קכד:
כל
הכלים פרק
שבעה עשר
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין מוציאין. הוצאה שלא לצורך דלא אישתרי לכתחילה ביו"ט טפי מבשבת אלא אוכל נפש.
והך דמשילין ב"ה: טלטול מי שמעת להו.
כו א מיי' פ"א מהלכות
א) ביצה יב. לז., ב) [ביצה לז.
ע"ש ובפרש"י שם], ג) ס"א
יו"ט הלכה ד סמג לאוין
דמשוי יו"ט לשבת: טלטול לאו צורך הוצאה. בתמיה. הלכך אי מזלזלת בטלטול מזלזלת בהוצאה: להא דרבא. דאמר צורך מקומו כצורך
עה טוש"ע או"ח סימן תקיח
אטו טלטול לאו צורך הוצאה
גופו: מר. פושו"ר: שלא יגנב. דומיא דמחמה לצל ואסור בדבר שמלאכתו לאיסור: שותא. (ב) מצודה: לאו למימרא כו'. למה לי לפרושי
היא, ד) [גי' הרי"ף והרא"ש
סעיף א:
כז ב מיי' פכ"ה מהלכו'
דכאביי], ה) [ע"ז כח:],
בהדיא דליתיב עלה לאו משום למימרא דהאי דשרי לטלטולי משום דצורך גופו הוא: שקילו שותא
מקמיה כהנא. דניתוב על מקומה קאמר
ו) חולין יד:, ז) לעיל כח: כט.
שבת הלכה ג סמג לאוין
וצורך מקומה הוא דהוה: מחמה לצל
לקמן קמג. ביצה לב., ח) ביצה
שם טוש"ע או"ח סימן שח
הא
שם, ט) ביצה לא:, י) [תוספ'
הוה. במקום הרע לה היתה ואי
סעיף ג:
אין מוציאין את הקטן ואת הלולב ואת ספר
רבי נחמיה. דסבירא ליה דאין
א)
כח ג מיי' פכ"ו שם הלכה
פט"ו], כ) [ערוך בערך ספת
לאו דפריש בהדיא ליתיב עלה מאן
כלי ניטל אלא לצורך תשמישו
תורה לרה"ר ובית הלל מתירין אימר דשמעת
ב סמג שם טוש"ע שם
פי' לא יחתוך. פי' אחר לא
א
❖
דחזי סבר דמחמה לצל שרי ולמקומה
יחבר], ל) [לעיל עה.],
סעיף מט:
הרגיל בחול כדמפרש בפרק במה
להו לבית שמאי הוצאה טלטול מי שמעת להו
כט ד מיי' פכ"ה מהלכ'
לא היה צריך דלימא שישב במקומה:
מדליקין (לעיל דף לו.) והאי נמי אין
ב)וטלטול ג)גופיה לאו משום הוצאה היא: ואף
שבת הלכה יב סמג
רגיל בחול לשרוף אותו: ורבא אמר
בי סדיותא. כרים של לבד שקורין
שם טוש"ע או"ח סימן שח
הגהות הב"ח
רב סבר לה להא דרבא דאמר רב מר שלא
ב
סעיף ו:
פילטר"א: בי שמשי. בחמה: אמר
אפילו ברה"ר. ובהני דנשברו
ל ה מיי' פכ"ו שם הלכה ב
(א) גמ' אמר שמואל מגופת
יגנב זהו טלטול שלא לצורך ואסור טעמא
ליה שרי. רבא לטעמיה דאמר [ע"א] דבר
בע"ש קאמר דאי בנשברו בשבת
חבית שנכתתה היא ושבריה
טוש"ע או"ח סימן שח
שלא יגנב אבל לצורך גופו ולצורך מקומו
מותר וכו' מגופת חבית
סעיף יז:
שמלאכתו להיתר אף מחמה לצל
האמר בפרק נוטל (לקמן דף קמב:)
לא ו ז ח מיי' שם הל' ג
שנכתתה: (ב) רש"י ד"ה
❖
מותר: אית לי אחריני. איני צריך
מותר איני והא רב כהנא איקלע לבי רב
דרבא אית ליה מוקצה וכל שכן נולד:
טוש"ע שם סעיף ז:
שותא מצודה. נ"ב וכן פי'
לגופו: דכרבה סבירא לך. דאמר
בעל המאור על ההוא שותא
ואמר אייתו ליה שותא לכהנא ליתיב עליה
אם
דהוו מנצו עלה בי תרי דפ'
מחמה לצל אסור. והלכה כרבא דאמר
לאו למימרא דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא הכי
הגוזל ומאכיל דף קיז אבל
הגהות הגר"א
דבר שמלאכתו להיתר שרי לגמרי
הכא פי' כמו שריתא דהיינו
אמר להו שקולו שותא מקמי כהנא ואי בעית אימא התם מחמה לצל הוה רב
[א] גמ' לעולם מחמה לצל.
קורה כמו ההוא שריתא דבי
ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו
ר' פדת דפ' המוצא תפילין
נ"ב גי' הגאונים ור"א כר"ש
מרי בר רחל הוה ליה ההיא בי סדיותא בשמשא אתא לקמיה דרבא אמר ליה
ומקומו מותר מחמה לצל ושלא יגנב
דף קב ע"א: (ג) ד"ה של
סבירא ליה דדבר שאין
❖
מהו לטלטולינהו אמר ליה שרי אית לי אחרינא חזו לאורחין אית לי נמי לאורחים
מילתא של בגדים הס"ד
מתכוין מותר:
אסור: מכבדות. אישקוב"א שמכבדים
ואח"כ מ"ה מותר לכבד
אמר ליה גלית אדעתיך דכרבה סבירא לך לכולי עלמא שרי לדידך אסיר אמר
בהן את השולחן: של מילתא. בגדים
ד)
ה)
(ג)
בהן השלחן: (ד) ד"ה
שנתכתתה החבית (מגופה
רבי אבא אמר רבי חייא בר אשי אמר רב מכבדות של מילתא מותר לטלטלן
לכבד שולחן שמלאכתו להיתר: של
מוסף רש"י
ג
וכו' החבית) תא"מ ונ"ב ס"א
תמרה. כעין שלנו לכבד את הבית
בשבת אבל של תמרה לא רבי אלעזר אומר אף של תמרה במאי עסקינן
אין זה: (ה) ד"ה לא יספות
אין מוציאין את הקטן. כל
❖
לא יתקן להסיר:
מילי דלאו צורך אכילה (ביצה
דאסור משום אשוויי גומות דמודה
אילימא לצורך גופו ולצורך מקומו בהא לימא רב של תמרה לא והא רב
יב.) דלא הותרה הוצאה שלא
רבי שמעוןל) בפסיק רישיה ולא ימות:
כרבא סבירא ליה אלא מחמה לצל בהא לימא ר' אלעזר אף של תמרה
לצורך וגבי טלטול שלא לצורך
לצורך גופו. למלאכת היתר: אלא מחמה
נמי גזרינן ואפילו גבי הפסד
לעולם מחמה לצל אימא וכן אמר רבי אלעזר: מתני' כל הכלים
לעזי רש"י
ו) ד
[א]
ממון, ולב"ה דאמר הוצאה
לצל בהא לימא רבי אלעזר אף של
שלא לצורך מותרת מה"ת,
פושו"ר [פושוי"ר].
הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה שברי
תמרה. דבר שמלאכתו לאיסור ליכא
בטלטול נמי לא גזור רבנן (שם
מכוש.
עריבה לכסות בהן את פי החבית שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך
לז.). וטלטול גופיה לאו
פילטר"א [פילטרי"ש].
מאן דשרי מחמה לצל: וכן אמר רבי
משום הוצאה היא. תחילת
לבד.
רבי יהודה אומר בלבד שיהו עושין מעין מלאכתן שברי עריבה לצוק לתוכן
אלעזר. של מילתא מותר של תמרה
הוצאה ע"י טלטול היא וכל
אישקוב"א
❖
גמ'
אסור מחמה לצל: מתני' מעין
מה שגזרו אינו אלא משום
[אישקובי"ש]. מטאטא.
מקפה ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן: אמר רב יהודה אמר שמואל
הוצאה, והאי דלא גזרו על
מלאכה. שום מלאכה ואפי' אינה מעין
מחלוקת שנשברו מערב שבת דמר סבר מעין מלאכתן אין מעין מלאכה
טלטול כלים ואוכלים, משום
שלא יוכל לעמוד בהן לבטל
הראשונה: לצוק לתוכה מקפה. עבה
רב נסים גאון
אחרת לא ומר סבר אפילו מעין מלאכה אחרת אבל נשברו בשבת דברי הכל
עונג שבת ושמחת יו"ט (שם).
דומיא דעיסה מעורבת במים:
שבריהן ניטלין עמהן.
הא ר' יהודה והא ר'
מותרין הואיל ומוכנין על גבי אביהן מותר מותיב רב זוטראי ז) מסיקין
גמ' הואיל ומוכנין על גבי אביהן.
ואפילו נשתברו היום בשבת
שמעון והא ר' נחמיה.
בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דנשברו אימת אילימא דנשברו מערב יום
(חולין יד:). ובלבד שיהו
דברי ר' יהודה ור"ש בפרק
כשקדש היום: מסיקין בכלים. ביו"ט
עושין מעין מלאכה.
במה מדליקין [דף כט] אמר
טוב עצים בעלמא נינהו אלא לאו ביום טוב וקתני מסיקין בכלים ואין
שהרי ראוין לטלטל ויטלטלם ויתנם
שתהא תורת כלי עליהם
רב יהודה אמר רב מסיקין
(שם) כלומר אע"פ שאין
מסיקים בשברי כלים אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה אמר
בכלים ואין מסיקין בשברי
לתוך האור: ואין מסיקין בשברי
ראויה למלאכה ממש אלא
כלים דברי ר' יהודה ור'
שמואל מחלוקת שנשברו בשבת דמר סבר מוכן הוא ומר סבר נולד הוא
כלים. דהוו להו מוקצין ולא חזו
לכסוי בעלמא (שם). מעין
שמעון מתיר. ודברי ר'
מלאכתן. הראשונה (שם).
נחמיה הן שנאמרו כן
לטלטול: עצים בעלמא נינהו. דהא
אבל מערב שבת דברי הכל מותרין הואיל והוכנו למלאכה מבעוד יום תני חדא
מקפה. תבשיל עב, דהיינו
במשנה ר' נחמיה אומר אין
מאתמול להסקה קיימי: וקתני אין
מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ותניא אידך כשם שמסיקין בכלים
מעין עיסה (שם). מסיקין
ניטלין אלא לצורך, וכמו
ח)
בכלים. דבני טלטול נמי
שתירץ רבא ואמר ואתא ר'
מסיקין. ולא אמרינן מוכנין היו אגב
כך מסיקין בשברי כלים ותניא אידך אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים
נינהו ומטלטלין נמי להסיקן
נחמיה למימר אפילו דבר
אביהן אלא אמרינן נולד נינהו ואסירי:
(ביצה לב. ולעיל כח:). ואין
שמלאכתו להיתר לצורך
הא רבי יהודה הא רבי שמעון הא רבי נחמיה ט) אמר רב נחמן ה הני ליבני
מסיקין בשברי כלים.
מר סבר מוכן הוא. כיון דראוי
גופו ולצורך מקומו אין
דאישתיור מבניינא שרי לטלטולינהו דחזו למיזגא עלייהו שרגינהו ודאי
שנשברו בו ביום, דהוו להו
אבל מחמה לצל לא.
לשום מלאכה. ומר סבר נולד הוה
נולד (לעיל כח: ולקמן קמג.)
ובתוספתא [פט"ו] ר' נחמיה
אקצינהו אמר רב נחמן אמר שמואל חרס קטנה מותר לטלטל בחצר אבל
ו
דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה קאי
דהשתא לא חזי לטלטול,
אומר אפילו טליתו ואפילו
ואי משום דחזו להסקה,
תרווד אין ניטלין אלא
בכרמלית לא ורב נחמן דידיה אמר אפילו בכרמלית אבל ברה"ר לא ורבא
הלכך מעין מלאכתו בעינן: הא
אתמול לא להכי קיימא (ביצה
לצורך. בברייתא שנאמר
רבי יהודה. מסיקין בכלים ואין
אמר אפילו ברה"ר ואזדא רבא לטעמיה דרבא הוה קאזיל בריתקא דמחוזא
לב.). כך מסיקין בשברי
בה אין מסיקין לא בכלים
ז
כלים. דלית להו מוקצה
ולא בשברי כלים הן דברי
מסיקין בשברי כלים דאית ליה מוקצה
אתווסאי מסאניה טינא אתא שמעיה שקל חספא וקא מכפר ליה רמו ביה רבנן
. לא בכלים. דאין
ר' נחמיה. ובמס' יו"ט
(שם)
ונולד כלים לאו מוקצה נינהו שברים
ניטלין אלא לצורך תשמישן,
בפרק המביא כדי יין [דף
קלא אמר לא מיסתייא דלא גמירי מיגמר נמי מגמרי אילו בחצר הואי מי לא
וכ"ש בשברי כלים דנולד הוא
הזכירו עוד זה הדבר
נולד נינהו: והא. דתני מסיקין
לב]
הוה חזיא לכסויי ביה מנא הכא נמי חזיא לדידי אמר רב יהודה אמר
(שם). דאישתיור מבנינא.
ואמרו תרי תנאי ואליבא
בשניהם: רבי שמעון. דלית ליה
שנשתיירו לו לאחר שגמר
דר' נחמיה. כלומר קצת
שמואל מגופת חבית שנכתתה מותר לטלטל בשבת תניא נמי הכי מגופה
❖
י)
(א)
בנינו (ביצה לא:)
.
מוקצה ולית ליה נולד: והא. דתניא
התנאים סוברין כי ר'
שנכתתה היא ושבריה מותר לטלטלה בשבת ולא כ) יספות ממנה שבר לכסות
(יהודה) [נחמיה] שאני ליה
אף בכלים אין מסיקין: רבי נחמיה
בין שבות שבת לשבות יום
❖
בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה ואם זרקה באשפה אסור מתקיף לה רב
היא. דאמר אין כלי ניטל אלא
טוב.
רבינו חננאל
פפא אלא מעתה זריק ליה לגלימיה ה"נ דאסור אלא אמר רב פפא
לצורך תשמישו המיוחד לו והאי לאו
ח
וזה שאמר רב שקולו
מיוחד הוא לו דלאו להסקה קאי:
אם
שיתא מקמי כהנא, פי'
רבינו חננאל (המשך)
שיתא, שריתא, והיא קורה
דאייתור. שהשלים בניינו וניתותר
ר' יהודה הא ר"ש הא ר'
כדמתרגמינן בצל קורתי,
ומהשתא לא קיימי לבנין אלא לישב עליהם ותורת כלי עליהם: שרגינהו. אי סדרן זו על זו ודאי אקצינהו לצורך בנין אחר: בחצר.
דשכיחי בה כלים
נחמיה. הא דתני אין מסיקין
בטלל שירותי. וי"א חבילה.
בשברי כלים, ר' יהודה
וי"א רשת, כדכתיב ויפרשו
שהחרס הזה ראוי להם לכיסוי ותורת כלי עליו: אבל לא בכרמלית. אפי' בתוך ד' אמות דלא שכיחי ביה מאני ולא חזי לכסויי: אפילו בכרמלית.
דמתניתין היא דחשיב שברי
עליו גוים בשחתם נתפש,
הואיל ולאו רה"ר הוא שכיחי דאזלי ויתבי התם וחזי לכסות בו רוק: ורבא אמר אף ברה"ר. כיון דבחצר כלי הוא בעלמא נמי לא פקע שם כלי
ושיתא היא שחתא. פי'
כלים בנולד. והא דתני
מכבדת, מטאטה שמכבדין
מסיקין בזה ובזה, ר"ש היא
מיניה: בריתקא. שם רה"ר: איתווסאי מסאניה טינא. נתלכלך מנעלו בטיט: כפר ליה. מקנחו: אמר רבא לא מסתייה דלא גמירי. מה אסור מה
הבית בהן. הנהו בי
דלית ליה מוקצה, ומיפרשא
מותר: אלא מיגמר נמי מגמרי. מלמדין שיבוש שבידם לאחרים: לדידי. לקינוח ואע"ג דלא שכיח הרי שם כלי עליו בחצר: שנתכתתה. החבית: (ג) מגופה.
סדוותא, פי' כסתות, והוא
בגמרא דבמה מדליקין. והא
של חבית שנתכתתה החבית: היא. המגופה: ושבריה. של חבית ניטלין בשבת דחזו לכיסוי מנא: לא יספות. יתקן להתיר בליטותיו ועוקציו
כגון כרים וכסתות. מתני'
דתני אין מסיקין לא בזה
(ה)
כל הכלים הניטלין בשבת
ולא בזה, ר' נחמיה היא
בשבת דעביד כלי והוי מכה בפטיש: ואם זרק. מגופה זו לאשפה בטלה מתורת כלי: זרקיה לגלימיה. בשבת לאשפה ה"נ דאסור לטלטולי:
שבריהן ניטלין [עמהן]
דאמר אין כלי ניטל אלא
מבעוד
ובלבד שהיו עושין מעין
לצורך תשמישו. ומפרש
מלאכה וכו'. ר' יהודה
במסכת יו"ט פרק המביא
אומר ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן כו'. פי' מקפה, מרק. בא רב יהודה משמיה דשמואל להעמיד מחלוקת ר' יהודה
כדי יין. והא דאמר רב נחמן אמר שמואל לעניין ליבני דאישתיור מביניינא שרגינהו אקצינהו, אפילו לר' שמעון, דהני כגרוגרות
וכצמוקים דמו דאית ליה מוקצה. וזה שאמר חרס קטנה מותר לטלטלה בחצר הואיל וראוי לכסות בו כלי שבחצר, אבל בכרמלית
ות"ק כשנשברו מע"ש. ולא עמד אלא כשנשברו בשבת, דת"ק סבר מוכן הוא, ור' יהודה סבר מעין מלאכה אחרת כנולד
הוא כדמפרש בגמרא דהכל שוחטין. אבל מע"ש דברי הכל מותרין ואפילו לר' יהודה, הואיל והוכנו למלאכה אחרת מבעוד
שאין בו כלי לא. ורב נחמן סבר כיון שהמוציא מרשות היחיד לכרמלית או המכניס אינו חייב, זימנין דעייל ליה לחצר וחזי
ליה. ורבא סבר אפילו ברה"ר חזי לכפורי ביה טינא ושרי לטלטולי כטעמיה. וזה שאמר רב יהודה אמר שמואל מגופת חבית
יום ואינו כנולד בשבת. וקיי"ל כרבנן וכלישנא בתרא דשמואל, בין נשברו בשבת בין נשברו מע"ש, מעין מלאכה סגיא.
תני חדא מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. פרוש בקעת, שברי עצים שמסיקין בהן כדכתיב ויבקע עצי עולה. ותניא
שנתכתתה מותר לטלטלה. פי' מגופת, כסוי שסותם פי החבית מלשון יגיפו הדלתות. [ולא יספות], פי' לא יחתוך הוא, כדתנן
סופת באבטיח. ותניא נמי הכי כולן פשוטות הן. אתווסאי מסאני טינא, [פי'] ניטנפו מנעליהן בטיט.
אידך כשם שמסיקין בכלים כך מסיקין בשברי כלים, ותניא אידך אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים. לא קשיא הא