כל
כתבי
פרק ששה עשר
שבת
קכא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי
גרסי' ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אינו צריך לטבול.
טבילה בזמנה
מצוה. דכתיב והיה לפנות ערב ירחץ
במים (דברים
סט א מיי' פ"א מהלכות
א) פסחים צ: יומא ו. פח.
ע"ש [תוספתא יומא פ"ד
מקואות הלכה ו ופ"ג
כג): לאו מצוה. ואי לא משכח גמי האידנא לישתהי עד למחר.
וכן גירסת רש"י ור"ת אבל לא גרסי' אינו יכול לטבול דאפי'
ע"ש], ב) [צ"ל יכול וכ"א
מהלכות שביתת עשור הלכה
ולמ"ד לאו מצוה קרא עצה טובה קמ"ל כדי שיעריב שמשו ביום
מאן דסבר טבילה בזמנה לאו מצוה $ שרי לטבול כדמשמע בסוף
ביומא פח.], ג) נדה כט: [ודף
ב ג ופ"ד מהלכות איסורי
ל. יומא פח.], ד) יבמות קיד.,
ביאה הלכה ו סמג עשין רמג
לאחר טבילה שאם ימתין לטבול עד הלילה לא יהא לו הערב שמש
מסכת יומא (דף פז:) דפריך
לרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של
ה) כתובות ע:, ו) [ברכות כה.
טוש"ע או"ח סימן תקנד
עד ליל המחרת: הזב והזבה כו'.
ערבית משום דקסבר דתפלת נעילה
וש"נ], ז) [תוספ' פי"ד],
סעיף ח וסי' תריג סעיף יא
ח) יבמות קיד. נדה מו:
ברייתא זו אצל יוה"כ שנויה בתוספתא
בלילה והתניא אור יוה"כ כו' נעילה
יב וטוש"ע יו"ד סימן קצז
טבילה בזמנה לאו מצוה ומהדרינן ור' יוסי
[גיטין נה.], ט) לעיל מג. קז.,
סעיף ג וסימן שפא סעיף ה
דיומא (פ"ד): הזב והזבה והמצורע
מתפלל שבע ומתודה בערבית כו'
סבר טבילה בזמנה מצוה ולא מהדרינן
י) [לקמן קמו.], כ) [במדבר
[ברי"ף פ"ב דשבועות דף
ובועל נדה וטמא מת טובלין ביום.
ומשני תנאי היא דתניא כל חייבי
יט], ל) [ויקרא טו], מ) [דף
רצב וברא"ש בהלכות
וסבר ר' יוסי טבילה בזמנה מצוה והתניא
א)
כט:], נ) וכן פירש הר"ן
מקואות סי' לו]:
טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת
משהאיר המזרח ביום השביעי שלהם.
ע ב מיי' פ"ו מהלכות שבת
א הזב והזבה המצורע והמצורעת בועל נדה
ותקשי לר' יוחנן וכו' וכבר
טובלין בלילה בעל קרי טובל והולך
וטעמא (א) בפ"ב דמגילה (דף כ.) מקרא
העיר הב"י בטור או"ח סי'
הלכה ד ופי"ב הלכה ז
וטמא מת טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן
שמג דבנוסחאות דידן איתא
סמג לאוין סה טוש"ע או"ח
עד המנחה דסבר תפלת נעילה
דביום השביעיכ) מקצת שביעי ספירה
בההוא עובדא דמפתחות ר'
סימן שלד סעיף כה:
בלילה בעל קרי טובל והולך כל היום כולו
בלילה וטבילה בזמנה לאו מצוה ר'
ואם חל שביעי שלהם ביוה"כ טובלין
עא ג מיי' פי"ב שם וסמג
פדת ור' יוחנן ספוקי מספקא
ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אינו צריך
ליה ועי' בכ"מ סוף הלכות
שם טוש"ע שם סעיף
כדרכן לאכול תרומה לערב: נדה
יוסי אומר כל היום כולו טובל
ב)
❖
מאכלות אסורות הלכה כז,
כו:
ויולדת. טובלות כדרכן בלילי יוה"כ
לטבול ההיא ר' יוסי בר' יהודה היא דאמר
דתפלת נעילה ביום אלמא אע"ג
עב ד ה מיי' פי"ב שם
ג)
מתני'
ופכ"ד הלי"א ופי"ז
דת"ק סבר דטבילה בזמנה לאו מצוה
אם חל שביעי שלהם בערב יוה"כ
דייה טבילה באחרונה:
ד) ב נכרי שבא
מהל' מאכלות אסורו' הל' כז
הגהות הב"ח
אפ"ה קתני כל חייבי טבילות טבילתן
שאינה יכולה לטבול ביום ז' דכתיב
לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני
כח ופ"ג מהלכות אבל הלכה
ביום אפילו טמא מת וטמא שרץ שאין
בה תהיה בנדתה בהוייתה תהא כל
(א) רש"י ד"ה הזב והזבה
יב סמג שם ולאוין קמח
ל)
שאין שביתתו עליהן אבל קטן שבא לכבות
והמצורע וכו' וטעמא מפרש
טוש"ע שם סעיף כה וסימן
ז' (פסחים דף צ:): בעל קרי. שצריך
צריכין טבילה לתפלה יכולין לטבול
אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן: גמ'
בפ"ב דמגילה: (ב) ד"ה בעל
שמג וטוש"ע יו"ד סימן שעג
והא דפירש בקונטרס דר' יוסי כרב
טבילה לדברי תורה מדברי סופרים
סעיף א בהגה"ה:
קרי וכו' אוכל טהרות הס"ד
❖
א"ר אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה
עג ו מיי' פי"ב מהלכות
ותיבות לבו ביום נמחק:
ה)
ג
דאמר תפלת נעילה בלילה לא דק
ואפי' אין אוכל טהרות (ב) לבו ביום:
שבת הלכה ד סמג לאוין
אינו מפסיד נימא מסייע ליה נכרי שבא
טובל כל היום כולו. ואע"פ שראה
דבשלהי יומא (דף פח.) פריך מהך
סה טוש"ע או"ח סימן רעז
סעיף ה וסימן שלד סעיף כג
לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני
גליון הש"ס
קרי מן המנחה ולמעלה לאחר
ברייתא דר' יוסי אדר"י דהכא קאמר
❖
בהגה"ה:
שהתפלל תפלת המנחה שהרי הוא
מן המנחה ולמעלה א"צ לטבול
שאין שביתתו עליהן כבה הוא דלא אמרינן
רש"י ד"ה אין אומרים לו
וכו' אמירה לנכרי משום
יכול להמתין עד שתחשך ויטבול
ובההיא קאמר כל היום ומשני דהכא
ליה הא כל המכבה אינו מפסיד אמרינן ליה
שבות. עי' ע"ז דף טו ע"א
רבינו חננאל
לתפלת ערבית אפ"ה טובל ביו"כ
איירי בדצלי כבר תפלת נעילה והתם
אימא סיפא אל תכבה לא אמרינן ליה וכל
ברש"י ד"ה נהי דלרביעה:
תוס' ד"ה ה"ג וכו' שרי
מבעוד יום אע"פ שאסור ברחיצת
בדלא צלי ובכולהו רבי יוסי דלא כרב:
ר' יוסי אומר טבילה בזמנה
המכבה אינו מפסיד נמי לא אמרינן ליה
רבי
לטבול כדמשמע. ע"ל דף
מצוה, ואתיא מצוה זו
יוסי בר' יהודה היא. וא"ת
הרשות דטבילה בזמנה מצוה: ר'
❖
קיא ע"א תוס' ד"ה לא ס"ד:
ודחיה לעמידת ערום בפני
אלא ו) מהא ליכא למשמע מינה ת"ר ז)מעשה
יוסי אומר מן המנחה ולמעלה.
אם
א"כ בשילהי יומא (דף פח.)
השם וטביל בדלא מיכסי,
ונפלה דליקה בחצירו של יוסף בן סימאי
ורבנן סברי טבילה בזמנה
ראה קרי לאחר שהתפלל תפלת מנחה
מנא ליה לרב דההוא ת"ק דברייתא
לאו מצוה הלכך לאהדריא).
מוסף רש"י
בשיחין ובאו אנשי גיסטרא של ציפורי
שהרי הוא יכול להמתין עד שתחשך
קמייתא דקאמר דבעל קרי טובל עד
ואקשינן איני דר' יוסי סבר
טבילתן ביום. דיליף
טבילה בזמנה מצוה, והתנן
לכבות מפני שאפטרופוס של מלך היה
ויטבול ויתפלל תפלת ערבית. ותפלת
המנחה אתי כוותיה דתפלת נעילה
מוחטאו ביום השביעי ורחץ
בעל קרי טובל כל היום
נעילה נמי ס"ל שיכול להתפלל בלילה
בלילה דילמא איירי בדצלי וטבילה
ולא הניחן מפני כבוד השבת ונעשה לו
במים וגו' (יומא ו.). נדה
כולו, ר' יוסי אומר מן
ויולדת טבילתן בלילה.
המנחה ולמעלה אינו צריך
כרב דאמר (יומא דף פז.) תפלת נעילה
בזמנה לאו מצוה ור' יוסי סבר מצוה
נס וירדו גשמים וכיבו לערב שיגר לכל
נדה דכתיב שבעת ימים תהיה
לטבול. ואוקימנא ב)בדצלי.
פוטרת של ערבית: אין צריך לטבול.
ותנא קמא דהכא הוא ר' יוסי דהתם
בנדתה, כל שבעה, ויולדת
ואמרינן אי צלי ליה מנחה
אחד מהן שתי סלעין ולאפרכוס שבהן
ביום משום זמן טבילה דלאו מצוה
ויש לומר דסבר דר' יוסי דהכא
כימי נדת דותה תטמא (שם).
מקמי דליחזי קרי, מ"ט
חמשים וכששמעו חכמים בדבר אמרו לא
בדליקה התירו. דמתוך
דרבנן דמחייבי ליה למיטבל
לטבילה בזמנה: דייה לטבילה שתהא
ודהתם מסתמא חד תנא הוא ותרוייהו
שאדם בהול על ממונו אי לא
ביומא, ליתעכב עד לאורתא
היה צריך לכך שהרי שנינו נכרי שבא
באחרונה. במסכת נדה בפרק
רבי יוסי ברבי יהודה דאיירי בטבילת
שרית ליה אתי לכבויי (כתובות
וליטבול. ומסקינן משום
ע:). בקטן העושה לדעת
לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה:
דסברי רבנן אע"ג דצלי ליה
בעל קרי ביו"כ וא"כ קשיא ר' יוסי בר'
המפלתמ) גבי אשה שיצאה מלאה ובאה
אביו. שהתינוק צופה באביו
טבילה בזמנה מצוה, ור'
אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני
ריקנית ואינה יודעת מתי ילדה
יהודה אדר' יוסי בר' יהודה וע"כ אית
ורואה שנוח לו בכך ואביו
ד
יוסי סבר טבילה בזמנה לאו
עומד עליו, דהוה כאילו הוא
מצוה היא. האי ר' יוסי בר'
דמצרכינן לה ל"ה טבילות לספק ד'
לן לשנויי הא דצלי והא דלא צלי:
ששביתתו עליהן: שמעת מינה קטן אוכל
ח)
מצוהו לעשות (יבמות קיד.)
.
יהודה דגרסינן בנידה פרק
אין
אומרים לו כבה. אפי' באיסור
טבילות שעליה טבילת זכר לז' או
נבלות ב"ד מצווין עליו להפרישו אמר רבי
לדעתיה דנפשיה עביד.
המפלת בענין טועה, ר' יוסי
אפילו בלא ידיעת ישראל
בר"י אומר דייה לטבול
טבילת נקבה לשבועיים ובלילה או
דרבנן אמירה לנכרי שבות
יוחנן בקטן העושה לדעת אביו דכוותה
ה
העכו"ם מתכוין להנאתו,
באחרונה דקסבר טבילה
שמא יולדת זכר בזוב וצריכה אף
כדאמרינן לקמן בפרק שואל (דף קנ.)
שיודע שיטול שכר (שם).
בזמנה לאו מצוה היא. וזה
גבי נכרי דקא עביד לדעתיה דישראל מי
❖
בערב. מדינה (לקמן קמו.).
טבילת זבה ביום שבעה לספורים
לא יאמר אדם לחבירו שכור לי
רבי יוסי דהיה אומר שם
שרי נכרי לדעתיה דנפשיה עביד:
כתוב על בשרו. אסיקנא
שלה או יולדת נקבה בזוב היתה
פועלים כו' דמוקי לה בחברו נכרי
מתני' כופין קערה על גבי הנר בשביל
בגמרא דשבעת ימים [יומא
ט) ו
ומשום דלא ידעינן מתי ילדה ואימתי
וכן מוכח בפרק הדר (דף סז:) גבי
לז] דבטבילה בזמנה מצוה
מוסף תוספות
פליגי, ונתבררה בסוף יום
שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל
מטי זמן טבילה דידה מצרכינן לה
נייתי חמימי מגו ביתא:
א. וא"ת והא לר' שמעון
הכפורים דהא לר' יוסי בר'
אלא מהא ליכא למישמע מינה.
עקרב שלא תישך א"ר יהודה מעשה בא
טבילה כל לילה וכל יום שיש לספוקי
מלאכה שאינה צריכה
יהודה היא. ואיכא אחריתי
י)
לגופה היא וליכא אלא
התם לר' יוסי דאמר כל
בזמן טבילתה ופליג ר' יוסי ברבי
מ"מ קי"ל כר' אמי ובירושלמי
❖
לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני
איסורא דרבנן. רשב"א.
היום כולו כשר לטבילה,
לו מחטאת: גמ' רב יהודה ורב ירמיה בר
יהודה עלה ואמר דייה לטבילה שתהא
אמר שעשה ר' אמי מעשה כזה:
דאלמא סבר טבילה בזמנה
שמע מינה קטן אוכל נבלות בית
[מצוה] היא. א"ר אמי
באחרונה לסוף ספורים של נקבה
אבא ורב חנן בר רבא איקלעו לבי אבין דמן
בדליקה התירו לומר כל
רב נסים גאון
דין מצווין עליו להפרישו.
דהיינו לסוף שלש שבועים שאם ילדה
המכבה אינו מפסיד. וכן
נשיקיא לרב יהודה
ורב ירמיה בר אבא
ההיא ר' יוסי בר'
הלכה. נכרי שבא לכבות
נקבה בזוב טמאה שבועיים ללידתה
צ"ל דמוקי מתניתין כרבי יהודה דאמר
א
אייתו
יהודה היא דתניא ר'
אין אומרים לו כבה אל
וז' נקיים בשביל הזיבה ולא אמרינן
מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב
תכבה, אלא מניחין אותו
יוסי בר' יהודה אומר
טבילה בזמנה מצוה: מתני' אין אומרים לו כבה. רבנן גזור על
עליה או כר"ש וכשצריך לאותו כיבוי כגון לעשות פחמין דבאיסורא
דייה לטבילה באחרונה.
ואין אומרים לו כבה, וגם
משכחת לה במס' נדה
אין מונעין אותו מלכבות.
$ אמירה לנכרי משום שבות: ולא תכבה. אין צריך למחות בידו אלא
דרבנן מוכח בפרק חרש (יבמות קיד.) דאין ב"ד מצווין להפרישו
בפרק המפלת. שמעת מינה
אבל קטן העושה לדעת
יניחנו ויכבה: שאין שביתתו.
של נכרי עליהן דישראל אינו מוזהר על
ונראה דמיירי בקטן שלא הגיע לחינוך דבהגיע לחינוך כיון שחייב
קטן אוכל נבילות בית
[אביו] אין מניחין אותו
שביתתו של נכרי שאינו עבדו: גמ' כבה הוא דלא אמרינן ליה.
דין מצווין עליו להפרישו.
לכבות.
לחנכו כ"ש דצריך להפרישו שלא יעשה עבירה וכל הנהו דפריך
מאי דשקלינן וטרינן בהא
שעושהו שלוחו ממש: הא כל המכבה אינו מפסיד כו'. ונכרי מדעתיה
ביבמות הוה מצי לשנויי כשהגיע לחינוך אלא דניחא ליה לאוקמי בכל
א) כצ"ל מילה אחת.
מילתא איתא במסכת יבמות
ב) לפנינו בגמ' ליתא להך
בפרק חרש שנשא פיקחת.
דידיה עביד שריא: אל תכבה הוא דלא אמרינן ליה. שאינו צריך למחות
ענין והא דבעי לאיתויי התם דאין ב"ד מצווין להפרישו מדקתני
אוקימתא אולי כוונתו להסוגיא
בידו ומיהו גילוי דעתא דלא יפסיד בדבר נמי לא משתרי דאי גילוי
תינוק יונק והולך וקתני ובגדול אסור משמע דוקא גדול אבל קטן
דיומא דף פ"ח ע"ש.
דעתא שרי למה ליה למיתני סיפא אין צריך למחות: אלא מהכא ליכא
אפי' בהגיע לחינוך שרי התם ע"כ גדול לאו דוקא בר עונשין דהא
למישמע מיניה. דודאי מתניתין לאו כולה דוקא אלא חדא מינייהו
במסקנא מפרש טעמא משום דסתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב
דוקא או רישא או סיפא ותנא אידך אטו ההיא ולא ידעינן הי מינייהו
והאי טעמא לא שייך אלא בבן שתים או שלש שנים:
דוקא דנגמר מיניה: גיסטרא. שלטון: אפטרופוס. ממונה על
כל
ממונו: שמעת מינה קטן אוכל נבילות בית דין מצווין להפרישו. ותקשי לר' יוחנן נ) דאמר ביבמות (דף קיד.) לרבה בר בר חנה דאירכסו ליה
מפתחות של בית המדרש ברשות הרבים בשבת דבר טלי וטליא ליטיילו התם דאי משכחי להו מייתי להו: על דעת אביו. בקטן שידע להבחין
שהכבוי זה נוח לאביו ועושה בשבילו: נכרי אדעתיה דנפשיה עביד. ואפילו יודע שנוח לו לישראל הוא להנאת עצמו מתכוין שיודע שלא
יפסיד: מתני' כופין קערה. של חרס: על גבי הנר. ובלבד שלא יכבה. ואע"פ שנוטל כלי להצלת קורה שאינה ניטלת בשבת הא
אותבינן מינה (לעיל דף מג.) לרבי יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל ושנייה בצריך למקומו: מעשה בא. כפיית כלי על עקרב: בערב.
מקום: חוששני לו
מחטאת. כיון דלא
היה עקרב רץ
אחריו איני יודע
אם חייב משום צידה
אם
לאו
וחוששני לומר
חייב חטאת הוא:
גמ'