כל
הכלים פרק שבעה עשר שבת
קכו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בין קשור כו'. כלומר אפילו קשירה
לא צריך: והוא שמתוקן. מוכן
דכל גגות (עירובין צד.) דפריך ושמואל למה ליה למיעבד הכי וקאמר זה
מג א ב מיי' פכ"ב מהלכות
א) עירובין קב., ב) [צ"ל
מותר במקדש], ג) [תוספ'
שבת הלכה ל ופכ"ו
מאתמול לכך: א"ל רבי ירמיה. אמאי פשיט ליה מר לקולא: לימא
מטלטל כו' לאו משום דאי הוה אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות
❖
פט"ו], ד) [פסחים סה.],
הלכה י סמג לאוין סה
מר. דלא פליגי רבנן אלא אתלויה דרבי אליעזר בעי קשור ותלוי
דאז הוה ניחא ליה אלא אז נמי היה קשה היכי עביד הכי כיון דמחיצה
טוש"ע או"ח סימן שיג
סעיף א:
מתרת לטלטל בחצר הוה כעשיית אהל עראי בתחלה ואסור כדפרישית
ואפילו קשור אם ראשו נגרר לארץ חשיב ליה רבי אליעזר כשומטו
מד ג מיי' פכ"ו שם הלכה
הגהות הב"ח
❖
לעיל ומהאי טעמא היה מקפיד רב
מן הקרקע ובונה בו לכתחלה ורבנן
ז:
(א) תוס' ד"ה ר' יהודה וכו'
דס"ל שאין מטלטלין אלא בד' אלא
אמרי ליה בין תלוי בין נגרר פוקקין
בין קשור בין שאינו קשור והוא שמתוקן
א
א
פותח ונועל בו מדקתני
❖
בו ובלבד שיהא קשור: דאמר רבה
משום דהש"ס ידע דסבר שמואל דזה
א"ל ר' ירמיה ולימא מר בין תלוי ובין שאינו
פותח ונועל בו משמע:
מוסף רש"י
בר בר חנה. בתלייה הוא דפליגי
מטלטל עד עיקר המחיצהב ניחא
תלוי והוא שקשור דאמר רבה בר בר חנה
נגר הנגרר. שקשור בדלת
ולא בקשירה דמדמי לה לפלוגתא
למיפרך למה הוצרך לעשות מחיצה:
א"ר יוחנן כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר
אבל אינו תלוי, שהחבל ארוך
גליון הש"ס
בין
קשור בין שאינו קשור והוא
דנגר הנגרר והתם לדברי הכל קשור
ומתוך שנגרר אינו נראה
הנגרר דתנן נגר הנגרר נועלין בו במקדש
גמ' שנועלין בו במקדש
א)
כקשור (ערובין קב.). נועלין
שמתוקן. נראה לר"ת דלאו
בעינן: נגר. יתד שתוקעין בחור
בו במקדש. דשבות בעלמא
אבל לא במדינה. עיין פי"א
אבל לא במדינה והמונח כאן וכאן אסור ר'
❖
שבמפתן ונועלין בו את הדלת: הנגרר.
בתיקון של מעשה אלא במחשבה
מ"ד דכלים:
הוא, דאינו בונה ממש הואיל
יהודה אומר המונח במקדש והנגרר במדינה
וקשור לכך, אלא הואיל ונגרר
בעלמא כדמוכח לקמן דאמר כרשב"ג
כדמפרש שקשור בדלת אלא שראשו
ב)
מחזי כבונה, ואין שבות דרבנן
נגרר לארץ: נועלין בו במקדש. דכיון
ותניא איזהו נגר הנגרר $ שנועלין בו במקדש
ס"ל דאמר מתוקן אע"פ שאינו קשור
במקדש, דלא גזרו שם (שם).
רבינו חננאל
המונח מותר במקדש. ר'
דהיינו במחשבה ומשמע דלגמרי ס"ל
דקשור בו מיוחד ועומד הוא לכך
אבל לא במדינה כל שקשור ותלוי וראשו
יהודה סבר לאו בנין ממש
בין קשור בין שאינו קשור
כוותיה דגבי ר' יוחנן דוקא הוא דאמר
וכבר נבנה בנין זה מבעוד יום ואין
מגיע לארץ ר' יהודה אומר זה אף במדינה
הוא אלא דומה לבנין ובמקדש
אותו פקק פוקקין בו והוא
ב
בסמוך סבר לה כוותיה בחדא ופליג
בו אלא גזירת שבות מדבריהם ואין
לא גזרו שבות (שם). זה אף
שמתוקן, כלומר שהתקינו
מותר אלא איזהו שבמדינה אסור כל שאינו
במדינה מותר. הואיל
לפקק בו. היכי דמי תיקון
שבות במקדש : והמונח. שאינו קשור
עליה בחדא ופריך ולימא מר בין
ד)
וקשור אע"פ שאינו תלוי
זה כדאמרינן בסוף המוצא
לא קשור ולא תלוי ושומטו ומניחו בקרן זוית
❖
תלוי בין שאינו תלוי והוא שקשור
כלל אלא כשהוא שומטו מן החור
(שם).
תפילין ת"ר סוכי קוצים
ואמר רבי יהושע בר אבא משמיה דעולא
וחבילי עצים שהתקינן
כרבי יהודה דבעי קשירה וטעמא
מניחו ע"ג קרקע הלכך כשתוקעו
לפירצה שבחצר, בזמן
מאן תנא נגר הנגרר ר"א היא א"ל אנא
משום טלטול ולא משום בנין דאי
בשבת בונה הוא ואיסורא דאורייתא
שקשורין ותלוין נועלין בהן
מוסף תוספות
בשבת ואין צ"ל ביו"ט.
דאמרי כי האי תנא דתניא קנה שהתקינו
הוא אף במקדש: המונח מותר
משום בנין מאי ראיה מנגר שצריך
ג)
א"ל ר' ירמיה ולימא מר
א. [ו]שייך עשיית אהל
במקדש. דכיון דמתוקן מאתמול להכי
קשירה לפקק והא בפקק לא שייך בנין
בעה"ב להיות פותח ונועל בו בזמן שקשור
לכתחילה,
ואעשיית
בין תלוי בין שאינו תלוי
לאו בונה הוא: שקשור ותלוי. ראשו
מחיצות קפיד, והוי כדופן
אלא תוספת אהל עראי ותוספת אהל
והוא שקשור, כלומר כבר
ותלוי בפתח פותח ונועל בו אין קשור ותלוי
ג' של סוכה דחשבינן לי'
נעשה בו מעשה לשום
עראי שרו רבנן בלא שום קשירה
העליון אבל ראשו התחתון מגיע לארץ:
אין פותח ונועל בו רשב"ג אומר מתוקן אע"פ
(הכא) אהל. תוס' עירובין
כלי. דאמר רבה ב"ב חנה
מאן תנא נגר הנגרר. אסור דבעי
כדמוכח במי שהוציאוהו (שם מד.):
מד. ד"ה פקק. ב. אבל
א"ר יוחנן כמחלוקת כאן
שאינו קשור אמר רב יהודה בר שילת אמר
והמונח
לשמואל דשרי לטלטל לא
בפקק החלון כך חלוקתם
כאן וכאן אסור. פי'
תרתי: ר"א היא. דאמר גבי פקק
חשיב אלא תוספת אהל
בנגר הנגרר בקשור ותלוי
רב אסי א"ר יוחנן ג הלכה כרשב"ג ומי
החלון תרתי בעינן מכלל דר' יהודה
רש"י שכשתוקעו בשבת
כמו דופן ד' של סוכה
בלבד, אבל לא לעניין
אמר רבי יוחנן הכי והתנן כל כסויי הכלים
דחשיב לי' תוספת משום
מקדש ומדינה. ותניא בסוף
כרבנן אלמא רבנן קשירה בעו: כי
בונה הוא ואיסורא דאורייתא איכא
דבלא"ה משתרי. תוס'
עירובין איזהו נגר הנגרר
שיש
האי תנא. דאפי' קשירה לא בעי כרבן
ואינו משמע שיהא בו איסורא
עירובין מד. ד"ה פקק.
שנועלין בו במקדש אבל
ג. שנועל ופותח בכל יום.
לא במדינה, שומטו ומניחו
שמעון בן גמליאל דאמר מתוקן בהזמנה בעלמא ואע"פ שאינו קשור:
דאורייתא כיון שאינו מבטלו שם אלא נראה לר"ת דכולה מילתא
ג
תוס' הרא"ש. ד. [ו]אין
בקרן זוית. דייקינן מינה
שהתקינו. שהזמינו: אמר רב יהודה גרסינן. ולא גרסינן ואמר: בנגר הנגרר ליכא איסורא אלא משום טלטול וכי ההיא דקנה
שבות במקדש, [מ"מ].
מדקתני ושומטו ומניחו,
ריטב"א. ה. [ד]לא כל
מכלל שאם הוא קשור
שהתקינו בעה"ב להיות פותח ונועל בו דמיירי משום טלטול ואפ"ה
שיש
השבותין שוין, כי יש
שאם אינו יכול לשומטו
בעי ר"א קשור ותלוי יותר משאר כלי תשמיש שדי להם בתיקונם לפי שהם תשמיש בית מידי דהוי אכיסוי קרקעות שהחמירו בהם
שבות שגזרו במקדש.
ולהניחו בקרן זוית שפיר
להצריכם בית אחיזה אע"ג דהני משום שבות נאסר טלטולם במקדש כקנים וכמקלות דלעיל אבל משום בנין ליכא איסורא כלל אפילו
ריטב"א. ו. א"כ. תוס'
דמי. ואמרינן מאן תנא
ד
ה
הרא"ש. ז. לר' יוחנן.
נגר הנגרר צריך להיות
מדרבנן וקשה לר"תו מנלןז דאפליגו רבי אליעזר ורבנן בתוספת אהל עראי כיון דאפליגו בטלטול דילמא בחד הוא דאיפליגוח ותירץ ר"ת
ריטב"א קכה: ד"ה אמר רבה
קשור ותלוי ר' אליעזר, והא
בספר הישר דא"כ הוה ליה למנקט פלוגתייהו במילתא דלא שייכא ביה תוספת אהל כי ההיא דנגר הנגרר ומדנקט פלוגתא בפקק החלון
בב"ח [ויש מקשים בתוס'].
ר' יוחנן סבר כי חכמים
ח. ודכ"ע מותר להוסיף
חלוקין על ר' אליעזר
דשייך ביה תוספת אהל ש"מ דפליגי באהל וליכא למימר דדווקא באהל פליגי ולא בטלטול דהא בההיא דנגר לא שייך אלא איסור
באהל ארעי. ריטב"א קכה:
סבירא להו כר' יהודה
טלטול אפ"ה איפלוג בה ר"א ורבנן דע"כ איבעי לן למימר דת"ק דנגר היינו ר"א דרבנן שרו אפילו בפקק החלון כ"ש בנגר דלא
ט
ד"ה אמר רבה בב"ח [ויש
דאסר בשאינו קשור ולא
מקשים בתוס']. ומאי דבעי
תלוי אבל אם הוא קשור
שייך איסור אהל אלא איסור טלטול אלא ודאי בתרתי פליגי דר"א אסר בפקק החלון ומשום טלטול בשאין תורת כלי גמור עליו ואפי'
[ר"א] קשור ותלוי משום
אע"פ שאינו תלוי שרי.
יש עליו תורת כלי גמור כגון שיש לו בית יד אסור מ"מ משום תוספת אהל עראי כיון דבטלי' בפקק ורבנן דשרו אפי' אין עליו תורת
איסור טלטול. חי' הר"ן
וא"ל ר' אבא לר' ירמיה
כלי דלית להו לא משום טלטול ולא משום אהל: רבי יהודה אומר כו'. ובעירובין מסקינן אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי
קכה: ד"ה לא נחלקו.
אנא דאמרי והוא שמתוקן
ט. כדאמרי'
בסמוך
אע"פ שאינו לא קשור
יהודה וקשה לר"י דהא שמואל גופיה סבר לעיל בפרק במה טומנין (דף נ.) גבי חריות של דקל שגדרן לעצים דבמחשבה בעלמא
'כמחלוקת כאן כך
ולא תלוי, כי הא מתניתא
סגי דאיתמר רב (יהודה) אומר קושר ושמואל אמר חושב וקאמר התם דשמואל ס"ל כרשב"ג דאמר חריות של דקל שגדרן לעצים ונמלך עליהן
מחלוקת בנגר הנגרר'.
דתני בקנה שהתקינו בעה"ב
רשב"א קכה: ד"ה הכל.
להיות פותח ונועל בו,
לישיבה א"צ לקשר וא"כ היכי קאמר הלכה כרבי יהודה דבעי קשירה משום איסור טלטול דהא לא שייך איסור בנין בההיא דנגר הנגרר אלא
י. אבל באיסור דבנין בעי
ואמר רשב"ג מתוקן אע"פ
איסור טלטול ומשום איסור טלטול בעי רבי יהודה קשירה כדפירשתי וליכא לפרושי דבנגר הנגרר דהכא לאפוקי מאיסור בנין הוא דבעי
תקון כלי. תוס' הרא"ש.
שאינו קשור, ואמר משמיה
יא. הא דקאמר 'מונח, כאן
דר' יוחנן הלכה כרשב"ג
קישור אבל משום איסור טלטול לא הוה בעי קישור אלא במחשבה בעלמא כרשב"ג א"כ מאי קא מהדר ליה ר' אבא בר כהנא לר' ירמיה
וכאן אסור' היינו בששני
דקאי רשב"ג כחכמים.
אנא דאמרי כי האי תנא כו' דילמא מאי דלא בעי התם רשב"ג אלא מתוקן אע"פ שאינו קשור היינו משום דהתם ליכא אלא איסור
ואקשינן היכי אמר ר'
ראשים מונחים בארץ
אע"פ שקשור. תוס'
יוחנן הילכתא כרשב"ג
טלטול דהתם ודאי לא מיירי מידי בבנין דקאמר קנה שהתקינו בעה"ב להיות פותח ונועל (א) ומדקתני פותח ונועל משמע שאינו נועל
הרא"ש.
ורשב"ג שרי אע"פ דליכא
באותו קנה עצמו דהוה ליה למיתני שהתקינו לנעול בו אלא משמע שהוא כעין מפתחות שלנו שיש מהם שמושכין המנעול שבדלת לכאן
תורת כלי עליו, ור' יוחנן
ולכאן כך הקנה מושך המנעול אבל הקנה עצמו אינו במקום המנעול א"כ פשיטא דכה"ג לא שייך בנין בהאי קנה אלא משום איסור
טלטול הואי ומיהו אין ראיה מזה דבהאי קנה מיירי כדפרישית מדקתני פותח ונועל דהא כה"ג קתני בתוספתא חבילי עצים וסוכה של
קוצים שעשאן דלת לפירצה ולחצר אם היו קשורות ותלויות פותחין ונועלין בהן אם לאו כו' מיהו אומר ר"י דאפילו הוה מפרש ההיא דקנה
שהתקינו כו' דשייך ביה בנין ובמקום מנעול הוה ולהכי פשיט מיניה רבי אבא בר כהנא דס"ל כרשב"ג דאמר דכי הוי מתוקן אע"פ שאינו
קשור נפיק מתורת איסור בנין לא הוי אתי שפיר (דה"א) מדקאמר הש"ס בסמוך וכ"ת הכא נמי דאיכא תורת כלי עליהן והתניא חריות
של דקל כו' והיכי מוכח מההיא דחריות של דקל דהא דאמר מתוקן אע"פ שאינו קשור היינו בלא תורת כלי אלא במחשבה בעלמא דלמא
באיסור טלטול הוא דלא מצריך רשב"ג אלא מחשבה אבל באיסור בנין הוה בעי שיתקנוהו ויכינוהו ויעשו בו מעשה שיהא תורת כלי
עליו על כן נראה לר"י דבהכי פליגי רבי אבא בר כהנא ורבי יוחנן ורב יהודה דעירובין (דף קב.) דאינהו סבירא להו דבההיא דנגר
לא שייך אלא איסור טלטול ואיהו ס"ל דשייך בנין בנגר הנגרר ולהכי בעי קישור לאפוקי מאיסור בנין והשתא אתיא שמעתין שפיר
דלא מיירי מידי באיסור בנין לא בההוא דנגר ולא בההיא דקנה והשתא נמי ההיא דקנה משום טלטול. מ"ר:
שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ. פירוש ראשו העליון תלוי וראשו התחתון מגיע לארץ כדפירש בקונטרס ונראה לרשב"א
דאפילו שני הראשים מונחים לארץ אלא שקשור דשרי במקדש והאי דנקט כהאי גוונא לאשמעינן דאפ"ה אסור במדינה
והשתא אתי שפיר הא דתנן במשנה והמונח כאן וכאן אסור היינו שאינו קשור ולא תלוי כלל דאי אמרת דוקא נקט ראשו מגיע לארץ
אבל שני הראשים מונחין בארץ אסור במקדש אע"פ שקשור אם כןיא השתא לא הוי מונח דרבי יהודה כמונח דתנא קמא דמונח דרבי
יהודה על כרחיך היינו שאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו ומניחו בקרן זוית דאי אמרת כמו מונח דת"ק ששני ראשים מונחים בארץ
אלא שקשורין היכי קאמר המונח במקדש ההוא אפילו
במדינה שרי
דלא אסר רבי יהודה אפילו
במדינה אלא דוקא שאינו קשור כלל:
וכי