שואל פרק שלשה
ועשרים שבת
קמט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולמ"ד
גמ'
שמא ימחוק ליחוש שמא יקרא. ולא מסיק אדעתיה גודא
מ"ט. אבל לא
מן הכתב: שמא ימחוק. מן האורחין. שיראה
יד א ב ג מיי' פכ"ג
א) צ"ל והתנן, ב) לעיל יא.,
בשטרא לא מיחלף: בשטרי הדיוטות. פי' בקונט'
ג) [לעיל יב:], ד) [תוספ'
מהלכות שבת הלי"ט
שלא הכין להם כל צרכם ויתחרט שזימן יותר מן הראוי וימחוק מן
פי"ח], ה) [תוספ' פי"ד],
סמג לאוין סה טור שו"ע
הכתב כדי שלא יקראם השמש: כל הני שמא יקרא בשטרי הדיוטות
של מקח וממכר ולעיל בפרק כל כתבי (דף קטז: ושם) פירש איגרות
ו) [ברב אלפס איתא רבי מתיר
או"ח סימן שז סעיף יב:
השלוחות למצוא חפץ: אלא איכא בינייהו דכתיב אכותל
טו ד ה מיי' פכ"ב מהל'
וכו' וכ"א בבעל המאור
של מקח וממכר קאמר (א): דכתב. מניינא אכותל בדיו: ומידלי. שאינו
ובמלחמות. אבל בהרא"ש אי'
שבת הלכה יד סמג שם
ומתתאי. ולא ידענא אמאי נקט
מגיע לשם למחוק: (אפילו גבוה.
ר' יהודה מתיר וכו'], ז) [עי'
טור שו"ע או"ח סימן שב
גמ' מ"ט רב ביבי אמר גזירה שמא ימחוק
שאינו מגיע לשם למחוק): אפילו
מתתאי כיון דס"ד דכ"ע אית להו
תוס' ע"ז כט. ד"ה המסתפר],
סעיף יג:
טז ו מיי' פכ"ג שם הלכה
ח) [תוספ' פי"ח], ט) ב"מ
דרבה: אילימא דכתיב מיכתב
גבוה. שאינו מגיע שם להטות הנר
אביי אמר גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות
עה., י) בס"א: גלחים,
יט סמג שם טור שו"ע
א
מ"ש הכא מ"ש הכא. פירוש תרוייהו
אסור דהואיל ונמוך אסור גבוה נמי
כ) ויגלחם במספרים כצ"ל
או"ח סימן שז סעיף טו:
מאי בינייהו א"ב דכתב אכותל ומידלי למ"ד
יז ז מיי' פ"ב מהלכות ע"ז
רש"ל, ל) בס"א: אדם על שם
אסור שלא תחלוק: ומיתתי. שנמוך
יהא אסור שמא ימחוק:
מעשיהם, מ) [וע"ע תוספות
שמא ימחוק לא חיישינן ולמ"ד שמא יקרא
הלכה ב סמג לאוין יד
לעולם
דכתב אכותל ומידלי
ויכול להגיע שם ולמחוק: ולמ"ד שמא
ע"ז נ. ד"ה ה"ג], נ) [דף
טוש"ע יו"ד סי' קמב סעיף
❖
חיישינן ולמ"ד שמא ימחוק ניחוש שמא
טו:
כח.],
יקרא. היכא דליכא למיחש לשמא
ודקשיא לך דרבה דרבה
יח ח מיי' פ"ז מהלכות
יקרא ותו לשמא ימחוק לא חיישינן א) והתניא
תנאי היא. לפירוש הקונטרס צ"ל
יקרא ליחוש לשמא ימחוק: דחייק.
גניבה הלכה י סמג
לא יקרא לאור הנר ואמר רבה אפי' גבוה
לאוין עה [אבל הפוסקים
בסכין בתוך העץ בטבלא שאין נוחה
דהשתא דמוקי לה דכתיב אכותל
תורה אור השלם
ב)
ג)
השמיטו מטעם שכ' הב"י
❖
שתי קומות אפי' גבוה שתי מרדעות אפי'
למחוק ואדהכי מדכר וליכא למיחש
ומידלי למ"ד שמא ימחוק איכא דאית
1 אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים
באו"ח סוף סי' תקי"ז]:
למחוק: גודא. כותל: פינקס. כעין
ליה דרבה ולמ"ד שמא יקרא לית ליה
עשרה בתים זה ע"ג זה לא יקרא אלא איכא
וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ
לָכֶם אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
❖
לוחות של סוחריםי): כמה בפנים וכמה
דרבה והשתא מיבעיא לן למימר
בינייהו דכתב אכותל ומיתתי למאן דאמר
ויקרא יט ד
לעזי רש"י
בחוץ. את מי ומי אושיב בפנים
דבדרבה פליגי תנאי כי היכי דפליגי
שמא ימחוק חיישינן למ"ד שמא יקרא לא
מירואיי"ר [מירידוי"ר].
אמוראי דהכא וברייתא קמייתא
במקום המכובד ואת מי ומי אושיב
❖
מראה.
חיישינן גודא בשטרא לא מיחלף ולמ"ד שמא
הגהות הב"ח
בחוץ שאינם כל כך ספונין: אבל
מיתוקמא שפיר דכתיב מכתב אכותל
יקרא ליחוש שמא ימחוק אלא איכא בינייהו
(א) רש"י ד"ה כל הני וכו'
לא מכתב שעל גבי טבלא ופינקס.
ומידלי דכולהו אמוראי גודא בשטרא
קאמר הס"ד ואח"כ מ"ה
מוסף רש"י
דחייק אטבלא ואפינקס למ"ד שמא ימחוק
לא מיחלף וקשה לפירוש זה דהשתא
דגודא בשטרא לא מיחלף אבל טבלא
שמא יקרא חיישינן
למ"ד
ואפי' גבוה: (ב) תוס' ד"ה
לא יקרא לאור הנר.
לא חיישינן למ"ד שמא יקרא חיישינן ולמ"ד
ופינקס מיחלף: [דכתיב מיכתב. כתב
לא הוה פלוגתייהו כדהוה מוקמת לה
לעולם וכו' דר' אחא ורבנן
בספר, שמא יטה הנר להביא
של דיו]: אלא לעולם דכתב אכותל
מעיקרא למאן דאמר שמא ימחוק לא
שמא ימחוק ליחוש שמא יקרא וכ"ת טבלא
בדרבה דא"כ: (ג) בא"ד
השמן לפי הפתילה שידלק
והא לא מצי למימר דפליגי ר'
יפה ונמצא מבעיר בשבת
ומידלי. שאינו יכול למחוק ולשמא
חיישינן למאן דאמר שמא יקרא חיישי'
ופינקס בשטרא לא מיחלף והתניא מונה
ד)
אחא ורבנן בחייק מיחק
(לעיל יא.). אפילו גבוה.
וה"ר פורת פירש דאביי ורב ביבי
יקרא לא חיישינן דגודא בשטרא לא
ובגוד' בשטרא: (ד) בא"ד
אדם כמה מבפנים וכמה מבחוץ וכמה מנות
דליכא למיחש להטיה, דכיון
תרוייהו לית להו דרבה דפליגי בכתב
מיחלף. ודקשיא לך דאע"ג דמידלי
וקשה קצת לפי' זה דה"ל
דגזור לא פלוג למילתייהו
עתיד להניח לפניהם מכתב שעל גבי הכותל
ב
למימר דכ"ע אביי ורב
(לעיל יב:). בני חבורה.
ליתסרי כדרבה דאמר גבי נר אפילו
אכותל ומידלי למאן דאמר שמא ימחוק
ביבי לית להו דרבה
הולכין בדרך או יושבין בבית
אבל לא מכתב שעל גבי טבלא ופינקס היכי
י' בתים: דרבה תנאי היא. דאיכא
לא חיישינן כיון דמידלי ולית לן דרבה
ובגוד': (ה) ד"ה ודיוקנא
אחד איש לסעודת עצמו,
דמי אילימא דכתיב מיכתב מ"ש הכא ומ"ש
וכו' אבל לשם נוי: (ו) ד"ה
המקפידים זה על זה.
דחייש לשלא תחלוק באיסור שבת
ולשמא יקרא נמי לא חייש קסבר גודא
בני וכו' שיזכירו להשלים
שאין מוחלין על דבר מועט
❖
הכא אלא לאו דחייק וקתני מכתב שעל גבי
וכדברי הלל אף: דרבנן ואיכא דמפליג: ליחוש לשמא
בשטרא לא מיחלף ולמ"ד שמא יקרא
ומקפידין להלוות זה את
זה במדה במשקל ובמנין
ימחוק. דהא ר' אחא כותל דוקא
הכותל אבל לא מכתב שע"ג טבלא ופינקס
חייש דקסבר גודא בשטרא מיחלף
א
(ב"מ עה.). עוברין. בשבתות
נקט ואי מתתי מה לי כותל מה לי
ואביי לא הוה מוקי פלוגתייהו דרבי
אלא לעולם דכתב אכותל ומידלי ודקא קשיא
וימים טובים (שם). ומשום
גליון הש"ס
לווין ופורעין. דתנן (לעיל
אגרת: אין רואין במראה. מירואיי"ר.
אחא ורבנן (ב) כרבה דא"כ ר' אחא
לך דרבה דרבה תנאי היא דתניא מונה אדם
ג
גמ' אין רואין במראה
קמח.) ובלבד שלא יאמר לו
לפי שהרואה במראה אינו צריך אלא
ע"כ לית ליה דאביי דשרי בכותל אלמא
בשבת. עי' ע"ז כט
הלויני, והתם מפרש טעמא
את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן
❖
לתקן שערות ראשו וזקנו הלכך חיישי'
קסבר גודא בשטרא לא מיחלף וא"כ
ע"א תוס' ד"ה המסתפר:
שמא יכתוב (ב"מ שם).
הכתב ר' אחא מתיר מכתב שעל גבי הכותל
שם כתב המהלך תחת
שמא יראה נימין המדולדלות שאינן
כמאן סבירא ליה דאפילו רבנן לא
הצורה. עי' לעיל דף קטז
היכי דמי אילימא דכתיב מתתא ליחוש שמא
❖
שוות עם שאר השער כ) ויגלחן:
פליגי עליה דר' אחא אלא משום דאית
ע"ב תוס' ד"ה וכ"ש בשטרי:
מוסף תוספות
ימחוק אלא לאו דכתב ומידלי וש"מ דרבה
דאדהכי והכי. שילך להביא תער או
להו דרבה וגזרינן שמא ימחוק אלא
א. אבל לשמא ימחוק
תנאי היא ש"מ והני תנאי כהני תנאי דתניא
מספרים: מדכר. שהוא שבת: של
הוה מפרש אביי דכ"ע לית להו דרבה
ליכא, דאביי נמי לית לי'
רבינו חננאל
דרב[ה]. רשב"א. ב. [דת"ק
מתכת. שאינו צריך להביא מספרים
ולא חיישינן לשמא ימחוק במידלי
$ אין רואין במראה בשבת רבי מאיר
ה) ד
ו)
אסר] לקרות הכתב שע"ג
ואמרינן מן הכתב מ"ט
שהיא עצמה מגלחת השער: כתב
ובגודא בשטרא מיחלף פליגי והא
ב
מתיר במראה הקבוע בכותל מ"ש הקבוע
הכותל משום גזירה
לא, רב ביבי אמר גזירה
דשמא יקרא בשטרי
שמא ימחוק, אביי אמר
המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות.
דקאמר ש"מ דרבה תנאי היא הו"מ
בכותל דאדהכי והכי מדכר שאינו קבוע נמי
הדיוטות, דס"ל דגודא
גזירה שמא יקרא בשטרי
כגון בני אדם המציירים בכותל חיות
למימר ודאי לכ"ע לית להו דרבה
בשטרא מיחלף וכדאביי,
הדיוטות. ופירושו כיון
אדהכי והכי מדכר הכא במראה של מתכת
משונות או דיוקנות של בני אדם של
כדמפרש לאביי אלא דלא מצי למוכח
ורב אחא מתיר, דס"ל
שיראה אדם קורא כמה
עסקינן וכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה
דגודא בשטרא לא מיחלף
אורחים צריך להביא וכמה
מעשים ל) כגון מלחמת דוד וגלית
הא בהדיא ולהכי קאמר דתנאי היא
וכדרב ביבי. חי' הר"ן.
פרפריות אצלו, אף הוא
דא"ר נחמן אמר רבה בר אבוה מפני מה
ה
וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית
וליכא לאקשויי לרבה והא לא מצי
ג. דרב[ה]
מוקי
אומר מותר לקרוא בשטרי
ג
לפלוגתייהו בהכין. רשב"א.
הדיוטות. מאי בינייהו,
אמרו מראה של מתכת אסורה מפני שאדם
וזו דיוקנית פלוני ופלונית: אסור
למימר דפליגי (ג) בחייק מיחק רבי
ז)
ד. דקתני 'מונה אדם את
דכתיב אכותל במקום גבוה
לקרותו בשבת. שמא יקרא בשטרי
עשוי להשיר בה נימין המדולדלין תנו
אחא ורבנן ובגודא בשטרא מיחלף
אורחיו כמה בפנים וכמה
שאינו יכול למחוק, דרב
בחוץ מכתב שע"ג
ביבי בכי האי גוונא שרי
הדיוטות: אל מדעתכם. אל אשר
פליגי אבל כ"ע אית להו דרבה משום
ח) ו כתב המהלך תחת הצורה ותחת
רבנן $
ואביי אסר. ואקשינן על רב
הכותל', דאלמא גודא
אתם עושים מדעת לבבכם וחלל שלכם.
דסברא הוא כיון דחייק ואיתא נמי
בשטרא לא מיחלף.
ביבי והתנן לא יקרא לאור
הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת ז ודיוקנא
רשב"א. ה. כדאוקי' לה
הנר, ואמר רבה אפילו גבוה
אלילים לשון חללים: עם בניו ובני ביתו
בכותל פשיטא דבהא לא הוי אמרי
עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום
מעיקרא, ובכי הא ודאי
ב' קומות או ב' מרדעות
אין עם אחר לא. מדלא תנא ומפיס על
רבנן דגודא בשטרא מיחלף וצריך
לא מיחלף דלא דמי
ואפילו עשרה בתים זה
שנאמר אל תפנו אל האלילים מאי תלמודא
1
המנות: משום לווין ופורעין. דגזור
לשטרי כלל, אבל כי כתיב
לאוקמא השתא ברייתא דלעילד דחייק
ע"ג זה לא יקרא. והא
אמר רבי חנין אל תפנו אל מדעתכם: מפיס
מיכתב, דדמי לה קצת
הכא דליכא למיחש אלא
בהו רבנן שמא יכתוב: המקפידין.
מיחק למאן דסבר גודא בשטרא מיחלף
ה
דהאי מיכתב והאי מיכתב,
שמא יטה, ואפילו גבוה
אדם עם בניו וכו': עם בניו ועם בני ביתו אין
שאין מוחלים ומוותרין זה לזה:
וקשה קצת לפירוש זה דה"ל למימר
כתב בכתב מיחלף. רשב"א.
כמה אמר רבה חיישינן
ו. בתוס' הרא"ש איתא:
ואסור. ואע"ג דסלקא
ועם אחר לא מאי טעמא כדרב יהודה אמר
דכ"ע (ד) לית להו דרבה ואביי ורב
וכדברי
דבעשויה. ז. אע"פ שלא
כתנאי, הילכתא כרבא
ביבי בגודא אי מיחלף בשטרא פליגי:
שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל בני חבורה המקפידין זה על זה
נעבדה עדיין. תוס' הרא"ש.
דסתם מתניתין כוותיה,
ט)
ח
ודיוקני עצמה אף בחול אסור.
ח. [ו]אינו מוחל לו
ולא חיישינן אמחלוקות
עוברין משום מדה ומשום משקל ומשום מנין ומשום לווין ופורעין ביו"ט
המותר, והוי רבית. אי
דברייתא. והדרנן להביא
נראה דבשויה לשם
ו
נמי, אם לא היו מקפידים
טעם אחר לומר כי אינם
וכדברי
היה נוטל דמים אם הוקרו
חלוקים אלא אם הוא
עבודת גלולים אמרז אבל (ה) לנוי מותר
כפי שהיה שוה בשעת
הכתב בכותל נמוך שמגעת
כדמשמע מבנן של קדושים דלא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא (ע"ז דף נ.) מכלל דאחריני הוו מסתכלי מ): בני חבורה המקפידין זה על
הלואה, אבל המקפידין
לה ויכול למחוק, דלרב
זה עוברין משום משקל ומשום מדה ומשום מנין. פירוש לפי שמקפידין זה על זה עוברין אפילו על מה שאין שאר בני אדם עוברין
אינם רוצים לקבל דמים
ביבי אסור כטעמיה ולאביי
❖
אלא ככר. תוס' הרא"ש.
שרי דכותל בשטר לא
משום מדה כדאמרינן בביצה (דף כט.) יכול אדם לומר לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה פירוש כלי שמודדין בו אסור דדמי למקח
מיחלף. ואקשינן על אביי
וממכר והם כיון שהם מקפידים כל כלים הוי לגבייהו מדה לפי שמקפידין לידע שיעורו לשלם להם הכלי וכן משקל ששוקלים ומכוונים
וליחוש שמא ימחוק הואיל
והכותל נמוך הוא, וגם
רבינו חננאל (המשך)
זה כנגד זה ביד ואמרינן בביצהנ) אין משגיחין במאזנים ביום טוב ומשום מנין כדאמר בביצה (דף כט:) הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר
זה הטעם נדחה. ואתינן
לו תן לי כו' ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח שאם היו נותנים מאה אגוזים בדינר ולקח כבר תשעים לא יאמר לו תן לי עשרים
לאוקמי פלוגתיהו בכתב
מה מראה של מתכת אסור
דחייק אטבלא ופנקס, וגם
מפני שאדם עשוי להשיר
אגוזים שאתחייב לך עשרה אגוזים שנראה שעושה להשלים הדינר אבל יכול לומר לו תן לי כ' אגוזים סתם ובבני חבורה המקפידים
זה נדחה. וחזרנו על הטעם
בה נימין המדולדלות. ור'
אסור שיבא לידי איסור שיזכירו להשלים וכדברי בית הלל אף משום רבית דכשהם מחזירין זה לזה הם מקפידים מה ששוות יותר וקשה
(ו)
ח
הראשון דכתוב אכותל
שמתיר אומר כיון שהיא
ומידלי, לרב ביבי מותר
גבוהה לא גזרינן, ות"ק
לפירוש
ולאביי אסור. וזה שהקשינו
סבר גזרינן. ת"ר כתב של
תחת הצורה של תחת דיוקני. פי' דיוקני צורת אדם, והכתב שתחתיו אסור לקרותו בשבת ולא גרע משטרי הדיוטות דאסור
לרב ביבי מדברי רבה שאסר אפילו גבוה כמה, אמר לך רב ביבי דרבה תנאי היא ואנא דאמרי כתנא דשרי, דתניא מונה אדם את
בשבת, ודיוקני עצמה אסורה אפילו בחול כטעמיה. מפיס אדם עם בניו ועם כו'. פי' מפיס אדם, מלשון פיוס כההיא דאמרי
אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב, ר' אחא מתיר מן הכתב שעל גבי הכותל, ואוקימנא דכתוב אכותל ומידלי. ואמרינן
הכי תנאי כי הני תנאי, כלומר ר' אחא ות"ק חולקין בחלוקת ר' ות"ק דיליה, דלר' אחא א)צחצוח הסיג מן המראה הוא מוחק,
מי מפיס, וכמו שאמרו על השכר [פסחים קז] מיסרו ומפיס. בניו ובני ביתו אין אחרים לא. (משמ') [משום] דר' יהודה אמר
לפיכך קתני אין רואין במראה, ור' מתיר במראה הקבועה בכותל כת"ק דר' אחא. ודמיא להא דאמרינן בכלל גדול [דף עה] דשף בין
שמואל דאמר בני חבורה המקפידין זה על זה, פי' שמדקדקין זה על זה, שאומר אחד [נ"א: אדם] לחבירו המנה שלך שלקחתה
העמודים [חייב] משום ב)מוחק, שדומה למוחק כתב. ובתלמוד א"י השף את העור ע"ג העמוד ר' אחא בשם ר' יהודה בן לוי משום
גדולה תן לי אני כמותה והוא שוקלה בידו. ואם היה דג אומר לו לקחת דג או כדומה לו שהוא ארוך זרת צריך לתת לו
מוחק. ואקשינן עלה מ"ש מראה הקבועה בכותל דאדהכי והכי מדכר. ולא פירש מהו שיזכור וימנע. יש מי שאומר כי נאסר הראיה
שמדתו זרת דגים, [נ"א: צריך לתת לו מדת דגים], או קישואין או אבטיחים וכדומה להן, ואם היו אגוזים ושקדים וכדומה להן
במראה בשבת, שמא יראה כי עלה בו כעין חלודה (וכעין חלודה) בזה המראה, ויצחצחנו בשבת ונמצא מתקן מנא. גם בהיות
(אומר) [ואמר] לקחת עשרים [אגוזים, גם אני אקח עשרים]. או אומר לו בעת (שניטלו) [שנוטלו] המתן עד שאשקול המנה ועד
המראה למטה במקום נמוך עד שיתעסק להביא סכין כדי לצחצחו, יזכור ששבת הוא וימנע. ונדחה זה הטעם, ועמד כר"נ דאמר מפני
שאמדוד אורך הדגים והקישואים ואמנה הביצים והאגוזים והשקדים שאתה נוטל שאטול גם [אני] במשקלם וכמדתם וכמיניינם,
א) לכאורה לפי גי' היה צ"ל להיפך דר' אחא כרבי ואולי דגירסתו היה להפך ומתחלה נעתק בטעות וצ"ע. ב) לפנינו שם בגמ' איתא משום ממחק וצ"ע.