קלז: רבי אליעזר
דמילה פרק
תשעה
עשר
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מל
גמ'
ולא פרע את המילה כאילו לא מל.
פרע. גילה: רוב גובהה. לא
תימה אמאי איצטריך
תימא רוב העטרה דקתני מתני'
נד א מיי' פ"ב מהל' מילה
א) יבמות מז: עא:,
ב) [תוספ' פט"ז], ג) [מנחות
הלכה ד סמג עשין כח
רוב היקפה אלא אפילו רוב גובהה במקום אחד: קטן המסורבל
למיתני האי כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה
טוש"ע י"ד סי' רסד סעיף
מב. תוספ' ברכות פ"ו כל
מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה: אבי הבן
בבשר. פלטר"י בלע"ז ששמן ועב ולאחר שנימול נראה כמכסהו:
הענין עד סופו], ד) הג"מ
ד:
נה ב מיי' שם הלכה ג
יעב"ץ ז"ל ניקד צוה בחירי"ק,
אומר כו'. רבינו שמואל גריס אבי הבן ברישא והדר המל אומר
כל זמן שמתקשה. ומתוך הקישוי מתפשט בשרו: בדשמואל גרסינן
ה) [נדרים לב.], ו) לעיל קכה:
טוש"ע שם סעי' ה:
ונראה מהול במתניתא גרסינן ואינו
וכבר הנהיג לעשות כן לברך אבי הבן
נו ג מיי' שם הלכה ה טור
עירובין מד. סוכה כז:,
ז) [תוספ' סוכה פ"א לעיל
נראה מהול: איכא בינייהו נראה
קודם המילה משום דלהכניסו להבא
וש"ע שם סעיף ו:
מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל:
א
נז ד מיי' פ"ג מהל' מילה
קכה: וש"נ], ח) [תוספ'
גמ'
ואינו נראה. לשמואל נראה מהול
משמע כדאמרינן בפ"ק דפסחים (ד'
אמר רבי אבינא א"ר ירמיה בר אבא
הלכה א סמג שם טוש"ע
מגילה פ"א] ביצה כח. לו:
א)
הוא דאין צריך למולו הא נראה
ז. ושם) בלבער כ"ע לא פליגי דלהבא
י"ד סי' רסה סעיף א:
מגילה ז: לעיל ס: קכד.,
אמר רב בשר החופה את רוב גובהה של
ב
נח ה מיי' שם הלכה ד סמג
ט) [פסחים ז.], י) [ועי' תוס'
ואינו
נראה צריך למתניתא אינו
משמע ועוד ט) דכל המצות מברך
מנחות נג: ד"ה בן], כ) [עי'
עטרה: ואם היה בעל בשר וכו': אמר
שם טוש"ע י"ד סי' רסח
נראה
הוא דצריך הא נראה ואינו
עליהן עובר לעשייתן ור"ת החזיר
א
סעיף ה:
תוס' דפסחים סח: ד"ה מה
❖
שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו
נט ו מיי' שם הלכה ה סמג
ראיה רשות],
נראה אינו צריך: אשר קידש ידיד
המנהג לקדמותו וגרס המל ברישא
שם טוש"ע י"ד סי' רסז
כ"ז שמתקשה ונראה מהול אינו צריך למול
מבטן.
והדר אבי הבן כמו שכתוב בכל
יצחק קרי ידיד על שם אשר
סעיף יב:
א ז מיי' פכ"א מהל' שבת
ואם לאו צריך למול במתניתא תנא רשב"ג
אהבת (בראשית כב): מבטן. דקודם
הספרים וכן מוכח כולה סוגיא
תורה אור השלם
ב)
הלכה יז ופ"ג מהל' י"ט
אומר קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל
מדקאמר העומדים שם אומרים כשם
שנולד נתקדש למצוה זו דכתיב (שם יז)
ג
1 כֹּה אָמַר יְיָ אִם לֹא בְרִיתִי
הלכה יז סמג לאוין סה עה
טוש"ע א"ח סי' שטו סעי' ט
שהכניסו לברית מכלל שכבר הכניסו
אבל שרה אשתך וגו' והקימותי את
ב
זמן שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למולו
יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם
וסי' שיט סעיף ט וסי' תקי
וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:
❖
❖
בריתי אתו היינו מילה: בשארו.
ועוד דגבי גר דבסמוך גרס ברישא
ואם לאו אינו צריך למולו מאי בינייהו איכא
סעיף ד:
ירמיהו לג כה
בבשרו: שם. חק של מילה:
המל כו' והדר המברך אומר אקב"ו
בינייהו נראה ואינו נראה: מל ולא פרע:
וצאצאיו. אחריו: חתם באות. זו של
למול את הגרים ונראה הוא שזהו
ת"ר המל אומר אקב"ו על המילה אבי
הגהות הב"ח
לעזי רש"י
ג) ד
ברית קדש: צוה להציל ידידות שארינו
כנגד ברכת אבי הבן והתם א"א
הבן אומר אקב"ו להכניסו בבריתו של
(א) גמ' העומדין שם
פלטר"י [פילטרי"ץ].
משחת. מגיהנם דכתיב גם את בדם
לשנות הגירסא שיש באותה ברכה
אומרים כשם שהכנסתו
מרופד.
אברהם אבינו העומדים (א) אומרים כשם
להטיף מהן דם ברית כו' ברוך
בריתך
שלחתי אסיריך מבור אין
לברית כך תכניסהו לתור'
אשטנד"א [אישטינד"א].
❖
כצ"ל וכן בתוס': (ב) שם
שנכנס לברית כך יכנס לתורה לחופה
מסננת.
כורת הברית משמע דכל זה הוא
מים בו (זכריה ט):
❖
חלקנו צורנו צוה:
אחר המילה ועוד דהמברך מברך
ולמע"ט והמברך אומר אשר קידש ידיד
הדרן
עלך ר' אליעזר דמילה
לעולם אחר המילה כמו במילת קטן
רבינו חננאל
מבטן חוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות
מוסף רש"י
תולין את המשמרת. שמסננין
וההיא דפסחים ה"פ בלבער כ"ע לא
ג
ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו
א"ר אבינא א"ר ירמיה בר
פליגי דלהבא משמע טפי מלשעבר
בה שמרי יין ומותח פיה
את רוב גובהה. של אותה
אבא אמר רב בשר החופה
צוה להציל ידידות שארינו משחת למען
ד)
(ב)
שורה ולא תימא רוב הקיפה
את רוב גובהה של עטרה
ומיהו לשעבר נמי משמע כי פליגי
לכל צד בעגול ונעשה כאהל על חלל
(יבמות מז:) אע"ג דאין
וכו', וכן הלכתא. ואם בעל
בריתו אשר שם בבשרנו בא"י כורת הברית
בעל ביעור מר סבר דמשמע מעיקרא
הכלי שקורין אשטנד"א. ואע"ג דעביד
רוב הקיפה (שם עא:). קטן
בשר הוא מתקנו מפני
המל את הגרים אומר ברוך אתה ה'
המסורבל בבשר. לשון
מראית העין, כלומר אע"פ
ה
טפי מלהבא ומר סבר להבא נמי
אהל שרי בי"ט כדמפרש בגמרא. אבל
מלבוש הוא כמו (דניאל
שהציצין הללו אינן חופין
אלהינו מלך העולם אקב"ו על המילה
משמע כמו מעיקרא והא דאמרינן
בשבת מיתלא לכתחילה לא אבל
ג) כפיתו בסרבליהון (ע"ז
רוב גובהה של עטרה,
ב:) המלובש בבשר כסרבל
מתקנן מפני שלא יהא נראה
דכל המצות מברך עובר לעשייתן
אם תלויה היא נותנין לתוכה שמרים
והמברך אומר אקב"ו למול את הגרים ולהטיף
(קדושין עה.).
כערלה. אמר שמואל קטן
ה"מ כשהמברך עצמו עושה המצוה :
ומסנן דאין דרך בורר בכך:
ד
מהם דם ברית שאילמלא דם ברית לא
הדרן עלך ר' אליעזר
המסורבל בבשר רואין אותו
ידיד מבטן. אומר ר"ת שהוא
גמ' פקק החלון. כגון ארובת הגג:
דמילה
כל זמן שמתקשה [ונראה
נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי
1
בזמן שקשור ותלוי. שם
מהול אין צריך למול.
אלא להוסיף. כגון פקק זה שאינו
אברהם אבינו שנקרא ידיד שנאמר
כל שעה (סוכה כז:) שאינו
במתניתא תנא רשב"ג אומר
יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי
אלא תוספת עראי על האהל: סבר
(ירמיה יא) מה לידידי בביתי כדדרשינן
נגרר בארץ, שהחבל שהוא
קטן המסורבל בבשר רואין
בא"י כורת הברית המל את העבדים אומר
קשור בו אינו מגיע לארץ
אותו כל זמן שמתקשה]
ו
ליה כרבי יהודה. הלכך הכא שרי
במנחות בפרק כל המנחות (ד' נג:
(לעיל קכה:). פוקקין בו.
שאינו נראה מהול צריך
אקב"ו על המילה והמברך אומר אקב"ו למול
דמכשירי אוכל נפש הוא: שאי אפשר
ושם) ושלשת האבות נזכרים חוק
כיון דמתוקן ועומד לכך אין
ה
למול. ואמרינן מאי ביניהו,
זה לא בונה ולא מוסיף (סוכה
איכא ביניהו נראה ואינו
את העבדים ולהטיף מהם דם ברית ה) שאילמלא
לעשותן מעי"ט. כגון שפוד שנרצם
בשארו שם הוא יצחקו וצאצאיו חתם
. ואם לאו אין פוקקין
נראה צריך למול, פירוש
שם)
דם ברית חוקות שמים וארץ לא נתקיימו שנאמ'
בי"ט: עדיפא. חזקה. דהוא שרי
באות ברית קדש הוא יעקב וצאצאיו
בו. דמוסיף הוא על סתימת
לשמואל דאמר ואינו נראה
אהל (שם) דמיחזי כמוסיף
מהול כלל צריך למול, אבל
הוא ובניו כמו שתרגם יונתן
אפילו מכשירין שאפשר מעיו"ט:
אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ
על הבנין (לעיל קכה:)
דדמי
אם נראה ואינו נראה אינו
תלה כוזא בסיכתא. תלה כלי קטן
הצאצאים והצפיעות בניא ובני בניא
לא שמתי בא"י כורת הברית:
לבונה שמוסיף על סתימת
צריך למול. לרשב"ג דאמר
הבית, אע"פ שארעי הוא
ואינו נראה מהול כלל צריך
במגוד: ה"נ דמיחייב. והכא מאי
(ישעיה כב) כלומר יוצאי צאצאיו י):
הדרן עלך רבי אליעזר דמילה
שהרי יחזור ויפתחנו (ערובין
למול אבל אם נראה ואינו
במצותיו
וצונו למול את
חיובא איכא באהל עראי בנין גמור
מד.). שאין עושין אהל
נראה אינו צריך למול. פי'
העבדים. שנאמר
ארעי. לפרוס מחצלת על ד'
לא הוי ומדרבנן הוא דמיתסר:
מסורבל, מסובך בבשר
רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת בי"ט
מחיצות או על ד' קונדסים
כדכתיב כפיתוב סרבליהון
יליד בית ומקנת כסף (בראשית יז):
אלא
להיות צל לאהל מן החמה,
וכו'. מל ולא פרע את
ונותנין לתלויה בשבת וחכ"א אין תולין
ז
ודוקא גג אבל מחיצה לאו
המילה כאילו לא מל. פי'
הדרן עלך ר' אליעזר דמילה
אהל הוא ושרי לפורסה
מי שמל ולא פרע את
את המשמרת בי"ט ואין נותנין לתלויה בשבת אבל נותנין לתלויה ביו"ט:
לצניעות, כדאמרינן ערובין
המילה, כלומר לא קרע את
תולין. אבל נותנין לתלויה ביום
גמ' השתא ר"א אוסופי אהל עראי לא מוספינן למיעבד לכתחלה שרי מאי
(צד:) בעובדא דשמואל, ופקק
העור וגילה את העטרה,
החלון דמתניתין משום דבנין
כאלו לא מל.
טוב. וצריך לפרש ולומר
היא דתנן ו)פקק החלון ר"א אומר בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין
הדרן עלך ר' אליעזר אם
קבוע הוא ומיחזי כמוסיף על
שאם היה עושהו מאתמול לא היה
לא הביא.
הבנין (לעיל קכה:) וגי' רש"ל:
פוקקין בו וחכ"א בין כך ובין כך פוקקין בו ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן
עז ותהלה לאל אבי.
טוב כל כך וחזק והא דתניא בפרקין
דמתני' הוי למעלה בגג ולא
הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה בי"ט ואין צ"ל בשבת לא נחלקו
מן הצד). אלא להוסיף.
ז)
שית עזר גלילין.
דלעיל (ד' קלד. ושם) דאין מסננין את
כגון שהיה מחצלת פרוסה
חלץ באזר וההלין.
אלא להוסיף שר"א אומר אין מוסיפין בי"ט ואין צ"ל בשבת וחכ"א מוסיפין
עליהן וכרוכה ונשאר בה
החרדל במסננת שלו בי"ט אם היה
בפ' ר' אליעזר תולין.
פרק עשרים
אויר ולמחר פושטה, דומיא
בשבת ואין צ"ל ביום טוב ר"א סבר לה כרבי יהודה דתניא ח) אין בין יום טוב
עושהו מאתמול לא היה מתקלקל:
דפקק דמוסיף בעלמא הוא
ר' אליעזר אומר תולין את
דרבי אליעזר עדיפא מדר"י.
לשבת אלא אוכל נפש בלבד רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש
(שם). אין בין יו"ט לשבת.
המשמרת ביו"ט וכו'.
להיות מותר לכתחילה ביו"ט
ואקשינן עלה השתא ר'
אימר דשמעינן ליה לר' יהודה במכשירין שאי אפשר לעשותם מערב
תימה ולר"א תיקשה ליה
מה שאסור בשבת, אבל
אליעזר להוסיף באהל עראי
הנהו קראי דדריש בפ"ק דמגילה (ד'
יום טוב במכשירין שאפשר לעשותם מעיו"ט מי שמעת ליה דר"א
לענין עונשין יש הרבה, שזה
מחמיר ואמר אין מוסיפין
בסקילה ובכרת וזה בלאו
לכתחלה (שאי) [שרי. מאי
ז:) דקאמר ורבי יהודה כתיב הוא
❖
עדיפא מדרבי יהודה: וחכ"א: איבעיא להו תלה מאי אמר רב יוסף תלה
גרידא (מגילה ז:)
.
היא], דתנן פקק החלון ר'
וכתיב לכם ולא קשיא כאן במכשירין
אליעזר אומר בזמן שקשור
חייב חטאת א"ל אביי אלא מעתה תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב
ותלוי פוקקין בו כו', ופקק
שאפשר וכו' וכ"ת ר"א הוה דריש
אלא
זה כגון מסך לסתום בו
מוסף תוספות
הוא לדרשה אחרינא א"כ מנ"ל התם
חללו של חלון, ואמר רבה
א. ז"ל, אחיו. חי' הר"ן.
בר בר חנה א"ר יוחנן הכל
דרבי יהודה הוה מפליג לימא דרבי
יהודה הוה דריש ליה לדרשה אחריתי כר' אליעזר ונראה דבדאורייתא מודה ר' אליעזר דמכשירין
ב. [ד]אי מקמי מילה,
מודים שאין עושין אהלי
דאפשר אסורים כ) וכי שרי להו הכא ה"מ באהל עראי דאינו אלא מדרבנן גזירה אטו אהל קבע כדאמרינן בביצה בפרק המביא (ד' לב:)ז
'כשם שאתה מכניסו'
עראי בתחילה ביו"ט ואין
מיהו קשה מנ"ל דעדיפא דילמא בהא מודה אפילו רבי יהודה :
מיבעי ליה. ריטב"א.
צריך לומר בשבת, לא
ח
ט
ג. דלאו למימרא דלהבא
נחלקו אלא להוסיף שר'
אלא אליעזר אומר אין מוסיפין
דוקא משמע ולא לשעבר,
אלא. פי' הר"ן. ד. אבל כשמברך אחר, לא. תוס' פסחים ז. ד"ה בלבער. ה. וקדשו הקב"ה מן הבטן שדורש במדרש דכתיב
ביו"ט ואין צ"ל בשבת, וחכ"א מוסיפין בשבת ואין צ"ל ביו"ט. ומפרקינן ר' אליעזר סבר לה כר' יהודה דתניא אין בין יו"ט
באברהם 'כי ידעתיו' וכתיב בירמיה 'בטרם אצרך בבטן ידעתיך'. תוס' מנחות נג: ד"ה בן. ו. שקראו הקב"ה 'יצחק' עד שלא
לשבת אלא אוכל נפש בלבד, ר' יהודה אומר אף מכשירי אוכל נפש. וזה שמתיר ר' אליעזר לעשות אהל לכתחילה ביו"ט לתלות
נולד. תוס' מנחות נג: ד"ה בן. ז. כיון דהתירה התורה אפי' מכשירין שיש בהן מלאכה גמורה בשא"א לעשותן, אף רבנן התירו
המשמרת מפני שהוא מכשירי אוכל נפש, כדי לשמר היין לשתות בשמחת יו"ט. ונמצא ר' אליעזר מיקל מר' יהודה שר' יהודה
מלאכות שלהן אע"פ שאפשר לעשותן מעיו"ט. רשב"א. ח. דר"א מדר' יהודה. רשב"א. ט. [ומתיר] במלאכות דרבנן, ומדר'
אינו מתיר אלא במכשירין שאי איפשר לעשותן מעיו"ט, אבל במכשירין שאיפשר לעשותן מעיו"ט כגון שימור היין וכדומה לו
אוסר, ור' אליעזר מתיר אפילו בזה. ואין הלכה כר' אליעזר. מתני' וחכ"א אין תולין את המשמרת ביו"ט. איבעיא לן תלא מאי,
אליעזר נשמע ליה. רשב"א.