כל
הכלים פרק שבעה
עשר שבת
קכד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ידו על כתף חברו.
דלא מטלטלי מקלות: גלוסטרא דתנן רבי יהושע אומר נגר
שיש בראשו גלוסטרא. שראשה עב וראוי לדוך בו שום
יח
א) כלים פי"א מ"ד [ושם ליתא
א מיי' פכ"ו מהלכות
להנך תיבות נגר שיש בראשו],
שבת הלכה ט סמג לאוין
ונועלין בו דלת: שומטה מפתח זה ותולה בחברו. ואע"ג דצריך לגופו לתלותו בחברו ולנועלה בו שומטו ע"י גרירה אבל טלטול גמור
ב) [לעיל לו. וש"נ], ג) [גי'
סה טוש"ע או"ח סימן שיג
לא ואע"פ שמלאכתו להיתר לא שרי ליה לצורך גופו: מדוכה הא דאמרן. לעיל [קכג:] אע"ג דשנייה רבא לעיל מחמה לצל ואביי שנייה לצורך מקומו
סעיף א:
הרי"ף והרא"ש אביי],
יט ב ג מיי' פכ"ה שם
ד) [לעיל קכג. קכג:],
כלים נשנו: קנים טעמא מאי. מסדרין אותם במערכה: משום איעפושי. דלא סמכינן אניסא ומשום
שינויי דחיקי נינהו אלא קודם התרת
ה) [שם: וביצה יא.], ו) ביצה
הלכה ג סמג שם
ההוא פורתא שהישנה מתעכבת בלא
לב:, ז) ביצה לה: לז., ח) לקמן
טוש"ע או"ח סימן שח
הא ר"א. ההיא דאין בין אע"ג
קנים מלילי שבת לשבת והחדשה משבת
קלז: ביצה כח. לו: מגילה ז:
סעיף ד:
ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתיפו
א
ב
כ ד מיי' שם טוש"ע שם
[תוספתא דמגילה פ"א],
למוצ"ש לא מיעפשי: כדר"א. מניח
דבפ"ק דמגילה (דף ז:) דייקינן
ותולה ומפשיט גלוסטרא דתנן נגר שיש
ט) ביצה לז. [תוספתא ביצה
סעיף ג:
א) א
ידו על כתף חבירו: שאינה מעורבת.
כא ה מיי' פ"ד מהלכות
פ"ג], י) [ביצה לז. ע"ש],
עלה הא לענין מכשירי אוכל נפש זה
בראשו גלוסטרא ר' יהושע אומר שומטה
כ) [לקמן קמו.], ל) [רש"ל],
יו"ט הלכה יא טור
מ) [דף לג.], שהרבה בתים פתוחים לה ולא עירבו
❖
וזה שוין וקאמר מתני' דלא כרבי
מן פתח זה ותולה בחבירו בשבת ר' טרפון
שו"ע או"ח סימן תקב
דכלים ששבתו בבתים אסור להוציאן
יהודה ור"א סבירא ליה כר"י ועדיפא
סעיף ג:
ג
אומר הרי הוא ככל הכלים ומיטלטל בחצר
כב ו מיי' פכ"ה מהל' שבת
לחצר וששבתו בחצר מותר לטלטלן
מדרבי יהודה כדאמר בריש תולין
הלכה ו טוש"ע או"ח
הגהות הב"ח
מדוכה הא דאמרן אמר רבה ממאי דילמא
בחצר שהחצר כולו רשות לעצמו הוא
(לקמן דף קלו:) איכא למימר דההוא
סימן שח סעיף ז:
כג ז מיי' פ"ה מהלכות
(א) גמ' התם היינו טעמא
לעולם אימא לך לאחר התרת כלים נשנו
והבתים מיוחדים לכל איש ביתו: תוך
תנא סבר לה כוותיה בחדא דגזרינן
ד
כיון דבשבת: (ב) רש"י ד"ה
יו"ט הלכה ה טור
❖
הפתח. שנטל הנגר משם: וקא מטלטל
קנים טעמא מאי משום איעפושי בהאי
י"ט אטו שבת ופליג עליה במכשירין
ומשני התם היינו טעמא:
שו"ע או"ח סימן תקכא
מנא דבית בחצר. הלכך שומטה אין
פורתא לא מיעפש מקלות אפשר כר' אלעזר
ועוד יש לומר דאין בין דפ"ק דמגילה
כד ח טסועשי"ףע אא:ו"ח סימן
דטלטול מן הצד היא אבל טלטול גמור
מיירי במילי דאורייתא ואין בין דהכא
גלוסטרא כדרבי ינאי דאמר רבי ינאי בחצר
שלח סעיף ז:
גליון הש"ס
כה ט מיי' פ"א מהלכות
לא: מדוכה רבי נחמיה היא. דאמר
כ)
היינו דתנן במשילין (ביצה ד' לז:) דמיירי
שאינה מעורבת עסקינן רבי יהושע סבר תוך
גמ' ומי גזרינן והתנן
יו"ט הלכה א סמג
בעירובין (דף לה.) אפילו טלית ואפי'
במילי דשבות ואינו מענין אחד תדע
משילין. ע"ל דף כג ע"ב
לאוין עח טוש"ע או"ח סימן
הפתח כלפנים דמי וקמטלטל מנא דבתים
❖
❖
תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמיש
תצה סעיף א:
תוספות ד"ה גזירה:
דהכי פריך עלה בפ' משילין כדפריך
בחצר ור' טרפון סבר תוך הפתח כלחוץ דמי
המיוחד: מתני' ה"ג במתניתין כל
הכא בשמעתא ולא פריך בפ"ק דמגילה
הכלים ניטלין לצורך כו': גמ' מאי
ומנא דחצר בחצר קא מטלטל מדוכה ר'
והא דדייק התם הא לענין מכשירין זה
מוסף רש"י
רבינו חננאל
נחמיה היא: מתני' כל הכלים ניטלין לצורך
לצורך ומאי שלא לצורך אמר רבה כו'.
וזה שוין לא דייק בפרק משילין:
ב
אין סומכין את הקדרה
ועל כתף חבירו לתלות
הא בבקעת. קסבר לא נתנו
לצורך דשרי תנא קמא היינו דבר
ושלא לצורך ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא
ב)
הפסח בו ולהפשיטו. וכן
לצורך: גמ' מאי לצורך ומאי שלא לצורך אמר רבה לצורך דבר שמלאכתו
עצים אלא להסקה לפיכך
גלוסטרא, היא משנה
שמלאכתו להיתר ומטלטלו לצורך גופו:
ג)
מוקצין הן אצל כל תשמיש
בכלים פרק י"א שאסר
שלא לצורך דבר שמלאכתו להיתר.
(ביצה לב:). משילין פירות
להיתר לצורך גופו שלא לצורך דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו ודבר
ר' יהושע לטלטלה בשבת.
ומטלטלו שלא לצורך גופו אבל צריך
דרך ארובה. מי שיש לו
תוספתא בכלים בתחילת
שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא ואתא רבי נחמיה למימר
חטין ושעורין שטוחין על
בבא מציעא קלוסטרא
למקומו: ודבר שמלאכתו לאיסור
גגו להתייבש וראה גשמים
ר' טרפון מטמא וחכמים
ואפילו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו אין לצורך מקומו לא אמר ליה רבא
לצורך גופו. הוא דאישתראי אם צריך
ממשמשין ובאין, התירו לו
מטהרין. ברוריה אמרה
לצורך מקומו שלא לצורך קרית ליה אלא אמר רבא לצורך דבר שמלאכתו
לטרוח ולהשליך דרך ארובה
שומטה מפתח זו ותולה
ג
לו למלאכת היתר אבל שלא לצורך
שבגג והן נופלין לארץ
בחבירו בשבת, כשנאמרו
להיתר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו שלא לצורך ואפי' מחמה לצל ודבר
גופו ואע"ג דצריך למקומו לא. ורבה
ד
דליכא טרחא יתירה, ודוקא
דברים לפני ר' יהושע אמר
ארובה דכל ארובה מלמעלה
יפה אמרה ברוריה. והוא
שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין מחמה לצל לא ואתא רבי
לטעמיה דאמר לעיל (דף קכב:) גבי
למטה היא בתקרת הגג
בענין הזה בעירובין בסופו.
קורנס של נפחים נמי מותר לצורך
נחמיה למימר ואפילו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ולצורך מקומו אין
אבל חלון כגון גג שמוקף
מדוכה זו שאמרנו למעלה,
מחיצה וחלון בכותל וצריך
גופו: א"ל רבא כו' אלא אמר כו'.
אילו כולן כלים הן וקודם
מחמה לצל לא יתיב רב ספרא ורב אחא בר הונא ורב הונא בר חנינא ויתבי
להגביהו עד החלון ולהשליכו
התרת כלים נשנו אסור
ולרבא דמוקי אליבא דרבי נחמיה
לא טרחינן (ביצה לה:). אין
לטלטלן בשבת, א)אבל אחר
וקאמרי לרבה אליבא דרבי נחמיה הני קערות היכי מטלטלינן אמר להו רב
בין יו"ט לשבת. להיות
דלצורך גופו ולצורך מקומו מותר ע"כ
התרת כלים מותרין הן.
ספרא מידי דהוה אגרף של רעי אמר ליה אביי לרבה למר אליבא דרבי נחמיה
מותר לכתחילה ביו"ט מה
וחלק רבא על רבי אלעזר
האי לצורך גופו כגון שזה התשמיש
שאסור בשבת, אבל לענין
ואמר דלמא אחר התרת
הני קערות היכי מטלטלינן להו אמר ליה רב ספרא חברין תרגמה מידי דהוה
מיוחד לו דתניא לקמן בפרק חבית
עונשין יש הרבה, שזה
כלים נישנו ואסורין הן
בסקילה ובכרת וזה בלאו
אגרף של רעי איתיביה אביי לרבא ד) מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה
לעולם, ודבריו פשוטין הן.
(דף קמו.) רבי נחמיה אומר אפילו
. אותו
גרידא (מגילה ז:)
[מתני'] כל הכלים הניטלין
ואם לאו אין מטלטלין אותה הכא במאי עסקינן מחמה לצל איתיביה ושוין
תרווד ואפילו טלית אין ניטלין אלא
ואת בנו שנפלו לבור.
ה)
לצורך, ניטלין לצורך ושלא
ביו"ט, ואין שניהם ראויים
לצורך כו'. פירש (רבא)
לצורך תשמישן וצורך מקומו נמי לרבא
שאם קיצב עליו בשר שאסור לטלטלו הכא נמי מחמה לצל והא דתנן אין
ו) ה
לשחיטה ביום אחד (לעיל
[רבה] משנה זו, לצורך
כצורך גופו ותשמישו דמי ולרבה צורך
סומכין את הקדירה בבקעת וכן בדלת והא בקעת דביום טוב דבר שמלאכתו
קיז: וכעי"ז ביצה לז.). ואינו
דבר שמלאכתו להיתר,
שוחטו. שמוצא לו עלילה
כגון קערות וכוסות וכדומה
גופו הוא דשרי רבי נחמיה ודוקא
להיתר הוא אלמא דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו
שמא חברו שמן ממנו (לעיל
להן שמותר לכתחילה
לתשמיש המיוחד לו ובין לרבה ובין
קיז:). דאפשר בהערמה.
לטלטלן לאכול ולשתות
אסור התם (א) מאי טעמא כיון דבשבת דבר שמלאכתו לאיסור הוא גזירה יו"ט
דלא מוכחא מילתא דלהצלת
לרבא דוקא דבר שמלאכתו להיתר
בהן, הללו מותרין לטלטלן
אטו שבת וכי תימא שבת גופיה תישתרי דהא דבר שמלאכתו לאיסור לצורך
ממונו מכוין, דהרואה אומר
בין לצורך גופו לאכול בהן,
אבל דבר שמלאכתו לאיסור אפילו
הראשון שהעלה כחוש הוא
בין לצורך מקומו לפנותן
גופו ולצורך מקומו שרי הני מילי היכא דאיכא תורת כלי עליו היכא דליכא
ו
לצורך גופו לא שרי רבי נחמיה דהאי
והשני יפה הימנו (ביצה לז.).
כדי לישב במקומן. דבר
אבל היכא דלא אפשר
שמלאכתו לאיסור, כגון
תורת כלי עליו לא $ ומי גזרינן והתנן משילין פירות דרך ארובה ביום טוב
צורך גופו לאו תשמיש המיוחד לו הוא
ז) ז
בהערמה. דהכל יודעין שלא
קורנס של נפחים וכדומה
דהא מיוחד למלאכת איסור: לרבה
אבל לא בשבת ומי לא גזרינן והתנן אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש
יניחם ואינו עושה אלא להציל,
לו, לצורך גופו לאכל בהן
ח
ח) ט
❖
ומזלזלין באיסור יו"ט (שם).
(מותר) [כגון] לפצוע בו
אליבא דרבי נחמיה. דאמר דבר
בלבד אמר רב יוסף לא קשיא הא ר' אליעזר הא רבי יהושע ט)דתניא אותו ואת
אגוזין מותר, אבל לצורך
שמלאכתו להיתר לצורך מקומו לא:
מקומן אסור. ורבי נחמיה
בנו שנפלו לבור ר' אליעזר אומר מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ושוחטו
אמר אפילו דבר שמלאכתו
הני קערות. לאחר אכילה היכי מטלטלי
מוסף תוספות
והשני עושה לו פרנסה במקומו בשביל שלא ימות ר' יהושע אומר מעלה את
להיתר, כגון קערות וכדומה
להו לסלקן מלפנינו: ואם לאו אין
א. י"ט לשבת, כר'
להן, לצורך גופו לאכול
הראשון על מנת לשוחטו ואינו שוחטו ומערים ומעלה את השני רצה זה שוחט
מטלטלין אותה. בשלמא לרבה כגון
אליעזר. תוס' הרא"ש.
בהן מותר, אבל אחר
רצה זה שוחט י) ממאי דילמא עד כאן לא קאמר ר' אליעזר התם אלא דאפשר
ב. דר' אליעזר גופיה לית
שיאכל בהן אסור לטלטלן
דאין צריך לגופה ל)[אלא למקומה] אלא
ליה ההיא משנה. תוס'
[לצורך] מקומן. ועל זה
לפרנסה אבל היכא דלא אפשר לפרנסה לא אי נמי עד כאן לא קאמר רבי
לדידך אמאי: וכן בדלת. אוקימנא
הרא"ש. ג. דר' יהודה שרי
הקשה ליה אביי לרבה,
אפי' מכשירי אוכל נפש
למר אליבא דר' נחמיה
יהושע התם דאפשר בהערמה אבל היכא דלא אפשר בהערמה לא אלא
במסכת ביצה מ) וכן הדלת אין סומכין
דיו"ט היכא דאי [א]פשר
הני קערות, כלומר שאינו
בבקעת. וביו"ט קיימי: והא בקעת
אמר רב פפא לא קשיא הא בית שמאי הא בית הלל דתנן בית שמאי אומרים
לעשותן מעיו"ט. תוס'
מטלטלן אלא לצורך אכילה
הרא"ש. ד. בההיא דאותו
בהן, אחר שיאכל אדם,
ביו"ט מלאכתה להיתר היא. דלהסקה
אין
ואת בנו. תוס' הרא"ש.
היאך מטלטלן ומסלקן
חזי וקיימא וקאסר לטלטלה לצורך
מן [נ"א: מעל] השולחן.
והשיבו לו כבר נתקשה זה
גופו למלאכה אחרת וכל שכן לצורך מקומה: ומשני התם (ב) טעמא כיון דבשבת. אסור דהא בקעת בשבת מלאכתה לאיסור היא ביום טוב
לרב ספרא חברין, ופירק
נמי אסור גזירה י"ט אטו שבת: משילין פירות דרך ארובה ביום טוב. בהדיא תנן אבל לא בשבת. פירות השטוחים על הגג לייבשן וראה
מידי דהוה אגרף של רעי
שמותר לטלטל לדברי הכל,
גשמים ממשמשים ובאין משילן לארץ דרך ארובת הגג דלא טריחא מילתא דנופלין מאליהן. אלמא דלא גזרינן. ופרכינן ומי לא גזרינן והתנן אין
דתניא בתוספתא גרף של
בין כו': לא קשיא הא. דתנן משילין דשרי טירחא ביו"ט משום איבוד ממון רבי יהושע היא שהתיר להעלות בהמה בהערמה מן הבור: והא.
רעי ושל מימי רגלים נוטלן
דתנן אין בין כו' ר"א היא: דאפשר בהערמה. דמיחזי כמאן דעביד לצורך יו"ט אבל גבי משילין דליכא הערמה לדמויי להתירא לא:
ושופכן וכו'. ובזמן שאמר
רבה דברים הללו השיבו
אין
(רבה) [רבא] לצורך מקומו
שלא לצורך קרית ליה. אלא אמר [רבא] לצורך דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו, שלא לצורך אפילו מחמה לצל, ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין מחמה לצל לא. ואתא ר' נחמיה
למימר דאפילו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ולצורך מקומו אין, מחמה לצל לא. מותיב אביי (לרבה) [לרבא] לדידך דאמרת דבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך מקומו מטלטל, והרי מדוכה שאינה מטלטלת אלא לצורך גופה
אם יש בה שום, אבל אין בה שום לצורך מקומה אסור לטלטלו. ופירק ליה הכא במאי עסקינן בשצריך לטלטלה, להסירה מן החמה שלא תיבקע ולהניחה בצל. וכן שאר השמועה כולה פשוטה היא. והלכתא כרבנן וכדמוקים לה
(רבה) [רבא] דהכין סוגיא דשמעתא כולה.
א) דברי רבינו כמות שהם אין להם הבנה ונראה דצ"ל אבל רבה אמר דלאחר התרת כלים וכו'.