קלה: רבי אליעזר דמילה פרק תשעה
עשר שבת
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
כתנאי
יש יליד בית כו'. תימה היכי משמע ליה מתוך הך
ונתחדשה הלכה. דמי
שאמו טמאה לידה נימול בח' ולא אחר: יוצא
לה א מיי' פ"א מהל' מילה
א) [יבמות עב.], ב) [מגילה
הלכה יא טוש"ע א"ח
ו: נזיר יח: תמור' יח.],
דופן. שנקרעת אמו: שתי ערלות. שני עורות זה על זה ו). ואמרי לה
ברייתא דרבי חמא תלי טעמא בטומאת לידה לעולם
ג) ר"מ מ"ז, ד) ב"ק פח: צ.
סי' שלא סעיף ה וי"ד סי'
שני גידין: אבל לשמנה ודאי מהלינן. ואע"ג דיוצא דופן אין אמו
אימא לך דסבר יוצא דופן נימול לח' והאי דמצריך טבילה בשפחה
רסו סעיף י:
ב"מ צו. ב"ב נ. קלו: קלז.
לו ב מיי' שם הלכה ז סמג
יבמו' לו: [גיטין מז: מח.
טמאה לידה: הא בהא תליא. וחילול שבת תלי במילה לח' דמי
משום דבענין אחר אינה חשובה גיורת עד שתטבול כדנפקא לן
ערכין כו:], ה) [יבמות שם
עשין כז טוש"ע י"ד סי'
שנימול לח' דוחה שבת ומי שאינו
ביבמות בפרק החולץ (דף מו.)א:
רסב סעיף ג וסימן רסו
ודף פ:] נדה מד: [תוספ'
כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה.
פט"ז], ו) [עי' רש"י יבמות
נימול לח' אינו דוחה השבת דכי
סעיף י:
ונתחדשה הלכה איני והא איתמר יוצא דופן
לז ג ד מיי' שם הלכה ד ה
עב. ד"ה שתי ערלות],
כתיבז) וביום השמיני דילפינן מיניהח)
פירש בקונטרס דהוי מצי
א) ומי שיש לו שתי ערלות רב הונא ורב חייא
ז) [ויקרא יב], ח) [לעיל
סמג שם טוש"ע י"ד סי'
ואפילו בשבת בנימול לח' כתיב:
קלב.], ט) [פרשת לך לך סימן
למימר כגון שלקח שפחה מעוברת
רסז סעיף א:
בר רב חד אמר מחללין עליו את השבת וחד
❖
לח ה מיי' שם הלכה יג
ט],
כתנאי. הא דרב אסי: ה"ג הא
וילדה קודם טבילה אלא רבותא נקט
אמר א אין מחללין עד כאן לא פליגי אלא
ופ"א מהל' יבום
מילתא בשאלתות דרב אחאי ט) כיצד
דאפילו בטבלה ואח"כ ילדה משכחת
וחליצה הלכה כב ופ"ב מהל'
לחלל עליו את השבת אבל לשמנה ודאי
ב
רוצח ושמירת נפש הלכה ו
הגהות הב"ח
לקח שפחה (א) ואחר כך ילדה זהו
לה מקנת כסף נימול לא'ב וקשה לר"י
ופ"א מהל' אבל הלכה ו
מהלינן ליה ב) הא בהא תליא כתנאי יש יליד
מקנת כסף שנימול לשמונה לקח
דא"כ ת"ק דלעיל ה"ל למינקט נמי הך
(א) רש"י ד"ה ה"ג הא
סמג עשין נא ועשין דרבנן
בית שנימול לאחד ויש יליד בית שנימול
ב טוש"ע י"ד סי' שמ סעיף
מילתא וכו' כיצד לקח
שפחה וולדה עמה זהו מקנת כסף
רבותא ואמאי קאמר (ב) מקנת כסף
שפחה מעוברת ואח"כ
ל וסי' שעג סעיף ד וסי'
שנימול לאחד לקח שפחה ונתעברה
לשמנה יש מקנת כסף שנימול לאחד ויש
נימול כו' אפילו לקח מעוברת נמי
ג
וכו' שנימול לשמונה כגון
שעח סעיף ו וטוש"ע אה"ע
שלקח שפחה מעוברת
אצלו וילדה זהו יליד בית שנימול
סי' קנו סעיף ד:
אלא שלקח זה שפחה וזה עוברה
מקנת כסף שנימול לשמנה יש מקנת כסף
לט ו מיי' פ"ד מהל'
והטבילה ואח"כ ילדה:
לח' רבי חמא אומר הטבילה ואחר
אלא ודאי לקח זה שפחה וזה עוברה
שנימול לא' ויש מקנת כסף שנימול לשמונה
(ב) תוס' ד"ה כגון שלקח
מאכלות אסורות
כך ילדה זהו יליד בית שנימול לח'
זה וכו' הך רבותא ואמאי
הלכה ד (ופ"ג מהל'
הוי שפיר דומיא דלכם וכגירסת
ד
כיצד לקח שפחה מעוברת ואח"כ ילדה זהו
ג
קאמר לקח שפחה וולדה
איסורי מזבח הלכה ח)
ילדה ואח"כ הטבילה זהו יליד בית
שאילתות דרב אחאי נראה לר"י
עמה זו היא מקנת כסף
סמג לאוין עה וקלג עשין
מקנת כסף הנימול לשמונה לקח שפחה
❖
שנימול לא' בשלמא לר' חמא משכחת
שנימול לאחד אפילו לקח
קעח:
דגרס כגון שלקח שפחה וולדה
ה
❖
וולדה עמה זו היא מקנת כסף שנימול לאחד
מעוברת נמי:
לה יליד בית כדקתני מקנת כסף
עמה מיהו תימה לר"י דהוה מצי
ויש יליד בית שנימול לשמנה ד כיצד לקח
שנימול לשמנה כגון שלקח שפחה
למינקט רבותא אפילו בלא ולדה
ו
תורה אור השלם
שפחה ונתעברה אצלו וילדה זהו יליד בית
ואחר כך ילדה נימול לא' נמי כגון
גליון הש"ס
עמה כגון שלקח שפחה מעוברת
1 וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה
שלקח שפחה וולדה עמה אלא לת"ק
הנימול לשמנה רב חמא אומר ילדה ואח"כ
וילדה קודם טבילה וי"ל דניחא ליה
גמ' שלקח זה שפחה וזה
בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים
עוברה. עיין בשער המלך
כו'. ובספרים שלנו כתיב נימול לאחד
בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה
הטבילה זהו יליד בית שנימול לאחד הטבילה
למינקט כדקתני בברייתא במילתיה
פי"ב מהל' (נדה) [נדרים]
במדבר יח טז
הוּא:
נמי כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה.
דת"ק ועוד אומר ר"י דמשום דהנך
2 שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי
ואחר כך ילדה זהו יליד בית הנימול לשמנה
ה"י ובקצות החושן סי' רט
ונראה בעיני דהא דלא גריס
סעיף א ובספר כתובה בדף
יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים
קראי נימול לאחד ונימול לשמונה
ותנא קמא לא שני ליה בין הטבילה ואח"כ
יא בתד"ה (א"ה) [מטבילין]:
תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי
בשאלתות כגון שלקח זה שפחה וזה
דיליד בית ומקנת כסף כתיבי בפרשת
שם שמנת ימים בבהמה.
וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה
ילדה בין ילדה ואח"כ הטבילה דאע"ג דאין
❖
עוברה משום דקשיא ליה מאי דוחקיה
עי' מנחות דף לז ע"א תד"ה
ויקרא כב כז
לך לך הלכך ניחא לאשכוחינהו בכה"ג
לַיְיָ:
❖
אמו טמאה לידה נימול לשמנה (אמר רבא) ג)
שומע אני:
לאוקמיה בשני לקוחות ולשנויי גירסא
דשייך קודם מתן תורה דלא הוה
בשלמא לר' חמא משכחת לה יליד בית נימול
דסיפא מרישא דקתני לקח שפחה
מוסף רש"י
טבילה ואע"ג דיליד בית נימול לא'
רבינו חננאל
לא' יליד בית נימול לח' מקנת כסף נימול לא'
וולדה זהו מקנת כסף שנימול לא':
לר' חמא לא משכחת לה אלא אחר
כל ששהה ל' יום באדם.
יש יליד בית שנימול לא'. דתרי קראי
ומקנת כסף נימול לח' ילדה ואח"כ הטבילה
משנולד חי שלשים יום (יבמות
ומקשינן עלה וכל שאמו
מתן תורה בילדה ואח"כ טבלה מיהו
לו:) שחיה שלשים יום (שם
טמאה לידה נימול לשמונה
כתיבי ביליד בית ומקנת כסף חד
זהו יליד בית שנימול לאחד הטבילה ואח"כ
כל מה שיכול לקיים לפני מתן תורה
פ:). אינו נפל. ואפילו לא
ומי שאין אמו טמאה לידה
כתיב ביה ח' וחד לא כתיב ביה ח'
מקיים: כגון שלקחה ע"מ שלא
כלו לו חדשי עיבור, דאמרינן
אינו נימול לשמנה, והרי
ילדה זהו יליד בית שנימול לח' מקנת כסף
(בראשית יז) המול ימול יליד ביתך
לשבעה נגמרה צורתו ואשתהי
יוצא דופן שאין אמו טמאה
להטבילה. וכדמפר' ביבמות בפרק
נימול לשמנה כגון שלקח שפחה מעוברת
עד שמיני (שם פ:) ופוטר
לידה, דתניא וילדה עד
ומקנת כספך ולא מפרש ביה לח'
החולץ (דף מח:) דלקח על מנת שלא
את אמו מן החליצה (שם לו:).
שתלד ממקום הולד פרט
והטבילה ואח"כ ילדה מקנת כסף נימול לאחד
ימים וכתיב (שם) ובן שמונת ימים
ספיקא הוי. וחולצת ולא
ליוצא דופן, ר' שמעון אומר
לגיירו יכול להשהותו הרבה:
מתייבמת, ודוקא אי מספקא
כגון $ שלקח זה שפחה וזה עוברה אלא
יוצא דופן הרי הוא כילוד
כל ששהה שלשים יום באדם וח'
ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד
לן אי כלו לו חדשיו אי לא,
וחייבין עליו קרבן ובלבד
לת"ק בשלמא כולהו משכחת להו אלא יליד
בית ומקנת כסף ומסתברא דהאי
אבל אי קים לן דכלו לו חדשיו
שהוא פטור מחמש סלעים.
ימים בבהמה. אינן שוין דיום
תנן במסכת נדה (מג:) תינוק
ואיתמר יוצא דופן ומי שיש
דמפרש ביה לשמנה היינו היכא דדמי
בית נימול לאחד היכי משכחת לה א"ר ירמיה
שמנה כלאחר שמנה כדמוכח לקמן
בן יומו פוטר מן היבום
לו ב' ערלות, רב הונא
❖
לישראל מעליא שנולד בביתו של
בלוקח שפחה לעוברה הניחא למ"ד קנין
(יבמות לו:).
ורב חייא בר רב, חד אמר
דעבד להו עיגלא תילתא ביומא
ד)
מחללין עליו את השבת
ישראל משקנאו דדומיא דלכם בעינן
פירות לאו כקנין הגוף דמי אלא למ"ד קנין
דשבעה וקאמר אי איתרחיתו עד
וחד אמר אין מחללין עליו
דכתיב בההוא קרא ימול לכם כל
את השבת, עד כאן לא
מוסף תוספות
לאורתא הוה אכלינן מיניה ויום
פירות כקנין הגוף דמי מאי איכא למימר
זכר והדר יליד בית ומקנת כסף.
פליגי אלא לחלל עליו את
שלשים כלפני שלשים כדתנן בבכורות
אמר רב משרשיא בלוקח שפחה ע"מ שלא
א. והוי כלוקח שפחה
השבת אבל ודאי לשמונה
הלכך לקח שפחה מעוברת וילדה
שלא להטבילה דשמעתין.
מהלינן ליה. ופרקינן הא
בפ' יש בכור לנחלה (דף מט.) ואפילו
להטבילה תניא ר"ש בן גמליאל אומר כל
ה)
ה
הרי זה מקנת כסף דגוף שלם הוא
תוס' הרא"ש. ועי' חכמת
בהא תליא, האומר מחללין
רבי עקיבא דפליג לא קאמר אלא
שלמה, מהרש"א, ושפ"א.
עליו את השבת סבר נימול
ששהה ל' יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו
במעי אמו וקנאו שנימול לח' דדומיא
1
ב. כגון שלקח זה שפחה
דמספקא אם הוא כלפני שלשים או
לח' והאומר אין מחללין
מבן חדש תפדה $ שמנת ימים בבהמה אינו
דלכם הוא שנולד ברשותו של ישראל.
וזה עובר דלא הוי דומיא
סבר אינו נימול לשמונה.
ו
כלאחר שלשים ולענין אבילות אפילו
ואמרינן דברי רבה כתנאי,
דלכם. תוס' הרא"ש. ג. לקח
לקח שפחה וולדה עמה שכבר ילדתו
נפל שנאמר 2 ומיום השמיני והלאה ירצה
ר"ע מודה דהוה כלפני שלשים משום
זה התנא שאמר לקח
שפחה וולדה עמה. תוס'
ואע"פ שלא עברו עליו ח' ללידתו
שפחה ועוברה עמה נימול
הרא"ש. ד. כיון שהאם
לקרבן וגו' הא לא שהה ספיקא הוי
דהלכה כדברי המיקל באבל:
לח', פי' קנה שפחה
והעובר שניהם של ישראל
מלו מיד כדכתיב המול ימול וגו'
מימהל
מימהל
גויה ועוברה, נמצא זה
הם. תוס' הרא"ש ועי'
דלאו דומיא דלכם הוא. לקח שפחה
העובר מקנת כסף, וקודם
מהרש"א. ה. נימול לאחד.
שיטבלנה עודה בגיותה
תוס' הרא"ש. ו. לר' חמא
ונתעברה אצלו לא הוי עובר מקנת כסף אלא יליד בית שנימול לח' דדומיא דלכם הוא. ולקמיה מפרש יליד בית הנימול לאחד אליבא דת"ק:
ילדתו כיון שיגיע ליום
מקנת כסף נמול לאחד.
❖
רבי חמא אומר. הטבילה לשם עבדות וחלה עליה שם תורת שפחת ישראל דנתחייבה בכל מצות שהאשה חייבת בהן והויא טמאה לידה
שמיני חייב למולו ואע"פ
תוס' הרא"ש.
זהו יליד בית שנימול לח': ילדה והטבילה זהו יליד בית שנימול לאחד. דכל שאין אמו טמאה לידה אין ממתינין לו לח' כרב אסי: בשלמא
שילדתו בגיותה שאינה
טמאה לידה, ואמר התנא
לרבי חמא. דשני בין הטבילה ואחר כך ילדה לילדה ואח"כ הטבילה: משכחת לה. כולהו יליד בית נימול לאחד ילדה ואח"כ הטבילה יליד
זהו מקנת כסף הנימול
רב נסים גאון
בית נימול לח' הטבילה ואח"כ ילדה ושניהם בשנתעברה אצלו דלא הוי מקנת כסף. מקנת כסף נימול לח' כגון שלקח שפחה מעוברת
[לשמונה] דלא כרבה. ורב
הניחא למאן דאמר קנין
אחא אמר ילדה כו'. קיי"ל
וילדה לאחר שהטבילה. מקנת כסף הנימול לא' כגון שלקח זה שפחה וזה עוברה דכיון דאין לבעל העובר חלק באמו לאו דומיא דלכם הוא.
פירות [לאו] כקנין הגוף
דכולהו תנאי מא"י אינון
ה"ה נמי דמצי לפלוגי במקנת כסף בין ילדה ואחר כך הטבילה בין הטבילה ואחר כך ילדה ולמימר מקנת כסף נימול לא' כגון שלקח שפחה
דמי, אלא למאן דאמר קנין
לפיכך קרי להו רבי בר
פירות (לאו) כקנין הגוף
מתלת דוכתי, דאע"ג דתנאי
מעוברת ועוברה וילדה ואחר כך הטבילה אלא רבותא אשמעינן דאפילו בהטבילה ואח"כ ילדה משכחת לה. והא דשני מקנת כסף נימול
דמי. ומחלוקת היה על זה
אינון קרי להו רב, רב
לא' לרבי חמא מלת"ק ולא אמר כגון שלקח שפחה וולדה עמה משום דאם כן ילדה קודם טבילה היא ומאי איריא נולד קודם שלקחה
בין ר' יוחנן ובין ריש לקיש,
אבא בהאשה שנפלו לה
נכסים, ורב אבא נמי בג'
אפילו נולד משלקחה נמי לרבי חמא נימול לא': אלא יליד בית נימול לא' היכי משכחת לה. הא ודאי דומיא דלכם הוא הואיל ולאו בטומאת
ותמצא מחלוקתם בהרבה
מקומות מן התלמוד.
שאכלו כאחד ורב חמא
לידה תליא לדידיה: בלוקח שפחה לעוברה. ואפילו מישראל דהויא טמאה לידה שכבר טבלה לאו דומיא דלכם הוא הואיל ואין לו חלק
במסכת גיטין בפרק השולח
בהדא דוכתא. ורב אחא
באמו: הניחא כו'. פלוגתא דר"ל ורבי יוחנן בבבא בתרא (דף קלו.): שלקחה על מנת שלא להטבילה. דלא שייכא בה תורת חיובא דמצות
גט לאשתו [דף מז] איתמר
אמר ילדה ואח"כ הטבילה
המוכר שדהו לפירות ר'
מאחר שאין אמו טמאה
כלל דלאו דומיא דלכם הוא אבל לטומאת לידה לא חיישינן בילדה ואח"כ הטבילה: ופדויו. בבכור אדם כתיב: מבן חדש. מדתלי בהכי
יוחנן אמר מביא וקורא ריש
לידה אינו נימול לשמונה
שמע מינה עכשיו נתברר שהוא בן קיימא ולא קודם לכן: הא לא שהה. שלשים יום באדם ובבהמה ח' ימים ספיקא הוי. הש"ס פריך עלה:
לקיש אמר מביא ואינו
אלא ליום אחד כרבה. וזהו
קורא, ר' יוחנן אמר מביא
שאמר רבה, לרב חמא דבעי
מימהל טבילה, משכחת לה יליד
וקורא קנין פירות כקנין
הגוף דמי, ריש לקיש אמר
בית נימול לשמונה, כגון
מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ובבא בתרא בפרק יש נוחלין [קלו] מכר הבן בחיי האב וכו'. ובמס' יבמות שהטבילה ואח"כ ילדה, מקנת כסף נימול לשמונה כגון שלקח שפחה ועוברה עמה. וגם זו הטבילה ואח"כ ילדה, ומפני מה לא
פירש בה טבילה, כיון שהפריש מקודם לזה בין הטבילה ואח"כ ילדה ובין ילדה ואח"כ הטבילה
בפרק החולץ [לו] כמו כן. וזאת אחת מג' הלכות כריש לקיש כמו שאמר רבא הלכתא כריש לקיש בהני תלת חדא הא, אבל בכל
(מימי) [מי] לא שמעת לה. לקח שפחה ועוברה עמה זהו מקנת כסף שנימול לשמונה. לקח זה שפחה וזה עובר זהו יליד בית
מקום שיש מחלוקת בין ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן לבד מהני תלת.
שנימול לאחד דברי הכל הוא. כי פליגי בילדה ואח"כ הטבילה ת"ק סבר גם זה יליד בית נימול לשמונה, ורב אחא סבר זה יליד
בית נימול לאחד. ושאר השמועה פשוטה היא. תניא רשב"ג אומר כל ששהה באדם שלשים יום אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה. שמונת ימים בבהמה אינו נפל שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה. הא לא שהה ספק.