קכב:
כל
כתבי
פרק
ששה עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אהדרינהו שמואל לאפיה. מיירי שהיה לכל הפחות מחצה על
אדעתא דרובא. הלכך ישראל עיקר. ומחצה על מחצה נמי ליכא
פז א טור שו"ע שם:
א) פירוש מזלג [ובמשנה
א
ב
א ב מיי' פכ"ב מהלכות
שבמשניות איתא המזלג],
למיקם עלה דמלתא דאיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל ישראל
מחצה דמשום נר לאחד נר למאה לא משתריא אלא
ב) לעיל קז. סנהדרין פד:,
שבת הלכה כה ופכ"ה
ואיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל נכרי אבל נכרי וישראל
היכא שהוא ניכר שהוא עושה לצרכו דתו לא גזרינן אפילו במכירו שמא
ג) [תוספתא פט"ו],
הלכה יב סמג לאוין סה
ד) [עירובין לה. ביצה י. יא:
ירבה בשבילו : הדרן עלך כל כתבי
טוש"ע או"ח סימן שח
והמדליק עצמו משתמש לאורה ודאי עיקר אדעתא דידיה עביד וכיון דנר
ג
כב.], ה) רש"ל ובס"י איתא
סעיף ח:
כל הכלים הניטלין בשבת דלתותיהן
לאחד נר למאה שרי: תורן. מקום:
ב ג מיי' שם הלכה ז טוש"ע
מהיכר וכן איתא ברא"ש בד"ה
לעולם, ו) [עי' לעיל לה. תוס'
עמהם גרסינן ול"ג כל הכלים
שם סעיף ג:
אדעתא דרובא מדלקי שמואל איקלע לבי דאייתי שטר. ההוא דאדלקה:
ד
ג ד מיי' שם הלכה ח טוש"ע
ד"ה ואפילו], ז) [לעיל לו.],
הניטלין דטובא איכא דאין ניטלין כגון
אבין תורן אתא ההוא נכרי אדליק שרגא
הדרן עלך כל כתבי
ח) [לעיל מד.], ט) [צ"ל
שם סעיף יא:
❖
ד ה מיי' פכ"ב שם הלכה
מסר הגדול ויתד של מחרישה דאפילו
דמשמיה],
אהדרינהו שמואל לאפיה כיון דחזא דאייתי
כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן
כה טור שו"ע שם סעיף
ר"ש מודה כדאיתא בשילהי מכילתין
שטר וקא קרי אמר א אדעתא דנפשיה הוא
ט:
עמהם. כל הכלים שיש להם
(דף קנז.) וכגון חלתא ו) בת תרי כורי
ה ו מיי' שם הלכה כו סמג
מוסף רש"י
דאדליק אהדרינהו איהו לאפיה גבי שרגא:
שם טוש"ע או"ח סימן
דאסר רבה בשילהי במה מדליקין (דף
דלתות כגון שידה תיבה ומגדל ניטלין
❖
מחט של יד. היא מחט
שיד סעיף א:
בשבת ודלתות שיש להם בצדן עמהן
לה.) וכן חצוצרות לרבי יהודה ז) ונר
הדרן עלך כל כתבי
שתופרים בה בגדים, ומשום
ישןח). מ"ר: אדרבה בשבת מוכנין
דקתני בהדה ושל סקאים
ניטלין עמהן: ואע"פ שנתפרקו.
לפתוח בה את הדלת, קרי
כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן
הגהות הב"ח
אגב אביהן. אע"ג דלקמן בפירקין
הדלתות מן הכלים ניטלין ואין דומין
ב
לה להא מחט של יד
(א) תוס' ד"ה לעולם וכו'
(לעיל קז. וסנהדרין פד:). אין
(דף קכד:) אמר איפכא גבי שברי כלי
לדלתות הבית שאין ניטלין לפי שדלתות
אע"פ שנתפרקו (בשבת) שאינן דומין
ופריך והא ניטלין קתני ולא
בנין בכלים ואין סתירה
חרסו דשרי לטלטל יותר כשנשברו
הבית אינן מן המוכן לטלטל שאינן כלי
לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן נוטל
בכלים. אין איסור בנין
תני נמי נתפרקו כו' ועוד
ג
❖
אבל אלו הן כלי אגב אביהן: קורנס.
בע"ש משנשברו בשבת לא דמיא דהכא
מאי אבל:
וסתירה בכלים אלא בבתים,
אדם קורנס לפצע בו את האגוזין קרדום
דנחייב בבנין כל דהו, והעושה
מרטי"ל: דבילה. מאחר שעשאה עיגול
אכתי כלי הוא שעדיין עומד למלאכה
כלי או גומרו ביו"ט או
לחתוך בו את הדבילה מגירה לגור בה את
ראשונה וראוי להתחבר הכיסוי עם
עבה היא מאד וקשה כגבינה וצריך
בשבת, משום מכה בפטיש
לעזי רש"י
הגבינה מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות את
הוא דמחייב, שהוא חיוב לכל
קורדום לחותכה: ומגירה. כעין סכין
הכלי אבל לקמן לא חשיב כלי אלא
ז
ח
גמר מלאכה, או אם הוא דבר
מרטי"ל. פטיש.
הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן את הכוש
ויש בו פגימות הרבה: לגור בה את
מחמת שעומד למלאכה אחרת הלכך
א)
ט
שהוא מחליקו חייב משום
ודי"ל. יעה.
ממחק, ואם צריך קיצוע חייב
פאל"א [פיל"א]. יעה.
ואת הכרכר לתחוב בו מחט של יד ליטול
הגבינה. לחתכו ולחלקו לפי שממהרת
כשנשבר בשבת אסור טפי דהוי נולד:
ב)ד
משום מחתך, וכן אורג או
פורק"א. קלשון.
לעולם
לחתוך דבר עב: מגריפה. וודי"ל:
קסבר יש בנין בכלים כו'.
בו את הקוץ ושל סקאים לפתוח בו את
מסך או תופר, אבל בנין
פושי"ל. פלך.
❖
הדלת: גמ' כל הכלים ניטלין ואע"פ שנתפרקו
וסתירה לא שייך בהו לאחיובי
לגרוף בה את הגרוגרות. מן החביות:
ראי"ל [רייו"ל]. כרכר.
וכשניטלו מטלטלין קאמר
בסלוק וחזרה, דהא דתנן
רחת. פאל"א: מלגז. כמין עתר
וה"פ הברייתא דלת של שידה תיבה
בשבת ולא מיבעיא בחול אדרבה בשבת
(לעיל קב:) הבונה כל שהוא,
שקורין פורק"א של ברזל ולו ג'
ומגדל ניטלין פירוש מטלטלין כשניטלין
בבתים תנן (ביצה יא: וכעי"ז
מוסף תוספות
❖
מוכנין על גבי אביהן בחול אין מוכנין על גבי
שם כב.).
שיניים ומהפכין בו קש בגורן: לתת
ולא כפירוש הקונטרס דמפרש שניטלין
א. (ד)אי ברוב נכרים, אפי'
אביהן אמר אביי הכי קאמר כל הכלים ניטלין
עליו לקטן. מזונות: כוש. פלך פושי"ל:
דקתני היינו שניטלו קאמר כלומר
לא מייתי שטרא וקרי שרי
בשבת ודלתותיהן עמהן אע"פ שנתפרקו
דמסתמא אדעתא דרובא
רבינו חננאל
כרכר. ראי"ל: לתחוב בו. לאכול בו
כשניטל אין מחזירין אותן דלא יתכן
קמדליק. [אלא] צ"ל.
בחול ניטלין בשבת ת"ר דלת של שידה
תותים וכל פרי רך: מחט של יד.
לפרש כן ניטלין דסיפא אלא לשון
ג) ה
פרק שבעה עשר
רא"ש סימן יד. ב. ברוב
כל הכלים ניטלין בשבת
ישראל, או. רא"ש סימן יד.
מחט קטן שתופר בו בגדים: ושל
ושל תיבה ושל מגדל נוטלין אבל לא מחזירין
טלטול הוא כדפרשתי ופריך והא (א)
ודלתותיהן וכו'. באנו
ג. דדוקא בסתמא אמרי'
סקאים. מחט גדולה שתופרים בה
נמי נוטלין קתני ועוד מאי אבל לא
י
ושל לול של תרנגולים לא נוטלין ולא מחזירין
אדעתא דרובא קמדליק.
לפרש מתי נפרקו בשבת
רא"ש סימן יד. ד. וה"פ, כל
שקים: לפתוח בו את הדלת. מי
או אפילו בחול. ואוקמה
מחזירין דלא שייך למיתני אמילתיה
יא
יב
בשלמא של לול של תרנגולים קסבר כיון
הכלים שהן ניטלין בשבת
אביי להא מתניתין [ו]אע"פ
שאבד מפתחו: גמ' ולא מיבעיא
דלא (דמיא) [שייך] כלל למאי דאיירי בה
אף דלתותיהן של אותן
שנתפרקו בחול ניטלין
דמחברי בארעא יש בנין בקרקע יש סתירה
בחול. קא סלקא דעתך ואע"פ
דמעיקרא קאמר ניטלין שמותר לטלטל
שיש להן דלתות ניטלין
בשבת, לפי שאינן דומין
בקרקע אלא של שידה ושל תיבה ושל מגדל
עמהם. חי' הר"ן. ה. דא"ה
דלתות הכלים לדלתות
ואין בו איסור מוקצה והדר קאמר אבל
שנתפרקו אבשבת דקתני רישא קאי
משמע שאין שום כלי
הבית, כי דלתות הבית
מאי קסבר אי קסבר יש בנין בכלים יש סתירה
לא מחזירין שהוא משום איסור בנין
ומשמע אע"פ שנתפרקו היום מותרים
אסור בטלטול, וליתא. חי'
קבועין בקרקע ולא הוכנו
בכלים ואי אין סתירה בכלים אין בנין בכלים
הר"ן. ו. מחלוקת שנשברו
להטלטל, אבל הכלים לא
מאי ענין זה אצל זה לא שייך כה"ג
ולא מיבעיא אם נתפרקו מאמש:
בשבת, אבל נשברו
הוכנו [אלא] לטלטול וכ"ש
למיתני אבל כלל: רחת ומלגז מי
אמר אביי לעולם קסבר יש בנין בכלים ויש
אדרבה.
מאי אע"פ שייך למתני הא
מער"ש ד"ה מותר, הואיל
דלתותיהן, ופשוטה היא.
ומפרקינן א)גזירה שמא
והוכנו למלאכה אחרת
מייחדי ליה לקטן. ורב יהודה ידע
ודאי נתפרקו בשבת איכא למישרי
סתירה בכלים ושניטלו קאמר א"ל רבא [שתי
מבעו"י, אלמא. מאירי.
יתקע, פי' שמא יתקע בה
ליה לסיפא אלא דילמא הוה מוקי לה
משום דכי קדיש יומא הוו מוכנין
תשובות בדבר] חדא דנוטלין קתני ועוד
ז. הלכך חשוב ככלי אחד
מסמר או יתד וכדומה להן.
נוטל אדם קורנס לפצע בו
שהיה מוכן ע"ג אביו בין
לטלטל אגב אביהן: הכי קאמר כו'.
בשיחדה לכך ככל הנך דמתניתין ואם
מאי אבל לא מחזירין אלא אמר רבא קסבר
אגוזים וכו'. בא רב יהודה
השמשות. תוס' הרא"ש.
תאמר והאמר רב יהודה אמר שמואל
ואע"פ לא ארבותא דנתפרקו בשבת
אבל כשנתפרקו בחול ולא
להעמיד משנתנו זו בקורנס
ד) ו אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים וגזירה
בפרק אלו קשרים (לעיל דף קיג.) כלי
קאי אלא ארבותא דנתפרקו או בחול
החזירם בחול, כיון שלא
המוכן לפצוע אגוזים. ולא
שמא יתקע: נוטל אדם קורנס כו': אמר
הוכנו בשבת אגב אביהם,
כל קורנס מותר אלא זה
קיואי מותר לטלטל בשבת דהיינו
או בשבת קאי ולא מיבעיא כשהן
איכא למימר שאין
בלבד, אבל קורנס של
רב יהודה קורנס של אגוזין לפצע בו את
מחוברין: נוטלין. משמע מסלקין
לצורך גופו אע"פ שמלאכתו לאיסור
ניטלים, דליכא תורת כלי
נפחים וכדומה להן אפילו
עליהם.
ריטב"א.
לצורך גופו אסור. ואקשי
האגוזין אבל של נפחין לא קסבר דבר
אותן בשבת ה)[מהיתר] ציר שלהן: לול.
ואין לומר ט)דמשמע דשמואל קאמר ליה
ח. בנשברו, שאין לומר
עלה רבה אלא מעתה סיפא
בנין העשוי לתרנגולין: לא נוטלין
שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו אסור
וליה לא סבירא ליה מדבעי מיניה
בהן מוכנים אגב אביהן,
דקתני ואת הרחת ואת
שהרי הכלי גופו נשבר.
המלגז לתת עליו לקטן, פי'
ולא מחזירין. כדמפרש ואזיל חזרתו
מרב יהודה כובד עליון וכובד התחתון
א"ל רבה אלא מעתה סיפא דקתני ואת
מאירי. ט. כשנשבר בחול
לתת עליו מאכל לקטן כגון
מהו אין ולאו ורפיא בידיה משמע
בנין ממש הוא וסילוקו סתירה גמורה
נחת תורת כלי עליו
תבשיל, רחת ומלגז [מי]
הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן רחת
למלאכה זו האחרת
מכינין בני אדם לתבשיל
היא: מאי קסבר. שמתיר סילוקו
דס"ל הכי ועוד דרב יהודה גופיה
ומלגז מי מייחדי ליה לקטן אלא אמר רבה
[אבל]. ריטב"א. י. כלומר,
וכדומה לו. ולא מצא רב
ואוסר חזרתו: אי קסבר יש בנין
בסוף כירה (לעיל ד' מו.) קאמר שרגא
דמשמע שנוטלין אותן
יהודה פירוק, והעמיד רבה
קורנס של נפחין לפצע בו האגוזין קסבר
בכלים. וחזרתו בנין על כרחיך אם יש
ממקומן. חי' הר"ן.
דמישחא שרי לטלטולי ואין לומר
משנתינו בקורנס של נפחים
דבר
יא. כלומר, דבשלמא אי
וה"ה לכל קורנס.
בנין יש סתירה ואמאי נוטלין: ושניטלו
דמיירי כשייחדו להיתר כדמוקי רב
נוטלין בהיתר נטילת
קאמר. וה"ק דלת של תיבה שידה ומגדל שניטלו אין מחזירין: מאי
יהודה הנך דמתני' דהא כלי קיואי לא משמע שייחדו דאם כן אפילו
א) נראה דחסר בדברי רבינו
דלתות ממקומן מיירי,
וצ"ל דלת של שידה ושל תיבה
כיון דנטילה וחזרה מענין
אבל. כיון דלא תנא נוטלין לא שייך למיתני אבל: לעולם קסבר אין
כובד העליון וכובד תחתון נמי ויש לומר דלא אסר רב יהודה אלא
ושל מגדל נוטלין אבל לא
אחד הוא, שייך למתני
סתירה ואין בנין. הלכך נוטלין ומיהו אין מחזירין מדרבנן: גזירה שמא
דומיא דפיצוע אגוזים שהיא מלאכה גרועה לגבי קורנס שמיוחד
מחזירין.
'אבל', משא"כ לאביי. חי'
הר"ן. יב. אבל. תוס'
יתקע. בחזקה בסכין ויתדות והוה ליה גמר מלאכה וחייב משום מכה
למלאכה חשובה וכן כל הנך דמתניתין הוה אסור בלא ייחוד
הרא"ש.
בפטיש: קורנס של אגוזים. המיוחד לפציעת אגוזים הוא דקתני מתניתין
דמלאכת היתר שלהן מלאכה גרועה היא לגבי הנך כלים שמיוחדין
דנוטלין אותו למלאכתו משום דעיקרו למלאכת היתר: אבל של נפחים.
למלאכה חשובה אבל כלי קיואי ושרגא דמישחא מותר לטלטל
דעיקרו למלאכת איסור לא: לצורך גופו. שגופו צריך עוד למלאכה אחרת
לצורך גופן דמלאכה שלהן חשובה יותר מפיצוע אגוזים:
של היתר אין מטלטלין אותו לאותה מלאכה וכ"ש אם אין צריך לגופו אלא
בסיכי
לפנות מקומו דאין מטלטלין: מי מייחדי לקטן. בשלמא כולהו הני דמתני' איכא לאוקמא בעשויין ומיוחדין לכך בר מהני דליכא דעביד להו להכי:
דבר