חבית פרק שנים ועשרים שבת
קמד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מחמיר
אני בחלב מבדם שהחולב לרפואה טמא והמקיז
א) שדם מגפתה. של אשה אם נגף רגלה או ידה וכל חבורה שיצא
ו א ב מיי' פ"י מהלכות
א) מכאן שייך עוד לעמוד
הקודם, ב) [במדבר כג],
טומאות אוכלין הל"ג:
לרפואה טהור. א"כ מאי דמטמינן חלב האשה לא
ממנה דם כדאמר בפרק דם הנדה (נדה דף נה:) דם חללים דהיינו
ז ג מיי' פ"א שם הלכה ב
ג) [נדה ט.], ד) ע"כ שייך
❖
❖
לעמוד הקודם, דם הרוג קרוי משקה שנאמר ודם חללים ישתהב) ודם מגפתו מפרש
מחמת דם הוא דדם נעכר ונעשה חלב דא"כ חולב לרפואה טהור ופ"י הלכה יג:
התם דדם חללים הוי דמה לי קטליה
כוליה מה לי קטליה פלגא
כמו דם אלא ודאי משום דכתיב ותפתח את נאד החלב ואומר רבי
וחלב כדם מגפתו דדם נעכר ונעשה
דבחנם נקט חולב לרפואה דהכי נמי
הגהות הב"ח
רבינו חננאל
הו"מ להשיב לרבנן מחלב בהמה גופה
חלבג) ודם מגפתה סתמיה שלא לרצון
שלא לרצון שדם מגפתה טהור אמר להן
א
(א) תוס' ד"ה מחמיר וכו'
אמרו לו זיתים וענבים
הוא וטמא: יטמא חלב הבהמה
שדמה טהור (א) וחלבה טמא א"כ החלב
מחמיר אני בחלב מבדם שהחולב לרפואה
שדמה טהור. נ"ב ובתוספות
יוכיחו שהמשקין היוצא
שלא לרצון. בתמיה שהרי דם
אינו טמא מחמת דם אלא משום
יו"ט סוף מס' מכשירין מתרץ
מהן לרצון טמאין. פי'
טמא והמקיז לרפואה טהור אמרו לו סלי
ב
קושיא זו דבאמת דם בהמה
מקבלין טומאה, מפני שהן
מגפתה טהור דבהמה לאו בכלל חלל
דכתיב ותפתח את נאד החלב וא"כ
לשתיה מכשיר כמו חלב שהוא
משקין והמשקין אין צריכין
זיתים וענבים יוכיחו ג שהמשקין היוצאין
הוא. ומיהו דם שחיטה מכשר משום
שלא לרצון נמי מהאי טעמא יהא טמא.
לשתיה ע"כ מוכרח לומר
הכשר, ושלא לרצון טהורין
מ"ר: סלי זיתים וענבים יוכיחו
מהן לרצון טמאין שלא לרצון טהורים מאי
מדם הקזה והחולב לרפוא'
כלומר אוכלין הן, וכיון
דאיתקש למים דכתיב (דברים יב)
ע"ש: (ב) ד"ה לא לרצון וכו'
שלא הוכשרו אינן מטמאין.
לאו לרצון דניחא ליה שלא לרצון בסתמא
על הארץ תשפכנו כמים: ד) מחמיר
שמשקה היוצא מהן לרצון טמא שלא
לא ניחא לי תניא כצ"ל ואות
ובאנו להעמיד משנה זו
ד' נמחק: (ג) בא"ד התירו
לרצון דניחא ליה, שלא
לרצון טהור. בשילהי מסכת מכשירין
אני בחלב. לטמאו אף שלא לרצון
ומה זיתים וענבים דבני סחיטה נינהו
לה למגע טמא מת:
לרצון בסתמא, להודיע כי
מבדם: שהחולב. לרפואת הבהמה
מסיים לא אם אמרת בסלי זיתים
(ד) בא"ד אמר רבה בר אבוה
שלא לרצון ולא כלום תותים ורמונים דלאו
אפילו זיתים וענבים דבני
שינק בתקיפה: (ה) בא"ד
וענבים שהרי תחילתו אוכל וסופו
שלא יזיקנה חלבה טמא דהא לרצון
סחיטה נינהו סתמא אוכל
בני סחיטה נינהו לא כ"ש לא לרצון בסתמא
וקאמר דלא ניחא ליה טהור:
הן, וכ"ש תותים ורמונים.
משקה תאמרו בחלב שתחילתו וסופו
הוא והמקיז דם לבהמתו לרפואה
ואמרינן לא, פירוש לרצון
שלא לרצון דגלי אדעתיה דאמר לא
משקה: מאי לאו לרצון דניחא ליה
טהור דדם מגפתה היא והואיל
דמתניתין בסתמא וכל סתם
משקה הוא חשוב, ופירוש
ניחא לי ואיבעית אימא שאני סלי זיתים
ושלא לרצון בסתמא. ולרצון ושלא
והחולב לרפואה טמא אף הנוטף
שלא לרצון דגלי אדעתא
שלא לרצון טמא: אמרו לו.
וענבים כיון דלאיבוד קיימי מעיקרא אפקורי
אינו
לרצון דגבי חלב אשה ליכא למימר
בפירוש שאין רצונו להוציא
מהן משקין. איבעית
דומה שלא לרצון ליוצא לרצון שהרי
דמיירי בשלא לרצון בסתמא ודווקא
מפקרי להו אשכחן ר' יהודה דמודי לרבנן
(תימא) [אימא] שאני סלי
סלי זיתים וענבים יוכיחו שהמשקה
בסתמא אבל אמר לא ניחא לי אינו
זיתים וענבים כיון שהסלין
בזיתים ובענבים רבנן דמודו ליה לרבי
לאו בני קיבול משקה הן,
כו': שלא לרצון בסתמא. וקתני
מטמא דהא לפי מה שפירשתי הטעם
יהודה בשאר פירות
מנלן דתניא סוחטין
דבר ידוע הוא שכל משקה
טהורין דלא חשיב משקה אי רבי
משום דם מגפתה אפי' אמר לא ניחא
השותת מהן לעפר (ו)הולך
בפגעין
יהודה קאמר לה קשיא ואי רבנן
לי נמי מטמא אלא משמע דשלא לרצון
וזהו לאיבוד, כאילו
מעיקרא הפקירן וכשאינן
קאמרי כל שכן טהורין לרבי יהודה דהא מידי דלרבנן משקה הוא לרבי
דקתני בכולהו באשה ובהמה וזיתים וענבים מיירי בכל ענין בין
חשובין, ולפיכך הן טהורין.
מסתמא בין אמר לא ניחא לי: תותים ורימונים דלאו בני סחיטה
יהודה לאו משקה הוא וכ"ש מידי דלרבנן לאו משקה והשתא ומה
תוב אתינן לפרושי דרבנן
מודו ליה לר' יהודה בשאר
נינהו. תימה לי מאי קשה דילמא הא דתניא לעיל גבי תותים
זיתים וענבים כו'. והוא הדין מצי למירמי נמי זיתים וענבים אזיתים
פירות מיהא דתניא סוחטין
וענבים דקתני לעיל דמודה בהו רבי יהודה דאף לאוכלין היוצא מהן
ורמונים למשקין ולסתם היוצא מהן אסור הנ"מ במשך דוקא והכא
אסור אלא הא אלימא ליה לאקשויי דתותים ורמונים דלאו בני סחיטה
בלא משך איירי הלכך שלא לרצון דהיינו בסתמא לא חשיב משקה:
לא לרצון בסתמא ושלא לרצון דגלי דעתיה דאמר לא ניחא לי.
נינהו קתני לעיל דסתם אסור והכא קתני דאפי' זיתים וענבים סתמא
לאו למשקה: דגלי דעתיה. בהדיא ואמר לא ניחא לי והוי גילוי דעתא
(ב) דתניא התם בכריתות פרק אמרו לו (דף יג.) התירו (ג) לו למגע
טפי מהכניסו לאוכלין: ואיבעית אימא שאני סלי זיתים וענבים וכו'.
טמא מת להניק את בנה ובנה טהור ופריך בנה אמאי טהור כיון
ודווקא נקט סלין שהמשקה הנוטף מהן נופל לארץ והולך לאיבוד
דינק חלב איטמי ליה מחלב וכי תימא לא איתכשר איתכשר בטיפה
הלכך סתמא לא ניחא ליה: אפקורי מפקיר. לההוא משקה. אבל
המלוכלכת ע"פ הדד ואע"ג דחלב אשה משקה הוא ואין צריך
שאר כלים אפילו תותים ורמונים אימא לך סתמא למשקה:
הכשר [משמע ליה] דמה שהוא בפי התינוק שהתינוק יונק חשיב
כאוכל וצריך הכשר לפי שזהו מאכלו של תינוק וקאמר דאיתכשר
בפגעין
בטיפה המלוכלכת בפי הדד דהוי משקה כסתם חלב דלאו לאוכל בעי ליה ומשני רב נחמן אמר רבה בר אבוה (ד) בתקיפה אחת שלא
הניח טיפה המלוכלכת ע"פ הדד אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דקא חזינן ליה לפומיה דינוקא דמלא חלבא ועוד מקום חלב מעין
הוא דהא תנן חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון מאי היא דלא ניחא ליה וקתני מטמא פי' אלמא חשיבא כמעין מדמטמא שלא לרצון
וכיון דחשוב כמעין גם בפי התינוק נמי יהא חשוב כמשקה כמו שאם היה מעין ואין צריך הכשר כך צריך לפרש דאת"ל דאינו מזכיר
מעין אלא כלומר דכמשקה חשיב א"כ מאי צריך למימר שלא לרצון מאי היא כו' דמדקתני לרצון מטמא הו"מ למיפרך אלמא לרצון
חשיב כי משקה ואשה דמניקה את בנה לרצון הוא אלא אמר רבא כו' עד ולרבא מקום חלב מעין הוא ולא צריך הכשר והתנן האשה
שנטף חלב מדדיה ונפל לאויר התנור התנור טמא וקשיא לן במאי איתכשר ואמר ר' יוחנן בטיפה המלוכלכת ע"פ הדד והשתא קשה
לר"י מאי קאמר במאי איתכשר דמדבעי הכשר אלמא אוכל חשיב ליה וא"כ איך יטמא אוכל את התנור והא אין אוכל מטמא כלי
ואומר ר"י דה"פ וקשיא לן במאי איתכשר כלומר לא מבעיא שאין התנור טמא אלא חלב הנוטף מדדיה גופה אמאי יהא טמא הא לא
איתכשר ומשני בטיפה המלוכלכת ע"פ הדד ואותה טיפה עצמה המלוכלכת ע"פ הדד תטמא התנור שהיא חשובה משקה ומשקה מטמא
כלי כדאמרינן בפ' קמא דמכילתין (דף יג:) והשתא פריך שפיר לרבא דאמר דאפילו אמר לא ניחא לי מטמא חלב האשה דחשיב משקה
והכא חשיב ליה אוכל אבל לר"נ אמר רבה בר אבוה אתי שפיר דהכא דאמר לא ניחא לי ודאי חשיב ליה אוכל ונטף חלב מדדיה
חשיב לא ניחא ליה כיון שהוא נופל לאויר תנור ואזיל לאיבוד דודאי לא ניחא ליה ועוד פריך התם לרבא מדתניא ט' משקין בזב
הזיעה וליחה סרוחה והריעי טהורים מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמא טומאת משקין ברביעית רוקו וזובו ומימי
רגליו מטמא טומאה חמורה בכל שהוא ואי אמרת מקום חלב מעין הוא חלב באשה נמי יטמא טומאה חמורה בכל שהוא כזובו
ורוקו וקשה לרבי מאי קפריך לעולם מעין הוא ואפ"ה לא יטמא טומאה חמורה משום דבעינן דומיא דרוק כדאיתא בנדה (ד' נו.) מה
רוק שמתגלגל ויוצא וחוזר ונבלע אף כל שמתגלגל ויוצא וחוזר ונבלע יצא חלב שבאשה שמתגלגל ויוצא ואינו חוזר ונבלע ותימה
הוא לומר דמה שהוא חוזר ונבלע גרם לו ליחשב כמעין ומכל מקום ודאי כן הוא וצריך לומר דמה שהיה חושבו רבא כמעין
להיות חשיב משקה בפי התינוק היינו משום דסלקא דעתיה שחוזר ונבלע ומייתי ראיה מן המשנה דחוזר ונבלע הוא מדקתני מטמא שלא
לרצון דהיינו אמר לא ניחא לי א"כ חוזר ונבלע הוא דאי לאו הכי אם אמר לא ניחא ליה לא יהיה מטמא והשתא פריך ליה מהכא דאינו חוזר
ונבלע אלמא מקום חלב האשה לאו מעין הוא ופריך אי הכי קשה הא דקתני מטמא שלא לרצון ומשני מי סברת שלא לרצון דלא ניחא ליה
לא שלא לרצון בסתמא דדעתיה דתינוק קרובה גבי חלב אבל אמר לא ניחא ליה טהור וההיא דנטף חלב מדדיה ונפל לתוך התנור כאומר
לא ניחא ליה חשיב דודאי לא ניחא ליה כיון שהלך לאיבוד והא דקאמר שלא לרצון בסתמא היינו כשנופל בקערה שאינו הולך לאיבוד
דמהני טעמא דדעתיה דתינוק קרובה גבי חלב לאחשוביה אז כמשקה ובפי התינוק לעולם כאוכל חשיב והשתא קשה לר"י חדא דבשמעתא
מסקינן איפכא לרצון בסתמא ושלא לרצון דאמר לא ניחא ליה ודומיא דהך דזיתים וענבים הוי ההוא דחלב האשה דאי לאו הכי לא שייך
למימר יוכיחו וכ"ת ס"ל כאיבעית אימא דאמר שאני סלי זיתים וענבים כיון דלאיבוד קיימא אפקורי מפקר להו אכתי קשה דדומיא דהכי
אית לן למימר בחלב האשה דאזיל לאיבוד וא"כ היינו באומר לא ניחא ליה והתם מטמא דוקא סתמא אבל לא ניחא ליה טהור ועוד קשה
לרבי מאי קאמר התם אלא קשה הא
מתני' וקאמר נמי מי סברת שלא לרצון לא ניחא ליה וקאמר דלא ניחא (ה) טהור ואמאי והא טעמא
שלא לרצון טמא היינו משום דחשיב
דם מגפתו דדם נעכר ונעשה
חלב כדפי' לעיל וא"כ גם אמר לא ניחא ליה
נמי
יהא טמא. מ"ר:
מי