חבית פרק שנים
ועשרים שבת
קמו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שובר
אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות. בגמרא מוקי
כשבא נחש על חוה. כשנתן לה עצה לאכול מן העץ בא עליה
כד א מיי' פכ"ג מהל' שבת
א) ע"ז כב: יבמות קג:,
ב) ביצה לג:, ג) ס"א ר' יוסי
הלכה ב סמג לאוין סה
דכתיב (בראשית ג) הנחש השיאני לשון נשואין: גרים מאי. שלא
לה בדרוסות לרבי נחמיה אבל לרבנן דרבי נחמיה שרי
מתיר, ד) [לעיל קכא.],
טוש"ע או"ח סימן שיד סעיף
היו על הר סיני מהיכן פסקה זוהמא: מזלייהו הוו. בסיני. וכל
אפילו מפורדות ותימה לרבי מהא דתנן בפרק בכל מערבין (עירובין
ה) עירובין לה. ביצה לב.
א:
כה ב מיי' שם טוש"ע שם
[תוספתא פט"ו], ו) [לעיל
שעמדו על הר סיני נתקדשו ונטהרו ונתרפאו מכל מום ואף עורים
דף לד: ושם) גבי עירוב נתנו במגדל ונועל בפניו ואבד המפתח הרי
קב:], ז) [לעיל קכא. פירש"י
סעיף ו:
ופסחים שהיו בישראל כדתניא בספרי:
זה עירוב ופריך בגמרא אמאי הוא
כו ג מיי' שם הלכה יא
שם מקום], ח) [ועשויים.
רש"ל], ט) [וע"ע תוס'
ופליגא. הא דאמרן דלא פסקה
במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא
טוש"ע שם סעיף יא:
שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל
❖
א)
כז ד שם סעיף ח:
עירובין לה: ד"ה בעי סכינא],
זוהמא עד סיני: מתני' שובר
ומשני רב ושמואל דאמרי תרווייהו
שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עובדי כוכבי'
כח ה ו ז מיי' שם הל'
אדם חבית. מליאה גרוגרות בסכין
הכא במגדל של בנין עסקינן ור"מ
ב טור שו"ע שם
(ה)
שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן
סעיף ו:
תורה אור השלם
או בסייף לאכול ממנה גרוגרות דאין
היא כו' ואמאי מבעי ליה לאוקמא
כט ח ט מיי' שם הל"א
א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי גרים
במקלקל שום איסור בשבת: ובלבד
הכי ומעיקרא נמי מאי קאמר והלא טוש"ע שם סעיף א:
1 כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה
מאי א"ל אע"ג דאינהו לא הוו מזלייהו הוו
ל י מיי' שם הל"א ופ"י
שלא יתכוין לעשות כלי. לנוקבה יפה
יכול לשבר ולפתוח את המגדל וליטול
עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְיָ
❖
הלכה טז סמג שם:
אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ
דכתיב 1 את אשר ישנו פה עמנו עומד היום
בפתח נאה: אין נוקבין מגופה.
את העירוב כי היכי דהכא שרי
פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:
❖
לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'
דברים כט יד
לשבר החבית וליטול הגרוגרות ואם
הדבוקה (ג) בפה החבית לעשות נקב
לעזי רש"י
ופליגא דר' אבא בר כהנא דא"ר אבא בר
באת לחלק בין נטילת העירוב לנטילת
אלא נוטל את כולה אבל כי נקיב
לה מתקן פתחא: וחכמים מתירין.
הגרוגרות א"כ קשה היכי מוקי לה
פויינדור"א [פוינדר"א].
הגהות הב"ח
כהנא עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא
❖
לנקב.
דאין דרך פתח לחבית בכך: ולא
התם כר' מאיר ונראה דהתם אסור
מאבותינו אברהם הוליד את ישמעאל יצחק
(א) גמ' ההיא רבנן היא
יקבנה מצידה. בגמרא מפרש לה:
לשבר את המגדל והכא דשרי לשבר
מתניתין: (ב) שם בנקב
הוליד את עשו יעקב הוליד י"ב שבטים שלא
ישן: (ג) רש"י ד"ה אין
רבינו חננאל
שהוא ממרח. ויש כאן משום ממחק:
את החבית משום דמיירי במוסתקי
היה בהן שום דופי: מתני' ב) א שובר אדם
נוקבין וכו' הדבוקה בפי
בערב. מדינה ז): מחטאת. שמא
כדמוקי לה בביצה פרק המביא כדי
החבית: (ד) ד"ה אבל
מתני' שובר אדם את
את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד
מפורדות וכו' החבית הס"ד
החבית לאכול ממנה
מירח השעוה לדובקה בדופני הכלי
יין (דף לג: ושם) ומפ' רש"י התם
ואח"כ מ"ה ואינו חושש
גרוגרות כו'. א"ר הושעיא
שלא יתכוין לעשות כלי ואין נוקבין מגופה
גמ'
סביב הנקב: לא שנו. דשובר
דהיינו חבית שבורה ומדבקין שבריה
וכו' קאי הס"ד ואח"כ מ"ה
לא ש[נו] שובר את החבית
ההיא רבנן הוא וכו' ושלא
לאכול ממנה גרוגרות אלא
של חבית דברי ר' יהודה וחכמים מתירין
החבית ומטלטל הסייף לכך: אלא
בשרף של עץ שעושה ממנו זפת
ג)
ב
לצורך הס"ד ואח"כ מ"ה
דרוסות, אבל מפורדות אינו
בדרוסות. שהגרוגרות דרוסות בעיגול
וקורין ריישנ"א ומש"ה דוקא חבית
ולא יקבנה מצדה ואם היתה נקובה לא
מתני' ר' נחמיה היא דאמר
ג
שובר החבית, אלא מוציא
אין כלי וכו' לקמן הס"ד
וחותכין ממנו בקורדום או בסייף
שרי דמחמת גריעותו לא חייס עליה
גרוגרות ואוכל ואינו שובר.
יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח אמר ר'
ואח"כ מ"ה חותלות וכו'
ואוקימנא למתניתין כר'
ואיידי דמטלטל סייף לחתוך גרוגרות
וליכא למיחש שמא יתכוין לעשות
תמרים ועשוין כמין סלים:
יהודה ד) מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי
נחמיה מדקתני גרוגרות
תבר ביה נמי לחבית: אבל מפורדות.
(ה) תוס' ד"ה שובר וכו'
כלי וכן כולה שמעתא דהכא במוסתקי
ולא קתני פירות. והא
בערב ואמר חוששני לו מחטאת: גמ' א"ר
❖ (ד)
במגדל של לבנים עסקי':
דתניא רשב"ג אומר מביא
שא"צ לחתכן לא יטלטל סייף לשבור
ואע"ג דהתם בביצה לא מוקמינן הכי
אדם חבית של יין ומתיז
אושעיא ל"ש אלא דרוסות אבל מפורדות לא
אלא לר"א דפריך ולית ליה לר"א הא
החבית דמתני' ר' נחמיה דאמר אין כלי
ראשה בסייף ומניחה לפני
ומפורדות לא מיתיבי ר' שמעון בן גמליאל
האורחים בשבת ואינו
גליון הש"ס
ניטל אלא לתשמיש המיוחד לו כדמוקי
דתנן שובר אדם את החבית כו'
חושש, לרבנן. וכן הא דתני
אומר מביא אדם את החבית של יין ומתיז
לקמן: ואינו חושש. ואע"ג דיין לאו
ועלה משני מתני' במוסתקי מ"מ
גמרא מהו למיברז חביתא.
חותלות של תמרים ושל
ע"ל דף מח ע"ב תוס' ד"ה
גרוגרות (ו)מתיר ומפקיע
למחתכיה קאי: רבנן היא. דפליגי
ראשה בסייף ומניחה לפני האורחים בשבת
אפילו לרבנן מיבעי לאוקמי הכי
❖
וכי מה בין:
וחותך, לרבנן. והא דתני
אדר' נחמיה ואמרי כל הכלים ניטלים
דרבנן לא פליגי אדר"א דקאמר לא
ואינו חושש ההיא רבנן (א) מתני' רבי נחמיה
מתיר אבל לא מפקיע
לצורך ושלא לצורך: חותלות. כלי של
ולא חותך, ר' נחמיה
יקטמנו פי' לא יקטום את ההדס
היא ומאי דוחקיה דרבי אושעיא לאוקמי
דאמר אפילו תרווד ואפילו
הגהות הגר"א
כפות תמרים ועושין ח) כמין סלים
להריח בו אלא משום דאיהו סבירא
טלית אין ניטלין אלא
מתניתין כרבי נחמיה ובדרוסות לוקמה
[א] גמ' בעו מיני' מרב ששת
ונותנים לתוכן תמרים רעים להתבשל:
ליה דבקטימת קיסם חייב חטאת
לצורך תשמישן. בעי מיניה
במפורדות ורבנן אמר רבא מתני' קשיתיה
מהו למיברז. נ"ב ר"ל במקום
מרב ששת מהו למיברז
מתיר. אם הכסוי קשור בחבל: אבל
כשקוטמו לחצות בו שיניוא וא"כ אי
שנקב אסור אם ברומח מותר
חביתא בבורטיא. פי'
מאי איריא דתני גרוגרות ליתני פירות אלא
❖
לא מפקיע. סותר שרשרות החבל
לא מוקמינן לה במוסתקי עלייהו
טור:
לנקוב חבית ברומח, ויש
ש"מ בדרוסות תניא חדא ד חותלות של
שאומר במקדח. ומסקנא
בכלי: ולא חותך. דאין כלי ניטל
איכא למיפרך ולית להו הא דתנן כו'
לפיתחא קא מיכוין ואסיר.
גרוגרות ושל תמרים מתיר ומפקיע וחותך
אלא לצורך תשמישו וסכין אינו עשוי
הלכך מיבעי לן למימר דאליבא דכולהו
פיס' אין נוקבין מגופה של
מוסף רש"י
החבית, פי' מגופה כסוי
לכך: למיברז. לתחוב פויינדור"א
מיירי מתניתין במוסתקי והשתא
ותניא אידך מתיר אבל לא מפקיע ולא
ישראל שעמדו על הר
החבית, דברי ר' יהודה,
בלע"ז: בבורטיא. ברומח לתוחבו
אתיא שמעתא שפיר. מ"ר. ובגמ'
חותך לא קשיא הא רבנן הא ר' נחמיה
סיני. ונתקנו מכל מום
וחכמים מתירין והלכה
כדכתיב (שה"ש ד) כולך יפה
כחכמים. והני מילי שיהא
בדופניה לנקוב: לעין יפה. להרחיב
ירושלמי בפרק בכל מערבין מצאתי
דתניא ר' נחמיה אומר אפי' תרווד ואפילו
ה)
רעיתי ומום אין בך (ע"ז כב:).
הנקב בגג הכסוי אבל לנקב
מוצא היין בנקב גדול מדלא נקיב
הדא דתימא במגדל של אבן אבל
שובר אדם את החבית.
נקב מצד הכסוי אסור,
טלית ואפילו סכין אין ניטלין אלא לצורך
ליה כדרך הנוקבין נקב עגול ויפה:
במגדל של עץ נעשה כשובר החבית
מגופה שיש בה גרוגרות
כדתנן לא יקבנה מצדה
תשמישן [א] בעו מיניה מרב ששת $ מהו
ואוכל, ובלבד שלא יתכוין
שהוא דברי הכל, וכרב
התם ודאי לעין יפה קמיכוין. שמרחיב
לאכול ממנה גרוגרות :
ב
ליפות השבירה להיות לה
הונא דהילכתא כוותיה
מתיר ומפקיע וחותך. אומר רבי
למיברז חביתא בבורטיא בשבתא לפיתחא
פיה למטה ממגופתה כדקתני מתיז
לפה שתהא עוד כלי (ביצה
דהוא לגביה דרב חסדא רבו
לג:). חוששני לו מחטאת.
וליתא לדרב חסדא. ת"ר
קמיכוין ואסיר או דילמא לעין יפה קמיכוין
את ראשה. שפת פיה: לפתוחי מיפתח.
מההיא דעירובין (דף לד:)
חוששני לומר חייב חטאת הוא
אין נוקבין נקב חדש בשבת
יטול מגופתה: למעלה. בראש המגופה
ושרי א"ל לפיתחא קא מכוין ואסיר מיתיבי
יש ללמוד דהא דאמרינן (ביצה דף לא:)
(לעיל קכא.). ומתיז ראשה
ואם בא להוסיף מוסיף.
ה
בסייף. לפתוח את החבית
ואקשינן עלה למה אסור
התם הוא דשרו רבנן דלאו אורחא
חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך
❖
רשב"ג אומר ו מביא אדם חבית של יין
.
לנקוב נקב חדש שנמצא
(מכות ג:)
למיעבד פתחא התם אלא נוטל כל
היינו כגון דקטיר במיתנא אבל פותחת
מתקן פתח, גם בהוסיפו
ומתיז ראשה בסייף התם ודאי לעין יפה
בנקב ומרחיבו נמצא מתקן
המגופה: אבל מצדה. זמנין דעבדי
של עץ ושל מתכת אסור לשבר
קמיכוין הכא אם איתא דלעין יפה קמיכוין
פתח, שאילו לא היה קטן
מוסף תוספות
לה משום פתחא ואינו רוצה לפותחה
ולהפקיע מדקשיא ליה התם אמאי
ואינו יכול לקלח בזינוק
לפתוחי מיפתח: אין נוקבין מגופה וכו':
א. אבל מודו דאיסורא
למעלה שלא יפול עפר או פסולת
הוא במקום אחד ועירובו במקום
לא היה מרחיבו, והנה
אמר רב הונא מחלוקת למעלה ז אבל מן
איכא, והכא שרינן
מתקן פתח, ולמה מותר.
ביין: היינו דקתני ולא יקבנה מצדה.
אחר דפשיטא ליה שאינו יכול להפקיע
ופריק רבא מן התורה כל
לכתחילה. תוס' הרא"ש.
הצד דברי הכל אסור והיינו דקתני לא יקבנה
ואמגופה קאי ודברי הכל: מחלוקת
הפותחת וליטול העירוב אע"פ שסתם
ב. משמע דבלא מוסתקי
פתח שאינו עשוי להכניס
נמי שרי בכלי של עץ.
ולהוציא אינו חשוב פתח,
מצדה ורב חסדא אמר מחלוקת מן הצד
מן הצד. התם הוא דקאסר רבי
מגדל שבכל הש"ס הוא כלי כמו הצד
תוס' עירובין לד: ד"ה ואמאי
ואלו הנקבים כולן אין
יהודה משום דאיכא דעבדי ליה
צבי לבית וצפור למגדל וכי ההיא
אבל על גבה דברי הכל מותר והא דקתני
ועי' מהרש"א. ג. דבכלי נמי
מכניסין בהן אלא להוציא
יש בנין וסתירה. תוס'
הן עשויין בלבד ומותרין.
פתחא: אין נוקבין נקב חדש. בכלי:
דבריש כל הכלים (לעיל קכב:) ובמסקנא
לא יקבנה מצדה התם בגופה דחבית תנו
עירובין לה. ד"ה בעי.
ורבנן גזרו על כל נקב
נקב ישן.
שנסתם דכי חוזר ופותח
נמי לא בעי לאוקומי אלא בקטיר
מפני שלא יפתחו נקב בבית
רבנן ח אין נוקבין נקב חדש בשבת ואם בא
התרנגולין, והוא הנקרא
לאו כעושה פתח הוא שהרי עשוי
במיתנא דהיינו דוקא חותמות שבכלים
להוסיף מוסיף ויש אומרים אין מוסיפין
לול של תרנגולים כדכתיב
ט
ועומד וסתימתו לאו כלום: אוסופי
אבל דבר שהוא חזק כעין פותחת
ובלולים יעלו, וזה לול
ושוין שנוקבין (ב) נקב ישן לכתחילה ותנא
של תרנגולים עשוי להכניס
נמי קמתקן פתחא. שמרחיבו ויש
לא הוה שרי ת"ק. מ"ר :
ג ט)
הא רבנן והא ר' נחמיה. תימה לי
רוח ולהוציא החמות והוא
קמא מאי שנא מנקב חדש דלא דקא מתקן
כאן משום גמר מלאכה: הבלא.
כמין פתח ואסור, ומפני
פיתחא אוסופי נמי קא
מתקן פיתחא אמר
סרחון שלא ימותו התרנגולין: ואם
אמאי לא מוקי תרוייהו כר' נחמיה
שהוא פתח גמור אסור מן
התורה, גזרו על כל נקב.
בא להוסיף מוסיף. ולא גזרינן
רבה דבר תורה כל פתח שאינו עשוי
והא דקתני מתיר מפקיע וחותך ביו"ט
י
אבל ההרחבה שאין אדם
דילמא אתי לאוסופי בלול של
והא דקתני מתיר אבל לא מפקיע
מרחיב בלול של תרנגולים
להכניס ולהוציא אינו פתח ורבנן הוא
תרנגולין דלא מוסיף איניש עליה:
וחותך בשבת דאיכא תנא דס"ל הכי
דגזור משום לול של תרנגולין דעביד
ו)
אליבא דר' נחמיה בביצה בפ' המביא
משום
לעיולי אוירא ולאפוקי הבלא ואם בא
כדי יין (לב:) י"ל דניחא ליה למימר חדא
להוסיף מוסיף אוסופי ודאי בלול של תרנגולים
לא אתי לאוסופי
כרבנן מדנימא
תרוייהו כר' נחמיה:
משום
משום