נוטל פרק אחד
ועשרים שבת
קמב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונשדינהו
לפירי ונשדייה לאבן.
אתי לאתויי. וטעמא לאו משום טלטול הוא דאפילו לאוחזו בידו
ואם
תאמר גבי קטן נמי
ד א מיי' וסמג שם וטוש"ע
א) ס"א אלא, ב) תרומות
פ"ה מ"ו תמורה יב. ע"ש,
שם:
והתינוק מהלך ברגליו אסר ליה רבא דילמא נפיל ואתי לאתויי וכיון
נשדייה לאבן מידו ואמאי שרי לטלטולי עם האבן
ה ב ג מיי' פי"ח מהל' שבת
ג) תרומות פ"ה מ"ח,
דלאו סכנת נפש היא לא שרו ביה טלטול: תניא כוותיה דרבא. דכי
וי"ל אם ישליכו מידו יצעק התינוק ויבכה וא"ת מ"ש דלא שרינן לטלטל
ד) בכורות נט. [ע"ש תוס'
הלכה יז ופי"ט הלכה יט:
ו ד טוש"ע א"ח סי' שלה
ד"ה במחשבה ותוס' מנחות
גופיה דמי ומיחייב: וסנדליו
תינוק אלא כשיש לו גיעגועין תיבטל אבן אגב תינוק כמו שהיא
נקט לה עליון כמאן דאפקא
תחתון
נה. ד"ה במחשבה], ה) בקצת
סעיף ה:
וטבעותיו בידו. בקומצו שלא כדרך
בטלה אגב כלכלה מלאה פירות וי"ל
ז ה מיי' פכ"ה שם הל'
ספרים פתוחה, ו) [ועי' תוס'
❖
מלבוש: המוציא אדם וכליו עליו.
דאינו צריך כל כך טלטול התינוק
חולין צט: ד"ה לא],
טז טוש"ע א"ח סי' שט
מאי איריא אבן אפילו
דינר נמי אלמה אמר
מלובש בהן: וטבעותיו בידיו.
וא"ת אפילו אין הכלכלה מלאה
רבא לא שנו אלא אבן אבל דינר אסור
ח ו מיי'סעשיףם גט:וש"ע שם
א
פירות תיבטל האבן אגבה כי היכי
באצבעותיו מדלא תנא בידו כדנקט
סעיף ב:
רבינו חננאל
אבן אי נפלה לה לא אתי אבוה לאיתויי
ט ז ח ט י מיי' שם הלכה
רישא: פטור. דבגדיו בטלי לגביה
דבטלי בפ"ב דביצה (דף כא:) שיורי
דינר אי נפיל אתי אבוה לאתויי תניא כוותיה
כ:
משום כיס, תינוק מת וכיס
ועליו הוא פטור כרבי נתן: ואילו
הכוס אגב הכוס אי לאו דאיסורי
י כ מיי' פכ"ג שם הלכה ט
תלוי לו בצוארו פטור. פי'
דרבא המוציא כליו מקופלים ומונחים על
ב
והלכה טו:
תינוק מת לקברו והכיס
הוציאן כמות שהן. שהיה אותו
הנאה נינהו וי"ל שאני שיורי דגריעי
יא ל מיי' פי"ג מהל'
עמו, כדאמר ריש לקיש
כתפו וסנדליו וטבעותיו בידו חייב ואם היה
עליון אחוז בהן ולא מלובש חייב הנושא
יותר מדאי ובטלו טפי וכן צ"ל מתוך
תרומות הל' ג:
פוטר היה ר' שמעון במוציא
❖
יב מ שם הלכה ו:
מלובש בהן פטור המוציא אדם וכליו עליו
את המת לקברו. והילכתא
והיינו כרבא: תיהוי כלכלה בסיס.
שמעתא גופה דביצה כמו שפירשתי
ג
כרבא דקאי כר' שמעון
והיא עצמה תיאסר: מליאה פירות.
וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו פטור ואילו
לעיל בסוף כירה (דף מז. בד"ה הוה):
דסבר כל מלאכה שאינה
ונשדינהו
לפירי ונשדייה לאבן
דעיקר נעשית בסיס לפירות הלכך
צריכה לגופה פטור עליה.
מוסף רש"י
הוציאן כמות שהן חייב: כלכלה והאבן
ובפרק יציאות השבת
כו'. וא"ת מכל מקום
אבן מיטלטלת אגב כלי ופירות שהוא
בתוכה: ואמאי תיהוי כלכלה בסיס לדבר
מדמעת כתרומת ודאי.
אוקימנא להא דתני זב
נינקטינהו לפירי בידיםא ויניח האבן בכלכלה
מותר: ונינקטינהו בידים. ילקטם מעל
שאם נפלה סאה מן הדמוע
שיצא בכיס שלו בשבת
האסור אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן
ב
והא אמרינן לקמן לא שנו אלא שטהורה
למקום אחר ואין שם מאה
פטור כר' שמעון, דסבר
הארץ בידיו ויחזירם לכלכלה ויטלטלם
למטה וטמאה למעלה אבל טהורה למעלה
סאין לבד סאה זו, כולן אסורין
מלאכה שאינה צריכה
הכא בכלכלה מלאה פירות עסקינן
ולמה התירו אבן לטלטל אגב כלי
(תמורה יב.). אלא לפי
לגופה פטור. ולא תימא
וטמאה למטה שקיל לה לטהורה ושביק לה
ולישדינהו לפירי ונישדי לאבן ונינקטינהו
חשבון. לפי מה שיש תרומה
מלאכה צריכה לגופה כגון
ד
ופירות: בפירות המיטנפין. בפירות
לטמאה והיינו על כרחך בידיו דאי זריק
בסאה זו של דימוע בעינן
מר לעשות טס וס"ת
בידים כדרבי אלעי אמר רב בפירות
לה בכלי א"כ גם בטמאה למעלה יכול
מבושלין ורכין מאד כגון תאנים
מאה שיעורין מן החולין, אבל
להגיהו, אלא אפילו מר
לזורקה בכלי אלא שמע מינה דשקיל לה
מאה סאין לא בעינן, כגון אם
לחפור בו וס"ת לקראות בו,
המיטנפין ה"נ בפירות המיטנפין ולינערינהו ג
ותותים וענבים שאם ישליכם לארץ
ה
בידיו וא"כ הכי נמי לישקלינהו לפירי
נפלה תחילה סאה של תרומה
מלאכה שצריכה לגופה
יטנפו: ולנערינהו נעורי. עד שיסתלקו
נעורי אמר רב חייא בר אשי אמר רבא הכא
לתוך כ"ד סאין של חולין,
א)
ו
היא, וכי לא פטר ר' שמעון
בידיו וי"ל דמיירי שפי הכלכלה צר הוא
נדמעו ועכשיו כל סאה וסאה
הפירות מן האבן לתוך הכלכלה
אלא מלאכה שאינה צריכה
ואינו יכול להכניס שם ידיו אי נמי י"ל
בכלכלה פחותה עסקינן דאבן גופה נעשית
שיש שם הוי אחד מכ"ד שבו
לגופה אבל מלאכה
לצדדין וישליך האבן לבדה בנעורתה:
דההיא דלקמן מיירי בתרומה שהיא בכלים
דופן לכלכלה: ז מטלטלין תרומה וכו': אמר
תרומה, והיינו לוג תרומה
שצריכה לגופה אפילו ר'
קטניםד בתוך הקופה שאין דרך להניח
פחותה. שנפחית דופנה או שוליה:
בכל סאה וסאה, אם חזרה
שמעון מחייב.
רב חסדא לא שנו אלא שטהורה למטה
טמאה וטהורה ביחד אלא בכלים זה בפני
ח
ונפלה סאה מאותו דימוע
ותניא כרבא המוציא כלים
וטמאה למעלה. והוא צריך לטהורה
לתוך חולין אחרים, אם יש שם
ה
מקופלין ומונחין לו על
עצמו וזה בפ"ע ולהכי מצי שקיל לטהורה
וטמאה למעלה אבל טהורה למעלה וטמאה
ואינו יכול ליטול הטמאה בידים לפי
שבעים ושבעה לוגין אחרים
כתיפו וסנדליו וטבעתו בידו
ו
שהיא למעלה בידיו אבל כלכלה דהכא
למטה שקיל ליה לטהורה ושביק ליה
של חולין מצטרפין עם עשרים
חייב, ואם היה מלובש בהן
שהיא מוקצה לפיכך יטלטל הכל עד
אין כאן כליםז ולא מצי נקיט להו בידיו
ושלשה לוגין חולין שבסאה זו
פטור. המוציא אדם וכליו
❖
לטמאה וכי טהורה למטה נמי לישדינהו
השלחן וישליך הכל עליו ויטול
פן יפול לארץח והשתא לא צריכנא לשינויא
ומבטלין את לוגהתרומה (שם).
עליו וסנדליו ברגליו
קמא דפירות המיטנפין דהא כיון דאבן
וטבעתו בידו פטור, שאילו
הטהורה: לישדינהו. לארץ כולן:
ולינקטינהו אמר רבי אלעי אמר רב בפירות
ט
הוציאן כמות שהן חייב,
עצמה הוי דופן לכלכלה אפי' הוי שדי
ולינקטינהו. לטהורה ביד ויחזירנה
המיטנפין עסקינן מיתיבי מטלטלין תרומה
והילכתא כוותיה. מתני'
מוסף תוספות
לפירות ולאבן והדר שקיל לפירי ושבק
מטלטלין תרומה טמאה
לכלכלה: מתני' לצורך גופו. שצריך
טמאה עם הטהורה ועם החולין בין שטהורה
לאבן לא הוי ליה במאי לאנחינהו כיון
עם הטהורה. אוקמה רב
א. ויניחם בתוך כלי אחר.
לטהורה לגופה לאוכלה הלכך אי
שהכלכלה פחותה ה) שהאבן נעשה לה דופן.
תוס' הרא"ש. ב. גבי תרומה
חסדא למתניתין הא
למעלה וטמאה למטה בין שטמאה למעלה
לאו דטהורה למטה לא שרו ליה
והא דלא קאמר אלא לפי שלא הוזכר
אמר רב חסדא. תוס'
בשטהורה למטה וטמאה
וטהורה למטה תיובתא דרב חסדא אמר
הרא"ש. ג. אע"ג דמוקמינן
למעלה. ואותבוה הא
אמורא לעיל. א"נ השתא יש להעמיד
לטלטולי לטמאה אלא שקיל לטהורה
לה נמי בפירות המטנפים.
מטלטלין תרומה טמאה עם
לך רב חסדא מתניתין לצורך גופו ברייתא
נמי בפירות המיטנפין דאל"כ נוכל
י
וממטי לה לשלחן: ברייתא לצורך
תוס' הרא"ש. ד. כגון
הטהורה ועם החולין, בין
להשליך הסל בקרקע ולהוליך בכלכלה
לצורך מקומו מאי דוחקיה דרב חסדא
שהטהורה מונחת בסלים
טהורה למטה וטמאה
מקומו. שצריך למקום הכלי וע"כ
מעט מעט כמה שתוכל להחזיק עד
קטנים בפני עצמה וכן
למעלה ובין טהורה למעלה
לאוקמי מתניתין לצורך גופו אמר רבא
כולו הוא צריך לסלקו משם ושרו ליה
הטמאה ואותם סלים
מקום הפחת. מ"ר:
וטמאה למטה. ופרקה רב
הכא נמי בפירות המיטנפין.
מונחים. תוס' הרא"ש.
חסדא מתניתין לצורך גופו
רבנן לטלטל האי אטו האי: ומאי
מתני' כוותיה דייקא דקתני סיפא מעות שעל
ה. והוו סלים של טהורה
כדי לאכלו, שאינו מותר לו
דוחקיה כו'. דאיצטריך למימר לא
וא"ת אכתי יטלם בידו
הכר מנער את הכר והן נופלות ואמר רבה
למעלה מסלים של טמאה.
לטלטלו אלא הראוי לו
תוס' הרא"ש. ו. ולהניחם
לאכלו. וברייתא לצורך
שנו אלא שהטמאה למעלה לשבקי
ויניחם בתוך כלי אחר או על גבי
בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא
ע"ג קרקע. תוס' הרא"ש.
מקומו שצריך לפנות
כדקס"ד בין שטמאה למעלה בין
טבלא או ע"ג סודר כדמוכח בסמוך
ז. שהפירות והאבן מונחים
המקום לבית המדרש או
לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלו
גבי תרומה דאמר רב חסדא לא שנו
שטמאה למטה ולוקמי בצריך למקומו:
יחד. תוס' הרא"ש. ח. בהא
לאורחים שמותר לו לטלטל
ועודן עליו ומדסיפא לצורך גופו רישא נמי
לא מטרחינן לי' ליקח
לצורך מקומו אפילו מה
❖
אלא לצורך גופו. שצריך לכר לשכב
אלא שטהורה למטה וטמאה למעלה
וכו'. תוס' הרא"ש.
שאינו ראוי לאכילה.
לצורך גופו: רבי יהודה אומר אף מעלין
עליו שם ולא לסלקו לפיכך לא התירו
אבל טהורה למעלה וטמאה למטה
ואמרינן מאי דוחקיה דרב
חסדא לאוקומה למתניתין
וכו': ואמאי הא קא מתקן רבי יהודה כר'
לו ליטלו עם המעות אלא מנערו
שקיל לטהורה ושביק הטמאה ואע"ג
כ
לצורך גופו. אמר רבא
רבינו חננאל (המשך)
אליעזר סבירא ליה דאמר תרומה בעינא
במקומו אבל צריך למקום הכר
דמוקמינן נמי בפירות המיטנפין וי"ל
מתניתא קשיתיה, דקתני
סיפא מעות שעל הכר נוער
אין המדומע מדמע אלא
מטלטל הכל ביחד: ומדסיפא כו'
דהתם מיירי כגון שטהורה מונחת
מחתא ב) דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות
את הכר והן נופלות,
לפי חשבון, פי' סאה
רישא נמי לצורך גופו. הלכך אי הוה
בסלים קטנים בפני עצמה וכן
ואוקמה ר' יוחנן לצורך
שנפלה לחמשים סאין
ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר
גופו דאי לצורך מקומו
ונפלה מאלו החמשים סאין
טהורה למעלה לא הוי שרי ליה
הטמאה ואותם סלים מונחים בתוך
רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומת ודאי
אפילו עודן עליו מטלטלן,
לפחות מחמשים מדמעת,
לטלטולי טמאה כדקתני גבי מעות
כלי אחד גדול והיו סלים של טהורה
ואמר רב חסדא לא מוקמינן
אבל אם נפלה סאה לששים
וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא
ל
מנערו ונופלות ומטלטל היתרא
למעלה מסלים של טמאה דיכול ליקח
מתניתין בתרי טעמי
סאין עולה לפי שאילו היתה
לפי חשבון אימר דשמעת ליה לחומרא
ומדסיפא לצורך גופו רישא
סאה במאה סאין ואחת
לחודיה: הא קמתקן. שמביאה לידי
סלי טהורה ולהניחם ע"ג קרקע אבל
נמי לצורך גופו. פיסקא
היתה עולה. וחזרנו עוד
לקולא מי שמעת ליה אלא הוא דאמר
היתר ונגזר ביה אטו תיקון שע"י
אם מונחת זו על גב זו בלא שום
דמתני' ר' יהודה אומר אף
להקשות, אימור דשמעת
מעלין את המדומע באחד
ליה לר' אליעזר שמחשב
כר"ש כדתנן סאה תרומה שנפלה למאה
מלאכה: כר"א דאמר תרומה. הואיל
כלי כי הכא שהפירות מונחים ביחד
ג)מ
ומאה. פי' מדומע, תרומה
מכלל נ"א סאין הללו
וניתנה להעלות אחת שירצה
בעינא
בהא ודאי לא אמר שביק לה לטמאה
ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת הרי
הסאה האחת שנפלה לס'
שנפלה בחולין ודימעה,
סאין אחרות תרומה כולה,
מעלין אותה אם יש שם
מחתא כאילו מונחת לבדה ואינה
ושקיל לה לטהורה. מ"ר:
זו אסורה ור"ש מתיר וממאי דילמא התם
ומדמעת עד מאה ואחת
מאה ואחד,. ואקשינן אמאי
שנפלה לפחות מק' חולין.
מעורבת הלכך לא קמתקן מידי:
לחומרא, לקולא לתקן
והא קא מתקן טיבלא ונמצא
בהא קמיפלגי דתנא קמא סבר אע"ג דנפלו
בשבת מי שמעת ליה, ולא
עושה מעשה בשבת.
מדמעת. זה שנפרד משם ואוסר
מכאן משמע דתרומה
בזה אחר זה כמאן דנפל בבת אחת דמי
עמדה. ופירקנו פירוק אחר
ופרקינן ר' יהודה דאמר כי
צ"ט של חולין כאילו היא תרומה ודאי:
עולה באחד ומאה עם האיסור ורש"י
והוא, ר' יהודה סבר לה כר'
מעלין את המדומע כר'
והא לחמשין נפלה והא לחמשין נפלה ור"ש
אליעזר סבירא ליה דאמר
וחכ"א אין המדומע מדמע. חולין
שמעון דתנן סאה של
לא פירש כן בפרק גיד הנשה (חולין דף
תרומה שנפלה למאה חולין
תרומה בעינא מחתה. פי'
סבר קמייתא בטיל במאה והא תיבטיל
צט:) גבי כל איסורין שבתורה במאה
אחרים אלא לפי חשבון התרומה
ונדמעו, ולא הספיק
תרומה שנפלה בחולין אין
במאה
וחד אלא הוא דאמר כרבי
שבמדומע. כגון אם תחילתו נדמע
דלפירו' שיטתו לא אתי' מסקנא הכי :
להגביהה עד שנפלה
מחשבין אותה שנתערבה
ו)
האחרת הרי זו אסורה, ור'
בכל החולין אלא כאילו
שמעון
בן אלעזר דתניא ר'
שמעון בן
ס' של חולין ע"י סאה תרומה וחזרה
שאוכל שמעון מתיר. ת"ק סבר כיון
נתונה במקום אחד היא,
סאה ממנו ונפלה לתוך אחרים לא
שלא הגביהה נמצא שנפלו
וכשנוטל ממאה ואחד סאין
אלעזר אומר ד) נותן עיניו
בצד זה ואוכל מצד אחר ומי סבר ליה כוותיה
ב' סאין למאה סאין ואין
סאה אנו אומרין כי היא היא
חשבינן תרומה אלא ס' שבסאה זו
והא
עולין כי פחות ממאה הן.
התרומה. אבל שאר החולין
ומדמע עד צ"ט שכנגדו ואם יש
ור' שמעון סבר מאותה העת
מתוקנין היו מקודם, ולא
שנפלה סאה תרומה למאה
היה אסור אלא זו הסאה
תרומה כמאן דמחתא בעינא: לחומרא. לדמעה כתרומה
חולין יותר מק' כנגדו עולה: אימר דשמעת ליה. לר"א דאמר
שנוטלה במקום התרומה
חולין הותרו המאה ונשארו
ודאי: לקולא. דלא ליהוי המעלה אותה בשבת כמתקן: מי אמר. הא ודאי מתקן הוא ע"כ: הוא דאמר. רבי
חולין בהכשירן, וסאה אחת
שנפלה בלבד, דתנן סאה
בתוכן תרומה, התרומה היא
של תרומה שנפלה לפחות
יהודה דמתני' כרבי שמעון דאמר לקולא נמי כמאן דמחתא בעינא דמיא: למאה. וראויה להעלותה ויתכשרו החולין: עד
אסורה בלבד, וכשנפלה
ממאה ונדמעו ונפל מן
שנפלה אחרת. ועכשיו אין בה חולין כדי להעלותה באחד וק': ר"ש מתיר. קס"ד משום דס"ל קמייתא כמאן דמחתא בעינא דמיא
אחר כן עוד סאה אחרת
המדומע למקום אחר, ר'
ונמצאת אחרונה זו נופלת בתוך ק' של חולין: בטל בק'. והוו להו ככולהו חולין ומיהו כיון דצריך להעלותה ע"כ המעלה מתקנו:
אליעזר אומר מדומע
תרומה עליהן, על מאה
חולין נפלה ועולה כו'.
כתרומה ודאי. פי' סאה
נותן עיניו. במדומע בצד זה להעלותו לתרומה ואוכל בצד אחר
הלכך הואיל ובלא העלאה מתחיל ואוכל אין תיקון בהעלאתו:
ופרקינן לה ודברים פשוטין
תרומה שנפלה לתוך
והא
הן. והדרנן ומוקמינן ר'
חמשים סאין חולין, ועוד
יהודה דמתניתין כר' שמעון
נפלה מאילו החמשים ואחד
סאין סאה אחת לששים סאה חולין, ר' אליעזר סבר הכל אסור חמשים הראשונים וששים האחרונים, שאני אומר הסאה של תרומה
בן אלעזר דאמר נותן עיניו בצד זה, כלומר מחשב להוציא התרומה מצד זה ואוכל מצד זה, ש"מ כי התרומה מחתא במקום אחד.
ואקשינן וכי ר' יהודה כר' שמעון בן אלעזר סבירא ליה
עצמה היא שנפלה בששים האחרונים לפי שאין המדומע עולה אלא באחד ומאה ואין באחד מהן מאה בעת נפילתה בהן. וחכ"א