קנב:
שואל פרק שלשה ועשרים שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
❖
שיסתם הגולל. בכל מקום מפרש רש"י דגולל הוא כיסוי
כל יומא. ז' ימי אבילות: גולל. הוא כיסוי שנותנים על ארונו: ונפשו
נ א סמג עשין דרבנן ב:
א) [פסחים לב: יומא סו:
סנהדרין ל: מנחות מה. ק.],
עליו תאבל. כל זמן שיש לו בשר יש לו לנפש צד חיות להבין: וישוב
ארונו של מת ודופק דף שנתון מצידו ונקרא דופק על שם
ב) [צ"ל את ה' אלהיך
העפר. גופו קרוי עפר ומששב אל הארץ כשהיה מיד והרוח תשוב
שהמת דופק שם כמו חתיכה גופה תיהוי סימן אי דאדפקא אי
על כו'], ג) זוממת והולכת
תורה אור השלם
שנאמר ואת נפש כו' פי'
שאין בו רוח עוד: אשר נתנה. קרא יתירא הוא לידרש הוי זהיר
דאטמא בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כג:) שנקרא דופק לפי שהנשימה
1 אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב
דדייק מדלא אמרה יקלענה
דופקת ואין נראה לר"ת מדאמר
שתשיבנה אליו כמה שנתנה לך נקייה
בכף הקלע ואמר בתוך כף
וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל:
בלי עון: כלי ינתנו לאוצר. להצניען
בברכות פרק מי שמתו (דף יט: ושם)
הקלע משמע שהיא חבושה
כל יומא הוה דבר
רב יהודה בי עשרה
איוב יד כב
2 וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ
וכבושה בתוך כף הקלע ואינה
אף זו תינתן תחת כסא הכבוד:
מדלגים היינו ע"ג ארונות לקראת מלכי
ויתבי בדוכתיה לאחר שבעה ימים איתחזי
יוצאת ממנו ומלאך ממלאכי
כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל
לכובס. ללבנן. אף זו לגיהנם לצורפה
אומות העולם ואי ארון היינו גולל ודופק
חבלה מקלע אותה רצועה
הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ:
ליה בחילמיה דרב יהודה ואמר ליה תנוח
א)
לכאן ולכאן וזהו לשון זוממות,
קהלת יב ז
שם: בבית האסורים. בחשך בלא
היאך היו מדלגין עליו והלא גולל ודופק
ד) גי' רש"ל לא משמע כן
3 יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל
דעתך שהנחת את דעתי א"ר אבהו א כל
אורה ושלוה: כף הקלע. רחב הרצועה
מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ: מטמאין באהל כדאמר בחולין בפרק
מפי' רש"י שפי' שהן חבושין
שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם
ולגי' זו אינן חבושי' ואולי
ישעיהו נז ב
העור והרוטב (דף קכו:) גולל ודופק
שנותן האבן לתוכה לקלע עשויה כעין
4 וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ
מצא גי' כזו אבל גי' רש"י
הגולל פליגי בה רבי חייא ור"ש ברבי חד
כף: בצרור החיים וגו'. את ה' אלהיך
מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא
אינו כן מ"כ, ה) [ע"ז נה.],
וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וְהָיְתָה
ו) [עי' פירושו ברש"י גיטין
אמר עד שיסתם הגולל וחד אמר עד
עמו בכסאו: זוממות. כמו בזממא
במשא ועוד דאמר בעירובין (דף טו:)
נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר
סח. ד"ה נחר], ז) [צ"ל את
הַחַיִּים אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְאֵת
שיתעכל הבשר מאן דאמר עד שיתעכל
כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין
דפרזלא (לעיל דף נא:). חבושות בבית
קברותיכם ובהעלותי אתכם
נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ
הסוהר: אלו ואלו. רשעים ובינונים:
מקברותיכם עמי וכ"א בע"י.
אותו לא גולל לקבר ולא דופן לסוכה
הבשר דכתיב 1 אך בשרו עליו יכאב ונפשו
כַּף הַקָּלַע:
ובזה תבין פרש"י ד"ה בפתחי
שמואל א כה כט
לדומה. מלאך הממונה על הרוחות:
ולא לחי למבוי ואי כפי' אהקונט' וכי
עליו תאבל מאן דאמר עד שיסתם הגולל
5 אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְיָ
בהעלותי עד שיעלנו וכו'],
דהוו עפרא. אפילו צדיקים נרקבים
דרך לעשות כיסוי ארון מבעלי חיים
ח) [ערוך ערך בנגידא פי'
לָרְשָׁעִים: ישעיהו מח כב
דכתיב וישוב העפר על הארץ כשהיה וגו'
2
בכישוף], ט) בס"א: עפר,
6 חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא
ונעשים אפר : קפולאי. חופרים:
ועוד בפרק בהמה המקשה (חולין עב.)
ט)
י) [אהלות פי"ז מ"ג],
ת"ר 2 והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה
וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה:
נחר בהו (ב) רבי אחאי. שהיה נקבר
מרבינן (ד) דופק דמטמא מדכתיב על
כ)
ראה
משלי יד ל
תנה לו כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה
7 וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ בְּפִתְחִי
רש"י ברכות נט. ד"ה אובא,
שם: דלא ידענא ליה. ואיני חש
פני השדה ולפי' הקונטרס הוא מונח
ל) [במס' שמחות פ"ד הל'
אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי
בטהרה משל למלך ב"ו שחלק בגדי מלכות
לדבריו: מי שיש לו קנאה. ותחרות
בקרקע דהיינו ארון ולא על פני
כ"א ע"ש], מ) [דף נד.],
אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי:
נ) [וע"ע תוספות ברכות יט:
לעבדיו פקחין שבהן קיפלום והניחום בקופסא
יחזקאל לז יג
על חברו: עצמותיו מרקיבים.
השדה ועוד דתנן במס' אהלות בפ"ב
8 בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם
ד"ה מדלגין ותוס' סוכה כג.
ועליו נאמר וישוב אל העפר: ליקום
(משנה ד) דופק דופקים טהור ואי
טפשים שבהן הלכו ועשו בהן מלאכה
ב
ד"ה ולא ותוס' כתובות ד:
עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי
ד"ה עד ותוס' סנהדרין מז:
מר לגוויה . יבא אדוני לבית:
כפירוש הקונטרס וכי דרך להניח שני
(ג)
מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה
לימים ביקש המלך את כליו פקחין שבהן
❖
ד"ה משיסתום],
וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:
❖
בפתחי. בהעלותי. עד שיעלנו הקדוש
קרשים מימין המת ופירש ר"ת דגולל
החזירום לו כשהן מגוהצין טפשין שבהן
בראשית ג יט
היינו אבן גדולה שעל ארונו של מת
ברוך הוא מקברותינו אין לנו רשות
החזירום לו כשהן מלוכלכין שמח המלך
הגהות הב"ח
לעלות: והא כתיב ואל עפר תשוב.
שקורין מצבה וגוללין אותה שם הקרובי'
מוסף תוספות
לקראת פקחין וכעס לקראת טפשין על פקחין
לסימן ולשון גולל נופל באבן כדכתיב
והאי ליכא למימר ברשעים לחודייהו
(א) גמ' איכא שכיבנא. נ"ב
אמר ינתנו כלי לאוצר והם ילכו לבתיהם
כלומר אי שכיבנא: (ב) רש"י
א. בשלמא דופן ולחי
(בראשית כט) וגללו את האבן וגולל
דכל קללותיו של אדה"ר כל דורותיו
ד"ה נחר בהו גער בהו רבי
אורחא למיעבד לפי שעה
לשלום ועל טפשין אמר כלי ינתנו לכובס
שוין בהן: אובא טמיא. בעל אוב
אבן אליו תשוב (משלי כו) ודופק הם
אחא: (ג) ד"ה ליקום מר
כדי להתיר הסוכה
לגויה דביתא יבא: (ד) תוס'
והמבוי, [אבל]. תוס'
והן יתחבשו בבית האסורים אף הקב"ה על
שמשתמש בעצמות. טמיא בלשון ארמי
שתי אבני' שנותנין (ה) אחת לראשו ואחת
ד"ה עד שיסתום וכו' מרבינן
הרא"ש סנהדרין מז: ד"ה
לרגליו לציון ופעמים שעדיין האבן
עצמות וכן פירש רב האי בפירושו
ג
גופן של צדיקים אומר 3 יבא שלום ינוחו על
גולל ודופק דמטמא:
משיסתם. ב. איזהו דופק,
(ה) בא"ד שנותנין אחת
שהגולל נשען עליו, אבל.
של טהרות י) בית שהוא מלא טמיא
אינה מוכנת לשום שם נותנין שם
משכבותם ועל נשמתן הוא אומר והיתה
4
לראשו. נ"ב פי' לראשו
תוס' הרא"ש סנהדרין מז:
מלא עצמות כ): בנגידא. כן קורין
בהמה או שום דבר לסימן עד שימצאו
ולרגליו של גולל וכן הוא
ד"ה משיסתם. ג. של מצבה.
נפש אדוני צרורה בצרור החיים ב) על גופן
אבן והיינו דתנן בעירובין (דף טו.)
למכשפות של אוב בלשון ארמי:
בתוספות פ"ק דכתובות דף
תוס' כתובות ד: ד"ה עד.
של רשעים הוא אומר $ אין שלום אמר ה'
ד' וע"ש בפרק מי שמתו בדף
ד. עד שיהא חצי לוג. תוס'
5
דדבר שיש בו רוח חיים אין עושין כו'
אם
יט: (ו) בא"ד ברוב ארונות
ברכות יט: ד"ה מדלגין.
לרשעים ועל נשמתן הוא אומר ואת נפש
❖
4
ובההיא דמדלגין היינו ע"ג ארונות
שלהם חלל טפח:
ה. ואפי' הכי. תוס' ברכות
אויביך יקלענה בתוך כף הקלע תניא ר' אליעזר אומר נשמתן של צדיקים
יט: ד"ה מדלגין. ו. עליו,
שלא היה שם לא גולל ולא דופק
כדאמרי' בפ' בהמה
גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים ושל
ומחמת המת לא היינו מיטמאים
המקשה (חולין עב.)
גליון הש"ס
דרביעית דם הבא מב'
כדמפרש התם שהיה ברוב ארונות (ו)
רשעים זוממות והולכות [ומלאך אחד עומד בסוף העולם ומלאך אחר עומד
ג)
ד)
גמ' על גופן של רשעים
מתים טמא, ומפקינן לי'
חלל טפח ומרבי נמי שפיר גולל ודופק
בסוף העולם ומקלעין נשמתן זה לזה] שנא' ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף
הוא אומר אין שלום אמר
מעל כל נפשות מת לא
אלהי כצ"ל: שם כל מי
יבא. תוס' ברכות יט: ד"ה
מעל פני השדה והא דקאמר דופק
הקלע א"ל רבה לר"נ של בינונים מאי א"ל איכא שכיבנא לא אמרי לכו האי
ה)
(א)
שיש לו קנאה בלבו. עי'
מדלגין. ז. דכל דבר המקבל
דופקים פעמים שמניחים הגולל ע"ג
ב"ב דף יז ע"א תוס' ד"ה
טומאה אינו חוצץ בפני
מילתא הכי אמר שמואל אלו ואלו לדומה נמסרין הללו יש להן מנוח הללו אין שבעה:
❖
שתי אבנים ועוד מניחין לראש הגולל
הטומאה, א"כ מטמא
להן מנוח אמר (ליה) רב מרי עתידים צדיקים דהוו עפרא דכתיב וישוב העפר
באהל. תוס' ברכות יט: ד"ה
2
❖
אבן אחת ולסופו אבן אחרת ולא
מדלגין.
על הארץ כשהיה הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן ו) נחר בהו רב
תקשה לר' יהושע דאמר בפרק קמא
רבינו חננאל
אחאי בר יאשיה אתו ואמרו ליה לרב נחמן נחר בן גברא אתא ואמר ליה מאן
דכתובות (דף ד: ושם) מאימתי חל
גשייה שם ידו עליו מלשון
רב נסים גאון
ניהו מר אמר ליה אנא אחאי בר יאשיה א"ל ולאו אמר רב מרי עתידי צדיקי
אבילות משיסתם הגולל במקום שאין
נגששה.
אלו ואלו נמסרין לדומה
גולל מתי חל די"ל מכי אהדרי אפייהו
דהוו עפרא א"ל ומני מרי דלא ידענא ליה א"ל והא קרא כתיב וישוב העפר
הללו יש להן מנוח והללו
מקברא כדאמר במו"ק (ד' כב.) בהנהו
אין להן מנוח. בפרק כל
על הארץ כשהיה אמר ליה דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב 6ורקב
ישראל יש להם חלק
דלא אזלי בתר שכבא מנו מכי
עצמות קנאה $כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבים כל שאין לו קנאה
[סנהדרין דף צד] גרסינן א"ר
אהדרי אפייהו ויש דוחין ראיה של
יוחנן אותו מלאך שהוא
בלבו אין עצמותיו מרקיבים גששיה חזייה דאית ביה מששא אמר ליה ליקום
ר"ת דמאי דמייתי ראיה מדמדלגין
ממונה על הרוחות דומה
מר לגוויה דביתא אמר ליה גלית אדעתך דאפילו נביאי לא קרית דכתיב
שמו, וכבר הזכרנו אותו
היינו אף על פי שהגולל מטמא באהל
בברכות.
וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם א"ל והכתיב כי עפר אתה ואל
סליק שואל אדם
מ"מ יכולין היינו לדלג ולטמא עצמנו
ז)
7
8
עפר תשוב א"ל ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים א"ל ההוא צדוקי
בגולל דהא תניא ל) כל טומאה שאין
הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר
לר' אבהו אמריתו נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד אובא טמיא
עליו וגולל ודופק אין הנזיר מגלח
היכא אסקיה לשמואל בנגידא א"ל התם בתוך שנים עשר חדש הוה דתניא
ח)
עלייהו כדתנן במסכת נזיר פרק
כל י"ב חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר י"ב חדש הגוף בטל
כ"ג (דף נד.) ואמר ר"ת דמשבשתא
ונשמתו
ההיא דמסכת שמחות דהא הש"ס
ערוך דרביעית דם אין הנזיר מגלח עליוד כדתנן התם בנזירה מ)וכהן מוזהרו ואם הברייתא בהש"ס הוה פריך עלה ומשבש לה כדאשכחינן
בכמה דוכתין דמשבש להו ואפילו הויא מתרצתא אכתי היאך מדלגין הלא מחמת המת היו מיטמאים והגולל ודופק לא היו חוצציןז ומה שהביא
ראיה מעירובין יש דוחין דאע"פ שאין רגילות לעשות כסוי ארון מבעלי חיים כמה דברים אשכחן דלא שכיחי ומיירי בהו הש"ס להראות
לנו הדין ודרוש וקבל שכר כדאמרי' בבהמה המקשה (חולין דף ע.) בלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו הדביק שני
רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו ואף על פי שזה לא יהיה לעולם ועוד מקשינן לפירוש ר"ת מדתני בהדיא בתוספתא דאהלות
בפרק אמר רבי יהודה שתי אבנים גדולות שעשאן גולל לקבר המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי שנייה
טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא ומה דרך שתצא שייך לפירוש ר"ת ובערוך פירש בענין אחר בערך גלל וכפירושו יתכן מה שבתוספתאנ):
ונשמתו