קלד: רבי אליעזר דמילה פרק תשעה עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
ומזלפין עליו. את החמין: ביד. אבל לא בכלי. ובגמ' פריך הא אמרת רישא מרחיצין דמשמע כדרכו והדר תני אפילו לזלף עליו
כח א מיי' פ"ב מהל' מילה
א) לעיל פו. ע"ש, ב) [דף
קלז.], ג) רש"ל מ"ז וא"צ
הלכה ח ופ"ב מהל'
בכלי אסור: ספק. כגון ספק בן ח' חדשים [וספק בן ט'] דהוא כאבן בעלמא ואין מילתו דוחה שבת (וספק בן ט'): ר' יהודה מתיר באנדרוגינוס.
שבת הלכה יד סמג עשין כח
למחוק וקאי למאי דהסכים
דאיתרבי מקראי כדמפרש בגמ' לקמן ב): גמ' והא אמרת רישא מרחיצין. ואפילו כדרכו: כיצד קתני. מרחיצין דרישא לאו כדרכו הוא
טוש"ע א"ח סי' שלא סעיף
רבא לפי' דסבר דדיקא
ט:
כוותייהו ולא התיר ת"ק אפי'
דתנא סיפא לפרושי כיצד מרחיצין כגון לזלף ביד ואפילו ביום ראשון: תניא כוותיה דרבא כו': ה"ג ביום השלישי מזלפין עליו ביד. ולא גרסינן
כט ב ג מיי' פכ"א מהל'
לזלף ביום ג', ד) [ויקרא יב],
❖
אבל לא בכלי: אתאן לת"ק. הך סיפא
ה) [לעיל קלב:],
שבת הלכה כו טוש"ע
מתני' מרחיצין את הקטן בין לפני המילה
מי גרע מחמין על גבי מכה. והיכי
תנא קמא אמרה דאילו ר"א אפילו
א"ח סי' שכח סעיף כב:
ל ד ה מיי' שם טוש"ע שם
❖
הרחצה כדרכו שרי: משום דגדול
אסרי רבנן בשלישי אע"ג דאיכא
ובין לאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל
סעיף כג:
הגהות הב"ח
לא סליק בישרא הייא. היינו טעמא
למימר דרב אמרה למילתיה כר"א
לא בכלי ר"א בן עזריה אומר מרחיצין את
א)
(א) רש"י ד"ה אבל לא
דמעשה שכם לאו ראיה גמורה היא
בן עזריה דפסקינן לעיל הלכתא
הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת
כתיתין יבישים חתיכות כצ"ל
תורה אור השלם
❖
משום דגדול אין מכה שבבשרו מעלה
כוותיה משמע ליה דלכ"ע קאמר ועוד
ותיבות וגמי יבש נמחק:
שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים
1 וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
1
ארוכה מהר אבל קטן נתרפא מידי
דאפילו לר"א בן עזריה פריך דמשמע
בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי
ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת
סכנתו מהר: אורי ליה כשמעתיה.
דשרי בשלישי משום סכנה מדמייתי
רבינו חננאל
בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי
ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס: גמ' והא
התיר לו הרחיצה כדרכו ביום ראשון
דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל
קרא ויהי ביום השלישי ורב איירי
א
מתניתין מרחיצין את
הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:
במכה שאין בה סכנה: ואין מונעין
שחל להיות בשבת: איחלש. נעשה
אמרת רישא מרחיצין רב יהודה ורבה בר
הקטן בין לפני המילה
בראשית לד כה
2 וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר
חולה והיה דואג שמא על כך נענש:
ובין לאחר המילה ומזלפין
חמין ושמן. פירש ה"ר יוסף פורת
אבוה דאמרי תרוייהו כיצד תני מרחיצין את
❖
עליו, אבל לא בכלי.
ויקרא יב ג
עָרְלָתוֹ:
אמר בהדי תרגימנא דסבי למה לי.
בשם רבינו שמואל דבמעורבת יחד
הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה כיצד
ואקשי היאך קתני מזלפין
מה היה לי לחלוק כנגד זקנים הללו
מכלל שרחיצה אסורה,
איירי דאי כל חד באפי נפשיה מאי קמ"ל
ב
מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי אמר רבא
והא רישא דמתניתין קתני
מוסף רש"י
רב יהודה ורבה בר אבוה שפירשו
בשמן מתני' היא בפ' שמנה שרצים
מרחיצין. ופרקינן רב יהודה
והא מרחיצין קתני אלא אמר רבא הכי קתני
שאסור להרחיץ: אי אמרת בשלמא
מרחיצין את הקטן ביום
(לעיל דף קיא.) אבל סך הוא את השמן
ורבה בר אבוה אמרו כך
מרחיצין את הקטן בין מלפני מילה בין
השלישי. שאף ביום השלישי
סידור המשנה, מרחיצין את
ת"ק מזלפין. ביום ראשון קאמר
❖
והיינו אפילו על גבי מכה מדקתני בני
מסוכן הוא (לעיל פו.).
הקטן בין לפני המילה ובין
לאחר המילה ביום הראשון כדרכו וביום
ולא איירי בהרחצה כלל אלא בזילוף
מלכים סכין ע"ג מכותיהן שמן וורד
לאחר המילה, והרחצה זו
כיצד היא ע"י זילוף היא
השלישי שחל להיות בשבת מזלפין עליו ביד
היינו דאתא ר"א בן עזריה ופליג
מכלל דבשאר שמן מותר לאחר אפילו
ביד אבל לא בכלי. ואקשי
מוסף תוספות
ואמר מרחיצין: אלא אי אמרת.
אבל לא בכלי ר"א בן עזריה אומר מרחיצין
ע"ג מכה ושמואל נמי היכי הוה פליג :
ג
עליהו רבה והא מרחיצין
א. אפי'. תוס' הרא"ש.
תנא קמא נמי מרחיצין אמר בשני
קתני וזילוף אינה רחיצה.
ולא
את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת
ב. שכן דרך הרפואה. תוס'
ופריק רבא משנתנו הא
הימים ולא פליג ר"א אלא איום שלישי
שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים תניא כוותיה דרבא מרחיצין הקטן
הרא"ש. ג. לקמן בשמעתין,
דקתני מרחיצין ביום ראשון
דקאמר ת"ק מזלפין אף מרחיצין
הלכך צריך לאוקומה
של מילה אם היא שבת
❖
בין לפני מילה בין לאחר מילה ביום ראשון כדרכו וביום השלישי שחל להיות
במעורבין. תוס' הרא"ש.
רחיצה כדרכו בין לפני
ביום השלישי מיבעי ליה: הוו בה.
המילה ובין לאחר המילה,
בשבת מזלפין עליו ביד ר"א בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי
דייקי בה: דאי ס"ד הרחצת מילה
וביום השלישי שחל להיות
שחל להיות בשבת ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויהי ביום
בשבת מזלפין ביד אבל
רב נסים גאון
מי גרע מחמין על גבי מכה. דשרי
לא בכלי, ותניא כוותיה
השלישי בהיותם כואבים וכשהן מזלפין אין מזלפין לא בכוס ולא בקערה ולא
והכא אסרי רבנן בשלישי ג) (לגמרי):
ולא שאני לך בין חמין
דרבא. ואע"ג דתניא כוותיה
שהוחמו בשבת לחמין
לפום דקדוקא דמתניתין
ולא שני כו'. והכא גבי מילה בהוחמו
בכלי אלא ביד אתאן לתנא קמא מאי אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר משום
שהוחמו מערב שבת.
לא מיתקומה כתירוציה,
בשבת עסקינן הלכך בשלישי דליכא
דגדול לא סליק בישרא הייא קטן סליק ביה בישרא הייא ההוא דאתא לקמיה
תמצא נשיאות ונתינות
דהא רבה בנפשיה אורי
סכנתא לא: אמר אביי אנא בעאי
כשמעתיה ואיחלש, ועיין
שבדבר זה ומה שנאמר
דרבא אורי ליה כשמעתיה איחלש רבא אמר אנא בהדי תרגימנא דסבי למה
עליו בפ' כירה [דף לח]
במתניתין שפיר וחזא
דאישני ליה. אני הייתי רוצה לתרץ
דתנן מעשה שעשו אנשי
דלכאורה כתירוציה רהטא,
לי אמרו ליה רבנן לרבא והתניא כוותיה דמר אמר להו מתניתין כוותייהו
אתקפתא זו כדשני ליה רב יוסף מפני
טבריא שהביאו סילון של
וכי עיין בה יאות איתברר
דיקא ממאי מדקאמר רבי אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום
צונן לתוך אמה של חמין.
ליה כתירוציה דרב יהודה
שסכנה היא לו: וקדם רב יוסף
ורבה בר אבוה. דאי
אמרו להם חכמים אם
השלישי שחל להיות בשבת אי אמרת בשלמא תנא קמא מזלפין קאמר
ושנייא ליה. דודאי מתניתין חמין
בשבת כחמין שהוחמו
כתירוציה דידיה, דאוקמא
היינו דקאמר ליה ר"א בן עזריה מרחיצין אלא אי אמרת תנא קמא מרחיצין
בשבת אסורין ברחיצה
למתניתין שאמרו חכמים
שהוחמו בשבת נמי שרי בימים
[וכו'] ומותרין בשתיה.
מרחיצין ביום ראשון בשבת
ביום הראשון קאמר ומזלפין ביום השלישי האי רבי אלעזר בן עזריה
הראשונים ולר"א אף בשלישי מפני
ואוקימנה כר' שמעון
כדרכו ומזלפין ביום שלישי
שחל להיות בשבת, ר'
דאסורין להשתטף בהן כל
שמניעת חמין סכנה היא לו: אין
אומר מרחיצין אף מרחיצין מיבעי ליה כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר
גופו. ולענין חמין שהוחמו
אלעזר בן עזריה אומר
נותנין כו'. קס"ד גזרה משום שחיקת
הלכה כר"א בן עזריה הוו בה במערבא הרחצת כל גופו או הרחצת מילה
מערב שבת אמר שמואל לא
אף מרחיצין ביום שלישי
הותרו לרחוץ בהן אלא פניו
שחל להיות בשבת, היה
סמנין כשמואל דטעמיה משום הכי
אמר להו ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה מסתברא הרחצת כל גופו דאי
וידיו ורגליו, ותניא כוותיה
צריך לומר, מפני שאמרו
הוא והיינו דקאמר אבל נותן חוץ למכה
דשמואל חמין שהוחמו
חכמים יום ג' שחל להיות
ס"ד הרחצת מילה מי גרע מחמין על גבי מכה דאמר רב אין מונעין חמין
דלא מוכחא מילתא דלרפואה: מוך
בשבת מזלפין, בא הוא
מערב שבת למחר רוחץ
ושמן מעל גבי מכה בשבת מתקיף לה רב יוסף ולא שני לך בין חמין
בהן פניו ידיו ורגליו אבל
ואמר מזלפין ואף מרחיצין.
יבש וספוג יבש. דלאו לרפואה היא
לא ירחוץ בהן כל גופו,
אלא מכיון שלא אמר
שהוחמו בשבת לחמין שהוחמו מע"ש מתקיף לה רב דימי וממאי דהכא
אלא שלא ישרטו בגדיו הקשים מכתו:
ולר' שמעון מותר להשתטף
כך, שמעינן מינה שלא
בהן כל גופו. ובפרק חבית
הזכירו חכמים ביום ג'
בחמין שהוחמו בשבת פליגי דילמא בחמין שהוחמו בע"ש פליגי אמר אביי
אבל לא כתיתין יבישים (א) וגמי יבש.
שחל להיות בשבת לא
[דף קמז] תמצא שיחזק דבר
אנא בעאי דאישני ליה וקדם ושני ליה רב יוסף מפני שסכנה הוא לו
חתיכות בגדים דקות משום דמסו
זה של ר' שמעון שמתיר
רחיצה ולא זילוף, וממילא
להשתטף בהן כל גופו,
שמעינן דלית להו לרבנן
וגזרו משום שחיקת סמנין: קשיא
איתמר נמי כי אתא רבין א"ר אבהו א"ר אלעזר ואמרי לה א"ר אבהו א"ר
אסור לרחוץ בהן כל גופו.
ביום השלישי לא רחיצה
כתיתין אכתיתין. רישא שרי מוך
ולא זילוף. ר' אלעזר
יוחנן א הלכה כר"א בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו
בן עזריה אומר מרחיצין
יבש דהיינו כתיתין וסיפא אסר
מע"ש בין הרחצת כל גופו בין הרחצת מילה מפני שסכנה היא לו:
את המילה ביום השלישי
כתיתין: חדתי. חדשים שלא היו
שחל להיות בשבת שנאמר
גופא אמר רב אין מונעין חמין ושמן מעל גבי מכה בשבת ושמואל אמר
על גבי מכה מעולם מסו עתיקי לא
ויהי ביום השלישי בהיותם
נותן חוץ למכה ושותת ויורד למכה מיתיבי ב אין נותנין שמן וחמין על
כואבים וכ"ש ביום ראשון.
מסו: ה"ג שמע מינה הני כתיתין
וקיי"ל כר' אלעזר בן עזריה
גבי מוך ליתן על גבי מכה בשבת התם משום סחיטה תא שמע אין
מסו: ערלתו ודאי דוחה השבת.
דאמרינן א"ר אבהו א"ר
יוחנן הלכה כר' אלעזר בן
נותנין חמין ושמן על גבי מוך שעל גבי מכה בשבת התם נמי משום
דבהאי קרא וביום השמיני ד) דילפינן
עזריה בין בחמין שהוחמו
מיניה ה) אפילו בשבת כתיב בסיפיה
סחיטה תניא כוותיה דשמואל אין נותנין חמין ושמן על גבי מכה בשבת
בשבת ובין חמין שהוחמו
ג
מע"ש, בין הרחצת כל
ערלתו דמשמע מיעוטא ערלתו של
אבל נותנין חוץ למכה ושותת ויורד למכה תנו רבנן נותנין על גבי
ד
גופו בין הרחצת מילה
זה ולא של אחר ולמעוטי ספק אתא:
מפני שסכנה היא לו. גופא
המכה מוך יבש וספוג יבש אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין קשיא
אמר רב אין מונעין חמין
אנדרוגינוס
כתיתין אכתיתין לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי אמר אביי שמע
ושמן מע"ג מכה בשבת,
ה
ושמואל אמר נותנין חוץ
מינה הני כתיתין מסו: ספק ואנדרוגינוס כו': תנו רבנן ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת
2
למכה ושותת ויורד למכה.
ואע"ג דקיי"ל רב ושמואל
ולא
הלכה כרב באיסורי, הכא
הלכה כשמואל דתניא כוותיה, אין נותנין חמין ושמן ע"ג מכה בשבת אבל נותן חוץ למכה ושותת ויורד למכה. תנו (רב) [רבנן] נותנין ע"ג מכה מוך יבש וספוג יבש אבל לא גמי יבש ולא כתיתין יבשין. קשיא כתיתין אכתיתין,
רישא קתני נותנין ע"ג המכה מוך יבש והוא כתיתין, והדר תני ולא כתיתין יבשין. ופרקינן לא קשיא הא בחדתי, והוא מוך יבש מותר שאין חשובין כרטייה, אבל כתיתים ישנים אסורין. ועלה אמר אביי ש"מ האי נקרא מסו, פי'
נקרא היא כתיתין והן סמרטוטין יבשים שיש עליהם טינוף צואה ריעי, כדגרסינן בע"ז ליתו נקרא מקיקלתא וכו'. ת"ר ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת