1/296

שואל פרק שלשה

ועשרים שבת

קנ.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

מה

לי הוא ומה לי חבירו. ואם תאמר ונימא דחבירו היינו דאמר

מדוד. מעות ודינרי זהב והבא: ורבו יתירה הוספת לי. לאחר

כב א מיי' פכ"ג מהל' שבת

א) [עי' תוס' לקמן ע"ב ד"ה

ואין], ב) [עירובין סז: גיטין

הלכה יב סמג לאוין סה

שהיה ז' שנים בהמה וחזר למלכותו היה משתבח כן. ומהו התוספת

ליה שכור לי פועלים למחר וי"ל דא"כ מאי איריא חבירו אפי'

ח: ב"ק פ: ב"מ צ.], ג) ע"ז

טור שו"ע או"ח סימן שז

שקשר תנין גדול נחש גדול בראשו של ארי כמין אפסר: מתני' לא

הוא נמי לא מצי למימר אשכור פועלים למחר דעד כאן לא קאמר

ז. [תוספ' פי"ח], ד) לעיל

סעיף ב:

כג ב ג מיי' פכ"ד שם

קיג:, ה) [ברכות כ:], ו) שם

ישכור אדם פועלים. דכתיב (ישעיה נח)

ממצוא חפצך: ולא יאמר

רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני

כד: לעיל מ: קידושין לג. ע"ז

הלכה ג סמג שם טור

לחבירו כו'. בגמרא פריך פשיטא

הולך למחר אלא משום דשאם יש

מד: זבחים קב:, ז) ברכות

שו"ע או"ח סימן שו סעיף א

כה: ע"ש, ח) כתובות ה.,

בורגנין הולך הא לאו הכי לא:

כיון דהוא אסור חבירו נמי אסור

וסי' שז סעיף ח:

מדוד והבא ואיכא דאמרי שאמרה מאד מאד

ורבי יהושע בן קרחה היא. יש

כד ד מיי' פ"ו שם הל"א

ט) [צ"ל יונתן], י) גי' רש"ל

דהא ישראל הוא והשולחו עובר משום

הביא בלא מדה ורבו יתירה הוספת לי אמר

דאמר, כ) לעיל קיג., ל) [צ"ל

סמג שם:

כה ה מיי' פכ"ד שם

לפני עור לא תתן מכשול : אין מחשיכין

מפרש דר"ע קרוי קרחה

מילך פי' אורחי' כדכתי' ויבא

ע)

רב יהודה אמר רב ירמיה בר אבא מלמד שרכב

הלך כלומר מותר אדם לחשב

הל"ד וסמג שם טור

על התחום. לקרב עצמו בשבת עד

שהיה קרח כדתניא בפרק בתרא

על ארי זכר וקשר תנין בראשו לקיים מה

אורחיו הקרואים. ערוך ערך

שו"ע או"ח סימן שז סעיף

סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב

דבכורות (דף נח. ושם) אמר בן עזאי

חשב], מ) בס"י מה לך,

ז:

שנא' וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו:

כו ו מיי' פ"ג מהלכות ק"ש

נ) [תוספ' פי"ח], ס) בס"י

למקום הפועלים או לפרדס להביא

כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת

מתני' אלא ישכור אדם פועלים בשבת ולא

מה לך, ע) [ויקרא יט],

הלכה טז סמג עשין יח

פירות דכל דבר שאסור לעשותו

השום חוץ מן הקרח הזה ואומר שזה

פ) [ע"ב], צ) [לעיל קכא.],

טור שו"ע או"ח סימן עה

ק) [דף ו.], ר) [כתובות סג.

יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים אין

סעיף ד:

בשבת אסור להחשיך עליו: אבל

היה ר"ע והיה לו בן ששמו יהושע

א) ב

כז ז ח ט י מיי' פכ"ד

ועיין שם ובאבות דר"נ פ"ו],

מחשיך הוא. להיות קרוב לצאת לשמור

כדאמר בפרק קמא דשבועותק) א"ל ר'

מחשיכין על התחום לשכור לו פועלים ולהביא

ש) [וע"ע תוס' בכורות נח.

מהלכות שבת הל"ה

סמג לאוין סה טוש"ע או"ח

ד"ה חוץ ותוס' ב"ב קיג. ד"ה

פירותיו וזה דבר המותר בשבת

יהושע בנו של ר"ע לר"ע ואין נראה

פירות ג אבל מחשיך הוא לשמור ומביא

סימן שו סעיף ו:

ומטו ותוס' פסחים קיב. ד"ה

❖

לשמור פירותיו אם היו בתוך תחומו:

לר"ת דמה שקראו בן עזאי לר"ע

פירות בידו כלל אמר אבא שאול כל שאני

כח כ מיי' פכ"ג מהל'

צוה],

ומביא פירות בידו. הואיל ועיקר

קרח בבדיחותא בעלמא אין לנו

שבת הלי"ח סמג שם

זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו:

טור שו"ע או"ח סימן שז

מחשבתו לא היה לכך: כלל אמר

לקרותו כן כל שעה דלשון גנות הוא

❖

גמ' (פשיטא) מ"ש הוא ומ"ש חבירו אמר

סעיף ז:

תורה אור השלם

אבא שאול. נותן היה כלל בדבר זה

שנא' עלה קרח עלה קרח (מלכים ב ב)

רב פפא $ חבר נכרי מתקיף לה רב אשי

1 בֵּהּ זִמְנָא מַנְדְּעִי יְתוּב

להוסיף דברים אחרים כיוצא בו.

ואמרינן נמי לקמן (דף קנב.) אמר ליה

מוסף תוספות

עֲלַי וְלִיקַר מַלְכוּתִי הַדְרִי

ב) ד אמירה לנכרי שבות אלא אמר רב אשי

ולקמיה פ) מפרש לאתויי מאי: כל

ההוא צדוקי לר' יהושע בן קרחה

וְזִוִי יְתוּב עֲלַי וְלִי הַדָּבְרַי

א. מ' שנה עסק

אפילו תימא חבירו ישראל הא קמ"ל לא

שאני זכאי באמירתו. שאני רשאי

מהכא לקרחינאה כמה הוי הרי שהיה

וְַרבְרְבָנַי יְבַעוֹן וְעַל מַלְכוּתִי

בפרקמטיא. תוס' ב"ב קיג.

הָתְקְנַת וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסְפַת

לאומרו לחבירי או לנכרי בשבת לעשות

מגנה אותו על שהיה קרח ועוד אמרי'

יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים אבל

ד"ה ומטו. ב. שכן הם סתם

דניאל ד לג

לִי:

2 וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת כָּל

שנות חיי אדם, דכתיב

למוצאי שבת רשאי אני להחשיך עליו:

במגילה פרק בתרא (דף כח.) שאל

אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי

(תהלים צ') 'ימי שנותינו

גמ' מאי שנא כו'. ופשיטא דכיון

הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד

רבי את רבי יהושע בן קרחה במה

לערב ומתני' מני כרבי יהושע בן קרחה

שבעים'. תוס' בכורות נח.

נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל

דאמר לא ישכור ה"ה לא יאמר לחבירו

הארכת ימים כו' א"ל רבי ברכני

ד"ה חוץ. ג. דסברא. תוס'

עַבְדִּי וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה

דתניא לא יאמר אדם לחבירו הנראה

ג)

ב"ב קיג. ד"ה ומטו. ד. בן

נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ:

דהא ישראל הוא כמותו ולא מצי

א"ל יהי רצון שתגיע לחצי ימי ואי

פ"ד שהוא. תוס' ב"ב קיג.

ירמיהו כז ו

שתעמוד עמי לערב רבי יהושע בן קרחה

❖

לאוגרינהו: אמירה לנכרי שבות. וכבר

ר' יהושע בן קרחה בנו של ר"ע והא

3 אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ

ד"ה ומטו.

אומר אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד

עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי

סתמה רבי למתני'צ) נכרי שבא לכבות

קיימא לן ר) דלא נשא ר"ע בת כלבא

וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ

עמי לערב אמר רבה בר בר חנה אמר רבי

אין אומרים לו כבה: הא קמ"ל.

שבוע עד שקיבל עליו לעסוק בתורה

רבינו חננאל

יְיָ מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת

יוחנן הלכה כרבי יהושע בן קרחה ואמר

משנה יתירה בהדיא הוא דלא לימא

ואז היה בן מ' דתניא בסוף ספריא

דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר

לא ישכור פועלים בשבת

ישעיהו נח יג

דָּבָר:

ליה אבל סתמא שרי ליה למימר:

מ' שנה שימש ת"ח מ' שנה פירנס

רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מ"ט דרבי

4 כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ

ולא יאמר לחבירו שכור לי

פועלים וכו'. ואקשינן עלה

הנראה. עכשיו נראה אם תעמוד

את ישראל וכל ימיו ק"כ שנים ואמרי'

בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת

יהושע בן קרחה דכתיב ממצוא חפצך

מ"ש הוא ומ"ש חבירו. ובא

אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ

עמי לערב אם תבא אלי לכשתחשך

בקידושין פרק בתרא (דף עב.) עד

רב פפא לאוקמיה למתניתין

ודבר דבר ד) דיבור אסור הרהור מותר רמי

קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת

ושניהן יודעין שעל מנת לשוכרו

שלא מת ר"ע נולד רבי ואפילו נולד

בחבירו גוי. רב אשי אמר

דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ:

ליה רב אחא בר רב הונא לרבא מי אמר

אפילו תימא בחבירו ישראל

דברים כג טו

לפעולתו הוא מזהירו וכיון דלא מפרש

ר' יהושע בשנה ראשונה שנשאה לא

5 וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם

הא קמ"ל דלשכור פועלים

ר' יוחנן דיבור אסור הרהור מותר ה) אלמא

בהדיא שרי כדמפרש טעמא לקמן

נשאר כי אם פ' שנים מר"ע ורבי

הוא דלא יאמר לו, אבל

אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם

הרהור לאו כדיבור דמי ו) והאמר רבה בר

אומר לו הנראה שתעמוד

וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם:

דבור אסור הרהור מותר: מותר

יהושע בשעה שבירך את רבי היה

עמי לערב. כלומר אסור

יחזקאל כג כ

בר חנה אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר

להרהר. בדברי תורה: והיה מחניך

בן ק"מ שנים לכל הפחות שבפחות

6 וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת

שיאמר לו לערב לך לשכור

לי פועלים או כיוצא בו,

קדוש. ולא כתיב ביה דבר אלא

מע' שנה לא היה מברכוב ואז היה

הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם

להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא

אבל אם יאמר לו הנראה

שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית

מקום חנייתך תהא בקדושה וטעמא

רבי לכל הפחות בן ס' וא"כ לא היה

שאני התם דבעינן 4 והיה מחניך קדוש

שתעמוד עמי לערב ובדעתו

וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם

שיאמר לו לערב לך לשכור

משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי

מברכו רק מי' שנים ועוד נראה שלא

וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת

וליכא הכא נמי כתיב ולא יראה בך ערות

לי פועלים או עשה לי

אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:

❖

תורה: ערות דבר. אלמא לא אסיר

נשאה עד שעסק בי רב תרי סרי

מלאכה כך וכך מותר, כר'

בראשית ט כג

דבר ההוא מיבעי ליה לכדרב יהודה ז)דאמר

ליה אלא בשעת דבור: ההיא כדרב

ותרי סרי שנין נמצא כשהיה רבי

יהושע בן קרחה. ואמר ר'

רב יהודה ו עכו"ם ערום אסור לקרות קרית

יוחנן הילכתא כר' יהושע בן

יהודה. כלומר לעולם והיה מחניך

יהושע בן קרחה בן ק"מ היה רבי

קרחה. ודייק ר' יוחנן ואמר

הגהות הב"ח

שמע כנגדו מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל

קדוש משום הרהור תורה ואפי' אין

יותר מחצי ימיו לכך נראה לר"ת

טעמיה דר' יהושע בן קרחה

(א) תוס' ד"ה אומר וכו' לפי

דיבור בפירוש אסור אבל

נמי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא ישראל

דבור ולא יראה בך ערות דבר

דלא ר"ע היה אלא איניש אחרינא

שהוא רוצה לדעת אותה

הירהור מותר, דכתיב

דאסור אבל עכו"ם כיון דכתיב ביה אשר

במילתא אחריתי מיירי דאסור בשעת

היה ששמו קרחה וקרחה הוא שם אדם

מלאכה ואינו: (ב) ד"ה

ממצוא חפצך ודבר דבר.

ואמר רבי אלעזר וכו' וא"ת

ואקשינן עליה והא הוא

הדבור ולא בשעת הרהור כגון

כמו קרח ונולד הרבה קודם ר' יהושע

בשר חמורים בשרם אימא שפיר דמי קמ"ל

מה צריך לאתויי מילתא

דאמר בכל מקום מותר

בנו של ר"ע ש). מ"ר: אומר אדם

❖

להסתכל בערוה: עכו"ם ערום. כ"ש

דרבי אלעזר ה"ל לאתויי:

להרהר חוץ ממרחץ ובית

אימא הכי נמי אמר קרא 6 וערות אביהם

הכסא כו', ואמאי לא

ישראל כדמפרש ואזיל: אימא שפיר

לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב.

לא ראו ודיבור מי אסיר והא רב חסדא ורב

ח)

אמרינן הכא נמי הירהור

דמי. דכבהמה בעלמא הוא: וערות

י"א דדווקא לחבירו אבל לנכרי אסור

מותר. ומפרקינן האי קרא

גליון הש"ס

המנונא דאמרי תרוייהו חשבונות של מצוה

אביהם. אלמא ערוה היא בבן נח:

לפי שהוא [עושה] לדעת אותה

מיבעי ליה לאסור אפילו

(א)

גמ' חבר נכרי. עי' סוכה דף

מותר לחשבן בשבת וא"ר אלעזר ח פוסקים

ערותו של גוי דאשכחנו

ודבור מי אסור והא אמר רב חסדא

[אמירה] ואינו נראה דהא שרינן ליה

לט ע"א תוס' ד"ה הלוקח

קרא דאמר וערות אביהם

❖

צדקה לעניים בשבת וא"ר יעקב בר אידי

כו'. וכל הני דבור הוא: פקוח

הכא משו' דדבור אסור והרהור מותר

ועי' מג"א סימן תק ס"ק ג:

לא ראו. ואקשינן תוב

ודיבור מי אסור, והביאו ה'

אמר רבי יוחנן מפקחין פיקוח נפש ופיקוח

נפש. בדבר שיש בו סכנה. פקוח

[א"כ] ל"ש נכרי ל"ש ישראל. מ"ר:

שמועות [כ]אחת שאפילו

ודיבור מי אסור.

דיקומבימונ"ט: ופקוח דרבים. כגון

פי' מן התורה

רבים בשבת והולכין לבתי כנסיות לפקח על

דבור אמרינן מותר בשבת

לעזי רש"י

ואילו הן, חשבונות,

לרשות: טרטייאות וקרקסאות

דהא מדשרינן דיבור של מצוה מכלל

עסקי רבים בשבת וא"ר שמואל בר נחמני

דיקומבימונ"ט

ופוסקין צדקה לעניים,

דמדאורייתא שרי: ואמר ר"א

ובסילקאות. מיני פלטין הן ששם

[דישקומברימינ"ט].

ומפקחין פיקוח רבים,

א"ר ט) יוחנן הולכין לטרטיאות ולקרקסאות

❖

והולכין לבתי כנסיות ולבתי

פעולת פינוי.

נאספו לבית הוועד: ללמדו אומנות.

פוסקין צדקה לעניים בשבת. וא"ת מה

ולבסילקאות לפקח על עסקי רבים בשבת

מדרשות לפקח על עסקי

דהא נמי מצוה היא דכל שאינו מלמדו

צריך לאתויי הא ה"ל לאתויי מילתייהו

(ב)

רבים, והולכין לבתי

ותנא דבי מנשה משדכין על התינוקות ליארס

תיאטראות ולבתי קרקסאות

אומנות מלמדו לסטות. ומצוה ילפינן

דבית הלל [בפי"ז] (בתוספתא) דתני

מוסף רש"י

לפקח על עסקי רבים, ותנא

בשבת ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו

מקרא בקדושין בהאשה ניקנית (ד' ל:):

אין פוסקים צדקה אפי' להשיא יתום

אמירה לנכרי שבות.

משדכין על התינוקות

אומנות אמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר

של מלך. של עצה שאינו שלו ואין צריך

מדרבנן (ב"מ צ.). הרהור

ויתומה ואין משדכין על התינוקות

ליארס, ועל התינוק ללמדו

י)

מותר. להרהר בלבו כך וכך

ספר וללמדו אומנות.

בכך כגון הרוצה לבנות בית כך וכך

ליארס בו דברי בית שמאי ובית הלל

חפציך אסורים חפצי שמים מותרין א"ר יהודה

כ)

יציאות אני צריך להוציא על

ומפרקינן אלא אמר קרא

צריך להוציא בו. ול"נ כמו מה לך מה

מתירין וצ"ל דניחא ליה לאתויי מילתא

שדה זו (לעיל קיג:). חפצי

ממצוא חפצך ודבר דבר,

אמר שמואל חשבונות של ל) [מלך]מ) ושל מה

שמים מותרים. כגון

חפצך אסורין בדבור חפצי

לך ולחשבונות הללו הרי אין צורך בהן

דרבי אלעזר דמהתם לא הוה שמעינן

בכך מותר לחשבן בשבת תנ"ה חשבונות

פוסקים צדקה ומשדכין על

נ) כ

שמים מותרין, ואילו כולן

לא לך ולא לאחר כגון ההיא דפרישית:

פסיקת צדקה לעניים דהא לא שרי

התינוקות ליארס (שם).

חפצי שמים הן. חשבונות

שעברו ושעתידין להיו' אסור לחשבן של מלך

ס)

של מלך. פירוש מילך,

בית הלל אלא להשיא יתום ויתומה:

ושל

אורחים [כדכתיב], ויבא

ואין הלך לאיש העשיר. כלומר,

מותר לאדם לחשב אורחים הקרואים [נ"א: למנות אורחותיו] להסב אצלו בסעודה, וכדתנן מונה אדם את אורחיו ואת פרפריותיו. פי' חשבונות של מה בכך, כמו שיחשב אדם חשבון כגון חיילות המלך כך וכך אלף וכיוצא בו

אומרים לו ומה בכך, כלומר מה הנאה יש לך ומה צורך לך בזה, כגון אילו מותר בשבת. וזהו שאומרים מחשבין חשבונות שאין צריכין ואין מחשבין חשבונות שצריכין. כיצד אומר אדם לחבירו כך וכך פועלין כך וכך דינרין הוצאתי