טז:
יציאות השבת פרק ראשון
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
אשי אמר לעולם לכלי חרס דמו. הכא לית ליה לרב אשי טעמא
לעולם לכלי חרס דמו.
הואיל וברייתן מן החול הלכך פשוטיהן
קכו א מיי' פ"א מהל' כלים
א) [לעיל יד: עי' כתובות
פב:], ב) [חולין קכג.],
הלכה ה:
טהורין ואין בהן טומאה [ישנה]: הואיל ונראה תוכו. מבחוץ דרך
הואיל וכי נשברו יש להם תקנה שוינהו כו' ומיהו לענין להצריכן
קכז ב מיי' פי"ב מהל' כלים
ג) מקוואות פ"ד מ"א, ד) נדה
דפנותיו לא חשיב גב אלא תוך: בשל ציון. בימי שמעון בן שטח
הלכה ב: טבילה כשהן חדשים אית ליה לרב אשי האי טעמא בהדיא בפרק
לא:, ה) אהלות פט"ז מ"א,
בתרא דמסכת ע"ז (דף עה:): דאמר רב יהודה מעשה בשל ציון
קכח ג ד ה מיי' פ"ד מהל'
ו) [נדה יד.], ז) [נדה לב.],
היתה: כל כליה. במת שהיתה צריכה להמתין הזאת שלישי ושביעי
ח) [ויקרא טז], ט) [עי' ברכות
מקואות הלכה ד סמג
המלכה. אומייתי ראיה דבימי שמעון בן
לפיכך שברתן למהר טהרתן לבו
יט:], י) [שם ליתא ושל ציון
עשין רמא טוש"ע יו"ד סימן
ביום: וריתכן. שולדי"ר בלע"ז שמחבר
שטח גזרו טומאה על כלי מתכות
רא סעיף מא:
המלכה ע"ש ועי' רבה בחקותי
רב אשי אמר לעולם
לכלי חרס דמו ודקא
❖
פרשה לה], כ) עי' בר"ש שם,
כסף במקום שבר: גדר מי חטאת.
דיחזרו לטומאתן ישנה דהוא היה בימי
קשיא לך לא ליטמו מגבן הואיל ונראה
ל) [צ"ל כלי מתכות פשוטיהן
א
של ציון המלכה כדאיתא בפרק ג'
נמצאו מי חטאת בטלים שאין לך אדם
ומקבליהן כו'], מ) [אהלות
תוכו כברו שמעון בן שטח תיקן כתובה
א)
פ"ח מ"ב], נ) שייך לדף יז.,
תורה אור השלם
דתענית (דף כג:) דאמר מעשה בימי
ממתין ז' ימים אלא שוברן ותשתכח
❖
ס) [ועי' תוס' חגיגה טז: ד"ה
לאשה וגזר טומאה על כלי מתכות כלי
תורת מי חטאת: למ"ד כו'. $ לא
ר"ש בן שטח י)ושל ציון המלכה שהיו
1 אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף
אראה],
מתכות דאורייתא נינהו דכתיב אך את
1
ידענא היכא: אמרו. שיחזרו: בכדי
גשמים יורדים מע"ש לע"ש וכו':
אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת
הגהות הב"ח
הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת:
הניחא
❖
הזהב ואת הכסף וגו' לא נצרכה אלא
טהרתו. כמוציא רמון: בת יומא.
למ"ד דלא לכל הטומאות
במדבר לא כב
(א) רש"י ד"ה גללים שייש.
אמרו. רשב"ג סבירא ליה
לטומאה ישנה דאמר רב יהודה אמר רב
בלא הערב שמש שהרואה שנטמאו
ב
נ"ב בעלמא פרש"י צפיעי
ומשתמשין בהן בו ביום ואינו יודע
הכי (ב) (בתוספתא) דכלים כ)(פי"א) גבי
מעשה בשל ציון המלכה שעשתה משתה
בקר: (ב) תוס' ד"ה הניחא
מוסף תוספות
וכו' סבירא ליה הכי במסכת
שנשברו סובר שהטבילום: עולה.
ההוא דמייתי לעיל (כלי עץ וכלי עור
ל)
לבנה ונטמאו כל כליה ושברתן ונתנתן
כלים (וכן הוא בס"י). נ"ב
א. משום טומאה ישנה לא
❖
מועלת: דרצפינהו מרצף. הריקן
כו') ופליג את"ק דאמר סתמא יחזרו
ע"ש בפ' י"א:
איצטריך לאתויי הך
לצורף וריתכן ועשה מהן כלים חדשים ואמרו
ושברן כולן כמו מאכולת רצופה שמא
לטומאתן ישנה וטעמא משום דטומאת
ו)
עובדא, דמתני' היא
חכמים יחזרו לטומאתן ישנה מ"ט משום גדר
ומייתינן לה לעיל חזר
מת היא זמן מרובה וישבר ולא ירצה
לא יקבנו ליכא ושמא יאמרו איכא.
ועשה מהם כלים וכו'
גליון הש"ס
מי חטאת נגעו בה הניחא למאן דאמר לא
אחד
כלים גדולים.
להמתין:
ואיכא דאמרי שמא לא יקבנו איכא
אלא. תוס' הרא"ש. ב. כתב
גמ' איכא בינייהו
רש"י ז"ל לא ידענא היכן
לכל הטומאות אמרו אלא לטומאת המת
גשמרוב גודלן אינן מקבלים טומאה
שמא יאמרו כו' ליכא דהא מינכר
דרצפינהו מרצף. עי' במתני'
אפליגו בה, ואשתמיטתיה
כגון כלי עץ שהן יתרים על ארבעים
עשייה שנתחדש כולו וזה נראה בעיני:
בלבד אמרו שפיר אלא למאן דאמר לכל
דכלים פי"א מ"ג ובתוי"ט
למרן ז"ל דמתני' היא
שם ד"ה ריב"נ: רש"י ד"ה
במסכת כלים. ריטב"א.
תחת הצינור. שקבעו ולבסוף חקקו
סאה שאינן מיטלטלים מלא וריקן
הטומאות אמרו מאי איכא למימר אמר
למ"ד ל"י היכא. עיין ברכות
ג. פירש רש"י ז"ל דרבותא
אפ"ה מיקרי שאיבה ואחד כלים
להמשיך מים למקוה דשוב אינו פוסל
דף כה ע"ב ברש"י ד"ה
משום כלים קטנים דלא
אביי גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו
מאן שמעת ליה כו' וש"נ:
תימא מחמת קטנן אינן
קטנים כדתנן במס' כלים (פ"ב מ"ב)
אבל הכלים פוסלים משום שאיבה:
רבא אמר גזירה שמא יאמרו טבילה בת
רש"י ד"ה גללים שייש.
נחשבים כלים, ואחרים
ב
ב)
ואחד כלים קטנים. דלא תימא לא
ומייתי לה בפ' אלו טריפות (חולין דף
עיין רש"י לקמן דף נח
פירשו כלים גדולים.
יומא עולה לה מאי בינייהו $ א"ב דרצפינהו
חשיבי: ואפילו כלי גללים. שאינם
נד:) הדקין שבכלי חרס הן וקרקרותיהן
ע"א ד"ה כלי גללים. ועי'
רשב"א. ד. דבנות כותיים
שו"ת תשב"ץ ח"א סימן
נדות מעריסתן. תוס'
מרצף: ואידך מאי היא ג)ג דתנן המניח כלים
ודפנותיהם יושבין שלא מסומכים
קרויין כלים לענין קבלת טומאה הוו
קכא: תוס' ד"ה אקפח
הרא"ש. ה. דדם גויה כדם
תחת הצינור לקבל בהן מי גשמים אחד כלים
כלים לענין שאיבה: גללים. (א) $שייש:
שעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג
וכו' שלא תצאו מזה. ועי'
בהמה. תוס'הרא"ש. ו. אע"ג
חגיגה דף טז ע"ב תוס' ד"ה
דחייש למיעוטא בפרק
כלי אדמה. דלאו ע"י גיבול הוא ככלי
אבל בציר מהכי טהורים:
גדולים ואחד כלים קטנים ואפילו כלי אבנים
אראה בנחמה ובכתובות דף
אלמנה (יבמות סז:). תוס'
אף
❖
בנות כותים. תימה לר"י
נתר וכלי חרס: מטהרין. דשוכח לא
סז ע"א:
נדה לב. ז. אבל לא משל
וכלי אדמה וכלי גללים פוסלין את המקוה
כותיים ומשל גוים על של
דבריש בנות כותים (נדה ל"ב.
חשיבא שאיבה הואיל ולא לכך נתכוון:
אחד המניח ואחד השוכח דברי ב"ש וב"ה
ישראל משום דהוה מן
בחצר. שלא תחת הצינור ונתמלא מן
ושם) מוקי לה כר"מ דחייש למיעוטא
ד
הפטור על החיוב דקסבר
הגהות הגר"א
מטהרין בשוכח אמר ר' מאיר נמנו ורבו ב"ש
גרי אריות הן. תוס' הרא"ש.
והאי טעמא לא שייך אלא למ"ד
הנוטפין ונפלו למקוה שהוא טהור
[א] גמ' (ולרבי יוסי דאמר
על ב"ה ומודים ב"ש בשוכח בחצר שהוא
ח. דאפי' רבנן דלא חיישי
כותים גרי אמת הן ואם ראתה
דבמניח תחת הצינור וכשהניחן בשעת
כו' עד בו ביום גזרו) תא"מ
למיעוטא ואפילו גרי
טהור אמר רבי יוסי עדיין מחלוקת במקומה
טמאה מדאורייתא אבל למ"ד כותים
קישור עבים ואח"כ נתפזרו ושכחן
(וכ"ה ברז"ה ובכמה ראשוני'
אריות הן שוינהו רבנן
❖
דל"ג לה):
נדות מעריסתן. תוס' נדה
עומדת אמר רב משרשיא דבי רב אמרי
גרי אריות הן לא שייך האי טעמא
כדמוקי לקמן הוא דפליגי ביה דגלי
לב. ט. כמו שגזרו על בת
דאפי' אם ראתה טהורה מדאורייתא
דעתיה שרצה שיפלו לתוכו ומשום
עובד כוכבים. תוס' הרא"ש.
ד הכל מודים כשהניחם בשעת קישור עבים
י. דההיא משנה. תוס'
לעזי רש"י
דעו"ג לא מטמאו בזיבה ובשמעתין
פזור עבים לא בטלה מחשבתו ראשונה
ה
טמאים בשעת פיזור עבים ד"ה טהורין לא
הרא"ש. יא. טעמא דרישא.
❖
מוכח דלכ"ע בנות כותים הוי מי"ח
אבל במונח בחצר ואפי' בשעת קישור
תוס' הרא"ש. יב. אלמא לאו
שולדי"ר. לרתך.
נחלקו אלא שהניחם בשעת קישור עבים
משום טימוע הוא. תוס'
דבר ולמאן דלא חייש למיעוטא או
ונתפזרו לא מוכחא מחשבה קמייתא
ונתפזרו וחזרו ונתקשרו מר סבר ה בטלה
הרא"ש. יג. דשכיח הוא
שפיר מעיקרא הלכך בטלה: במקומה
למ"ד גרי אריות הן היכי מני לה
שרואות הן בקטנותן. תוס'
מוסף רש"י
מחשבתו ומר סבר לא בטלה מחשבתו
נדה לב. יד. אפילו. תוס'
עומדת. במניח תחת הצינור בקישור
בי"ח דבר ועוד דר' יוסי אית ליה
ו
מעריסתן. מקטנותן (נדה
הרא"ש. טו. אי הוו גזרי
[א] ולר' יוסי דאמר מחלוקת עדיין במקומה
דגרי אריות הן במנחות בפרק רבי
עבים לא נמנו ורבו עליה לבטל דברי
לא).
דליהוי טמאה ולא חזיא.
❖
בית הלל דלא חזרו בהן: הניחן. תחת
עומדת בצרי להו א"ר נחמן בר יצחק אף
ישמעאל (דף סו: ושם) דאית ליה
תוס' מנחות סז. טז. וקסבר
דכותים גרי אמת הן א"כ
תורמין משל עו"ג על של כותים ומשל
הצינור בשעת קישור עבים ואיחרו
ד) בנות כותים נדות מעריסתן בו ביום גזרו:
הוו נדות מעריסתן מן
כותים על של עו"ג והכא חשיב אליבי'
גשמים לבוא ויצא למלאכתו ושכחן
התורה. תוס' נדה לב.
ז
רב נסים גאון
ואידך מאי היא דתנן כל המטלטלי' מביאין
ה)
יז. אע"ג דהוי מיעוטא
בנות כותים בי"ח דבר וי"ל דבנות
דברי הכל הואיל ומתחלה לכך נתכוון
את הטומאה בעובי המרדע אמר רבי טרפון
דשכיח דזימנין דחזיא
שמעון בן שטח תיקן
לא בטלה מחשבתו בשכחתו: דברי
כותים אתיא לכ"ע וגזרו עליהן שיהיו
ח
ביום לידתה, [מ"מ]. תוס'
כתובה לאשה. תמצא
אקפח
הרא"ש. יח. [ד]הא לא
דבריו מבוארין במסכת
הכל טהורים. דליכא גלויי דעתא:
נדות שלא יטמעו בהןט והא דמוקי
שכיח כלל שתהא רואה
כתובות בפרק האשה
בטלה מחשבתו. דכי נתפזרו אסח דעתיה דסבר לא ירדו גשמים
התם מתני' כר"מ משום דסיפא מוכחא דלא הוי משום טימוע דקתני
י
יא
מיד בשעת לידתה. תוס'
שנפלו לה נכסים, תניא
הרא"ש. יט. שלא ראתה.
נמי הכי בראשונה היו
עוד: בצרי להו. י"ח דבר שאין זו מן המנין דכל זמן שלא נמנו
הכותים מטמאין משכב התחתון כעליון מפני שהן בועלי נדות מספק
תוס' נדה לב. כ. דלא חזו.
כותבין לבתולה מאתים
ורבו הויא הלכה כבית הלל וטהור: נדות מעריסתן. מיום שנולדה
ומסיים ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתן ספק משמע
יב
תוס' נדה לב. כא. שלא
ולאלמנה מנה וכו', עד
ראתה. תוס' נדה לב.
דקאי אף אקטנות דאיירי בהן והא דקאמר התם רבי יוסי מעשה
דגזרינן דילמא חזאי נדות דקטנה בת יומא מטמאה בנדה דתניא
שבא שמעון בן שטח ותיקן
ז)
כב. הנך דחזו. תוס' נדה לב.
שיהא כותב כל נכסאי
היה בעינבול והטבילוה קודם לאמה לאו משום דחייש למיעוט מייתי
אין לי אלא אשה תינוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר
כג. ולא חייש ר"מ. תוס'
אחראין לכתובתיך. ועיקר
ראיה דמיעוט דשכיח הוא דהא טעמא דרבי יוסי משום טימוע אלא
ואשה וכותים אין דורשין מדרש זה וכי חזיין לא מפרשי לה הלכך
מנחות סז. כד. כיון דלר'
זאת הברייתא בתוספת'
ח)
יוסי כותים גרי אריות הן
כתובות בראש פרק י"ב,
גזור בהו רבנן: כל המטלטלין מביאין את הטומאה. משום אהל
לכך מייתי ראיהיג דאי לאו דשכיח הוא לא הוי לן למיגזר שיהו נדות
❖
אם כן היינו גויות. תוס'
והוא אחרון המסכת.
מעריסותיהם משום טימוע דלא ליהוי כחוכא ואיטלולא וא"ת היכי
שאם איהל ראשו אחד על המת וראשו אחד על הכלים מביאין להן
יד
טו
הרא"ש להלן יז:
כה. מכותיים. תוס' הרא"ש
חשיב ליה לר"מ בי"ח דבר והלא בלאו הכי בכל מקום חייש ר' מאיר
טומאת אהל המת ליטמא ז' ימים ולהיות אב הטומאה כדין אהל
להלן יז: כו. הוצרכו לעשות
רבינו חננאל (המשך)
טמא: בעובי המרדע. אפילו אין בהן פותח טפח אלא כעובי
למיעוטא וי"ל דהכא הוצרכו לגזור משום דדמי לחזקה ורובא שלא
טז
יז
הרחקה שלא יטמעו בהם.
תוס' הרא"ש להלן יז:
יש להן תוך ככלי חרס והוא
המרדע. ולקמן [יז.] מפרש יש בהיקפו טפח חוט טפח צריך להקיפו
ראתה דמסתמא עם יציאתה לעולם לא ראתה ואוקמי אחזקה וסמוך
יח
יט
כז. כדאמר רבי עקיבא
בית קבול, אבל פשוטיהן
ואף על גב דאהל דאורייתא פחות מטפח לא הוי דהלכה למשה
רובא לחזקה ואיתרע ליה מיעוטא ולא הוה חייש רבי מאיר אי לאו
כ
כא
כב
בסמוך ולא שייך הכי אלא
טהורין וגזרו עליהן להיות
בדבר המטלטל. חי' הר"ן.
מיטמאין מגבן הואיל וכלי
מסיני הואט) כשאר כל השיעורין הכא גזור רבנן היקפו משום עביו:
דגזרו ליה בי"ח דבר דהוה ליה מיעוטא דמיעוטא כדמוכח בריש פרק
כג
כח. והא דלא קאמר הכא
זכוכית ניראת הטומאה
בתרא דיבמות (דף קיט:) וא"ת למ"ד בפ"ב דמסכתא ע"ז (דף לו:)
אקפח מגבן שהוא אחוריו כאילו
אם אין הלכה זו מקופחת
גזרו על בנותיהן משום דבר אחר היינו שיהו נדות מעריסותן אמאי חשיב להו בתרתי גזרות בנותיהן ובנות כותים וי"ל דצריכי דאי גזרו בעו"ג
לישנא דשבועה הוא
בתוכו הויא. אבל לעלות
כד
לאמרה פעמים בקוצר.
מידי טומאתן כלי זכוכית
❖
ה"א משום דאדוקי בעבודת כוכבים טפיכה אבל בנות כותים לא ואי גזרו בכותים משום דרגילין ושייכי טפי גבי ישראל מעובדי כוכביםכו
ריטב"א.
ככלי מתכות הן וצריכין
אבל עכו"ם לא: כל המטלטלין. נקט מטלטלין משום שלא גזרו טומאת אהל בעובי המרדע אלא על האדם הנושאן אבל בפותח טפח
כז
טבילה במ' סאה, והכין
קיי"ל כרב אשי דהוא
אפילו במחוברים נמי מביאין את הטומאה דדוקא זרעים וירקות לפי שאין בהן ממש קתני התם דלא מביאין ולא חוצצים דהוי כמו
בתראה. שמעון בן שטח
רבינו חננאל
טיפת הברד והשלג וכפור והגליד והמלח אבל אילן המיסך על הארץ קתני התם מ) דמביא את הטומאה:
תיקן כתובה לאשה.מפורש
נ) אקפח את כו'. לשון שבועה הוא כלומר אקפח את בני אם אין זה דבר אמת שהלכה זו מקופחתכח וכענין זה מצינו במקרא
רב אשי אמר לעולם כלי
במסכת כתובות פרק האשה
זכוכית ככלי חרס הן, ודקא
שנפלו לה נכסים בסופו, עד
(בראשית מב) חי פרעה אם תצאו
מזה $כלומר שלא תצאו מזה ס):
קשיא לך אם ככלי חרס הן
שבא שמעון בן שטח [ותיקן
לא יטמאו מגבן, דהא אין
שיהא כותב] כל נכסיו
אחראין לכתובתיך. וגזר טומאה [על כלי מתכות]. ואסיקנא טומאה ישנה כגון שנטמאו כלי (זכוכית) [מתכות] ועמד ושיברן,
כלי חרס מטמא אלא באויר ולא מגבו, מה שאין כן (בכלי חרס) [בשאר כלים], דגרסינן בשחיטת חולין סוף פרק ראשון ת"ר אויר
כדקיי"ל נשברו טהרו וריתכן ועשאן מיד כלים, גזרו עליהן לחזור לטומאתן הישנה, ולא לכל טומאה גזרו גזירה זו אלא לטומאת
כלי חרס טמא וגבו טהור, אויר כל הכלים טהורין וגבן טמא. ותוב אמרינן וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא, איזהו
מת בלבד. ומ"ט אמר עולא משום גדר מי חטאת, פי' דאי מטהרת להן אתי לאקולי במי נדה. ואקשינן ולמאן דאמר דלכל הטומאות
כלי שטומאתו קודמת לפתחיו הוי אומר זה כלי חרס, וכי אין צמיד פתיל עליו הוא דטמא הא יש צמיד פתיל עליו טהור, הא למדת
חוזרין לטומאתן ישנה ושבירתן כהאי גוונא לא טיהרתן מ"ט, אמר אביי גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו כדתנן כלי מתכות כמה
שכלי חרס אם אינו צמיד פתיל [עליו], טומאה קודמת לפתחו ואפילו באויר מגבו, ואם הוא צמיד פתיל אינו (מטמא) [מיטמא] מגבו,
ושאר כל הכלים אפילו הן צמיד פתיל ונגעה בהן טומאה מגבן נטמאו. ופשוטי כלי זכוכית אין מקבלין טומאה ככלי חרס, דתנינן
שיעורן הדלי למלאות בו כו'. רבא אמר גזירה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה, פי' הרואה כי שברו ותקנו ונטהר מיד, כך יטבילוהו
[כלים פ"ב] זה הכלל כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים, פי' אין מיטמאין מגבן באויר שאין כלי חרס מיטמא באויר מגבו
וישתמש בו מיד בלא הערב שמש יאמרו שבירתן מטהרתן וטבילתן מטהרתן מה שבירתו אינה צריכה הערב שמש, אף טבילתו אינה
צריכה הערב שמש. מכדי אביי ורבא סברי תרווייהו יחזרו לטומאתן ישנה מאי ביניהו. איכא בינייהו דרצפינהו מרצף, פירוש כגון
אלא מתוכו שנאמר אל תוכו, לפיכך מוקף צמיד פתיל טהור מפני שאינו מטמא מגבו שהן אחוריו, אבל שאר הכלים ואפילו כלי
זכוכית אין צמיד פתיל מציל בהן בזמן שיש לכלי זכוכית בית קבול מפני שמטמאין מגבן. הכא אמר רב אשי כלי זכוכית ככלי חרס
שפוד שנרצף, שיקע כותלי הכלי בתוכן ונעשה כאילו נשברו כתליו, לאביי דחייש שמא לא יקבנו בכדי טהרתו אע"ג דרצפה חייש
הן, ובסוף ע"ז אמרינן כלי זכוכית ככלי מתכות הן. ושנינן לא קשיא הכי קאמר כלי זכוכית ככלי חרס הן ולא מקבלי טומאה אא"כ
ועדיין טומאתו ישנה עליו, ולרבא פרחה טומאתו דהא רציף ולא כלי הוא. המניח את כליו תחת הצינור. כולה פשוטה היא.