קכט:
מפנין
פרק
שמונה עשר
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
לח א מיי' פ"ד מהלכות שיש לו זכות אבות. וקודם תקנת עזרא אע"פ שהיו דנין בכל
בדבר אחר. חזיר:
קשה לדבר אחר. צרעת שהחזירים מנוגעים הם
א) גיטין ע., ב) [עיין תוספות
דעות הלכה יח:
עירובין נו. ד"ה ואין],
יום שהיו צריכים לא היו קובעים לישב בכל יום ח):
כדאמרינן בקדושין (ד' מט:) י' קבים נגעים ירדו לעולם תשעה נטלו
א
ב
לט ב מיי' שם הל' ג:
ג) [מכאן עד יומא דשפמי
דקאי מאדים בזווי. ברביעי נמי קאי מאדים בזווי בסוף היום
חזירים: אכל ועמד. מהר לעמוד פתאום אחר שאכל שובעו: פורסא
ג
מ ג מיי' שם הלכה יט
תמצא פירוש יפה בערוך ערך
טוש"ע א"ח סי' רמ
פגר בשינוי הנוסח'],
דדמא. זמן הקזה כמו בפרוס הפסח (שקלים פ"ג מ"א): בין הפרקים.
אלא לא חשו חכמים לכך דאין דרך להקיז כל כך בסמוך
ד) [תוספ' פט"ז], ה) [לפני
סעיף טו:
ללילה: דליכא ארבע בתריה.
פירקי שנותיו כגון לאחר מ' שנה:
מא ד מיי' פ"ד מהלכות
הרא"ש והטור לא היה כתוב
ימעט. בהקזה לא יקיז בכל חדש
שאין ד' ימים עד סוף החדש כדפירש
דעות הלכה יח:
הא דאמר רב נחמן הלכה כר'
בדבר אחר קשה לדבר אחר רב ושמואל
מב ה ש"ע א"ח סימן תסח
יוסי ועיין ב"י א"ח סימן של],
אלא לב' חדשים: ובין הפרקים יחזור
בקונטרס דליכא למימר רביעי בשבת
דאמרי תרוייהו האי מאן דעביד מילתא
ו) [ר"ה טז.], ז) [וכן אית'
סעי' י בהג"ה:
א
וימעט. לאחר ששים יקיז לג' חדשים
מג ו מיי' פ"ב מהלכות שבת
דהא ד' דהוא עשרין וארבע היינו
לעיל סו: לפופי ינוקא בשבת
לישהי פורתא והדר ליקום דאמר מר ה'
א)
הלכה יא יג סמג לאוין
שפיר דמי וע"ש בפרש"י וכן
דליכא רביעי בתריהד:
לפי שאין כחו עליו ואין דמו חם
דברים קרובין למיתה יותר מן החיים ואלו
סה טוש"ע א"ח סימן של
עוד לקמן קמז: ובפרש"י
מאה
❖
רישי בזוזא מאה קרי
וגופו מצטנן כשמחסר דמו: שב"ד
שם], ח) [וע"ע תוספות
סעיף ז:
❖
הן אכל ועמד שתה ועמד ישן ועמד הקיז
ב
כתובות ג. ד"ה שבתי דינין],
בזוזא. לפירוש הקונטרס
של מעלה ושל מטה שוין. אדם נדון
דם ועמד ג שימש מטתו ועמד אמר שמואל
תימה מה שייך הכא ור"ח גריס מאה
בכל יום ו) וב"ד יושבין בעיירות בב'
מוסף רש"י
פורסא דדמא כל תלתין יומין ובין הפרקים
קרני בזוזא ומפרש מאה רישי מאה
ובה' מתקנת עזרא ואילך (ב"ק ד'
תורה אור השלם
ד
אכל ועמד. מיד קודם
ימעט ובין הפרקים יחזור וימעט ואמר
ראשי בני אדם (ונראה) שהיה מנהג
פב.) וכיון דיום הדין ופקידה היא
1 שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ דַּלּוֹתִי
ששהה מעט (גיטין ע.).
שמולחין הולד. כדי
עונותיו נזכרים: דקיימא ליה מאדים
קצוב לספר לגלח בזוזא וכן מנהג
וְלִי יְהוֹשִׁיעַ: תהלים קטז ו
ה
שמואל פורסא דדמא חד בשבתא ארבעה
2 וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת
שיתקשה בשרו (יחזקאל טז ד).
בזווי. שמזל מאדים משמש בו בשעות
ק' קרני להקיז בזוזא כמו קרנא
ומעלי שבתא אבל שני וחמישי לא דאמר
והחתל. לשון כריכה בבגדים
אֹתָךְ לֹא כָרַת שָׁרֵךְ וּבְמַיִם
דאומנא (לקמן דף קנד:) אבל מאה
זוגות ומזל מאדים ממונה על החרב
(שם). שמלפפין. עוטפין,
לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי וְהָמְלֵחַ
מר מי שיש לו
זכות אבות יקיז דם בשני
לשון מלבוש (ע"ז ה.) או: לשון
לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהָחְתֵּל לֹא
שפמי לתקן השפה בולא כלום דבשכר
ועל הדבר ועל הפורעניות והזוגות
❖
גלגול (ב"מ עד.).
יחזקאל טז ד
ובחמישי שב"ד של מעלה ושל מטה שוין
חֻתָּלְתְּ:
❖
גילוח והקזה היה מתקן השפהו וביום
קשין שהן רשות לשדים כדאמר
הדרן עלך מפנין
כאחד בתלתא
בשבתא מאי טעמא לא
שהיה מתקן שפמו לא היה נוטל כלום
בפסחים (ד' קי:) והפורעניות מוכנין.
גליון הש"ס
משום דקיימא
ליה מאדים ב) בזווי מעלי
ועל כן היה למשל כל מי שהיה יגע
שצ"מ חנכ"ל סדר השעות כשנתלו
מוסף תוספות
גמרא כיון דדשו ביה רבים
שבתא נמי קיימא בזווי $ כיון דדשו ביה רבים
ולא עלה בידו שכרו היו קורין אותו
המאורות והמזלות שעה ראשונה של
שומר פתאים. עיין תה"ד
א. וכי קודם תקנת עזרא
יומא דשפמי : מפגרי רבנן.
ד' בשבת שימש שבתאי ובשניה צדק
שומר פתאים ה' אמר שמואל ד' דהוא ד' ד'
ז
סי' רי"א: רש"י ד"ה
לא היו מקיזין כל עיקר.
1
מלפפים וכו' בחגורות
ואומר ר"ת דקודם תקנת
תשש כחם והיו מתחלשין ולא יכלו
ואחריו מאדים ואחריו חמה ואחריו
דהוא ארביסר ד' דהוא עשרים וארבעה ד'
ופסיקיאות. עיין לקמן דף
עזרא. תוס' כתובות ג. ד"ה
למיגרס כדכתיב (ש"א ל) וירדוף דוד
נוגה ואחריו כוכב ואחריו לבנה
דליכא ארבע בתריה סכנתא ר"ח ושני לו
קמז ע"ב רש"י ד"ה בחומרי
שבתי דינין. ב. אלא כשהיו
הוא וארבע מאות איש (עמו) ויעמדו
נמצאו ז' המזלות לז' השעות וחוזרים
שדרה וצ"ע. ועי' בתשובת
צריכין לשום דין היו
חולשא שלישי לו סכנה מעלי יומא טבא
אדמת הקדש חלק א"ח סי'
יושבין בכל יום ויום,
מאתים איש אשר פגרו מעבור את
חלילה לעולם נמצא בסדר זה לעולם
❖
ח:
ועזרא תיקן שיהיו קבועין
חולשא מעלי יומא דעצרתא סכנתא ה וגזרו
נחל הבשור: כל האמור בפרשת
סימני מזלות המשמשין בתחלת לילי
בב' וה' וכל הרוצה לדון
רבנן אכולהו מעלי יומא טבא משום יומא
יבא וידון, והיו יכולין
תוכחה. לאו מקרא מפיק אלא
השבוע כצנ"ש חל"ם מוצאי שבת שעה
להקיז בכל יום קודם
לעזי רש"י
טבא דעצרת דנפיק ביה זיקא ושמיה טבוח
מסתמא כיון שבא בפרשת תוכחה
ראשונה שלו כוכב תחלת ליל שני
תקנת עזרא כיון שלא היו
גרויינו"ן [גירנו"ן]. שפתי
קבועים. תוס' כתובות ג.
דאי לא קבלו ישראל תורה הוה טבח להו
אם כן צער הוא אם אין עושין
צדק וכן בסדר הזה וסדר תחלת
ד"ה שבתי דינין. ג. בשעה
חיות.
והקילו חכמים לעשות ובכולן אין בהן
סימני הימים חל"ם כצנ"ש שעה
לבשרייהו ולדמייהו אמר שמואל אכל חטה
אנמליו"ן
שתים עשרה. תוס' הרא"ש.
❖
דהוי זוגות. ריטב"א.
[אינמיילולי"ר]. לעטוף.
איסורא דאורייתא:
ראשונה של אחד בשבת חמה ושל
והקיז דם לא הקיז אלא לאותה חטה והנ"מ
ד. [ו]לא הוה צ"ל ד' דהוא
שני בשבת לבנה ושל שלישי בשבת
עשרים וארבעה. תוס'
הדרן עלך מפנין
לרפואה אבל לאוקולי מיקיל המקיז דם
מאדים. נמצא מאדים חוזר בו חלילה
הרא"ש. ה. מאה ראשים.
רבינו חננאל (המשך)
שתייה לאלתר אכילה עד חצי מיל איבעיא
תוס' הרא"ש. ו. בחנם. תוס'
בשעה שמינית ביום והיא זוגות אבל
הרא"ש. בהבלעה זו.
והוא ריבדא דכוסילתא
להו שתייה לאלתר מעלי אבל בתר הכי קשי או דילמא לא קשי ולא מעלי
שאר ימים אין מאדים בזוגות שלהם
רשב"א. ז. וכן הדין
נוטל בשכרו בק' קרן זוז
תיקו איבעיא להו אכילה עד חצי מיל הוא דקמעלי הא בתר הכי
בתלמידים ש[ת]שש כחם
אחד. אבל לתקן הזקן
אם לא בלילה ובלילה אין דרך להקיז:
יום אחד והם יגעים
וליטול השפה ולתקנו לא
ומקמי הכי קשי או דילמא לא קשי ולא מעלי תיקו מכריז רב מאה קרי בזוזא
מעלי שבתא נמי קיימא מאדים בזווי.
ג)
ועיפים ואינן יכולין
היה מנהג ליקח האומן
להתעסק בגרסתן קורין
כלום, אלא אותן בני אדם
שהרי שעה ראשונה של יום נוגה
מאה רישי בזוזא מאה שפמי ולא כלום אמר רב יוסף כי הוינן בי רב
יומא דשפמי כלומר יום
שמגלח ראשם או עושה
לפי הסדר של חל"ם כצנ"ש תחלת
הונא יומא דמפגרי ביה רבנן אמרי האידנא יומא דשפמי הוא ולא ידענא
שלא עלה בידם כלום
להן ריבדא דכוסילתא, נוטל
כיום שמגלחין השפמות
שכרו כאשר אמרנו, מתקן
הימים וכיון שתחלתו נוגה וסדר
מאי קאמרי: וקושרין הטבור: ת"ר קושרין הטבור ר' יוסי אומר אף
ד)
שלא עלה בידיו דבר.
זקנם ונוטל שפמם בחנם,
❖
הליכתן שצ"ם חנכ"ל נמצאו מתחילין
שיטה להר"ן.
וכן היה הדין. ויום שהיה
חותכין וטומנין השליא כדי שיחם הולד אמר רשב"ג בנות מלכים טומנות
לחזור חלילה בשעה רביעית נמצא
האומן עושה השפמות לא
בספלים של שמן בנות עשירים בספוגים של צמר בנות עניים במוכין ה)אמר
היה נוטל שכר והיה הולך
מאדים בשעה ששית: כיון דדשו ביה
לביתו ריקם, ועל כן היה
רבינו חננאל
רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכה כר' יוסי ואמר רב נחמן אמר
רבים. הורגלו בו מפני דוחקן שיהיו
למשל כל מי שהיה יגע ולא
פורסא דדמא כל תלתין
[היה] עולה בידו (סבר)
רבה בר אבוה אמר רב מודים חכמים לר' יוסי בטבור של שני תינוקות
קרובים לסעודת שבת ואמרינן
יומין. פי' גבול הדם
[שכר] היה קורא אותו יומא
שחותכין מ"ט דמנתחי אהדדי ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב
בפירקין דלעיל (ד' קיח:) כבוד שבת
דשפמי. מיפגרי, תשש
לבחורים כל שלשים יום.
בין הפרקים, הגיע
כוחם והוו מתחלשי יגעים
בדגים גדולים ובמסכת ע"ז (ד' כט:)
כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת שנאמר ומולדותיך ביום
ו
2
לחמישים שנה ימעט, יוציא
ויעיפים ולא יכלו למיגרס
אמרינן שני לדם דג: ארבע דהוא
משנים חדשים [או] ג'
כדכתיב וירדף דוד הוא
הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת
חדשים פעם אחת. עוד בין
וארבע מאות איש ויעמדו
ד'. ד' בשבת שהוא ד' לחדש או
והחתל לא חתלת ומולדותיך ביום הולדת מכאן שמיילדים את הולד בשבת
הפרקים, בא בימים יחזור
מאתים איש אשר פגרו
ארביסר לחדש או כ"ד לחדש כולהון
ימעט מששה חדשים
מעבור את נחל הבשור, הוו
לא כרת שרך מכאן שחותכין הטבור בשבת ובמים לא רחצת למשעי מכאן
קשה להקזה: ד' דליכא ד' בתריה.
לששה חדשים או משנה
אמרי יומא דשפמיא).
שרוחצין הולד בשבת והמלח לא המלחת מכאן שמולחין הולד בשבת
וקושרין את הטיבור. ר'
לשנה, וזה הפירוש
שאין ד' ימים עד סוף החדש. ואיכא
קיבלנוהו מרבותינו קבלה.
יוסי אומר אף חותכין את
והחתל לא חתלת מכאן שמלפפין הולד בשבת:
דאמרי דליכא ד' בשבת בתריה באותו
בתלתא קאי מאדים בזוזי.
הטיבור. וכל צרכי מילה
פי', בשתי שעות שהן זוגות
עושין בשבת. אמר רב נחמן
חדש ואינו כן: ה"ג ר"ח ושני לו
הדרן עלך מפנין
יום שלישי שעה שמינית
אמר רבה בר אבוה הלכה
חולשא שלישי לו סכנתא: אכל חטה
מאדים ושעה שתים
כרבי יוסי שחותכין בשבת
ועשרים מאדים, שכך סידור
טיבור תינוק אחד וכ"ש
והקיז דם לא הקיז אלא לחטה. שהאוכל מכביד את האדם והקזה שאחר אכילה אינו מועיל אלא לאותו כובד: וה"מ. במקיז לרפואה:
הכוכבים חל"ם כצנ"ש
טיבור ב' תינוקות שבזה
אבל אקולי. מי שיש לו דם המכביד עליו אפי' לאחר אכילה מקיז ומיקל: מאה רישי בזוזא.
כלומר אם יהיו בזול מאד קנה ראשי
בימים, נמצא יום אחד שעה
אפילו חכמים מודים
ראשונה כוכב חמה, יום שני
שמחתך, מ"ט משום
בהמה ואם לאו אל תקח שאינן בריאין לאכול: מאה קרי. דלועין: מאה שפמי. כמו על שפם (ויקרא יג) גרויינו"ן בלע"ז שפתים של
שעה ראשונה כוכב לבנה,
(דמתחזי) [דמנתחו] אהדדי.
בהמה: יומא דמפגרי ביה רבנן. שהיו התלמידים מתעצלין מלבא בבית המדרש קרי ליה יומא דשפמי כלומר היום הזה אבד לו ואין
ואמר רב נחמן אמר רבה בר
יום ג' שעה ראשונה כוכב
בו תועלת: וטומנין את השליא. כדמפרש רשב"ג שהיא רפואה להתחמם הולד: ספוגין של צמר. צמר מנופץ: של שני תינוקות. תאומים
אבוה אמר רב כל האמור
מאדים, יום ד' שעה
בפרשת תוכחה עושין לחיה
ראשונה כוכב [כוכב], יום
וקשורין טבורן זה בזה: משום דמנתחי מהדדי. זה אילך וזה אילך ונמצאו מסוכנין: בפרשת תוכחה. שהוכיח יחזקאל לישראל את
בשבת שנאמר ומולדותיך
ה' שעה ראשונה כוכב צדק,
חסדי הקב"ה שעמהן: תוכחה. לשון לכו ונוכחה (ישעיה א) להתווכח ולהודיע מי הוא שסרח על שכנגדו: למשעי. לטוח ולהחליק בשרו:
ביום הולדת אותך מיכן
יום ו' שעה ראשונה כוכב
שמיילדין לחיה בשבת. לא
נוגה, יום ז' שעה ראשונה
שמולחין. ובשרו מתקשה: מלפפין. אנמליו"ן בלע"ז. ולאו היינו אסובי ינוקא דאמרן לעיל בפרק כל הכלים (דף קכג.) דהא שמעינן
כוכב שבתי, וסידורם חל"ם
כרת שרך מיכן שחותכין את
ליה לרב נחמן דאסר אלא לפופי בעלמא כמו שעושין $ בחגורות ופסיקיאות: הדרן עלך מפנין
ז)
הטיבור בשבת, ובמים לא
כצנ"ש בימים, כצנ"ש
רוחצת למשעי מיכן
חל"ם בלילות, וסידוריהן
שמרחיצין את הוולד
חנכ"ל שצ"ם. וכיון שביום
בשבת, והחתל לא חתלת מיכן שמלפפין הולד בשבת. ואמרינן בתלמוד א"י ומחללין עליה את השבת, שמואל אמר עושין לה
ג' עומד מאדים בשעה שמינית והן זוגות ובשעה כ"ב והן זוגות חיישינן לסכנה. וכיוצא בזה בשיני ובחמישי, משום הכי חיישינן
לסכנה כי מאדים הוא ממונה על הדם. ואקשינן עלה והא יום ו' הוא דמעלי שבתא דקאי מאדים בשעה ששית ובשעה עשרים
מדורה אפילו בתקופת תמוז. וקושרין את הטיבור, כהדא אמתיה דבר קפרא נפקא מיילדה בשבת, אתת ושאלת לר' ואמר לה
אזלון ושאלון לחייתא. אמרה ל[י]ה ליכא חייא, אמר לה זילי עבידי כמנהגך. אמרה ליה ליכא מנהג, אמר לה איזיל חתיך כר'
והן זוגות, ואמרת פורסא דדמא חד בשבא וארבעה ומעלי שבתא, ולא מצאו לו פירוק. והשיב אע"פ שהוא כן כיון דדשו בה
רבים להקיז ביום ששי שומר פתאים ה'. מאה רישי בזוזי מאה קרני בזוזא שפמי ולא כלום. פי' היה מנהג קצוב כי הספר מגלח
יוסי ביני מתניתא. וכל צרכי חיה עושין בשבת תני השליא הזאת בשבת עשירין טומנין אותה בשמן והעניים בתבן. ובחול אלו
ואלו טומנין אותה בארץ, כדי ליתן ערבון לארץ. הדרך עלך מפנין
מאה ראשי, כלומר מאה ראשי בני אדם נוטל שכרו זוז אחד, וכן (א' מדוגמא) [המשים] מאה קרן, כלומר מאה קרן של זכוכית
א) עיין בערוך ערך פגר.