קמט:
שואל פרק שלשה ועשרים שבת
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
וכדברי (בית) הלל. דחייש שמא יוקירו חיטי בהלואת ככרות אף משום
לפירוש זה דאם הלל לא איירי אלא במקפידין אם כן אמאי קאמר לעיל
יט א מיי' פכ"ג מהלכו'
א) [צ"ל הילל], ב) ב"מ עה.
שבת הלכה יז סמג שם
[ושם מסיק הש"ס ולאו מילתא
רבית: בניו ובני ביתו נמי. ליחוש לרבית וכל הני: להלוות. משלו:
לימא מתניתין דלא כהלל והא הלל במקפידין איירי ומתניתין דלעיל
טוש"ע או"ח סימן שכב
היא כו' וישוב נכון על קושיא
בניו ובני ביתו. הסמוכים על שלחנו דכיון דהכל משלו אין כאן רבית:
אתי שפיר כוותיה דהא רישא באין מקפידין איירי דקתני שואל דאילו
סעיף ו:
זו ביאר הט"ז באו"ח סימן
כ ב מיי' שם (ופ"ו מהל'
שכ"ב ס"ק ד], ג) [צ"ל ברה
להטעימן טעם רבית. שידעו
למקפידין אסרינן שאלה לפי מה שפירש' להכי נראה לפרש עוברין
כמה קשה אלמא כיון דמשלו הוא אין
גזילה ואבידה הל"ו)
ומשום שאביו לא היה הגון
משום מדה ומשום משקל כלומר
כאן איסור רבית. והלכך גבי מדה
סמג שם ועשין ריד ולאוין
לפיכך לא הזכירו. כ"כ רש"י
קרובין לבא לידי כך שיעברו משום
ומשקל ומנין נמי לאו קפידא הוא אלא
עג טור שו"ע או"ח שם
בעירובין פ. ד"ה בריה],
וכדברי (ב"ה) אף משום רבית אי הכי בניו ובני
א)
ד) [צ"ל ברה], ה) סנהדרין
וטוש"ע חו"מ סימן שע
להשוותם בלא קנאה: אי הכי מנה
מדה שע"י שמקפידין זה ע"ז ורגילין
ביתו נמי בניו ובני ביתו היינו טעמא כדרב
פט. קב:, ו) [חגיגה יב: סוטה
סעיף ב:
גדולה כנגד מנה קטנה נמי. דמוקמינן
כא ג ד מיי' פ"ד מהל'
ליקח במדה זה מזה גם ביו"ט יעשו
מב. סנהדרין קג.], ז) ס"י
יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מותר
ב)
ליחלוש, ח) [שייך לעיל קמח:
י"ט הלכה כ סמג לאוין
כך וגם כל בני אדם הוי אסורין בכלי
טעמא לקמן משום קוביא ואפי' בחול
❖
❖
להלוות בניו ובני ביתו ברבית כדי להטעימן
עה:
במשנה],
של מדה כדאמר בביצה
אסור וכיון דהכל משלו אמאי אסור
(דף כט: ושם)
טעם רבית אי הכי מנה גדולה כנגד מנה
אבל למקפידין נותן הוא עצה שלא
להטעימן טעמא קוביא בעלמא הוא:
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
קטנה נמי אין ה"נ וחסורי מיחסרא והכי קתני
מאי טעמא. מותר ולא חייש לקוביא:
ישתתפו שקרובים הן לבא לידי איסור
(א) רש"י ד"ה גם אתה וכו'
מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השלחן
1 אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב וְאַל
כדרב יהודה אמר רב. דלהטעימן
מדה וכן לידי איסור משקל מתוך
א
וגו' חלית כמונו או אלינו
יוֹכַח אִישׁ וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי
❖
בעלמא הוא: עם אחר לא כדרב
אפי' מנה גדולה כנגד מנה קטנה מ"ט כדרב
שרגילים לשקול על ידי הקפדתן גם
כצ"ל והד"א:
הושע ד ד
כֹהֵן:
2 וַיֹּאמֶר יְיָ מִי יְפַתֶּה אֶת
יהודה אמר שמואל. דכיון דמקפידין
ביו"ט לא ירגישו עד שישקלו ולידי מנין
יהודה אמר רב עם בניו ועם בני ביתו אין עם
אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת
כשישאל אחד מהן ס' אגוזים יאמר
עוברין משום מדה ומשקל ומנין:
אחרים לא מ"ט כדרב יהודה אמר שמואל
גליון הש"ס
גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה
משום קוביא. דגזל הוא דאסמכתא
לו תן לי מ' להשלים ק' כמו שרגילין
אֹמֵר בְּכֹה: וַיֵּצֵא הָרוּחַ
מנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול
ב
גמ' כל שחבירו נענש על
וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֶר אֲנִי
לעשות ומשום לווין ופורעין ביו"ט
לא קניא. והא אסמכתא דסמיך על
ידו. עי' ב"ב דף כב ע"א
לאחרים אסור מ"ט משום קוביא: ג מטילין
אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלָיו בַּמָּה:
❖
כדאמר לעיל דלשון הלואה אסור והם
הגורל אם יפול גורל אמנה הגדולה
תוס' ד"ה אנא ענשתיה:
וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ
חלשין על וכו': מאי אבל לא על המנות
שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר
מתוך שמקפידים יזכירו לשון הלואה
אזכה בה ולפיכך תלה עצמו אף לגורל
תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה
א"ר יעקב בריה דבת יעקב אבל לא על
לפי שיאמר השואל אם אזכיר לו לשון
הקטנה על הספק ואילו יודע מתחלה
ג)
ד
כֵן: מלכים א כב כ-כב
מוסף רש"י
3 לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי
המנות של חול ביו"ט פשיטא מהו דתימא
שכן לא היה מתרצה: של חול. של
שאלה משמע דהדרא בעיניה לכך
כדי להטעימן טעם
עֹשֵׂה רְמִיָּה דֹּבֵר שְׁקָרִים
קדשים של אתמול: כמריבי כהן.
אומר לשון הלואה וכדברי הלל אף
הואיל וכתיב ועמך כמריבי כהן אפי' מנות
ריבית. שידעו כמה מצטער
1
לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי:
ומיצר הנותנו, ויבינו כמה
ככהנים אלו שהם בעלי מריבה: אפי'
משום רבית דכשלוין זה מזה כבר
תהלים קא ז
דחול נמי קמ"ל וא"ר יעקב בריה דבת יעקב
ד)
4 שָׂבַעְתָּ קָלוֹן מִכָּבוֹד שְׁתֵה
עונשו גדול (ב"מ עה.). זה
דחול נמי. לישתרי להו להפיס ביו"ט
באין לידי רבית לפי שפעמים שזה
רוחו של נבות. שלפי שהוא
$כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו
גַם אַתָּה וְהֵעָרֵל תִּסּוֹב
כי היכי דלא לינצו: זה בכה. אני
משלם יותר שאע"פ שמקפיד הוא בוש
הרג נבות היה רוחו מחזר
עָלֶיךָ כּוֹס יְמִין יְיָ וְקִיקָלוֹן
במחיצתו של הקב"ה מנלן אילימא משום
לפתותו ולהפילו (סנהדרין
עַל כְּבוֹדֶךָ: חבקוק ב טז
אפתנו בכה: שבעת קלון. בנבוכדנצר
הוא שלא ישלם כמו שהלוהו בשביל
5 גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב
קב:). לא יגורך רע. לא יגור
דכתיב 2 ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל
שההנהו וכיון שאינו מוחל הוי רבית
משתעי שהיה מטיל משכב זכור על
אצלך (חגיגה יב:) לא יגור
לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל יֹשֶׁר:
❖
ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר
עמך רע (סוטה מב.).
משלי יז כו
אבל שאר בני אדם מחלי ולא הוי
המלכים וכשהגיע יומו של צדקיהו
6 כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע
בכה ויצא הרוח ויעמוד לפני ה' ויאמר אני
רבית והשתא מתני' איירי במקפידין
נמשכה ערלתו ג' מאות אמה והיינו
אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע:
תהלים ה ה
רב נסים גאון
שבעת קלון: חדא דכוליה קרא
אפתנו וגו' ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי
דסתם שכנים שאינם חברים מקפידין
7 אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל
בנבוכדנצר כתיב. שפיר מצית לאוקמי
ומ"מ דרך שאלה מותר ומה שדברו
כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה
פרק עשרים ושלשה
בֶּן שָׁחַר נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ
שואל אדם
כאן על מקפידין לא אמרינן אלא גבי
כוליה בנבוכדנצר וה"ק שתה גם אתה
חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם:
כן ואמרינן מאי רוח א"ר יוחנן זה רוחו של
ה)
וכדברי בית הלל אף משום
ישעיהו יד יב
חבורה שרגילים לישאל זה מזה תדיר
כאותם שהיית מקלה אותן והערל
8 כָּל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם
ריבית. הוא שהוקדם זכרו
נבות ומאי צא אמר רב צא ממחיצתי ודילמא
והתערל והתגנה: בשעה שעשה לו
ואתי לידי איסור אבל שכנים שאינן
בראש הפרק [דף קמח] וכן
שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ:
התם היינו טעמא דכתיב דובר שקרים לא
היה הלל אומר לא תלוה
ישעיהו יד יח
3
כו'. לקמן היא. מדקאמר לאותו צדיק
תדירין כל כך לשאול זה מזה מותרים
9 נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ
אשה ככר לחברתה עד
יכון אלא מהכא שבעת קלון מכבוד שתה
4
ש"מ אנוס היה: ענוש לצדיק לא
ואין לגזור בהם שמא יבאו לידי איסור
שתעשנו דמים שמא יוקרו
ישעיהו יד ז
פָּצְחוּ רִנָּה:
01 וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ
גם אתה והערל וגו' שבעת קלון מכבוד זה
חטים או יוזלו ונמצאו
טוב. צדיק המעניש לא טוב וכיון
ולהכי לא משני כי אמר מתני' דלא
באות לידי רבית. ועיקר זה
בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם
נבוכדנצר שתה גם אתה והערל זה צדקיה
דאינו טוב הרי הוא רע: וכתיב לא
כהלל דמתניתין איירי כשאין מקפידין
במשנה בפרק איזהו נשך
בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ
❖
[דף עה].
ישעיהו יג כא
יגורך רע. אלמא אינו נכנס במחיצתו:
שָׁם:
משום דסתמא דמתני' איירי במקפידין
חדא דכוליה קרא בנבוכדנצר כתיב ועוד
11 כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ
כדפרישית. מ"ר: מאי טעמא משום
חולש על גוים. בנבוכדנצר כתיב:
צדקיה צדיקא מאי הוה ליה למיעבד ליה
גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ אֵלֵינוּ
קוביא. היינו כרבי יהודה בשם רבי
ושעירים ירקדו שם. ולא אנשים
ישעיהו יד י
רבינו חננאל
נִמְשָׁלְתָּ:
דא"ר יהודה אמר רב בשעה שבקש אותו רשע
21 מִמִּי נָעָמְתָּ רְדָה
טרפון דאמר אין אחד מהן נזיר שלא
ובשביל הבריות מסתלקין המזיקין
וכדברי ב"ה שאומרים לא
וְהָשְׁכְּבָה אֶת עֲרֵלִים:
לעשות לאותו צדיק כך וכו' אלא מהכא 5גם
ונמצא מבטל גזירת המלך: המסיבה.
נתנה נזירות אלא להפלאה וסבירא
תלוה אשה מחברתה ככרות
יחזקאל לב יט
ענוש לצדיק לא טוב אין לא טוב אלא רע
31 וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל
כו'. ומטילין חלשים כו',
ליה דלא מחית אינש לספיקא ולית
מלכים שהיו מסובין ויושבין לפניו:
פירוש מטילין גורלות. אבל
מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ
וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע
גם אתה חולית כמונו אלינו וגו'.
הלכתא הכי אלא כאידך דר' יהודה
6
לא על המנות, אוקמוה
שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה:
❖
על המנות של חול ביו"ט.
ישעיהו יד ד
צדיק אתה ה' ולא יגור במגורך רע מאי
כדפסקינן בסנהדרין בפרק זה בורר
ביורדי גיהנם כתיב דכתיב לעיל
ו)
נבוכדנצר אנס צדקיהו
משמע דהאי חלשים לישנא דפורא הוא
. מ"ר:
מיניה שאול מתחת רגזה לך לקראת
בעבירה, וכיון שנענש
(דף כה. ושם)
מטילין
נבוכדנצר ע"י צדקיהו נענש
מוסף תוספות
חלשים על הקדשים
בואך וגו' (א): חולית כמונו אלינו
ח)
דכתיב איך נפלת משמים הילל בן שחר
7
גם הוא, שנאמר שבעת
ביו"ט. תימה דאמר
נמשלת. לשון ממשלה: נעמת. סבור
א. ומשני. תוס' הרא"ש.
קלון מכבוד זה נבוכדנצר,
נגדעת לארץ חולש על גוים וגו' אמר רבה בר
ב. בתוס' הרא"ש איתא: לפי
שתה גם אתה והערל זה
בפרק ב' דקדושין (דף נג. ושם) דאין
אתה להיות בנועם מן האחרים:
רב הונא מלמד שהיה מטיל פור על גדולי
שחושבים שהם שלהם.
צדקיהו. ואמרינן האי קרא
מדוד כוליה בנ"נ כתיב, ועוד
חולקין זבחים כנגד זבחים ומנחה
(ועי' רש"ל).
מלכות לידע איזה בן יומו של משכב זכור
כנגד מנחה ומפיק לה מלכל בני אהרן
צדקיהו צדיקא מאי הוה ליה
וכתיב 8כל מלכי גוים כולם וגו' אמר רבי יוחנן שנחו ממשכב זכור וא"ר יוחנן
למיעבד. אמר רב יהודה
תהיה איש כאחיו ועוד דפריך התם
אמר רב בשעה שעשה אותו
כל ימיו של אותו רשע לא נמצא שחוק בפה כל בריה שנאמר נחה שקטה כל
מוהצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים
9
רשע לאותו צדיק כן נמשכה
ערלתו וכו'.
הארץ פצחו רנה מכלל דעד השתא לא הוה רנה ואמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן
חולקיןא מאי חולקין חוטפין כו' ואומר
רבי דאין מועלת בהם חלוקה וגורל
אסור לעמוד בביתו של אותו רשע שנא' ושעירים ירקדו שם ואמר רב יהודה
01
שיהא ממונו לקדש בו את האשה
אמר רב בשעה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך נמשכה ערלתו שלש
ולהוציאו בדיינים אבל מ"מ מטילין
מאות אמה והיתה מחזרת על כל המסיבה כולה שנאמר שבעת קלון מכבוד
היו חלשין לתת לכל א' חלקו פן יריבו
שתה גם אתה והערל ערל בגימטריא שלש מאות הוי ואמר רב יהודה
ועמך כמריבי
ביחד כדכתיב (הושע ד)
אמר רב בשעה שירד אותו רשע לגיהנם רעשו כל יורדי גיהנם אמרו שמא
כהן והא דמשני התם חולקין לאו דוקא
למשול עליהם הוא בא או ז) ליחלות כמותם הוא בא שנאמר 11 גם אתה חולית
אלא חוטפין ולא משני הכי משו' דחולקין
כמונו אלינו נמשלת יצאתה ב"ק ואמרה ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים
משמע כופין לחלוק ע"כ מחמת
21
31 איך שבת נוגש שבתה מדהבה א"ר יהודה אמר רב שבתה אומה זו שאמרה
שחוטפין אותן שאינן שלהם.ב מ"ר:
מה
מדוד