מפנין
פרק שמונה עשר שבת
קכט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
צריכה
אני. לחילול: בין שאמרה אין צריכה אני. וחברותיה אומרות שהיא צריכה מחללין: באגפיה. בזרועותיה
שאינה יכולה להלך:
לג א ב ג מיי' פ"ב מהל'
א) גי' רא"ש אמרה צריכה אני
מחללין לא אמרה צריכה אין
שבת הלכה יג סמג לאוין
חיה ג' ימים וז' ימים ול' יום. הוזכרו בה לחילוק הלכות חילול שבת ל' מז' עד השלמת ל' וכן ז' מג' עד השלמת ז': כל צרכי חולה.
כו', ב) גי' רא"ש אמרה איני
סה טוש"ע א"ח סימן של
והא חיה עד ל' יום סתמא חולה היא: דבר שאין בו סכנה. חולה שאם לא יעשו לו רפואה זו
אין מסוכן למות ומ"מ צריך הוא לה:
סעיף ג:
צריכה אין מחללין לא אמרה
לד ד מיי' שם טוש"ע שם
איני צריכה מחללין, ג) [יומא
אומר לארמאי ועושה. אבל דבר שיש
בו סכנה ישראל עצמו עושה לו: לטבילה. עד ל' יום לא
תטבול מפני הצינה: שאין בעלה עמה.
פג. פד: כתובות טו. ב"ק
ס"ד:
והיא טובלת לטהרות: בעלה מחממה.
לה ה מיי' שם הלכה י סמג
מד: צ. ב"ב נ: סנהדרין עט.],
רבא
ד) בס"י הגירסא לא אמרה
לאחר טבילה בתשמיש והגוף מתחמם
שם טוש"ע א"ח סי'
צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני אין
משמיה דרב יהודה אמר
א)
צריכה וכן לקמן, ה) [ביצה
שכח סעיף יז:
מן הגוף: מדורה. היסק גדול: הקיז
שבעה. לכאורה משמע
מחללין עליה את השבת רב אשי מתני הכי
לו ו מיי' שם הלכה יד סמג
כב.], ו) [בביצה שם וכן
דם. וכ"ש חולה: צלחו ליה תכתקא
בשאלתות פרש' שמות סי'
שם טוש"ע א"ח סימן של
דרבא לטעמיה דבפרק הדר (עירובין
מר זוטרא מתני הכי אמר רב יהודה אמר
לח איתא ואמר רב המנונא
סעיף ו:
דשאגא. לא מצאו עצים מוכנים להיסק
דף סח.) גבי ההוא ינוקא דאישתפוך
לז ז מיי' וסמג שם טוש"ע
דבר שאין בו וכו'], ז) [ביצה
שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה
❖
ביום הקזה וצוה ובקעו כסא של תדהר
כב. ע"ש], ח) [עיין רש"י
חמימיה אמר להו רבא נישייליה
א"ח סימן שכח סעיף יח:
צריכה אני ובין אמרה אין צריכה אני מחללין
גיטין ח: ד"ה כדאמר רבא],
שהוא מעולה בדמים: פתורא
לאימיה אם צריכה ניחיימו אגב
ט) עירובין עט:, י) ס"א ז"א
עליה את השבת נסתם הקבר אמרה
דיונה. מין ארז הוא. ורבינו הלוי
אימיה דמסתמא ביום שמיני היה
וה"ג לא איתמר אמר ר"ח
תורה אור השלם
כו', כ) [לקמן קמ:], ל) [עי'
צריכה אני מחללין עליה את השבת לא
אמר (א) בוי"ש: ס)רבא צלחו ליה שרשיפא.
ב)
קודם מילה שהיה צריך חמין למולו
פסחים קיב:], מ) [חולין
1 כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים
ספסל: ויקח מנעלים. שאין לך ביזוי
אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את
דלאחר מילה מסוכן הוא ובלא אימיה
קיא.], נ) ס"א טבת, ס) כן
רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ
מן המהלך יחף בשוק: (מאי) צרכי
גי' הערוך בערך שרפרף אולם
השבת א"ל רבינא למרימר מר זוטרא מתני
ביום שמיני מחללין עליו שבת והיינו
לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת
הגאון מהרי"ף הגיה כאן
עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי
סעודה. (צרכי) סעודת הקזה:
לאחר שבעה דבנסתם הקבר בעינן
לקולא ורב אשי מתני לחומרא הלכתא
שצ"ל רבה, ע) אין זה בלעז
מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא
ביומא
דמלתא. דהקזה: דטחלי.
כ"א לשון תלמו' אכסדרא דבי
צריכה מיהו ללישנא דאמרי לה לרבא
תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה
כמאן א"ל הלכה כמר זוטרא ספק נפשות
ג)
רב כאינדרונא מעלית' מנחות
לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר:
טחול. סומקא חלף סומקא: עד
❖
שלשים תיקשי למה צריכה ועוד
לג:, פ) [וע"ע תוס' גיטין ח:
דברים כ יט
להקל מאימתי פתיחת הקבר אמר אביי
❖
ד"ה אע"ג], דנפיק תיהי. הריח: מאוניה.
דבקונטרס פי' התם ניחיימו אגב
$ משעה שתשב על המשבר רב הונא בריה
א
מאזניו מריחין היין: מריבדא
אימיה ע"י נכרי וכן פירש ר"ח לכך יש
לעזי רש"י
דרב יהושע אמר ב משעה שהדם שותת ויורד
דכוסילתא. נקבי כלי האומן שבבשרו.
לפרש דאביי ורבא ואמרי לה מר
הגהות הב"ח
בוי"ש. עץ תאשור.
ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה
פלימ"א: עד דקפי טחליה. טחול
אמר חדא ומר אמר חדא ולא
ג
(א) רש"י ד"ה פתורא דיונה
פלימ"א [פלימיא"ה].
❖
❖
שלו צף ביין: בר תלתא טרפי. בן
באגפיה עד מתי פתיחת הקבר אמר אביי
פליגי וכולהו קיימו כנהרדעי :
פ)
וכו' בויי"ש. נ"ב עצי ברותים:
איזמל (להקזת דם).
ג' שנים שטענה אמו משנקלט ג'
מי
שלשה ימים רבא אמר משמיה דרב יהודה
עלין חדשין: לרבנן. לתלמידיו:
שבעה ואמרי לה שלשים אמרי נהרדעי חיה ג' ז' ול' ג' בין אמרה צריכה
גליון הש"ס
מוסף רש"י
ד
אמרו נחמן איקלע לגבן. הרבו
אני ובין אמרה לא צריכה אני מחללין עליה את השבת ז' אמרה צריכה אני
גמרא משעה שתשב על
ד)
ספק נפשות להקל. דיני
בסעודה כאילו אני סועד אצלכם:
המשבר. עיין פ"ז מ"ד
נפשות, דהא והצילו העדה
מחללין עליה את השבת אמרה לא צריכה אני אין מחללין עליה את השבת ל'
❖
בר מההיא ערמה. דמפרש ואזיל:
דאהלות בר"ש:
כתיב (כתובות טו. ב"ק מד:
אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין ע"י ארמאי
סנהדרין עט.). מדורה. היסק
ולא אפשר ליה. לקנות יין: לשקול
גדול (ערובין עט:). דעבד
❖
כדרב עולא בריה דרב עילאי דאמר כל צרכי חולה נעשין ע"י ארמאי
זוזא מכא. זוז רע ופחות שאינו יוצא
ה)
מילתא. הקזה (חולין קיא.).
רבינו חננאל
בהוצאה: וליזיל לשב חנותא. ודרך
בשבת וכדרב המנונא דאמר רב המנונא דבר שאין בו סכנה אומר
ו)
ז) ה
ח)
מר זוטרא מתני אמר רב
הלוקחים לטועמו תחלה שיהא טוב
לנכרי ועושה אמר רב יהודה אמר שמואל לחיה ל' יום למאי הלכתא
יהודה אמר שמואל חיה
רבינו חננאל (המשך)
כל זמן שהקבר פתוח.
ויטעום וכשיתן לו הזוז והחנווני
אמרי נהרדעי לטבילה אמר רבא לא אמרן אלא שאין בעלה עמה אבל
פירוש הקבר, בית הרחם,
אלא עושין לה ע"י ארמאי
ימצאנו רע ולא יקבלנו והוא ילך
בין אמרה צריכה אני ובין
כדרב עולא בריה דרב
בעלה עמה בעלה מחממה כי הא דברתיה דרב חסדא טבלה בגו תלתין
לחנות אחרת ויעשה כן: ואי לא.
אמרה איני צריכה מחללין
עילאי דאמר כל צרכי חולה
יומין שלא בפני בעלה ואצטניאת ואמטוי לערסה בתריה דרבא לפומבדיתא
עליה את השבת. נסתם
נעשין ע"י ארמאי בשבת,
דאין לו זוז רע: ולישוף משחא
הקבר אמרה צריכה אני
וכדרב המנונא דאמר דבר
אמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת (בימות הגשמים)
ט)
ו
בצידעיה. ברקתו והתמרים והשומן
מחללין עליה את השבת,
שאין בו סכנה אומר לגוי
סבור מינה לחיה אין לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא
ועושה. חיה לא תטבול
אמרה איני צריכה אין
מחממין אותו: בישא מי הוה טבא.
בתוך שלשים יום שמא
מחללין עליה את השבת.
(ולא היא ל"ש חיה ול"ש חולה ל"ש בימות הגשמים ול"ש בימות החמה
חום השמש שהוא קשה לאדם כלום
י)
תצטנן. אמר רבא לא
ומסקינן לה לשמעתא דא"ל
אמרן אלא שאין בעלה
מרימר לרבינא הילכתא כי
מטיב לו: היכא דכריך זיקא.
מדאתמר) אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין
ז
עמה, אבל בעלה [עמה
הא דמר זוטרא ספק נפשות
ע) אינדרו"ן שיש בו חלונות והרוח
לו מדורה אפי' בתקופת תמוז שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא רב
בעלה] מחממה. אמר רב
להקל. והוצרכנו לדקדק
יהודה אמר שמואל עושין
מאימתי פתיחת הקבר כדי
נכנסת בהם נכרכת ומתגלגלת
יהודה צלחו ליה פתורא דיונה לרבה צלחו ליה שרשיפא וא"ל אביי
מדורות לחיה בשבת, סבור
לחלל באותו העת את
באינדרו"ן: דילמא שפי ליה אומנא.
מינה לחיה אין לחולה
השבת לעשות צרכי החיה,
לרבה והא קעבר מר משום 1 בל תשחית כ) א"ל בל תשחית דגופאי עדיף
מריקו מדמו כמו השופה יין לחבירו
לא [בימות הגשמים אין]
ואמר אביי משתשב על
לי אמר רב יהודה אמר רב לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים
בימות החמה לא וכו'.
המשבר, ואמר רב הונא
ל)
(ב"מ דף ס.): ומוקי ליה ארביעתא.
ומסקינן משמא דשמואל
בריה דרב יהושע משעה
לרגליו הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור מנעלים שברגליו ויספיק מהן
לא הניח בו דם אלא כדי חייו דהיינו
הקיז דם ונצטנן עושין
שהדם שותת ויורד כו'.
לו מדורה ואפילו בתקופת
ודייקינן מדלא אמר רב
צרכי סעודה מאי צרכי סעודה רב אמר בשר ושמואל אמר יין רב אמר
רביעית והדר אתי ליה זיקא ושייף
תמוז, שמעינן מינה אפילו
הונא עד שיתחיל הדם
בשר נפשא חלף נפשא ושמואל אמר יין סומקא חלף סומקא: (סימן שנמסר)
ליה מדם הנותר בגופו ומחסרו
לחולה ואפילו בימות
להיות שותת ש"מ קודם
החמה. שמואל צלחו
שתשב על המשבר קאמר,
משיעורו ומסתכן: שב לביני ואריחא.
מ) שמואל ביומא דעבד מילתא עבדי ליה תבשילא דטחלי ר' יוחנן שתי עד
ליה תכתקא דשאגא. פי',
וכאביי עבדינן ולא מחללי
עובי החומה ז' לבינים מוטלין לרחבן
שמואל הקיז דם ולא היה
שבתא אלא עד שיהא
דנפיק תיהיא מאוניה ורב נחמן שתי עד דקפי טחליה רב יוסף שתי עד דנפיק
לו עצים מוכנים להדליק
(שותת) הדם שותת ויורד
זה אצל זה דכל לבינה ג"ט: ואריחא.
מריבדא דכוסילתא רבא מהדר אחמרא בר תלתא טרפי אמר להו רב נחמן בר
ותשב על המשבר. אבל
ולהתחמם בהן, ובקעו לו
אריח חצי לבינה טפח ומחצה:
בהא דאמר אביי משום רב
שידה שהיו עציה עצי
יצחק לרבנן במטותא מינייכו ביומא דהקזה אמרו לביתייכו נחמן אקלע
ארגיש בנפשיה. הרגיש בעצמו
יהודה עד מתי פתיחת הקבר
שאגא והן יקרים להודיע
לגבן וכולהו אערומי אסירי בר מהאי ערמה דשרי מאן דעביד מילתא ולא
ג' ימים בלבד אין הלכה
שאם יתמהמה עד שיביאו
שהוא נחלש: חסר חד אריחא.
כמותו, ולא כרבא דאמר
לו עצים יסתכן, וכדמתרג'
אפשר ליה לישקול זוזא מכא וליזיל לשב חנותא עד דטעים שיעור רביעתא
החומה היתה חסירה מעוביה אריח:
משמיה דרב יהודה שבעה,
ויבקע עצי העולה, וצלח
אעי דעלתא. רב יהודה
אלא קיי"ל כנהרדעי דאמרי
ואי לא ליכול שב תמרי אוכמתא ולישוף מישחא בצידעיה וניגני בשמשא
בדבר
צלחו ליה פתורא. פי'
חיה שלשה שבעה ושלשים.
אבלט אשכחיה לשמואל דגני בשמשא א"ל חכימא דיהודאי בישא מי הוי טבא א"ל יומא דהקזה הוא
שולחן העשוי מעצי יונס
שלשה, בין אמרה צריכה
והן יקרים, פי' יאבנוס.
אני בין אמרה איני צריכה,
ולא היא אלא איכא יומא דמעלי בה שמשא בכוליה שתא יומא דנפלה ביה תקופת תמוז וסבר לא
נ)
ורבה צלחו ליה שרשיפא,
מחללין עליה את השבת.
והוא הדום לכסא. וכולן
שבעה, אמרה צריכה אני
איגלי ליה: (היקיל ברוח טעמא שהה סימן) רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל המקיל בסעודת הקזת
טעם אחד, שאם לא
מחללין עליה את השבת,
דם מקילין לו מזונותיו מן השמים ואומרים הוא על חייו לא חס אני אחוס עליו רב ושמואל דאמרי
ימהרו להתחמם יסתכנו.
אמרה איני צריכה אין
פי' זוזא מכא, זוז מעוך,
מחללין עליה את השבת,
תרוייהו האי מאן דעביד מילתא לא ליתיב היכא דכריך זיקא דילמא שפי ליה אומנא ומוקים ליה ארביעתא
שנתמעך מטבע הצורה
סתמא עבדינן כמר זוטרא
ונראה כאסימון. דעביד
לקולא. שלשים, אפילו
ואתי זיקא ושאיף מיניה ואתי לידי סכנה שמואל הוה רגיל ועבד מילתא בביתא דשב לביניא ואריחא יומא חדא
מילתא, באותו היום שמקיז
אמרה צריכה אני, אין
עבד וארגיש בנפשיה בדק וחסר חד אריחא רב ושמואל דאמרי תרוייהו האי מאן דעביד
מילתא ליטעום מידי
דם.
מחללין עליה את השבת,
והדר
ליפוק דאי לא טעים
מידי
אי
פגע בשכבא ירקא אפיה אי
פגע במאן דקטל
נפשא מית אי פגע
בדבר