רבי אליעזר דמילה פרק תשעה עשר שבת קלז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא סתם ספרא הוא דבתורת כהנים תניא לה ל) וסתם ספרא רבי
טומטום שראה לובן ואודם מביאת מקדש וכ"ת משום דאיכא קרא
מט א מיי' פ"ו מהל' פרה
א) [עירובין צו: וש"נ],
ב) יומא מג. יבמות עב: ערכין
הלכה ב סמג עשין
יהודה מ): לקדש. מי חטאת לתת אפר על המים: מכשיר בקטן ופוסל
יתירא (ב) דדריש לה לטומטום דכתיב מזכר ועד נקבה תשלחו ואי
ג. פרה פ"ה מ"ד, ג) פסחים
רלב:
באשה. טעמיה מפרש בסדר יומא בפ"ג נ): ובאנדרוגינוס. שמע
למעוטי אנדרוגינוס גרידא לא ה"ל למיכתב אלא זכר לא היא דאי לא
נ ב ג מיי' פ"ב מהל' שגגות
עב. כריתות יט:, ד) [צ"ל
אליעזר], ה) פסחים עב. ע"ש,
הלכה ח:
מינה דרבי יהודה כאשה משוי ליה: כל זכר. ריבויא הוא:
כתב אלא זכר א"כ ה"א אשה לא מחייב' בביאת מקדש מדכתיב
נא ד מיי' פ"א מהל' מילה
ו) [צ"ל אליעזר], ז) [יבמות
מתני' ושכח ומל את של אחר
זכר ולא כתיב אדם ושמא י"ל דלית
לד.], ח) ערכין ח:, ט) יבמות
הלכה יב סמג עשין כח
עא., י) ג"ז שם:, כ) יבמות
השבת בשבת חייב. דטעה בדבר
ליה לרב דר"ח דאיכא אמורא נמי
טוש"ע י"ד סי' רסו סעיף
וסתם ספרא רבי
יהודה אמר רב נחמן
(א) א)
מז: עא:, ל) [בחוקתי פרשה
ח':
דפליג עליה בבכורות וא"ת ומאי
מצוה ולא עשה מצוה הוא ועבד ליה
בר יצחק אף אנן נמי תנינא הכל כשרים
נב ה מיי' שם הלכה טז
ג], מ) [סנהדרין פו.], נ) [דף
ב)א
איצטריך רב למעוטי אנדרוגינוס והא
חבורה שלא לצורך ובהא אפילו רבי
מג.], ס) [לעיל סט.],
סמג שם טוש"ע י"ד
לקדש חוץ מחש"ו רבי יהודה מכשיר בקטן
❖
ע) [במדבר טו],
סי' רסב סעיף ב:
יהושע מודה: אחד למול בשבת ואחד
איהו ס"ל בפרק הערל ביבמות
נג ו ז מיי' פ"ב מהל' מילה
ופוסל באשה ואנדרוגינוס ש"מ ומאי שנא
למול בע"ש ושכח ומל את של ע"ש
(דף פג.) דאנדרוגינוס ספיקא הוא
הלכה ג ה סמג שם
מילה משום דכתיב המול לכם כל זכר:
טוש"ע י"ד סי' רסד
1
תורה אור השלם
בשבת ר"א מחייב חטאת. דמילה
(ג) ואיצטריך קרא למעוטי ספק מיהו
❖
מתני' ג) מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול
סעיף ה ו:
שלא בזמנה אינה דוחה שבת. ואע"ג
הא לא קשיא דה"א כשראה לובן
1 זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ
אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל
דטעה בדבר מצוה שהיה טרוד באותו
ואודם כאחת יתחייב ממ"נ אבל הא
בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ
רב נסים גאון
אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל
❖
את של אחר השבת בשבת חייב אחד למול
של שבת ומתוך כך טעה בזה ואף בזה
תימה כיון דסבר רב אנדרוגינוס
בראשית יז י
זָכָר:
עשה מצוה שהרי ראוי הוא למול אלא
ספיקא הוא אמאי קאמר רב מזכר
אף אנן נמי תנינא הכל
בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של
כשירין לקדש חוץ מחרש
שאינו דוחה שבת ס"ל לר"א טעה
ועד נקבה זכר ודאי נקבה ודאית
ע"ש בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת $ ורבי
שוטה וקטן וכו'. זו
הגהות הב"ח
בדבר מצוה ועשה מצוה שיש בה חיוב
ואם הוא זכר ימעט אותו מזכר ואם
יהושע פוטר: גמ' רב הונא מתני חייב
המשנה במס' פרה בפרק
(א) גמ' וסתם ספרא ר'
ה', ולענין קידוש מי חטאת
חטאת חייב. ורבי יהושע פוטר דס"ל
הוא נקבה ימעט אותו מנקבה ומיהו
יהודא. נ"ב וצ"ע מן מס' נדה
נתכוונה. א) לומר שבעת
רב יהודה מתני פטור רב הונא מתני חייב
טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור:
י"ל דמשום טומטום נקטיה דפעמים
דף מו: (ב) תוס' ד"ה הזכר
שישארו ציצין המעכבין את
דתניא אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלקו רבי הוי זכר ופעמים הוי נקבה:
גמ' רב הונא מתני. במתניתין
יתירא למעוטי לה
המילה הרי הוא ערל עדיין,
לטומטום: (ג) בא"ד ספיקא
ואם הוא כהן אסור לוכל
הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס.
❖
אלעזר ור' יהושע על מי שהיו לו ב' תינוקות
ברישא חייב לדברי הכל כדתנינן לה
ד)
הוא וכי איצטריך:
בתרומה, כמו ששנינו במס'
יבמות [דף ט] הערל וכל
אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת
אנן: ורב יהודה מתני ברישא פטור.
תימה לרבי דבפרק אלו
הטמאין לא יאכלו בתרומה.
דמוקי לה בשכח ומל את של ע"ש
מומין (בכורות דף מב.) גבי בכור
ושכח ומל את של אחר השבת בשבת
והזכירו בתלמוד המחלוקת
גליון הש"ס
בשבת ופלוגתא היא בשל אחר השבת
מצריך הזכר הזכרים למעוטי טומטום
שהיתה בין ר' אליעזר ובין
שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהיו לו
מתני' ור' יהושע פוטר. עי'
ר' עקיבא בתורת כהנים
בשבת: שהוא חייב. דאע"ג דטריד
ואנדרוגינוס משמע התם דמהזכר
ב' תינוקות א' למול בע"ש וא' למול בשבת
מנחות דף סד ע"א תד"ה
במה שכתוב [ויקרא כב]
❖
במצוה וטעה בה כיון דלאו מצוה
לחודיה לא הוה ממעט לה והכא
ואפי' נתכפר:
איש איש מזרע אהרן,
ושכח ומל את של ע"ש בשבת שר' אליעזר
ומה שכתוב [שם] תושב
שעדיין לא הגיע זמנו למול חייב:
ממעטין ליה מהזכר לחודיה:
כהן ר' אליעזר גמר לערל
מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר ושניהם לא
מל בגזירה שוה לערל מפסח,
אלא מע"ז.
שהוקשו כל חטאות
רבינו חננאל
למדוה אלא מעבודת כוכבים ר' אליעזר סבר
ור' עקיבא אמר איש איש
שבתורה לחטאת ע"ז ס) דכתיב תורה
לרבות את הערל. סליק
ומסקינן בה ומאי שנא גבי
כעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים אמר רחמנא לא תעביד וכי עביד
אחת יהיה לכם וגו' בפרשת שלח לך
פרק רבי אליעזר
מילה, דכתיב המול לכם כל
זכר, כל לרבות. ויש מי
אנשים ע) גבי קרבן ע"ז: ור' יהושע
מיחייב ה"נ לא שנא ורבי יהושע התם דלאו מצוה הכא מצוה רב יהודה
א) זה לפרש את המשנה אלו
שאומר הילכתא כרבנן
❖
התם. עובד עבודת כוכבים לא עשה
מתני פטור דתניא א"ר מאיר לא נחלקו ר"א ורבי יהושע על מי שהיו לו
הן ציצין כו'.
דאמרי ספק ואנדרוגינוס
ב
מצוה: ה"ג רב יהודה מתני פטור
אין מחללין עליו את השבת,
ב' תינוקות אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש
ואין הלכה כר' יהודה.
דתניא אמר ר"מ לא נחלקו ר"א ורבי
ומדחזינן רב חסדא דריש
בשבת שהוא פטור על מה נחלקו על מי שהיו לו ב' תינוקות אחד למול
מוסף רש"י
יהושע על שהיו לו שני תינוקות אחד
לטעמיה דר' יהודה ש"מ
אחר השבת וא' למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת שר"א
הכל כשרים לקדש. כל
הילכתא כוותיה. מתניתין
למול ע"ש כו': ה"ג ורבי יהושע התם
הטהורים כשרים לקדש מי
מי שהיו לו ב' תינוקות
מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר ושניהם לא למדוה אלא מעבודת כוכבים
ג
לא טריד במצוה הכא טריד במצוה.
חטאת, אפילו אשה, אבל ערל
אחד למול אחר השבת
וטמא לא רבי (יבמות עב:).
ר"א סבר כעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים אמר רחמנא לא תעביד וכי
ואחד למול בשבת, ושכח
טרוד להתעסק במצוה גמורה שהרי
לקדש. לתת מים על האפר
ומל את שלאחר השבת
עביד מיחייב ה"נ לא שנא ור' יהושע התם לא טריד מצוה הכא טריד מצוה
אחד מהם זמנו היום וטרוד לבו למהר
בכלי חרס (יומא מג.) לערב
בשבת חייב וכו'. רב הונא
מים חיים באפר חטאת (ערכין
מתני חייב, ורב יהודה מתני
ולעשות ומתוך טרדו טעה ומל את
תני ר' חייא אומר היה ר"מ לא נחלקו רבי אלעזר ורבי יהושע על מי שהיו
ה)
ו)
. ושכח ומל של אחר
פטור. פי' רב הונא מתני
ג.)
זה שאין בו מצוה כלל: ושכח ומל של
לו ב' תינוקות א' למול בע"ש וא' למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת
השבת בשבת. דטעה בדבר
חייב דמוקים ליה למתניתין
מצוה ולא עשה מצוה הוא,
כר"ש, דאמר ר"ש לא
ע"ש בשבת שהוא חייב. לקמיה מתרץ
שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהיו לו ב' תינוקות א' למול אחר השבת
דעדיין לא הגיע זמנו, ומודה
נחלקו ר' אלעזר ור' יהושע
לה: דלא ניתנה שבת לידחות. שאין
ר' יהושע דחייב (פסחים עב.).
על מי שהיו לו א) דקיי"ל
וא' למול בשבת ושכח ומל של אחר השבת בשבת ז)שר"א מחייב חטאת ור'
את של ערב שבת בשבת.
לו תינוק שיהא זמנו היום הלכך לא
סתם משנה ר' מאיר ובהא
יהושע פוטר השתא רבי יהושע סיפא דלא קא עביד מצוה פוטר רישא דקא
קסבור שהוא של שבת וזה
תנא דבי ר' חייא פליגי
היה טרוד היום במצוה שלא היה
של ערב שבת היה אתמול
עליה. ורב הונא דמוקים לה
עביד מצוה מחייב אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש
מוטל עליו כלום לעשות ולא היה לו
חולה או אנוס ומילה שלא
כר' שמעון כוותיה עבדינן.
בזמנה אינה דוחה את השבת
לטעות: מתני' נולד בין השמשות
וחלוקת ר' אליעזר ור'
דלא ניתנה שבת לידחות סיפא ניתנה שבת לידחות א"ל רב אשי לרב כהנא
דהואיל ועבר זמנה ימתין
יהושע דברים ברורין הן,
נימול לט'. שהרי ליום שמיני של מחר
רישא נמי ניתנה שבת לידחות לגבי תינוקות דעלמא להאי גברא מיהא לא
עד למחר (שם). ור' יהושע
(שנים) ושניהם מע"ז
מתני'
פוטר. דטעה בדבר מצוה
למדוה דהא איתקשא כל
הוא נימול ושמא בין השמשות יום הוא
ח)ד קטן נימול לשמנה לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולי"ב
איתיהיב:
ועשה מצוה פטור, ואע"ג
התורה כולה לע"ז, ר'
ונימול לט': היה היום ע"ש. א"א
דחילל שבת ועשה שלא כדת,
אליעזר סביר כע"ז מה ע"ז
לא פחות ולא יותר הא כיצד כדרכו לשמנה נולד לבין השמשות נימול לט'
מכל מקום מצות מילה קיים
אמרה תורה לא תעבוד ואם
למולו בשבת הבאה דשמא ט' הוא
ביה"ש של ע"ש נימול לעשרה יו"ט לאחר השבת נימול לאחד עשר ב' ימים של
(שם). רישא כגון שקדם
תעבוד ע"ז בשגגה מכל
והויא ליה מילה שלא בזמנה ואינה
ר"ה נימול לשנים עשר קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא: גמ' אמר
ומל של שבת בע"ש.
מקום חייב חטאת, כן אמרה
ט)
שנתחלף לו אתמול של שבת
דוחה שבת וצריך להמתין עד לאחר
תורה בשבת המחלל השבת
בע"ש ומלו בע"ש ועדיין
שמואל ה חלצתו חמה נותנין לו כל ז' להברותו איבעיא להו מי בעינן מעת
בשגגה מ"מ חייב חטאת.
השבת שהוא עשירי: חל יו"ט להיות
לא נודע טעותו וסבור שזה
ור' יהושע סבר התם לגבי
לעת ת"ש דתני לודא יום הבראתו כיום הולדו מאי לאו מה יום הולדו לא
אחר השבת. אין מילה שלא בזמנה
י)
העומד של שבת הוא, ואע"ג
ע"ז לא נתכוין לקיים
דטריד ביה דרמיה מצוה
דוחה אותו ונימול לי"א: גמ' חלצתו
המצוה, הכא בשבת נתכוין
בעינן מעת לעת אף יום הבראתו לא בעינן מעת לעת לא עדיף יום הבראתו
עליה כפי מחשבתו, וגם עשה
לקיים מצות מילה לפיכך
חמה. נשלף ממנו החולי ויצא מגופו:
מיום הולדו דאילו יום הולדו לא בעינן מעת לעת ואילו יום הבראתו בעינן
מצוה, אפילו הכי חייב משום
פטור הוא. והילכתא כר'
דלא ניתנה שבת לידחות
מעת לעת: מתני' אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב
יהושע וכדמתני ר' שמעון,
דתני לודא. שם חכם: יום הבראתו
כ)ו
אצלו, וסיפא ניתנה שבת
אחד למול ערב שבת ואחד
כיום הולדו. ממתינין לו כיום הולדו:
לידחות אצל של שבת וטעה
למול בשבת ושכח ומל את
העטרה ואינו אוכל בתרומה ז ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין
בדבר מצוה פטור ואפילו לא
של שבת בע"ש ואת של
מאי לאו. יום הולדו דווקא קאמר
מל
עשה מצוה לר' מאיר פטור
ע"ש בשבת שפטור, כי מ"מ
דלא בעינן מעת לעת: לא. כיום
(שם). ב' ימים של ר"ה
מצוה עשה ואע"פ שמל
הולדו דקתני למיתב ליה ז' מיהו עדיף יום הבראתו מהא דבעינן מעת לעת ומהא ליכא למשמע מידי: מתני' ציצין. רצועות של בשר
נימול לי"ב. כיצד, נולד בין
בט'. אבל בזמן ששכח ומל
השמשות של ערב שבת אינו
את של אחר השבת בשבת
שנשארו מן הערלה: עטרה. היא שפה גבוה המקפת את הגיד סביב וממנה משפע ויורד לראשו: ואינו אוכל בתרומה. אם כהן הוא
נימול בשבת דשמא תשיעי
כיון שלא עשה מצוה כי בז'
דילפינן ביבמות (ד' ע.) שערל אסור בתרומה: ואם היה בעל בשר. שהיה שמן ונראה בשר שלמעלה מערלתו לאחר שניטלה ערלה
הוא דבין השמשות ספק יום
מלו אפילו ר' יהושע מודה
ספק לילה, ואם יום הוא
שחייב חטאת וכן הלכה.
כולה כאילו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד: מתקנו. ומשפע
באיזמל מאותו עובי: מפני מראית העין. שלא יהא נראה כערל:
נמצא שבת יום תשיעי ומילה
וכל היכא דפליג[י] ר'
פרע
שלא בזמנה אינה דוחה לא
אליעזר ור' יהושע הלכה
שבת ולא יו"ט, ואם חלו שני
כר' יהושע חוץ ממקומות
ימים טובים של ר"ה אחר אותו שבת אינו נימול עד יום שלישי שהוא שנים עשר ללידתו (ערכין ח:). חלצתו חמה. שהיה חולה ונתרפא
ידועים וזה אינו מהם. וכן רב הונא הילכתא כוותיה דשכיח גבי ריש גלותא, וגרסינן הילכתא כוותין או הילכתא כוותייכו וכו'.
ונתחלצה ונשתלפה ממנו חמה (יבמות עא.). יום הבראתו כיום הולדו. צריך להמתין שמונה ימים (יבמות עא:). מאי לאו. הכי
מתניתין קטן נימול לשמונה לתשעה כו'. קטן חולה אין מלין אותו עד שיבריא. אמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל ז'
קאמר מה יום הולדו כו' (שם). עדיף יום הבראתו. והא דתני לודאה יום הבראתו כיום הולדו, הא אתי לאשמעינן שצריך להמתין עד
להברותו. והלכתא כשמואל דיהבינן ליה מאחר שחלצתו חמה שבעת ימים מעת לעת להברותו. וזה מפורש ביבמות בפרק הערל
יום שמיני (שם). ציצין. חתיכות בשר, שלא נפרעת המילה כהלכתה (יבמות מז:) או: שלא חתך כל הערלה (שם עא:). עטרה. שורה
וכל הטמאים בתחילתו. מתני' ואלו הן ציצין המעכבין את המילה.
גבוהה שסביב הגיד וממנה הולך ומשפע מעלה ולמטה (שם מז:).
א) [נראה לעין דחסר פה כמה תיבות וכצ"ל על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל של אחר השבת
בשבת שהוא חייב וכו' ורב יהודה מתני פטור דתניא אמר ר"מ וכו' ומהדר לאוקמי מתני' כר"מ משום דקיי"ל דסתם משנה ר"מ וכו'].