תולין פרק
עשרים שבת
קמ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לפי שאין עושין
(א) אלא לגוון. למראה שהחלמון יפה לגוון ולא
החלבון הלכך אידי
ואידי אוכל הוא
ואין כאן ברירת פסולת מאוכל:
לב א מיי' פ"ח מהל' שבת
א) [ע' קדושין לא:], ב) [ע'
תוס' כתובות נד. ד"ה לית],
הל' יד ופכ"ב הלכה יב
ממחו. דישטיפדי"ר בלע"ז במים או ביין: ממחו בכלי. משמע זהו שינוי שלו:
ואינו ממחו ביד. דממחו ליה שפיר טפי: אלא
ג) [לעיל קכח.], ד) ע"ז ל.,
סמג לאוין סה טוש"ע א"ח
אמר שמואל ממחו ביד. שאין זה דרכו בחול: קם ר' יוחנן בשיטתיה דר"א. חזר
בו ואסר: אביי ורבא דאמרי תרוייהו הלכה כר'
ה) [בע"ז ל. איתא אלונתית
סי' שכא סעיף טו:
לג ב ג מיי' פכ"ב שם
אבל בערוך גרס כגי' שלפנינו],
יוחנן. דאסר: לרבך. לזעירי: בשופתא דתומא. אמצעי של שום: ולא יטרוף. כדרך
שטורפין ביצים בקערה בכף דרך טריפה שמכה
ו) [לעיל קלח.], ז) [חולי'
טוש"ע שם סעיף טז:
בכח: שחליים. כרישו"ן והיו שוחקין אותם במים: ממשיך. נותן:
לד ד מיי' שם הי"א טוש"ע
קלד:], ח) [תוספ' פי"ז],
❖
ט) ס"א לאיסורא,
אמיתא. מינט"א בלע"ז: מעליא לתחלי. לערב עם שחליים: ואין
שם סעיף יז:
לפי שאין עושין אותה אלא לגוון איתמר חרדל שלשו
לה ה מיי' פ"ד מהל' דעות
עושין אלונטית. שאינה למשקה צמא אלא לצנן לאחר המרחץ ודוגמת
מע"ש למחר אמר רב ממחו בכלי אבל לא ביד א"ל
הלכה יז:
רפואה: וחשי מבינתא דרישא. הרגשתי בצינתו משערת ראשי עד
לו ו מיי' פכ"ב מהל' שבת
הגהות הב"ח
שמואל ביד אטו כל יומא ממחו ליה ביד מאכל
הלכה ז סמג לאוין סה
צפרני רגלי: מנכו לי מזכיותי. אם הייתי ניצול ממנו שלא אמות: שתי
(א) רש"י ד"ה לפי
חמורים הוא אלא אמר שמואל ממחו ביד ואינו ממחו
טוש"ע א"ח סי' שכא סעיף
מתני'
כל יומא. ולא היה מזיקו: דדש ביה. רגיל בו:
חילתית.
שאין עושין אותה אלא:
יח:
בכלי אתמר ר"א אמר אחד זה ואחד זה אסור ורבי
לז ז (מיי' פ"ח מהל' שבת)
(ב) ד"ה תבן וכו' כל זנב
חלטי"ש בלשון ישמעאל ובלע"ז לזר"א ושורין אותו בפושרין ושותין אותן
השבלים תבן: (ג) ד"ה מוץ
סמג לאוין סה טוש"ע
יוחנן אמר אחד זה ואחד זה מותר אביי ורבא דאמרי
המים לרפואה: אבל נותן. החלתית: בתוך החומץ. ומטבל בו מאכלו.
וכו' בכברה כדי שיפול:
א"ח סי' שיט סעיף ח:
לח ח מיי' פכ"א שם הלכה
(ד) ד"ה אבל נוטל הוא
תרוייהו אין הלכה כרבי יוחנן קם רבי יוחנן
ולקמיה מפרש אמאי אין שורין: ואין שולין את הכרשינין. מציף
❖
בכברה ונותן לתוך האבוס:
לב סמג שם טוש"ע
בשיטתיה דר"א קם רבי אלעזר בשיטתיה דשמואל
עליהם מים בכלי לברור פסולתן כדתנן במסכת ביצה (דף יד:) אף
א"ח סי' שכד סעיף א:
לט ט י כ מיי' פכ"א שם
מדיח ושולה: ולא שפין אותן. ביד להסיר פסולת דהוה ליה בורר:
אביי ורבא דאמרי תרוייהו הלכה כרבי יוחנן
הלכה כב ופכ"ב שם הל'
גליון הש"ס
אבל נותן לתוך הכברה. ואע"פ דפעמים שהפסולת נופל דרך נקבי
אימיה דאביי עבדא ליה ולא אכל דביתהו
ז סמג שם טוש"ע א"ח סי'
א)
הכברה ונמצא נתברר מאליו: תבן. הוא שעושין מן הקש מחתכין
גמ' אמר מר זוטרא לית
שכא סעיף יח:
דזעירא עבדא ליה לרב חייא בר אשי ולא אכיל
מ ל מ מיי' פכ"ב שם הלכה
הלכתא ככל הני שמעתתא.
אותו במוריגין ועושה כל זנב השבולת תבן: מוץ. הוא מזקן השבולת
(ב)
עיין כתובות דף נ"ד ע"א
יז סמג שם טוש"ע א"ח
א"ל לרבך עבידי ליה ואכל ואת לא אכלת אמר
❖
העליון ואינו ראוי למאכל וכוברין אותו (ג) בכברין שיפול המוץ: אבל
סי' שב סעיף ה:
תוס' ד"ה לית הלכתא:
רבא בר שבא הוה קאימנא קמיה דרבינא ובחשי
רש"י ד"ה אבל נוטל וכו'
נוטל (ד) בכברה. ליתן בתוך האבוס ואע"פ שהמוץ $נופל מאליו כר"ש
נופל מאליו כר"ש. עיין לעיל
דאמר דבר שאין מתכוין מותר: גמ' שרה. חילתית בפושרין מאי:
ליה בשופתא דתומא ואכל $ אמר מר זוטרא לית
ב)
דף נ"ד ע"א ברש"י ד"ה
לעזי רש"י
❖
כלאים דחבלים:
הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאתמר
אומצא. בשר חי: שלא יעשה כו'. לא שבקוה רבנן למעבד עובדי
דישטיפדי"ר
דחול: אם כן. דלא ידענא לפרושי מתני' טפי מינך מה בין לי ולך:
חרדל שלשו מע"ש למחר ממחו בין ביד בין
א
[דישטינפרי"ר]. להשרות.
מתניתין יחידאה היא. ור' יוסי אמרה אבל לרבנן אף בצונן אסור:
כרישו"ן [קרישו"ן].
רבינו חננאל
בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף אלא מערב
שחליים.
ליוקרא דליבא. שלבו כבד עליו: תלתא תקלי חילתתא. משקל ג'
ב שחליים ששחקן מע"ש למחר נותן לתוכן שמן
מינט"א. מנתה (צמח).
לפי שאין עושין אותה
❖
זהובים: שאיל בי מדרשא. מה יעשה בשבת: לשתות לא קמיבעיא
לזר"א. חלתית.
אלא לגוון, פי' [לגוין]
וחומץ וממשיך לתוכן אמיתא ולא יטרוף אלא
לצבעו להתראות בו גוונא
לי. דבלאו רפואה משקה הוא ותנן כל המשקין שותה (לעיל
של ביצה. מאכל המרס.
מערב ג שום שריסקו מע"ש למחר נותן לתוכו
דף קט:): לשרות. דתנן מתניתין אין שורין: כמאן דשרי.
פי' זה המאכל ממורס
מוסף רש"י
פול וגריסין ולא ישחוק אלא מערב וממשיך את
הוא כדתנן (נתן) [נטל]
בעיא הוא. הך דרב לימא כרבי יוסי דשרי בצונן אבל לרבנן
עושין אנומלין בשבת.
את הדם ונתנו לממרס בו
אמיתא לתוכן מאי אמיתא נינייא אמר אביי
אסור: עיילינא. הכניסני ואיש זקן היה: לכסכוסי כיתניתא.
ג)
שהוא לשתות. ואין עושין
על הרובד הרביעי. וי"א
אלונטית. שהוא לרפואה
מאכל חמורים הוא, כלומר
ש"מ האי נינייא מעליא לתחלי: ועושין אנומלין
חלוק כתונת של פשתן שנתכבסה והרי היא קשה ומשפשפה
להצטנן כשיוצאין מבית
אינו מאכל בני אדם אלא
בין שתי ידיו והיא מתרככה ואף הליבון שלה מצהיל על ידי
בשבת: ת"ר עושין אנומלין בשבת ואין עושין
המרחץ כדמפרש (ע"ז ל.).
מאכל חמורים הוא. חרדל
ד)
ד
ומים צלולין. שנשאבו
שלשו מע"ש. חלקו עליו
השפשוף: אולודי חיורא. הליבון מצהיל: התם מיחזי כאולודי
אלונטית ואיזו היא אנומלין ואיזו היא אלונטית
ה)
ועמדו בכלי יום או יומים
רב ושמואל ור' יוחנן ור'
חיורא. שמקפיד על ליבונו וצוהרו של סודר יותר מכיתניתא:
להיות צלולין, ושופין העליונים
אלעזר, ודבריהן פשוטין
אנומלין יין ודבש ופלפלין אלונטית יין ישן ומים
❖
בנחת במסננת (שם).
הן. ומר זוטרא דהוא בתרא
משלפא
צלולין ואפרסמון דעבדי לבי מסותא למיקר אמר
אמר לית הילכתא ככל
הני שמעתתא, אלא כי הא
רב יוסף זימנא חדא עלית בתר מר עוקבא לבי באני כי נפקי אתאי אשקיין חמרא חד כסא וחשי
ה
דתניא חרדל שלשו מע"ש
רב נסים גאון
מבינתא דראשי ועד טופרא דכרעי ואי אשקיין כסא אחרינא הואי מסתפינא דלמא מנכו לי מזכותא
למחר מניחו בין ביד בין
אין שורין את הכרשינין.
בכלי ונותן לתוכו דבש,
מתני' אין שורין את
דעלמא דאתי והא מר עוקבא דשתי כל יומא שאני מר עוקבא דדש ביה:
גרסי' בגמ' דבני מערבא תני
ולא יטרוף אלא מערב.
אין שורין את הכרשינים
שום שריסקו מע"ש למחר
החילתית בפושרין ו אבל נותן לתוך החומץ ז ואין שולין את הכרשינין ולא
שפין אותן אבל נותן
משום בורר, ולא שפין אותן
נותן לתוכו פול או גריסין,
לתוך הכברה או לתוך הכלכלה אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננו על
גבי מקום גבוה בשביל
משום דש, אין כוברין את
ולא ישחוק אלא מערב,
ח
שירד המוץ אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האיבוס: גמ' איבעיא להו
התבן משום מרקד.
וממשיך את האמיתה
שרה מאי תרגמא רב
לתוכה. מאי אמיתה, ננהה.
אנומלין, יין ושמן ודבש
אדא נרשאה קמיה דרב יוסף שרה חייב חטאת א"ל אביי אלא מעתה שרה אומצא במיא הכי נמי
ופלפלין. אלונתית, יין ישן
דמיחייב אלא אמר אביי מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול בעא מיניה רבי יוחנן מר'
ומים צלולין ואפרסמון.
ו)
אין שורין את החלתית
ינאי מהו לשרות את החלתית בצונן א"ל אסור והא אנן תנן אין שורין את החלתית בפושרין הא
בפושרין אבל נותן לתוך
החומץ. ומיבעיא לן שרה
בצונן מותר א"ל ז) א"כ מה בין לי ולך מתניתין יחידאה היא דתניא ח) ט אין שורין את החלתית לא
מאי. ומסקנא, שרה אמר
בחמין ולא בצונן רבי יוסי אומר בחמין אסור בצונן מותר למאי עבדי ליה ליוקרא דליבא רב אחא
אביי איסורא מדרבנן. וא"ר
יוחנן מתניתין יחידאה היא
בר יוסף חש ביוקרא דליבא אתא לקמיה דמר עוקבא א"ל זיל שתי תלתא תיקלי חילתתא בתלתא
והוא ר' יוסי, אבל חכ"א
בין בחמין בין בצונן
יומי אזל אישתי חמשא בשבת ומעלי שבת לצפרא אזל שאל בי מדרשא אמרו ליה תנא דבי רב
אסור. וסוגיין דשמעתא
אדא ואמרי לה תנא דבי מר בר רב אדא שותה אדם קב או קביים ואינו חושש אמר להו לשתות
י
אם שרה מאתמול לשתות
חלתית בשבת מותר, אבל
לא קמיבעיא לי כי קא מיבעיא לי לשרות מאי אמר להו רב חייא בר אבין בדידי הוה עובדא ואתאי
לשרותו אסור אפילו בצונן.
שאילתיה לרב אדא בר אהבה ולא הוה בידיה אתאי שאילתיה לרב הונא ואמר הכי קאמר רב
ואם שתה מקודם השבת
ועכשיו בשבת חושש אם
שורה בצונן ומניח בחמה כמאן דשרי אפילו למאן דאסר ה"מ היכא דלא אישתי כלל אבל הכא
כ
לא ישתה מסתכן, מותר
לו לשרות בתוכן ולהניחה
כיון דאישתי חמשא ומעלי שבתא אי לא שתי בשבת מיסתכן מיסתמיך ואזיל רב אחא בר יוסף אכתפיה
בחמה. לכסכוסי כיתונתא.
דרב נחמן בר יצחק בר אחתיה א"ל כי מטינן לבי רב ספרא עיילינא כי מטו עייליה בעא מיניה מהו לכסכוסי
פי' לרכוכי קא מיכוון
ושרי, או דלמא לאולודי
כיתניתא בשבתא לרכוכי כיתניתא קא מיכוין ושפיר דמי או דילמא לאולודי חיורא קמיכוין ואסיר א"ל לרכוכי
ל
וכו'. פי' לקבץ מקצת
הבגד של פשתים לתוך
קא מיכוין ושפיר דמי כי נפק אתא א"ל מאי בעא מר מיניה א"ל בעי מיניה מהו לכסכוסי כיתניתא בשבתא
ידו לשופו מפני שרוחצין
ואמר לי שפיר דמי ותבעי ליה למר סודרא סודרא לא קא מיבעיא לי דבעי מרב הונא ופשיט לי ותיפשיט ליה
הבגד ומתייבש בשמש או
ט)
ברוח עומד אנסון, פי' קשה,
למר מסודרא א"ל התם מיחזי כי אולודי חיורא הכא לא מיחזי כאולודי חיורא אמר רב חסדא האי כיתניתא
מ
ורוצה לרככו, נותן הבגד
לתוך ידיו ומוליך ומביא
משלפו
ידיו עד שיעשה הבגד ההוא
כמו קפולים קטנים כמין קמטים. כי הא דא"ר זירא בפרק חבית מאי מרזב כגון א)כסכוסי מאני. וכי הא דתנן בפרק האשה שהיא עושה צרכיה צריכה לכסכס ג' פעמים על כל דבר ודבר, ואמרינן
בגמ' בעי ר' ירמיה אמטויי חד ואיתויי [חד] או דלמא אמטויי ואיתויי תרי, תיקו. וכן עוד מפורש בתלמוד א"י בענין מוליך ומביא שבלולב. מיהא שמעינן דכיסכוס כעין שפשוף הוא ומתקווץ הבגד, פי'
יתכמש, ונראה קמטין קמטין וכשלובשו מתפשט, וכדאמרינן אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים. ומדקרי להאי כיתונתא, שמעינן מינה דסודרא ליתיה כתניתא, ולא יתכן לומר
מיכוון ושרי. אמר רב חסדא האי כיתניתא
שהוא צמר, שאם הוא צמר איך אומר לו היה
לך ללמוד פשתים מצמר, והדבר רחוק ביניהם ואינה אלא צמר
גפן
שזה קרוב לזה. ופשט
רב חסדא דלרכוכי
א) לפנינו בגמ' איתא שם כיסו בבלייתא.