קמג:
חבית פרק שנים
ועשרים שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חבית.
חבית.
ובלבד
שלא יספוג. אפילו יש לו עור בית אחיזה דליכא
מצילין הימנה מזון ג' סעודות. ואפילו בכלים הרבה
א א ב מיי' פכ"ב מהל'
א) ביצה ג. חולין יד:, ב) לעיל
יט:, ג) חולין יד:, ד) מכשירין
שבת הלכה טז סמג לאוין
חשש סחיטה אסור כדמפרש בגמרא שלא יעשה כדרך
דאילו בחד מנא אמרי' בכל כתבי הקדש (לעיל דף קכ.)
פ"ו מ"ח כריתות יג., ה) [דף
סה טוש"ע א"ח סי' שלה
שעושה בחול: מלקט על יד על יד ואוכל. נראה דל"ג ואוכל
דכמה דבעי מציל: לכם. כל אחד מזון ג' סעודות: ובלבד שלא
ג.], ו) [בפסקי תוספות איתא
סעיף א:
ב ג מיי' שם פכ"א הל' יא
כסותו], ז) [עיין תוס' ביצה ג.
יספוג. שלא ישים ספוג במקום היין לחזור ולהטיפו בכלי גזירה שמא
מדקתני סיפא אבל לא לתוך הסל ולא
לתוך הקופה משמע הנך
ד"ה ר"י אמר], ח) נ"א ועוד
טוש"ע שם סעיף ה:
יסחוט: אין סוחטין את הפירות.
דווקא אסירי משום עובדא דחול
ג ד ה ו מיי' פכ"א מהל'
ור"י לא איירי רק משאר פירות
חבית שנשברה מצילין הימנה מזון
אבל לתוך כפו שרי : ורבי יוחנן
דהוה ליה מפרק תולדה דדישה:
שבת הלכה יב סמג שם
גם מזיתים וענבים אבל
ו) א ב
(ב)
א
טוש"ע א"ח סי' שכ סעיף
מתותים ורמונים אינו מזכיר
אמר הלכה כרבי יהודה בשאר
אסורין. גזירה שמא יסחוט לכתחילה:
שלש סעודות ואומר לאחרים באו
א:
כלום דעתו משא"כ ר' יהודה
פירות. בריש מסכת ביצה (דף ג. ושם)
רבי יהודה אומר אם לאוכלין. הם
ד ז מיי' פ"י מהלכות
דאמר בפי' תותים ורמונים אם
והצילו לכם ובלבד שלא יספוג אין סוחטין
א)
הכניסן לאוכלין היוצא מהן
טומאת אוכלין הל' ד:
רבי יוחנן רמי דר' יהודה אדרבי
מכונסין אותם פירות היוצא מהן
ה ח שם הל' ה ופ"א מהל'
את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו
מותר והן דומין לביצה ואפ"ה
❖
יהודה תנן ר"י אומר אם לאוכלין
מותר דלא ניחא ליה במה שזבו וליכא
ס"ל דבראשון אסור בביצה
משכב ומושב הלכה טז:
מעצמן אסורין ר' יהודה אומר אם לאוכלין
וע"כ רמי ליה אהדדי במסכת
למגזר בהן שמא יסחוט: ואם
היוצא מהן מותר אם למשקין כו'
עירובין לט. ובמס' ביצה
היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן
למשקין. מכונסין אסורין דניחא
אלמא כל לאוכלין אוכלא דאיפרת
והיותר פשוט שאין להגיה
מוסף רש"י
אסור חלות דבש שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן
כלום וצ"ל ודרך לגומעה ור"ל
הוא ורמינהו ועוד אמר ר"י מתנה
ליה במאי דנפקא מינייהו ונתקיימה
ב)
אין סוחטין את הפירות.
ליישב דאף אם עומדת
אסורין ורבי אליעזר מתיר: גמ' תנא לא
אדם על הכלכלה של פירות ביו"ט
מחשבתו ואיכא למיגזר שמא יסחוט
(א)
לסחיטה ומ"מ צריך עוד תיקון
סחיטה אב מלאכה היא (חולין
ואינו ראוי לדמות למשקין שזבו
יד:) או: דהוה ליה מפרק דבר
ראשון ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה
והכי אמרי' בביצה דטעמא דמשקין
ה)
ב יספוג ביין ולא יטפח בשמן שלא יעשה
שא"צ שום תקון ע"ז אמר
ממשאו הגדל בתוכו והיא
שזבו משום שמא יסחוט הוא: חלות
בראשון אוכלה בשני בשני אין בראשון
כדרך שהוא עושה בחול ת"ר נתפזרו לו
ודרך כו':, ט) י"ג דפרישית,
תולדה דדש (לעיל יח.). ואם
ג
דבש. מאחר שמרוסקין הדבש זב
לא ואמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה
י) [ועי' תוס' נדה יט: ד"ה
יצאו מעצמן אסורין. בו
❖
פירות בחצר מלקט על יד על יד ואוכל
ביום גזירה שמא יסחוט
כתיב הכא],
וצריך לומר דההיא דמתנה אדם
מאליו מתוך השעוה ואין דרך
. אם
אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה שלא
(ביצה ג. חולין יד:)
מחליף דאי מתני' מחליף אם כן
לסוחטו הלכך רבי אליעזר מתיר.
לאוכלין. אם היו עומדין
יעשה כדרך שהוא עושה בחול: אין סוחטין
לאכילה ולא לסחוט (חולין
הגהות הב"ח
במאי דנקט הכא ר' יהודה הוה ליה
וחכמים אוסרין גזירה אטו שאינן
שם). היוצא מהן מותר. בו
את הפירות: אמר רב יהודה אמר שמואל
למינקט רבנן וה"ל למימר הלכה
מרוסקין דילמא מרסק להו :
ג)
(ג)
(א) במשנה ור"א מתיר. נ"ב
ביום (ביצה ג.) דכיון דלא
גמ' ויטפח. מכניס בו כפו והשמן
ר' אלעזר גרסי' עי'
ניחא ליה ליכא למיגזר אי
מודה היה רבי יהודה לחכמים בזיתים
כרבנן בשאר פירות. מ"ר. ז) ולי
שרית להו בשתיה היום אתי
בפירש"י בפ"ק דשבת דף יט
נראה דאפילו אפיך מתני' אתי שפיר
נדבק בה ומקנחו בשפת הכלי ואסרוה
וענבים מ"ט כיון דלסחיטה נינהו יהיב
ג
ריש ע"ב: (ב) רש"י ד"ה אין
לסחוט, דהא לאו להכי קיימא
סוחטין וכו' מפרק דהוא
(חולין שם וכעי"ז ביצה שם).
משום עובדין דחול: מודה ר' יהודה
כעין שמצינו בב"ק בפרק הגוזל
דעתיה ועולא אמר רב חלוק היה ר' יהודה
תולדה: (ג) ד"ה חלות וכו'
ואם למשקין היוצא מהן
בזיתים. דאע"ג דהכניסן לאוכלין
קמא (דף צו:) דתנן גזל בהמה
אסור. הואיל ונתקיימה
להו הס"ד ואח"כ מ"ה ולא
אף בזיתים וענבים ורבי יוחנן אמר הלכה
יטפח: (ד) תוס' ד"ה לרצון
והוכחשה עבדים והזקינו משלם כשעת
היוצא מהן אסור דכיון דרובן לסחיטה
מחשבתו אי שרית להו כשזבו
כרבי יהודה בשאר פירות ואין הלכה כרבי
וכו' לא צריך לחלב האשה
איכא למיגזר בהו שמא
הגזלה ר"מ אומר בעבדים אומר לו
קיימי כי אתו לידי משקה יהיב דעתיה
❖
כדפי' אלא:
יסחוט, דהא להכי קיימא
יהודה בזיתים וענבים אמר רבה אמר רב
למיהוי ניחא ליה בהכי: אפי' בזיתים
הרי שלך לפניך ואמר בגמרא אמר
(חולין שם). חלות דבש.
יהודה אמר שמואל מודה היה רבי יהודה
שהכוורת רודה ועשויין כמין
וענבים. הואיל והני לאוכלין נכנסו:
רבי חנינא בר אבדימי אמר רב
חלות של שעוה והדבש בתוכן
רב נסים גאון
לחכמים בזיתים וענבים ומודים חכמים
מסתברא בתותים ורמונים פליגי.
הלכה כר"מ ופריך ורב שביק רבנן
ד
(לעיל יט:). שריסקן. כותתן
(שם). אסורין. לאותו שבת
הכי נמי מסתברא דרבא
לרבי יהודה בשאר פירות א"ל רבי ירמיה
ועביד כר"מ כו' עד דמסיק דרב
דאיכא דבעו להו למשקין הלכך משוו
באכילה (שם). מודה היה ר'
כר' יהודה סבירא ליה,
מתניתין איפכא אתנא' אלמא אע"פ
להו רבנן כזיתים וענבים ור' יהודה
לרבי אבא אלא במאי פליגי א"ל לכי תשכח
יהודה לחכמים בזיתים
דדרש רבא אשה לא תכנס
וענבים. שאפילו הצניען
לבין העצים ליטול מהן
שהיה שונה במתניתין וחכ"א בעבדים
פליג עלייהו אבל שאר פירות ליכא
אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא בתותים
לאכילה, הואיל ורוב בני אדם
אוד. אוד שנשבר ביום טוב
אומר לו הרי שלך לפניך וה"ל למימר
דבעי להו למשקין הלכך מודו רבנן
סוחטין אותם, האי נמי ממליך
אסור להסיקו לפי שמסיקים
ורמונים פליגי דתניא ה זיתים שמשך מהן
בהם: שמשך. זב מאליהן כמו נהרות
השתא הלכה כחכמים אפ"ה נקט
עלייהו, ואי שרית למשקין
בכלים ואין מסיקין בשברי
שמן וענבים שמשך מהן יין והכניסן בין
שזבו מהן אתי למיסחט (חולין
כלים. וזה שוה לדברי ר'
המושכין (לעיל דף קכא.): והכניסן.
ר"מ לפי מה שהאחרים שונין המשנה
יד:). כיון דלסחיטה נינהו.
יהודה שאמר במשנה בפ'
לאוכל בין למשקין היוצא מהן אסור ו תותים
מתחילתן בין לאוכלין בין למשקין
ה"נ נקט רבי יוחנן רבי יהודה
סתם ענבים, יהב דעתיה.
ואין
במה מדליקין [דף כט]
עלייהו למשקין, וכי הוו
שמשך מהן מים ורמונים שמשך מהן יין
מסיקין בשברי כלים דברי
כו': דרמונים קרי יין משום דאית
בשמעתין וכן נמי מצינו בשילהי
משקין הוה ליה נתקיימה
ר' יהודה, הואיל וסבירא
והכניסן לאוכלין היוצא מהן מותר למשקין
להו קיוהא: וחכ"א כו'.
פ"ק דסוכה (דף יט:) דתנן העושה
והא דנקט
מחשבתו וגזירה שמא יסחוט,
ליה כוותיה בנולד במוקצה
ופלוגתייהו בתותים ורמונים
נמי, דתנן בסוף מסכתא
סוכתו כמין צריף ר"א פוסל וחכמים
רב נחמן לישנא דמסתברא ולא אמר
ולסתם היוצא מהן אסור דברי רבי יהודה
❖
.
[לקמן דף קנו] ר' יהודה אומר
(שם)
מכשירין ואמרינן בגמרא אביי
בהדיא דבתותים ורמונים פליגי
וחכמים אומרים בין לאוכלין בין למשקין
אם לא היתה נבילה מערב
שבת אסורה לפי שאינהמן
אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת
משום דאיכא למימר פליגי בתותים
היוצא מהן אסור וסבר רבי יהודה סתם
המוכן, כר' יהודה סבירא
מוסף תוספות
חתנים בסוכה א"ל כמאן כר"א א"ל
ורמונים וה"ה לשאר פירות
ליה. ולכך אמר סכינא אבר
אסור ד) והתנן ז חלב האשה מטמא לרצון
שבקת רבנן ועבדת כר"א אמר ליה
ולהודיעך כחו דרבי יהודה נקט להו
א. אפילו בקערה וכיו"ב.
יונה למה לי הא חזי
ושלא לרצון חלב בהמה אינו מטמא אלא
ריטב"א. ב. דכיון דלצורך
לאומצא, דדייקת מינה הא
ברייתא איפכא תניא השתא היה לו
ואי משום ברייתא דלקמן דשמעינן
הוא לא אסרו חכמים אלא
לא חזי לאומצא לא, וכמו
לרצון אמר ר' עקיבא קל וחומר הוא ומה
להשיב רב יוסף כרבנן ולא כר"א
מינה דמודים חכמים לרבי יהודה
בנותנם לסל וקופה.
שאמר בתחילת מסכת יום
ריטב"א. ג. דר' יוחנן קאמר
טוב [דף ב] דאית ליה מוקצה
חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים
כיון דאיהו איפכא תני אלא כן דרך
בשאר פירות לאו בהדיא שמעינן
לפי דברי אותם
אית ליה נולד ודלית ליה
מטמא לרצון ושלא לרצון חלב הבהמה
הש"ס בכל מקום. נראה לי:
לה דאיכא למימר רבי יהודה היא
האמוראים דלא סברי
מוקצה לית ליה נולד, כי
הלכה כר' יהודה בשאר פירות.
מוחלפת
השיטה,
הכלל עיקר אחד חוזר והיא
כדפרכינן עלה: וסבר רבי יהודה
שמיוחד בין לקטנים בין לגדולים אינו
אמר רב נחמן אנו
לדבריכם הכי הוא. תוס'
ההכנה.
סתם. שלא פירש לאוכל ולא למשקה
אע"ג דבריש ביצה (ד' ג.)
אין לנו אלא בית שמאי
ביצה ג. ד"ה רבי יוחנן.
דין שיטמא בין לרצון ובין שלא לרצון
כרבי יהודה ובית הלל
ד. ומשום גזירה דשמא
הוי המשקה הזב מהן אסור: והתנן
גזר ר' יוחנן ביצה שנולדה ביו"ט משום
אמרו לו אם טמא חלב האשה שלא לרצון
כרבי שמעון. וכן אמרו עוד
יסחוט. רמב"ן. ה. כ"ש
חלב האשה מטמא. מכשיר: לרצון
משקין שזבו והכא לא גזר בשאר
ד
בביצה דהו"ל למשרי דלא
מני ר' שמעון היא דלית ליה
שדם מגפתה טמא
יטמא חלב הבהמה
ח
ושלא לרצון. בין שיצא ממנה לרצון
שייכא ביה סחיטה כלל.
פירותה י"ל דשייך טפי לגזור בביצה
מוקצה. ועיקר דברי רבי
שלא
רמב"ן. והא ודאי טפי הוה
יהודה ור' שמעון בפרק
בין שיצא שלא לרצון. שהחלב קרוי
לפי שהיא עומדת ליסחט מן התרנגולת
להו למגזר בשאר פירות
כירה [דף מד] וכבר פירשנוה
נאד החלב ותשקהו (שופטים ד): חלב
משקה שנאמר ותפתח את
ודרך לגומעה חיה אבל שאר פירות אין עומדים ליסחט כלל. מ"ר:
אטו זיתים וענבים ותותים
למעלה. אתאן לרבי יהודה
ח)
ו
ז
ח
שמשך מהן שמן כו'. פי' בקונט' שמשך זב מאליהן כמו נהרות
דאמר דבר שאין מתכוין
ורמונים מלמגזר בביצה.
הבהמה אינו מטמא אלא אם כן יצא לרצון. ואי לא לא חשיב משקה
אסור. עיקר דבריו של ר'
ריטב"א. ו. ולא מפסיד
המושכין ולפירושו צריך לומר הכניסן בין לאוכלין
ואם נגע בו שרץ אינו מקבל טומאה וטעמא מפרש לקמיה:
אוכלא בהכי דמיא לזיתים
יהודה במשנה במסכת
וענבים, דמה זיתים
בכורות [דף לג] ובמס' יום
כו' היינו הכניסן מתחילתן ואין הלשון משמע כןט ועוד קשה לר"י
שדם
וענבים משקין שבהן
טוב [דף כג]
וכבר פירשנו
דאי משך מאליו קאמר גבי תותים שמשך מהם מים ה"ל למימר שמשכו או שנמשכו דמים בכל מקום לשון רבים ועוד קשה לר"י
בלועין ועשויין להוציא
דבריו גם במס' [זו בפרק]
❖
כירה. סליק פרק נוטל
מהן, אף ביצה נמי בלועה
אם כן הך ברייתא הוה תיובתא דרב ורבי יוחנן דאמרי לעיל חלוק היה רבי יהודה בזיתים וענבים דהכא משמע דבזיתים וענבים
ועשויה לצאת. רמב"ן.
מודה אלא נראה לר"י דמשך אאדם קאי וסחטן תחילה ושוב הכניסן דהשתא לרב ורבי יוחנן דסברי חלוק היה רבי יהודה בזיתים
י
יא
יב
יג
ז. דעבידי לאכילה. רמב"ן.
ח. וכשאדם סוחטן הוא
וענבים נקט דוקא משך דאיכא למיחש טפי דילמא יהיב דעתיה לסחוט משקה אחר שהכניסו נמי לאכילה מאחר שסחטן תחילה להוציא
רבינו חננאל
יד
טו
מפסידן מאכילה, לא
מהן משקה הא לא משך לא ולשמואל דאמר מודה רבי יהודה בזיתים וענבים נקט משך משום רבותא דתותים ורמונים דאפילו משך
טז
יז יח
יט
פרק עשרים ושנים
גזרינן בהו, דליכא משום
הכניסן לאוכלין היוצא מהן מותר. מ"ר: חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון. והא דתנן במסכת מכשירין (פ"א) כל
חבית שנשברה מצילין
שמא יסחוט. רמב"ן.
הימנה מזון ג' סעודות
ט. דהו"ל למימר והכניסן
משקה שתחילתו לרצון אף על פי שאין סופו לרצון או שסופו לרצון אף על פי שאין תחלתו לרצון מכשיר לא דמי רצון דהתם לרצון
וכו'. תנא לא יספוג ביין
תחלה קודם שמשך. תוס'
דהכא דהתם מיירי בשעת נפילתן על הזרעים שיהא לרצון דבעינן יותן דומיא דכי יתן מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה אבל הכא
הרא"ש. י. דקתני בין
בכפיו, ולא יטפח בשמן ביד
מיירי בשעת פרישה מן האשה או מן הבהמה: לרצון ושלא לרצון. כדמפרש בסמוך טעמא משום דדם מגפתה טמא וחלב ודם חד הוא
לאוכלין ובין למשקין
כדרך שהוא עושה בחול.
היוצא מהם אסור. ריטב"א.
לא יטפח, כדאמרינן בכל
דדם נעכר ונעשה חלב ולא צריכין למה שפי' בקונט' משום דאיקרי משקה שנאמר ותפתח את נאד החלב ותשקהו ונראה לר"י דהא
כ
בדברי ר' יהודה. חי' הר"ן.
מקום טופח ע"מ להטפיח,
יא. ומשך מהם משקין
וכדתנן בפרק החובל
דאיצטריך לפרש האי טעמא בפ' דם נדה (נדה דף נה:) גבי חלב האשה הנ"מ לרבי עקיבא דשמעתין דלית ליה טעמא ט)דפרישהכא או למאן
קצת. תוס' הרא"ש.
בחבירו וכו' מעשה באחד
דלית ליה דם נעכר ונעשה חלב אבל לרבנן דשמעתין לא צריך (ד)
כדפרישית לחלב האשה אלא דוקא לטמא חלב בהמה לרצון. י) מ"ר:
יב. נמלך. תוס' הרא"ש.
שפרע ראשה של אשה כו'
יג. לאוכלין. תוס' הרא"ש.
עד שימרה עומדת על פתח
מחמיר
יד. דאינהו סברי דהא
חצרה ושיבר הפך בפניה
ובה כאיסר שמן, גילתה ראשה והיתה מטפחת ומנחת על ראשה וכו'. ת"ר נתפזרו לו פירות בחצירו מלקט על יד על יד ואוכל,
דמודה ר' יהודה הכא בזיתים וענבים היינו משום. תוס' הרא"ש. טו. אי שרית ליה היוצא מהן. רשב"א. טז. והוה ניחא ליה
במשקה דידהו. ריטב"א. יז. [אלא] הכניסן מתחלה לאוכלין. רשב"א. יח. [ד]בכי הא ודאי פליג ר' יהודה. רשב"א. יט. ס"ל דה"ה
אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכו'. וחלקו רב יהודה אמר שמואל ורב ועולא, כל
חד וחד מעמיד חלוקת ר' יהודה וחכמים, ור' יוחנן אמר הלכה כר' יהודה בשאר פירות ואין הלכה כמותו בזיתים וענבים. א"ר
נמי לא משך, [אלא ה]כניסן מתחילה (אפילו) לאוכלין. רשב"א] והאי. תוס' הרא"ש. כ. הא דחלב טמא. תוס' הרא"ש. כא. גי'
תוס' הרא"ש: דפרישית.
אבא אמר רב יהודה אמר שמואל מודה היה רבי יהודה לחכמים בזיתים וענבים, ומודים חכמים לרבי יהודה בשאר פירות. ובמאי
פליגי בתותים ורמונים, דתניא זיתים שמשך מהן שמן, וענבים שמשך מהן יין, והכניסן בין לאוכלין בין למשקין היוצא מהן אסור.
תותים שמשך מהן מים, ורמונים שמשך מהן יין, והכניסן לאוכלין היוצא מהן מותר. למשקין ולסתם, היוצא מהן אסור דברי ר' יהודה, וחכ"א בין לאוכלין בין למשקין היוצא מהן אסור. נמצאת חלוקת ר' יהודה וחכמים בתותים ורמונים, ובה א"ר יוחנן הלכה
כר' יהודה בשאר פירות. וכיון שפסק ר' יוחנן הלכה כר' יהודה הוצרכנו לברר דבריו, ולפיכך אמרינן וסבר ר' יהודה סתם אסור והתנן במסכת מכשירין [וכו']