קמד:
חבית פרק שנים ועשרים שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
דמי ערביא אתרא הוא. הו"מ למיפרך הניחא לרבי אליעזר
בפגעין. פרונ"ש
לשתות: ובפרישין.
בלע"ז. ולהוציא מימיהן
ח א מיי' פ"ה מהלכות
א) [לעיל צב. ושם נסמן],
ב) כלאים פ"ה מ"ח ב"ב קנו:,
כלאים הלי"ח טוש"ע
קויידונ"ץ: ובעוזרדין. קורמ"ש דלאו אורחייהו בהכי ואין כאן משום
לרבנן מאי איכא למימר אלא פריך דאפילו לרבי אליעזר לא ניחא
א
ג) [צ"ל אלעזר], ד) מקואות
יו"ד סימן רצו סעיף יד:
דש: אבל לא ברמונים. דאורחייהו בהכי: ושל בית מנשיא. היו
ומה שקשה מאנשי הוצל דפרק המצניע (לעיל דף צב:) פירשתי שם (ד"ה
ב
ט ב מיי' פ"ז מהלכות
פ"ז מ"ד, ה) תוספ' דטהרות
ואת"ל) : ה"נ כיון דאחשביה הוו להו משקה. תחילה ס"ד דסוחטין
פרק י, ו) [ע"ל תוס' עג: ד"ה
מקוואות הלכה א סמג
רגילין לסחוט רמונים בחול.
אלמא איכא דסחיט להו הלכך בשבת
ג
מפרק וכו'], ז) טהרות פ"ג
עשין רמח:
אסור: אלא מאי אית לך למימר.
בפגעין כו' היינו סחיטה ממש אבל
י ג מיי' שם והלכה ט סמג
מ"ג, ח) כריתות יג. פסחים
לג:, ט) טהרות פ"ג מ"ג,
השתא אי אפשר לומר דהא פשיטא
לר' יהודה כיון דלאו בני סחיטה
שם טוש"ע יו"ד סימן רא
בפגעין ובפרישין
ובעוזרדין אבל לא
❖
י) בס"א נוסף: רימונים.,
סעיף כה:
דאסור דכיוןד דאחשביה הוה להו
כו' וכי היכי דלרבי יהודה שרי
ברמונים ושל בית מנשיא בר מנחם היו
יא ד מיי' פ"י מהלכות
לכתחילה מהאי טעמא מהשתא אפי'
משקה אלא סוחטין דקתני היינו
טומאת אוכלין הלכה יג
ה
סוחטין ברמונים וממאי דרבנן היא דילמא
ופי"א הלכה ו:
הגהות הב"ח
תימא רבנן ושרו ליה מהאי טעמא:
בליציי"ר בלע"ז למתק הפרי כדפי'
ו
יב ה מיי' פ"ח מהלכות
ר' יהודה היא ותהוי נמי ר' יהודה אימר
אמר
אביי ר' יעקב
מנשיא תנא הוא. בתמיה וכי איהו
בקונטרס:
(א) רש"י ד"ה כרב חסדא
שבת הל"י סמג לאוין
דשמעת ליה לר' יהודה יצאו מעצמן סוחטין
וכו' ואפילו למתקן הואיל
סה טור שו"ע או"ח סימן
היא. קשה לי לימא דהאי מוחל
פליג למימר דבשבת אסור דתימא
דשל בית וכו': (ב) בא"ד
שכ סעיף ד:
לכתחילה מי שמעת ליה אלא מאי אית
❖
דקתני היינו במוחל היוצא מעקול
הלכתא כוותיה והא לא הוזכר אלא
יג ו ז מיי' שם וסמג שם
למיחש להכי דאין אדם:
לך למימר כיון דלאו בני סחיטה נינהו
טור שו"ע או"ח סימן
בית הבד ודברי הכל וכי תימא
לדברי התנא לראיה דהאי תנא הוא
תקה:
סבר כוותיה: וכ"ת. הא דאמר
אפילו לכתחילה אפילו תימא רבנן כיון
מדקתני מוחל סתמא משמע דבכל
יד ח ט מיי' פ"ט מהל'
לעזי רש"י
❖
טומאת אוכלין הל"ב:
מוחל איירי לא היא דע"כ אפי' לרבי
הלכה כשל בית מנשיא ה"ק הלכה
דלאו בני סחיטה נינהו אפילו לכתחילה
פרונ"ש [פרוני"ש].
יעקב לא איירי בכל מוחל דהא מודה
כהאי תנא דאסר ברימונים הואיל
ש"מ רבנן היא ש"מ של בית מנשיא בר
שזיפים.
דמוחל היוצא בתחילה טהור י"ל
וקאי מנשיא כוותיה דסוחטין רימונים
קויידונ"ץ [קודוינ"ץ].
גליון הש"ס
מנחם היו סוחטין ברמונים אמר רב נחמן
חבושים (פירות).
בחול אלמא בני סחיטה נינהו: הוי
דמוחל היוצא מעקול בית הבד לא
רש"י ד"ה לתוך הקדירה
קורמ"ש [קורמי"ש].
הלכה כשל בית מנשיא בר מנחם א"ל רבא
רובא דעלמא. דמשום איהו לחודיה
הוה קרינן ליה מוחל סתם כיון דאי
ואין זה דרך פריקתו. עיין
פירות חוזרר.
לרב נחמן מנשיא בן מנחם תנא הוא וכי
לעיל דף עג ע"ב תוספות
קרדונ"ש [ירדונ"ש].
נשווי דרך רמונים לסחיטה: קוצים.
אפשר לו בלא צחצוחי שמן:
❖
❖
ד"ה מפרק:
חולב אדם עז כו'. נראה לר"ת
פירות של קרדה.
תימא הלכה כי האי תנא דסבר לה כשל
קרדונ"ש: מקדש. את התבואה משום
מנשיא בן מנחם ומשום דסבר כמנשיא בן
כלאים דזריעה הוא: ואמר רבי
דהיינו דווקא בי"ט דחזיא
מוסף רש"י
רבינו חננאל
חנינא כו'. אלמא משום חד מקום
בהמה לאכילה הוי כמו אוכלא
מנחם הלכה כמותו מנשיא בן מנחם הוי
ר"א אומר קדש. דכה"ג
דאיפרת אבל בשבת לא חזיא לשחיטה
דאחשבינהו משוינן להו דבר חשוב:
בפגעים, יש מי שאומר
ז
רובא דעלמא אין דתנן המקיים קוצים
א)
ב)
אשכחן במסכת כלאים דמאכל
ספרגיל,
ובפרישין
אתרא. הוא וחשיבות דרבים הוי
כמו דש חשיבא שהבהמה היא כפסולת
בכרם ר"א אומר קדש וחכ"א א אינו מקדש
בהמה הוי כלאים בכרם משום
ובעוזרדין אבל לא
חשיבותא: הכא. חד גברא לחודיה
וכשחולב הוי כנוטל אוכל מתוך
לא תזרע כרמך כלאים, ואפילו
ברמונים. ואוקימנא אפילו
אלא דבר שכמוהו מקיימין וא"ר חנינא
מקיים לוקה, דדרשינן במו"ק
תימא רבנן כיון דלא בני
הוא נימא בטלה דעתו: אלא היינו
פסולת וכן משמע בבה"ג דבי"ט
(ב:) כלאים שדך לא (רשב"ם
סחיטה נינהו אפילו
מ"ט דרבי ג) אליעזר שכן בערביא מקיימין
טעמא. דרב נחמן דאמר הלכה אין
איירי ומיהו סחיטת זיתים וענבים
ב"ב קנו:). שכן בערביא.
לכתחילה. ושל בית מנשיא
קוצי שדות לגמליהם מידי איריא דערביא
ורבנן בתר רובא דעלמא אזלי
היו סוחטין בחול ברמונים
סוחטין: כרב חסדא. אע"ג דלעלמא
דשרי לעיל לתוך הקדירה היינו אפי'
שאינן מקיימין שדות לגמליהן
ועושין ממנו יין של רמונים,
אתרא הכא בטלה דעתו אצל כל אדם אלא
בשבת כיון דאשכול חזיא לאכילה :
לא חשיב כיון דאחשיב איהו הוי
ח
(שם). מעיקול בית הבד.
כלומר שהרמונים בני
עשויין כמין קופה מסורגת
סחיטה נינהו כזיתים וענבים
היינו טעמא כדרב חסדא דאמר רב חסדא
לדידיה משקה. והכי מפרש רב נחמן
כביצה
במצודה ואחרי סחיטת הזיתים
ואסור לסוחטן בשבת. אמר
לברייתא דלעיל סוחטין בפגעין
תרדין שסחטן ונתנן במקוה פוסלין את המקוה בשינוי מראה והא לאו
נותן הגפת באותו עקול ומניח
רב נחמן הלכה כשל בית
עליו קורה ומכבידו להוציא
מנשיא בן מנחם. ואמרינן
ובפרישין למתק הפרי ולא לצורך
בני סחיטה נינהו אלא מאי אית לך למימר כיון דאחשבינהו הוה להו משקה
המשקה הנשאר (ע"ז עה.).
וכי מנשיא תנא הוא.
המשקה אבל לא ברימונים ואפילו
בטיפה המלוכלכת על פי
ואוקימנא האי תנא דאמר
ה"נ כיון דאחשבינהו הוה להו משקה רב פפא אמר משום דהוי דבר שאין
הדד. טיפה שפי הדד
למתקן דשל בית מנשיא היו סוחטין
סוחטין בפגעין ובפרישין
(א)
י)
עושין ממנו מקוה לכתחילה וכל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה
מלוכלך בה, דההיא ודאי
ובעוזרדין אבל לא
ב
בחול לצורך משקה הלכך בשבת
מכשר לשאר החלב היוצא דרך
ברמונים, (ו)סבר לה
פוסל את המקוה בשינוי מראה תנן התם נפל לתוכו יין או חומץ ומוחל
ד)
ג
אסור אפי' למתק הואיל ואיכא חד
שם, דהא לא קיימא לאכילת
כמנשיא בן מנחם שסוחט
❖
תינוק (כריתות יג.).
ושינה מראיו פסול מאן תנא דמוחל משקה הוא אמר אביי רבי יעקב היא
בחול ברמונים להוציא מהן
דעביד לשם משקה. ולא משום דמנשיא
מים (וכן) [והן] כמו זיתים
דתניא ר' יעקב אומר מוחל הרי הוא כמשקה ומה טעם אמרו מוחל היוצא
רובא דעלמא אלא חיישינן אי שרית
ה)
ד
וענבים, וקיי"ל כוותיה.
ואקשינן וכי מנשיא הוה
מוסף תוספות
ליה למתק אתי למעבד לשום משקה
בתחלה טהור לפי שאינו רוצה בקיומו ר"ש אומר מוחל אינו כמשקה ומה
רובא לעלמא. ומהדרינן
וכיון דאיהו מחשב ליה הוי משקה
טעם אמרו מוחל היוצא מעיקול בית הבד טמא לפי שאי אפשר לו בלא
א. דעדיפא. תוס' הרא"ש.
אין, כי הא דתנן המקיים
ב. [דהתם] משמע דעל
קוצים בכרם וכו', ואוקימנא
ומיחייב אבל בפגעין ליכא למיחש (ב)
ציחצוחי שמן מאי בינייהו איכא בינייהו דאתי בתר איצצתא רבא אמר משום
אתרא נמי אמר בטלה
אע"פ שאין דרך בני אדם
דאין אדם עושה אותו למשקה:
דעתן וכו'. תוס' לעיל צב:
לקיים קוצים בכרם, כיון
דהוי דבר שאין עושין הימנו מקוה ופוסל את המקוה בשינוי מראה אמר רב
בשינוי מראה. לא בשלשת לוגין דלא
ד"ה ואת"ל. ג. [ו]אם היה
שבערביא מקיימין קידש,
יהודה אמר שמואל סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה אבל לא לתוך
להם רוב גמלים הוו נמי
הכא נמי אע"פ שאין דרך
ה
הוזכרו שלש לוגין אלא במים שאובין
מקיימי, אבל בית מנשיא
בני אדם לסחוט רמונים
הקערה אמר רב חסדא מדברי רבינו נלמד חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל
ו) ו
אבל שאר משקין לא פסלי אא"כ
דחד גברא בטלה דעתו
בחול, כיון שסוחטין של
אע"ג דלכל העולם אם
בית מנשיא בחול, בשבת
לא לתוך הקערה אלמא קסבר משקה הבא לאוכל אוכל הוא מתיב רמי
נשתנה מראה המקוה על ידיהן: רב
ז
היה להם רמונים הרבה
אסור לסחוט. ודחינן ערביא
פפא אמר.
בר חמא זב שחולב את העז החלב טמא ואי אמרת משקה הבא לאוכלין
טעמא דתרדין לאו
היו סוחטין. תוס' לעיל
מקום בני אדם רבים,
ז)ח
צב: ד"ה ואת"ל. ד. דסחיט
ומנשיא אדם אחד הוא
משום חשיבותא דאחשבינהו הוא
אוכל הוא במאי איתכשר ח)כדאמר ר' יוחנן בטיפה המלוכלכת ע"פ הדד הכא
להו. רשב"א. ה. והיכי שרי
ובטלה דעתו אצל [כל]
ולעולם לאו משקה נינהו והא דמפסיל
להו תנא דברייתא. רשב"א.
אדם. ואתינן לטעמא
נמי בטיפה המלוכלכת ע"פ הדד מתיב רבינא ט)טטמא מת שסחט זיתים וענבים
ו. אבל לא להוציא מהן
אחריתי, אלא האי תנא
משום דכל דבר שאין עושין ממנו
כביצה
משקה. רשב"א. ז. [ו]אפי'
כטעמיה דרב חסדא דאמר
מקוה שאינו מים או שלג או ברד
תמצא לומר דמשקה הבא
תרדין שסחטן ונתנן למקוה
פוסל את המקוה בשינוי מראה: נפל לתוכו. של מקוה יין או חומץ: או מוחל. והוא כמין מים וזב מן הזיתים. וג' מינים יש בו
לאוכל כאוכל דמי, מ"מ.
פסלו המקוה בשנוי מראה.
רשב"א. ח. והיינו דקאמר
[אע"ג דתרדין לאו בני
כשטוענן מתחילה במעטן להתחמם ולהתבשל
מאיליהן מוחל זב מהן והוא צלול כמים ולאחר שעמדו ימים ודחקו זה את זה חוזר
'מדברי רבנו נלמוד',
סחיטה נינהו, כיון שסחטן
מוחל לזוב מהן והוא קרוב להיות כשמן ולאחר שעצרן להוציא שמנן בבית הבד ומשתהה התפוח של גפת בעקלים שהוא אגוד בהן בבית
כלומר דמהאי טעמא
אחשבינהו והוו להו משקה
דשרית אשכול בשבת
הכא נמי לגבי רמונים
הבד חוזר מוחל וזב מהן: מאן תנא דמוחל משקה הוא. קס"ד דאין מקוה נפסל אלא על ידי משקה ואפילו בשינוי מראה: בתחילה.
משום דמצי אכיל לי', עז
אחשבינהו והוו להו משקה.
בתחילת טעינתן של זיתים: מעקול בית הבד. לאחר שנסחט שמנו או לפני סחיטתו: מאי בינייהו.
במאי פליגי הואיל ותרוייהו
ביו"ט נמי מצי אכיל לי'.
רב פפא אמר לאו היינו
❖
תוס' הרא"ש.
טעמא אלא כל דבר שאין
מודו דמוחל היוצא בתחילה טהור והיוצא מעקל בית הבד טמא באיזה מוחל נחלקו דלמר הוי משקה וטמא ולמר לא הוי משקה
עושין ממנו מקוה לכתחילה
וטהור: דאתי בתר איצצתא. לאחר שהתחילו להתחמם ודחקו זה את זה ונשתהה הכומר ימים: רבא אמר. קמייתא דקתני מוחל
כגון תרדין וכדומה להן
פוסלין המקוה בשנוי
רב נסים גאון
פוסל מקוה דברי הכל הוא ומשום דהוי כו': לתוך הקדרה. של תבשיל לתקנו דמוכחא מילתא דלאו למשקה בעי ליה אלא
מראה]. וכיון שהזכרנו
לאוכל $ ואין זה דרך פריקתו והוי כמפריד אוכל מאוכל: אבל לא לתוך הקערה. דזמנין דלמשקה קאי ואף על גב דבקערה לא
פרק עשרים ושנים
פסילות המקוה אמרינן, תנן
חבית שנשברה
שתי איניש לא מוכחא מילתא ואיכא איסור: אלמא. מדקאמר סוחט לתוך הקדרה קסבר כו': החלב טמא. שהזב מטמא כל
התם [נפל] לתוכו יין ומוהל
רבא אמר משום דהוה דבר
כו', פי' מוהל, מים היוצאים
דבר במשא והרי היסט הקילוח ולא קמפליג בין לתוך הקדרה בין לתוך הכוס: ואי אמרת אוכל הוא. הא אין אוכל מקבל טומאה שלא
שאין עושין ממנו מקוה
מעוקל בית הבד, עת שטוען
בהכשר והאי במאי איתכשר: כדאמר רבי יוחנן. במסכת כריתות גבי האשה שנטף חלב מדדיה: בטיפה המלוכלכת על פי הדד. טיפה
לכתחילה וכל דבר שאין
את קורת בית הבד על
עושין ממנו מקוה
הזיתים הטחונין, והוא מי
ראשונה מלכלכת בה פי הדד בדעת ונוחה ליחלב וההיא הוי משקה כסתם חלב דלא לאוכל בעי ליה: טמא מת שסחט זיתים וענבים
לכתחילה פוסל את המקוה
הזיתים, ויש בהן צחצוחי
כביצה
שמן. איצצא, דוחק
בשינוי מראה. עיקר דיליה
כדגרסינן בפרק המפקיד. אמר ר' יהודה אמר שמואל סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה. אמר
בתורת כהנים מקוה מים לא מקוה כל המשקין כולן, פרט לשנפל בתוכו מי כבשין ומי צבעין ושינו את מראיו. ובתוספתא טבול
יום [פרק א] חומר במשקין שאין להן טהרת הגוף ואין להן טהרה מטומאתן ואינן טהורין בגוף ופוסלין את המקוה בשינוי מראה
רב חסדא מדברי רבינו נלמד חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה, אלמא קא סבר משקה הבא לאוכל אוכל הוא.
מה שאין כן במים. כדאמר ר' יוחנן בטיפה על פי הדד. משכחת לה במס' כריתות בפרק אמרו לו אכלת חלב [דף יג] ולרבא
אותביה רמי [בר חמא] זב שחלב עז, החלב טמא, כלומר טימאו הזב בנגיעתו. ואם תאמר אוכל הוא במאי אתכשר. ופרקינן כר'
יוחנן דאמר איתכשר בטפה המלוכלכת על פי הדד שנפסלה מאוכל והיא מכשרת כמשקה. ואותיב רבינא טמא מת שסחט זיתים
מקום חלב מעין הוא ולא צריך הכשר והתנן האשה [שנפל] (ש)חלב מדדיה ונפל לאויר תנור, תנור טמא. וקשיא לן במאי איתכשר
ואמר ר' יוחנן בטיפה מלוכלכת ע"פ הדד.
וכו'. ופריק בסוחט לתוך הקערה שהוא ודאי משקה. ומפני מה לא פירק פירוק זה לגבי חולב עז, חדא מתרי תלתא טעמי קאמר.