כל
הכלים
פרק שבעה עשר שבת
קכה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
זרקה מבעוד יום. השתא לא פריך אלא מעתה זרק לגלימא
מבעוד יום. גלי
קרומיות של
דעתיה מאתמול דלאו מנא הוא:
לב א מיי' פכ"ו מהל' שבת
א) [עי' תוספות לקמן קכז:
ד"ה כיון וכו'], ב) [סוכה
הלכה ו טור שו"ע או"ח
מחצלת. שנפרדו מן מחצלת ישנה: בר המדורי אסברא לי. בר
מבעוד יום דכיון דלא היה מוכן מבעו"י ליכא לדמויי לגלימי:
טז.], ג) [תוספ' פט"ו],
סימן שח סעיף יב:
מחצלת
גופה למאי חזיא. לרווחא דמילתא מפרש הכי אע"ג
המדורי פירש לי טעמו של דבר: לכסות בה עפרא. העומד לכסות
לג ב מיי' שם טוש"ע שם
ד) כלים פ"ה מ"ו, ה) [לקמן
קכו:], ו) בתוס' יו"ט פכ"ה
סעיף יג:
בו צואה. א"נ שלא יעלה האבק: שירי
פרוזמיות. טליתות כדאמר
דלא בעי מעין מלאכה ראשונה כדאמר רב נחמן לעיל
לד ג מיי' שם הל' יד:
דכלים משנה ו העתיק לשון
בסוכה (דף יא.) רמא תכילתא בפירזמא
חרס קטנה מותר לטלטלה בחצר
לה ד מיי' פכ"ה מהל'
רש"י וכ"ש שאינו מחוסר
❖
נתיצה וכצ"ל, ז) [דף קכו:],
דאינשי ביתיה: תנור ישן. שכבר
שבת הלכה יג טור
אם זרקה מבעוד יום לאשפה אסורה אמר בר משום דחזיא לכסויי בה מנא:
הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר.
שו"ע או"ח סימן שח סעיף
הוסק וחרסיו קשים וחזו למלאכה:
המדורי אמר שמואל קרומיות של מחצלת
י:
א
הרי הן ככל הכלים. לקמיה מפרש
לו ה מיי' פט"ו מהלכות
לאו דוקא בחצר לרב נחמן
תורה אור השלם
מותר לטלטלם בשבת מ"ט אמר רבא בר
כלים הלכה ח:
פלוגתייהו וטעמייהו: ועל כיסויו.
ולרבא דשרו בכרמלית ורה"רא:
לז ו מיי' פכ"ה מהלכות
1 וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָם
המדורי אסברא לי מחצלת גופא למאי חזיא
בשעושין
מעין מלאכה ואין
של תנור שאינו צריך בית יד דבלאו
שבת הלכה יח טוש"ע
עָלָיו יִטְמָא תַּנּוּר וְכִירַיִם
❖
לכסויי ביה עפרא הני נמי חזיין לכסויי בהו
או"ח סימן שט סעיף ב:
עושין מעין מלאכתן.
בית אחיזה מטלטלין ליה ופלוגתא
יֻתָּץ טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים
❖
יִהְיוּ לָכֶם: ויקרא יא לה
טינופת א"ר זירא אמר רב א) שירי פרוזמיות
היא במתניתין ה) דאיכא למ"ד בעינן
והא דנקט תנור ישן דשברי תנור
אסור לטלטלן בשבת אמר אביי במטלניות
בית אחיזה: מעין מלאכה. כגון
חדש אין ראוין לכלום:
לעזי רש"י
ב)
ב
הגהות הב"ח
בשברי
דהאי תנור קמיפלגי. לפי
לכסות בהן פי חבית: ואין עושין
שאין בהן ג' על ג' דלא חזיין לא לעניים ולא
טובל"ש [טיולי"ש].
❖
(א) רש"י ד"ה ר' יהודה וכו'
מעין מלאכתן. לאפות: ואזדא ר"מ
תירוץ זה תימה הא
רעפים.
לעשירים: ת"ר ג) ג שברי תנור ישן הרי הן
והתנור ניסוק בתוכו
לטעמיה. דאמר במתני' לא בעינן
דנקט תנור ישן דבהיסק ראשון פליגי:
ככל הכלים הניטלין בחצר דברי ר"מ ר'
מלמעלה לאור: (ב) ד"ה
כמאן כר' אליעזר בן יעקב. ה"ה
מעין מלאכתן: דהאי תנור. העשוי
מתקיף וכו' האי תנור הס"ד
מוסף תוספות
❖
יהודה אומר אין ניטלין העיד ר' יוסי משום
ואח"כ מ"ה בתנור גופיה:
כעין זה ששנוי במשנה זו שאני מביא
דה"מ למימר כרבי יוסיב
א. [אלא]
משום
ר"א בן יעקב על שברי תנור ישן שניטלין
לך שלא נתקן כל צרכו מתחילתו
דשרי לקמןז) לטלטל כיסוי כלים שאין
דאורחייהו דכלים להיות
בשבת ועל כיסויו שאינו צריך בית יד במאי
מצויים בחצר. תוס'
ד
רבינו חננאל
ונשבר קמיפלגי: נתנו על פי הבור.
להם בית אחיזה בכלי דחברינהו
ג
הרא"ש. ב. דמתני'. תוס'
קמיפלגי אמר אביי בעושין מעין מלאכה
תנורים שלהם עשוין כקדירות גדולות
בארעא אלא משום דמשנת ר' אליעזר
ד ה
פי' קרומיות, שירי
הרא"ש. ג. ומפ' בגמ'. תוס'
מחצלאות שבלו. וזה שאמר
הרא"ש. ד. כגון תנור. תוס'
ואין עושין מעין מלאכתן קמיפלגי ואזדא
ואין להן שולים ומושיבו לארץ ומדביק
בן יעקב קב ונקי:
הרא"ש. ה. ניחא לי'
ר' זירא אמר רב שירי
ואזדו כראב"י אע"ג דליתיה
טיט סביבותיו לעשותו עב שיחזיק
ר' יהודה לטעמיה ור"מ לטעמיה מתקיף לה
פרוזמיות אסור לטלטלן
❖
במתני'. תוס' הרא"ש.
חומו והיא קרויה טפילה והיא מגעת
בשבת, פרוזמיות פירושו
רבא אי הכי אדמיפלגי בשברי תנור ליפלגו בשברי כלים בעלמא אלא
טליתות, כדאמרינן התם
לארץ ומתוך כך הבל שלו קיים. ואם
אמר רבא בשברי דהאי תנור קמיפלגי דתנן ד) ה נתנו על פי הבור או על פי
רב יהודה רמי תכלתא
נתנו על פי הבור או על פי הדות
בפרוזמא דאינשי ביתיה,
רב נסים גאון
הדות ונתן שם אבן רבי יהודה אומר אם מסיק מלמטה והוא נסוק מלמעלה
פי' תלא ציצית בטלית
שהיא כעין בור אלא שהבור בחפירה
דתנן נתנו על פי הבור או
של אשתו, ופשוטה היא.
טמא ואם לאו טהור וחכמים אומרים הואיל והוסק מ"מ טמא ובמאי
והדות בבנין ונתן שם אבן בינו לבין
ת"ר שברי תנור ישן,
על פי הדות וכו'. זו
קמיפלגי בהאי קרא תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם רבי
ס"א שירי תנור ישן, הרי
המשנה במס' כלים בפרק ה'
דופן הבור לדוחקו שלא יפול ויהא
1
הן ככל הכלים וניטלין
תנור שנתן בו עפר עד חציו
יהודה סבר מחוסר נתיצה טמא שאין מחוסר נתיצה טהור ורבנן סברי
עומד באויר: רבי יהודה אומר.
בחצר דברי ר' מאיר, ר'
מעפר ולמטה מטמא במגע,
יהודה אומר אין ניטלין.
מעפר ולמעלה מטמא
טמאים יהיו לכם מ"מ ורבנן נמי הכתיב יותץ ההוא לאידך גיסא דסלקא
אם דופנותיו למעלה קרובים לדופני
העיד ר' יוסי וכו'. ואמרינן
באויר. נתנו על פי הבור או
הבור שלא הוצרך לתת בינתים אלא
דעתך אמינא כיון דחבריה בארעא כגופא דארעא דמי קמ"ל ואידך נמי
במאי קא מיפלגי, בעושין
על הדות וכו'. ועיקר זה
מלאכה ואין עושין מעין
הוא מה שנאמר בתורת
אבן דקה ואין אויר ניכר בין דופני
הכתיב טמאים יהיו לכם ההיא כדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה
מלאכתן. ור"מ לטעמיה
כהנים, [אי] מה כלי חרש
התנור לדופני הבור שיעכב את היסק
דהוא ת"ק דמתניתין
בשמו אף תנור בשמו, תנור
אמר שמואל מחלוקת בהיסק ראשון אבל בהיסק שני אפילו תלוי בצואר
התנור אלא יועילו לו דופני הבור
(וקיי"ל) [דקיי"ל] סתם
שלא הוסק [תנור] שמו,
גמל אמר עולא והיסק ראשון לרבנן אפילו תלוי בצואר גמל מתקיף לה
משנה ר"מ דשרי אע"פ
ת"ל אך, מאימתי מקבל
להחזיק את חומו ושוליו קרובים לשולי
שאין עושין מעין מלאכתן.
טומאה משיסיקנו כדי
רב אשי אי הכי אדמיפלגי בשברי תנור ליפלגו בתנור גופה השתא תנור
הבור שאם מסיקין אותו מלמטה
ור' יהודה לטעמיה דאסר
לאפות בו סופגנין. יותץ
גופה לרבי יהודה לא הוי מנא שבריו מיבעיא אלא אמר רב אשי לעולם
ולא קא שרי אלא בעושין
טמאים הם, את שיש לו
שעושין האור בבור והתנור ניסוק
מעין מלאכתן. ואתקף עליה
נתיצה יש לו טומאה ואת
כדאמרן מעיקרא ובעושה מעשה טפקא ורבי מאיר לדבריו דרבי יהודה
(א) מלמעלה בתוכו מאור דרך שוליו או
רבא ולא מצא פירוק.
שאין לו נתיצה אין לו
❖
ואוקים רבא פלוגתיהו
טומאה.
שהתנור בתוך חלל הבור באויר
קאמר לדידי אפילו בעושין מעין מלאכה אלא לדידך אודי לי מיהא
דשברין דהאי תנור, דכיון
וההיסק עולה סביב דופנותיו וניסוק
דכהאי גוונא מלאכתו הוא ורבי יהודה לא דמי התם הסקו מבפנים
דתנינן בפרק המביא כדי
יין ת"ר תנור וכירים חדשים
כגון שקצר מלמטה ורחב מלמעלה
רבינו חננאל (המשך)
הכא הסקו מבחוץ התם מעומד הכא לאו מעומד: העיד ר' יוסי משום
הריהן ככל הכלים הניטלין
או הבור רחב מלמטה ופיו קצר טמא:
בחצר אבל אין סכין אותן
הפסוק תנור וכירים יותץ,
רבי אליעזר בן יעקב על שברי תנור ישן שניטלין בשבת ועל כיסויו
ואם לאו. אלא נסוק כשאר תנורים
שמן וכו', הוצרכו להודיע
ר' יהודה סבר מדאמר קרא
שאינו צריך בית יד: אמר רבינא כמאן מטלטלינן האידנא כיסוי דתנורי
כי תנור חדש הראוי לאפות
יותץ מכלל שצריך להיות
מתוכן טהור כדמפרש טעמא דבעינן
דמתא מחסיא דאין להם בית אחיזה כמאן כר"א בן יעקב: מתני' האבן
בו ניטל בחצר ושבריו
בנוי ואם [לאו] אינו כלי,
ו
מחוסר נתיצה שיהא קרוב להיות
כיוצא בו. ומצאנו חלוקה
ורבנן סברי טמאים מ"מ
ואפילו אינו בנוי. תוספתא,
בתנור חדש לענין טומאה
שבקירויה אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה ואם לאו אין ממלאין בה
מחובר וכי אינו קרוב לארץ אין לך
ומודה ר' יהודה בתנור
והאומר, אינו מקבל טומאה
זמורה
תנור נתוץ מזה ואין לך לקיים בו
שנתנו ע"פ הבור או ע"פ
סבר הרי הוא ככלי אדמה
הדות ונתן שם אבן ומירחו
שאינן מקבלין טומאה,
תנור וכירים יותץ דנתיצה לא שייכא אלא בבנין מחובר וכשאין מחובר שבירה שייכא ביה: טמאים הם וטמאים יהיו לכם. דכפל ביה
בטיט מן הצדדים שהוא
והאומר מקבל טומאה סבר
קרא רבויא הוא שאע"פ שאינו מתוקן כל צרכו: ההוא לאידך גיסא. האי יותץ לאו לאגמורי קולא אתא ולמימר דאי ליכא לקיומי
טמא, וחכ"א בין כך ובין כך
הואיל ויתכן לאפות בו
טמא. ועל זו הדרך סוגיא
כלי גמור הוא ושבריו
ביה נתיצה כגון זה שאינו בנוי ומחובר וממילא הוא נתוץ דליהוי טהור דהדר תנא ביה קרא וטמאים יהיו לכם לרבויי אלא לאגמורי
דהא שמעתא. ואתקיף לה
כיוצא בו, והואיל וככלים
חומרא אתא דלא תימא כל התנורים העשוים כהלכתן ומחוברים לארץ הרי הן כשאר בתים וכקרקע דמי הואיל וחברן ולא לקבל טומאה
רב אשי לרבא על זה שאמר,
חשובין ניטלין. ופירשו
קמ"ל יותץ דאע"ג דשייכא ביה לשון נתיצה כלומר דמחובר הוא טמא וכ"ש דמחוסר נתיצה: בהיסק ראשון. שלא הוסק מעולם והיסק
ולא מצא פירוק. והעמיד
חלוקתם לענין טומאה
ו)
רב אשי דברי אביי וחיזק
וה"ה לטלטול, דתנן נתנו
ראשון שנחלקו בו דההוא משוי ליה כלי כדתנן במס' כלים (פ"ה מ"א) איזהו גמר מלאכתו משיסיקנו לאפות בו סופגנין בההיא פליג ר' יהודה
דבריו ולא כטעמו, אלא
ע"פ הבור או ע"פ הדות,
ואמר דאינו ראוי ליעשות כלי: אבל בהיסק שני. שמתחלה נעשה כשאר תנורים מחובר לארץ או לאבן עב והוסק שם ונעשה כלי וסוף
העמיד חלוקתם בשברי
ונתן שם אבן, ר' יהודה
תנור שאופין עליהם מעשה
אומר אם מסיק מלמטה
נטלו משם ונתנו על פי הבור וכאן נטמא מודה ר' יהודה דאיתרבאי מוטמאים יהיו לכם: ואפילו תלוי בצואר גמל. אא"כ חלקו כדין
טפקא, ופירושו שנותנין זה
והוא ניסוק מלמעלה טמא,
טהרת תנור שצריך לשבור אף את חרסו ואינו נטהר בנטילתו שלם ממקומו: אמר עולא היסק ראשון לרבנן.
דאמרי מריבוי דקרא ואע"ג
השבר ע"ג אבנים ומסיקין
ואם לאו טהור. וחכ"א
אש מלמטה ומרתיחין
הואיל והוסק מ"מ טמא.
דאין הבל שלו מתקיים יפה מקבל טומאה לא תימא נתנו ע"פ הבור דוקא אלא אפילו תלאו בצואר גמל והוסק שם היסק ראשון טמא:
אותן השברין ומדביקין
וכך פירושו, תנור שנתנו
מתקיף לה רב אשי. אדרבא דאוקי פלוגתא דטלטול שברי תנור ישן דלעיל בשברים דכי האי תנור (ב) דהוא גופיה לר' יהודה לאו מנא
הפת מלמעלה. קיי"ל כר'
ע"פ הבור או ע"פ הדות
אליעזר ור"מ, דהא רבינא
ונתן שם אבן בפי הבור או
הוא: כדאמרן מעיקרא. בעושין מעין מלאכה ולא מעין מלאכתן ושברי תנור מעליא קאמר. ודקשיא לך אמאי נקט תנור ליפלוג בשברי
פירש דמטלטלינן כיסוי
בפי הדות, סבר ר' יהודה
כלי בהאי איצטריכא ליה ובעושין קצת מעין מלאכת אפייה כגון מעשה טפקא רעפים שקורין טובל"ש שמסיקין אותם ואופין בהן כך שברים
דתנורי כר' אליעזר. מתני'
אם מסיק מלמטה בבור
האבן שבקירויא כו'.
או בדות וניסק מלמעלה,
אלו רחבים ומיהו אין להן תוך להסיקם מבפנים אלא מבחוץ כרעפים. ולאו משום דבעי רבי מאיר מעין מלאכתן אלא משום דרבי
פי' מביאין קרא יבישה
התנור הרי הוא כבנוי
יהודה נקט לה: ור"מ לדבריו דר' יהודה. נקט תנור וקאמר לדידי אפילו עושין מעין מלאכה כדאמר במתניתין: מעומד. בתנור אופין
ומוציאין בני מעיה ועושה
בקרקע ונגמרה מלאכתו
מעומד שהפת דבוקה בדופני התנור ועומדת ואינה מוטלת בשכיבה ע"ג שוליו כרעפים שהן שוכבות על רחבן: כיסוי דתנורי דמתא מחסיא.
אותה חללה, ועושין אותה
ונעשה כלי לאפות בו
כגון [נ"א: כמין] זרנוקא
ומקבל טומאה. ואם לאו,
כיסוי תנור של אותו מקום לא היה להן בית אחיזה. תנור מפני שפיו למעלה יש לו כסוי שלא יצא הבל שלו לאחר שהדביק בו הפת מכסהו:
לדלות בה מים מן הבור,
לא נגמרה מלאכתו וחשוב
מתני' האבן שבקירויה. דלעת יבישה חלולה וממלאין בה מים ומתוך שהיא קלה אינה שואבת אלא צפה ונותנין בה אבן להכבידה: אם ממלאין
והיא קלה ואינה שוקעת
הוא כקדירה שלא (בפת')
במים, אלא היא צפה על
[נעשת לתת] לה פת או
בה ואינה נופלת. שקשורה יפה לפי הקירויה שויא כלי: ואם לאו. הרי היא כשאר אבנים ואין מטלטל את הקירויה דשויא בסיס לאבן שנושאתה:
פני המים ואין יכולין
לתת לתוכה תבשיל, שאין
זמורה למלאות בה מים, וכשרוצין
דרך התנור לאפות בו והוא
תלוי. וחכ"א כיון שנתן בפי הבור אבן ויכול להסיקו על האבן הרי הוא יכול לאפות בו, והיא כלי לקבל טומאה. וחלוקתן בזה
להכבידה נותנין בתוכה אבן מהודקת [בדפנותיה] שלא תהיה מתנדנדת וממלאין בה מים מן הבורות, וזהו פי' האבן שבקרויא.