קלו: רבי אליעזר דמילה פרק תשעה עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואם
אשת כהן היא אינה חולצת. הקשה ה"ר משה מבהיים ותחלוץ
אם אשת ישראל היא. אם אינו כהן זה שנתקדשה לו ומותר בחלוצה:
מז א מיי' פ"ב מהל' יבום
א) [ביבמות לו: איתא
משרשיא], ב) בכורות מב.
הלכה כא סמג עשין נ
חולצת. מן הספק ואח"כ תנשא. ואם כהן הוא שאם תחלוץ תהא
ומה בכך הא אמרי' בס"פ שני דיבמות (דף כג.) דספק חלוצה
ערכין ד: נדה כח:, ג) [דף
טוש"ע אה"ע סי' קסד סעיף
היכא דנכנסה שריא דתנן התם אם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם
אסורה לו סמכינן אדרבנן ואמרינן לאו נפל הוא ואינה חולצת:
קלז.], ד) [שם כד.], ה) [דף
ז:
מח ב מיי' פ"א מהל' ערכין
קיט:], ו) [גיר' רש"א וסופו
לאורתא אמר רבא הכי. כדקאמרת דאחת זו ואחת זו חולצת: ולצפרא
ואמרינן בגמ' ד)תני שילא אפילו שניהם כהנים מ"ט חלוצה דרבנן ועל
❖
הלכה ה:
להחמיר הוא הלכך לא שייך
הדר ביה. ואמר אשת כהן אינה
ספק חלוצה לא גזרו ואומר רבי דהאי
התם יושב ובטל ועוד סבר רבי
חולצת: אמר ליה. רב שרביא
דאינה חולצת בשמעתין לא משום
כו' ולא גבי חובה והוי קולא
אם אשת ישראל היא חולצת אם אשת כהן
א
כיון שאינו מחויב שום קרבן],
תורה אור השלם
לרבינא: שריתוה. בלא חליצה
שאם חלצה (לא) יהא מחויב להוציאה
היא אינה חולצת ורב שרביא משמיה
ז) ס"א אלא טומטום די"ל
א)
אלא כיון דאפשר בלא חליצה מוטב
ועבריתו אדרבן שמעון יהא רעוא
1 וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן
שהמקרא חושבו לא זכר ולא
דרבא אמר אחת זו ואחת זו חולצת אמר ליה
❖
נקבה דיש מהם זכרים כו',
עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים
דתשרון חלב באכילה: לא לכל
שלא תחלוץ שלא להוציא לעז על בניה
רבינא לרב שרביא באורתא אמר רבא הכי
שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים
אמר ר"י. לא לכל דבר אמר ר"י
כעין שמצינו בפרק בתרא דיבמות
שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
לצפרא הדר ביה אמר ליה שריתוה יהא
ויקרא כז ג
הגהות הב"ח
(דף קיט.) דתנן האשה שהלך בעלה
דאנדרוגינוס זכר הוא אלא לענין
2 וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיָה
רעוא דתשרו תרבא: ר' יהודה מתיר וכו':
וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה
מילה בלבד דיליף ליה מריבויא דקרא
(א) תוס' ד"ה הזכר וכו'
עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל:
❖
אמר רב שיזבי אמר רב חסדא לא לכל
בבכורות בפרק על אלו מומין
כדלקמןג): שאם אתה אומר. זכר הוא
ויקרא כז ד
מת בעליך לא תנשא ולא תתייבם
וכו' אין לך מום גדול:
לכל דבר: בערכין יערך. האומר
אמר רבי יהודה אנדרוגינוס זכר הוא שאם
עד שתדע שמא מעוברת צרתה ואמר
(ב) בא"ד אמר ליה רבא
אלא מעתה וכו': (ג) בא"ד
ערכו עלי יעריכהו: הזכר. ה'
בגמ' ולעולם אמר זעירי ג' לעצמה
ה)
מוסף רש"י
אתה אומר כן בערכין יערך ומנלן דלא
דכיון דאמרת: (ד) בא"ד
ט' לחבירתה וחולצת ממ"נ פי' שאם
יתירא קדריש. וגבי נקבה דריש ואם
מיערך דתניא הזכר ולא טומטום
אם אשת ישראל היא. אם
אלא טומטום דיש לומר
ב)
1
נתעברה צרתה וילדה מותרת לשוק
יתירא
ולא טומטום ואנדרוגינוס:
שאין המקרא חושבו לא
זה שקידשה ישראל הוא, שאם
ואנדרוגינוס יכול לא יהא בערך איש אבל
זכר ולא נקבה דיש מהן
תחלוץ מן היבם לאחר קדושין
בלא חליצה ואם לא נתעברה הרי
והא זכרים: (ה) בא"ד מהזכר
לא תיאסר על בעלה (יבמות
יהא בערך אשה תלמוד לומר הזכר 2 ואם
חליצה פוטרת ר' יוחנן אמר לעצמה
דמ"מ ה"א נהי: (ו) בא"ד
לו:). אם אשת כהן היא.
וסתם ❖
נקבה היא זכר ודאי נקבה ודאית
ולא
טומטום ואנדרוגינוס
דקרא יתירא איכא למעט:
ואם זה שקידשה כהן הוא,
ב
ג' לחבירתה לעולם ופריך ותחלוץ
שאם תחלוץ תיאסר עליו,
ממ"נ ומשני גזירה שמא יהא ולד של
אינה חולצת. וסמכינן אולד
(שם). הזכר. והיה ערכך
רבינו חננאל
קיימא ונמצא מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דילמא איכא דהוי בחליצה ולא הוה בהכרזה ואמרו קא שרו חלוצה לכהונה אלמא אנו מעגנין
הזכר, ומריבויי דה"א נפקא
אשה זו לעולם משום טעמא דנמצא מצריכה כרוז לכהונה ולכך אין אנו מניחים לחלוץ וכל שכן הכא שיש לימנע יותר מחליצה ואיכא למיחש
לן ולא טומטום (בכורות מב.).
אם אשת ישראל היא
אבל יהא בערך אשה.
טפי שלא יאמרו קא שרו חלוצה לכהן. מ"ר: ואם אשת כהן היא אינה חולצת. דחי הוא אפילו כי לא שהה כרבנן כדאי' בהחולץ (יבמות
חולצת אם אשת כהן היא
ערך איש ואשה אין שוין,
אינה חולצת. ורב שרביא
דף לו: ושם) והא דאמרינן לעיל דהלכה כרשב"ג היינו דוקא באשת ישראלא אבל באשת כהן לא קי"ל כוותיה להצריכה חליצה הואיל ואשת כהן
כדמפרש בפ' בהר סיני (שם).
משמיה דרבא אמר אחת זו
היא. מ"ר: דתניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס. השתא משמע דדריש מלשון זכר ונקבה ולא מיתורא דה' דהזכר ואם נקבה דאם
ואם נקבה. מריבויי דאם
ואחת זו חולצת. א"ל רבינא
ב
נפקא לן ולא טומטום (שם,
לרב שרביא באורתא אמר
לא כן מאי קפריך בסמוך ומ"ש גבי מילה מאי קרא צריך במילה לרבות אנדרוגינוס והא אדרבהג צריך מיעוט גבי ערכין למעוטי אנדרוגינוסד
❖
.
רבא הכי כי דאמרת לצפרא
וכעי"ז נדה כח:)
אלא ע"כ לאו מיתורא דקרא ממעט ליה מערך איש ואשה אלא ממשמעות דזכר ונקבה הלכך צריך קרא במילה לרבות אנדרוגינוס וכ"מ
הדר ביה. א"ל יהא רעוא
דתשרי תרבא, כלומר עתה
נמי דגבי קידוש ממעט אנדרוגינוס בלא שום ייתור כדמוכח בפרק טרף בקלפי ביומא (דף מג. ושם) דאמר תנן התם הכל כשרים לקדש
תאסר ואחר שעה תתירה,
מוסף תוספות
כו' ומפרש אשה מנלן אמר קרא ונתן ולא ונתנה כו' ומההיא טעמא דממעט אשה ממעט אנדרוגינוס וקשה לרבי דבנדה פרק המפלת (דף כח:
יהי רצון שתתיר אף החלב.
א. בתוס' הרא"ש מוסיף:
והילכתא כרבינא משמיה
ושם) מייתינן הך מילתא דערכין וקאמר טעמא דכתב רחמנא הזכר ואם נקבה הא מזכר ונקבה לחוד לא הוה ממעט להו אלמא מיתורא
לחומרא. ב. דלא אפשר,
דרבא, דהאמר רבינא דהדר
דואם וה' דהזכר קדריש ואומר רבי דודאי מיתורא קדריש כדמשמע התם והא דאיצטריך כל זכר גבי מילה לרבות אנדרוגינוס כי היכי
סמכינן אדרבנן ושריא
ביה רבא מההיא. ר' יהודה
בלא חליצה. תוס' בכורות
מתיר באנדרוגינוס, פי'
דלא נילף מערכין ומשום הכי גבי קידוש לא צריך קרא למעט אנדרוגינוס דילפינן מערכין וממילה לא ילפינן דאית לן למילף מערכין לחומרא
ה
מט. ד"ה כיום (ולכאורה י"ל
למולו בשבת. אמר רב
ופסול לקדש והא דאמר רב בהמפלת (גם זה שם) טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן ואודם כאחת אין חייבין על ביאת מקדש ושורפין עליו
דהולכים דלא כשיטת תוס'
שיזבי אמר רב חסדא לא
את התרומה ונפקא ליה התם ביאת מקדש מדכתיב מזכר ועד נקבה תשלחו זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס ופריך התם
הרא"ש שהבאנו שהבין דהלכה
לכל א"ר יהודה אנדרוגינוס
כרבנן, אלא כרש"י ומאירי
זכר הוא, שאם אי אתה
וכל היכא דכתיב זכר ונקבה למעוטי טומטום ואנדרוגינוס והתניא כו'ו דטעמא דכתב רחמנא הזכר ואם נקבה כו' והשתא מאי קפריך דבלא
וריטב"א ופי' הר"ן כאן
אומר כך יערך. ומנ"ל דלא
יתור נמי שפיר ממעט טומטום ואנדרוגינוס משום דילפינן מערכין וי"ל דכי גמרי מערכין לחומרא כמו גבי קידוש אבל לקולא לפוטרו מביאת
דמשמע שיטתייהו דסמכינן
מערך, דתניא הזכר ולא
ארבנן לגבי הא, ויל"ע.) ג. גבי
טומטום ואנדרוגינוס כו',
מקדש כשראה לובן ואודם כאחת לא ילפינן מערכין אלא אדרבה ילפינן ממילה לחומרא לחייבו על ביאת מקדש מיהו קשה לרבי מהא דתני ופשוטה היא.
מילה ניחא דסתם זכר הוי
בבכורות בפרק אלו מומין (דף מב. ושם) הזכר ולא הנקבה כשהוא אומר למטה זכר שאין תלמוד לומר להוציא טומטום ואנדרוגינוס והשתא
אנדרוגינוס בכלל. תוס'
הרא"ש. ד. מיתורא דה"א.
אמאי איצטריך קרא למעט טומטום ואנדרוגינוס שאינם קדושים לעולה תיפוק ליה משום דילפינן מערכין לחומרא דהיינו חומרא שאין קדושה
תוס' הרא"ש. ה. דכיון דגלי
חלה עליהם וצריך להביא קרבן אחר ובדוחק אומר ר"י דאדרבה היא קולא שאם לא מצא אלא אנדרוגינוס יהא יושב ובטל כעין שמצינו גבי
בערכין דלא הוי בכלל זכר
וכו' (ו)מילה נמי הוה
סוכה בפרק לולב הגזול (דף לו:) דתניא ר' יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בד' מינים שבלולב והדין נותן ומה לולב שאינו בלילות כבימים
ילפינן אי לאו דגלי קרא
כו' אמרו לו כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין לא מצא ד' מינין יהא יושב ובטל ומיהו לא דמיא שפיר לההיא דהתם
ד'כל זכר'. תוס' נדה כח:
ודאי סופו להקל שאם לא ימצא ד' מינים כל ימי סוכה נמצא המצוה עוברת וא"א לעשותה עוד אפילו ימצא אחרי כן אבל גבי קרבן אם אינו
ד"ה הא. ו. גבי ערכין. תוס'
נדה כח: ד"ה הא. ז. כגון
מוצא עכשיו אלא אנדרוגינוס אחר זמן ימצא וא"כ תחילתו ו)וסופו להחמיר הוא ועוד אומר רבי דההוא קרא דהזכר גבי עולת נדבה הוא
שאמר 'הרי זו עולה'. תוס'
דכתיב ולא גבי חובה הלכך לא שייך התם יהא יושב ובטל כיון שאינו מחויב שום קרבן. מ"ר: הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס.
נדה כח: ד"ה הא. ח. והוי
ז
ח
קולא שאינו קדוש, דלא
בבכורות בפרק (א) אלו מומין (מב. ושם) אמר סמי מכאן טומטום דתנן התם טומטום ואנדרוגינוס אין שוחטין עליו לא במקדש ולא במדינה
הוה ילפינן מערכין לקולא
רבי ישמעאל אומר אין מום גדול מזה וחכ"א אינו בכור אלא נגזז ונעבד ואמר בגמ' אר"ח מחלוקת באנדרוגינוס אבל טומטום דברי הכל
אלא ממילה לחומרא,
ולהכי אצטריך קרא. תוס'
ספיקא הוא וקדוש מספיקא אמר ליה (ב) אלא מעתה בערכין יערך אלמה תניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס ומשני סמי מכאן טומטום ומשמע
נדה כח: ד"ה הא. (ועי'
דהכי פריך אלמה תניא הזכר ולא טומטום (ג) וכיון דאמרת דספיקא היא אצטריך קרא למעוטי ספיקא ומאי קשיא דבשלמא בההיא סוגיא דלעיל
מהרש"ל ומהרש"א).
דהתם פריך גבי אנדרוגינוס איצטריך קרא למעוטי ספיקא שפיר פריך שהרי אין סברא לומר שיהא ספק לפסוק דודאי ברור למקרא אם הוא
זכר או נקבה ואם הוא אמת שהפסוק חושבו זכר למה ימעטנו שלא יהא קדוש לעולה ואם קרא חשיב ליה נקבה א"צ לכתוב למעטו (ד) ז)אלא
טומטום ודאי צריך קרא שיש מהן זכרים ויש מהן נקבות וכי האי גוונא שייך שפיר למקרא למעטו כיון שהוא ספק לנו אם הוא זכר או נקבה כעין
שמצינו גבי מעשר בהמה דתנן בפ' בתרא דבכורות (דף נח:) ומייתי לה בפ"ק דב"מ (דף ו:) קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין ומפרש התם
טעמא דעשירי וודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק וכן בנגעים ספק בהרת קדמה לשער לבן או שער לבן קדם לבהרת ונפקא לן בשלהי מסכת
נזיר (דף סה.) דטהור מדכתיב לטהרו או לטמאו שפתח הכתוב תחילה בטהרה ונראה לר' דה"פ מילתא דרב חסדא אבל טומטום קדוש מספיקא
משום דכל כמה דמצינן לאוקמי קרא למעט אנדרוגינוס דממעטי להו רבנן מדכתיב הזכר כדדריש התם לעיל לית לן לאוקמי לקרא למעוטי טומטום
משום דאם הוא זכר ודאי אין סברא למעוטי ואם הוא נקבה אין צריך קרא דהשתא פריך שפיר מערכין דלא הוה לן למעוטי טומטום כיון דאיכא
לאוקמי קרא לאנדרוגינוס לית לן למעוטי טומטום מיניה דליכא למימר ואם נקבה לאנדרוגינוס לא איצטריך דכבר מיעטנוה מהזכר (ה) מ"מ הוה
אמינא נהי דמעטיה קרא מערך איש מיהו לא גרע מאשה ויהא לו לכל הפחות ערך אשה הלכך לאנדרוגינוס נמי אצטריך ואם נקבה לפיכך
הוצרכו לתרץ סמי מכאן טומטום והא דתני בפ"ק דחגיגה (דף ד. ושם) זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס ולא פריך מינה בבכורות לרב חסדא
ולישני סמי מכאן טומטום ונראה לר' משום דקרא יתירא (ו) למעט טומטום דתרי זכורך כתיבי והא דפריך בפ"ק דחגיגה בשלמא אנדרוגינוס
איצטריך סד"א הואיל ואית ליה זכרות ליחייב קמ"ל דבריה הוא בפני עצמו אלא טומטום ספיקא הוא איצטריך קרא למעוטי ספיקא ומשני כשביציו
מבחוץ ונראה לרבי דשפיר פריך דהתם ודאי לא הוה צריך קרא למעוטי טומטום דפשיטא בלא קרא דלא מייתי עולת ראייה דהיכי נעביד מספיקא
לא מייתי על תנאי דאם נקבה הוא תהא עולת נדבה דהא עולת ראייה לא בעי סמיכה ואסור לסמוך משום עבודה בקדשים [ועולת נדבה בעי
סמיכה] ואם לא יסמוך טוב שלא יביא כמו שמצינו גבי פסח בפסחים פרק האשה (דף פח:) דתניא חבורה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצאה
יבלת באחת מהן כולן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני כו' עד דפריך ונייתי מותר הפסח ומשני משום סמיכה דאילו מותר
הפסח בעי סמיכה ואילו פסח לא בעי סמיכה אלמא משום סמיכה נמנעים מלעשות פסח כ"ש מלהביא עולת ראייה ובבכורות על מילתא
דרב חסדא לא הוה מצי לשנויי כשביציו מבחוץ דכ"ש דלא הוה ליה
לקרא למעוטיה. מ"ר. וקשה
לי לרב
חסדא אמאי ממעט רב בנדה
טומטום