קל: רבי אליעזר
דמילה
פרק
תשעה
עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלא
ברצון ר"א דשרי אפי' ברה"ר. קשה לרשב"א הא אמרינן
דרך גגות ודרך חצירות. שלא עירבו זו עם זו ואיכא איסורא דרבנן:
ד א מיי' פ"ב מהלכות מילה
א) פסחים צב., ב) עירובין
כג: לה. עד. פט. צא., ג) [נדה
הלכה ו סמג עשין כח
שלא ברצון ר"א ומחלוקתו. קאמר דר"א אפילו ברה"ר שרי ואינהו
לקמן בפירקין (דף קלג.) כל מקום שאתה מוצא עשה ולא
ז:], ד) [לעיל ס: ברכות ט.
טוש"ע א"ח סימן שלא סעיף
תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב כו' והכא כיון דאפשר
דאייתו דרך חצרות גלי אדעתייהו דאין מכשירי מילה דוחין שבת
וש"נ], ה) [נדה נג:],
ו טוש"ע י"ד סימן רסו
ו) עירובין צא:, ז) עירובין ה.
סעיף ב:
לקיים את שניהם להביאו דרך גגות וחצירות וקרפיפות אמאי יביאו
ושלא ברצון החלוקין עליו
דאסרי דרך חצרות דהעמידו חכמים
ה ב מיי' פ"ג מהלכות
[ע"ש צ"ע] ושם עג:, ח) צ"ל
אותו דרך רה"ר וליכא למימר דלגבי
דבריהם דאיסור ח) שבת אף במקום
שבות, ט) [דף צ:], י) סוף
עירובין הלכה יח סמג
פרק ט דשביעית, כ) [וע"ע
כרת: אלא ברצון ר"ש. שמתיר אף
מילה דגלי רחמנא בה דדחי שבת
עשין דרבנן א טוש"ע א"ח
שלא ברצון ר"א מתקיף לה רב יוסף שלא
סימן שעב סעיף א:
תוספות נדה ז: ד"ה שמותי],
לדבר הרשות: דתנן ר"ש אומר אחד
כדדרשינן לקמן לא אמרינן הכי דהא
ברצון ר"א אדרבה ר"א הוא דשרי וכי תימא
ו ג מיי' פ"ה מהלכות
ל) פי' ר"ל לדבריו דס"ל
גגות כו' כולן. ואפילו הן של בעלים
לקמן גבי בשר אפי' במקום בהרת
עירובין הלכה טו סמג
דבתים אין לה וא"כ אינו ניתר
(ד)
שלא ברצון ר"א דשרי אפילו ברה"ר
אלא
שם טוש"ע א"ח סימן
בלחי וקורה ואז לא ס"ל ר"ש
יקוץ כו' אמרינן כדר"ל דאמר ר"ל כל
הרבה מטלטלין מזה לזה דלא אסרו
ברצון רבנן דאסרו דרך רה"ר ושרו
דרך
שפח:
דרשות א' הן וא"כ גם חצר אין
ומי
מקום שאתה מוצא כו': שרי
מרשות לרשות אלא בתים: קרפיפות.
ז ד מיי' פי"ז מהלכות שבת
לה וא"כ היאך אמר וחצירות
גגות דרך חצירות וקרפיפות ומי
שרי
איכא ועי' בטוא"ח סימן שעב
הלכה ז סמג שם טוש"ע
והתניא. וא"ת ולוקמי שהביאו דרך
אם של בית סאתים הוא מטלטל בכולו
❖
וברמב"ם פ"ג מה"ע ומשכחת
א"ח סימן שסג סעיף כו:
א) והתניא א כשם שאין מביאין אותו
דרך
חצר מעורבת דהוי כרצון חכמים
ואם יותר ולא הוקף לדירה קרי ליה
ליה לר"ש מבוי דניתר בלחי
רה"ר כך אין מביאין אותו לא דרך
גגות
וקורה כמ"ש התוספות לקמן
רשות אחת לגבי חבירו או לגבי חצר
ושלא כרצון ר"א דשרי אפי' דרך רה"ר
דבטלי רשות לגבי תרי ואותן
מוסף רש"י
ולא דרך קרפיפות ולא דרך חצירות אלא
לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה
וי"ל דבכה"ג לא הוה שרי ר"א מן
(ה)
תרי עירבו יחד וכוונת
כשם שאין מביאין אותו.
להוציא ולהכניס מזה לזה: ששבתו
התוספות להקשות בין על
רה"ר כיון שיכול להביאו דרך חצר
אמר רב אשי שלא ברצון ר"א ומחלוקתו
עירבו ובין על לא עירבו וכדי
איזמל למילה (פסחים צב.).
בתוכן. שכשקדש היום היו בתוכו
מעורבת בהיתר גמור א"נ לישנא
אלא ברצון ר"ש דתנן ר"ש אומר אחד
ואחד קרפיפות. שאינן
שלא תאמר דזהו שמקשה
ב)
דשכחו לא משמע כן דאי היתה
ולא בתוך הבית דאילו שבתו כלים
המקשה באומרו בתים איכא
יותר מבית סאתים (ערובין
גגות ואחד קרפיפות ואחד חצירות כולן
ב
(א)
פט.). רשות אחת הן.
חצרות ליכא בעירבו ע"כ
מעורבת לא ה"ל למימר שכחו אלא
בבית לא מיבעיא היכא דלא עירבו
פירשו התוספות דמ"ש ניתקו
לטלטל מזה לזה (שם כג:)
רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן ולא
❖
לא חשו להביאו מע"ש כיון דבשבת
בני בתי החצר דאפילו מבית לחצר
חצירות פירוש וחשיב כאלו כו',
כלים ששבתו בגג זה לגג
לכלים ששבתו בתוך הבית בעא מיניה
חברו (שם עד.) הואיל וכולם
אפשר להביאו בהיתר גמור אבל כי
לא יוציאו כלי הבית אלא אפילו
אין תשמישן מיוחד ותדיר
רבי זירא מר' אסי מבוי שלא נשתתפו בו
מסיק ברצון ר"ש אתי שפיר דקאמר
עירבו ומטלטל מבית לחצר לא
רשות אחת הן ומטלטלין
הגהות הב"ח
מזה לזה, אפילו בחצר של
מהו לטלטל בכולו מי אמרינן כחצר דמי
שכחו שאם היו נזכרין מע"ש היו
יוציאו כלי הבית מחצר זו לחברתה
(א) גמ' אחד גגות ואחד
רבים לחצר רבים בלא עירוב,
שלא עירבו עמה: שלא נשתתפו בו.
מביאין משום דפליגי רבנן עליה:
מה חצר אע"ג דלא ערבו מותר לטלטל
חצרות ואחד קרפיפות
ולית ליה לר"ש עירוב חצרות
ברצון ר"ש. ה"ה דהוה מצי
רשות אחת: (ב) שם שלא
אלא משום היתר כלי הבית
עירוב דחצירות במבוי קרי שיתוף:
בכולו האי נמי אע"ג דלא נשתתפו בו
נשתתפו בו מותר: (ג) שם
(שם סט.) ולא אמרינן כשם
מהו לטלטל. בתוכו בכולו כלים
למימר ברצון ר"מ שהביאו
מותר לטלטל בכולו או דילמא לא דמי
ולא אמרת לי דילמא כצ"ל
שדיורין חלוקין למטה כך
ותיבת הכי נמחק: (ד) תוס'
דרך גגות מגג לגג או דרך חצרות
ששבתו בתוכו. ולהוציא מן החצר
חלוקין למעלה וכלים ששבתו
לחצר דחצר אית ליה ד' מחיצות האי לית
ד"ה שלא וכו' דהא לקמן.
בחצר זו מוציאין לחברתה, וכן
מחצר לחצר כדמוכח בפרק כל גגות
לתוכו פשיטא לן דאסור וכן ממנו
נ"ב דף קלג ע"א: (ה) ד"ה
לקרפף, וכן לחצר ולקרפף
ליה ד' מחיצות א"נ חצר אית ליה דיורין
לחצר: מה חצר אע"ג דלא עירבו.
(עירובין דף פט.) דאית ליה כל גגות
ומי שרי וכו' ר"א דרך
מן הגגין, הואיל וכולן רשות
האי לית ביה דיורין שתיק ולא א"ל ולא מידי
רה"ר כיון: (ו) ד"ה דרבי
שאינה דירה היא, ואין צריך
העיר רשות אחת הן וכן חצרות
הרבה בתים שבחצר ביחד ואסור
אליעזר וכו' ואמר בגמרא
לערב מחצר לחצר אלא
זימנין אשכחיה דיתיב וקא אמר אמר ר"ש בן
וקרפיפות אלא נקט ר' שמעון דקי"ל
להכניס ולהוציא מבתים לחצר ומחצר
רבי יהודה בן פזי: (ז) ד"ה
בשביל כלים ששבתו בבית
כוותיה: לכלים ששבתו לתוכו.
ניתקו וכו' כיון שאין דבר
שבחצר זו להוציאם לחצר
לבתים: מותר לטלטל בכולו. מה
לקיש משום ר' יהודה הנשיא פעם אחת
❖
אחרת (שם עד.). לכלים
מפסיק:
וכן היה אותו איזמל:
שנמצא בתוכו או בגדיו שהוציאן מן
שכחו ולא הביאו איזמל מע"ש והביאוהו
ששבתו בתוכן. ואפילו
דרבי אליעזר שמותי הוא. מב"ש
הן של בעלים הרבה (שם
הבית לתוכו דרך מלבוש $ פושטן
בשבת והיה הדבר קשה לחכמים היאך
כג:). ולא לכלים ששבתו
גליון הש"ס
ומטלטלן בכולו לדברי הכל. דג'
$ וכן מוכח בירושלמי
בתוך הבית. והוציאן לחצר
מניחין דברי חכמים ועושין כר"א חדא
רש"י ד"ה מותר לטלטל
במסכת תרומות בפרק סאה תרומה
מחלוקות הן בעירובין בפרק כל גגות
אסור להוציאן מחצר לקרפף
ט)
דר"א שמותי הוא ועוד יחיד ורבים הלכה
או לגג, דבית וקרפף שתי
בכולה וכו' פושטן
ג)
ד)
לדברי ר' מאיר גגין רשות לעצמן
דתנן התם סאה תרומה טמאה
ומטלטלן. תמי' לי הא מ"מ
רשויות הן ואפילו דחד
כרבים וא"ר אושעיא שאילית את רבי
ומטלטלין מזה לזה ואפילו של בעלים
שנפלה למאה סאין טהורין בית שמאי
גברא (שם). שמותי הוא.
כיון דשבתו בבית אסור
לשון שמתא, שהרי ברכוהו
לטלטלן וכדאיתא להדיא
יהודה הגוזר ואמר לי מבוי שלא נשתתפו
הרבה וחצרות רשות לעצמן לטלטל
אוסרים וב"ה מתירין כו' עד לאחר
כדאמרינן בהזהב (ב"מ נט:)
עירובין דף צא בכומתא
בו הוה ואייתוהו מהאי רישא להאי רישא
מזו לזו בלא עירוב כלים ששבתו וסודרא וצע"ג:
שהודו ר"א אומר תירום ותישרף ואמר
הלכך לא עבדין כותיה
תוספות ד"ה דר"א שמותי
באחרנייתא (נדה ז:). אגב
בגמרא (ו) בן פזי ורבי אייבו בר נגרי
בתוכם אבל לא מגגין לחצרות
א"ל ס"ל למר מבוי שלא נשתתפו מותר
❖
(ב)
שיטפך. ריהטך (שם נג:).
וכו' וכן מוכח בירושלמי.
הוו יתבין ואמרי תנינן אחר שהודו
וקרפיפות רשות לעצמן ולדברי
לטלטל בכולו וא"ל אין א"ל והא זימנין
עיין ביצה דף לד ע"ב
❖
תוספות ד"ה ואומר:
ר"א אומר תירום ותישרף מי הודה
חכמים גגין וחצרות רשות אחת
בעאי מינך ולא אמרת לי (ג) הכי ה) דילמא
רבינו חננאל
למי א"ר אסי מתניתין אמרה כן
וקרפיפות רשות אחת ולדברי ר"ש
אגב שיטפך רהיט לך גמרך א"ל אין אגב
כולן רשות אחת חוץ מן הבתים: א"נ
לאחר שהודו ר"א אומר תירום ותישרף
שלא כרצון רבי אליעזר.
רבינו חננאל (המשך)
שיטפא רהיטא לי גמרי איתמר אמר
רבי
ושקלינן וטרינן בה,
ו)
חצר אית ביה דיורין. כלומר עשויה
ר"א לאו שמותי הוא הרי משמע
ואוקמא רב אשי שלא
את ר' יהודה הגוזר, פי'
זירא אמר רב מבוי שלא נשתתפו בו אין
להשתמש בה תדיר: האי אין בו
דשמותי הוא מתלמידי ב"ש דמינה קא
ברצון ר' אליעזר דשרי
המל, ואמר לי מבוי שלא
אפילו דרך רה"ר, ושלא
נשתתפו בו הוה, ואתיוה
מטלטלין בו אלא בד' אמות אמר אביי הא
דיורין. שהדיורין בבתים הן והבתים
פשיט דב"ש הודו לב"ה. ר"ת כ):
ברצון מחלוקתו, והם
מהאי רישא, להאי רישא.
ניתקו חצרות ונעשו בתים.
מילתא אמרה רבי זירא ולא פירשה
עד
פתוחין לחצירות וחצירות למבוי:
החכמים שחולקים על ר'
אמינא ליה סבירא ליה למר
אליעזר ואומרים אפילו דרך
מבוי שלא נשתתפו בו מותר
זמנין. פעם אחרת: אשכחיה. רבי
פירוש וחשיב כאילו אין
דאתא רבה בר אבוה ופירשה דאמר רב נחמן
גגות ודרך חצירות וכו',
לטלטלו בכולן, א"ל אין
זירא לר' אסי: שמותי הוא. ברכוהו
כאן חצר כלל שהחצר נעשה בית
כו'. איתמר ר' זירא אמר
דרבי עקיבא סבירא ליה
אמר רבה בר אבוה אמר רב ג מבוי שלא
רב מבוי שלא נשתתפו
כוותיהון, אלא ברצון ר'
וכשלא עירבו חשיבי בתים כליתנהו
כדאמרינן בהזהב (ב"מ דף נט:).
נשתתפו בו עירבו חצירות עם בתים אין
בו אין מטלטלין בו אלא
שמעון דשרי דרך גגות
ומיהו חצר לא חשיב כליתא אע"פ
ובתלמוד ירושלמי מפ' שמותי הוא
י)
בארבע. ר' זירא לא פירש
דתנן ר' שמעון אומר
מטלטלין בו אלא בד' אמות לא עירבו
מתלמידי שמאי היה: וא"ר אושעיא.
שאסור לטלטל מתוכו למבוי כיון
שמועה זו היטב עד דאתא
אחד גגות ואחד חצירות
ל)
חצירות עם בתים מותר לטלטל בכולו
ואחת קרפיפות כו'. בעא
רב נחמן אמר רבה בר
שאין (ז) דרך מפסיק בינו למבוי לא
לאותן שהיה קשה עליהן מה ששמעו:
ר' זירא מר' אמי מבוי
אבוה ופירשה משמיה דרב
אמר ליה רב
חנינא חוזאה לרבה מאי
שאילית את רבי יהודה הגוזר. המל
חשוב [כסתום] אבל בתים כסתומות
שלא נשתתפו בו מהו
הכי. מבוי שלא נשתתפו
לטלטל בכולו וכו'. ושתק
בו, אם עירבו חצרות עם
שנא כי עירבו
חצירות עם בתים דניתקו
את התינוקות: ואייתוהו מהאי רישא.
חשיבי כיון שהחצר מפסיק בינם
ר' אמי ולא השיב לו.
בתיהם אין מטלטלין בו
למבוי ודוקא היכא דלא נשתתפו
שהיה התינוק בבית שבראש המבוי
חצירות ונעשו
בתים ורב לטעמיה דאמר
זמנין אשכחיה דקאמר אמר
אלא בארבע, לא עירבו
ז)
ר"ל משום רבי יהודה
חצרות עם בתיהם מותר
בעינן בתים וחצרות פתוחין לתוכו
ואיזמל בבית שבראש האחר שכנגדו.
רב אין המבוי
ניתר
בלחי וקורה עד שיהו
ד
נשיאה פעם אחת שכחו
לטלטל בכולו. א"ל רב
עד כאן דברי ר' אסי: א"ל.
אבל נשתתפו לא בעינן ומשני אפשר
רבי
ולא הביאו אזמל מע"ש
חנינא חוזאה לרבא מפני
בתים
והביאוהו בשבת, והיה
מה כי עירבו עם בתיהם אין
דמבטלי רשות גבי חד דהשתא איכא
זירא אלמא ס"ל למר מדאמר ליה להא
הדבר קשה לחכמים היאך
מטלטלין באותו מבוי אלא
בית דלא חשיב כסתום ולא אמר נמי ניתקו חצרות כולם כיון דשאר
ולא קשיא לך ביה מידי
סבירא לך מותר לטלטל בכולו: הכי
מניחין דברי חכמים ועושין
בארבע, דניתקו חצירות
כר' אליעזר שהן דברי יחיד.
ונעשו בתים, כלומר כיון
גרסינן והא זמנין בעאי מינך ולא אמרת דילמא אגב שיטפא
הבתים אסורין בחצר ופריך בית איכא בתים ליכא ולא מצי למימר
ועוד רבי אליעזר שמותי
שעירבו נעשו בתי החצר
אתיא לך. כשהיית שטוף בגרסתך לחזר על שמועה זו דר"ל עם
דבטלי רשות גבי תרי שהם היו אוסרין זה על זה ולא מצי למימר
הוא. כלומר מתלמידי שמאי
והחצר רשות אחת. ורב
שהשנים עירבו דהא מדקאמר רב לא עירבו משמע לא עירבו כלל:
מרוצת גרסתך אתיא לך הך דר' אושעיא בהדא דאיתמר עלה:
הוא. א"ר אושעיא שאילית
לטעמיה דאמר אין מבוי
ניתר בלחי וקורה עד שיהו
ולא פירשה. אימתי מותר ואימתי אסור: עירבו חצרות. שבמבוי
אפשר
עם בתיהם שבני הבתים מוציאין לחצרותיהן שעירבו בתים הפתוחים לחצר יחד וכן בני חצר האחרת אבל בני החצרות לא נשתתפו במבוי:
אין מטלטלין. במבוי אפי' כלים ששבתו בתוכו אלא בד': לא עירבו חצרות עם בתיהן. שאסורים בני הבתים להוציא מבתיהן
לחצריהם: מותר
לטלטל בכולו. כלים
טעמא: ונעשו בתים.
ששבתו
בתוכו ולקמיה
מפרש
בטלו
לגבי הבתים ואין
שם חצרות עליהם:
בתים