יציאות השבת
פרק ראשון שבת
טו.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
אלא
שלמה גזר לקדשים. תימה דבפ"ק
ולמחר הושוו.
שחזרו בהן ב"ה: קב ומחצה. ירושלמי' שהן ז' לוגין
דפסחים
קיד א מיי' פ"ח מהלכות
א) עדיות
פ"א מ"ב,
(דף יט: ושם)
ב) עדיות
פ"א מ"ג,
שאר אבות הטומאות
וביצה וחומש ביצה למדה מדברית והוא עומר לגלגולת עשירית
קאמר רבי עקיבא זכינו שאין טומאת ידים במקדש ופריך
ג) [ברכות מז. וש"נ],
הלכה ח:
האיפה שחייב בחלה כדכתיב עריסותיכםט) כדי עיסת מדבר והוסיפו
ולימא שאין טומאת ידים וכלים במקדש ומשני רב יהודה ידים קודם
קטו ב מיי' פ"ו מהלכות
ד) עדיות פ"א מ"א נדה ב.,
ה) חגיגה טז., ו) [לקמן יז.
בכורים הלכה טו
שתות בירושלים נמצא שש מדבריות נכנסות בחמש ירושלמיות ולוג
גזירת כלים נשנית א"ל רבה והא תרוייהו בו ביום גזרו דתנן הספר
ע"ז לט: חולין לו:], ז) ע"ז
סמג עשין קמא טור שו"ע
הנשאר וביצה וחומש ביצה עולין ללוג
והידים והכלים כו' והשתא מאי
ח:, ח) [צ"ל בפני],
או"ח סימן תנו סעיף א
ט) [במדבר טו], י) נמצא הו'
ירושלמי שהלוג מדברי ששה ביצים
קפריך רבה והא ידים דקדש דמיירי
וטור שו"ע יו"ד סימן שכד
שלמה גזר לקדשים ואתו אינהו וגזור אף
א
סעיף א:
לוגין חמש שהן ה' רביעי הקב
נכנסין בחמשה ביצים גדולים נמצא
התם שלמה גזר וכלים גזרו בי"ח דבר
לתרומה גופא אמר רב יהודה אמר שמואל
קטז ג מיי' פ"ד מהלכות
שהקב ד' לוגין כצ"ל וכ"ה בפי'
הלוג חסר ביצה גדולה תן ביצה
ויש לומר דר"ע אי"ח דבר קאי
הברטנור' [אולם לפי הגה'
מקואות הלכה ב סמג
י"ח גזרו ובי"ח נחלקו והתניא הושוו בו ביום
מהרש"ל לוגין ה' הוא ס"ד
עשין רמח טור שו"ע יו"ד
וחומש ביצה תחת ביצה גדולה
שהיה מחדש וה"ק זכינו שכשעסקו
נחלקו ולמחר הושוו גופא אמר רב הונא בג'
כאשר לפנינו וכ"ע ובד"ה ה'
סימן רא סעיף טו:
שהחומש הוא שתות מלבר [נוסף]
בי"ח דבר בדיני ידים שלא רצו
קיז ד מיי' פ"ג מהלכות
רבעים צריך למחוק אות ה'
מקומות נחלקו שמאי והלל שמאי אומר
א)
וכ"ה בדפוס ישן],
טומאת משכב ומושב
על הביצה נמצאו ששה ביצים גדולים
לגזור טומאת ידים במקדש ורב
❖
כ) [בתוספ' פ"א], ל) צ"ל
הלכה ד סמג עשין רמג:
מקב חלה והלל אומר מקביים וחכמים
שהן לוג גדול הרי הן ששה לוגים
יהודה דשני ידים קודם גזרת כלים
דשמאי והלל, מ) [פ"א מ"ד
ומי"ב], נ) [וע"ע תוס'
אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב
ירושלמי' דהן קב ומחצה: משהגדילו
נשנית דהיינו בימי שלמה ולהכי לא
ב
עירובין פג: ד"ה שבעה ותוס'
הגהות הב"ח
המדות. היא מדת צפורי שעודפת
ומחצה חייב בחלה משהגדילו המדות אמרו
נקט ר"ע אלא ידים משום דלעולם
פסחים מח: ד"ה חמשה],
ס) [וע"ע תוס' ע"ז ח: ד"ה
(א) גמ' וג' דברים שאמרת
שתות על ירושלמית נמצאו הו' לוגין
הוי זה זכות במקדש
אפילו בימי
י)
(ד)
חמשת רבעים קמח חייבין בחלה ר' יוסי
מלמד כו' ותוס' סנהדרין יד:
משום כצ"ל ותיבת לנו נמחק:
❖
ה': ה' רבעים. לוגין שהן רביעית
שלמה אפילו הכי חוזר ומקשה לו
אומר ה' פטורין ה' ועוד חייבין ואידך הלל
(ב) רש"י ד"ה כי קאמר וכו'
ד"ה מלמד],
ב)
הקב: חמשה ועוד חייבין. דסבר
רבה והא תרווייהו כו' משום דלא
האבות ב"ד עם הנשיאים וכו'
אומר מלא הין מים שאובים פוסלים את
במסכת חגיגה. נ"ב פ' אין
רבי יוסי מדה מדברית היו ביצים
משמע ליה לישנא
הכי:
דורשין דט"ז סוף ע"א:
המקוה שחייב אדם לומר בלשון רבו שמאי
מוסף רש"י
ג)
שלמה גזר כו'. והשתא לא הוי צריך
גדולים משלנו והכי נמי א"ר יוסי
(ג) ד"ה ושמעון הוא
אומר תשעה קבין וחכמים אומרים לא כדברי
כל הנשים דיין שעתן.
שנקרא רשב"ג הנהרג עם
לשנויי דאינהו גזור ולא קבלו
בעירובין בפרק כיצד משתתפין (דף
הרוגי: (ד) תוס' ד"ה אלא
אם ראתה דם די לנו אם
מינייהו אלא אינהו גזור לתלות כו' ואילפא
❖
זה ולא כדברי זה עד שבאו ב' גרדיים משער
פג:) כמה שיעור חצי פרס שני ביצים
וכו' הוי זכות זה במקדש:
תטמא תרומה וטהרות שתגע
קאמר דידים דגזור שלמה תחלתן לשריפה
בהן משעת ראיה ואילך,
האשפה שבירושלים והעידו משום שמעיה
שוחקות והתם מפרש האי ועוד אחד
אלא משמע ליה דקאי אילפא אי"ח
ולא אמרינן כי היכי דהשתא
מכ' בביצה לכל ביצה: הין. י"ב לוג:
ואבטליון ששלשה לוגין מים שאובין פוסלים
דבר [ת"י]:
אשתכח דם בבית החיצון,
ג
מוסף תוספות
שמאי אומר מקב לחלה הלל
אי הות בדקה נמי מקמי
פוסלין. אם נפלו לתוכן קודם
את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם ואידך
הכי הוה אישתכח וכותלי בית
א. דמסכת חלה. תוס'
אומר מקביים. בירושלמיא
שנשלם אבל אם נשלם שוב אינו
ד) שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן והלל
הרחם העמידוהו, וקיימא לן
הרא"ש. ב. שלש סאין
נפסל ואפילו המשיך לתוכן אחרי כן
מפרש טעמא דשמאי והלל משום
בפ' יוצא דופן (נדה מ.)
דהיינו. תוס' הרא"ש.
אומר מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה
כל הנשים מטמאות בבית
ג. דבחצי עומר משערינן
אלף סאה: שחייב אדם כו'. כלומר
דאיפה בי"ח קבים ועשירית מלבר
החיצון (נדה ב.). מפקידה
לפי. תוס' הרא"ש.
וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה
הין אינו לשון משנה אלא לשון תורה
היינו ב' קבין ובאותו שיעור צריך
לפקידה. דשמא עם סלוק
ד. טעמיה דר' יוסי דאמר
אלא מעת לעת ממעט ע"י מפקידה לפקידה
ידיה ראתה וכותלי בית הרחם
ועוד משום. חי' הר"ן.
ד
אלא כך שמעה מפי שמעיה ואבטליון.
להפריש חלה להלל ושמאי סברג דצריך
העמידוהו (שם). לא כדברי
ה. מנא לן דדיני נפשות
ומפקידה לפקידה ממעט על יד מעת לעת
ורבותי מפרשין [בלשון] משה רבינו
ב' חלות לעומר שהיו עושין ממנו ב'
זה. שהחמיר יותר מדי,
תלויים במקום, דהך קרא.
דודאי כולי האי ימים רבים לא
תוס' הרא"ש. ו. כדאמרינן
ותו ליכא והאיכא הלל אומר לסמוך ושמאי
ולבי מגמגם שהרי בכמה מקומות לא
אכילות אחת בבוקר ואחת בערב
ה)
מוקמי ליה כותלי בית הרחם,
(סנהדרין יד:) מצאן אבית
הקפיד על כך: שני גרדיים משער
וכשיעור אכילה אחת חשיב שמאי
אומר שלא לסמוך כי קאמר רב הונא היכא
ולא כדברי זה. שמיקל
פגי והמרה עליהם אין
עיסת מדבר: רבי יוסי אומר ה'
יותר מדי (שם). מעת לעת
המראתו המראה. תוס'
האשפות. במסכת עדיות מפ' למה
כ)
דליכא פלוגתא דרבוותא בהדייהו והאיכא
ממעטת על יד מפקידה
הרא"ש. ז. דלהכי היו
הוזכר שם אומנותם ושם מקומם
פטורין ה' ועוד חייבין. ד דקסבר ראשית
לפקידה. שאם יש ימים
מניחין מלדון דיני נפשות
ו) הבוצר לגת שמאי אומר הוכשר והלל
לומר שלא ימנע אדם עצמו מבית
עריסותיכם שכשיפריש חלה שעדיין
הרבה בין פקידה לפקידה,
משום דבשעת עבירה לא
אומר לא הוכשר בר מיניה דההיא דהתם קא
לא מטמאינן להו לכולהו
היה ב"ד הגדול במקומו.
המדרש שאין לך אומנות פחותה
ישאר כדי עיסת מדבר ואור"ת דאין
טהרות דביני וביני אלא אותם
תוס' הרא"ש. ח. מיתה. תוס'
שתיק ליה הלל לשמאי: יוסי בן יועזר איש
מגרדי שאין מעמידין ממנו לא כהן
למחוק בפרק כלל גדול (לקמן דף עז.)
שנתעסקה בהם מאתמול
הרא"ש. ט. כשהיו דנים דיני
בשעה הזאת, נמצא מעת
צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומא'
נפשות. תוס' הרא"ש.
גדול ולא מלך כדאמרינן בקדושין
ובפ' אלו עוברין (פסחים דף מח.)
לעת ממעטת זמן מפקידה
י. וי"ל דדרשינן כל זמן
על ארץ העמים ועל כלי זכוכית: והא רבנן
(דף פב.) ואין שער בירושלים פחות
דמייתי התם חמשה רבעים ועוד
לפקידה (שם). ומפקידה
שסנהדרין גדולה במקומה
לפקידה ממעטת על
כדין אצל מזבח, אז
משער האשפות והכריעו בעדותן כל
חייבין בחלה דאתיא כר' יוסי נ):
דשמנים שנה גזור דאמר רב כהנא כשחלה
ז)
יד מעת לעת. שאם
שופטים תתן לך בכל
אלא
שלא דנו דיני נפשות.
חכמי ישראל: כל הנשים. הרואות
ר' ישמעאל בר' יוסי שלחו לו ר' אמור לנו ב'
היה זמן מפקידה לפקידה
שעריך לשפוט דיני
מועט מזמן מעת לעת,
נפשות, נסתלקו הם בטלו
דם: דיין שעתן. לטמא טהרות
תימה דוקמת ועלית אל
ה
וג' דברים שאמרת (לנו) משום אביך שלח
(א)
הולכים אחריו להקל, כגון
כל דיני נפשות. תוס' ע"ז
❖
משעת ראייתן ואילך: מפקידה
המקום דדרשינן מיניה (סנהדרין יד:
בדקה עצמה שחרית ומצאתה
ח: [ועי' שבת של מי].
להם כך אמר אבא ק"פ שנה עד שלא חרב
לפקידה. למפרע. בדקה היום ומצאתה
טהורה וחזרה ובדקה ערבית
פז.) מלמד שהמקום גורם לא כתיב
הבית פשטה מלכות הרשעה על ישראל פ'
ומצאתה טמאה, דאמרינן
טהורה ובדקה לסוף שבוע ומצאתה
אלא בזקן ממרא ובזקן ממרא גופיה
לקמן במתני' (שם יא.)
רב נסים גאון
שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ
טמאה חוששין למגעה מבדיקה
לא כתיב אלא בהמראתו שצריך
פעמים צריכה להיות בודקת,
שחרית ובין השמשות, לא
מלא הין מים שאובין
העמים ועל כלי זכוכית מ' שנה עד שלא חרב
ראשונה ואילך שמא עם סילוק ידיה
שימרה עליהם במקומןו אבל לדונו
מטמאינן טהרות של ליל אמש
פוסלין את המקוה. שיעור
ראתה: מעת לעת ממעט על יד
הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות
יכול אע"פ שאין ב"ד הגדול בלשכת
דהא בדקה שחרית ומצאתה
ההין י"ב לוג. והקב יש
טהורה, וליכא למימר דהוי
בו ד' לוגין, הנה בט' קבין
מפקידה לפקידה. שני זמנים הוזכרו
הגזית ואין נראה לומרז דבעינן שיהיו
למאי הילכתא א"ר יצחק בר אבדימי לומר
דם מאתמול בהאי שעתא
ל"ו לוג. ופירושו מבואר
בה למפרע להלך אחר הקל שבהן אם
במקומן בשעת עבירה כמו בזקן
אלא הנך טהרות דמבדיקת
במס' עדיות ובתלמוד בפרק
שלא דנו דיני קנסות דיני קנסות ס"ד אלא
שחרית ואילך מטמאינן,
ערבי פסחים, וקבא מנלן
מפקידה לפקידה יתר על מעת לעת
ממרא דהא בזקן ממרא לא על
אימא שלא דנו דיני נפשות וכי תימא בפ'
דהיינו מפקידה לפקידה.
דארבע לוגי הויא, דתניא
הלך אחר מעת לעת ואם מעת לעת
המראתו לבד מיחייב אלא עד שיחזור
ח
על יד. על כח מפקידה
הלל אומר מלא
[עדיות פ"א]
שנה נמי אינהו הוו והתניא הלל ושמעון
לפקידה הוא בא וממעטו,
יתר על מפקידה לפקידה הלך אחר
לעירו ועשה כהוראתו ואהא לא
הין מים שאובין פוסלין את
כמו פוסל על ידו דיבמות
גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן ח) (לפני)
המקוה, וכמה הין י"ב לוג,
הפקידה: ממעט על יד. ממעט
כתיב מקום ועוד דלא מצינו בשום
(צו.) וכן הרבה (נדה שם).
שמי אומר ט' קבין שהן
הבית מאה שנה ואילו יוסי בן יועזר
אחריו: לסמוך. פלוגתא היא דב"ש
הבוצר לגת. לדרכן בגת
מקום שהיו בודקין אם היו ב"ד בלשכת
ל"ו לוג, אלמא קבא ארבעה
ל)
ט
ולעשות מהן יין, הוכשר.
לוגי הויא. ולוגא מנלן
איש צרידה ויוסי בן יוחנן הוו קדמי טובא
וב"ה גבי מביאין נדרים ונדבות
הגזית בשעת עבירה אם לאוי ס):
לענין טומאה במשקה הנזלף,
דארבעה רביעתא הויא,
אתו דתניא [מנחות דף פו] הין,
וסומכין בי"ט: כי קאמר רב הונא
אלא
הואיל ולכך הן עומדין ניחא
ליה במאי דנפיק מנייהו
וחצי הין ושלישית ההין
היכא דליכא פלוגתא דרבוותא. שלש מקומות שאמר רב הונא לא נחלקו בהן רבותיהן הראשונים אבל סמיכה כל האבות ב"ד (ב) והנשיאים
(ע"ז לט:). פשטה מלכות.
ורביעית ההין [ו]לוג, וחצי
מיוסי בן יועזר עד הלל נחלקו בה במסכת חגיגה : הבוצר.
ענבים לדורכן בגת. דאילו הבוצר לצימוקין משקה היוצא מהם אין מכשירים
[טז.]
שלטה מלכות רומי (שם
לוג ורביעית [הלוג]. אלמא
ח:). בחנויות. מקום בהר
לוג ארבעה רביעיתא הויא,
דלא ניחא ליה: שמאי אומר הוכשרו. ביין הנדלף מהן על גביהן. ואע"ג דאזיל לאיבוד לארץ ששותת מן הסלים גזירה שמא יבצרנו בקופות
הבית וחנות שמו (שם לגירסת
ובגמרא דשתי מדות [שם דף
מזופפות כדמפרש לקמיה (דף יז.): הא שתיק ליה הלל. ולא עמד במחלוקתו כדתניא בפרקין (שם) אותו היום היה הלל כפוף כו':
בחנות) מקום היה בירושלים
פט] אמרו והין תריסר לוגי
וכן שמו (סנהדרין מא.). דיני
הוי דכתיב יהיה זה, זה
המלכות. הרשעה רומי: פשטה. התחילו לכובשן: הלל ושמעון. רבן שמעון בנו של הלל היה: ורבן גמליאל. הוא רבן גמליאל הזקן:
❖
קנסות. אונס ומפתה ושלשים
בגימטריא י"ב לוגי הואי.
ושמעון. הוא (ג) רבי שמעון הנהרג עם הרוגי מלכות והוא היה אביו של ר"ג דצעריה לרבי יהושע בן חנניה (ברכות פ"ד דף כז:) ושעשה
של עבד שנתנה תורה קצבה
מחלוקת עם ר"א בן הורקנוס (ב"מ פ"ד דף נט:): בפני הבית. בעוד הבית קיים: ק' שנה. אחרונים שלפני החורבן התחיל נשיאותו של הלל
אחת ליקר ולזולל, ומאחר
שלא ישבו בלשכת הגזית לא
רבינו חננאל
ופרנסו אלו ארבעה דורות ק' שנה אלמא הלל קודם לחורבן ק' שנה: ואילו יוסי בן יועזר. קדים להלל כמה דורות במסכת אבות מ):
דנו ובטלו דיני קנסות, דכתיב
אתו
בתשלומי כפל שהוא קנס
ואסיק' שלמה תיקן טומאה
אשר ירשיעון אלהים, דהיינו
לידים לקדשים, והלל
מומחין וסמוכין בשם רבי, כדאמרינן בסנהדרין, ומי שאינו סמוך אינו דן דיני קנסות (ע"ז שם). דיני קנסות ס"ד. וכי לשכת הגזית גורמת
ושמאי גזרו לתרומה נמי, ולא קבילו מינייהו, אתו תלמידיהן גזרו וקבילו מנהון. אמר רב יהודה בי"ח דבר נחלקו ובי"ח גזרו, ואסיק'
לדיני קנסות (סנהדרין מא.). אלא שלא דנו דיני נפשות. שאין דיני נפשות בכל מקום אלא בעוד שסנהדרין נוהגת בלשכת הגזית שנאמר
בי"ח שנחלקו בו ביום, למחר הושוו. אמר רב יהודה אמר שמואל בג' מקומות נחלקו שמי והלל שמי אומר מקב חלה כו'. וכולן
(דברים יז) וקמת ועלית אל המקום, מלמד שהמקום גורם, וכיון דחזו דנפשי רוצחים ולא היו מספיקין לדון עמדו וגלו משם (שם).
מפורשים במשנתנו בתחלת עדיות והיא מסכת בחירתא. ארץ העמים. יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו על