קנג:
מי שהחשיך פרק
עשרים וארבע
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
י א מיי' פ"ד מהלכות תבעי לך אליבא דרבנן. הכא משמע דהלכה כרבנן ובמסכת
לא תצא לחולין. והויא תרומה
לאסור לזרים ויחזור ויתרום הפקח
א) תרומות פ"א מ"א יבמות
קיג., ב) גיטין נג:, ג) [ע"ז
תרומות הלכה ב סמג
אחרת: שהוא ספק. אי דעת צלולתא היא אי לא ולר' יצחק ודאי
יבמות פרק חרש (דף קיג.) משמע דהלכה כר"א דסבירא ליה
עשין קלד טוש"ע י"ד סימן
ע. ועיין תוספ' עירובין צז:
לרב חייא בר אשי פ)(ומר) שמואל כוותיה. מ"ר: דחרש אתי
לקטן יהיב ליה דלאו בר מצות הוא ולא לחרש דספק חייב במצות
ד"ה רבי שמעון], ד) [תוספת'
שלא סעיף ל:
יא ב מיי' פ"כ מהלכות
פ"א], ה) [ע"ז טו.], ו) [צ"ל
לאיחלופי בגדול פקח. תימה א"כ
הוא: אליבא דרבנן. דאמרי
לעיל נמי אמאי קאמר שוטה
לאו דעתא צילתא היא ולענין מצות
רבה], ז) [מכות יג: לעיל
שבת הלכה ז סמג לאוין
הרי הוא כקטן: ותורם את שאינו
וקטן לשוטה הא אמרינן אתא
סט.], ח) סנהדרין סו. ע"ש,
סה טוש"ע א"ח סי' רסו
לאיחלופי בגדול פקח: בו ביום
ט) בסנהדרין הגי' כרת,
שלו. בלא רשות דכתיב (דברים יד)
סעיף ז:
לא תצא לחולין מפני
שהוא ספק כי תיבעי
יב ג מיי' שם הלכה ו
י) [לעיל סט. וש"נ],
תבואת זרעך וחרש שוטה וקטן
גדשו סאה כו' נותן לתוכה חרדל והיא
לך אליבא דרבנן דתנן חמשה לא יתרומו
כ) [שמות כה], ל) [תרומות
טוש"ע שם סעיף ב:
א) א
מחזקת. ה"נ כשגזרו י"ח דבר היתה
יג ד מיי' פי"ג שם הלכה
דכתיב אשר ידבנו לבו שיש לו לב
פ"א ה"א], מ) [במדבר יח],
כ)
ואם תרמו אין תרומתן תרומה אלו הן חרש
נ) [ב"מ עא:], ס) ס"א
יב:
להתנדב בהש"ס ירושלמי ל): אפילו
חסרה גזירה זו של נותן כיסו לנכרי
יד ה ו מיי' פי"ג מהל' שבת
מעשה, ע) סוטה כז:,
שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו ב) ונכרי
❖
ברשות. דשליחות מהיכא אתרבי פ) [צ"ל אמר],
עד שגזרו עליה ומלאו הסאה לגמרי
הלכה ט סמג לאוין סה
שתרם את של ישראל אפילו ברשותו אין
כמו שנתנו חרדל לתוכה: ר' יהושע
טוש"ע א"ח סי' רסו סעיף
מכן תרימו גם אתם מ) גם לרבות
יא:
תרומתו תרומה מאי לחרש יהיב ליה דקטן
אומר בו ביום מחקו סאה כו' נותן
שלוחכם ומה אתם בני ברית אף
טו ז מיי' פ"א שם הלכה א
תורה אור השלם
❖
אתי לכלל דעת או דילמא לקטן יהיב ליה
ב:
שלוחכם בני ברית נ): עוד אחרת
לתוכה אגוזים ורמונים והיא מקיאה.
1 כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר
היתה. תקנה לכיס להצילו: ואמאי
דחרש אתי לאחלופי בגדול פיקח איכא
כמו כן קודם שגזרו על נתינת כיס
וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר:
לא רצו לגלותה. להעלים דברי
לנכרי היו מותרין להוליכו פחות
משלי כה ב
מוסף רש"י
דאמרי לחרש יהיב ליה איכא דאמרי לקטן
2 וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיְיָ
תורה: כבוד אלהים הסתר דבר.
פחות מד' אמות מתוך כך אתי
יהיב ליה אין שם לא נכרי ולא חמור ולא
והתורם את שאינו שלו.
אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל
לאיתויי ד' אמות כעריבה שהיתה
מותר להסתיר דברי תורה לכבוד
ולא צוהו בעל הבית, דשליחות
מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ
חרש ולא שוטה ולא קטן מאי אמר רבי
נפקא לן מאתם גם אתם
עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ
שמים: וכבוד מלכים חקור דבר.
מקיאה עד שהסירו האגוזים והרמונים
לרבות שלוחכם, הלכך מה
יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים
וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
ואחר שהסירו האגוזים והרמונים
אין להסתיר לכבוד עושר אדם
אתם לדעתכם אף שלוחכם
שמות כ ט
לגלותה מאי עוד אחרת היתה מוליכו
לדעתכם (יבמות קיג.). ונכרי
3 הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
ג) ב
וחשיבותו אלא שב ותחקרהו: בו
שוב לא הקיאה יותר כך כשגזרו ליתן
שתרם. דבעינן מה אתם
וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה
פחות פחות מד' אמות אמאי לא רצו חכמים
ביום גדשו סאה. ביום שעלו לעליית
כיסו לנכרי אסרו נמי להוליך פחות
בני ברית אף שלוחכם בני
אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה
ברית (שם). מוליכו פחות
לגלותה משום כבוד אלהים הסתר דבר
פחות מד' אמות והשתא ר"א ורבי
חנניה בן חזקיה וגזרו י"ח דבר וזו
בִּשְׁגָגָה: וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר
1
פחות מארבע אמות.
תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח
יהושע שניהם לשבח ולא כפירוש
אחת מהן היתה כדאמרינן בפ"ק
וכבוד מלכים חקור דבר והכא מאי כבוד
ועומד לפוש וליכא עקירה
וּמִן הַגֵּר אֶת יְיָ הוּא מְגַדֵּף
מתחלת ארבע לסוף ארבע
הקונטרס דפירש דרבי יהושע דאמר
(לעיל דף יז:) נותן כיסו לנכרי בו ביום
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא
אלהים איכא דילמא אתי לאתויי ד' אמות
(ע"ז ע.). המחמר. מחמר
מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
❖
שלא עשו היטב שהרבו לגזור יותר
גזרו שלא יוליכנו פחות פחות מד"א
ברה"ר תניא ד) ר"א אומר בו ביום גדשו סאה
לא שייך למימר אלא בבהמה
במדבר טו כט-ל
מדאי דלא משמע הכי בירושלמי
אם יש שם נכרי. אותו יום הרבו
הטעונה משאוי (ע"ז טו.).
ר' יהושע אומר בו ביום מחקו סאה תניא
המחלל את השבת. דחשיב
בפ"ק דמכילתין דאמר התם אמר
סייג לתורה במדה גדושה ויפה מדדו
ליה תנא בנסקלין, כגון
משל דר"א למה הדבר דומה לקופה מלאה
רבינו חננאל (המשך)
להרבות גדר בישראל: מחקו סאה.
ליה ר"א אלו היתה חסרה ומלאה
שחיללו במלאכה גמורה,
קישואין ודילועין אדם נותן לתוכה חרדל
בדבר שחייבין על שגגתו
התירו העיקר המותר מן
יאות חבית שהיא מלאה אגוזים כל
במדה מחוקה מדדו בו ביום שהרבו
חטאת. כגון דבר שיש בו
התורה, שאילו באו להוסיף
והיא מחזקת משל דר' יהושע למה הדבר
מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא
לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד
מעשה ומלאכת מחשבת ולא
מדבריהן חוששין שמא
❖
המתעסק (סנהדרין סו.).
יפסדו גם דברי תורה שהן
דומה לעריבה מלאה דבש נותן לתוכה
מחזקת א"ל ר' יהושע אלו היתה
בגזירתם ומתוך כך עוברין על
העיקר, שיבוא אדם להרהר
מליאה וחסרוה יאות חבית שהיא
דברי תורה נמצאת מדתם מחוקה
רימונים ואגוזים והיא מקיאה אמר מר אין
ולומר כשם שזה אינו מן
התורה אלא מדרבנן, גם
מלאה שמן כל מה שאתה נותן לתוכה
מטפיפתה וטוב היה להם להיות
רב נסים גאון
עמו נכרי מניחו על החמור והלא מחמר
זולתי זה יש מן המצות
מים היא מפזרת השמן. מ"ר:
מדתם טפופה ולא תבא לידי מחק
פרק עשרים וארבעה
האחרות מדרבנן כמותן
ורחמנא אמר 2 לא תעשה כל מלאכה א"ר
מרוב גודשה: והיא מחזקת. את
ואדרבה נ"ל שהירו' קשה לו דלא שייך
מי שהחשיך תניא ר'
ובאו לגדור נמצאו פורצים.
אדא בר אהבה מניחו עליה כשהיא מהלכת
אליעזר אומר בו ביום
אמר מר [אין] עמו נכרי
החרדל שנופל החרדל בין הקישואין.
למימר גבי מים כמו שמפר"י גבי נותן
גדשו סאה ר' יהושע אומר
מניחו על החמור. ואקשינן
והא אי אפשר דלא קיימא להשתין מים
לתוכה אגוזים ורמונים: סוף סוף
אף כאן יפה תקנו והוסיפו דבר
בו ביום מחקו סאה. זה
עלה והלא מחמר הוא
ולהטיל גללים ואיכא עקירה והנחה ג כשהיא
היום הוא היום שנסמך בו
ורחמנא אמר לא תעשה כל
כי מטי לביתיה א"א דלא קאי וקא
המתקיים: והיא מקיאה. את הדבש
ר' אלעזר בן עזריה בישיבה,
מלאכה. ואוקימנא כדתנא
מהלכת מניחו עליה כשהיא עומדת נוטלו
שהיה בה ראשון. אף אלו ע"י גזירתם
מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד.
כמו שאמרו בברכות בפרק
כשהיא מהלכת מניחו
תפלת השחר [דף כח] תנא
עליה, כשהיא עומדת נוטלו
תימה כדשרינן להוליכו פחות פחות
גרמו לעבור דשמא לא יאמין את
הימנה אי הכי אפילו חברו נמי אמר רב פפא
עדיות בו ביום תיקנום, וכל
הימנה. אי הכי חבירו נמי
מד' אמות תקשי ליה נמי הכי:
הנכרי והם לא התירו להוליכו פחות
כל שבגופו חייב חטאת בחברו פטור אבל
בו ביום דאמרינן ההוא
שרי ולמה חמור ולא אמר
ד
יומא איתמר. וי"ח דבר
חבירו. ופירק רב פפא
פחות מארבע ואדם אינו מעמיד
ואמרי
אסור כל שחברו פטור אבל אסור בחמורו
שגזרו בו ביום, באותו
כל שבגופו חייב חטאת
עצמו על ממונו ואתי לאיתויי ד'
היום נאמרו, אחת מהן מי
בחבירו פטור אבל אסור,
מותר לכתחלה א"ר אדא בר אהבה ה היתה חבילתו מונחת לו על כתיפו רץ
אמות: והלא מחמר. מנהיג חמור
שהחשיך בדרך הסב מא
פי' כל מלאכה שהעושה
תחתיה עד שמגיע לביתו דוקא רץ אבל קלי קלי לא מאי טעמא כיון
[לפי מה] שדחו ביציאות
חייב חטאת כגון טעינת
טעונה קרוי מחמר: ורחמנא אמר
השבת [דף יז], ולפיכך
משוי ד' אמות ברה"ר,
דלית ליה היכירא אתי למיעבד עקירה והנחה סוף סוף כי מטא לביתיה
לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך.
אמר בכאן בו ביום גדשו
אם יטעון חבירו פטור
סאה, נתכוונו בדבר זה
אבל אסור, ואם יטעון
אי אפשר דלא קאי פורתא וקמעייל מרשות הרבים לרה"י דזריק ליה
ואיזוהי סתם מלאכה העשויה על ידי
ו
למה שהוסיפו מן הגזירות
בהמתו מותר לכתחלה
כלאחר יד אמר רמי בר חמא המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב
שניהם זו היא שהיא טעונה והוא
שהזכירום. תחומין ואליבא
ובלבד שלא תהא עקירה
ה)
דר' עקיבא. עיקר דברי ר'
והנחה. וזה שאמר רב אדא
מחמר: מניחו עליה כשהיא מהלכת.
חטאת במזיד חייב סקילה מאי טעמא אמר ו) רבא דאמר קרא לא תעשה
בר אהבה היתה חבילה
עקיבא במסכת סוטה [פרק
לאחר שנעקרה ללכת דלאו עקירה
מונחת על כתיפו רץ
כלים דף כז], וכבר פירשנו
כל מלאכה אתה ובהמתך בהמתו דומיא דידיה מה הוא בשוגג חייב חטאת
דבר זה במה שעבר. הבערה
תחתיה עד שמגיע לביתו,
היא כדאמר בפ"ק (לעיל דף ג.) גבי
במזיד חייב סקילה אף בהמתו נמי בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה
ואליבא דרבי יוסי, גרסי
מדדייקינן למימריה דווקא
הטעינו חברו אוכלין ומשקין וכיון
רץ, ומפרקינן לטעמיה
לה בפרק כלל גדול [דף ע]
אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה
3
ש"מ הילכתא כוותיה, ותו
דאדם לא מיחייב בה חטאת כי האי
הבערה ללאו יצאת דברי
❖
בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה ז) הוקשה כל התורה כולה לע"ז
דליכא מאן דפליג עליה.
רבי יוסי.
גוונא כאן מותר דהכא נמי מלאכה
ופירושא דזריק לה כלאחר
מה ע"ז דעביד מעשה בגופיה ה"נ עד דעביד מעשה בגופיה ועוד
כתיב והא לאו מלאכה היא: וקאתי
יד, לאו שמכניסה ומפרקה
אלא מהלך בריצה וכשמגיע
רבינו חננאל
תנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו
למיעבד עקירה והנחה. כשחוזרת
ח)
ז
לפתחו מחזיר אחוריו כלפי
ונעקרת ללכת אחר הטלת מים או
סקילה מכלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה
[איבעיא להו לרבנן ולא
פתח החצר ופניו לחוץ
ט)
איפשיט בהדיא לאיזה מהן
וזורק החבילה מעל כתיפו
גללים: נוטלו הימנה. ולאחר
ומאי ניהו לאו דמחמר לא תחומין ואליבא דר"ע והבערה אליבא דר' יוסי
י)
יתן כיסו, כי] יש מהן
בחצר דרך הפתח ע"י ריצה
שתחזור ותעקור רגל יניחנו: אי הכי
שאומר לחרש יש מהן
בלא עמידה, וזה פירוש
רב
שאומר לקטן, ואם עשה
דזריק לה כלאחר יד שזרקה
אפילו על חברו. יכול לעשות כן כיון
כאחד מהן עשה. ואם
שלא כדרך מפרק ומכנס
דלאו איסורא דאורייתא היא גבי כיס שרי: כל שבגופו חייב חטאת. כי עביד ליה איהו כוליה כגון מעביר ד' אמות ברה"ר אפי' עקרו מן הארץ
חבילות. אמר רמי בר
אין עמו נכרי ולא חמור
חמא המחמר אחד בהמתו
ולא חרש ולא שוטה ולא
דרך הליכתו חייב דהא איכא עקירת חפץ בידים ולא בעינן עמידה אלא בטעון ועומד מבעוד יום או כשהטעינו חבירו דלא עקר ליה להאי חפץ
בשבת בשוגג חייב חטאת,
קטן, א"ר יצחק יש שם
אבל הכא הא עקר ליה הלכך כי עביד ליה חבריה הוי ליה שנים שעשאוה [לעיל ג.] ואסור מדרבנן ולא שריוה גבי כיס: מונחת לו על כתיפו. מבעו"י
במזיד חייב סקילה. פי'
דרך להתיר לו להביאו
וקדש עליו היום: רץ תחתיה. וכל כמה דלא עמד לפוש אין כאן עקירה לאיסור: קלי קלי. מעט מעט כלומר בנחת: למיעבד עקירה והנחה.
המחמר, המנהיג בהמתו
במקום הראוי לשמירה
ועליה משוי חייב, ודמי
והוא הבאתו פחות פחות
כלומר דזימנין דקאי ולאו אדעתיה אבל רץ היכרא איכא: כלאחר יד. שלא כדרך זריקה כגון מכתיפיו ולאחוריו: בשוגג. במלאכה
המנהיג בהמה טעונה
מד' אמות, ולא רצו חכמים
שהוא עושה לבדו: אף בהמתו. אף מלאכה שעושה על ידי בהמתו דהיינו מחמר אחר חמור טעונה: חדא דכתיב תורה אחת יהיה לכם וגו'
משאוי כנושא משאוי על
לגלותה. ואמרי' אמאי לא
כתיפו, מדכתיב לא תעשה
רצו חכמים לגלותה, ואמרו
עד דעביד מעשה בגופיה. כדכתיב לעושה בשגגה והכא לא קא עביד ס) מלאכה אלא דבור בעלמא שמנהיג בקול הרי דבשוגג אינו חייב
כל מלאכה אתה ובהמתך,
גזירה דלמא אתו לאתויי
קרבן: ועוד. דקאמרת נמי במזיד חייב סקילה קשיא דתנן בסנהדרין (דף נג.) גבי נסקלים המחלל את השבת נסקל אם חללו בדבר שחייבים
ד' אמות ברה"ר. תניא ר'
הקיש בהמתו לו. והשיב
אליעזר אומר בו ביום
רבא ב' תשובות בדבר, חדא
על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה: מכלל דאיכא. חילול דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה: ואליבא דר"ע. דאמרע) דאורייתא
גדשו סאה, פי' בו ביום
דכתיב תורה אחת יהיה לכם
נינהו והוי מחלל ומיהו אין חייבין לא על שגגתו חטאת כו': אליבא דר' יוסי. דאמר בפרק כלל גדול (לעיל דף ע.) הבערה ללאו יצאת:
שהושיבו את רבי אלעזר בן
לעושה בשגגה והנפש אשר
עזריה בראש גדשו סאה,
תעשה ביד רמה, הוקשה
רב
מידת הסאה ששת קבין
כל התורה לע"ז וכו' דעביד
והיא מחוקה, הוסיפו רבותינו כמה דברים מדבריהם כגון הגדישה שהיא יתירה על העיקר. והדברים שהוסיפו מהן להיתר
מעשה בגופה, ופשוטה היא. ומפורשת נמי בפרק כלל גדול. ועוד תנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל
ומהן לאיסור והכל להיות העיקר שמור ומוזהר, והוא כגון זה ששנינו נותן כיסו התירו לו לתתו לנכרי שלא יביאהו
זדונו סקילה, מאי לאו מכלל דאיכא מידי דאין חייבין לא על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה ומאי נינהו מחמר. ופריק ליה
בעצמו ויחלל את השבת, זה וכיוצא בו. ולאיסור, כל גזירות שגזרו מקצת מן (היתר) המותר לעשות גדר לנשאר שהוא
דלמא בתחומין ואליבא דרבי עקיבא דסבר תחומין דאורייתא, ועיקרו בסוטה פרק כשם שהמים בודקין אותו, וחייב לאו כדכתיב
אסור מן התורה. ורבי יהושע אומר בו ביום מחקו
סאה, פי' העמידו כל דבר על עיקרו לא פחתו ולא הוסיפו, אלא
אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. והבערה אליבא דר' יוסי דתניא הבערה ללאו יצאת דברי ר' יוסי, ר' נתן אומר לחלק יצאת.