כל
כתבי פרק
ששה עשר שבת
קיט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עבידנא יומא טבא
לרבנן. לתלמידים. ראש ישיבה היה: תיתי לי.
ישולם שכרי: דכי אתי צורבא מרבנן כו'. שחיבת תלמידי חכמים עלי:
מב א טוש"ע חו"מ סי' טו
א) [כתובות קה:], ב) ב"ק
לב. ע"ש, ג) נ"א מעילי
סעיף א:
דלא מזיגנא רישא אבי סדיא. איני מניח ראשי על הכר: כמה דלא מהפיכנא ליה בזכותיה. עד שאראה אם יש בדבריו לזכותו: מתעטף.
מג ב מיי' פ"ל מהלכות
ולמכסי, ד) [חולין קיא.],
בבגדים נאים: בואי כלה. הכי קרי ליה לשביתת שבת מתוך חביבות: טחיי. רקיקין טחין פניהן בשומן אליה או בשמן: מי עדיפת לן
ה) [צ"ל דכתיב וקראת לשבת
שבת הלכה ב סמג עשין
עונג רבי אבא וכו' וכ"א בחולין
ל טוש"ע או"ח סי' רסב
מינה. כלום אתה חשוב לנו מן השבת לכבוד שבת הכננום ולא היינו יודעים שתבא: מתליסר טבחי. לטעום בשבת מן המובחר: איסתירי.
קיא.], ו) פי' מהר וכ"כ בסוף
סעיף ג:
סלעים. איסתירי פשיטי סלעי מדינה
מד ג מיי' שם הלכה ו סמג
עמוד זה, ז) לעיל קיד. [יומא
בתליסר
כג:], ח) קדושין מא.,
והן א' מח' בסלע צורי והיינו חצי
שם טור שו"ע או"ח
עבידנא יומא טבא לרבנן אמר רבא תיתי לי
עיליתא דדינרי. אומר
א
ט) תענית ט., י) [עי' תוספות
סימן ר"נ סעיף א:
דינר: ומשלים להו אצינורא דדשא.
ר"ת דעיליתא שם כלי
דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיגנא
א
מה ד טוש"ע או"ח סי' תרי
ברכות לה: ד"ה כאן], כ) עי'
לפני בואם להביא לו הבשר היה
תוס' שם, ל) [ויקרא יג],
סעיף ד:
הוא כדאמרינן בריש כיצד מעברין
ב
(א) רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותי'
מו ה מיי' פ"ל שם הל"ח
מ) [וע"ע תוס' ב"ב קלג:
מזמן להן מעותיהן על פתחן ואומר
❖
(עירובין דף נג:) עלת נקפת בכדה :
מ)
ג
אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא
ד"ה עיליתא],
וסמג שם טוש"ע או"ח
רב אמר להקדים ושמואל אמר
❖
להן אשור הייא התאשרו והתחזקו
סימן רפח סעיף ז:
מרבנן לדינא מ"ט דחביב עלי כגופאי ואין
א)
מהר באומנותיכם למהר ולחזור
לאחר. ולא פליגי אלא רב
תורה אור השלם
אדם רואה חובה לעצמו רבי חנינא מיעטף
ב)ב
ולמכור ולהתעסק בצרכי שבת. ולי
איירי בדרכו לאחר ושמואל איירי
לעזי רש"י
וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא
1 עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל
נראה ומשלים להו אצינורא דדשא
בדרכו להקדים כדאמרינן בסמוך:
פשטדו"ל [פלדישטו"ל].
תְּבוּאַת זְַרעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה
❖
לקראת שבת המלכה רבי ינאי לביש מאניה
כשהיה מביא ראשונה היה נותנה
ומצא
כסא מתקפל.
שָׁנָה שָׁנָה: דברים יד כב
2 לְדָוִד מִזְמוֹר לַיְיָ הָאָרֶץ
לשמשין המכינים סעודתו על פתח
ג) (ב) מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלהד) רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה
וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
ביתו ולא היה נכנס אלא ממהר
בר רב נחמן קריבו ליה תלת סאוי טחיי א"ל מי הוה ידעיתון דאתינא אמרו
תהלים כד א
מוסף רש"י
לחזור ולהביא אחרת ואמר להן
3 הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ
ליה מי עדיפת לן מינה רבי אבא זבן בתליסר אסתירי פשיטי בישרא
ה)
ואין אדם רואה חובה
וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם:
לשמשין אשור הייא התאשרו מהר
לעצמו. אין דעתו מתקרב
תהלים קטו טז
מתליסר טבחי ומשלים להו אצינורא דדשא ואמר להו $ אשור ו) הייא
להכין את זו בעוד שאלך להביא את
4 אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ
לצד החובה לחייב את עצמו
אשור הייא ר' אבהו הוה יתיב אתכתקא דשינא ומושיף נורא רב ענן
ואפילו מתכוין לדין אמת
ג
זו: אתכתקא דשינא. פשטדו"ל של
עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי
(כתובות קה:). בואו ונצא
וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ
לביש גונדא דתנא דבי רבי ישמעאל בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג
שן שחשוב היה ועשיר: ומושיף
ז)
לקראת שבת המלכה.
יְיָ מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת
כאדם המקבל פני מלך (ב"ק
בהן כוס לרבו רב ספרא מחריך רישא רבא מלח שיבוטא רב הונא
נורא. נופח משם נורא לכבוד השבת.
דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר
ח)
❖
. תלת סאוי טחי. שלש
ישעיהו נח יג
דָּבָר:
לב:)
ורבינו לוי גרס אתכתקא דשאגא
מדליק שרגי רב פפא גדיל פתילתא רב חסדא פרים סילקא רבה ורב יוסף
סאין פת נקיה פניה טוחין
בשמן ודבש. יום השבת היה
תדהר: לביש גונדא. כלי שחור
מצלחי ציבי ר' זירא מצתת צתותי רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף
(חולין קיא.). אל ימזוג בהן
הגהות הב"ח
להודיע שהיום אינו כדי להתנהג
כוס לרבו. לפי שנתעשנו
ונפיק אמר אילו מקלעין לי ר' אמי ור' אסי מי לא מכתיפנא קמייהו ואיכא
(א) גמ' לא מזיגנא רישא
בחשיבות מלהתעסק בתבשילי שבת
ונתלכלכו בבשול קדירה (יומא
דאמרי ר' אמי ורבי אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי אמרי אילו איקלע לן רבי
אבי: (ב) שם לביש מאני
כג: ועי' לעיל קיד.). מחריך
ולא יטנף בגדיו בבישול קדירות:
❖
רישא. לכבוד שבת (קדושין
במעלי:
יוחנן מי לא מכתפינן קמיה יוסף מוקיר שבי הוה ההוא נכרי בשבבותיה דהוה
❖
דתנא דבי רבי ישמעאל כו'. דבישול
מא.). שיבוטא. דג (שם).
נפישי נכסיה טובא אמרי ליה כלדאי כולהו נכסי יוסף מוקר שבי אכיל להו
קדירה מטנף בגדים: מחריך רישא.
גליון הש"ס
אזל זבנינהו לכולהו ניכסי זבן בהו מרגניתא אותבה בסייניה בהדי דקא עבר
אם היה שם ראש בהמה לחרוך
מוסף תוספות
גמ' אשור הייא. גיטין דף
מחרכו הוא בעצמו: פרים. לשון
מברא אפרחיה זיקא שדייה במיא בלעיה כוורא אסקוה אייתוה אפניא דמעלי
לד ע"א: רש"י ד"ה תליסר
א. קטן. חי' הר"ן.
פרומים ל) מחתך: מצתת צתותי.
שבתא אמרי מאן זבין כי השתא אמרי להו זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקר
עיליתא דדינרי וכו' וגוזמא
ב. ששואבין בו יין ושמן.
בעלמא. עי' ברכות דף כ
תוס' ב"ב קלג: ד"ה עיליתא.
מצית האור בעצים דקים: מכתף
שבי דרגיל דזבין אמטיוה ניהליה זבניה קרעיה אשכח ביה מרגניתא זבניה
ע"א בתוס' ד"ה תליסר
מן הכד. תוס' עירובין נג:
❖
ועייל מכתף ונפיק. בע"ש יוצא
מתיבתא:
ד"ה עלת. [פי' אחר]: מן
בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא
ונכנס להביא תמיד משואות כלי
החבית. חי' הר"ן. ג. גבי
פרעיה שבתא בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבא"י במה הן
אמתא דהוה משתעיא
תשמיש ובגדי חופש ומגדים כאדם
בלשון חכמה, ואמרה
רבינו חננאל
זוכין א"ל בשביל שמעשרין שנאמר עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר
ט)
1
שמקבל את רבו בביתו ומראה לו
הכי. תוס' הרא"ש.
שבבבל במה הן זוכין א"ל בשביל שמכבדין את התורה ושבשאר ארצות
ורבנן הני דעבדי צרכי
שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו
שבת בנפשייהו, כגון ר'
במה הן זוכין א"ל בשביל שמכבדין את השבת דאמר רבי חייא בר אבא פעם
לטרוח ולהרבות בשבילו: מוקר
אבהו דהוה יתיב אתכתקא
דשינא ומשייף נורא, ורב
שבי. מכבד שבתות: אמרי ליה
אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב משוי
חנן דשגר תנורא, ורב
כלדאי. להאי נכרי: כלדאי. חוזים
ששה עשר בני אדם ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות
הונא גדיל פתילתא, ורב
חסדא מדליק שרגי, ורב
בכוכבים: אכיל להו. סופם ליפול
וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים
פפא פריס סילקא, רבה
בידו: אותבה בסייניה. עשה לו
ורב יוסף צלחי צבי. כולהו
ובשמים י) וכשמניחים אותו אומרים 2 לה' הארץ ומלואה וגו' כ) וכשמסלקין
כובע של לבד ושבצו במשבצות של
כדמפרש בגמרא בריש
אותו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם אמרתי לו בני
האיש מקדש שקיום המצוה
3
זהב וקבע בו מרגליות וקבע את זו
באדם עצמו טפי עדיף
במה זכית לכך אמר לי קצב הייתי ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו
עמהם: סייניה. כובע. ורבינו הלוי
יותר מבשלוחו. וכבדתו,
שמשנה זמן סעודתו
תהא לשבת אמרתי לו [אשריך שזכית] וברוך המקום שזיכך לכך א"ל קיסר
גרס בסדיניה בסודרו וראשון הגון
בהקדמה או באיחור.
לרבי יהושע בן חנניא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף אמר לו תבלין
לי והוא לשון ר' יצחק ב"ר יהודה:
תריסר עיליתי דדינרי. עליות
אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף אמר לו תן לנו
מלאות דינרי זהב. $ וגוזמא בעלמא
הימנו אמר לו כל המשמר את השבת מועיל לו ושאינו משמר את השבת
הוא כלומר הון עתק מאד כך פירש
אינו מועיל לו א"ל ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב 4 ולקדוש ה'
רבינו הלוי וכן בכל מקום כגון תליסר
מכובד א"ל ד זה יוה"כ שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו
גמלי ספיקי טריפתא (חולין דף צה:)
בכסות נקיה ה וכבדתו רב אמר להקדים ושמואל אמר לאחר אמרו ליה בני
וכן תליסר טבחי דלעיל: במה הן
רב פפא בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא במאי
זוכין. לעושר גדול כזה: לה' הארץ.
נישנייה אמר להו אי רגיליתו לאקדומי
אחרוה אי רגיליתו לאחרוה
דאין אנו רשאין ליהנות עד שנברך
שמו בברכת הלחם: והארץ נתן לבני
אקדמוה רב ששת בקיטא מותיב להו לרבנן
היכא דמטיא שימשא בסיתוא
אדם. ע"י מתנתו נהנינו הטובה הזאת:
מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא כי
היכי דליקומו הייא ר' זירא
מאי דכתיב ולקדוש ה' מכובד. מדכתיב
מהדר
וקראת לשבת עונג מכלל דלקדוש ה'
לאו אשבת קאי: וכבדתו. אשבת מהדר דאי ביוה"כ הא כתיב ביה מכובד: להקדים. זמן סעודת שבת לזמן סעודת חול וזהו כבודו: לאחר. וזהו כבודו
שהוא מתאוה לאכול: במאי נשנייה. במאי נשניוהו משאר ימים: אי רגיליתו לאקדומי. סעודתכם בבקר אחרוה: רב ששת. סגי נהור היה ואינו רואה
עת האכילה וכשהיה דורש בשבת מושיב התלמידים במקום שתגיע שם החמה לעת האוכל כדי שיצטערו וימהרו לקום: דמטי טולא. שיצטננו: הייא. מהר:
מהדר