שואל
פרק שלשה
ועשרים שבת
קנא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האי
כל שאני רשאי בחשיכתו רשאי אני באמירתו מיבעי ליה.
אלא אסיפא קאי.
דקאמר
ת"ק להיתרא אבל
מחשיך הוא לשמור
לה א (מיי' פכ"ד מהל'
א) [תוספת' פי"ח], ב) [לעיל
נג:], ג) לעיל קנ:, ד) [צ"ל
שבת) סמג לאוין סה
ואתא איהו ושווייה ביה כללא להביא כל כיוצא בהן: האי כל שאני
תימה הא דכי פריך לעיל האי כל שאיני רשאי באמירתו
ותנן], ה) לעיל קכב. ע"ש
טוש"ע או"ח סימן שז
זכאי להחשיך עליו זכאי אני באמירתו מיבעי ליה. (ג) דהיתר דחשיכה
איני רשאי בחשיכתו מיבעי ליה מכלל דאי הוה תנן הכי הוה אתי
סעיף י:
מכשירין פ"ב מ"ה ע"ש,
לו ב מיי' שם הלכה ג סמג
ו) צ"ל ימתין [וכ"א במשנה],
תנן והיתר דאמירה לא תנן והיכי תלי תניא בדלא תניא: לעולם
שפיר אע"ג דתלי חשיכה באמירה וי"ל התם שאני דלא הוה תלי
❖
ח) [ר"ת: תניא כוותיה.],
שם טוש"ע או"ח סימן
אסיפא קאי. כדקאמרת ודקשיא לך
תניא בדלא תניא דאמירה נמי תנינא
שו סעיף א:
לז ג מיי' שם טור שו"ע שם
אמירה מהיכא קאמר ליה להיתירא
לעיל לא יאמר אדם לחבירו שכור
האי כל שאני זכאי
באמירתו רשאי אני
סעיף ב:
הגהות הב"ח
דתלי בה החשכה אהא קאי דאמר
לי פועלים אבל השתא תלי תניא
בחשיכתו כל שאיני זכאי באמירתו איני
לח ד ה מיי' שם הל"ה
רב יהודה כו' אלמא זכאי אני באמירתו
בדלא תניא דהיתר אמירה לא תניא
(א) גמ' חוץ לחומה לנו אמר
טוש"ע שם סעיף ג
רשאי בחשיכתו מיבעי ליה אלא אסיפא
רבא דיקא מתני': (ב) שם
וסימן שז סעיף ח:
ואבא שאול ות"ק כולהו פשיטא להו
אבל היתר החשכה תניא:
לט ו ז מיי' פ"ו מהל' שבת
קאי אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות
ותניא כותיה דרב דת"ר
לעולם
אסיפא קאי (ד) דאמר רב
הא דשמואל וקאמר ליה אבא שאול
עיר: (ג) רש"י ד"ה האי כל
הל"ו סמג שם טוש"ע
בידו האי כל שאני זכאי בחשיכתו רשאי
וכו' דהיתרא דהחשכה
או"ח סימן שכה סעיף טו:
יהודה אמר שמואל מותר
לת"ק מי לא מודית בהא שאתה
מ ח מיי' שם הלכה ז
תנן: (ד) תוס' ד"ה לעולם
אני באמירתו מיבעי ליה לעולם אסיפא קאי
אדם לומר לחבירו שמור לי פירות
מתיר להחשיך דמותר הוא לומר
אסיפא קאי ואבא שאול
טוש"ע שם סעיף טז:
מא ט י כ מיי' שם הל' ה
ואבא שאול אהא קאי דאמר רב יהודה אמר
אהא קאי דאמר רב יהודה:
שבתחומך. אע"פ שהוא אינו יכול
כדשמואל אלמא הואיל ומותר לומר
(ה) ד"ה דיקא וכו' היכי
טור שו"ע שם סעיף
שמואל מותר לאדם לומר לחבירו שמור לי
מותר להחשיך הלכך אמאי נקטת
לילך לשומרן יכול לומר לחבירו לשמרן
א
מוכח מינה: (ו) בא"ד ול"ג
יד:
מב ל מיי' פכ"ו מהל' שבת
נמי בסמוך דתנו רבנן גם
החשכה לשמור לחודא שוי כללא
ומתניתין הכי קאמר כל שאני זכאי
פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות
❖
בפ"ה ל"ג ליה אלא ה"ג:
הלכה כ סמג שם
למילתא ואימא כל שאני זכאי באמירתו
באמירתו כגון לפקח על עסקי כלה
שבתחומי וקאמר אבא שאול לת"ק מי לא
טוש"ע או"ח סימן שיא
❖
רשאי אני להחשיך עליו דש"מ הך
ועל עסקי מת ויכול לומר לחבירו
סעיף ז:
מודית דמותר אדם לומר לחבירו שמור לי
הגהות הגר"א
וש"מ מת וכלה דהא נמי זכאי
לעשות למחר רשאי אני להחשיך עליו
פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות
באמירתו הוא כדמפרש לקמן והלכך
וכ"ש מה שאני זכאי לומר לעשות היום
[א] גמ' (דיקא מתני' כו' עד
מוסף תוספות
שבתחומי ואימא כל שאני זכאי באמירתו
ה"נ מספיקא שרי) תא"מ:
מחשיכין עליו וסיפא דמתני' דקתני
כמו שמור לי פירות שבתחומך אע"פ
[ב] שם כוותיה דרב צ"ל
א. ה"ג רש"י בחד לישנא.
רשאי אני להחשיך עליו כלל לאתויי מאי
❖
מחשיכין על התחום לפקח על עסקי
שאיני רשאי לילך שם היום דמותר
דשמואל:
תוס' הרא"ש. ב. כוותיה
לאתויי הא דת"ר אין מחשיכין על התחום
דשמואל, דתנן. תוס'
כלה אבא שאול היא: כלל אמר אבא
להחשיך עליו:
א) ב
הרא"ש. ג. ודייק מדר'
אין
❖
מחשיכין על התחום להביא
להביא בהמה היתה עומדת חוץ לתחום
שאול כו'. והאי נמי זכאי באמירתו
ב) ג
יהודה דאמר. תוס' הרא"ש.
מוסף רש"י
בהמה. יש ספרים דגרסי
כדקתני סיפא ואומר לו לך למקום
קורא לה והיא באה כלל אמר אבא שאול
ימתין עד כדי שיחמו
פלוני: סכום מקח. מנה ומאתים:
מחשיכים לפי שאם יש שם בורגנים
כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך
חמין. שלא יהנה במה
ד
רבינו חננאל (המשך)
מתני' נכרי שהביא חלילין בשבת.
הולך ומביאה ובתוספתא גרס אין
שהקדימו להחם בשבת, וכן
עליו ומחשיכין לפקח על עסקי כלה ועל
בכל מעשה שבת נתנו חכמים
ישראל ולמה לא ימתין
בשביל ישראל: לא יספוד בהן ישראל.
מחשיכין וי"ל דאיירי בבהמה שאינה
שיעור להמתין לערב בכדי
בכדי שיביאו, או דלמא
עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין ואומרים
❖
לעולם. וקנסא הוא משום דמוכחא
יכולה לבא ברגליה כגון טלה קטן
שיעשו (לעיל קכב.).
משום דלא ידעינן מהיכן
לו לך למקום פלוני ואם לא מצאת במקום
באו, ועוד המותר לספוד
מילתא דבשבילו הובאו דאין דרך
אא"כ ישאוהו בכתף שאפילו יש
בהן ביום ראשון ובשאר
פלוני הבא ממקום פלוני לא מצאת במנה
להביא חלילין אלא בשביל מת: ממקום
מחיצות אינו רשאי להביא דאסור
ימי החול או לאו, ומה
רבינו חננאל
הבא במאתים ר' יוסי ברבי יהודה אומר
פירק לו הלא אפילו אם
קרוב. בתוך התחום: עשו לו ארון.
לטלטל בעלי חיים שהם מוקצים:
כל שאיני זכאי בחשיכתו
המת מונח בדרך צריך
נכרי
בשביל נכרי או למכור: גמ' רב
שהביא חלילים בשבת לא
ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח:
ה
(אני) [איני] זכאי באמירתו
להמתין בכדי שיחפור בקבר
מתני' מחשיכין על התחום לפקח על
יספוד בהן ישראל. לא כפי'
אמר ממקום קרוב ממש. כלומר
והדר קושיין לדוכתיה, וכן
היה לו לומר, כי אין
ג)
מחשיכין אמרה משנתינו
בארון ליסברה לן מרן. ועוד
שידוע לנו בירור הדבר דממקום
הקונטרס שפירש עולמית מדפריך
עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון
בפירוש, ומכללו נלמד
אם הדברים הללו על עיר
קרוב באו שראינום שהיו בביתו:
בגמרא גבי עשה נכרי ארון וחפר
האמירה, כלומר מאחר
שרובן ישראל הם או לא,
ותכריכים נכרי שהביא חלילין בשבת לא
ו
שאין לו להחשיך בתחום
כי אם רובן גוים למה צריך
ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה
לו קבר יקבר בו ישראל אמאי הכא
להמתין והלא לעניין מרחץ
לשכור פועלין, כך אין לו
יספוד בהן ישראל אא"כ באו ממקום קרוב
לנו. אפילו הביא מחוץ לעיר אנו
נמי נימא ימתין בכדי שיעשו ואמאי
לומר לחבירו השכר לי
אמרו מותר לרחוץ בה
עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל
פועלין עם חשכה. אלא
מיד. ושמואל אמר חיישינן
תולין להתיר ואומרים שמא בתוך
קאמר נמי אי לאו דקאי אחלילים
אסיפא, אבל מחשיך הוא
שמא חוץ לחומה לנו,
ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית:
התחום לנו ערב שבת וסופדין בהן
על כן נראה דלא יספוד בהן ישראל
לשמור וכו', כלומר כשם
ואע"ג דאיסורא הוא וקיי"ל
גמ' מאי ממקום קרוב רב אמר ממקום
הילכתא כרב באיסורי,
שמותר לו להחשיך, כך
במוצ"ש מיד. וחיישינן נמי אמרינן
היינו עד כדי שיבואו דסתם חלילים
הכא הילכתא כשמואל
מותר לו לומר לחבירו
לקולא כדאמרי' במס' חגיגה (דף טו.)
אין מביאין אותן לשם אדם אחד
קרוב ממש ושמואל אמר חיישינן שמא
ז
החשיך והביא לי פירות.
דדיקא מתניתין כותיה,
האי כל (שאיני) [שאני]
דתנן במסכת מכשירין עיר
גבי בתולה שעיברה חיישינן שמא
אלא לשם כמה בני אדם:
חוץ לחומה לנו דיקא מתניתין כוותיה
(א)
[א]
זכאי בחשיכתו זכאי אני
של ישראל, וגוים דרין
אא"כ
באו ממקום קרוב.
באמבטי עיברה ומותרת לכהונה.
דשמואל דקתני עשה לו ארון וחפר לו קבר
באמירתו היה לו לומר.
בתוכה, והיתה בה מרחץ
ולשמואל הכי קאמר מתני' לא יספוד
תימה לרבי מה מהני שבאו
המרחצת בשבת אם רוב
ואוקימנא כדרב פפא דאמר
יקבר בו ישראל אלמא מספיקא שרי הכא נמי
מותר לאדם לומר לחבירו
גוים מותר לרחוץ בה מיד,
בהן ישראל אא"כ יש לתלות שבאו
ממקום קרוב הלא הביאם דרך רה"ר
שמור לי פירות שבתחומך
אם רוב ישראל ימתין עד
מספיקא שרי ותניא כוותיה דרב עיר
ד)ח
[ב]
(ב) ה)
ממקום קרוב ולאפוקי בידוע דמחוץ
ומה לי ארון וקבר שנעשו בשבת
וכו', כלומר כשם שאני
בכדי שיחמו חמין, מחצה
שישראל ונכרים דרים בה והיתה בה מרחץ
זכאי לומר לחברי שמור לי
על מחצה ימתין בכדי
לתחום באו: ה"ג דיקא מתני' כוותיה
ומה לי חלילים שהובאו דרך רה"ר
שיחמו חמין. ר' יהודה
פירות שבתחומך כך מותר
המרחצת בשבת אם רוב נכרים לערב רוחץ
דשמואל ותניא כוותיה דרב: יקבר
וי"ל דהביא ממקום קרוב לא מהני
לי לשמר פירות שבתחומי
אומר באמבטי קטנה ואם
כל כך הבאתו: דיקא מתניתין
ולהחשיך עליו. ואמרינן
יש רשות רוחץ בה מיד,
בה מיד אם רוב ישראל ימתין עד כדי
בו ישראל. דתלינן מספיקא שמא
עוד ולמה ליה כלל ליתנויה
ומפרש רב יצחק בריה
לצורך נכרי נעשה: תניא כוותיה
כוותיה דשמואל כו' יקבר בו ישראל
שיחמו חמין מחצה על מחצה (אסור
בהדיא. ופרקינן כלל להביא
דרב יהודה מאי רשות
ו)
כגון אדם חשוב שיש לו
הא דת"ר מחשיכין על
אלמא מספיקא שרי. תימה היכי
דרב. דספיקא אסור דקתני מחצה
א
וימתין) עד כדי שיחמו חמין ר' יהודה אומר
התחום להביא בהמה היתה
עשרה עבדים שמחממין
על מחצה ימתין בכדי שיחמו חמין.
(ה) מוכיחנא מינה דמספיקא שרי והא
באמבטי קטנה אם יש בה רשות רוחץ בה
עומדת חוץ לתחום קורא
לו עשרה קומקמין בבת
וא"ת בכדי שיחמו חמין מיהא שרי
מוקמ' לה בעומד באיסרטיא דודאי
לה והיא באה, ולפקח על
אחת מותר לרחוץ מיד.
מיד מאי רשות אמר רב יהודה אמר רב יצחק
עשו לו ארון וחפרו לו
עסקי כלה ועל עסקי המת
והכא תני לא יספוד בהן משמע
לצורך נכרי נעשה מיהו אומר
קבר יקבר בהן ישראל.
להביא לו ארון ותכריכין
בריה דרב יהודה אם יש בה אדם חשוב שיש
לעולם הכא מוכחא מילתא אבל
רבי דל"ג ליה להא דקתני עשו לו
ומקשינן אמאי והא ישראל
אומרים לו לך למקום
לו עשרה עבדים שמחממין לו י' קומקומין
וגוי כמחצה על מחצה דמי,
פלוני, לא מצאת במקום
במרחץ לא מוכחא מילתא כולי האי
ארון כו' ול"ג נמי בסמוך (ו)ז) ת"כ גם
ימתין בכדי שיעשו. ומפרק
פלוני הבא ממקום פלוני,
בבת אחת באמבטי קטנה מותר לרחוץ בה
הואיל ואיכא נכרים: באמבטי קטנה.
בפי' הקונט' ל"ג אלא ה"ג דיקא נמי
עולא כגון בגוי מת המוטל
לא מצאת במאה הבא
באיסטרטא דמוכחא מילתא
במאתים ובלבד שלא יזכור
מיד: ט עשו לו ארון וחפרו לו קבר וכו':
שיש לתלות ולומר משחשיכה הוחמה
בממתני' עיר שישראל ונכרים דרים בה
שזה הקבר לזה הגוי נחפר
את הדמים. ר' יוסי בר'
על ידי עבדים וקומקומין הרבה:
כו' ומשנה היא במסכת מכשירין
אמאי הכא נמי ימתין בכדי שיעשו אמר
שדומה לרוב גוים שאין
יהודה [אומר] ובלבד שלא
יזכור לו סכום המקח. מתני'
צריך להמתין בכדי שיעשו.
אם יש בה רשות. אדם חשוב שליט:
(פ"ב משנה ה) ר' יהודה אומר אם יש
ג
עולא בעומד באסרטיא תינח קבר ארון מאי
י
מחשיכין על התחום, עד
תוב אקשינן תינח קבר,
רוחץ בה. ישראל מיד דיש לומר
בה רשות רוחץ בה מיד אלמא תלינן
אא"כ באו ממקום קרוב.
ארון מאי. ופריק ר' אבהו
איכא למימר א"ר אבהו כ במוטל על
קברו:
בארון המוטל על הקבר
מאי ממקום קרוב, רב אמר
משחשיכה הוחמו חמין לאותו נכרי.
להתיר כמו כן גבי חלילין יש לתלות
מתני' עושין כל צרכי המת
סכין
קרוב ממש ושמואל אמר
שנמצא הארון בקבר.
ל
לישנא אחרינא גרסינן תניא כוותיה
בהיתר ולומר חוץ לחומה לנו. מ"ר:
חיישינן שמא חוץ לחומה
ומדיחין אותו ובלבד שלא
יזיז בו
דשמואל ולא גרסי' דייקא מתני' כו'
עד
לנו. א)ופירוש לן מרן
אבר שומטין את הכר מתחתיו
ומטילין אותו על החול בשביל
דברי שמואל הללו, והיאך
עד מספיקא שרי ומייתי סייעתא
מתניתין דייקא כוותיה, ומה
שימתין
לשמואל מדרבי יהודה דתלינן לקולא
טעם חלילים שהביאם גוי
בשבת לא שיספוד בהם
ורישא לא קשיא ליה כיון דמחצה על מחצה ודאי בשביל ישראל ונכרים הוחמו שהרי לא לאדם אחד לבדו הוחמו דנימא ספיקא לנכרי ספק לישראל
ולשון זה נראה לי עיקר. ורבותי נמי לא גרסי לעיל להא דקתני עשה נכרי את הארון עד מספיקא שרי ומיהו לא מפרשי לה כדפרישית: ימתין
א) נראה דזה הוא שאלה
לרבינו וצ"ל יפרש לן מרן
בכדי שיעשו. נהי דלא מוכחא מילתא מיהו י"ל שמא בשביל ישראל נעשה: בעומד. הקבר באיסרטיא שאין דרך ישראל ליקבר שם דודאי לא
(ואולי שאל מאת רב האי
נעשה בשביל ישראל: ארון מאי איכא למימר. להוכיח דלא בשביל ישראל נעשה: במוטל. הארון:
על קברו. של נכרי באיסרטיא
גאון) והתשובה חסרה בה
מתני' ומדיחין. במים:
ובאמת שאלת החכם היא חצי
שלא
יזיז בו אבר.
דמוכח דלשם אותו קבר
נעשה הארון:
לא יגביה לו
ידו או רגלו או ריסי עיניו:
תשובה.
שימתין