קלט:
תולין פרק
עשרים שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יום
טוב שני יתעסקו בו ישראל. ובביצה (ד' ו.) מסקינן בתר הך
ולא ידענא אי מלפניה. אם חל י"ט בע"ש ומת
בו ביום ומפני שלא
יז א מיי' פ"א מהל' י"ט
א) ביצה ו. כב., ב) מנחות לז.
ע"ש, ג) מו"ק יב:, ד) [גיר'
הלכה כג סמג לאוין עה
יוכלו להתעסק בו למחר התירו לקוברו ע"י עממים: אי מלאחריה.
מילתא אמר רבינא האידנא דאיכא חברי חיישינן פירוש ולא
א
הערוך ובקפיפה], ה) לעיל קלד.,
טוש"ע א"ח סי' תקכו סעיף
והוא מת בשבת ומפני שנשתהא כבר והיה מסריח התירו: מת ביו"ט
יתעסקו בו ישראל פן יצוו עליהם חברי לעשות מלאכה ביו"ט כיון
ו) שם קט., ז) [גיר' הערוך
א:
יח ב מיי' שם טוש"ע שם
רבא], ח) [עי' תוס' ביצה לב:
ראשון כו'. מת שנשתהא כגון שמת בשבת ולמחר היה יו"ט: מה
שרואין שעושין בשביל מת ומעשה היה והוליכו מת חוץ לתחום ביו"ט
ב
ד"ה מלמטה למעלה], ט) גי'
סעיף ד:
שאין כן בביצה. דאין ר"ה שוה לימים
והלכו אחריו בסוסים להתעסק במת
יט ג מיי' פי"ט מהל' שבת
הערוך בערך צבת א' לא נהדק
טובים של גליות דאילו ר"ה חמיר
וכעס ר"ת אף על ההולכים ברגל
הלכה כ סמג לאוין סה
איניש צבתא אפומא דכוזינתא,
ולא ידענא אי מלפניה אי מלאחריה ואתו
י) [לעיל קלז.], כ) [לעיל קלח.],
טוש"ע א"ח סי' שא סעיף לט:
יו"ט שני דיליה ונולדה בזה אסורה
בלא סוסים ושמע רבי דטעמו משום
לקמיה דרבי יוחנן ואמר להו יתעסקו ביה
כ ד מיי' שם טוש"ע שם
ל) כאן יש ערבוב דברים ע"י
בזה: מתעטף אדם בכילה. שהוא
דמסיק רבינא האידנא דאיכא חברי
סעיף לח וסי' יג סעיף
חסרון נקודות המבדילות וצ"ל
עממין ואמר רבא מת בי"ט ראשון יתעסקו
א)
א
א:
כדי שיצולו. שיהיו צלולין לזוב: את
ולדידן אע"ג דליכא למיחש יש לאסור
כסדין ומתעטף בה דרך מלבוש:
כא ה מיי' פ"ג מהל' י"ט
בו עממין ב ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל
היין. מפני הקמחים וכו'. ועי'
וכסכסיה. רצועות התלויות בה ולא
כיון דמסיק הכי גם יש לירא פן יצוו
פירש"י להרי"ף, מ) [וע"ע תוס'
ג
הלכה יז סמג לאוין עה
ואפילו ביו"ט שני של ראש השנה מה שאין
ביצה ו. ד"ה והאידנא], נ) (שייך
טוש"ע א"ח סי' תקי סעיף ד:
השרים להתעסק במלאכתן ולכתוב
אמרינן הך רצועות לאו לצורך עיטוף
❖
כב ו מיי' פ"ז שם הלכה ח
לדף קמ:),
כן בביצה לפי שאינן בני תורה: א"ר אבין
נינהו והוה משאוי ההוא שעתא שאין
מה שהם רוצים ושלח להם ר"ת בני
ד
סמג שם טוש"ע שם סי'
בר רב הונא אמר רב חמא בר גוריא מתעטף
תקלג סעיף א:
כיסכסין עשויין אלא לנטותה באהל:
בשכר אינם בני תורה בני מליאון
ג
כג ז מיי' פכ"ג מהל' שבת
הגהות הב"ח
חייב חטאת. ואילו לא היתה מצוייצת
אדם בכילה ובכסכסיה ויוצא לרה"ר בשבת
(אותה העיר) בני תורה :
(ז)
ה מ)
הלכה ג טוש"ע שם סי'
ציצית חשיבי ולא בטלי. שאינם
(א) גמ' לא חשיבי ובטלי אמר
שיד סעיף יא:
כלל לא מיחייב דהא לבושיה הוא.
ואינו חושש מ"ש מדרב הונא ב) דאמר רב
כד ח טור א"ח סימן שלט:
(רבה) תז"מ ונ"ב ס"א ר'
מבוטלין לפי שחשובים
אלמא הציציות הויין לו משאוי הואיל
הונא אמר רב היוצא בטלית שאינה
כה ט מיי' פ"ח מהל' שבת
אבין: (ב) שם לא ניהדק
ד
הם בעיניו שדעתו ליתן בטלית ציצית
ואינן כמצותו אינן צריכין לה ומן
הלכה יד ופכ"א הלכה יז
איניש (כינייתא) תז"מ ונ"ב
מצוייצת כהילכתה בשבת חייב חטאת
ס"א צבאתא: (ג) שם ממנא
סמג שם טוש"ע א"ח סי' שיט
רביעית כך פי' ר"ח: הא לא חשיבי
הבגד ממש אינן דליחשבינן כוותיה:
למנא בצבאתא א"ל ר' אחא:
סעיף ט:
ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי הני לא
חשיבי. משום דשל תכלת הן ולא
ובטלי על זה סמך רבי להניח באבנטו
כו י מיי' פ"ח שם ופ"ג
(ד) רש"י ד"ה שלא יגביה וכו'
חשיבי ובטלי אמר רבה בר רב הונא
מקרקעיתו של כלי: (ה) ד"ה
מהלכות י"ט הלכה יז
(א)
בטלי והוו בה משוי: מערים אדם
רצועות התלויות בו ויש שקושרים
ניצוצות וכו' לא חשיבי שסודני
סמג שם טוש"ע שם סעיף
מערים אדם על המשמרת ביו"ט לתלות בה
על המשמרת ביו"ט. לרבנן דאמרי
בהם בתי שוקים דבטלי דלא חשיבי
ה
י)
ו
ומטיל לשכר היה: כדאמרי'
טו:
כולי האי: מאי שנא מהא דתניא
כז כ ל מ נ מיי' פ"ח מהל'
בב"מ. נ"ב ע"ש דף סה דקאמר
רמונים ותולה בה שמרים אמר רב אשי
אין תולין את המשמרת ביום טוב
שבת הלכה יד ופכ"א הלכה
רב פפא טרשא דידי שרי מ"ט
כו'. פי' [וס"ל כרבי יוסי בר' יהודה
ואוקימנא דטעמא לאו משום אהל
והוא דתלה בה רמונים מאי שנא מהא
ז ח
יז סמג שם טוש"ע שם סעיף י
שכראי לא פסיד ובפסחי' דף
ויא:
קיג קאמרי' תמרי בחלוזך לבי
דאמר מערימין] לעיל בפ' כל כתבי
אלא משום עובדא דחול מערים ותולה
כ)
דתניא מטילין שכר במועד לצורך המועד
ג) ו
כח ס ע מיי' פכ"ב שם הלכה
סודנא רהוט וכו' אמר רב פפא
(דף קיז:)ט:
אותה לצורך רמונים דלאו עובדין
שלא לצורך המועד אסור אחד שכר תמרים
לג טוש"ע שם סעיף יב:
אי לאו דרמאי שכרא לא איעתרי
תלא דבישרא כו'. לא כפירוש
כט פ מיי' שם סמג שם
דחול נינהו ומסנן בה שמרים הואיל
מאי סודנא אמר רב חסדא סוד
נ)
ואחד שכר שעורים אע"פ שיש להן ישן
טוש"ע א"ח סי' שטו
נאה וכו' ובספ"ק דנדה קא"ל
הקונטרס דפי' בשר מליח
ונתלית דהא אמרינן נותנין לתלויה
סעיף יג:
רבא לרב פפא סודני ופירש"י
מערים ושותה מן החדש התם לא מוכחא
ביו"ט: והוא דתלי בה רמונים.
שתלו ליבשו דהל"ל הא בפרק מפנין
ל צ טוש"ע שם סימן שיט
שתי לשונות: (ו) בא"ד ותחלת
י
מילתא הכא מוכחא מילתא אמרו ליה רבנן
שפייתן שאין הפסולת ניכר
סעיף יג:
דמה שייך הכא ועודיא למה מזכיר
ברישא דמוכח מילתא דמעיקרא
❖
לא ק טוש"ע שם סעיף יד:
לאו בורר הוא: (ז) תוס' ד"ה
לרב אשי חזי מר האי צורבא מרבנן ורב הונא
לאו לשמרים תלייה: מטילין. ברשיי"ר
תלא ועוד מוכח לעיל בפרק מפנין
יו"ט שני כו' בני מליאון (אותה
❖
העיר) תא"מ ונ"ב הגה"ה היא:
בלע"ז: במועד. בחולו של מועד:
ב"ר חיון שמיה ואמרי לה רב הונא בר'
(דף קכח.) דדג מליח נמי חזי
הגהות הגר"א
מערים ושותה מן החדש. אלמא
לאומצא ועוד דהכא בטלטול איירי
חלוון שמיה דשקל ברא דתומא ומנח בברזא
ז
[א] במשנה ומסננין את היין.
ואמרינן לעיל דרב במוקצה לטלטל
בלא שום הוכחה מותר להערים:
גליון הש"ס
דדנא ואמר לאצנועיה קמיכוינא ואזיל
נ"ב צלול כמ"ש בגמ' וקאמר
התם לאו מוכחא מילתא. דמילתא
סבר לה כר"ש ונראה כפי' הערוך
מתני' ומסננין את היין
בסודרין לאפוקי משמרת דאסו'
ח ונאים במברא ועבר להך גיסא וסייר פירי
דמשום תלא נקטיהיב ובלא בשר אלא
דאיסורא הוא דהרואה אומר לצורך
בסודרין. עי"ל קיא ע"א תוד"ה
ומשמרת דגמרא היינו סודר כן
ואמר אנא למינם קמיכוינא אמר להו
האי מסוכרייתא: תוס' ד"ה
פסק הרמב"ם אבל הטור כתב
המועד הוא שאין הכל יודעין שיש
תלא דבשרא לא ממאיסיג ושרי לטלטולי
תלא כו' ושל דגים מאיס. עי"ל
דכ"ש במשמרת דמותר וקאמר
הערמה קאמרת הערמה בדרבנן היא וצורבא
❖
$ושל דגים מאיס והוי מוקצה מחמת
לו מן הישן. הכא מוכחא מילתא
יט ע"ב תוד"ה הני כרכי.
סודר דמים בו אסור משא"כ
יד
מרבנן לא אתי למיעבד לכתחילה: מתני'
במשמרת כמ"ש בגמרא ומים
מיאוס והשתא אתי שפיר באיסור
לאיסור דסתם תולה משמרת לשמרים
כו' והרשב"א פירש דקאמר
נותנין מים ע"ג השמרים בשביל שיצולו
דתלא כעין כישא דירקא ור' פי' לנו
הוא תולה ואי לא יהיב בה רימונים
סודרין דאפילו עכור מותר
ט
לעזי רש"י
(ועמ"ש רבינו בא"ח סי' שיט):
דלתלא דבשרא רגיל להיות בו תורת
ברישא להצניע בעלמא כי יהיב בה
$ ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית
ד)
[א]
[ב] רש"י בד"ה ומנח בברזא
ברשיי"ר [ברציי"ר]. לערבב.
שמרים מוכח דלהכי תלייה: ברא
כלי אבל של דגים לא ולא משום
ה) י ונותנין ביצה במסננת של חרדל ועושין
דדנא כו' והיין יוצא כו'. נ"ב
ייני"ש. עובש.
והיין דווקא יוצא (ועמ"ש רבינו
פוישו"ן. שפע, רוב.
דתומא. צלע של שום: ומנח בברזא
מוקצה מחמת מיאוס דלא איירי
❖
❖
אנומלין בשבת ר' יהודה אומר בשבת בכוס
בא"ח ס"ס שיד):
בריי"ש. טיפות נוזלות.
דדנא. מקום שיש בו נקב בחבית
שמעתין במוקצה מחמת מיאוס. מ"ר:
ביו"ט בלגין ובמועד בחבית רבי צדוק אומר
והיין יוצא [ב] נותנו שם בשבת לסתום
אבל
הכל לפי האורחין: גמ' ו) אמר זעירי כ נותן
מוסף רש"י
רבינו חננאל
והוי כמתקן ומערים לכתחילה: ואומר
אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אבל
לאצנועיה. להאי ברא דתומא מיכוינא.
מת ביו"ט ראשון כו'. מת
כולן לאיסור, לפי שאינן בני
המוטל לקבור, אם יו"ט ראשון
תורה. מהא שמעינן שאפילו
עכורין לא מיתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר טורד אדם חבית של יין
ועוד עביד אחריתי אזל נאים במברא
. מה שאין
הוא כו' (ביצה ו.)
דברים המותרים כגון אילו
יינה ושמריה ונותן לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש תרגמה זעירי בין
בספינה רחבה העשויה לעבור המים
כן בביצה. לענין ביצה לא הקלו
וכדומה להן המסורין לעם
ל
ביו"ט שני דר"ה להשוות לשל
הארץ, אין אדם רשאי להורות
והיא של נכרי ויודע הוא שיעבירנה
הגיתות שנו: מ מסננין את היין בסודרין: אמר רב שימי בר חייא נובלבד שלא
גליות, דאלו ר"ה נולדה בזה
להן להיתר אלא יחמיר עליהן
הנכרי לצד האחר: וסייר פירי.
אסורה בזה (שם) דקדושה אחת
לאיסור. וזה שאמר מתעטף
יעשה גומא: ס ובכפיפה מצרית: אמר רב חייא בר אשי אמר רב ע ובלבד
היא ולא הקלו ביו"ט שני של
אדם בכילה וכוסכיא ויוצא
ומשמר שם פירות כרמו. ונמצא
שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח אמר רב האי פרונקא אפלגיה
ר"ה אלא לענין מת בלבד (שם
בה לרה"ר. פי' כוסכיא חוטין
ז)
פ
ח)
שהנכרי מעבירו במים בשבת:
כב:). ונותנין ביצה במסננת
ומשיחות שעליה, הלכה היא,
דכובא שרי אכוליה כובא אסור אמר רב פפא לא ניהדק איניש צינייתא
צ
(ב) ט)
של חרדל. ומסננה בתוכו
הערמה בדרבנן היא ה"ג. הך
דקא מקשינן עלה מדרב הונא
לייפות מראיתו (לעיל קלד.).
בפומיה דכוזני דחביתא משום דמיחזי כמשמרת דבי רב פפא ק שאפו שיכרא
[דאמר] היוצא בטלית שאינה
הערמה לאו באיסורא דאורייתא הוא
לתוך המשמרת. שמסננין בה
מצוייצת כהילכתה כגון שתלה
❖
ממנא למנא
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא האיכא ניצוצות ניצוצות
אלא באיסורא דרבנן דא"נ עביד
שמרים (לעיל קט.).
(ג)
ציצית בג' כנפי הטלית והניח
הרביעית, אותן חוטי הציצית
לבי רב פפא לא חשיבי: ונותנין ביצה במסננת: תני יעקב קרחה
ממש בלא הערמה אדרבנן הוא דעבר
כיון שאינה מצוייצת בד'
הלכך כיון דצורבא מרבנן הוא לא
לפי
כנפות שלה, אינה חשובה
מוסף תוספות
ציצית דמצוה, וכחוטין דעלמא
אחמירו עליה דהוא לא אתי למעבד
א. שכופין לישראל לעשות
הן חשובין, והיוצא בה חייב
לכתחילה להדיא בלא הערמה לעבור שם לפני הכל: מתני' נותנין מים. בשבת ע"ג שמרים הנתונים במשמרת מבעוד יום: כדי שיצולו.
מלאכה וכשהוא יו"ט מניחין
חטאת. ופרקינן ציצית לגבי
אותם. תוס' ביצה ו. ד"ה
טלית חשיבי ולא בטלי שלב
שיהו צלולין לזוב ל) את היין מפני הקמחים שקורים יינ"ש: בסודרין ובכפיפה מצרית. העשויה מצורי דקל: כפיפה. סל: ונותנין ביצה
והאידנא. ב. במלאו"ן שמת
האדם רוצה בקיומן כי בדעתו
במסננת. שהחרדל נתון בה להסתנן וקולטת את הפסולת ואף הביצה החלמון שלה נוטף ומסתנן עמו והוה ליה לחרדל למראה והחלבון
אדם אחד ביו"ט שני. תוס'
שיתלה הרביעית וילבשנה,
ביצה ו. ד"ה והאידנא. ג. לפי
אבל כוסכיא לגבי כילה אינו
שהוא קשור נשאר למעלה. ורבינו הלוי פירש סינונה של ביצה לתוך תבשיל היא ולא לתוך חרדל ובמסננת של חרדל הוא דשרי משום שינוי
שיש בזמן הזה יהודים
צריך להן ובטלי [וכן נמי
ויורד לתוך הקערה שהוא כלי שני ומתלבן התבשיל: אינומלין. פושו"ן: לגין. גדול מכוס וקטן מחבית: גמ' טורד. מערבב: בין
המתעסקים
במלאכת
טליתות שלנו שיש להן ד'
הגתות שנו. שכל היינות עכורין ושותין אותן בשמריהם הלכך אין כאן תיקון דבלאו הכי משתתי: שלא יעשה גומא. מן הסודר בפי
השרים. תוס' הרא"ש.
ציציות אפי' אי חשבת להו
ד. ביו"ט. תוס' הרא"ש.
אינן מצוייצות כהלכתן בטלו
הכלי כי עובדא דחול. אי נמי אתי לידי סחיטה: שלא יגביה. הכפיפה מקרקעית (ד) כלי התחתון טפח כמדת אהל: פרונקא. בגד
ה. בתמיה. מרדכי. ו. לגבי
לגבי טלית]. והא דאמר רבה
ששוטחין על גיגית יין לכסותה: אפלגא דכובא שרי. דלאו אוהלא הוי: לא ניהדק איניש צינייתא בפומא דכוזני דחביתא. כלי חרס
אבנט. תוס' הרא"ש. ז. ותמיהא
בר בר חנה מערים אדם על
מילתא מאי מקשה ממתניתא
המשמרת ביו"ט לתלות בה
קטן שמערין בו יין מחבית לא יתן בפיו קשין וקסמים בחזקה לפי שאין לך מסננת גדולה מזו: שפו שיכרא. כל היכא דתני
דשכר לרב אשי, דהא במס'
רמונים ותולה בה שמרים,
לשון שפוי בנחת הוא והפסולת נשאר בשולי הכלי: והאיכא ניצוצות.
קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת שקורין בריי"ש
משקין (מ"ק יב:) אוקימנא
אליבא דרבנן שאסורין לתלות
כתנאי דאמרי' טוחנין קמח
ולשמר לכתחילה, ואע"פ
והנהו מוכחן דבורר הוא: ניצוצות בי רב פפא לא חשיבי. (ה) שחנוני מטיל שכר היה כדאמרינן בבבא מציעא (דף סה:) ובפסחים
במועד לצורך המועד, שלא
שהיא איסורא והוא דתלה
(דף קיג.) הלכך אינו מקפיד לניצוצות כל כך וכשמגיע לניצוצות משליך הן ופסולתן לחוץ ותחילת שפייתן (ו) מן הפסולת ניכר דלאו בורר הוא:
לצורך המועד אסור, ופריך
לה רמונים כרב אשי. ואע"ג
עלה מהא ברייתא דשכר,
דאמרינן מ"ש מהא דתניא
לפי
ופרקינן תנאי היא דתניא אין
מטילין שכר במועד וכו', התם
בשכר במועד לא מוכחא מילתא, הכא במשמרת מוכחא מילתא דלשמר הוא תולה, ואם תלה בה רמונים אין, ואי לא לא. והא
מערימין בכך, ר' יוסי בר' יהודה אומר מערימין. [וי"ל]. ריטב"א. ח. דהלכתא. ריטב"א. ט. ומשו"ה פרכינן מינה. ריטב"א. י. דמייתי
התם (קכח:) בשר תפוח בשר מליח ודג מליח ותפל. רשב"א. יא. דא"כ לימא בשר מליח. רשב"א. שרי לטלטלו, דג תפל אסור דאמרו ליה לרב אשי על רב הונא בר חיון, ואמרי לה בר חילון, דהוה שקיל ברא דתומיא ומנח בבירזא דדנא, פי' שהיה
לטלטלו. ריטב"א. יב. דמיירי בעץ שתולין בו הבשר ותורת כלי עליו. תוס' הרא"ש. יג. [ו]רגילות הוא להצניעו. רשב"א. יד. וכל
נוטל ראש שום ונותנו בנקב של חבית שיוצא ממנו היין, ולא היה מסתפק מאותה חבית אלא מחבית שבאוצר, והיה מערים
שנשתמש בו זורקו לבין העצים. ריטב"א.
וסותם הנקב בראש השום, והיה אומר להצניע ראש השום אני צריך. ועוד היה הולך וישן במעברא וכו'. אמר להו רב אשי
הערמה מדרבנן היא, והערמה לכתחילה ת"ח לא עבדי. ונותנין המים על השמרים בשביל שיצלו. אמר זעירי נותן אדם יין
צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אבל עכורין לא. ואם בין הגיתות הוא, שעדיין היין תוסס ואינו צלול, טורד אדם חבית יינה ושמריה בשבת ואינו חושש ואפילו אליבא דרבנן, וליכא דפליג בהא. ומסננין את היין בסודרין. אמר
רב שימי בר חייא ובלבד שלא יעשה גומא. פי' שלא ימשוך קצות הסודר למעלה וישאר כמו גומא באמצעיתו. ובקפיפה מצרית. ואמרינן משמיה דרב שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח, שכן מצינו באהלי טומאה טפח, וכל מקום שיש בו חלל
טפח כאהל חשוב, ואין עושין אהלי עראי לכתחילה בשבת. פראנקא, פי' כסוי בפי הקנקן ויש בו נקבים קטנים קטנים לסנן בו היין כאשר יציקוהו בקנקן. אם יהיה זה הכיסוי בחצי פי הכלי אינו מסנן, אם הוא בכל הפה של כלי הרי הוא כמסננת
ונראה כמשמר היין במשמרת. וי"א פרונקא, מטלית של בגד שעשאו לכסוי כובא, כדאמרינן בתחילת במה טומנין ומ"ש מפרונקא דמר. ואומר עוד בע"ז פרק אין מעמידין בהמה בפונדקאות, פש ליה חמרא בכובה צייריה בפרונקא, פי' נשאר לו יין בכלי,
קשר פי הכלי בסמרטוט. לא ניהדוק צבתא בפומא דכוזא משום דמיחזי כמשמרת. פי' צבתא בפומא דכוזא מוך חדש וכדומה לו, והוא מלשון מצאן צבתים או כרוכות. וי"א לוף של דקל וכדומה לו. ונותנין ביצה במסננת של חרדל. תני יעקב קרחה