קכג:
כל
הכלים פרק
שבעה
עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וסכינא
דאשכבתא. פירש בקונטרס סכין שהקצבים מקצבין
אפיקטויזין.
להקיא. שותה
משקים ומקיא ולא לרפואה אלא להריק
יא א מיי' פכ"ו מהל' שבת
א) [חולין כה.], ב) לעיל פג:
הלכה ז:
חגיגה כו: מנחות צו: [בכורות
בה בשר וי"מ סכין ששוחטין בה שמקפיד שלא תיפגם
את מעיו שיוכל לאכול ולשתות מ)[היום] הרבה כדאמרי' בפרק חביתנ).
יב ב מיי' פ"א מהלכות
לח.], ג) [במשנה שבמשניות
ויש ליזהר שלא לטלטלו אפי' לצורך גופו דהוי כיתד של מחרישה
ואע"ג דלא גזור בה משום שחיקת סממנין דהא לאו לרפואה היא
כלים הלכה י:
ליתא ר' יוסי אומר וכן מוכח
יג ג מיי' שם פ"ב הל"ב:
מסוגיא דלקמן קנז. ע"ש אבל
הכא אורחיה. והרי הוא כמי שמאכילו
דאפי' ר"ש מודה כדאמרינן בסוף מכילתין (דף קנז.):
אסור משום דמתקן גברא:
יד ד ה מיי' פכ"ה מהל'
מקצוע של דבילה. לא חשיב
בעירובין לה. איתא סבר לה
ומשקהו: ליטול בה את הקוץ. אלמא
כר' יוסי דאמר כל הכלים
שבת הלכה ט סמג לאוין
אלא כלים דלאו בני
תקוני גברא במידי דלאו לרפואה
ניטלין וכו' וצ"ע וכן ברי"ף
סה טור ושו"ע או"ח סימן
אפיקטויזין בשבת ורב ששת התם לאו
ורא"ש איתא ר' יוסי אומר כל
שח סעיף א:
דליכא משום שחיקת סממנין שרי:
קיבולא דהא פשיטא דכוסות וקערות
אורחיה הכא אורחיה אמר רב ששת מנא
טו ו מיי' שם הלכה ג טוש"ע
הכלים וכו'], ד) לקמן קנז.
פקיד. הקוץ הזה אינו מחובר בו
וצלוחיות היו מטלטלין:
עירובין לה., ה) [גי' הערוך
שם סעיף ג ד:
אמינא לה דתנן מחט של יד ליטול בה את
איתיביה אביי מדוכה. בשלמא
טז ז מיי' פ"ה מהלכות
בערך אבל אובלא וע"ש פירושו
אלא מופקד ונתון שם והוצאה זו אינו
בשני אופנים], ו) [תוספ'
הקוץ ורב נחמן התם פקיד הכא לא פקיד:
תמידין ומוספין הלכה
תיקון: הכא לא פקיד. ודמי למלאכה
לדידי מוקמינן לצורך
פט"ו], ז) [לעיל קכג. לקמן
יא:
מתני' קנה של זיתים אם יש קשר בראשו
יז ח מיי' פ"א מהלכות ק"פ
קכד.], ח) ביצה יא. [תוספ'
מקומו וה"מ לשנויי כר' נחמיה כדשני
שמסדרן ומכניסן למקום חבור:
❖
ביצה פ"א], ט) [עי' תוס' ב"ק
הלכה יד:
מקבל טומאה ואם לאו אין מקבל טומאה
מתני'
קנה של זיתים. לאחר
לעיל ואביי נמי הוה ידע דהא משני
צד: ד"ה בימי], י) מנחות צו.,
בין כך ובין כך ניטל בשבת: גמ' אמאי
כ) פסחים סד., ל) [צ"ל ר'
ליה רבה הכי לעיל אלא פריך לרבא
מסיקתן צובר במעטן ושמנן מתאסף
א
אלעזר אומר], מ) [רש"ל],
מוסף רש"י
פשוטי כלי עץ הוא ופשוטי כלי עץ אינן
אולי יאמר תירוץ אחר ורבא לא בעי
בתוכן ונוח לצאת ויש לו קנה להפכן
א) ב
נ) [לקמן קמז:], ס) [וע"ע
ר' יוסי אומר כל הכלים
תוס' מנחות צז. ד"ה לא סדור
לשנויי כר' נחמיה דלית הלכתא
בו ולבדוק אם כמרו כל צרכן ומגיען
מקבלין טומאה מ"ט ב) דומיא דשק בעינן תנא
ניטלין. ואפילו מלאכתן
ותוספות עירובין דף קב: ד"ה
❖
לבית הבד: אם יש קשר בראשו.
כוותיה ורבה דמשני ליה כר' נחמיה
משמיה דר' נחמיה בשעה שמהפך בזיתים
והעליון], ע) שייך לדף קכד.,
לאיסור (לקמן קנז.). חוץ מן
ג
כעין פקק של קנה קולמוס: מקבל
משום דמשמע ליה אין מטלטלין אותם
הופכו ורואה בו: מתני' ר' יוסי אומר
המסר הגדול. מגירה שהיא
ג)
לאומנין לקוץ בה עצים,
בשום ענין: הכא נמי מחמה
טומאה. דכלי הוא לפי שעב בראשו
ומוקצה מחמת חסרון כיס
כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול
תורה אור השלם
ד)
ד
לצל. והא דנקט לקצב עליו בשר
קצת: ואם לאו. לא דמי לכלי. ובגמ'
הוא, שלא ישתברו חריצים
ויתד של מחרישה: גמ' אמר ר"נ האי
מפרש לה: גמ' ואמאי. כי יש בו
1 בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי
שהוא עשוי כסכין מלא
אע"ג דלצורך גופו ומקומו נמי שרי
פגימות (לקמן קנז.). ויתד
בִיהוּדָה דֹרְכִים גִּתּוֹת
אוכלא דקצרי כיתד של מחרישה דמיא
לאשמעינן דאפילו בהא פליגי ב"ש
קשר בראשו נהי נמי דקשר משוי ליה
ה)
של מחרישה. החופר את
בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת
הקרקע קולטר"א בלע"ז
אמר אביי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא
דלא שרו מחמת שמחת יו"ט:
מנא מיהו פשוטי כלי עץ הוא שאפילו
וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף
ה
(שם). ושוין. ב"ש וב"ה
יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל
לא
שנחלקו בנוטלין את העלי סידור קנים. אע"ג דאין שבות (א)
חלול הוא אין חללו עשוי לקבל כלום:
וחצינא דנגרי כיתד של מחרישה דמי ת"ר
מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם
לקצב עליו בשר ביו"ט, שאם
הופכו ורואה. בחלל ראשו שמשתייר
במקדש כמה שבותים $אשכחן
ב
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם
בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין
❖
ו)
קצב עליו בשר. שעשה
מִכְרָם צָיִד: נחמיה יג טו
במקדש ס)שגזרו פעמים לצורך כי הכא
שם ע"י שהוא פקוק בקשר מן השמן
לצורך שמחת יו"ט, שאסור
בשבת מקצוע של דבילה וזוהמא ליסטרן
בקנים ומקלות לפי שהיו מחללים את
הזב מן הזיתים ובודק בו אם הגיעו
לטלטלו. דהאי דקשרו ב"ה
של קדרה וסכין קטנה שעל גבי שלחן
משום שמחת יו"ט קשרו,
הגהות הב"ח
השבת : ע)הרי היא ככל הכלים. אע"ג
לעצור וזו היא לו קבלה בחלל שלו ואם
ג
אלמא משום דעלי מלאכתו
התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו עד שאמרו
דקודם התרת כלים נשנית איכא למימ'
לאו שאין קשר בראשו אין השמן נראית
(א) תוס' ד"ה לא סידור וכו'
לאיסור לכתישת טרגיס
כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן מסר
דאין שבות. נ"ב ע"ל פרק
וטיסני וקליפת עצים לעבד
ככל הכלים כעין כוסות וקערות:
שם מפני שאינו פקוק וכולו חלל הלכך
המצניע דף צה בתוס' ד"ה
בהן עורות אסור (לעיל
❖
הגדול ויתד של מחרישה מאי התירו וחזרו
לאו לקבל הוא עשוי והוי פשוטי כלי
הא
קכג.). מקלות דקין חלקין.
שרא זילחא:
מחולקין, מפוצלות קליפתן
והתירו וחזרו והתירו אמר אביי התירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו
עץ ובין כך ובין כך ניטל בשבת דהא
❖
(פסחים סד.).
כלי הוא להפוך בו זיתים: מתני' מסר
וחזרו והתירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו וחזרו והתירו דבר שמלאכתו
גליון הש"ס
הגדול. מגירה גדולה שעשויה לקצוץ
לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא ועדיין בידו אחת אין בשתי ידיו לא עד
תוס' ד"ה לא וכו' אשכחן
מוסף תוספות
קורות: ויתד של מחרישה. הוא כלי
במקדש. ע"ל דף קכו ע"א
שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת ואפי' בשתי ידים א"ל רבא מכדי התירו קתני
❖
גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ
תוס' ד"ה והמונח:
א. ואין משמשין אלא
מה לי לצורך גופו מה לי לצורך מקומו אלא אמר רבא התירו דבר שמלאכתו
דברים אחרים. תוס'
ו
של תלם המענה קולטר"א בלע"ז.
הרא"ש. ב. (ש)[ו]איסור
להיתר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו וחזרו והתירו מחמה לצל וחזרו והתירו
דהנך קפיד עלייהו ומייחד להם מקום
טלטול אינו אלא משום
לעזי רש"י
דלא חזו למלאכה אחרת: גמ' אוכלא
דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין מחמה לצל לא ועדיין
שבות. ריטב"א. ג. בענין
קולטר"א. קנקן של
הוצאות שבת, הפריזו
באדם אחד אין בשני בני אדם לא עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת אפילו
דקצרי. כלי נחושת העשוי כנפה
בגזירתם לגזור טלטול אף
מחרשה (היתד הפולחת את
❖
במקדש. ריטב"א.
הקרקע).
נקבים נקבים והוא של כובסים ונותנו
בשני בני אדם איתיביה אביי מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה ואם לאו
ז)
דולויר"א [דולידויר"א].
❖
על הבגדים ומזלף בו המים עליהן.
אין מטלטלין אותה הכא במאי עסקינן מחמה לצל איתיביה ח) ושוין שאם קצב
מעצד (מעין גרזן).
רב נסים גאון
וי"מ שמגמרין מוגמר מתחתיו והבגדים
עליו בשר שאסור לטלטלו הכא נמי מחמה לצל אמר ר' חנינא בימי נחמיה
ט)
מונחין עליו ומתגמרין דרך הנקבים:
בשעה שמהפך בו זיתים
בן חכליה נשנית משנה זו דכתיב בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות
רבינו חננאל (המשך)
1
חרבא דאושכפי. סכין של רצענין:
הופכו ורואה בו. בגמ' דבני
בשבת ומביאים הערימות אמר ר' אלעזר קנין ומקלות גלוסטרא ומדוכה כולן
מערבא גרסי דבי ר' ינאי
גחלים ומקטרם בגפרית
וסכינא דאשכבתא. סכין של בית
הכלים ללבנם. אמר אביי
אמרי קנה שהתקינו להפך
קודם התרת כלים נשנו קנין דתנן לא סידור הקנין ולא נטילתן דוחה את השבת
י) ז
המקולין שהקצבין מקצבין בו בשר:
חרבא דאשכפתא, וסכינא
בו זיתים כיצד הוא יודע,
דאשכבתא וחצינא דנגרי
אם היה מלוכלך במשקה
מקלות דתנן מקלות דקין חלקין היו שם ומניחו
על כתפו ועל כתף חבירו
חצינא. דולויר"א. כל הני קפדי עלייהו
כ) ח
כיתד של מחרישה דמו
ידוע שנגמר מלאכת המעטן
משום דמפגמי ומקצי להו בידים: ג'
ותולה ומפשיט (אמר) רבי אלעזר ארבעה עשר שחל להיות בשבת מניח
ואסור לטלטלם. חרבא
ואם לאו בידוע שלא נגמרה
ל)
דאושכפי, איזמל של שכף
מלאכת המעטן. אמר לון ר'
כלים. ותו לא ולקמן אמרינן דבימי
ידו
מדתרגמינן עשה לך חרבות
לא תני שמואל אלא להיות
נחמיה בן חכליה בבית שני גזרו על
צורים, איזמלון חריפין.
שולה בו את הזיתים.
ומשום הכי אמרי דמקבל
סכינא דאשכבתא, סכין
טלטול כל הכלים כדי לגדור גדר להחמיר באיסורי שבת מפני שהיו מקילין בה: מקצוע. איזמל שמחתכין בו דבלה. יעשהו במקצועות מתרגמינן
המיוחדת לשחיטה בלבד.
טומאה והואיל וככלי קיבול
באיזמליהון (ישעיה מד): זוהמא לסטרון. כף גדולה שמסלקין בו זוהמא של קדרה: וסכין קטן. שחותכין בו לחם ובשר ואוכלין. דהני תדירין
דמי. אמר רב נחמן האי
חצינא דנגרי, הוא גרזן,
בתשמיש: התירו. עוד כשראו שחזרו להזהר קצת באיסור שבת וחזרו והתירו כשנזהרו יותר וחזרו והתירו ולקמיה מפרש מאי כולהו הנך התירו:
אוכלא דקצרי כיתד של
והוא המעצד של חרש. כיון
מחרישה דמי. אוכלא
דקפדי אפגמיהו קבע ליה
עד שאמרו. עוד חזרו והתירו את הכל עד שאמרו הכל ניטלין חוץ מן המסר הגדול כו': התירו. לטלטל. דבר שעיקר מלאכתו בחול להיתר
דקצרי הוא כלי שדומה
מקום ומסיע דעתו מלעשות
לדבר המותר בשבת התירו לטלטל לצורך גופו אם הוצרך להשתמש בגוף הכלי אבל לא משום שהוצרך למקומו: וחזרו והתירו. את אלו לצורך
לדלעת ומנוקב הוא כולו
בהן מלאכה אחרת, הללו
נקבין ובו מזלפין מים
וכיוצא בהן שהן מוקצה
מקומו: וחזרו והתירו אף מי שמלאכתו לאיסור. והוצרך לו בשבת לגופו למלאכת היתר ומיהו לא הותרו אלו לצורך מקומו: כל הכלים. הללו
הכובסין על הבגדים.
מחמת חסרון כיס, אסור
שאמרנו חוץ מן המסר הגדול דלא שרי לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו. ואביי דמתרץ הכי הדר ביה לגבי רבה דאמר לעיל [קכב:] קורנס של נפחים שנינו
ומשכחת לה בפרק כל
לטלטלן בשבת. הרי מפורש
ישראל יש להם חלק
בסוף פרק מי שהחשיך
דדבר שמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו: א"ל רבא מכדי. לצורך התירו בפעם ראשונה: מה לי גופו מה לי מקומו. תרווייהו צורך נינהו: מחמה
[סנהדרין צב] אמרו מנקבין
דכולהו הני היינו טעמא
לצל. שאינו צריך לו עכשיו לא לגופו ולא למקומו אלא חס עליו שמא יתבקע בחמה: עד שאמרו.
היינו עוד היתר אחרינא כל הכלים אפי' גדולים.
אותו ככברה, אמר אביי
דאסירי משום דמוקצה
❖
כאוכלא דקצרי.
מחמת חסרון כיס נינהו,
ומיהו לכדאוקימנא של היתר אפי' מחמה לצל ושל איסור לצורך גופו או מקומו: אין מטלטלין אותה. בשלמא לדידי אין מטלטלין אותה לצורך
ואפילו ר' שמעון מודה
מקומה קאמר אלא לדידך אמאי: משנה זו. דלעיל בראשונה היו אומרין ג' כלים ותו לא משום דהוו מזלזלים בשבתות דכתיב בימים ההמה
דתנן סתמא לדברי הכל
וגו': קנים ומקלות כו'. משניות הן כדמפרש ואזיל: קודם התרת כלים. מנין האחרון שהותרו כולן לצורך גופן לאביי ולרבא אף לצורך מקומו: לא
כל הכלים ניטלין בשבת
רבינו חננאל
חוץ מן המסר הגדול ויתד
סידור הקנים. שהיו נותנין במערכת לחם הפנים בין חלה לחלה להפרידן ליכנס הרוח ביניהן שלא יתעפשו: ולא נטילתן. מן המערכה ישנה: דוחה
של מחרישה. מקצוע של
אפיקטויזין בשבת כו'.
את השבת. אלא נכנס בע"ש ונוטל הקנים ולמחר מסלק המערכה הישנה ומסדר החדשה בלא קנים ולמוצאי שבת נכנס ונותן הקנים ביניהן. זו
דבילה, כלי ברזל שחותכין
ורבותינו הגאונים אמרו
פי' אחר, ואנן כתבנו מה
בו דבילה. זומליסטרון,
נשנית קודם היתר מנין הראשון דהא מלאכתן להיתר וקאסר להו לצורך גופן: מקלין דקין וחלקין היו. בעזרה בפסח שחל להיות י"ד בחול:
שקיבלנו מרבותינו. קנה
תרווד שמהפך בו הקדירה,
ידו
של זיתים וכו'. ואמרינן
כדתנן זומליסטרא שנוטל
אמאי פשוטי כלי עץ הוא
כפה טמיאה מפני המזלג
ואין מקבלין טומאה. ומפרקינן תנא משמיה דר' נחמיה בשעה שמהפך בו את הזיתים הופכן ורואה בו. ולא פי' מה(ו) הוא רואה
וכו'. א"ר חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו דכתיב בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת, כיון שראום
בו, אבל פורש בתלמוד א"י, קנה שהתקינו להיות בודק בו הזיתים כיצד הוא יודע, אם מלוכלך במשקה בידוע שנגמרה מלאכת
כך שהקילו בשבת, אסרו להן כל הכלים ושרי להו הא דתנו רבנן בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת, מקצוע של
המעטן, ואם לאו בידוע שלא נגמרה מלאכת המעטן, א"ל ר' מנא לא תני שמואל אלא להיות שולה בו הזיתים, כלומר יש בו
דבילה וזומליסטרון של קדירה וסכין קטנה, כיון שנגדרו וחזרו לדקדק בשמירת שבת, היו מתירין להן והולכין עד שהתירו הכל
בית קיבול. אמר רב נחמן האי אובלא דקצרי, כיתד של מחרישה דאמי, ואסור לטלטלה. פי' אובלא, אבן גדולה שנותן הכובס
חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה. וכך הוא מפורש בתלמוד א"י. א"ר אלעזר קנים ומקלות וקלוסטרא ומדוכה כולם קודם
עליה היריעה שרוצה ללבנה והיא שרויה במים ומכה עליו במזורי, מכה ומהפך ומכה, ועוד שורה ומכה. ואחרי שישלים [נ"א:
התרת כלים נשנו, ולפיכך נשנו באיסור. קנים, הם קנים של לחם הפנים והן שנויין במסכת מנחות שאסור בשבת סידורן ונטילתן
שמשלים] שוטחה ומייבשה, ועוד חוזר ושורה אותה פעם אחר פעם עד שתתלבן היטב. וי"א כלי חרש מנוקב שכופין אותו ע"ג
מתוך לחם הפנים. מקלות, מפורש בפסחים בזמן שחל י"ד להיות בשבת, אסר ר' אלעזר לטלטל מקל ולהניחו על כתיפו