קיט:
כל
כתבי פרק
ששה עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מהדר אזוזי זוזי דרבנן. כשהיה רואה אותן זוגות זוגות ומדברין בתורה מחזר אחריהם ואומר להם במטותא מנכון לכו והתעסקו בעונג
מז א מיי' פכ"ט מהל' שבת
א) [בהרא"ש וטור סי' רסח
הלכה ז סמג עשין ל
איתא אמר רב וכו' ואמר רב
שבת ולא תחללוניה לבטל תענוגים: ויכלו. הקב"ה וזה שמספר בשבחו של מקום ובשבח של שבת: יסדר אדם שלחנו בע"ש. ללילי שבת:
טוש"ע או"ח סי' רסח סעיף א:
המנונא כל המתפלל וכו' וכ"א
במוצ"ש. נמי כבוד שבת ללוות ביציאתו
דרך כבוד כאדם המלוה את המלך בצאתו מן העיר: חמין. לשתות ולרחוץ: מלוגמא. רפואה:
מח ב מיי' פ"ל שם הל' ה
בשאלתות בראשית סי' א],
ב) סנהדרין קי:, ג) [סנהדרין
סמג שם טור שו"ע
אכליה אריא. לעגל הראוי לשחוט: בכל
כחו. בכל כוונתו: בפרוע פרעות. ביטול פורעניות כגון
פרוע ח) דמתרגמינן בטל: בהתנדב עם
קיא.], ד) [פי' תתרוקן],
או"ח סימן רסב סעיף א:
ברכו. כשמתנדבין ישראל לברך את
מט ג מיי' שם הלכה ה וסמג
ה) חגיגה יד., ו) [חגיגה שם]
ומצא נר דלוק ושולחן ערוך.
(גיטין מג.), ז) [חגיגה יד.]
בוראן: כי פרוע כי פרעו אהרן.
שם:
מהדר אזוזי זוזי דרבנן א"ל במטותא מינייכו
נ ד מיי' וסמג שם טור שו"ע
[גיטין מג.], ח) [שמות לב],
ע"ז. והכי קאמר בהבטל פריעות
וא"ת דאמר בריש ערבי
לא תחללוניה אמר רבא ואיתימא ר' יהושע
ט) [ישעיה ה], י) [כדאי' לעיל
או"ח סימן ש:
א)
נא ה מיי' פ"ט מהלכות
ע"ז שתשתקע ותשתכח שלא יזכר
י:], כ) [פרשת יתרו סימן נד],
פסחים (דף ק:) ושוין שאין מביאין
בן לוי אפי' יחיד המתפלל בע"ש צריך לומר
א
ל) [וע"ע תוס' פסחים ק:
תפלה הלכה א טוש"ע
עונם משום התנדב עם הוא: אל
❖
את השולחן אא"כ קידש וי"ל דערוך
א
ויכולו דאמר רב המנונא כל המתפלל בע"ש
או"ח סימן נו סעיף א [וברב
ד"ה שאין],
מלך נאמן. כך מעיד על בוראו
הוא במקום אחר אלא שאין מביאין
אלפס ברכות פג דף ט"ו:
ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה
וברא"ש שם סימן יט]:
שהוא אל מלך נאמן: שאין בני
אותוב עד אחר הקידוש כי היכי דתיתי
נב ו מיי' פ"ו מהלכות ת"ת
תורה אור השלם
שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר
אדם מצויין לכבותה. בשבת:
סעודתא ביקרא דשבת כדאיתא
הלכה יא טור שו"ע יו"ד
ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו אמר רבי
1 וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ
סימן רמג סעיף ז:
בבקר. בזמן ק"ש. וכן מאחרי בנשףט):
(א)
בשאלתות דרב אחאי ודוקא בימיהם
1
כ)
נג ז מיי' פ"ב שם הל"ב טוש"ע
וְכָל צְבָאָם: בראשית ב א
והיה כנור ונבל. בסיפיה דקרא
אלעזר מניין שהדיבור כמעשה שנאמר
שהיו להם שלחנות קטנים לפני כל
2 בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ
יו"ד סי' רמה סעיף יג
[וברב אלפס פ"ב דב"ב דף
ואת פועל ה' לא יביטו לא שמו לב
בדבר ה' שמים נעשו אמר רב חסדא אמר
אחד ואחד אבל שלנו גדולים הם
וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם:
ג
2
קסג: וברא"ש פ"ג דמו"ק סי'
תהלים לג ו
וקשה לטלטלם : כל העונה אמן
ליחד שמו על בריותיו: שפוך על
דל) (ג)
מר עוקבא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו
3 וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה
ס"א]:
נד ח מיי' שם הלכה א טוש"ע
עולל. רישא דקרא ואת חמת ה'
יהא שמיה רבא בכל כחו. פי' בכל
נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר
שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין
שם סעיף ז [וברב אלפס
עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר:
נלאיתי הכיל שפוך וגו' שפוך החמה
❖
כוונתו וכן פירש רש"י ור"י אומר
ה
שם]:
ישעיהו ו ז
ידיהן על ראשו ואומרים לו 3 וסר עונך
בנקמה בשביל שעולל לחוץ ובטלין
4 בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל
דיש בפסיקתא במעשה דר' ישמעאל
וחטאתך תכופר תניא ר' יוסי בר יהודה
מבית רבן: הובישו כי תועבה עשו
בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ יְיָ:
בן אלישע דקאמר התם כשישראל
שופטים ה ב
הגהות הב"ח
אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם
וגו'. סיפיה דקרא גם בוש לא יבושו
נכנסים לבתי כנסיות ואומרים יהא
5 וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי
(א) גמ' אל תיקרי ויÀכלו אלא
בע"ש מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד
וגם הכלם לא כו': במשיחי אלו
פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן
שמיה רבא מברך בקול רם מבטלים
וי«כלו: (ב) שם כי פרוע הוא
לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם:
תינוקות של בית רבן. שדרך תינוקות
רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך
גזירות קשות :
ו
כי פרעו אהרן אמר ריש
ב
שמות לב כה
א"ר חנינא אל מלך נאמן. צריך
לקיש: (ג) תוס' ד"ה ומצא וכו'
6 פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי
למושחן בשמן י): ובנביאי אלו תלמידי
ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון
וקשה לטלטלם. נ"ב פי' אחר
צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים:
חכמים. שנאמר ונביא לבב חכמה
להרהר בו בשעה שאומר אמן:
שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה
קידוש שלא להפסיק כל כך בין
ישעיהו כו ב
(תהלים צ): מחריבין. איכא שיור:
7 וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי
קידוש לסעודה אנו רגילין לפרוס
אידי
❖
אמן בעל כרחו ואם לאו מלאך רע אומר
מפה ולקדש:
לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
מחרימין. ליכא שיור: מתכסין בהן
וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא
יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו אמר ר'
כשמלה. כששואלין אותן טעמי
בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם
גליון הש"ס אלעזר ג לעולם יסדר אדם שלחנו בע"ש אע"פ שאינו צריך אלא לכזית
הַשַּׁבָּת וְהִצַּתִּי
אֵשׁ
תורה הללו עושין עצמן כמעלימין
בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת
ואמר ר' חנינא לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת אע"פ שאינו
את דבריהם מפני שאינן יודעים
ד
גמ' שנא' ויהיו מלעיבים
יְרוּשָׁלִַם וְלֹא תִכְבֶּה:
במלאכי האלהים. ע"ד שאחז"ל
ירמיה יז כז
להשיב: ישנן בידך. אתה בקי לפיכך
צריך אלא לכזית חמין במוצאי שבת מלוגמא פת חמה במוצאי שבת
8 כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי
נדרים דף כ ע"ב מאן
קצין תהיה לנו ותלמדנו חכמה:
מלוגמא ר' אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא הוה
מה"ש רבנן: שם כך מקובלני
וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי בֵּין קֹדֶשׁ
מאבותי. עיין ב"מ דף
דברים
לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין
❖
אכיל מיניה כולייתא כי גדל אבימי בריה א"ל למה לך לאפסודי כולי האי
פד ע"א ד"ה אי הדרת:
הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ
נשבוק כולייתא ממעלי שבתא שבקוהו ואתא אריא אכליה אריב"ל הכל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל
וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם
וָאֵחַל בְּתוֹכָם:
מוסף רש"י כחו קורעין לו גזר דינו שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' מ"ט בפרוע פרעות משום דברכו
יחזקאל כב כו
4
9 הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר
ה' רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה מוחלין לו כתיב הכא בפרוע פרעות וכתיב
מאי אמן. כשעונין על כל ברכה
יְִרדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן
וברכה אמן, היאך משמע קבלת
התם 5 כי פרוע הוא (ב) אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג"ע שנאמר 6 פתחו
ישעיהו ה יא
יַדְלִיקֵם:
יראת שמים (סנהדרין קיא.). אל
01 וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף
שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תיקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן מאי אמן א"ר
מלך נאמן. בנוטריקון,
ב)
ג)
וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת
שמאמין עליו הקב"ה (שם). כי
פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה
חנינא אל מלך נאמן א"ר יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש
יתפש איש באחיו. באנשי
יָדָיו לֹא רָאוּ: ישעיהו ה יב
חילול שבת שנאמר 7 ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא וגו' והצתי אש
11 לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי
ירושלים שפסקה תורה מהם
והיו שואלים לחבריהם (גיטין
דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב
בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה מאי ולא תכבה אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין
מג.) הכתוב היה מגנן לומר שלא
וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא:
היו יודעין להשיב לשואלים הלכה
ישעיהו ה יג
בני אדם מצויין לכבותה אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת שנאמר
(חגיגה יד.). שבני אדם
21 וְאֵת חֲמַת יְיָ מָלֵאתִי
ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם אמר ר'
אבהו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו ק"ש
מתכסין בהן כשמלה. נחבאין
נִלְאֵיתִי הָכִיל שְׁפֹךְ עַל
8
שלא ישאלו להן לפי שאין בקיאין
עוֹלָל בַּחוּץ וְעַל סוֹד
שחרית וערבית שנאמר הוי משכימי בבקר שכר
ירדפו וגו' וכתיב והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין
9
01
בהן (שם) כלומר דברים
בַּחוּרִים יַחְדָּו כִּי גַם אִישׁ
שמכוסים כשמלה שלך הן שאתה
משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו וכתיב 11 לכן
גלה עמי מבלי דעת אמר רב המנונא לא חרבה
עִם אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ זָקֵן עִם
בקי בהן, אמור לנו ותהיה קצין
מְלֵא יָמִים: ירמיהו ו יא
ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של
בית רבן שנאמר שפוך על עולל בחוץ וגו' מה
(גיטין שם). ישנן בידך. כלומר
31 הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ
21
❖
אתה בקי בהן (חגיגה שם).
גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ גַּם
טעם שפוך משום דעולל בחוץ אמר עולא לא
חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת
הַכְלִים לֹא יָדָעוּ לָכֵן יִפְּלוּ
פנים זה מזה שנאמר 31 הובישו כי תועבה עשו
גם בוש לא יבושו וגו' אמר ר' יצחק לא חרבה
בַנֹּפְלִים בְּעֵת פְּקַדְתִּים
מוסף תוספות
יִכָּשְׁלוּ אָמַר יְיָ:
ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול שנאמר והיה כעם ככהן וכתיב בתריה הבוק תבוק הארץ
ד) 51
ירמיהו ו טו
41
41 וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן כַּעֶבֶד
א. ואם הביא פורס מפה
אמר רב עמרם בריה דר"ש בר אבא א"ר שמעון בר אבא א"ר חנינא לא חרבה ירושלים אלא בשביל
ומקדש. תוס' הרא"ש.
כַּאדֹנָיו כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ
שלא הוכיחו זה את זה שנאמר 61 היו שריה כאילים לא מצאו מרעה מה איל זה ראשו של זה בצד
ב. למקום סעודה אצל המטה
כַּקּוֹנֶה כַּמּוֹכֵר כַּמַּלְוֶה כַּøוֶה
שהוא מיסב עליה. תוס'
כַּנֹּשֶׁה כַּאֲשֶׁר נֹשֶׁא בוֹ:
זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה א"ר יהודה לא
הרא"ש. ג. ונוחים לטלטלן.
ישעיהו כד ב
51 הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ
פי' הר"ן. ד. וטורח להביאן
חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח $ שנאמר 71 ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו
אחר הקדוש. תוס' הרא"ש.
וְהִבּוֹז תִּבּוֹז כִּי יְיָ דִּבֶּר אֶת
ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד [ל]אין מרפא מאי עד לאין מרפא אמר רב יהודה
שלא להפסיק כל כך בין
הַדָּבָר הַזֶּה: ישעיהו כד ג
61 וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל
קידוש לסעודה, אנו רגילים
אמר רב כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב אל תגעו
ו
81
לפרוס מפה ולקדש. תוס'
הֲדָרָהּ הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים
פסחים ק: ד"ה שאין. (ועי'
במשיחי ובנביאי אל תרעו אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן ובנביאי אל תרעו אלו ת"ח
לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ
הגהות הב"ח). ה. ומפני שיש
בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף:
אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן
בנ"א שאין הכוונה שלהם
איכה א ו
71 וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי
מתעוררת אלא ע"י הכח,
א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי א"ל אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא ואמר ריש לקיש
אמר 'בכל כחו'. רבנו יונה
הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו
ברכות יג: מדפי הרי"ף ד"ה בכל
משום ר"י נשיאה ז אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי' לבנין בית המקדש ואמר ר"ל לר"י נשיאה כך מקובלני
וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד
כחו. ו. כי בזו מעורר כוונתו
עֲלוֹת חֲמַת יְיָ בְּעַמּוֹ עַד
$ מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה רבינא אמר מחרימין אותה
וכל אבריו לברך שמו של
ח
לְאֵין מַרְפֵּא:
❖
הקב"ה. ריטב"א.
דברי הימים ב לו טז
ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וראו
ה)
91
81 אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי
נא [ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש] (אם יש איש) עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה איני והאמר רב
וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:
דברי הימים א טז כב
רבינו חננאל
קטינא אפי' בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר כי יתפש איש באחיו בית אביו
91 שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת
ו)
02
ויחיד המתפלל בעצמו אומר
יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ
(לאמר) שמלה לכה קצין תהיה לנו דברים שבני אדם מתכסין בהן כשמלה ישנן בידיך ז)והמכשלה הזאת תחת ידך
ויכולו.
וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם
דברים
תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה
מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה
וְאֶסְלַח לָהּ: ירמיהו ה א
02 כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ: ישעיהו ג ו