רבי אליעזר
דמילה פרק
תשעה עשר שבת קל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
רבי
אליעזר אומר אם לא הביא כלי כו' מביאו בשבת מגולה.
אליעזר
אומר אם לא הביא כלי. איזמל למול את התינוק.
א
א) [נזכר לקמן קלו. ובעירובין
א מיי' פ"ב מהלכות
קב: קג.], ב) ס"א ל"ג,
מילה הלכה ו סמג עשין
וקאי אמתניתין דפרקין דלעיל ל) דסליק מיניה וכל צרכי מילה
$וא"ת ויביאו התינוק אצל כלי דהשתא ליכא איסור שבת כלל
ג) פסחים סו. סט: יבמות יד.
כח טוש"ע א"ח סי' שלא
עושין בשבת: מגולה. בפני הכל ובגמרא מפרש אמאי מצריך ליה
דהחי נושא את עצמו וי"ל דקטן צריך לאמו הוא ואחר המילה היה
מנחות עב. צו., ד) ס"א ל"ג,
סעיף ו וטוש"ע י"ד סימן
ה) יבמות יד. חולין קטז. ע"ש,
רסו סעיף ב:
לגלוייה: ובסכנה. שגזרו ארמאים מ) על
מכסהו ע"פ עדים.
צריך להחזירו לאמו ואז הוי כפות (ב) לפי שהוא חולה כדאמרינן ביומא
המילה:
ב ב טוש"ע י"ד סימן רסה
ו) [צ"ל דטווסא עיין בערוך
שיעידו שאיזמל של מצוה הוא מביא
(דף סו:) אפי' תימא ר' נתן חולה
פירושו], ז) חולין קיג.,
סעיף יב:
רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מע"ש
ג ג מיי' פכ"ב מהלכות
ח) יומא עה., ט) [בס"א:
ולא יחשדוהו: כלל אמר ר"ע. נחלק
שאני וגם אמו שהיא מסוכנת לא תוכל
השמד], י) לעיל מט.,
איסורי ביאה הל' יח סמג
❖
לבא אצל התינוק ועוד י"ל כיון דיותר
על ר"א במכשירי מצוהנ) שאין דוחין
מביאו בשבת מגולה ובסכנה מכסהו
כ) [ברכות נג: לעיל מט.
לאוין קכד:
הואיל ואפשר לעשותן מע"ש: [ושאי
בקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי
וש"נ], ל) [קכח:], מ) בס"א:
ס)
ע"פ עדים ועוד אמר א) ר"א כורתים עצים
גוים, נ) בס"א: מילה,
אפשר לעשות מע"ש. כגון] מילה
ר"א כדי למהר המצוה כדמוכח
ס) ס"א, ע) [צ"ל שנזכר],
לעשות פחמין לעשות (כלי) ברזל כלל
לעזי רש"י
ב)
ג)
❖
בגמרא דאמר פעם אחת שכחו ולא
פ) [צ"ל עליה], עצמה שא"א לה ליעשות דזמנה ביום
❖
אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותה
השמיני דוחה שבת: גמ' טעמא
א
פוריי"ר. לחפור.
הביאו איזמל מע"ש והביאו בשבת
מע"ש אינה דוחה את השבת ד) (ומילה) שאי
דר"א. דאמר מגולה אין מכוסה לא:
שלא ברצונו שהביאו דרך חצרות
תורה אור השלם
אפשר לעשותה מע"ש דוחה את השבת:
משום חיבוב מצוה. להודיע שחביבה
וגגות וקרפיפות והיו יכולין להביא
מוסף רש"י
1 לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה
גמ' איבעיא להו טעמא דר"א משום חבובי
מצוה עליו שמחלל שבת עליה: משום
דרך רה"ר אלמא דשרי ר"א דרך
כורתים עצים לעשות
לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה
פחמין. לבו ביום כדי
חשדא. שלא יחשדוהו שהוא נושא
רה"ר דהוי דאורייתא (ג) $כדי למהר
מצוה או דילמא משום חשדא למאי נפקא
וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי
לעשות ברזל. איזמל של
עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ
שאר חפציו. וסיפא דמתני' דקתני
המצוה אע"פ שיכול לעשות [בענין]
מינה לאתויי מכוסה ע"פ עדים אי אמרת
מילה, דקסבר ר"א מכשירי
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
ובסכנה מכסהו ע"פ עדים ודאי משום
דליכא אלא איסורא דרבנן:
מצוה דוחין שבת כמצוה
דברים יד כא
משום חבובי מצוה מגולה אין מכוסה לא
שש
2 שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ
עצמה (יבמות יד. חולין קטז.)
אנכי. במדרש (שוחר טוב)
חשדא הוא אלא רישא מיבעיא לן דוקא
ואם אין לו איזמל למולו
אלא אי אמרת משום חשדא אפי' מכוסה
כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב:
מגולה קאמר אבל מכוסה ע"פ עדים
למנצח על השמינית כתיב
כורתין עצים לעשות פחמין
תהלים קיט קסב
שפיר דמי מאי איתמר א"ר לוי לא אמרה
3 וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם
ועושין איזמל (חולין שם).
שלא בשעת הסכנה לא ומשום חיבוב
הנדרש על המילה שהיא בשמיני וכן
שלא יפיח בהם. שיכול
בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ
ר"א אלא לחבובי מצוה תניא נמי הכי מביאו
מצוה או לאו דוקא מגולה דטעמיה
אמרי' (ד) (פר"א פ' כ"ט) ויעש אברהם
להעמיד עצמו בשעת הרוח
לְפֶתַח אָה¢ לוֹ וַיִּחַר אַף יְיָ
(לעיל מט.). שלא ישן בהם.
מגולה ואין מביאו מכוסה דברי ר"א אמר
משום חשדא וה"ה למכוסה על פי
משתה גדול ביום הגמל את יצחק ביום
מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע:
שמא יפיח או יראה קרי, אבל
במדבר יא י
עדים: אי אמרת בשלמא הוא ותרי
ה"ג מל את יצחק דהיינו ביום השמיני
רב אשי מתני' נמי דיקא דקתני ובשעת
4 אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם
אם יכול להזהר שלא ישן בהן,
דמילה כמנין ה"ג. ר"ת: אמר ליה
כל הגופים נקיים בהפחה
שפיר. היינו דמיקרו עדים אלא
כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף
הסכנה מכסהו ע"פ עדים בסכנה אין שלא
שיכולין להעמיד עצמן (שם).
וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ:
❖
כנפי יונה. הרי שלא מסר עצמו
הוא וחד מי מיקרי עדים איהו
יקרו את מוחו. שהוא תחת
בסכנה לא שמע מינה משום חבובי מצוה
תהלים סח יד
לגביה נפשיה מי מיקרי עד: ומשני
לומר תפילין הן. רבינו שמואל:
התפילין, לשון נקור עינים
שמע מינה תניא אידך מביאו מגולה ואין
(שם). קסדור. מנישטרא"ל
שראוים להעיד במקום אחר. לעולם
שלא
שהוא ממונה על כך (שם).
הגהות הב"ח
מביאו מכוסה דברי ר"א ר' יהודה אומר משום
הכא עדות לא שייכא דלאפוקי
כנפי יונה. כדמפרש לקמיה
ר"א
נוהגין היו בשעת הסכנה שהיו מביאין מכוסה ע"פ עדים איבעיא
(א) רש"י ד"ה ומשני וכו'
מפני שהם מצות והם מגינים
מחשדא בעלמא הוא ואין כאן לא
ואמאי קרי להו: (ב) תוס'
לישראל והויא להם ככנפים
להו
עדים דקאמר איהו וחד או דילמא הוא ותרי ת"ש ובסכנה מכסהו
דיני ממונות ולא דיני נפשות שיהו
ד"ה ר' אליעזר וכו' ואז הוי
ליונה שהיא נמשלת ליונה
והמצות ככנפים (שם). כנפיה
כפות. נ"ב עיין בפרק המצניע
ע"פ
עדים אי אמרת $ בשלמא הוא ותרי שפיר אלא אי אמרת הוא וחד
שנים (א) ומאי קרו להו עדים דאיכא
דף צד ע"א: (ג) בא"ד כדי
מגינות עליה. מן הצנה
גילוי מילתא ע"י השני ושנים קרו
מאי
עדים שראוים להעיד במקום אחר: ועוד אמר ר"א: ת"ר במקומו של
למהר המצוה. נ"ב עיין בסוף
ומכל עוף ואדם הבא עליה
ה)
עירובין דף קג ע"ב בתוספות
היא נלחמת ומכה בראש גפה,
עדים בעדות אחריתי שאינו נוגע
ר"א
היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת במקומו של ר'
ד"ה מה לי: (ד) ד"ה שש
מה שאין כן בשאר עופות (שם
❖
בה: לעשות ברזל. לאיזמל של מילה:
וכו' וכן אמרי' במדרש ויעש
וכעי"ז ברכות נג:).
יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב לוי איקלע לבי יוסף רישבא
❖
היו אוכלין בשר עוף בחלב. כדלקמן:
אברהם:
קריבו ליה רישא דטוותא בחלבא לא אכל כי אתא לקמיה דרבי א"ל
ו)
רישבא. צייד עופות: נאמר לא
רבינו חננאל (המשך)
אמאי לא תשמתינהו א"ל אתריה דר' יהודה בן בתירה הוה ואמינא דילמא
תאכלו כל נבלה ונאמר. באותו
גליון הש"ס
דרש להו כר' יוסי הגלילי ז) דתנן ר' יוסי הגלילי אומר נאמר 1 לא תאכלו
הני עדים שנים אחרים
פסוק עצמו לא תבשל גדי משמע
גמ' בשלמא הוא ותרי. עיין
זולתי המביאו, או דלמא
כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו את שאסור משום נבלה אסור
כל האסור משום נבלה נוהג בו
תשובת הראנ"ח ח"א סי'
הוא ואחר, ולא איפשטא
1
פ"ט: תוס' ד"ה רבי
בהדיא. לוי איקלע לבי
איסור בשר בחלב: שש אנכי על
לבשל בחלב עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב ת"ל
אליעזר וכו' וא"ת ויביאו
יוסף רישבא קריבו ליה
אמרתך. אמירה יחידה שקדמה
בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם א"ר יצחק עיר אחת היתה בא"י שהיו
התינוק. עיין לעיל דף צד
רישא דטווסא בחלבא לא
ע"א תוספות ד"ה אבל אדם:
אכל. כי אתא לקמיה דר'
לשאר אמירות והיא מילה שישראל
עושין כר"א והיו מתים בזמנן ולא עוד אלא שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה
בא"ד כדי למהר המצוה.
א"ל מ"ט לא שמתינהו.
עושין וששים עליה דכל שאר מצות
עיין עירובין דף קג ע"ב
א"ל אתרא דר' יהודה
גזרה על ישראל על המילה ועל אותה העיר לא גזרה: תניא רשב"ג
❖
אינן מוכיחות כל שעה כגון תפילין
תוס' ד"ה מה לי:
בן בתירא, ואמרינן דלמא
אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנכי על
דריש להו כרבי יוסי הגלילי
2
ומזוזה וציצית דאינן כשהוא בשדה
דסבר יצא עוף שאין לו חלב
אמרתך כמוצא שלל רב עדיין עושין אותה בשמחה וכל מצוה שקבלו
ב
וערום בבית המרחץ אבל זו מעיד
אם. א"ר יצחק עיר אחת
רבינו חננאל
היתה בא"י שהיו עושין
עליהם בקטטה כגון עריות דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו
עליהם לעולם כדאמרינן במנחות
ג
3
פרק תשעה עשר
כר' אליעזר והיו מיתיה
על עסקי משפחותיו עדיין עושין אותה בקטטה דליכא כתובה דלא רמו
(דף מג:) בדוד שראה עצמו בבית
רבי אליעזר אומר אם
מתין בזמנן, ולא עוד אלא
ח)
לא הביא כלי מערב
שפעם אחת גזרה מלכות
המרחץ ונצטער אמר אוי לי שאני
בה תיגרא תניא ר"ש בן אלעזר אומר כל מצוה שמסרו ישראל עצמן
שבת מביאו בשבת מגולה
הרשעה שמד על ישראל
ערום מכל מצות כיון ע) שנסתכל
וכו'. ואיבעיא לן האי
על המילה ועל אותה העיר
עליהם למיתה בשעת גזרת המלכותט) כגון עבודת כוכבים ומילה עדיין היא
לא גזרה. א)כל השבח
דקתני ר' אליעזר אומר
במילה נתיישבה דעתו: בשמחה.
מוחזקת בידם וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת
מביאו מגולה משום חבובי
ואין הלכה כר"א, ולא כר'
שעושין משתה: על עסקי משפחותיו.
מצוה הוא, או משום
יוסי הגלילי שמתיר בשר
המלכות כגון תפילין עדיין היא מרופה בידם דא"ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי
ט)
י)
שנאסר להם קרובות: מרופה.
שלא יחשדוהו שהוציא
עוף בחלב. ולא כרבי ינאי
כאלישע בעל כנפים מאי היא אמר אביי שלא יפיח בהם רבא אמר שלא יישן
חפציו טמונים, לפיכך
שאמר תפילין צריכין גוף
רפיא: דא"ר ינאי תפילין צריכות
נקי כאלישע בעל כנפים.
מגלהו שיראו כי סכין
בהם ואמאי קרו ליה אלישע בעל כנפים שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה
גוף נקי. שלא יפיח. אלמא לא זהירי
של מצוה הוא. ופשטנא
ומפרשי רבנן כי לא אמר
דמשום חבובי מצוה הוא,
רבי ינאי אלא בשעת השמד,
גזרה על ישראל שכל המניח תפילין על ראשו יקרו את מוחו והיה אלישע מניח
בהו ושמעינן מינה דלא מסרו עליה
ט)
היכא דליכא סכנה. ותוב
וסמיך דהוא עריק ועבדי
אלא אלישע לבדו: יקרו.
פוריי"ר
תפילין ויצא לשוק וראהו קסדור אחד רץ מלפניו ורץ אחריו כיון שהגיע אצלו
ליה נס. אמר ראבין בר רב
איבעיא לן האי דתנא [נ"א:
דתני] במתניתא רבי יהודה
אדא א"ר יצחק פעם אחת
בלע"ז לשון יקרוה עורבי נחל (משלי ל)
נטלן מראשו ואחזן בידו א"ל מה בידך אמר לו כנפי יונה פשט את ידו ונמצאו
משום רבי אליעזר נוהגים
שכחו ולא הביאו איזמל
ולשון תנקר לא נעלה (במדבר טז):
היינו בסכנה מביאין אותו
מע"ש והביאוהו בשבת
בה כנפי יונה לפיכך היו קוראין אותו בעל כנפים כ) מאי שנא כנפי יונה דא"ל
(בסכנה) מכוסה ע"פ עדים,
את מוחו. שכנגד
תפילין: קסדור.
ולא א"ל שאר עופות משום דדמיא כנסת ישראל ליונה שנאמר כנפי
א) נראה דצ"ל לאחר כל השבח
4
ממונה: מגינות עליהן. אינה
פ)
הזה
מ"מ אין הלכה כר"א
יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ מה יונה זו כנפיה מגינות
וכו'.
נלחמת בחרטומה אלא בכנפיה:
עליה אף ישראל מצות מגינות עליהן: א"ר
אבא בר רב
אדא א"ר יצחק
דרך
פעם אחת שכחו ולא הביאו
איזמל מערב שבת
והביאוהו
בשבת
[דרך גגות
ודרך חצירות]
שלא