוש"ע או"ח סימן פט סעיף א

הרי זה מחרף ומגדף. שנביאים

בו קום התהלך בארץ לארכה וגו' ולא

וסימן רלג סעיף א [ברי"ף כאן

תיתי לי ישולם שכרי ובבכורות ל.

לדוכן. $לא ידע ר"י מה איסור

הראשונים תיקנו לומר בפרקים

ובפ"ה דברכות דף כו. וכן

ז"ל רש"י תיתי לי שכר טוב ועי'

כיצחק שכתוב בו כי לך ולזרעך אתן את

ברא"ש כאן ושם סי' ה']:

תוס' בבכורות ב: ד"ה שמא],

לשבח והודיה כדאמרינן בערבי

יש בזר העולה לדוכן אם לא משום

לח ד טור שו"ע או"ח סימן

מ) [תהלים קמח, קנ],

כל הארצות האל אלא כיעקב שכתוב בו

ברכה לבטלה שלכהנים אמרה תורה

פסחים (דף קיז.) וזה הקוראה תמיד

נ) [בראשית רבה פרשה פב],

רסא סעיף ב וסימן רצג

ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ר"נ בר

לברך את ישראל: עיון תפלה.

ס) [ברכות נה.], ע) [פרק היה

סעיף א:

בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר

לט ה מיי' פכ"א מהל' איסורי

קורא הלכה י], פ) [ועי' תוס'

יצחק אמר ניצול משעבוד גליותא) כתיב הכא

❖

ומתלוצץ: פסוקי דזמרא. שני

פי' בכוונת הלב וכן ההיא דאלו

ביאה הלכה כג טוש"ע

ברכות לב: ד"ה כל],

והרכבתיך על במתי ארץ וכתיב התם ואתה

אה"ע סימן כג סעיף ז בהגה:

דברים שאוכל מפירותיהן בעולם

מזמורים של הילולים מ) הללו את ה'

מ ו ז טוש"ע או"ח סימן ב

מן השמים הללו אל בקדשו: דמדומי

על במותימו תדרוך אמר רב יהודה אמר רב

הזה (לקמן דף קכז.) דחשיב עיון

סעיף א ו:

הגהות הב"ח

מא ח טוש"ע יו"ד סי' רמו

חמה. כשהיא אדומה שחרית אחרי

תפלה אבל הא דאמר בברכות

כל המענג את השבת נותנין לו משאלות

❖

(א) גמ' בתבשיל של תרדין. נ"ב

סעיף כו בהג"ה:

(דף לב: ונה.) המעיין בתפלתו סוף

הנצה מיד היא אדומה וערבית סמוך

לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות

בעירובין ראש ד' ס"ט אמר רב

לשקיעתה: עם שמש. עם זריחתה:

בא לידי כאב לב ההוא עיון דמצפה

חסדא תבשיל של תרדין יפה ללב

לבך עונג זה איני יודע מהו כשהוא אומר

וטוב לעינים וכל שכן לבני מעים

תורה אור השלם

ולפני ירח. קודם אור הירח בעוד

מתי יעשה הקב"ה בקשתו שסבור

ואמר אביי והוא דיתיב אבי תפי

6וקראת לשבת עונג א הוי אומר זה עונג שבת

השמש לא שקעה: ממתי מחולי בני

שתפלתו מקובלת כדמייתי עלה

1 קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ

וכו' ובס"פ מרובה דף פ"ב ע"א

במה מענגו רב יהודה בריה דרב שמואל בר

חמשה דברים נאמרו בשום

מעיים. שמתייסרין ביסורין ומתמרקין

וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה:

תוחלת ממושכה מחלה לב וכן ההיא

משביע ומשחין ומצהיל פנים

בראשית יג יז

שילת משמי' דרב אמר בתבשיל של תרדין (א)

עונותיהן: ממכניסי שבת בטבריא.

ס) דאמר ר"י שלשה דברים מזכירין

2 גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה

ומרבה הזרע והורג כנים שבבני

מעים ומכניס אהבה ומוציא

ודגים גדולים וראשי שומין רב חייא בר אשי

עוונותיו של אדם קיר נטוי ועיון

מפני שהיא עמוקה ומחשכת מבעוד

עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶJָ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ

קנאה ובפ' כיצד מעברין ריש דף

אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל

תפלה [ומוסר דין לשמים על

יום וסבורין שחשכה. וממוציאי שבת

אמר רב אפי' דבר מועט ולכבוד שבת עשאו

נ"ו פירש"י לשבח ולא לגנאי

וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר

וע"ש: (ב) רש"י ד"ה לא ראו

חבירו] והא דאמר בפרק גט פשוט

בצפורי שיושבת בראש ההר ובעוד

נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ:

הרי זה עונג מאי היא א"ר פפא כסא

קורות כו' כשפושט חלוקו. נ"ב

בראשית כו ג

(ב"ב קסד:) שלשה דברים אין אדם

כשהחמה שוקעת נראית שם אור

3 וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ

ס"א לא היה הופכו מרוב

דהרסנא אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן

❖

גדול ומאחרין לצאת: ממושיבי בית

ניצול מהם בכל יום לשון הרע והרהור

צניעות שכשפושטו כו':

וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה

כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז

וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת

המדרש. חזנים מאספי תלמידים

עבירה ועיון תפלה אין לפרש

הָאֲדָמָה וּבְזְַרעֶךָ:

[כדור] אנוש מוחלין לו שנאמר 7 אשרי אנוש

בכל יום לבא: ממעמידי. ממונים

שמצפה מתי תיעשה בקשתו שהרבה

בראשית כח יד

גליון הש"ס

יעשה זאת וגו' מחללו אל תקרי מחללו אלא

4 אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ

בני אדם ניצולים מזהג אלא הוה כי

לעת האוכל לומר הגיע עת לעמוד

גמ' יהא חלקי ממכניסי שבת

עַם נוֹשַׁע בַּיְיָ מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר

מחול לו אמר רב יהודה אמר רב אלמלי שמרו

ולאכול: ממחלקי. לעניים צדקה

ההוא דשמעתין כלומר שאינו מתכוין

בטבריא. ברבינו יונה פ"ח

חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ

דברכות דף מג ע"א כתב די"מ

ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן

בתפלה שאי אפשר ליזהר כדאמרינן

דאמרינן בבבא בתרא פ"ק (דף ח:)

וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ:

ב)

שבטבריא היו מגמרים הכלים

דברים לג כט

בירושלמי ע) מחזיקנא טיבו לרישא

צדקה נגבית בשנים ומתחלקת

אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו

5 וְהִתְעַנַּג עַל יְיָ וְיִתֶּן לְךָ

בע"ש מפני כבוד שבת שיריחו

ריח טוב ובציפורי היו מגמרים

דכי מטא למודים מנפשיה כרע פ):

בשלשה והמחלקים אותה עליהם

מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ: תהלים לז ד

מן העם ללקוט וכתיב בתריה ויבא עמלק

6 אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ

במ"ש והיו עושין כן לכבוד שבת

לבדוק לפי הצריך לכל אחד ואחד

בתליסר

שהיו מראין הצער שיש להם

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי

עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי

ופעמים שקרובין דעתם לרחם על

מהנפש יתירה שהיה להם בשבת

וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְיָ

אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנא' כה אמר

ועתה בפרידת השבת צריכין

ג)

מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ

זה ולחלוק יותר מן הצורך שאומדין

למוגמר להריח ריח טוב עיין

מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר:

ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי

אותו בהרווחה ואומדין את חברו

שם. וכעין זה כ' באגודה. והר"י

ישעיהו נח יג

7 אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן

מיגאש בתשובה סימן מ"ה כ'

וגו' אמר ר' יוסי ד) יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת א"ר יוסי ב יהא

בצמצום: בעלתי ושניתי. כדי שיהיו

יהא חלקי וכו' היינו עם אותם

אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת

חלקי מגומרי הלל בכל יום איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף

זכרים דאמר מר הרוצה שיהיו בניו

שבתחלת שבת המה בטבריא

מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל

ובאפוקי יומא הם בציפורי כי

ישעיהו נו ב

זכרים יבעול וישנה (עירובין דף ק:):

רָע:

ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא א"ר יוסי יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי

8 וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן

טבריא וציפורי תוך תחום אחד

לא קריתי לאשתי אשתי. שאף שיחת

חמה ה)א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן גמצוה להתפלל עם דמדומי חמה א"ר זירא

ומקדמי ומאחרי שבת:

הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ:

תוס' ד"ה אילו וכו' לא ידע

שמות טז כז

חולין שלי יש ללמוד הימנה חכמה:

מאי קרא ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים וא"ר יוסי יהא חלקי ממתי

9 וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם

ר"י. וכזה לקמן קלא ע"ב תוס'

אשתי ביתי. שהיא עיקר של בית:

ד"ה קמ"ל. וקלח ע"א תוס'

יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: שמות יז ח

בחולי מעיים דאמר מר ו) רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים וא"ר יוסי יהא

01 כִּי כֹה אָמַר יְיָ לַסָּרִיסִים

ולשורי שדי. שהוא עיקר של שדה

ד"ה מי סברת ובכתובות דף צג

❖

חלקי ממתי בדרך מצוה וא"ר יוסי $ יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא

ע"א תוס' ד"ה תימא:

אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי

דכתיב ורב תבואות בכח שור (משלי

וּבָחֲרוּ

בַּאֲשֶׁר

חָפָצְתִּי

וממוציאי שבת בצפורי וא"ר יוסי יהא חלקי ממושיבי בהמ"ד ולא ממעמידי

יד): לא נסתכלתי כו'. מרוב צניעות:

וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי:

ישעיהו נו ד

מוסף רש"י

בהמ"ד וא"ר יוסי יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה וא"ר יוסי יהא

והא אמרו לו כו'. וא"כ לרבי יוסי

ז)

11 וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי

חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו אמר רב פפא לדידי חשדן ולא הוה בי א"ר

נמי הוה ליה למיקרייה רבינו הקדוש:

בפסוקי דזמרא. ולכך

וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי

אומרין שני פעמים כל

תחת אבנטו. מן האבנט ולמטה:

עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל

יוסי חמש בעילות בעלתי ונטעתי חמשה ארזים בישראל ומאן אינון ר' ישמעאל

הנשמה תהלל יה הללויה,

מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה

לא ראו קורות כו'. (ב) כשפושט חלוקו

דאמרינן יהא חלקי מגומרי

ברבי יוסי ור' ח) אלעזר בר"י ור' חלפתא בר"י ור' אבטילס בר"י ורבי מנחם בר'

יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים:

הלל בכל יום, כלומר שמסיימין

ישעיהו נו ז

[פושטו] כמו שהוא לובשו דרך ראשו

יוסי והאיכא ורדימס היינו ורדימס היינו מנחם ואמאי קרי ליה ורדימס שפניו

21 יִיָראוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי

ספר תהלים שנאמר בו

ט)

❖

ומכסה את עצמו תחלה משום צניעות

הללויה, ואם אינו כופלו

יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים: תהלים עב ה

דומין לורד למימרא דרבי יוסי מצות עונה לא קיים אלא אימא חמש בעילות

שני פעמים אינו נראה

בסדינו מתחת ויושב במטתו: לא

כמסיים ונראה כאילו יש

בעלתי ושניתי י)אמר רבי יוסי מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא

אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. שאם

אחריו פסוקים הרבה, אבל

מוסף תוספות

לאשתי ביתי ולשורי שדי אמר ר' יוסי מימי לא נסתכלתי במילה שלי איני

בא מי שאמרתי עליו דבר ושאל אם

עתה שמחזר לאומרו פעם

אחרת בידוע שהוא אחרון

א. ה' בעילות ממש. ריטב"א.

והאמרו ליה לרבי מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש אמר להו מימי לא

אמרתי כן עליו לא חזרתי בי לאמר

ונראה כמסיים (סידור רש"י

ב. [ד]הוה חייש דילמא בעיל

אינו כדבריו לפי שמתחלה אמת

נסתכלתי במילה שלי ברבי מילתא אחריתי הוה ביה שלא הכניס ידו תחת

סי' ו). עם דמדומי חמה.

לשם נוי בעלמא, ודומה לו

תפלת יוצר עם הנץ החמה

כפוגע באשת אח. ריטב"א.

אמרתי. וקסבר כל מילתא דמתאמרא

אבנטו וא"ר יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי וא"ר יוסי מימי לא

ותפלת המנחה עם שקיעת

ג. שאינם מכוונים כ"כ שיצפו

באפי מרה לית בה משום לישנא בישא

החמה (ברכות כט:). ייראוך

[ל]תפילתם. תוס' ב"ב קסד:

עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי חבירי

עם שמש. זו תפלת יוצר,

ד"ה עיון. ד. שאין שום אדם

וכן מפרש במסכת ערכין (דף טו:):

עלה לדוכן אני עולה וא"ר יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי אמר

ולפני ירח. זו מנחה (שם).

יכול לכוין בתפלתו היטב.

כ)

❖

דקיימתי מצות תפילין. שלא הלך ארבע

לאשתי ביתי. שכל צרכי

תוס' ב"ב קסד: ד"ה עיון.

רב נחמן תיתי לי דקיימית ג' סעודות בשבת אמר רב יהודה תיתי לי

ל)

הבית על ידה נעשים והיא

אמות בלא תפילין וכן לענין ציצית: עד

עיקר הבית, וכן שור עיקר

דקיימית עיון תפלה אמר רב הונא בריה דרב יהושע ז תיתי לי דלא סגינא

דרמיה. שתקנה. וזה לשון תליית ציצית

של שדה (גיטין נב.). וחזרתי

רב נסים גאון

ד' אמות בגילוי הראש אמר רב ששת תיתי לי דקיימית מצות תפילין ואמר ר"נ

לאחורי. לראות מי יעמוד

כדאמרינן בעלמא (תענית ד' כב.) לא

אחורי, שאף בפני הבעלים אני

אמר ר' יוסי יהא חלקי

רמי חוטי: דשלים מסכתיה. שגרסה:

תיתי לי דקיימית מצות ציצית אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה

אומרה, ל"א שאם באו הבעלים

עם מכניסי שבת בטבריא

עבידנא

ואמרו למה אמרת כן, לא חזרתי

ועם מוציאי שבתות בציפורי.

אבוך במאי זהיר טפי אמר ליה בציצית יומא חד הוה קא סליק בדרגא

בי לאמר לא אמרתי אלא בפניהם

לפי שטבריא היתה נמוכה

איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה

הודיתי (ערכין טו:). תיתי לי.

והחמה שוקעת שם בעוד יומם

ישולם שכרי (לקמן קיט.) שכר

והיו יושביה מקבלין עליהן

עבידנא

טוב (בכורות ל.).

השבת משקיעת החמה אצלם,

ושקיעתה לשם קודם שקיעתה במקומות הגבוהין. ומי שמקבל עליו הכנסת השבת מאותה השעה הרי עשה סייג לעצמו והוא משובח ומעולה מן היושבים במקומות הגבוהין ובהרים. וכנגדן מוציאי שבת בציפורי שהיא גבוהה

טפי ומאחרין לשם פני המזרח להכסיף ושוהין ומאדימין, והיו מקבלין עליהן שימור השבת עד שמכסיפין פני המזרח התחתון והעליון ולפיכך הן משובחים בזה הענין יותר מאנשי טבריא. ובמסכת ראש השנה [דף לא] בפרק

יו"ט של ראש השנה משכחת וטבריא עמוקה מכלן, שנאמר [ישעיה כט] ושפלת מארץ תדברי. ובמסכת מגילה בפרק מגילה נקראת [דף ו] ולמה נקראת שמה ציפורי, אמר רב פפא שיושבת בראש ההר כצפור. והרי נתברר לך

מיכן כי טבריא נמוכה וציפורי גבוהה.