קכו:
כל
הכלים
פרק
שבעה עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכי
תימא הכא נמי דאיכא תורת כלי עליו. פי' בקונטרס שיהא
שיש להן בית אחיזה. בית יד: ה"ג ואמר
רב יהודה והוא שיש תורת
מה א ב ג מיי' פכ"ה
א) לעיל נ. [ודף קכה:],
ב) לקמן קנז., ג) [לעיל כא.
מהלכות שבת הלי"ג
כלי עליהן. שהכיסוי ראוי לתשמיש (א) עצמו הוא דניטלין בשבת ואם
ראוי לעשות שום תשמיש אחר ואין נראה לר"ת כי למה יש
א
וש"נ], ד) רש"ל מ"ז וכן בס"י
טוש"ע או"ח סימן שח
לנו להצריך שלדבר אחר יהא ראוי כיון שראוי לדבר זה אלא נראה
אין תורת כלי עליו לא אמרינן כיסוי כלי הוה כלי. ודלתות שידה תיבה
ליתא, ה) ביצה לה:, ו) [שם
סעיף י:
א ד ה מיי' פכ"א מהל'
לו.], ז) ס"א לעניים, ח) [עי'
לר"ת דה"פ דאיכא תורת כלי עליו שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו
ומגדל דתנא מתני' מ) ניטלין יש תורת כלי עליהן דראויין לישב עליהן
ב
שבת הלכה ב ופכ"ו
תוס' לקמן קכח. ד"ה אבל],
לכךג שמאחר שלכך תיקנו והכינו לכך
ולתת עליהן מזונות לקטן ולקמן מפרש
ט) [ב"מ קיג:], י) [עי' תוס'
הלכה טו סמג לאוין סה
יש תורת כלי עליו אפילו אינו ראוי
אמאי בעינן בית אחיזה הואיל ותורת
טוש"ע או"ח סימן שלג
לקמן קכח. ד"ה רשב"ג],
שיש להם בית אחיזה ניטלין בשבת ואמר
❖
כ) [עי' תוס' לעיל ס: ד"ה
סעיף א:
לדבר אחר כמו חריות של דקל שאינן
כלי עליהן. אלמא לרבי יוחנן מידי
רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי
השתא ע"ש דהעתיקו אמר רב
ראוין לשום תשמיש אלא לישיבה אף על
דליכא תורת כלי עליו לא מטלטלין
חסדא ד' מאוצר קטן ה'
יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהן וכי תימא
מאוצר גדול], ל) ל"ג ברי"ף
מוסף רש"י
פי כן יכול להכינם ולטלטלם בשבת
והאי קנה מאי תורת כלי עליו איכא
(ד)
ד
ורש"ל, מ) [לעיל קכב:],
הכא נמי דאיכא תורת כלי עליו ומי בעי
ואבנים נמי אמרינן לעיל צאו ושיפשפו
אי משום דפותח ונועל בו אין זו
נ) ס"א ל"ג ומ"כ שלפני רש"י
חריות. ענפים קשים כעץ
רשב"ג תורת כלי עליו והתניא חריות של
א)
משהוקשו שדראות של לולבין
היה הגירסא בגמרא אחר
ועוד אי תורת כלי עליהם ממש צריכא
תורת כלי עליו אלא תורת בנין: וכ"ת
ה
ונפלו עלין שלהן קרי להן
ברייתא דחריות אלמא לא בעי
דקל שגדרן לשם עצים ונמלך עליהן לישיבה
למימר דכלי ניטל לצורך גופוו והא
הכא נמי דאיכא תורת כלי עליו.
חריות (לעיל נ.). שגדרן
רשב"ג תורת כלי עליו ומציין
צריך לקשר רשב"ג אומר אין צריך לקשר
רש"י בזה, ס) [דף קנז.],
לעצים. שחתכן להיסק
דאמרי' בעירובין (ד' קב.) נגר הנגרר
שראוי להפך בו זיתים או לפצע בו
ע) במ"א: דחזיא לכהנים,
(לעיל קכה:) כל לקיטת
עשה לו בית יד מהו א"ל בוכנא
רבי יוחנן סבירא ליה כוותיה בחדא ופליג
אגוזים : (תורת כלי עליו. אפי' אינו
(ב) נ)
פ) [שם כג:], צ) [בשקלים
תמרים קרי גדירה
(לעיל
❖
קאמרת פירוש ושרי לאו משום דאי
נ.). צריך לקשר. מע"ש
ראוי לדבר אחר): סבירא ליה כוותיה
פ"ג מ"ב],
עליה בחדא דרש רבי יצחק נפחא אפתחא
(לעיל קכה:) לקשרם יחד
לא הוה כבוכנא ע"י הבית יד הזה
בחדא. דמתוקן ואע"פ שאינו קשור:
דריש גלותא הלכה כרבי אליעזר מתיב רב
מבעוד יום להוכיח שלישיבה
הוה אסור דאפילו לא חזי למילתא
ופליג עליה בחדא. דבעי תורת כלי:
עומדים, ואם לא קשרם יחד
הגהות הב"ח
עמרם ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין
ב)
אסור לטלטלן למחר, דלא
אחריתי כיון שתקנוהו בידים לכך
הלכה כרבי אליעזר. דבעינן קשור
(א) רש"י ד"ה ה"ג
וקושרין בשבת א"ל [אביי] מאי דעתיך משום
הוי יחוד במחשבה (לעיל נ.).
היה מותר אפי' בלא בית יד אלא נראה
ותלוי: מדבריהם למדנו. בפ' בתרא ס)
ומודדין. להתלמד על דבר
וכו' לתשמיש לעצמו הוא:
דקתני סתמא נגר הנגרר נמי סתמא היא
(ב) ד"ה וכ"ת הכא וכו'
הוראה (לעיל קנז.).
לר"י דההיא מיירי בנקמז דאסור
בימי אביו של ר' צדוק ובימי אבא
ואפי' הכי ג) מעשה רב: מתני' ד) (כל) כיסוי
הדרן עלך כל הכלים
אגוזים הס"ד ואחר כך
לעיל מיני' בסמוך משום דמיחזי כבונה
שאול בן בטנית שפקקו את המאור
מפני האורחים. שזימן
מ"ה אין צריך לקשר
הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלין בשבת
פי' שנועץ הנגר בתוך הנקב שבמפתן
אלמא דאיכא תורת כלי
לאכול ואין מקום להסב,
בטפיח וקשרו את המקידה בגמי
עליו: (ג) רש"י ד"ה לוף
ומפני בטול בהמ"ד. שאין
עד (ה) בתוך הארץ כדפירש בקונטרס
א"ר יוסי בד"א בכיסוי קרקעות אבל בכיסוי
לידע אם יש בגיגית פותח טפח והתם
א
תז"מ. ונ"ב ס"א תורמוס:
לתלמידים מקום לישב (ביצה
התם ועלה קאי הא עשה לו בית יד
(ד) תוס' ד"ה וכי תימא
לה:). ולא את הלוף ולא
הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת:
מפרש לה. וקתני מדבריהם למדנו:
את החרדל. מטלטלן בשבת,
וכו' אלא לישיבה אעפ"כ.
גמ' אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר
באותו נגר שנקמז אי נמי שמואל
שפוקקין. את המאור בדבר שאינו
נ"ב ועי' באשר"י: (ה) בא"ד
שאינם ראויים היום, לא זה
לטעמיה דסבר דטעמא דרבי יהודה
עד לתוך הארץ: (ו) בא"ד
קשור ותלוי: וקושרין. קשר שאינו
לבשל ולא זה לטחון. לוף מין
יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהן דכ"ע כסוי
ב
קטניות ואינן ראוין למאכל
מורה בראשי אצבעותיו
משום בנין אפילו בלא נעיצת נגר
של קיימא לכתחלה: ומודדין. מקוה
❖
כזה צ:
קרקעות אם יש להן בית אחיזה אין אי לא לא
כשהוא חי ואפילו לעופות
❖
בארץ וכן נראה יותר כי נקמז אין
ומטלניות: מאי דעתיך. דמותבת
(ב"מ קיג:).
כסוי הכלים אע"ג דאין להם בית אחיזה כי
פתרונו נעיצה בארץ אלא דומה שהוא
לרבי יצחק נפחא מהא מצי לשנויי לך
רבינו חננאל
פליגי בכלים דחברינהו בארעא מ"ס
גזרינן
מעין נשמט רק שאינו נשמט ממש
הא מני רבנן היא. ואי משום דקתני
מוסף תוספות
ומ"ס לא גזרינן לישנא אחרינא כי
פליגי
כדמוכח בברייתא שהביא למעלה
שמעינן ליה דבעי תורת
ג
לה סתמא מותבת ליה דמדסתם לן
א. ולאותם תשמישין קרי
כלי. ואוקימנא בקנה
דקתני נגר אם נשמט כולו אסור
בכיסוי תנור מר מדמי ליה לכיסוי
קרקע
כרבנן הלכתא כותייהו: נגר הנגרר
'תורת כלי'. ריטב"א.
שהתקינו להיות נועל
נקמז מותר רבי יהודה אומר נקמז
ב. צורת כלי קאמר.
ומר מדמי ליה לכיסוי כלים:
נמי סתמא. קתני לה וסתם לן בהא
ופותח בו בדאיכא תורת
ריטב"א. ג. ותיקונו מוכיח
כלי עליו ובהא א"ר
אע"פ שאינו נשמט ולא נודע פירוש
מעשה רב.
כרבי אליעזר דאסור:
עליו שהוא מתוקן לכך.
הדרן עלך כל הכלים
יוחנן הלכתא כרשב"ג, אבל
נקמז היטב ובירושלמי גרסינן נגר
למילף מיניה דכיון דסמיך למיעבד
ריטב"א. דנגר היינו עץ
בחריות של דקל שגדרן
דר' אליעזר הוה קטיר בגמי נשמט
בעלמא שלוקח מבין
לעצים דשרי רשב"ג בלא
מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של
עובדא לקולא ש"מ הלכתא היא:
העצים, שאין עליו שום
קישור לא סבר לזה ר' יוחנן
ה) ד
אסור נקמז רבי יעקב בר אחא מורה
מתני' בכיסוי קרקע. כגון כיסוי
הכירא כלל, ומ"ה צריך
כוותיה. ועליהן אמר, ר'
תבן ושל תבואה מפני האורחים
בראשי אצבעותיו (ו):
שיתקננו במעשה גמור
יוחנן סבר לה כוותיה בחדא
בור ודות דהוי כבונה אי
ומדבריהן
וכו' כדי שיהא ניכר שהוא
ופליג עליה בחדא. דרש
ומפני בטול בהמ"ד אבל לא את האוצר
למדנו שפוקקין
ו)
לאו דמוכחא בית אחיזה דילה דלמשקיל
ר' יצחק נפחא אפתחא
מוכן להיות פותח ונועל
ומודדין. ואע"ג
מפנין תרומה טהורה ודמאי ומעשר ראשון
ואהדורי עביד: גמ' א"ר יוחנן והוא
דבי ריש גלותא הילכתא
בו, וכיסוי כלים ג"כ
כר' אלעזר שאין פוקקין
שבכאן אינן אלא דפין
דטפיח לא מבטל ליה כמו פקק
שניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו
שיש תורת כלי עליהם. דכיסויין
בעלמא ולפי' מצריך בהן
אלא אם הוא קשור ותלוי.
כדאמרי' בפרק הישן (סוכה דף כח.)
והתורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעזים
ר' יוחנן תורת כלי כלומר
ואותבה ר' עולא מהא
הללו חזו לתשמיש דעלמא אבל כיסוי
ז)
גבי סדין איכא למימר דמבטל ליה
שיעשה בו מעשה כדי
דתנן בסוף שבת מדבריהן
כלי לא אמרינן כלי הוא: ודכ"ע.
אבל לא את הטבל ולא את מעשר [ראשון]
ח)
שיהא ניכר שהוא עומד
למדנו שפוקקין ומודדין
טפי מסדיןז ולא מצי למימר נמי פקק
משום דאוקמא ר' יוחנן בשיש תורת
לכך. חי' הר"ן. ד. וחשיב
וקושרין בשבת. א"ל אביי
שלא נטלה תרומתו ולא את מעשר שני
דמצוה שאני כדאמרי' בשילהי מכילתין
לרבנן דרשב"ג מעשה מה
לרב עזרא למה אותיבתיה
כלי עליהן איצטריכא ליה למימר דכי
והקדש שלא נפדו ולא את הלוף ולא את
שקושרו והכינו לכך.
מיהא מפני שהיא שנויה
ט)
(ד' קנז:) גבי מדידה דהתם לא הוי
פליגי רבנן בכלים דחברינהו בארעא
רא"ש סי' י. ה. שעושין בו
סתם, וקיי"ל הלכה כסתם
החרדל ר' שמעון בן גמליאל מתיר בלוף
איסור כל כך אלא משום דהוי כעובדא
י)
מלאכה אחרת. רא"ש סי' י.
משנה, נגר הנגרר נמי
פליגי דאילו כלים דעלמא אע"ג דלית
ו. ובהא הוא דפליג
סתמא היא והיא שנויה סתם
מפני שהוא מאכל עורבין חבילי קש וחבילי
דחול אבל פקק דמשום תוספת אהל
להו לכיסוייהן בית אחיזה מיטלטלי
אליבא דר' אלעזר. ושני
אדרשב"ג, דאלו רשב"ג
דדמי לבנין ליכא למישרי משום מצוה :
ח
עצים וחבילי זרדים אם התקינן למאכל
לא בעי לא מעשה ולא
ליה אע"פ דהא סתמא והא
דכיון דבאיכא תורת כלי עליהן קיימי
קשירה אלא מחשבה
סתמא, הא סתמא דפוקקין
בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין
הדרן עלך כל הכלים
מה לי איכא בית אחיזה מה לי ליכא
בעלמא. רשב"א. ז. והוי כמו
ומודדין וקושרין בשבת
אותן: גמ' השתא חמש מפנין ארבע
פקק החלון. תוס' הרא"ש.
עבדו בה עובדא ומעשה
בית אחיזה אלא בכיסוי כלים המחוברים
מפנין ארבע וחמש קופות.
ח. דהצלת טומאה. תוס'
רב וזו הלכה למעשה.
לקרקע כגון תנור וכירים הוא דפליגי
מיבעיא אמר רב חסדא ארבע מחמש
כ)
הרא"ש. ט. ולכאורה משמע
והילכתא כחכמים ונדחה
בירושלמיט מפרש כמה
ממתני' דהני ד' או ה'
משום דדמו במקצת לכיסוי בור ודות
דרשא דר' יצחק נפחא.
(איכא דאמרי ארבע מאוצר קטן) וחמש
ל)
ה
שיעור קופות כההוא דתנינן שלשה
צ)
י
ואמרינן בתלמוד א"י א"ר
קופות שאין להם שיעור,
וגזרינן הני אטו הני:
מאוצר גדול ומאי אבל לא את האוצר
אלא אפי' גדולות מאד,
יוחנן אתיא יחידאה דהכא
קופות של שלשה סאיןיא:
אבל בגמ' מוכח שיש
סתמא דתמן ויחידאה דתמן
הדרן עלך כל הכלים כסתמא דהכא. פי' יחידאה
שלא יתחיל באוצר תחלה ומני רבי
של
להם שיעור וכן הוא וכו'.
ריטב"א. י. א"ל ילמד סתום
דהכא דהוא ר' אלעזר דפקק
יהודה היא דאית ליה
מוקצה ושמואל אמר ארבע וחמש
מפנין. אם צריך למקומן להושיב
מן המפורש. ריטב"א.
החלון כסתמא דנגר נגרר,
כדאמרי
יא. היו תורמים [את
[ויחידאי דנגר הנגרר] דהוא
שם אורחים להסב בסעודה
הלשכה], אלמא דסתם
ר' יהודה כסתמא [דפקק
או תלמידים לדרשה ולא חיישינן לטרחא דשבת: אבל לא את האוצר. מפרש בגמרא: מפנין תרומה טהורה.
כלומר ומהו מפנין
קופה ג' סאין הוא.
החלון], וחכ"א בין כך
❖
ובין כך פוקקין בו. כל
ריטב"א.
דבר הראוי כגון אלו. תרומה טהורה דחזי לבהמת כהן ע) אבל תרומה טמאה לא דאפילו לבהמת כהן לא חזיא בשבת דאע"ג דבחול חזיא
כסויי הכלים שיש להן
כדתניא בכל שעה בפסחים (דף לב.) שאם רצה כהן מריצה לפני הכלב בשבת וביום טוב לא חזיא דזו היא ביעורה מן העולם או להיסק
בית אחיזה ניטלין בשבת.
א"ר יוסי בד"א בכסויי
או לבהמה ואין מבערין תרומה טמאה וקדשים טמאין ביום טוב כדתנן (לעיל דף כג:) ואין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב ואוקימנא
רב נסים גאון
קרקעות וכו'. א"ר יהודה
פ)טעמא משום דאין שורפין קדשים ביום טוב: (ג) לוף. מין קטניות שאינו ראוי חי אפילו לבהמה: לעורבין. כגון עשירים שמגדלין עורבין
פרק שמונה עשר מפנין
בר שילא א"ר אסי א"ר
לגדולה: זרדים. מין קנים הם שמזרדים כשהן רכים ואוכלים אותם: גמ' ארבע מחמש. אם לא היה שם אלא כשיעור ה' קופות
ר' יהודה היא דאמר
יוחנן והוא שיש תורת
מוקצה. ור' שמעון לית
כלי עליהן. ואמרינן כולי
לא יפנה אלא ד' מהם שאסור לגמור את האוצר דילמא חזי גומות בקרקעיתו ומשוי להו: מאוצר גדול. ואם יש הרבה אין מפנין אלא
ליה מוקצה. אצל כל פחמא
עלמא בכסויי קרקעות אם
חמש דחיישינן לטירחא: מאי אבל לא את האוצר. שלא יגמור את
האוצר לא מצית אמרת דהא מרישא שמעינן ארבע מחמש:
[עיקר כל זה] בפרק במה
יש להן בית אחיזה שרי
מדליקין, וכבר פירשנו זה
ואי לא אסיר לטלטלן,
תחלה. אם לא התחיל בו להסתפק ממנו כבר למאכלו או למאכל בהמתו דאם כן הוה ליה מוקצה ומתניתין רבי יהודה היא:
בפרק יציאות השבת.
כגון כסויי הבארות וכסויי
כדאמרי הדות וכיוצא בהן. כסויי
כלים, כגון כדות ופיטסים
וכיוצא בהן, אע"פ (שהן) [שאין] להן בית אחיזה מותר לטלטלן לגלותם ולכסותם. כי פליגי בכסויי כלים וחיברן בקרקע, ר' יוסי לא גזר ות"ק סבר גזרינן, והלכתא כוותיה. הדרן עלך פרק כל הכלים
פרק שמונה עשר מפנין אפילו ד' וה' קופות של תבן. פי' מפנין, מעתיקין התבואה ממקום למקום, מלשון וצוה הכהן ופנו את הבית. אקשינן על משנתינו, השתא ה' מפנין ד' מיבעיא. ופריק רב חסדא ארבע מחמש וחמש מאוצר גדול, ומאי אבל
לא את האוצר שלא יתחיל באוצר תחילה, ומני רבי יהודה היא דאית ליה מוקצה. ובא שמואל ופריק פירוק אחר ודברים [נ"א: ודבריו] פשוטים הן. אבל סוגיא דשמעתא כרב חסדא, דמתניתא סתמא תנן כוותיה, שאין מתחילין באוצר
תחילה, ולא בתבואה צבורה, ומדבעא רב נחומי כמה שיעורי תבואה צבורה ותנא כמה שיעור תבואה צבורה לתך, ש"מ דהילכתא כהני מתניתא [מד]קטרחינן [נ"א: דשקלינן וטרינן] לפרושי טעמייהו. ויש מי שאומר הילכתא כשמואל דמוקים למתניתין
כרבי שמעון דלית ליה מוקצה והילכתא כוותיה.