שואל פרק שלשה
ועשרים שבת
קנב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
של בית הכסא.
מתוך יסורין: של פירות. כגון ריח חרדל: הכסלים.
לא הקבלת פני. ודרך ענוה קאמר ליה: סלעים. קטנים נעשו גבוהים
מח
א) מס' ד"א זוטא פ"י,
א מיי' פ"ד מהלכות
ב) [פי' מיני קמשונים ערוך],
דעות הלי"ט טור
ליפלאנק"ש: והצלעות. שהן שומרין בני המעיים וחיותו של אדם
שזקנתי: קרובים. נדמין לי כרחוקים: שתים נעשו לי שלש. שצריך
ג) [לעיל נה. ברכות לו.
שו"ע או"ח סימן רמ סעיף
וסוגרין בעדם: אלו שוקיים. שכחו של אדם נסמך עליהם: לבי
אני משענת: משים שלום בבית. אבר תשמיש: לישנא אחרינא קרובים
יד:
עירובין נד. חגיגה טו: ר"ה
מט ב מיי' פי"ג מהל' אבל
כד: כתובות יב: יד. נג. קדושין
אבידן. מקום העשוי להתווכח שם צדוקים ובייתוסים ל) עם ישראל
נעשו רחוקים. מרוב חלשות של אדם כשמזקין צריך להרחיק רגליו זה
לב. גיטין עח: ב"ק יד. טו:
הלכה ד סמג עשין ב
במקראות: טור תלג. ההר נעשה שלג
מזה: שאינו טוחן. שאין בני מעיו
לו: ב"ב קלג: ע"ז מג:
טוש"ע יו"ד סי' שעו סעיף
כלומר ראשי לבן: סחרוני גלידין.
טוחנין אכילתו: קורקבן. הוא המסס
סנהדרין פ: כריתות יט: נדה
ג [וברב אלפס מו"ק פ"ג
ושל בית הכסא רעות של סם ושל שחוק
יג. יז. כה:], ד) [צ"ל איקא עי'
דרצ"ז.] וברא"ש שם סימן
❖
שקורין צינפי"ל: כל בנות השיר. כל
סביבותיו של הר מלאו קרח כלומר
ושל פירות יפות ביום שיזועו שומרי הבית
בערוך], ה) [צ"ל קול שרים
פ"ט:
1
שפמי וזקני הלבינו: כלבוהי לא נבחין.
קולות של שיר הויין ליה שוחה: שדעתן
ושרות], ו) [תענית ה:],
והתעותו וגו' ביום שיזועו שומרי הבית אלו
ז) [קנים ספ"ג ע"ש
קולי אינו נשמע: טחנוהי. השינים:
של זקנים משתנות. דכתיב האדע בין
ובמפרש], ח) [תרגום של
הכסלים והצלעות והתעותו אנשי החיל אלו
תורה אור השלם
אדלא אבידנא בחישנא. אחר מה שלא
טוב לרע ובזקנה מרובה קאמר:
ויחרד ותוה ערוך], ט) עי'
שוקים ובטלו הטוחנות אלו שינים וחשכו
מ"ר ויקרא פ' י"ח, י) [ב"מ
1 בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת
מתרפטות. מתבקעות. כמו מנעל
אבד ממני אני מפשפש. מרוב זקנה
פג:], כ) ברכות יח: לעיל יג:,
וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל
הרואות בארובות אלו עינים א"ל קיסר לר'
המרופט (לעיל דף קמא:): מתכבדות.
אני הולך שחוח ומנענע ונראה כמי
ל) בס"א: שם המינים
וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ
❖
יהושע בן חנניה מ"ט לא אתית לבי אבידן
והכומרים.,
שמבקש דינר הנאבד לו: תרתי טבא
כמו ואזניו הכבד (ישעיה ו): שטוף.
וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת:
קהלת יב ג
מתלת. טובים ב' הרגלים של ימי
א"ל טור תלג סחרוני גלידין כלבוהי לא
כמו סוס שוטף במלחמה (ירמיה ח)
2 כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל
להוט אחר הדבר ורודף: וטעם זקנים
בחרות מג' של זקנה שצריך משענת
הגהות הב"ח
נבחין טחנוהי לא טוחנין בי רב אמרי אדלא
הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ
לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם
עם רגליו: ווי לה. חבל עליה כלומר
יקח. וע"כ מדקשי קראי אהדדי חד
אבידנא בחישנא תניא רבי יוסי בר קיסמא
(א) גמ' נעשה לבו תוהים
א)
וְהַסֵּיךְ לָהּ נְסָכִים כַּאֲשֶׁר
❖
יש לו להתאונן ולצעוק ווי ההולכת
מתוקם בחכמים וחד בזקני השוק:
תוהים וינאץ השקד:
עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ
אומר טבא תרי מתלת ווי לה לחדא דאזלא
מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה
ואינה חוזרת: כלילא דוורדא. נזר של
מגבוה ייראו. יראים הם הזקנים
ולא אתיא מאי היא א"ר חסדא ינקותא כי
וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם וַנִּשְׂבַּע
וורד: חילפי. אורטיא"ש: דוק בככי
מגבשושית שבדרכים ואומרים גבוהים
לעזי רש"י
לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה
אתא רב דימי אמר ינקותא כלילא דוורדא
לֹא רָאִינוּ: ירמיהו מד יז
ותשכח בניגרי. אכול הרבה ותמצא
הם: תוהים. פחדים: וינאץ השקד.
3 הִנֵּה נַחֲלַת יְיָ בָּנִים שָׂכָר
ליפלאנק"ש [פלנק"ש].
סבותא כלילא דחילפא תנא משמיה דרבי
האכילה בפסיעותיך שיחזק כחך. דוק
אילן של שקדים יציץ ויהיו בולטין נצים
ב)
כסלים (השרירים הפנימיים
פְּרִי הַבָּטֶן: תהלים קכז ג
4 וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק
מאיר דוק בככי ותשכח בניגרי שנאמר
של הירך סמוך לכליה).
שלו: זו קליבוסת. עצם של הנק"א
כמו אכלה מדקה (דניאל ז) לשון כוסס:
אורטיא"ש. סרפדים.
בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם
שרי שקיך. פתח פיך: גוזא. סריס
שהירך תקוע בו בולט ויוצא מרוב
ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו
צינפיי"ל. הקיבה
2
לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל
וצדוקי היה: מהכא לקרחינא כמה הוי.
תשות כחו: ויסתבל החגב. דומה
בְּנוֹת הַשִּׁיר: קהלת יב ד
השלישית של מעלי גירה.
א"ל שמואל לרב יהודה שיננא שרי שקיך
❖
ג)
5 בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי
הנק"א. ירך.
עליו כסבל משא כבד: ותפר האביונה.
כמה מהלך יש מכאן עד הקרח.
ועייל לחמך עד ארבעין שנין מיכלא מעלי
הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע
ולהקניטו על קרחתו נתכוון: כמהכא
תבטל התאוה חמדת תשמיש: פסיק
אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר
מכאן ואילך משתי מעלי א"ל ההוא גוזאה
רבינו חננאל
אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אִם
לגוזניא. כמו שמכאן עד הסריס: אמר
סידרא. מסדר פרשיות של פסוקים:
אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים
לר' יהושע בן קרחה מהכא לקרחינא כמה
ליה צדוקי ברחא קרחא בארבעה.
נגיד ואיתנח. רב: חמדיה. תאותו:
א"ל קיסר לר' יהושע מ"ט
וְשָׁרוֹת וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ
הוי א"ל כמהכא לגוזניא א"ל צדוקי ברחא
לא אתית לבי אבידן. פי' בי
עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי
זו אשה. אם לא על פי גזרת המלך
שהקרח לקוח בארבע. ברחא קרחא
אבידן, בית שמתקצבין שם
הַמֶּלֶךְ: שמואל ב יט לו
קרחא בארבעה אמר ליה עיקרא שליפא
הוא עז על שם שאינו מלובש בצמר
לא היתה ראויה להתאוות לה שהיא
ד)
6 בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ
החכמים ונושאין ונותנין
בדיני כל אומה ולשון.
יָמִים תְּבוּנָה: איוב יב יב
כרחל קרוי קרחא: אמר ליה. רבי
בתמניא חזייה דלא סיים מסאניה א"ל דעל
כחמת מלאה מיאוס והכל רצים
7 מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים
השיבו ר' יהושע טור תלג,
יהושע: עיקרא שליפא. שה שביציו
אחריה: מדור לפי כבודו. מדלא
סוס מלך דעל חמור בן חורין ודמנעלי
סחרנוהי גלידין, כלבוהי לא
וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח:
נבחין, טחנוהי לא טחנן,
עקורים ונתוקין לוקחין בשמנה: חזייה.
כתיב אל בית העולם ש"מ כל אחד
איוב יב כ
בריגלוהי בר איניש דלא הא ולא הא דחפיר
8 גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים
בבי רב אמרי (או לא
ואחד לבית המוכן לו: בשער אחד.
צדוקי לרבי יהושע דלא סיים מסאניה:
או דן פי' בו) [אדלא
וקביר טב מיניה א"ל גוזא גוזא תלת אמרת
בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד
קרחא מצויינא. אתה הקרח במריבה
אף כאן הכל מתים בענין אחד: שאדם
אבדן בחשנא]. ופירושו
וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר
לי תלת שמעת הדרת פנים זקן שמחת לב
ההר כסהו שלג ודומה
הָאֲבִיּוֹנָה כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם
אתה באת עמדי בתמיה: אמר לו
עושה בילדותו. רוב תשמיש: משחירים
האדם להר, כלומר ראשו
אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ
אשה 3 נחלת ה' בנים ברוך המקום שמנעך
רבי יהושע עיקרא שליפא תוכחה.
פניו. מתיש כחו: שאין לו מנחמים. אין
כיסתו השיבה, וסביבותיה
בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים:
מכולם א"ל קרחא מצויינא אמר ליה עיקרא
שהן הלחיים נעשו גלידין
קהלת יב ה
אתה הסריס להקניטני ולהתווכח
לו אבלים שיהו צריכין לנחמו:
9 כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא
והוא הקרח שנקרא גליד,
שליפא תוכחה א"ל רבי לר' שמעון בן
עמי באת: לא הקבלנו פניך.
במקומו. במקום שמת שם:
והגרון והלשון אינן מרימין
צִוָּה וַיַּעֲמֹד: תהלים לג ט
01 וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ
קול, ככי שהן השניים אינן
כל
חלפתא מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל
טוחנין המאכל. אדלא אבדן
וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ כִּי
כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך א"ל סלעים נעשו גבוהים קרובים נעשו רחוקים משתים נעשו שלש משים
בחשנא, כלומר הזקן שאינו
הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל:
מביט מה שבפניו מתיירא
קהלת יא י
שלום בבית בטל: וסגרו דלתים בשוק וגו' אלו נקביו של אדם בשפל קול הטחנה בשביל קורקבן שאינו טוחן
11 אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב
4
שמא יכה ראשו באבן או
בכיוצא בה, וממשש בידו
וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל:
ויקום לקול הצפור שאפילו צפור מנערתו משנתו וישחו כל בנות השיר שאפילו ה) (קול שירים ושירות)
ונראה כאלו ממשש בדבר
איוב יד כב
דומות עליו כשוחה ואף ברזילי הגלעדי אמר לדוד בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע מכאן
21 וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד
שאבד לו וזהו כמין ממשש
5
הזקן מה שלא אבד. טבי
אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ
שדעותן של זקנים משתנות אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה מכאן ששפתותיהן של
תרי מתלת. פי' יותר הוא
שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד
טוב המהלך על ב' רגליו
זקנים מתרפטות אם אשמע עוד בקול שרים ושרות מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות אמר רב ברזילי
וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת
❖
מן הזקן שצריך משען כגון
בראשית נ י
יָמִים:
הגלעדי שקרא הוה דההיא אמתא דהויא בי רבי בת תשעין ותרתין שנין והות טעמא קידרא רבא אמר ברזילי
מקל או שבט להישען עליו
והוא כמו רגל שלישי. חבל
הגלעדי שטוף בזמה הוה וכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו תניא רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר
א
ו)
על דאזלא ולא אתיא. פי'
רב נסים גאון
הבחרות הולכת כשיזקין
ז) תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם שנאמר 6 בישישים חכמה ואורך ימים תבונה ועמי
אמר לה סלעים נעשין
האדם ואינה חוזרת אליו.
הארץ כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהן שנאמר מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח גם מגבוה ייראו
ינקותא כלילא דוורדי.
גבוהים. כמו שנאמר אח"כ
7
8
הבחרות כיצד של וורד
שאפילו גבשושית קטנה
שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים וחתחתים בדרך בשעה שמהלך בדרך נעשו לו תוהים וינאץ
(א) ח)
ריחו נודף, ושל זיקנה כתר
דומה עליו כהרי הרים.
ט)השקד זו קליבוסת ויסתבל החגב אלו עגבות ותפר האביונה זו חמדה רב כהנא הוה פסיק סידרא קמיה דרב כי
של חילף שריחו מאוס.
ושאר הענין פירשוהו
דוק בככי ותשכח בנגרי.
במקצת ההגדה וכך אמרו,
מטא להאי קרא נגיד ואתנח אמר ש"מ בטל ליה חמדיה דרב אמר רב כהנא מאי דכתיב כי הוא אמר ויהי זו
9
רחוקים נעשו קרובים אילין
טחון בככי בשיניים, כלומר
אכול כדי שיהיה לך כח
עיניא דהוון חמיאן מרחוק
אשה הוא צוה ויעמוד אלו בנים תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה 8כי הולך האדם
להלך ברגליך. א"ל ההוא
אף מקרוב ליתנון חמאן,
אל בית עולמו א"ר יצחק מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו משל למלך שנכנס הוא ועבדיו
גאזא, חתוך הערוה והוא
קרובים נעשו רחוקים אילין
י)
סריס. א"ל לר' יהושע
אודניא דהוון שמעין בחד
לעיר כשהן נכנסין כולן בשער אחד נכנסין כשהן לנין כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו ואמר רבי
זמן כדו אף במאה זימנין
בן קרחה מהכא לקרחוניא
כמה, ביקש להודיעו שהוא
ליתנון שמעין, ב' נעשו
יצחק מאי דכתיב 01 כי הילדות והשחרות הבל דברים שאדם עושה בילדותו משחירים פניו לעת זקנתו
קרח והזכיר לו דברים
ג' חוטרא ותרין ריגליא,
ואמר רבי יצחק קשה רימה למת כמחט בבשר החי שנאמר אך בשרו עליו יכאב אמר רב חסדא נפשו של
כמלעיג. והשיבו ר' יהושע
משים שלום בבית בטל זו
כ)
11
כמו הכא לגזוניא, כלומר
תאוה שהיא מעלה שלום
אדם מתאבלת עליו כל שבעה שנא' ונפשו עליו תאבל וכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים אמר רב יהודה
21
בין איש לאשתו.
אתה גזוי. עוד אמר ליה
ברחא קרחא בארבע, פי'
במת שאין לו מנחמין הולכין י' בני אדם ויושבין במקומו ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה לא היו לו מנחמין
(או) [עור] כבש גדול בד'
כל
כספים. השיבו ר' יהושע
(הדברים מוכיחין שגם אילו
דברי הסריס הם שבקשו להודיעו כי השלוף ביוקר יותר מן הקרח, ילמדנו רבינו), איקא שליפא בתמניא, פי' עור תיש נתוק ביצים בשמונה כספים, שמבקשין אותו לעשותו נודות של שמן. חזייה
דלא מסיים מסאניה, פירוש ראהו יחף כו'. א"ל קרחה מצוי, פי' א"ל קרחה מריבה תחרחר, כדכתיב הן לריב ומצה וגו'. השיבו ר' יהושע תיש נתוק תוכחה, אינם דברי ריב אלא דברי תוכחה.
מפני מה לא הקבלנו פניך, למה לא באת
אלינו להתראות פנים. מיכן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות. פי' מתרפטות, משתרבבות והוא מתרופפות אינם מתאמצת להסתם הפה בחזקה. גבשושית,
קליבוסת, פירוש (מן)
דאקליבוסתא. ותפר
האביונה
זו
חמדה,
כמו בטלה ממנו תאות אשה. פי' טולניתא,
פי' גב קטן של עפר.
[בין] הפקוקלות, ומפורש באילו
טרפות תרבא
כמו על שאין בה ממש.