כל
כתבי פרק ששה עשר שבת
קכ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דברים שאין אדם
עומד בהן.
על בוריין לאומרן כהלכתן: אלא אם כן נכשל בהן. עד שאומרן ב' וג' פעמים בשיבוש דהיינו טעמי
נה א מיי' פכ"ג מהל' שבת
א) ס"א טעם, ב) עירובין צה:,
ג) לעיל קיז:, ד) [לעיל יט:],
הל' כב כג סמג לאוין סח
תורה המסותרין: לא אהיה חובש. איני רגיל להיות חובש חבוש בבהמ"ד. אהיה הורגלתי כמו שחוק לרעהו אהיה (איוב יב) אני הווה:
ה) לעיל קיז: עירובין צט: ו) [פי'
טור שו"ע או"ח סימן שלד
וממאי. דמשום דיש בהן אמנה הוא דילמא על כרחיך צריכים שישיבו האמת: דאי אמר להו גמירנא. אותן טעמי תורה: אמרי ליה.
סעיף ו [וסימן שא סעיף מד]:
בגד דקיק שלובש אדם על בשרו
נו ב מיי' שם הלכה כ טוש"ע
ערוך], ז) [פי' מסוה],
שואלים אימא לן: ומשני הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש. מודה הוא על האמת
שלא יגע בתורה: בדברי תורה. היו
ח) [תוספת' פי"ד], ט) [רש"ל],
שם סעיף יז:
נאמנין ואין מתהללים על שקר:
נז ג מיי' שם טור שו"ע שם
י) ס"י, כ) [צ"ל ומטלטל עי'
❖
אידי ואידי בבא לקפל.
מתני' ועיגול של דבילה. שהוא
רש"א], ל) [שייך לעיל במשנה],
סעיף ז:
דברים שאין בני אדם עומדין עליהם אלא
פירש
נח ד ה מיי' שם הלכה כה
גדול ויש בו סעודות הרבה: ואם
הרב פורת דלקפל היינו
אם כן נכשלים בהן ישנן תחת ידיך קצין
טור שו"ע שם סעיף ח:
היו פקחין. לישאל שכרן כפועלים:
נט ו ז מיי' שם הלכה כב
אפי' בא לקפל דלר' אבא אין
חילוק
תורה אור השלם
תהיה לנו ישא ביום ההוא לאמר לא
1
כג טור שו"ע שם סעיף ו:
כל כלי תשמישו. שצריכין לו לאותו
בין לקפל בין להציל דאפילו
להציל
ס ח ט מיי' שם הלכה כד טור
1 יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא
אהיה חובש וגו' אין ישא אלא לשון
היום כגון כוסות וקיתוניות: י"ח
בחצר אחרת לא שרי אלא מזון ג'
שו"ע שם סעיף ט:
אֶהְיֶה חֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם
שבועה וכן הוא אומר לא תשא את שם
סא י כ מיי' פרק יב שם הלכה
2
כלים. מפרש להו בגמרא. שכן דרך
וְאֵין שִׂמְלָה לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין
סעודות אבל אין נראה לומר דלהציל
ד ה סמג שם טוש"ע שם
ישעיהו ג ז
עָם:
ה' לא אהיה חובש לא אהיה מחובשי עצמן
ללובשן בחול יחד אבל טפי מהכי
שרי אפילו מאה סעודות בחצר
2 לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְיָ אֱלֹהֶיךָ
סעיף כב:
סב ל מיי' שם הלכה ו טור
בבית המדרש ובביתי אין לחם ואין שמלה
לא ואינו פושטן לחזור וללבוש ולהציל
לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְיָ אֵת אֲשֶׁר
אחרת גם לרבי אבא דאם כן הוה
❖
שו"ע שם סעיף כג כד:
אחרים: גמ' בבא להציל. ט)[שהציל]
יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא:
❖
שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא
ליה לאוקומי מתני' אידי ואידי בחצר
א)
שמות כ ז
בסל [אחד] כדקתני סל מלא
גמרא וממאי דילמא שאני התם דאי אמר
אחרת וכאן בבא לקפל וכאן בבא
נותן
ככרות ואינו טורח אלא להצילן
מים מצד זה. פירש לעזי רש"י
להציל:
להו גמירנא אמרו ליה אימא לן הוה ליה
הגהות הב"ח
מתוך הדליקה בבת אחת מציל כל
מנטי"ל. גלימה.
רשב"ם לאו דוקא על הטלית דהא
למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש
(א) גמ' לקפל דמי תא שמע
שריניש"א [שרזינ"א].
מה שבסל דהא חדא זימנא הוא מה
קי"ל בפ' דם חטאת (זבחים צד:) דבבגד
מדאמר רבא: (ב) שם בירא
לבוש רחב.
כלל לא קשיא כאן בדברי תורה כאן במשא
לי פורתא מה לי טובא: בבא לקפל.
שמים עסקינן דלא: (ג) שם
שרייתו זהו כיבוסו ולעיל בסוף
נביי"ש [גנביי"ש]. מקטורן
ומתן: מתני' מצילין סל מלא ככרות
דלא קא חזי ליה אלא: (ד) שם
מרופד.
א
סלים הרבה זה עם זה לטרוח
פרק שמנה שרצים (דף קיא.) פירשתי:
תנו רבנן לובש ומוציא:
קמיש"א. חולצה.
אע"פ שיש בו מאה סעודות ועיגול של
[ולאוספם] ולחזור ולהוציא מזון ג'
(ה) רש"י ד"ה אטעייה וכו'
גרם
פיישול"ש [פיישול"א].
ובלבד שלא יביא כלי: (ו) ד"ה
דבילה וחבית של יין ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ואם היו פיקחין
רצועה.
סעודות הוא דיכול להציל
בסלים
❖
ובחנם וכו' דלמחול:
קלצנו"ש [קלצי"ש]. גרב,
הרבה ותו לא שכל א' טורח בעצמו
עושין עמו חשבון אחר השבת להיכן מצילין אותן לחצר המעורבת בן בתירה
ב
נעל קל.
הוא: פירש טליתו וקיפל והניח.
גניליי"ש [יינוילי"ש].
אומר אף לשאינה מעורבת ולשם מוציא כל כלי תשמישו $ ולובש כל מה
ב)ג
ד
בתי-ברכיים.
גליון הש"ס הביא אוכלין והניח וחזר והביא
שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף ר' יוסי אומר י"ח כלים הוחוזר ולובש
קניהוז"ן [קניהושי"ש].
מתני' ולובש כל מה שיכול
והניח מהו: כבא להציל דמי. הואיל
ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי: גמ' והא תנא ליה רישא ג'
מכנסי-ברכיים ("בלשון
ג)
ללבוש. ע"ל דף סה ע"ב:
אשכנז").
ואין כאן אלא כלי אחד ובפעם אחת
גמ' מקטורן אונקלי ופונדא.
ריטריי"ט. מתכווץ (או
סעודות ותו לא אמר רב הונא לא קשיא כאן בבא להציל כאן בבא לקפל ובא
❖
הוא מוציאם: או כבא לקפל דמי.
עי' לעיל דף נט ע"ב תוס' ד"ה
מכÀווץ).
להציל מציל את כולן בא לקפל אינו מקפל אלא מזון ג' סעודות ר' אבא בר
תרי המייני: שם ושני ספרקין.
ד)
הואיל וטורח לאסוף ולכנוס:
נזכר במתני' פרק כ"ט משנה ב
זבדא אמר רב אידי ואידי בבא לקפל ולא קשיא כאן לאותה חצר כאן לחצר
אטעייה רב שיזבי לרב חסדא.
דכלים: מתני' עור של גדי.
מוסף רש"י
עיין לעיל דף מט ע"א תוס'
אחרת בעי רב הונא בריה דרב יהושע פירש טליתו וקיפל והניח וקיפל והניח
י)[עד] שדרש לפניו והודה לו רב חסדא
❖
אלא אם כן נכשלים בהן.
ד"ה טומנין:
ואהא מתני' דאמרן לעיל (דף קיז:)
מאי כבא להציל דמי או כבא לקפל דמי מדאמר רבא אטעיה רב שיזבי לרב
כשהתלמיד נכשל בשמועתו פעם
(א)
ראשונה ושניה הוא נותן לב
נשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי
חסדא ודרש ובלבד שלא יביא כלי שהוא מחזיק יותר מג' סעודות ש"מ כבא
ז
לעמוד על שמועתו (חגיגה יד.)
רבינו חננאל
ומניח תחתיה ודרש רב שיזבי לרב
או: שיכשל בהן להורות טעות
להציל דמי ושפיר דמי א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא מאי טעותא אמר ליה
חסדא ובלבד שלא יתן כלי המחזיק
ויכלימוהו והוא נותן לב ומבין
מצילין סל מלא ככרות אע"פ
(ה)
דקתני ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף כלי אחר הוא דלא
(גיטין מג.). ולובש כל מה
שיש בו ק' סעודות.
ה)
יותר משלש סעודות והודה לו רב
שיכול ללבוש. דברי ר' מאיר,
[ו]אקשינן איני והא תני רישא
אבל בההוא מנא כמה דבעי מציל: ועיגול של דבילה כו': חשבון מאי
ח
חסדא ומדאמר רבא אטעייה שמע
ואפילו עשרה חלוקים זה על
מצילין מזון ג' סעודות ותו לא.
זה (לעיל סה:). ובלבד שלא
עבידתיה מהפקירא קזכו אמר רב חסדא מדת חסידות שנו כאן אמר רבא
ושני רב הונא לא קשיא רישא
מינה טעותא הוא דאפילו מחזיק
יביא כלי אחר. מתוך שהוא
בבא לקפל, פי' כגון שמקבץ
חסידי אגרא דשבתא שקלי אלא אמר רבא הכא בירא שמים עסקינן ולא
סעודות הרבה מותר כיון דחד מנא
מחזר על כלים הרבה ישכח ויביא
(ב) ט
מתוך הבית ממקומות [הרבה]
❖
ונותן בכמה כלים, שאין לו
הוא והאי כמקפל ונותן בכלי אחד
(לעיל קיז:)
ניחא ליה דליתהני מאחרים ובחנם נמי לא ניחא ליה דליטרח והכי קאמר ואם
להציל אלא מזון של ג'
דמי דהא מעט מעט הוא נופל
היו פיקחין דידעי דכה"ג לאו שכר שבת הוא עושין עמו חשבון לאחר השבת:
סעודות בלבד. סיפא [נ"א:
סופה] במציל כולן בכלי אחד
כ) ומטפטף בו ש"מ בחד מנא כבא
רבינו חננאל (המשך)
ולהיכן מצילין כו': מ"ש הכא דקתני לכם ומ"ש הכא דקתני עמי אמרי גבי
כמות שהוא. ואע"פ שאין זה
להציל דמי: מאי טעותא. מנא לך
אם היו פקחין שיודעין דכי
הטעם כאשר פירשנו, כי רישא
מזונות קתני לכם משום דלא קא חזו (ג) אלא מזון ג' סעודות אבל גבי לבושים
דטעותא הוא בידיה: אמר ליה.
האי גוונא לאו שכר שבת הוא,
במקפל ונותן בכלים שנים
קתני עמי משום דקחזי ליה לכולי יומא: ת"ר לובש (ד) מוציא ופושט וחוזר ולובש
הואיל ומהפקירא קא זכו,
ושלשה, וסיפא במציל סל אחד
מדקתני בה בברייתא: ובלבד שלא
ואינון האי דמהדרו ליה
כמות שהוא, מפורש, היבננוהו
ומוציא ופושט ואפילו כל היום כולו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר שמנה
יביא כלי אחר כו'. ש"מ כלים טובא
לבעה"ב כגון מתנה מדידהו
מדבעי רב הונא בריה דר'
הוא, עושין חשבון כשיעור
יהושע פירש טליתו וקיפל
עשר כלים ואלו הם שמנה עשר כלים $ מקטורן אונקלי ופונדא קלבוס
הוא דאסירי אבל בחד שפיר דמי:
ו)
שכרם ושקלי ליה, ושארא
והניח וקיפל והניח מהו, כבא
מהפקירא וכו'.
של פשתן וחלוק ואפיליות ומעפורת $ ושני ספרקין ושני מנעלים ושני
דהא הצילו לכם
שבקי ליה לבעה"ב. [ו]סוגיא
לקפל דמי או כבא להציל דמי,
ז)
דשמעתא החסיד גדול הוא
דמגלי לן שאם קיפל בכלי
קאמר להו לצרכיהם ואם פקחים הם
אנפילאות וב' פרגד וחגור שבמתניו וכובע שבראשו וסודר שבצוארו:
מירא שמים. ולשם מוציא כל
אחד ונטלו וחזר וקיפל בכלי
מתני' ר' שמעון בן ננס אומר י פורסין $ עור של גדי על גבי שידה
יעכבו הכל הוה ליה למיתני: מדת
כלי תשמישו. לרבנן בחצר
אחר ונטלו זהו לקפל, פשיטא
המעורבת, לבן בתירא אף
שאינו מציל אלא מזון ג'
חסידות. שמחזירין לו: חסידי אגרא
תיבה ומגדל שאחז בהן את האור מפני שהוא מחרך ועושין מחיצה
לשאינה מעורבת. ולובש כל
סעודות. וכי קא מבעיא שקיפל
כ
דשבתא שקלי. בתמיה. אם חסידים
מה שהוא יכול ללבוש ועוטף
והניח בתוך טליתו וחזר וקיפל
בכל הכלים בין מלאין בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה רבי יוסי
כל מה שהוא יכול להתעטף.
הם יש להם לוותר משלהם בכל דבר
והניח בתוך טליתו, מי אמרינן
אוסר בכלי חרס חדשים מלאין מים לפי שאין יכולין לקבל את האור והן
ואפילו יתר מי"ח כלים, וכן
כיון שמקבל ומביא כמקפל
שיש בו נדנוד עבירה. ואע"ג דלאו
הלכה, וקא משמע לן שמותר
דמי ואסור, או דילמא כיון
את הדליקה: גמ' אמר רב יהודה אמר רב טלית שאחז
מתבקעין ומכבין
שכר שבת גמור הוא שהרי לא התנה
להערים. ירושלמי תני אין
שהוא מניחן בתוך טלית אחד
מערימין ר' יוסי בר אבין אמר
אחד ונוטלן כאחד, כבא
בה האור מצד
אחד נותנין עליה מים מצד אחר ואם כבתה כבתה
ומהפקירא קא זכו מיהו חסיד לא
להציל דמי ושרי. ומיפרשא
מערימין. ועל זה אמרינן
מיקרי אא"כ מוותר משלו: הכא
מיתיבי טלית
שאחז בה האור מצד אחד פושטה ומתכסה בה ואם
נמי הא בגמרא בסוף יציאות
בגמרא דפורפת על האבן ועל
ח) ל
השבת, הנהו תרי תלמידי מר
האגוז כו', תיבעי למאן דאמר
בירא שמים עסקינן. המציל הזה ירא
כבתה כבתה וכן
ספר תורה שאחז בו האור פושטו וקורא בו ואם כבה כבה
מציל בחד מנא ומר מציל בתרי
מערימין תיבעי למ"ד אין
שמים הוא ולא חסיד לוותר משלו:
מערימין. ואומר לאחרים
מני, קמפלגי בפלוגתא דר'
הוא
בואו והצילו עמי, שכן דרך
אבא בר זבדא ורב הונא. הכין
דלא ניחא ליה דליתהני מאחריני.
גמרא ומיגמר מינה דלקפל
בני אדם להשאיל כליו בשבת.
הפקירו: ובחנם נמי לא
ניחא ליה דליטרח. דלאו חסיד הוא (ו) ולמחול על שלו: והכי קאמר כו'.
בזכייה דהפקירא דידע דלא מרצונו
פי' י"ח כלים דקאמר ר' יוסי,
בתרי תלתא מני כדפרישנא
לעילא, דאסיר לרב הונא ושרי
[מקטורין] כמו מעיל, ובלשון
כלומר דהאי אם היו פקחין דמתני' לאו פקחין בדין קאמר ליטול את הראוי להם דאם כן יעכבו הכל הוה ליה למתני אלא לאו
ישמעאל (כרכום) [ברנוס]
לר' אבא בר זבדא. ומסתייע
הכי קאמר הני יראי שמים אם פקחין הן בהלכות שבת דידעי דכה"ג לאו שכר שבת הוא דמעיקרא לאו אדעתא דשכר פעולה נחית
נמי מתלמוד א"י דאמרי על
שיש לו בית ראש ועוטה בו
עושין עמו חשבון. והכי קאמר אדרב חסדא נמי קאי אלא לא שבקיניה לרב חסדא לסיימיה למילתיה: לחצר המעורבת. ואפי' הכי
הלובשו ויש (לו) [בו] לולאות
מצילין סל מלא ככרות, מכיון
ל)
שכולו גוף אחד כמין שכולה
וקרסים (שהוא הווה)
טובא לא ליצול כדאמר לעיל (דף קיז:) מתוך שבהול אי שרי לאיעסוקי בהצלה כולי האי אתי לכבויי: מקטורן. מנטי"ל: אונקלי. לבוש
[שמחברן, והוא] כמו מלבוש.
סעודה אחת היא, והאי
רחב כעין שריניש"א ובלשון ערבי מחשיא"ה: פונדא. אזור חלול מעל למדיו: קלבוס. נביי"ש: חלוק. קמיש"א על בשרו: ואפליון. סדין
אונקלי. בגד דקיק שנקרא
כמימרא דרב הונא. ובא ר'
אבא בר זבדא ופירק פירוק
[בלשון ישמעאל] מערקה,
להתעטף בו כולו: מעפורת. לעטף ראשו: ושני ספרקין. פיישול"ש: אנפילייאות. קלצנו"ש של צמר: פרגוד. גניליי"ש ובלשון אשכנז
אחר ואמר, רישא דמתניתין
שלובש אדם על בשרו והולם
קניהוז"ן: חגור. על חלוקו מבפנים: וסודר שבצוארו. ותלויין ראשיו לפניו לקנח בו פיו ועיניו: מתני' עור של גדי. לח: מפני שהוא
במציל לחצר אחרת, שאין לו
כל גופו. וכן שנינו [מגילה כד]
בענין תפילין של יד ציפהו זהב
להציל אלא מזון ג' סעודות
מחרך. מן האור ובלע"ז רטריי"ט ואינו נשרף ומתוך כך הוא מגין על התיבה: בין מלאים. מים: שאינן יכולין לקבל. כח האור מפני שחדשים הם:
ונתנו על בית יד של אונקלי
בלבד בין בכלי אחד בין
גמ'
שלו, הרי זה דרך החיצונים.
בשתים שלשה כלים. וסיפא
פונדא. גם היא מגעת עד
במציל באותה חצר, שיש לו
להציל אפילו ק' סעודות, בין בכלי אחד בין בכמה כלים. ולענין בעיא דרב הונא בריה דר' יהושע, פשיט מדאמר רבא הא מילתא
למטה מטיבורו של אדם וקורין לו בלשון פרסי פשת, [נ"א: בלשון ישמעאל בישת] ונקשר כחשב אפודה, והיא אפוד האמורה
בתורה, ויש בה כסים כסים כנגד הלב ותחת הידים. קנבוס של פשתן. חלוק התחתון שלובשין אותו ונקרא גלאלה. חלוק, הוא
אטעייה רב שיזבי ודרש, ובלבד שלא יביא כלי אחר מחזיק יותר מג' סעודות, ש"מ בבא להציל [נ"א: להחזיק] דמי ש"מ. והכי קא
(המלובש) [המלבוש] העליון, וקורין לו (ורבנין) [זרבקאנה]. שני ספרקים. א) ויש שגורס סובריקין והם [נ"א: והוא] בלשון יון
גמרין מדקאמר רבא דבטעותא דרש רב חסדא שלא יביא כלי מחזיק יתר מג' סעודות, שמעינן מינה כי אפילו אם יביא כלי שמחזיק
המכנסים. ושמענו שאמר הגאון נטריה רחמנא (דם תפנקי) [דמתפנק] שמלבישין בהן הידים עד האציל ויש בהן בתי אצבעות. שני
כל מה שהוא חפץ, ויקפל ויניח בו ויטלנו כולו בבת אחת שפיר דמי. א"ל רב נחמן בר יצחק מאי טעותא, פירוש מנ"ל דטעותא
מנעלים, כמשמען. שני פרגוד. בלשון ישמעאל גודאבי. אנפליאות. גם הם מנעלים לשוקיים. פליון. (האנין) [דאינון] שעל השוקים
היא, דילמא דווקא אמר רב שיזבי. אהדר ליה רבא לא ס"ד, מדקתני לעניין מי שנשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה,
מן העור. ומעפורת וחגור שבמתנים וכובע, הרי י"ח כלים. ר' שמעון בן ננס אומר פורשין עור של גדי וכו'. אמר רב יהודה
ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט, כלי אחר ויצרף. כלי אחר לא יביא, הא בכלי אחד כמה דבעי נהוי, וכן הלכה. וכיון שדרך בני
אדם להזמין אורחים בשבת, אומרים לאחרים בואו והצילו לכם, אבל להציל הוא ואח"כ להזמין אסור. ואם היו פקחין עושין עמו
טלית שאחז בה האור מצד אחד נותן עליה מים מצד אחר ואם כבתה כבתה. והא ודאי גרם כיבוי הוא. ואקשינן עליה ממתניתא
חשבון לאחר השבת. אוקימנא בירא שמים דלא ניחא ליה לאיתהנויי מאחריני ובחנם [נמי לא בעי ליה]. והכי פירושא דמתניתין,
דקתני פושטה ומתכסה בה אבל מים שהן גרם כיבוי לא קתני.
א) עיין בערוך ערך ספרק.