קנ:
שואל פרק שלשה ועשרים שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
ושל מה בכך. כגון שכבר היו לצורך אלא שעברו כגון כך וכך הוצאתי
ה) מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות. השתא
כט א טור שו"ע או"ח
א) [עי' בט"ז סי' ש"ז ס"ק
י"ד פירוש על זה], ב) לקמן
סימן שז סעיף ו:
בבנין זה: חשבונות שעברו. לקמן מוקי לה דלא עברו לגמרי שעדיין
משמע דוקא על התחום אבל בתוך התחום מחשיכין לשכור
ל ב ג מיי' פכ"ד מהלכו'
קנא., ג) ביצה ו. [ערוך גרס
פועלי' ולהביא פירו' וקשה לרבי דבסוף פ' בכל מערבין (עירובין דל"ח:)
שכר הפועלים עליו שלא נתנו להן ושל מה בכך שעברו לגמרי ואין
שבת הלכה ג סמג שם
למיגד פי' לחתוך וי"א
לתפור], ד) [ברכות לג. ע"ש
טוש"ע או"ח סימן שז סעיף
שכר פועלים עליו: כך וכך הוצאתי. אלמא עברו מותרין: תקשי לך היא
תניא לא יהלך אדם לתוך שדהו לידע מה צריכה כיוצא בו לא יטייל
ח ט:
פסחים קה: ע"ש ודף קז.],
גופא. ברייתא קמייתא רישא קתני
אדם על פתח מדינה כדי שיכנס
לא ד מיי' שם הלכה ה סמג
ה) [שייך לע"א במשנה],
ו) [בש"ס ליתא אבל בעין יעקב
שעברו אסורין וסיפא קתני של מה
למרחץ מיד ואומר רבי דהתם מינכרא
שם טור שו"ע או"ח
ושל מה בכך מותר לחושבן ורמינהו חושבין
מצאתי ע"ש], ז) ועוד מדשרי
סימן שו סעיף ג:
❖
בכך מותרין דהיינו עברו: צלף. אילן
מילתאא דאינו מטייל אלא ליכנס
חשבונות שאינן צריכין ואין מחשבין חשבונות
לב ה מיי' פכ"ט מהל' שבת
כצ"ל,
למרחץ מיד אחר השבת שעל פתח
גדול הוא ובעל ענפים הרבה ושלשה
הלכה ה סמג עשין כט
שצריכין בשבת כיצד אומר אדם לחבירו כך
טור שו"ע או"ח סימן רצט
מדינה רגילים להיות מרחצאות
מיני אוכל יש בפירותיו אביונות
וכך פועלים (א) הוצאתי על שדה זו כך וכך
סעיף י:
רבינו חננאל
קפריסין ולולבין: שאם יש בורגנין.
כדאמרי' בפ"ק ו)דמגילה (דף ו:) (ב) ה'
לג ו מיי' שם הלכה ו ופ"ב
דינרין הוצאתי על דירה זו אבל לא יאמר
מהלכות תפלה הלכה יב
על שדה זו, אבל לא
מאות מעלות עשן חוץ לחומה אבל
מע' אמה לע' אמה הולך אפי' בשבת
סמג שם טוש"ע או"ח סי'
יאמר כך הוצאתי וכך אני
לו כך וכך הוצאתי וכך וכך אני עתיד להוציא
הכא אין הוכחה כ"כ בתוך התחום
שהכל חשוב כעיר אחת וכל העיר כד'
רצד סעיף א:
עתיד להוציא. ואוקימנא
לד ז מיי' פכ"ט מהל' שבת
ולטעמיך קשיא לך היא גופא אלא הא
אם נשאר עליו שכירות
המחשיך לשכור פועלים ולהביא
אמות כדאמרינן בעירובין (דף כא.)
א
הל"ג סמג שם טוש"ע
במה שעבר אסור לו
❖
דאיכא אגרא דאגירא גביה הא דליכא
וכיון דהוא דבר שיש לו היתר על ידי
פירות וכי האי גוונא משני התם. מ"ר:
או"ח סימן רצט סעיף י:
לומר ואפילו כך הוצאתי,
אבל מחשיך הוא לשמור ומביא
תקנה בשבת מותר לאומרו אפילו
שרצונו לחשב ולידע סכום
אגרא דאגירא גביה: אין מחשיכין: תנו
הנשאר עליו והן חשבונות
פירות בידו. מתוך פירוש
במקום שאין שם ההיתר: המחוברים.
רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ
שצריכין ואסור. אמר רב
הגהות הב"ח
הקונטרס משמע לשמור חוץ לתחום
שא"א לקצצן בשבת ע"י שום תקנה:
יהודה אמר שמואל מותר
בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר
(א) גמ' כך וכך
לאדם לומר לחבירו לכרך
קש. זנבות השבולים אשטרצי"א:
וכן משמע פשט המשנה וקשה לרבי
פועלים השכרתי על שדה:
פלוני אני הולך למחר,
ששבת הוא א) ונמנע אותו חסיד ולא גדרה
בתיבנא סריא. שאפי' יש מחיצות
מהא דאמר שמואל בגמ' מותר לאדם
(ב) תוס' ד"ה ואין וכו'
שאם יש בורגנין הולך
ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה
כדאמרינן פרק קמא דמגילה
אפילו בשבת. תנן אין
אינו מביא משום דמוקצה הוא: על
לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך
שלשת אלפים בי בני
מחשיכין על התחום לשכור
פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו א"ר יהודה אמר
עסקי כלה ומת אין. דחפצי שמים
למחר ופריך תנן אין מחשיכין על
היה בו ולכל אחד וא'
פועלין ולהביא פירות, הדא
ה' מאות חלונות מעלות
משנה היא וקשיא אקשיאו
שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך
התחום לשכור פועלים כו' והשתא
הן אבל על עסקי אחר אפי' דומיא
ב
ב
עשן: (ג) ד"ה אבל וכו'
בהא, ומקשינן בשלמא
דכלה לא: בשלמא אחר דומיא דכלה
מתניתין גופיה תיקשי ליה דמוכחא
פלוני אני הולך למחר שאם יש בורגנין
וכי תלי אבא שאול ההחשכה
לשכור פועלין היינו טעמא
❖
באמירה ה"מ:
משכחת לה. דאסור להחשיך כגון
מילתא כוותיה דשמואל מדקתני
דאין מחשיכין על התחום
הולך תנן אין מחשיכין על התחום לשכור
ובשבת אסור לאוגורי
לחתוך מן המחובר: למיגז לה אסא.
בסיפא כלל אמר אבא שאול כל שאני
פועלים ולהביא פירות בשלמא לשכור פועלים
פועלין, אלא פירות נימא
דעבדו לה גננא דאסא לכלתא: אלא
זכאי באמירתו יכול אני להחשיך
שאם יש מחיצות מותר
לעזי רש"י
דבשבת לא מצי אגר אלא להביא פירות לימא
להביאן ומותר לחשיך
עסקי מת מאי היא. הבאה דארון
עליו וקא מפרש בגמ' דמה שמותר
אשטרצי"א
ולהביאם. ומפרקינן הא
שאם יש שם מחיצות מביא ג משכחת לה
❖
לומר מותר להחשיך וא"כ מדשרינן
ותכריכין ואמאי לאחר לא לימא הואיל
[אישטריי"ם]. קש.
דתני אין מחשיכין להביא
בפירות המחוברים והתני ר' אושעיא אין
פירות בפירות מחוברין
ואם יש שם מחיצות מביא: למיגז
להחשיך לשמור חוץ לתחום אלמא
שאסור לחותכן בשבת.
מחשיכין על התחום להביא תבן וקש בשלמא
ליה גלימא.
שרי למימר חוץ לתחום אני הולך
לתקן לו תכריכין דאין
ועוד אקשינן מדתני ר'
מוסף תוספות
אושעיא. ומפרקינן בתיבנא
היתר לדבר היום כלל: ואע"ג דלא
קש משכחת לה במחובר אלא תבן היכי
למחר דהא בהא תליא והיינו כשמואל
א. טפי, דהנכנס לתוך
סריא דלא חזי. ותוב אמרינן
אבדיל. אסיפא דמתני' מתמה דקתני
ואיני יודע מאי קשיא דאי לאו דשמואל
משכחת לה בתיבנא סריא ת"ש מחשיכין
שדהו, [שאין בה פירות,
ת"ש מחשיכין על התחום
ב) ד
שהיא צריכה לניר
לפקח על עסקי כלה ועל
מתני' אתיא שפיר דה"א אין לך דבר
ומביא פירות בידו לקוצצן מן המחובר
על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי
ולעבוד, וכו' נראה ש.
עסקי המת וכו'. ומפרקינן
בלא הבדלה: בין הגיתות שנו. דאיכא
שלא יהא מותר לאדם לומר על עצמו
ריטב"א] לפקח על צרכיה
לפקח על עסקי כלה למיגז
המת על עסקי כלה ומת אין על עסקי אחר
כוס בשדה: המבדיל בין קודש לחול.
ואפי' אשכור פועלים למחר או אבנה
הוא נכנס, וכן המטייל על
לה אסא לבי גננא, על עסקי
לא בשלמא אחר דומיא דכלה משכחת לה
פתח המדינה, ניכר. תוס'
המת נמי למיגד ליה גלימא,
להיכרא בעלמא ללוות את המלך:
בנין זה יכול לומר בשבת דהוה אמינא
הרא"ש. ב. מאי פריך
לתפור לו תכריכין והללו
למיגזא ליה אסא אלא מת מאי ניהו להביא
ועבדינן צורכין. ואחר כך אנו מברכין
דווקא לחבירו אסור לומר שכור לי
למילתי' דשמואל. תוס'
דמשום מצוה התירו רבנן,
לו ארון ותכריכין וקתני מת אין אבל אחר
הרא"ש. ג. בלומר. תוס'
הא אחר כגון דברים הללו
על הכוס ברכה גמורה דהבדלה וכ"ש
פועלים למחר דמהני אמירתו אבל
אסור. אבל מחשיך הוא
הרא"ש. ד. למחר. תוס'
לא ואמאי לימא שאם יש שם מחיצו' מביא מת
דאי אבדיל בתפלה מותר לעשות
על עצמו יכול לומר כל מה שירצה
לשמור ומביא פירות בידו.
הרא"ש. ה. לשמור פירות.
תוס' הרא"ש. ו. משום
ואקשינן ואע"ג דלא אבדיל,
צרכיו וחוזר ומבדיל על הכוס: ומסלתינן
דלא מהני אמירתו וכי תלי אבא
נמי משכחת לה למיגזא ליה גלימא: אבל
ג)
עוקר דבר מגידולו.
כלומר עושה מלאכה קודם
סילתי. חוטבין עצים: אהייא. קאי ומשוי
שאול ההחשכה ה"מ באמירה לחבירו
ג (ג)
מחשיכין: ואע"ג דלא אבדיל והאמר רבי
ריטב"א. ז. דהוה ליה
הבדלה, והאמר ר' אלעזר
חורש. ריטב"א.
וכו' אסור לעשות מלאכה
כללא: אי נימא ארישא. דקתני ת"ק
דיש אסורה ויש מותרת אבל אם
אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אליעזר בן
קודם הבדלה, ואם יש לומר
איתא לדשמואל פריך שפיר דאסר
לאיסורא וקאתי אבא שאול לשוויה בה
זה שמביא פירות התפלל
יעקב ה אסור לו לאדם שיעשה חפציו קודם
כל אמירות אפילו על עצמו אלא
כללא א"כ דכללא לאיסורא ה"ל למימר
[ו]הבדיל בתפילתו, והאמר
שיבדיל וכי תימא דאבדיל בתפלה והאמר
שמואל המבדיל בתפילה
דווקא לכרך פלוני אני הולך למחר
בהדיא כל שאינו זכאי באמירה כגון
צריך שיבדיל על הכוס.
רב יהודה אמר שמואל המבדיל בתפלה
ד) ו
משום טעמא דשאם יש שם בורגנין
אלו שאינו רשאי לומר לחבירו שכור
ואוקימנא בין הגיתות שנו,
כלומר בשעת הגיתות מצוי
צריך שיבדיל על הכוס וכי תימא דאבדיל
הולך והשתא פריך כיון דאי לאו האי
לי פועלים או הבא לי פירות למוצאי
בשדה בימי הבציר יין
על הכוס כוס בשדה מי איכא תרגמא רבי
טעמא הוה אסרת ליה אלא משום
שבת אינו רשאי להחשיך מיבעי ליה:
והבדיל על הכוס. וסלקא
שמעתא שאסור לעשות
האי טעמא דווקא שרית ליה א"כ
נתן בר אמי קמיה דרבא בין הגיתות שנו א"ל
אלא מלאכה עד שהבדיל ואפילו
מתני' נמי תשתרי להביא פירות שאם
לא אמר אלא המבדיל
ר' אבא לרב אשי זבמערבא אמרינן הכי המבדיל בין קודש לחול ועבדינן צורכין
בין קודש לחול דיו, דהא
יש מחיצות מביא. נ"ל:
אמר רב אשי כי הוינא בי רב כהנא הוה אמר המבדיל בין קודש לחול ומסלתינן
רב אשי דהוא בתרא אמר
לכרך
פלוני אני הולך. תימה
כי הוינן בי רב כהנא
סילתי: כלל אמר אבא שאול כל שאני וכו': (איבעיא להו) אבא שאול אהייא
מאי איריא הוא אפילו
הוה אמרינן המבדיל בין
אילימא ארישא קאי אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים להביא פירות
קודש לחול ואפכינן סילתי,
לחבירו נמי יכול לומר לך לי לכרך
כלומר היינו מתעסקין
האי
פלוני למחר מהאי טעמא דקאמר
במלאכה ולא [בא] רב
אשי למעט אלא שאינו
ז) מדשרי שמואל לקמן לומר לחבירו
שמור לי פירות שבתחומך אפילו בשבת כ"ש שיכול לומר שמור לי למחר ואין לפרש דשאני התם
צריך לומר הבדלות. כאשר
שהן בתחומו אבל אין יכול לומר לחבירו שמור לי פירות שחוץ לתחומך דנראה הוא שאפילו זה יכול לומר מכיון שמותר להחשיך וצ"ל
ד
ה
חלקו בפרק ערבי פסחים,
אבל צריך להזכיר ברכה
דלא נקט שמואל דוקא לכרך פלוני אני הולך דהוא הדין לחבירו יכול לומר לך לי לכרך פלוני למחר:
בשם ומלכות דלית [נ"א:
בשלמא קש במחובר משכחת לה.
ה"נ הו"מ למימר מטעם מוקצה דהא אינו ראוי למאכל בהמה כדאמר לעיל (דף קמא.) הקש
דלא] גרעה מברכת הפירות
שע"ג המטה לא ינענענו כו' אלא רבותא קאמר דאפילו במחובר משכחת לה: במחובר משכחת לה. אומר רבי
וברכת המצות, וכן הלכה.
כלל אמר אבא שאול
דלאו משום תלישה נקט לה דאע"ג שמחובר לארץ אין בו איסור תלישה כיון שיבש אינו יונק מן הארץ כדמוכח בחולין פרק העור
ו
כל שאני זכאי באמירתו
רשאי אני להחשיך עליו.
והרוטב (דף קכז: ושם) דאמר תאנים שצמקו באביהן מטמאין טומאת אוכלין והתולש ממנה בשבת חייב חטאת דווקא צמקו אבל יבשו
והוצרכנו לדקדק לידע
לא וכן משמע בכל הסוגיא דיבשו הן ועוקציהן מטמא טומאת אוכלין ואין דינו כלל כמחובר והא דקאמר הכא במחובר משכחת לה היינו
באיזו בבא דמתניתין אמר
משום איסור ייפוי קרקע כדאמר לעיל התולש עולשין בשבת חייב חטאת בפרק הבונה (לעיל דף קג.) והא דפריך בפרק המוציא תפילין
אבא שאול כלל זה.
ז
ואמרינן אם על רישא
(עירובין דף ק:) אאילן יבש הא קא נתרי פירי משמע שיש ביבש איסור תלישה אומר רבי דמיירי התם ביבשו הן ולא עוקציהן: בתיבנא סריא.
דקתני אין מחשיכין על
והא דאמר לקמן פרק מי שהחשיך (דף קנה:) מפרכין תבן ואספסתא לפני בהמה ומוקי לה בתבנא סריא משמע דחזי לבהמה אומר רבי
התחום לשכור פועלין וכו'.
דמיירי כגון דלא סרי' כולי האי: אלא מת מאי ניהו להביא לו ארון ותכריכין. תימה אמאי לא קאמר למיגז ליה אסא שהיו רגילין
להביא אסא למת
כדאשכחן בנדה (דף
לז.) דשוור אסא מערסא
לערסא וי"ל ע"כ צ"ל ארון ותכריכין כדקתני במתני' בהדיא. מ"ר:
האי