חבית פרק שנים ועשרים שבת
קמז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
המנער
טליתו. פי' ר"ח מן הטל שעליו
המנער טליתו. מן העפר: חייב חטאת. $ דזהו ליבונה: אלא
דהיינו כיבוס וליבון
מ א מיי' פ"י מהלכות שבת
א) לעיל נח., ב) [תוספתא
פ"ו], ג) ס"א היוצאין וכן גי'
הלכה יח סמג לאוין סה
באוכמי. שהאבק מקלקל מראיתה וקפיד עליה: והוא דקפיד עלייהו.
חייב חטאת וכן משמע דהוי דומיא דכומתא דרב יוסף
ר"ח, ד) [יומא נ. מגילה כב:],
טוש"ע או"ח סימן שב סעיף
ללובשן עד שינערם: קמחללי שבתא. וגלימי אוכמי הוו: לא
אבל בניעור מן העפר כדפירש בקונטרס אין נראה שיהא שייך ליבון :
(א)
א
ה) ס"א בבני מעיים, ו) נ"א
א:
היוצא בטלית מקופלת. איידי דאיירינן במי שנשרו כליו בדרך שאז
מא ב מיי' פי"ט שם הל'
לפלומא, ז) לעיל קכג.,
קפדינן. לא איכפת לן אם יש עליה
אבק הלכך לאו ליבון הוא:
ח) ס"א טובל, ט) [עי' תוס'
יט סמג שם טור שו"ע
כומתאי. כובעי: הוה קא מחסם. לשון
דרך הוא לקפל טליתו נקטיה הכא:
חולין ג. סד"ה המניח ועי'
או"ח סימן שא סעיף כט:
הרטנין.
מב ג שם סעיף לב לג:
לא תחסום (דברים כה): למיתבא ליה.
רטנין כמו הרהטנין
תוס' סוטה ב. ד"ה המקנא
המנער טליתו בשבת חייב חטאת ולא
ב
א
מג ד מיי' שם טור שו"ע
דיעבד], י) [רש"ל מח"ז],
כ) (הערוך פי' הרצים): מהו לעשות
שצריך לנער הטל מעליה: בטלית
אמרן אלא בחדתי אבל בעתיקי לית לן בה
כ) [בערך רטן וסיים שם
שם סעיף לד:
מרזב. נראה לרבי דלענין איסור הוצאה
מקופלת. לאחר שנתנה על ראשו הגביה
מד ה שם סעיף לא:
הרצים יוצאין בסודר שעל
ולא אמרן אלא באוכמי אבל בחיורי וסומקי
מה ו מיי' פכ"ב שם הלכה
כתפיהן מקובץ ולא משולשל
שיפוליה על כתפיו: חייב חטאת.
אייריג כמו טלית של ד' כנפו' ולוקח שני
לית לן בה והוא דקפיד עלייהו עולא איקלע
בשביל שלא יעכבו לרוץ],
כ טור שו"ע או"ח סימן
❖
שאין זה דרך מלבוש: והרטנין. על שם
צידי רוחב טליתו של צד ימינו ונותן שכו סעיף א:
ל) [צ"ל כיסי. מצור דבש.],
לפומבדיתא חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו
מ) עי' רש"א ורש"ל, נ) [ועי'
מקום: נימא כרוכה על אצבעו.
על כתף השמאלית ואינו פושטו על
תוספות לעיל קט. ד"ה רוחצין
אמר קמחללין רבנן שבתא אמר להו רב
שלא יפול מכתפיו: בר היני: מרזב.
כתף אלא מקופל ומונח על כתפו
ותוס' חולין טו: ד"ה אלא
לעזי רש"י
❖
יהודה נפוצי ליה באפיה אנן לא קפדינן מידי
צור],
מפרש לקמיה: כיסי בבלייתא.
והיינו דקאמר מאי מרזב כיסי בבלייתא
פרונצי"ש. קפלים.
אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף א"ל הב לי
שמסלקין בגדיהם מן הארץ כשהן
שקורין פרונצדר"ה דכשהוא מונח
גרטי"ר. לגרד.
ארוכין וכופלין אותן כלפי מעלה
כמו שפירשתי יש בו כיסים מרובים
אישטרייל"א קרצפת,
כומתאי [חזא דאיכא] טלא עליה הוה קמחסם
הגהות הב"ח
מגרדת.
פרונצי"ש ומחזיקין אותן [ג] ע"י חוטין
וכל כיסא וכיסא נראה כמין מרזב
למיתבה ליה א"ל נפוץ שדי אנן לא קפדינן מידי
(א) רש"י ד"ה קמחללי רבנן
אלויישי"ר
❖
והיינו כמין כיס וכמו מרזב: אסור.
ומיבעיא ליה אי איכא איסור הוצאה
שבתא: (ב) ד"ה מי מערה
[אישלוישייד"א]. שמוטה.
אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן היוצא בטלית
ב
א)
וכו' מקורה שהוחם ואין
משום תקוני מנא: הכי מאי. קולט
בכך כיון שאינה דרך מלבוש והיינו
חומו: (ג) ד"ה מסתפגין וכו'
מקופלת מונחת לו על כתיפו בשבת חייב
דקאמר כל אדעתא לכנופי אסור
חלוקו י)(בפניו) בענין אחד ושואלו כגון
אלונטית לעשר' בני אדם
מוסף רש"י
חטאת תנ"ה סוחרי כסות היוצאים בטליתות
נפישו: (ד) תוס' ד"ה אף
זה מרזב או לא וחוזר וקולטו בענין
דהיינו כמו שפירשתי ששני צידי הימין
מי מערה חמין בחמין
אפיקטויזין. להקיא, שותה
מקופלות ומונחות על כתיפן בשבת חייבין
אחר ושואלו: לכנופי. שיהא מתוקן
מקובצים ומונחים על כתף השמאלית
שהוחמו וכו' ובפ' ח' שרצים
משקים ומקיא, ולא לרפואה
חטאת ולא סוחרי כסות בלבד אמרו אלא
והא דקאמר דיעבד אין אמי
אלא להריק את מעיו שיוכל
תמיד להעמיד קיפולו לעולם:
שיכול לילך במהרה ולא יכביד עליו
❖
והד"א:
לאכול ולשתות היום הרבה,
כל אדם אלא שדרכן של מוכרין לצאת כך
להתנאות. לפי שעה: מתנאה בסדינו.
טליתו אדעתא דלהתנאות שפיר דמי
ד
ואע"ג דלא גזור בה משום
שחיקת סממנין, דהא לאו
אחר שנתעטף היה מתקנו על גופו
והיינו כשאין צידי טליתו מקובצין אלא
וחנוני היוצא במעות הצרורין לו בסדינו חייב
ג
לרפואה היא, אסור משום
גליון הש"ס
❖
ומיישבו. ובחול קאמר כלומר אלמא
צד אחד מונחת על כתפו אצל צוארו
חטאת ולא חנוני בלבד אמרו אלא כל אדם
דמתקן גברא (לעיל קכג:)
.
דאורחיה בהכי וה"ה לשבת: שני
רש"י ד"ה חייב חטאת.
וצד האחר נופל על שכמו עד הזרוע
אלא שדרכו של חנוני לצאת כך והרטנין
ב)
דזהו ליבונה. עיין לעיל דף
צידי טליתו. שבימינו ובשמאלו לצד
ואין בו שום ל) כיסויה והיינו שלשל רבי
יוצאין בסודרין שעל כתיפן ולא רטנין
קמא ע"א רש"י ד"ה מבפנים
מוסף תוספות
ג)
[א]
❖
הקרקע: בן זירוז: בזו לא חייב ר"מ
טליתו דבסמוך שלשל אותוו כמו
וצ"ע:
בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכן של
א. בלי מים או משקה.
חטאת. בתמיה. דאין זה דרך מלבוש
שפירשתי כעין להתנאות והיינו דרך
ריטב"א. ב. רצים. תוס'
רטנין לצאת בכך א"ר יהודה מעשה בהורקנוס
אלא דרך משוי: דקדק ר"מ ע"כ.
מלבוש וכן פירש בערוך ערך מרזב
הרא"ש. מלשון ריהטא.
הגהות הגר"א
בנו של רבי אליעזר בן הורקנוס שיצא
מאירי. ג. ולא בתיקון כלי.
בתמיה לחייב חטאת בדבר הדומה
אסור לעשות מרזב בשבת פירוש
[א] גמ' יוצאין בסודרן שעל
מאירי. ד. שזה דרך משוי.
בסודר שעל כתיפו בשבת אלא שנימא
להיות מותר כזה שאינה מקופלת
כשיעטוף אדם טליתו ויקפיל שני
כתפן. נ"ב פי' אפילו מקופל.
ריטב"א. ה. בתוס' הרא"ש
וז"ש רטנין ר"ל הרצים.
הגי': 'ואין בו קמטים'.
כרוכה לו באצבעו וכשבא הדבר לפני
ואחוריה נופלין למטה מכתפיו אלא
קצותיו כעין דרך קיפול ויניחנה על
ערוך ורמב"ם: [ב] שם כל
ו. צד האחד על זרועו.
שצידיה היו מונחין על כתפו: שלשל.
שכמו השמאלית ויחזור ויקפל שאר
חכמים אמרו ד אפילו אין נימא כרוכה לו
אדעתא דלכנופי. נ"ב פי'
תוס' הרא"ש. ז. מערב
הורידה למטה שקבל דבריו: נשאל
הטלית שבצד הימין ויניחנה בכתפו
הרמב"ם שלא יקרעו או שלא
שבת. תוס' רי"ד. שכן היה
באצבעו דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה
יתלכלכו: [ג] רש"י ד"ה
דרכם להחם חמין מער"ש
איתמר. לא אירע מעשה זה לרבי
רק מה שפירש שקורין מרזב מה
דרב חסדא הלכה אע"פ שאין נימא כרוכה
כסוי בבלייתא ומחזיקין אותן.
ונותנים אותם במערה
אלא שאלו לפניו מהו לצאת בו ובקש
שטליתו מושפלת מהנה ומהנה וחלל
נ"ב אבל הרמב"ם כתב אפילו
דמטללי לה להחזיק
❖
לו באצבעותיו עולא איקלע
לבי אסי בר
בידו או על כתפו:
חומן. ריטב"א. ח. והאי
להתיר עד שאמרו לפניו משום רבי
כנגד השדרה דנראה כמין מרזב אינו
דקאמר. תוס' הרא"ש. ועי'
היני בעו מיניה מהו לעשות מרזב בשבת
מאיר חייב חטאת דאיהו סבר הואיל
נראה לרבי דא"כ מאי קאמר בתר
מהרש"א והגהות הב"ח שהוא
אמר להו הכי אמר רבי אלעי
אסור לעשות
המשך לדיבור הקודם.
רבינו חננאל
ואינה מקופלת שהרי אחוריה היו
הכי מאי מרזב כיסי בבלייתא הלא
ט. אבל במי טבריה אפילו
מרזב בשבת מאי מרזב אמר ר' זירא כיסי
נופלין למטה מן כתפיו אלא שצידיה
אינו עשוי כעין כיסא. מ"ר:
לכתחילה שרי. תוס' לעיל
המנער טליתו בשבת חייב
אף
קט. ד"ה רוחצין. י. דומיא
מי מערה חמין. (ד) שהוחמו
חטאת. פי' המנער כדכתיב
בבלייתא ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא
היו מונחים על כתפיו הוה סבר דרך
דמי טבריא וטעמא משום
התנערי מעפר, וכדגרסינן
מלבוש הוא: מתני' מי מערה.
באור דאי בחמי טבריא שרי
א"ל הכי מאי א"ל אסור והכי מאי א"ל אסור
ז
דמי טבריא מגולין אבל
התם ומנערה אחת לשלשים
לכתחילה כדאמר בפרק כירה (ד' מ.
מערה מכוסה היא וכו'
מי מקוה מקורה שהוא חם ואין חומו
[יום]. אם יש אבק בבגד
(ב)
אמר רב פפא נקוט האי כללא בידך כל
ד) ה
וחיישינן שמא יזיע,
חדש שחור [נ"א: ושחור]
יוצא. ודוקא חמין נקט ומש"ה קתני
ושם) והניחו להן חמי טבריא ובפרק
אדעתא דלכנופי [ב] אסור כל דלהתנאות שרי כי
ומש"ה לכתחילה לא.
ומקפיד עליו, או אם יש
❖
הרוחץ דיעבד: ונסתפג. וקינח:
שמונה שרצים (ד' קט. ושם:) :
מ)
תוס' לעיל קט. ד"ה רוחצין.
עליו דבר טינוף, אוסר רב
הא דרב שישא בריה דרב אידי מתנאה בסדינו
דיעבד
הונא לנפצו. אבל אם הוא
ח אין. אמי מערה טקאי ולא
אפי' בעשר אלונטיות. סדינין שמקנחין
[נ"א: היה] בגד ישן או
הוה כי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא
בהן וסיפג בהן זה אחר זה. ורבותא
תנא
במתני' חמי טבריא
לבן או אדום ולא קפיד
רבינו חננאל (המשך)
רבי לשדה והיו שני צידי טליתו מונחין על
עלייהו שרי, וכן הלכה.
היא דלא נפישי מיא בכל חד אפ"ה
אלא למידק אף מי מערה חמיןי נ):
קצוותיה כמין כרך קיפול
וזה שראה עולא לרבנן
כתיפו אמר לפניו יהושע בן זירוז בן חמיו
לא יביאם בידו בתוך ביתו אפי' ע"י
דתניא
ויניחה על כתפו השמאלית,
דהוו נפצי גלימייהו ואמר
ויחזור ויקפל שאר הטלית
הני מחללי שבתא, רבנן
של רבי מאיר בזו לא חייב ר' מאיר חטאת
עירוב שמא ישכח ויסחט בבואו: אבל
המשולשל בצידו הימין
דפומבדיתא במלבושין דלא
עשרה בני אדם. הואיל ומרובין הן
אמר ליה דקדק רבי מאיר עד כאן שלשל רבי טליתו כי אתא רבין אמר
ויניחה בכתפו בימין,
קפדי עלייהו הוו נפצי.
מדכרי אהדדי: מסתפגין באלונטית
כומתא הוא כמין כובע
נמצאת טליתו מקופלת
לא יהושע בן זירוז הוה אלא יהושע בן כפוסאי היה חתנו של ר' עקיבא אמר
של ראש במקום סודר,
מהנה ומהנה ומופשלת על
אחת. והיינו נמי רבותא דחדא אלונטית
בזו לא חייב ר' עקיבא חטאת אמר לו דקדק ר"ע עד כאן שלשל רבי טליתו
כתפיו וחלל כנגד השדרה
כדאמרינן בפרק השולח
לעשרה נפישא ביה מיא אפילו הכי
כי אתא רב שמואל בר רב יהודה אמר נשאל איתמר: מתני' הרוחץ
(ג)
גט לאשתו האי אמתא
ונראה כמין מרזב. וכעניין
דהוה שכיב מרה, אתת
זה היה קשר כישי [כמו]
מביאין אותה בידים: פניהם ידיהם
בכת קמיה ואמרה ליה עד
בבלייתא שהיו קושרין ב'
במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו
ורגליהם. אורחא דמילתא נקט וה"ה
אימת תיתעבד ותיזיל ההיא
כריכות, וקורין אותה כישא
אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם
אמתא, שקל כומתיה ושדא
וכיסכוסי מאניא). וי"א
לכל גופם: סכין. שמן בשבת:
זולתי פירוש זה, אבל חובה
בה, אמר ליה קני הא וקני
ומביאין אותן בידן סכין וממשמשין אבל לא מתעמלין ולא מתגררין
וממשמשין. ביד על כל הגוף להנאה:
ה)
עלינו לומר בלשון רבותינו
נפשיך, כלומר קני נפשיך
ומה שקיבלנוהו [נ"א:
בחליפין. וי"א כומתא הוא
אין יורדין לקורדימא ואין עושין אפיקטויזין ואין מעצבין את הקטן ואין
אבל לא מתעמלין. לשפשף בכח:
ו)
ז)
שקיבלנו מהם]. וכדרב פפא
כגון (כאן) דומה לגביע,
ולא מתגררין גר'. גרטי"ר במגררת
מחזירין את השבר מי שנפרקה ידו ורגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ
ח)
שהוא בתראה עבדינן דאמר
והוה באותו הכומתא טינוף.
הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא: גמ' קתני מי מערה דומיא דמי טבריא
כללא [דמילתא] כל אדעתא
והוה אביי מהסם, כלומר
שקורין אשטרייל"א דהוי עובדא דחול:
לכנופי אסור, כל להתנאות
מתיירא כדאמרינן התם
לקורדימא. שם הנהר. ובגמ' [ע"ב] מפרש
מה מי טבריא חמין אף מי מערה חמין ט)והרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא מכלל
שפיר דמי, וכדרב שישא
חזייה דהוה קא מהסם
טעמא: אפיקטויזין. להקיא: ואין
בריה דרב אידי שהיה
[נ"א: מיחסם]. א"ל רב
דלהשתטף
מתנאה בסדינין. כי אתא
יוסף לאביי נפוץ שדי אנן
מעצבין את הקטן. לשון ידיך עצבוני
לא קפדינן מידי. היוצא
רב דימי אמר, פעם אחת
(איוב י) שמתקנים ומיישבין עצמותיו וחוליות שדרתו כמדת צלמו ובגמרא אמר טעמא: ואין מחזירין את השבר. עצם שנשבר. כל רפואה
בטלית מקופלת ומונחת לו
יצא רבי לשדה והיו ב'
[ע"ב]
על כתיפו, כגון אילו מוכרי
צידי טליתו מונחין לו על
אסורה משום שחיקת סמנין: נפרקה. אלויישי"ר בלע"ז שיצא העצם
מפרק שלו: לא יטרפם. לשון ביצים טרופות בקערה (חולין דף סד.):
כסות שמקפלין ומפשילין
כתיפו ושאר הטלית כרוכה
גמ'
אותן על כתפייהו, אתמר
ומופשלת לו לאחוריו. אמר
לפניו יהושע בן זירוז בן
משמיה דר' יוחנן חייב
חטאת, ותניא כוותיה והכי הילכתא. וכן נמי היוצא וצרורין לו בסדינו מעות חייב חטאת. אבל הרטנין שהם הרצים יוצאין בסודר חמיו של ר"מ, בזו לא חייב ר"מ חטאת. כלומר זה המעשה דומה לרטנין שיוצאין בסודרין בסדינין מקובצין ולא משולשלין
על כתיפיהן, ור' מאיר לא היה מחייב בזה חטאת ב)אי לא אסורא מדרבנן. א"ל ר' דיקדק ר"מ עד כאן שילשל רבי טליתו.
שעל כתפיהן, ולא אילו בלבד אלא כל אדם. והנכון להיות כרוך בצוארו, או נימה כרוכה לו באצבעו, כהורקנוס בן ר' אליעזר. ואע"ג
מתני' הרוחץ במי מערה כו'. אוקימנא למתניתין הרוחץ בחמין דיעבד אבל לכתחלה לרחוץ בחמין אסור. ולהשתטף בחמין
דאמר משמ' דר' יוחנן הלכה אע"פ שאין נימה כרוכה לו על אצבעו. עולא איקלע לבי אסי בר חני, בעא [נ"א: בעו] מיניה מהו לעשות
מרזב בשבת. אמר להו הכי אמר ר' אלעזר אסור. כך קבלנו מרבותינו שיש בידם קבלה כי מרזב זה כשיתעטף אדם טליתו ויקפל ב'
נמי אפילו כל גופו מותר כר"ש, דתניא לא ישתטף אדם בין בחמין בין בצונן דברי ר"מ, ור"ש מתיר, ר' יהודה אומר בחמין
א) עיין בערוך ערך מרזב א'.
ב) [אולי צ"ל אלמא דאסורה מדרבנן ואפשר דרבינו מפרש בזו לא חייב ר"מ חטאת בניחותא דחטאת לא היה מחייב רק הוי אוסר מדרבנן וצ"ע בזה].