יציאות השבת
פרק ראשון
שבת
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נתר. מין
לבנה: מיטמאין ומטמאין מאוירן. נתלית טומאה
אדמה
מטהרין לגמרי משום
דחשיבי להו ככלי
חרס
דאמרי' בתוספתא ו)
קכד א מיי' פי"ב מהל'
א) כלים פ"ב מ"א, ב) [ע"ז
עה:], ג) ע"ז נב. כלים פי"א
כלים הלכה י:
באוירן נטמא מן האויר חזר ותלה אוכלין באוירן מטמאין את
כלי חרס שטיהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם דא"כ מנלן
קכה ב מיי' פ"א מהל'
מ"א, ד) כלים פ"ב מ"א,
❖
האוכלים ואע"פ שלא נגעו טמא דכתיב כל אשר בתוכו יטמאה) ואפי'
דרבי מאיר אזיל בתר מעמיד דילמא לאו מדין כלי מתכות מטמא
ה) [ויקרא יא], ו) [כלים בב"ק
כלים הלכה ה:
פ"ג ה"ד], ז) [שם פ"ז ה"י],
הסמוך לדפנות: ומיטמאין
מלא חרדל שאין נוגע בדפנותיו אלא
ליה אלא משום דאזיל לטעמיה דאית ליה בתוספתא דכלים ז) דכלי
א
ח) [וע"ע תוס' ר"ה יט. ד"ה
מאחוריהן. אם נכנס טומאה לתוך
חרס שטיהר שוב יש לו טומאה
יהודה בן שמוע], ט) [צ"ל
מוסף תוספות
אחוריהן מבחוץ במקום חקק בית
דתניא התם שולי המחצין ושולי
פרק מחט וטבעת [בב"ק פ"ז
לא ליטמו מגבן אלמה תנן כלי חרס וכלי
א)
ה"י] מהרש"א וכ"ה בתוס'
א. במקום אחר. תוס'
מושבם כדרך שעושין לכלי עץ: ואין
הפחתים וקרקרות הכלים ודופנותיהן
נתר טומאתן שוה מיטמאין ומטמאין
הרא"ש], י) [צ"ל שולי.
הרא"ש. ב. פי' כל אלו
מיטמאין מגבן. דכתיב אל תוכו :
כו' שיפן ועשאן כלים ממלאין בהן
מהרש"א וכ"ה בתוס'
ה)
שברי כלים הן. תוס'
ב
מאויריהן ומיטמאין מאחוריהן ואין מיטמאין
הרא"ש], כ) [שמיני פ"ז
הרא"ש. ג. אלא ודאי ההיא
יש להן תקנה. להתיכן ולחזור
כו' ומקבלים טומאה מכאן ולהבא
ה"א], ל) [עי' מל"מ פ"א
מגביהן ושבירתן מטהרתן כלי נתר וכלי
פלוגתא לא איירי אלא
ולעשותן כלים: לטומאתן ישנה. אם
דברי ר' מאיר וחכמים אומרים כל
מהל' נגעים הי"ג], מ) [צ"ל
בשברי כלי חרס כגון
חרס הוא דטומאתן שוה אבל מידי אחרינא
מיטמאין. רש"ש שפ"א.],
שבר כלי שהיה בו שיעור
נטמאו ונקבו וטהרו וחזר ועשה מהן
כלי חרס שטיהר שעה אחת שוב כו'
ג
נ) [שמיני פ"ז ה"ז],
כי ההיא דמייתינן פרק
לא אמרי ב) כיון $ דכי נשתברו יש להם תקנה
כלים יחזרו לטומאתן להטעינן טבילה
ורבינו שמואל גריס ור"מ היאד דחשיב
ס) [שמיני פרשה ח פ"ז],
אלו טרפות וכו' אבל כלי
ע) [וע"ע תוס' חולין כד:
שוינהו ככלי מתכות אלא מעתה יחזרו
שלם שניקב או נסדק
הואיל וככלי מתכות נינהו: טהרו.
סתימה מעלייתא ולא גריס דאמר הכל
ד"ה וגבו ותוספות בכורות
ותקנו יפה מהני ביה תיקון
דאינם כלי: חזרו לטומאתן ישנה.
לטומאתן ישנה ככלי מתכות דתנן כלי
הולך אחר המעמיד ומפרש דפליגי
ג)
לח. ד"ה הרי], פ) [צ"ל
לקבל טומאה וכו'. תוס'
לקמיה [ע"ב] מפרש טעמא: פשוטיהן
מיטמאין. רי"א חבר],
ר"מ ורבנן בהכי דר"מ חשיב ליה
הרא"ש, וכעי"ז בתוס' ר"ה
מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאין נשברו
צ) [בד"ה לא ליטמאו],
יט. [ועי' מהרש"א ומהר"ם].
טהורים. דאיתקש עץ ועור לשק
סתימה מעלייתא ורבנן לא חשיבי להו
טהרו חזר ועשה מהן כלים חזרו לטומאתן
ק) [טו: ד"ה אתו איתנהו],
ד. בתוס' בר"ה יט. כתוב:
❖
סתימה מעלייתא הלכך מטהרים
דיש לו בית קבול וכלי עצם איתקש
ר) [ל"ג מאחריו. רש"ש],
ורשב"ם גריס ור"מ היא
ישנה ואילו גבי כלי זכוכית תנן כלי עץ וכלי
ד)
ותו לא ולא גרסי' וכו'.
לעץ ועור בפרשת מדין (במדבר לא)
לגמרי ודכ"ע אי הוה סתימה מעלייתא
וכן הוא בתוס' הרא"ש.
עור וכלי עצם וכלי זכוכית א) פשוטיהן טהורין
כל בגד וכל כלי עור וגו' ואמרי'
הוה אזלינן בתר מעמיד הלכך לר"מ
וא"כ הא דכתבו התוס'
גליון הש"ס
ומקבליהן טמאין נשברו טהרו חזר ועשה
דחשיב סתימה מעלייתא אולי
בהכל שוחטין (חולין דף כה:) להביא
יש לו טהרה במקוה ח):
גמ' דכי נשתברו יש להם
הוא פי' ולא מגירסת
אלא
מהן כלים מקבלין טומאה מכאן ולהבא
מעתה לא ליטמאו מגבן.
דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן
תקנה. עיין סנהדרין דף צ"א
רשב"ם. ה. אלא מעתה.
ע"א ברש"י ד"ה יש להם
חי' הר"ן. ו. דמטמאין
מכאן ולהבא אין למפרע לא טומאת כלי
העצמות ומן הטלפים. וכלי זכוכית
וה"ה דה"מ למימר וליטמאו
ה
א
תקנה: שם עבדו בהו רבנן
מאוירן. ריטב"א. ז. דיוקא.
לקמן מפרש טעמא אמאי פשוטיהן
מאוירן וכי משני דהא דמיטמאו
זכוכית דרבנן וטומאה ישנה דרבנן בטומאה
היכירא. לקמן דף מח ע"ב
תוס' הרא"ש. ח. [וכן גם
❖
נדה דף ל ע"א:
איתא בתוס' הרא"ש, ועי'
טהורים מאחר דדמו למתכות:
מגבן מפני שנראה תוכן כברן לא מצי
דאורייתא אחיתו בה רבנן טומאה בטומאה
רש"ש]. ט. ובכולהו גרסי'
וטומאה ישנה. שיחזרו לה מאחר
למיפרך אכתי ליטמאו מאוירן דאיכא
דרבנן לא אחיתו לה רבנן טומאה פשוטיהן
מיטמאין בר מחדא
שטהרו ממנה דרבנן היא כדלקמן
למימר אה"נ והא דלא תני בהדי
דהיינו ומטמאין באוירן.
ו
מוסף רש"י
מיהא ליטמא דהא פשוטי כלי מתכות
שיטה להר"ן. י. כמו שיש
בהילכתא: בטומאת כלי מתכות
נתר וכלי חרס משום דכלי זכוכית
חזרו לטומאתן ישנה.
לכוסות של כסף. פ'
דאורייתא נינהו $ ב עבדי בהו רבנן ב) הכירא
❖
דאורייתא. גזור טומאה ישנה אבל
מיטמי מגבן:
וצריכה טבילה (ע"ז נב.).
הרא"ש כלים פ"ב מ"א.
לא ליטמאו מגבן אלמה תנן כלי
כי היכי דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים
יא. דהא כלי חרס אינו
בכלי זכוכית דעיקר תחילת טומאתו
מיטמא מגבו ומטמא
רב
נתר וכלי חרס כו'. וקשה
ליתא אלא מדרבנן לא גזרו טומאה
לאחרים אם נגע בגבו.
תוס' ישנים
פי' הרא"ש כלים פ"ב
ישנה: פשוטיהן מיהא ליטמא. ככלי מתכות דהא פשוטי כלי מתכות
לרשב"א דהוה ליה לאתויי ברייתא דתוספתא דכלים ט)מחט וטבעת
א) הא דלא חשיב כלי חרס
מ"א. יב. היינו. תוס'
י) ושולי כלי עץ וכלי זכוכית וכלי עצם אין ממלאין בהן ואין מקדשין
דאוריי' וכיון דדכוותייהו שוינהו ליטמא דליכא לשנויי בהא כדשני' בטומא'
בהדייהו משום לד דכלי חרס
הרא"ש. יג. שאר. תוס'
מטמא אפילו בלא שוליים
הרא"ש. יד. עושין כן.
ישנה: עבדי רבנן היכרא. בטומאת כלי זכוכית וחילקו בה מטומאה
בהן ואין מצילין בצמיד פתיל אלמא דמיטמאין מגבן ואמאי מייתי
א"נ לה משום דהנהו דחשיב
תוס' הרא"ש. טו. נמי.
דאורייתא להודיע שהיא מדבריהם ולא ישרפו עליה תרומה וקדשים
הא דלא מצי לאוכוחי מינה אלא על ידי דיוק כלי נתר וכלי חרס
מקבלי טומאה אפילו מגבן:
תוס' הרא"ש. טז. שיטמא.
ב) הא דעביד הכירא
דלא שרפי תרומה משום טומאה דרבנן בר מן ו' ספיקות (לעיל דף טו:):
הוא דטומאתן שוה כו' ועוד אהך דמייתי איכא למימר דלא חשיב
תוס' הרא"ש. יז. הכלי.
ז
בפשוטי כלי טפי מגבו משום
תוס' הרא"ש. יח. בית
אלא כלי נתר וכלי חרס דהוו דאורייתא דכלי נתר נפקא לן כ) בת"כ
לעולם
דאין סברא לטהר טפי מגבו
מושבו. תוס' הרא"ש.
דכתיב [וכל] כלי חרס לרבות כלי נתר: ה"ג רש"י מיטמאין ומטמאין מאויריהן ומיטמאין מאחוריהן ואין מיטמאין מגביהן. ופירש דמיטמאין
מפשוטי כלי כיון שיש לו בית
יט. לגבי תוכו. תוס'
ח
ט
קיבול ר) מאחוריו:
הרא"ש. כ. לגבי גבו. תוס'
מאחוריהן במקום חקק בית מושבןי כל שכן דמטמאין אחרים כדמוכח בפ' העור והרוטב (חולין דף קיח.) מרובה מדת לטמא ממדת ליטמא
ג) והא דאמר בבכורות [לח.]
הרא"ש. כא. בצמיד פתיל.
דהשתא עיולי עיילא אפוקי מיבעיא והא דלא קתני מטמאין ומיטמאין מאחוריהן כדתנן גבי אויריהן משום דגבי אויריהן יש חידוש משניהם
יא
יב
נטמא גבו לא נטמא תוכו
תוס' הרא"ש. כב. כל כלי
ה"ה דגבו נמי לא נטמא
שמטמא מתוכו מטמא
מה שאין כן בכלים אחרים שאינם מטמאין ולא מיטמאין מאויר אבל במה שמטמא אחרים מאחוריו אין זה חידוש דאפילו מגבן נמי מטמאין
אלא אגב דקאמר נטמא תוכו
מאחוריו. תוס' הרא"ש.
אחרים וכן כל הכלים וכ"ש אלו מאחוריהן דאיכא חקק אבל מיטמאין מאחוריהן תנא לאשמעינן דאע"ג דאין מיטמאין מגבן אפילו
יג
יד
נטמא גבו קאמר נמי נטמא
כג. דאיירי בו, דאחוריו
גבו לא נטמא תוכו והא
דקתני היינו אפי' גבו.
הכי מיטמאין מאחוריהן ולהכי לא עריב להו מטמאין ומיטמאין מאויריהם ומאחוריהן משום דבאויריהן הוי חידוש משניהם אבל באחוריהם
טו
דלא מקבל טומאה מגבו
תוס' הרא"ש. כד. שאותו
אין חידוש אלא במיטמאין לחוד א"נ מטמאין מאויריהן היינו דאוריי' אבל מאחוריהן לא הוי אלא מדרבנן ועוד דמיטמאין מאויריהן היינו כל
ל)
מ)
טז
נפקא לן בפ"ק דחולין [כה.]
תוך נמי קרי אויר. תוס'
ממוקף צמיד פתיל דטהור
הכלי אבל מיטמאין מאחוריהן מצי למימר שאין מיטמא אלא גבו לבד והא דתניא בת"כ מרובה מדת לטמא מליטמא שמטמא אחרים מאחוריו
הרא"ש. כה. ועוד ע"כ
נ)
והא דדריש בת"כ אשר יפול
לאו דוקא קאמר שאין לו
ואין מיטמא מאחוריו מצינו למימר דאחוריו דקאמר התם היינו גביז ולא חקק בית מושב א"נ אינו מיטמא מאחוריו מדאוריי' אבל מדרבנן מיטמא
מהם אל תוכו מתוכו ולא
טומאה בעינן אחר. תוס'
א"נ אפי' מדאוריי' מיטמא מאחוריו והא דקאמר אינו מיטמא מאחוריו היינו כולו דאינו טמא כשקבל טומאה מאחוריו אלא גבו אבל תוכו לא
מאויר אסמכתא היא דהא
הרא"ש. כו. בתוס' הרא"ש
תוך דרשינן בפ"ק דחולין
כתוב: ע"י יד. כז. חיבור,
והשתא אתי שפיר הא דאמרי' בפ' אלו מומין (בכורות דף לח. ושם) כלי חרס נטמא גבו לא נטמא תוכו משמע דגבו מיהא טמא והיינו כי נטמא
לדרשה אחריתי:
פירוש לטומאה. תוס'
מאחוריו במקום חקק וקרי ליה זימנין גבו וזמנין אחוריו ומה שכלי חרס מציל היינו אפילו ביש לו חקק שאם נטמא גבו תוכו טהור גמור
ד) כה וע"כ לא אתי
יח
יט
כ
כא
הרא"ש. כח. [ד]מרבינן
למעוטי אלא גבו דהא מקבל
מקרא ידות להכניס
והא דתניא בתוספתא דכלים כלי חרס אין לו טומאה אלא מאוירו והיסטו לא אתי למעוטי אחוריו אלא גבו וחקק הוי בכלל אוירא והקשה
כב
כג
כד
ד)
טומאה על ידו כו דאמר
ולהוציא. תוס' הרא"ש.
ה"ר אליעזר הזקן ז"ל לפ"ה דתניא בתוספתא דכלים זה הכלל כל המשמש כפוי בכלי חרס טהור ואחורים הן משתמשין כפויים ותירץ רבינו
בהמפלת [כו.] אבן היוצא מן
כט. דוקא מוציא אבל.
הכירה ומן התנור וכו' כז
תוס' הרא"ש. ל. מיירי.
שמואל דהתםל בכיסוי קדרה ואלפסלא דאיירי בהם התם לעיל כמו שמפורש הטעם ס)בת"כ יכול שאני מרבה אף חפוי הכלי ת"ל אשר יעשה
והיינו אפילו להכניס כדאמר
תוס' הרא"ש. לא. שאין
מלאכה בהם פרט לכיסוי הכלי שאין עושין בהן מלאכה אבל אחורים פעמים שכופין פניהם למטה ועושין בהן מלאכה בתוך אחורים ור"י
לב
בר"פ העור והרוטב
תשמישם אלא ע"י
[קיח:] כח ומיהו יש לדחות
כפייה שכופים אותו
מפרש דגרסי' הכי מטמאין מאחוריהם פירוש מאויר אחוריהן אם קבלו טומאה מתוכן ואין מיטמאין מגבן פירוש לא מקבלי טומאה אפילו
דהתם איירי בטומאת אוכלין
על כלי אחר. תוס'
בנגיעת גבן וכ"ש מאויר אחוריהן דאין מקבלין טומאה וה"ה בנגיעת אחוריו נמי לא מקבלי טומאה והא דלא נקט דאין מיטמאין
וכלי שטף אבל בכלי חרס כט
הרא"ש. לב. אבל עושין
❖
מאחוריהם משום דלא נטעי לומר דהיינו אויר אחוריהן אבל בנגיעת אחוריהן טמא להכי נקטו ואין מיטמאין מגבן דאין כאן אלא
לא יכניס:
מלאכה לאחרים. תוס'
הרא"ש. לג. מעיקרו. תוס'
נגיעה והא דלא עריב ותני להו מטמאין ואין מיטמאין מאחוריהן ומגביהן היינו משום שלא הוי מפרש רבותא בגביהן ורבותא באחוריהם
הרא"ש. לד. דהתם לא
אבל השתא תנן מטמאין מאחוריהן לרבותא דאפי' באויר אחוריהן מטמאין ואין מיטמא מגבן דאפי' בנגיעה לא מקבלין טומאה ע):
בעי קבול אלא תוך.
רבינו חננאל
אלא כיון דכי נשברו יש להם תקנה. ל"ג אלא דלא הדר ביה ממאי דאמר שוינהו רבנן ככלי חרס דמשום טעם דנשברו יש להם תקנה
ריטב"א. לה. דהא תנור
שאין לו שוליים וקרקע
ואקשינן אם ככלי מתכות
אין סברא להוריד להם טומאה אלא משום דלכלי חרס דמי לגמרי וכיון דכבר הורידו להם טומאה משום דדמו לכלי חרס
לג
עולם נחשתו והוא מטמא
הן יחזרו לטומאתן ישנה
משום כיון דנשברו יש להם תקנה שוינהו רבנן כמתכות לענין טומאת גבן: בטומאה דרבנן לא אחיתו לה רבנן טומאה. וקשה לר"י
מתוכו. ריטב"א. לו. והא
כו'. ושנינן טומאה ישנה
טומאת ע"ז דרבנן היא.
דרבנן וכי אחיתו להן
דאמר במס' ע"ז פ' ר' ישמעאל (דף נב. ושם) ריתך כלי לע"ז מהו אמר רב המנונא טומאה ישנה קמיבעיא להו דתנן חזר ועשה מהן כלים
ריטב"א. לז. דשאני התם
רבנן טומאה בטומאה
דהוי כלי מתכות דיש
דאורייתא, בטומאה דרבנן
חזרו לטומאתן ישנה אלמא אפילו בטומאה דרבנן נמי איכא טומאה ישנה ויש לומר אע"פ דאמר התם בטומאה דרבנן היא מ"מ הכלי
לו
לז
לו שם טומאה דאורייתא
לא אחיתו להו טומאה.
מקבל טומאה מדאורייתאלח אבל הכא כלי זכוכית דלא מקבל שום טומאה מדאורייתא אלא מדרבנן פשיטא ליה דלא אחיתו להו רבנן
בעלמא [ולכן]. ריטב"א.
ואקשינן והא פשוטיהן
טומאה: עבדי רבנן היכרא דלא לישרוף תרומה וקדשים. במאי דאין חוזרין לטומאה ישנה לא הוי היכרא דהא כלי מתכות נמי אין
לח. ומשום הכי מספקא
דטומאה דאורייתא היא
לט
לן. ריטב"א. לט. וא"ת
ובכלי מתכות ובכלי זכוכית
חוזרין לטומאה ישנה אלא מדרבנן וליכא היכרא דאורייתא וקשה לר"י מדילמא לעולם לכלי חרס דמו דאין פ)מטמאין מגבן והאי דלא תני
והא איכא הכירא שאין
שנינו פשוטיהן טהורין.
ליה בהדי כלי נתר וכלי חרס משום דהנהו מיטמאין באויר אבל כלי זכוכית לא מיטמא מאויר דעבדו רבנן היכרא דלא נישרוף וכו' דכה"ג
חוזרין לטומאה ישנה,
ושנינן עבדו בהו רבנן
י"ל. ריטב"א. מ. א"כ אמאי
היכירא ללמד כי אינן ככלי
אמר בפרק במה טומנין (לקמן דף מח:) דבית הפך ובית התבלין ר' מאיר מטמא במגע אבל לא באויר דעביד רבנן היכרא ותי' ר"י הבחור
איצטריך למימר דשויוה
מתכות לכל מילי.
דע"כ כלי זכוכית מטמו מגבן
מתוספתא דכלים שהבאתי צ)לעיל שאין מצילין בצמיד פתיל ולמאי
דפרישית נמי לעיל ק) דדווקא אטומאת
רבנן ככלי מתכות. תוס'
הרא"ש.
גב לא
שורפין
שאין טמא
אלא
משום דדמי
לכלי מתכות
אבל ממה שמטמא
מתורת
כלי חרס
שורפין
אתי נמי שפיר:
רב