תולין פרק
עשרים שבת
קלח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
אמר אביי מדרבנן. ואף על גב דתלא כוזא בסיכתא אפילו
אלא אמר אביי מדרבנן. קאסרי לה חכמים דמתניתין דלא שבקינן
ב א ב מיי' פכ"א מהל'
א) [לקמן קמ.], ב) לעיל נט:
תוספ' פ"ה, ג) עדיות פ"ב
שבת הלכה יז ופכ"ב שם
ליה למיתליה למיעבד עובדא דחול: מנקיט. מלקיט: חומרי
איסור דרבנן ליכא במילי דרבנן שייך שפיר לחלק אבל אי
מ"ז, ד) [עי' תוס' לעיל עג:
הלכה כח סמג לאוין סב
במשמרת מדאורייתא אסור אין שייך לחלק. מ"ר: כסא גלין.
מתנייתא. כללות של ברייתות. חומר קשר. כלומר כללות שמצא
טוש"ע א"ח סימן שטו סעיף
ד"ה משום ותוס' ב"ק ב. ד"ה
ולרבי אליעזר], ה) עירובין
ג ד ו ט:
בברייתות בגוד לבדה ובמשמרת לבדה ובכילה לבדה ובכסא גלין
לא כפי' הקונטרס מטה גללניתא דשילהי כירה ואסור משום שמא
ג ג מיי' פכ"ב שם הלכה כז:
קב., ו) [צ"ל ולרבה], ז) [עי'
לבדה ושנאן כולן הפטורין אבל אסורין
יתקע דכולה שמעתא איירי באיסור
ד ד מיי' שם הלכה כח סמג
לעיל מז:], ח) [נ"ל פירושו
בחומר אחד והמותרים לכתחילה
אהל אלא היינו [כעין] מטה שפורסין
דאף אם לא קאי אר"מ מ"מ
שם טוש"ע שם סעיף ה:
אלא אמר אביי א)א מדרבנן היא שלא יעשה
ה ה מיי' פ"ח מהל' שבת
הדבר תמוה איך יחלקו
בחומר אחד: הגוד. הוא עור של
עליה עור ואסור משום אהל כשמושיב
כדרך שהוא עושה בחול מנקיט אביי חומרי
בסברות רחוקות כ"כ אם לא
הלכה יד סמג שם:
ו ו מיי' שם הלכה יא ופכ"א
בהמה תפור ופיו רחב מאד ויש לו
תחילה המטה ואחר כך פורס העור
שלא ידע ר"א מסברת ר"מ
❖
מתניתא ותני הגוד והמשמרת כילה וכסא
ב
כלום וזהו כוונת התוס'],
הלכה יז סמג שם:
שנצים ועוברי דרכים ממלאין אותו
דהוי ממטה למעלה ואסור כדאיתא
ז ז ח מיי' פכ"ב מהל'
גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור
יין או חלב במקום שתוקעין שם
בביצה בפ' המביא כדי יין (ד' לג.)
שבת הלכה כט סמג
אהלי קבע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת
שם טוש"ע א"ח סי' שטו
גליון הש"ס
ג
אהליהם ללון ושוטחין אותו ופיו
דפוריא אסור מלמטה למעלה. מ"ר:
❖
סעיף י:
כסא
אבל מטה וכסא טרסקל ואסלא מותר
טרסקל. יש בהן עור
מתוח ע"ג יתידות והרוח עוברת
ד
גמ' דתניא לא תצא אשה.
ע"ל סב ע"א: תוס' ד"ה מי
וכשרוצה לישב עליו נוטה
מתחתיו ומצטנן שלא יתקלקל היין והוי
לנטותן לכתחילה: ואין נותנין לתלויה
סברת וכו' לא ידע. כעין זה
מוסף תוספות
דומה לאהל לאחר שנמתח: כילה.
העור ויושב על ד' רגלים כדפירש
בשבת: איבעיא להו שימר מאי אמר רב
לעיל קיח ע"ב תוד"ה אלו
❖
שיש בגגה טפח: וכסא גלין. כמו
היה וש"נ:
בקונטר' וכגון שהוא קבוע בכסא דאם
א. שאין לו רגלים. תוס'
[א]
כהנא שימר חייב חטאת מתקיף לה רב
ה
ביצה לב: ד"ה מלמטה.
לא כן היה אסור לנטותו כדאמר בפ'
מטה גללניתא דכירה (לעיל דף מז:)
ב. שיש להם רגלים דקים.
ששת מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת
והוא שם מקום ומפרקין מטותיהן
המביא (שם דף לב:) אמר רב יהודה
רשב"א. דמתחילה משימין
הגהות הגר"א
ורבי אליעזר שרי לכתחילה מתקיף לה רב
הספסלים ואח"כ משימין
וכסאותן וטוענין אותן עמהן וחוזרין
האי מדורתא מלמעלה למטה שרי
[א] רש"י ד"ה כילה שיש
עליהם את השלחן וכו'
יוסף אלמה לא הרי עיר של זהב דר"מ
ומחזירין אותן: לא יעשה. דאהל
פירוש כשנותנין עצים מכאן ומכאן
בגגה טפח. נ"ב אבל הרי"ף
דהואיל ואין להם מחיצות
והרמב"ם כתבו דוקא שאין
שרי. תוס' ביצה לב: ד"ה
עראי נינהו וכסא גלין נמי גזרה שמא
ונותנין עליהם עצים ארוכים ארכן
מחייב חטאת ורבי אליעזר שרי לכתחילה
❖
בגגה וג' סמוך לגגה טפח:
מלמטה.
ג. לצדדים
יתקע בחוזק: אבל מטה. שלנו
לרחב של אלו ובמביא תחילה עצים
מאי היא $דתניא לא תצא אשה בעיר של
המגיעות לארץ. תוס' ביצה
ב)
לב: ד"ה מלמטה. ד. אכתי ר'
המחוברת ועומדת אם היתה זקופה
שנותן למעלה ואחרי כן עצים שמכאן
זהב ואם יצאה חייבת חטאת דברי ר"מ
מאיר מחייב חטאת ור'
לעזי רש"י
או מוטה על צדיה מותר לנטותה
ומכאן אינו כן דרך עשיית אהל
אליעזר שרי לכתחילה.
וחכמים אומרים לא תצא ואם יצאה פטורה
פלודשטוייל"י
וי"ל וכו'. תוס' הרא"ש.
לישבה על רגליה ואע"ג דהשתא עביד
לעשות הגג תחילה ואחריו הדפנות
ג) ר"א אומר יוצאה אשה בעיר של זהב
[פלדישטו"ל]. כסא
ה. [דהתם] משמע דאוכל
❖
אהל שרי דלא מידי עביד אלא ליתובא
ושרי וכה"ג קרי מלמעלה למטה
מתוך פסולת אין דרך
מתקפל.
לכתחילה א"ל אביי מי סברת ר"א אדר"מ
בעלמא: כסא טרסקל. כך שמו
מלמטה למעלה אסור וכן ביעתא
ברירה בכך. תוס' לעיל עד.
ד"ה בורר ואוכל. [ופסולת
קאי דאמר חייבת חטאת אדרבנן קאי דאמרי
ובלע"ז פלודשטוייל"י ועליונו של עור
פירוש כשנותנין ביצים ע"ג האסכלא
מתוך אוכל] דרך ברירה
מוסף רש"י
שקורין גרדיי"ל וכשנותנין הביצים
ומקפלין אותו וכשמסלקין אותו סומכין
יותר. [והכא] משמע
פטור אבל אסור ואמר להו איהו מותר
הגוד. נוד (סוכה מח:)
.
שדרך ברירה היינו אוכל
אותו לכותל וכשרוצה לישב עליו נוטהו
תחילה ואוחז בהן בידו עד שמביא
לכתחילה משום מאי מתרינן ביה רבה
וילון. כנגד הפתח לצניעות
מתוך פסולת. ריטב"א שם
ד) ו
ויושב על ד' רגלים: ואסלא. עשוי
הכלי תחתיהן שרי דהיינו מלמעלה
(ערובין קב.). מותר
ד"ה אבל פסולת. ו. [דהכא]
אמר משום בורר רבי זירא אמר משום מרקד
לנטותו. דלאו אהל הוא דלא
בפסולת מרובה על האוכל
כעין כסא טרסקל אבל עור הפרוש
למטה וכן קידרא שמושיבה על שתי
קביעא התם אלא כן דרכו
הוי אוכל מתוך פסולת
אמר רבה כוותי דידי מסתברא מה דרכו
עליו נקוב לבית הכסא. מותר לנטותו
חביות שצריך לאוחזה בידו ואחר כך
לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא
דרך ברירה, [דהכא]
❖
של בורר נוטל אוכל ומניח הפסולת אף
(שם).
במשמר איירי. תוס' לעיל
לכתחילה דהא עביד וקאי: שימר.
לסדר תחתיה החביות וכן חביתא
עד. ד"ה בורר ואוכל. [והתם]
הכא נמי נוטל את האוכל ומניח את הפסולת
נתן שמרים לתלויה וסינן: חייבת
חביות שמסדרין באוצר ומושיבין אחת
כשפסולת מועט. כי כן
חטאת. דלאו תכשיט הוא אלא משוי:
על גבי שתים וכן פוריא לפרוס
דרך ליטול ביד מה שהוא
אמר ר' זירא כוותי דידי מסתברא מה דרכו
רב נסים גאון
יותר מועט. ריטב"א שם
פטורה. דתכשיט הוא ולכתחילה אסור
העור תחילה באויר ואח"כ להביא
של מרקד פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה
פרק עשרים ר' אליעזר
ד"ה אבל פסולת. ז. אלא
דילמא שלפא ומחויא: יוצאה אשה.
המטה תחתיו ומיהו יש לפרש הך
אומר תולין
כולה כרוכה, דכריכת חוט
אף הכא נמי פסולת מלמעלה ואוכל מלמטה
אבל מטה כסא טרסקל
או משיכה חשיב כאלו
דמאן דרכה למיפק בעיר של זהב
דשמעתא באינו קשור ומיירי כגון
ואסלא מותר לנטותן
היתה פרוסה טפח. רא"ש
תני רמי בר יחזקאל ז טלית כפולה לא יעשה
אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא
שעושה מלמעלה למטה אבל משמע
לכתחילה. משכחת לה
סימן ב'. דאי בפורס טפח,
ואם עשה פטור אבל אסור היה כרוך עליה
מאי שנא כרך עליה חוט
בעירובין בפרק מבוי מאי
ומחויא: משום מאי מתרינן ביה.
דבכל ענין מיירי. מ"ר. וכל הנהו
או משיחה, תיפוק לי
עור אסלא, אמר רבה בר בר
חוט או משיחה מותר לנטותה לכתחילה
למשמר: משום בורר. דהאי נמי
דאסרינן בביצה אומר ר"ת דדווקא
משום פריסת טפח.
חנא אמר ר' יוחנן עור כסא
❖
רשב"א. ח. בכל מקום. תוס'
של בית הכסא.
בורר הוא: כוותי דידי מסתברא.
דברים שיש להם מחיצה עד לארץ
בעא מיניה רב כהנא מרב כילה מהו א"ל
הרא"ש חולין נג. ד"ה יש.
דאי אתרו ביה משום בורר התראה
אבל להושיב הקדרה על טרפיד בי"ט
אף מטה אסורה מטה מהו א"ל אף כילה
ט. פעמים. תוס' חולין נג.
היא: דנוטל אוכל ומניח פסולת.
שרי אפילו מלמטה למעלה להביא
ד"ה יש. י. והדר בעי מיניה.
רבינו חננאל
מותרת כילה ומטה מהו א"ל כילה אסורה
תוס' חולין נג. ד"ה יש.
ולרבא ה"ה נמי דאי אתרו ביה משום
הטרפיד תחילה ואחר כך להושיב
ו)
יא. כיון דזה וזה פעמים
וסליקא חיובא מדרבנן
ומטה מותרת ולא קשיא הא דקאמר אף
מרקד הויא התראה אבל לרבי זירא
הקדרה וכן להושיב השולחן על גבי
יש דרוסה ופעמים שאין
(ובלבד) שלא יעשה כדרך
א
מטה אסורה כדקרמנאי הא דקאמר ליה
דרוסה שוים הן או לאו.
שהוא עושה בחול. מנקיט
אי אתרו ביה משום בורר לאו התראה
ספסליןב וביעתא וקידרא וחביתא
תוס' חולין נג. ד"ה יש.
אביי חומרי מתנייתא ותני,
אף כילה מותרת כדרמי בר יחזקאל כילה
היא דלא דמי לבורר שהאוכל למטה
ופוריא י"ל שיש להם מחיצה. מ"ר:
ג
הגוד והמשמרת כילה
יב. יש דבר שדבר וכו'.
מי סברת דר' אליעזר קאי אדר"מ
וכסא [גלין] לא יעשה
תוס' חולין נג. ד"ה יש.
ופסולת למעלה מה שאין כן בבורר
אסורה ומטה מותרת כדדידן אמר רב יוסף
יג. בתוס' הרא"ש כתוב
ואם עשה פטור אבל אסור,
כו'. $לא ידע רבי מאי קמשני :
קטנית שהפסולת למטה: טלית כפולה
דח)
חזינא להו לכילי דבי רב הונא דמאורתא
שפירשת בכאן, וה"ר
כלומר איסורא דרבנן, אהל
מה דרכו של בורר. לא תקשה
יצחק בר מאיר פירש התם
קבוע לא יעשה ואם
לא יעשה. לשטוח טליתו על
נגידו ומצפרא חביטא רמיא אמר רב
ה)
וכו'. (ועי' מהרש"א).
עשה חייב חטאת. אבל
גבי ארבע יתידות לישן תחתיה
אההיא דשילהי כלל גדול (לעיל דף עד.)
ה
יד. דכל הנך בעיות הוי
המיטה והכסא והטרסקל
משום רבי חייא וילון מותר לנטותו
ח
בכמה זימנין, דפעם
וראשיו מתכפלין לכאן ולכאן לצד
כמו שפי' שם (בד"ה בורר ואוכל)ו:
והאסלא מותר לנטותו
ומותר לפורקו ואמר שמואל משום רבי חייא
ראשונה הי' עוסק בעופות
בתחילה. פי' משמרת, הא
כרך
עליה חוט או משיחה מותר
הארץ והויא ליה לכתלים להגן מן
ושאלו אם יש דרוסה
דאמרן והיא מסננת של
כילת
לנטותה. כגון ששייר בה טפח
החמה דהוי אהלא: כרך עליה.
לחתול, והשיב לו רב אפי'
יין. גוד, הוא חמת מים,
לחולדה יש דרוסה. תוס'
בלולב (הגזול) [וערבה]
מבעוד יום: חוט או משיחה. ונתנה על הנס שעל הקנוף כשהיא
דבענין אחר לא הוה שרי כדאשכחן בפרק בתרא דעירובין (דף קב.)
חולין נג. ד"ה יש. טו. רברבי.
משכיה דההוא
[דף מח]
מכופלת וכרך עליה חוט למשכה בו לפורסה לכאן ולכאן מותר למושכה
כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פושטה דמוסיף על אהל עראי
תוס' הרא"ש. טז. אם לאו
גברא דעבדינן ליה גודא
והשיב לו אפי' לחתול אין
ומלינן ביה מיא, והולכי
בו בשבת דמוסיף על אהל עראי הוא ואינו כעושה לכתחילה:
הוא אי נמי כריכת חוט או משיחה מועלת בלא שייר בה טפחז:
דרוסה ושוב הי' עוסק
דרכים נועצים יתידות בארץ
בעא
מיניה רב כהנא מרב כו'. ונראה לר"י ששאל לו סתם
כדקרמנאי. היינו גללניתא ז) שפורקה ומחזירה והוא שם מקום. לשון
בגדיים וטלאים ושאלו
וקושרין (אחת) [חמת]
חולדה וחתול יש להם
זה בחוטין עבין ותולין
אחר קרמנאי מוכרי בגדי פשתן מוכרין עליהן: כדרמי. כרך עליה
בכל כילות אם הם מותרות אמר ליה אפילו מטה יש מהן
דרוסה או לא. וא"ל
אותו באילו היתידות [כדי]
חוט: כדדידן. מטה שהיתה זקופה והוא מושיבה על רגליה: דמאורתא
שאסורות הדר בעא אם כל מטות אסורות אמר ליה אף כילות
לחתול יש דרוסה ולא
להצטנן מימיו. כילה, שיש
לחולדה. תוס' חולין נג. ד"ה
בגגה טפח. כסא גלין,
נגידו ומצפרא חביטא. בלילי שבת ראיתים פרוסות ולבקר ראיתים
מותרות אמר ליה כיון שאין אתה מחלק בשניהם מהו להשוותן כילה
יש. יז. וכן היה מפרש
הוא של חוליות טוענין
מושלכים לארץ. אלמא מותר לפורקה וה"נ מותר לנטותה: וילון. מסך
ומטה ובמקום שאסור בזה כנגדו אסור בזה א"ל כילה אסורה ומטה
[עובדא דהכא]. תוס' חולין
עליו קרשים ויושבין עליו
❖
שכנגד הפתח: מותר לנטותו. שאין אהל אלא מי שעשוי כעין גג:
מותרת וכן יש לפרש ההיא דפרק אלו טרפות (חולין דף נג.) יש דרוסה
נג. ד"ה יש.
וכשעומדין פורקין אותו.
מיטה, כגון הא דידן ולא
לחתול א"ל אף לחולדה יש דרוסה יש דרוסה לחולדהח א"ל אף
כילת
ברירא לן מלאכתה, אלא
לחתול אין דרוסה לחתול ולחולדה יש דרוסה או אין להם דרוסה א"ל לחתול יש דרוסה ולחולדה אין דרוסה ומפרש התם דבגדיים וטלאים
ט
י יא
יב
דברים מוכיחין שהיא מיטה
רבינו חננאל (המשך)
גיליתא [נ"א: גללניתא],
יש דרוסה לחתול ולא לחולדה ובאימרי רברבי אין דרוסה אפילו לחתול ובעופות יש דרוסה אפילו לחולדה ויש ליישב כעין שפירשיג
והכרעים שמחזיר רפויין
משלשה לפיכך פטור אבל
הר"ר יצחק בן ר"מ (פי') התם שכשהיה עוסק באימרי שאלו אם יש דרוסה לחולדה וכן כולם. מ"ר: אף כילה מותרת כדרמי בר
יד
טו
טז
יז
אסור, ואם היו עליה חוטין
הן, ולפיכך היא מותרת,
מאתמול ונטה אותה מותר.
כדאמרינן [לעיל מז:] אם
יחזקאל. הוה מצי למימר כי ההיא דשנינו בסמוך
לכילי דבי רב הונא וי"ל כדרמי בר יחזקאל הוו:
והא דבעיא רב כהנא מרב
היה רפוי מותר, ולגבה היא
שאין כילה מהו, א"ל אף מיטה
עשויה. ויש מי שאומר מטה
שהיא עשויה במסמרים,
אסורה מכלל שגם כילה
אסורה. פי' מיטה דקרמינאי, היא מיטה של פרסיים, ורב לטעמיה דאשכחינן בסוף כירה רב ושמואל דאמרי תרווייהו המחזיר
והיא זקופה ומרביצה [נ"א: ומרכינה] לישן עליה, הואיל ולגבה עשויה אינה חשובה כאהל. וכן כסא לשבת בו. וזה שאמר גורר
מיטה של פרסיים בשבת חייב חטאת. ומסתברא דהאי מיטה של פרסיים לא יתכן לו להחזירה אלא אם יתקע, לפי שמלבנותיה
אדם מיטה וכסא וספסל שלשתן טעם אחד הן. טרסקל, היא קערה פשוטה כגון שלחן קטן, וכדתניא ר' יוסי בר' יהודה נעץ קנה
וכרעיה דחוקין ואינן נשלבין אלא אם יתקע בהן, וכיון שתקע בהן חייב. כילה היא כילה שיש בגגה טפח או בפחות משלשה
ברה"ר והניח בראשו טרסקל וזרק ונח על גביו, גם זה לגביו עשוי לאכול בו או לתת בו חפצים. אסלא, הוא ספסל של ברזל,
דתנן האסלא טמאה מדרס [וטמאה] (ו)טמא מת, פרשה היא טמאה מדרס, והברזל טמא טמא מת. וספסל זה של ברזל ועליו
סמוך לגגה טפח, שמצינו באהלי טומאה טפח, והנה נטה אהל קבוע וחייב חטאת כמיטה של פרסיים כדאמרן. תוב בעא
מיניה כילה מהו, וא"ל אף מטה מותרת מכלל ששתיהן מותרות. כילה שאין בגגה טפח ויש עליה חוטין קשורין מאתמול
עור נטוי לישב עליו, דתנן עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח, ואמרינן בתחילת עירובין מאי עור אסלא, אמר רבה בר בר
חנה א"ר יוחנן (עור אסלא) עור כסא של בית הכסא, והוא שאמרנו ספסל של ברזל נטוי עליו עור נקוב באמצע כשיעור סיט הן
והוא כגון הטלית שאמר רמי בר יחזקאל, ומיטה היא גיליתא מיטה שהמחזירה אין צריך לתקע שמלבנותיה וכרעיה אינן
דוחקות וברפיון נכנסין ויוצאין. תוב בעא מיניה כילה ומיטה מהו. א"ל כילה אסורה ומיטה מותרת, פי' כילה אסורה שיש
חסר הן יתר, ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי, לפיכך נקרא עור כסא של בית הכסא. אילו כולן מותר לנטותן
בתחילה. ואין נותנין לתלויה בשבת. ר' אליעזר דתני ונותנין לתלויה בשבת סבר מותר לשמר בתחילה בשבת, וחכמים אוסרין.
בגגה טפח, ומיטה מותרת כדידן, והיא מיטה גיליתא שהיו מחזירין אותה בשבת בבית רב חמא ומפורש בסוף פרק כירה.
והני כילי דבי רב הונא ודבי רב פפא בריה דרב יהושע דהוו מאורתא נגידין ובצפרא חביטא רמיין, יש מי שאומרים
ואיבעיא לן אליבא דרבנן שימר מאי. ואמר רב כהנא חייב חטאת, ופי' שימ(ו)ר בשוגג חייב חטאת דלא אשכחן במזיד בשבת
חייב חטאת, אלא כל שהוא בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חייב מיתה. ועל זה הטעם אמרו משום מאי מתרינן ביה, רבה
משלכות היו בארץ שאסור לטלטלם בשבת. ואנו קבלנו מרבותינו כי נטויות היו מע"ש ומשוכות למעלה כמין כפולות,
אמר משום בורר ר' זירא אמר משום מרקיד. סברי בורר ומרקיד שניהן אבות מלאכות הן, ובורר ומרקיד כעין דבר אחד הן,
ובבקר היו משפיעין ומשרבבין אותן למטה ונמצאו מוסיפין, כחכמים שחולקין על ר' אליעזר ואומרים מוסיפין (באוהלי)
[לאהלי] עראי בשבת ואין צ"ל ביו"ט, וכדאמרינן בהמוצא תפילין הנהו דיכרי דהוו בי רב הונא דביממא בעו טולא ובליליא
ולא נחלקו בשמותן אלא מפני שהיו במקדש. ולמוד (רבא) [רבה] ור' זירא אלא להודיעך שאם התרו בו משום מרקיד אליבא
דרבה אינו חייב, וכן אליבא דר' זירא אם התרו בו משום בורר, והילכתא כר' זירא. תאני רמי בר יחזקאל טלית כפול לא
בעו אוירא, אתו לקמיה דרב, א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח ולמחר פושטה, דמוסיף על אוהלי עראי הוא ושפיר
יעשה ואם עשה פטור אבל אסור. פי' אדם שקפל טלית וקשרה בין ב' כתלים והדביק קצוות הטלית בארץ ונכנס לישן תחתיה
דמי. ובתרה אמ' הא שמעתא דשמואל כילת חתנים וכו', שמעינן מינה דכולהו חד טעמא אינון. אמר רב משום ר' חייא
וילון, פי' פרוכת, מותר לנטותו ומותר לפרקו, וזה בזמן שכרוכין עליו ב' חוטין או משיחות דלא גרע מטלית כפולה.
בגגה באמצע, ושופעת ויורדת למטה בארץ כמלוא קומת אדם ברוחב, אהל עראי הוא. ומפני שאין בגגה טפח ולא בפחות