קנד: מי שהחשיך פרק
עשרים וארבע
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
מבטל כלי
מהיכנו. פירשנו למעלה בפרק כירה (דף מג.):
ואפי' למ"ד דלוקין. במסכת מכות (דף יג:) הכא
אפי' לאו ליכא דאי
יז א ב ג מיי' פכ"א מהלכות
א) [עמ"ש תוס' לעיל מג: ד"ה
שתים
כבר], ב) [ע' תוס' שם. ד"ה
שבת הלכה י סמג לאוין סה
בידי אדם ואחת באילן. בסוכה בפ"ב (דף כב:
לאזהורי אמלאכה שעל ידו וע"י בהמתו אתא כגון מחמר ליכתוב
ע)
טבל], ג) [פסחים טו: כ: נה:
טוש"ע א"ח סי' רסו סעיף ט:
לא תעשה כל מלאכה ובהמתך מאי אתה משמע אתה לבדך ובהמתך
ושם) תנן העושה סוכתו בראש האילן יש לפרש בשני ענינים העושה
יח ד ה מיי' שם טוש"ע שם
ביצה לו. ב"ק קיז. ב"מ לח:],
ד) [עי' רש"י ב"מ לח. ד"ה
וסימן שה סעיף יח:
לבדה: בהמתו. במלאכה הנעשית ע"י בהמתו לא מיחייב לאו גמור
סוכתו בראש האילן כגון שהסכך של סוכה על גבי האילן והאילן סומך
יט ו מיי' פ"ד מהלכות סוכה
הדביש ובפרש"י סנהדרין קא.
ללקות עליו: טעונה כלי זכוכית.
אותה שאין יכול לעלות על אותו סכך
ד"ה מדביש], ה) [לעיל מג.
הלכה ו טוש"ע א"ח סי'
❖
וש"נ], ו) [ב"מ לב:], ז) [פי'
אלא אם כן ישתמש באילן שרגילין היו
שאין ניטלין בידו להניחן לארץ:
תרכח סעיף ג:
ואפי' למ"ד לוקין ליכתוב רחמנא לא תעשה
1
שקים ערוך ועי' בערך חבר פי'
והאנן תנן נוטל את הכלים הניטלין.
לתת כליהן על הסכך א"נ יש לפרש
כל מלאכה ובהמתך אתה למה לי הוא ניהו
באריכות], ח) סוכה כב:,
שהתקרה סמוכה באילן שבנאה
וכלי זכוכית ניטלין הן ולמה לי מתיר
ט) [עירובין לג.], י) [תוספתא
רב נסים גאון
דמיחייב בהמתו לא מיחייב: הגיע לחצר
סוכה פ"א], כ) [ברייתא סוכה
את החבלים: דאומני. מקיז דם
בגובה ותחתיה על האילן דהשתא כל
כט.], ל) [שם כו:], מ) [סוכה
החיצונה: אמר א) רב הונא היתה בהמתו
ואפילו למאן דאמר לוקין.
שעה שהוא מהלך בסוכה משתמש
שאין ראויין בשבת לכלום לפי
מח.], נ) [צ"ל לר' מאיר] ויש
כלומר שר' ישמעאל סבר כי
טעונה
כלי זכוכית מביא כרים וכסתות
באילן: בחיבור גוולקי. שני
גורסין לרשב"א רש"ל, ס) ס"א
לאו שניתן לאזהרת [מיתת]
שמאוסים: והא (ד) מבטל כלי. כרים
שהגזע צדדים והקנים הנתונים
ב"ד לוקין עליו, ור"ע סבר
ומניח תחתיה ומתיר החבלים והשקין
שקין אחד בימין החמור ואחד
וכסתות כשמניחן תחת דבר שאין
בנקבים צדדי צדדים וגי' שלפנינו
לאו שניתן לאזהרת [מיתת]
עיקר רש"ל, ע) שייך אחר ד"ה
נופלים
והאנן תנן נוטל את הכלים הניטלין
ב"ד אין לוקין עליו.
משמאלו ובראש כל אחד מן השקין
ניטל מבטלן מהיכנן דשוב לא יטלם
❖
בחיבור,
והא קא מבטל כלי מהיכנו.
משם ודמי לסותר: בשליפי זוטרי.
בשבת כי קאמר רב הונא בקרני דאומנא
רצועה אחת וקושרין אותן שתי
א
כבר פירשנו בפרק מפנין
הרצועות יחד ועכשיו מונח הקשר
משואות קטנים ששומט הכר מתחתיהם
שעיקרו בפרק כירה, ופירשנו
דלא חזיא ליה והא קא מבטל כלי מהיכנו
כי החלוקה בצער בעלי חיים
תורה אור השלם
כנגד גבו של החמור והשקין מכבידין
ונופלין על הכר השני וכן עד שמגיען
בשליפי זוטרי מיתיבי היתה בהמתו טעונה
דאורייתא או דרבנן תמצא
ב
❖
לארץ: עששיות. של זכוכית מש"ש
לכאן ולכאן ואי
אפשר להתיר
1 וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיְיָ
בפרק אלו מציאות.
טבל ועששיות מתיר את החבלים והשקין
ב)
אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל
הקשר אם לא
יגביהו השקין
בלע"ז ואע"פ שהעששיות משתברין.
נופלין ואע"פ שמשתברין התם בכולסא
מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ
מעט ונסמכין שתי השקין בכריסו
אלמא אסור להניח כרים וכסתות
רבינו חננאל
עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ
❖
דיקא נמי דקתני דומיא דטבל מה טבל דלא
אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: שמות כ ט
תחתיהן: בכולסא. חתיכות רחבות
של החמור והוו
להו כצדדים:
ואפילו למאן דאמר לוקין
חזי ליה אף הכא נמי לא חזי ליה ומאי
של זכוכית שאינם כלים ועושין מהן
למטה
א"כ ליכתוב קרא לא תעשה
כל מלאכה ובהמתך, אתה
אע"פ שמשתברין מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו קמ"ל תניא ר"ש בן
הגהות הב"ח
חלונות וכיון דליכא פסידא בשבירתן
ג
ג)
למה לי, אלא לומר לך
וסופן להחתך בחתיכות קטנות לא
יוחי אומר היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה מניח ראשו תחתיה
(א) גמ' ומנא תימרא דתנן מתיר
ד
כל מלאכה [הוא] ניהו דכי
החבלים: (ב) שם
שרו להביא כרים ולהניח תחתיהן:
עביד מיחייב, בבהמתו לא
ומסלקו לצד אחר והוא נופל מאליו חמורו של רבן גמליאל היתה טעונה
דקמשתמיש באילן: (ג) שם
מיחייב. והלכתא כר' יוחנן
[טבל לא חזי ליה. דמוקצה הוא
זה הכלל כל שאילו ינטל
דבש ולא רצה לפורקה עד מוצאי שבת למוצאי שבת מתה והאנן תנן
דהא דרמי ליתא, דרבא אהדר
האילן: (ד) רש"י ד"ה והא קא
ואפילו לכהנים לא חזי]: ומאי אף
עליה ופריך לטעמיה, ואע"ג
❖
נוטל כלים הניטלין כשהדביש הדביש למאי חזי לכתיתא דגמלי ויתיר
ד)
מבטל כלי מהיכנו כרים:
דפריק לנפשיה, לא שבקינן
על פי שמשתברין. הא ליכא פסידא:
דברי רבא וסמכינן אשנוייה.
חבלים ויפלו שקין מיצטרו זיקי ויביא כרים וכסתות ויניח תחתיהן מטנפי
מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו.
הגיע לחצר החיצונה נוטל
וקמבטל כלי מהיכנו והאיכא צער בעלי חיים קסבר צער בעלי חיים
הכלים וכו'. אמר רב הונא
לעזי רש"י
ה)
ה
ו)
ויביא כרים ויניח תחתיהם דהא ודאי
היתה בהמתו טעונה כלי
דרבנן אביי אשכחיה ליה לרבה דקא משפשף ליה לבריה אגבא דחמרא
אי אפשר בלא הפסד מועט שניצוצות
זכוכית מביא כרים וכסתות
מש"ש [משי"ש]. ערימות.
ומתיר (הכלים) [החבלים]
רדויישדוד"א
א"ל קא משתמש מר בבעלי חיים א"ל צדדין הן וצדדין לא גזרו בהו
ניתזין בשבירתן שאינם ראוין לכלום:
והשקין נופלים. ואקשינן
[רידוישידור"א]. שפשוף,
שליף. משוי של תבואה של טבל:
רבנן מנא תימרא דתנן מתיר (א) חבלים והשקין נופלין מאי לאו בחבר
עלה והתנן נוטל את הכלים
פצע.
עשקנ"ס [טשקי"ש]. תיק.
והא אנן תנן כו'. ודבש ניטל בשבת
הניטלין בשבת וכלי זכוכית
גוולקי דהוו להו צדדין וצדדין לא גזרו בהו רבנן לא בחבר אגלווקי דלא
ז)
צינגל"א. חבק (רצועת-בטן
ניטלין בשבת ולמה אינו נוטלן
❖
ואמאי לא רצה לפורקה: כשהדביש.
בפני עצמן. ופריק רב הונא
לסוס וכיו"ב).
הוו צדדין אי נמי בלכתא איתיביה ח) שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה
החמיץ: למאי חזי. ואמאי אייתי רבן
מי סברת הא דאמרי היתה
ואין עולין לה ביו"ט מאי לאו דחק ביה באילן דהוו להו צדדין וצדדין
[בהמתו] טעונה כלי זכוכית
ט)
גמליאל: לכתיתא דגמלי. לכתית של
בכוסות ואשישות קאמינא
מוסף רש"י
אסורין לא דכפייה לאילן ואנח סיכוך עילויה דקמשמש באילן א"ה אימא
(ב)
גמלים רדויישדוד"א: ויתיר החבלים
דשרי לטלטלן בשבת, בקרני
והא קא מבטל כלי מהיכנו.
סיפא שלש בידי אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביו"ט ואי דכפייה
(דאוני) [דאומנא] קאמינא
ויפלו שקים. דהכי תנן במתניתין
שהיה מוכן מתחילה לטלטלו
שמוצצין בהן הדם שאסור
לאילן אמאי עולין לה ביו"ט ואלא מאי צדדין אסורין סוף סוף אמאי עולין
בדבר שאינו ניטל. ומשני מצטרו זיקי
ועכשיו עושהו מוקצה (לעיל
לטלטלן. (ולמה אסור לטלטלן
מג.) דדומה לסותר בנין (לעיל
והא קיי"ל דדבר שמלאכתו
נבקעים הנודות בנפילתן לארץ:
לה בי"ט אלא התם בגואזא פרסכנא דאילן גופיה דופן בעלמא הוא דשוויה
. כשהדביש. התקלקל
לאיסור אפילו לצורך [גופו
קכח:)
מטנפי. בדבר הנשפך עליהם וקא
דיקא נמי דקתני זה הכלל כל (ג) אילו שינטל האילן ויכולה לעמוד עולין לה ביו"ט
ונעשה צלול מחמת חמימות
ו]מקומו שרי). תוב אקשינן
ו
(סנהדרין קא.) או: יצא טעם
עליה הא אמרת מביא כרים
מבטל כלי מהיכנו דשוב אין ראויין
ש"מ לימא כתנאי אין עולין לה ביו"ט רשב"א אומר משום ר"מ עולין לה ביו"ט
י)
דובשנו והחמיץ, אשמלי"ר
וכסתות ומניח תחת משאוי
לבו ביום לכלום: והא איכא צער
בלע"ז, כמו (איוב לא) ובכל
הבהמה כדי שיפלו כלי זכוכית
מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ס צדדין אסורין ומר סבר מותרין אמר אביי לא
בעלי חיים. וליתי דאורייתא ולידחי
תבואתי תשרש, תעקר שרשיה,
הללו על דבר רך שלא
דכ"ע צדדין אסורין והכא בצדי צדדין קמיפלגי מ"ס צדי צדדין אסורין ומ"ס
וכמו (קהלת יב) עד לא ירתק
ישברו, והלא אסור להשתמש
דרבנן ביטול כלי מהיכנו: קסבר.
חבל הכסף, יפתחו רתוקות
באותן הכרים והכסתות כל
צדי צדדין מותרין רבא אמר מאן דאסר בצדדין אסר נמי בצדי צדדין מאן
ר"ג צער בעלי חיים דרבנן ופלוגתא
עבותיה (ב"מ לח.). לכתות
זמן שאילו כלי זכוכית עליהן
דגמלי. לכתישה שעל הגמל
ואינו יכול לישן בהם והנה
דשרי בצדי צדדין שרי נמי בצדדין
איתיביה רב משרשיא לרבא נעץ
היא באלו מציאות (ב"מ לב:): דמשפשף
שגבו כתוש ומסוקב מחמת
מבטל כלי מהיכנו. ופריק רב
לבריה אגבא דחמרא.
יתד
בשבת
משאוי איישר"א בלע"ז (שם).
אשי בשליפי זוטרי, פי' שמנער
שתים בידי אדם ואחת
את הכר או את הכסת מעט
לשעשע התינוק: קא משתמש מר
באילן. הואיל ואם ינטל האילן
והן נופלות כי הא דתנן מעות
בבעלי חיים. ותנן (ביצה דף לו.) לא רוכבין על גבי בהמה וה"ה לכל תשמיש: צדדין. שאינו מרכיבו עליו אלא משפשפו על צדי
נופל קרקעית הסוכה, שאינו יכול
שעל הכר מנער את הכר והן
לעמוד בסמיכת שתים שבארץ,
נופלות. ואקשינן עליה היתה
גבו ואין זה דרך תשמישו ורבנן לא גזרו בה: מאי לאו בחבר גוולקי. דהוו להו צדדין. גוואלקי עשקנ"ס חבר גוואלקי שתים מחוברות
אין עולין לה ביו"ט, דמשתמש
בהמתו טעונה טבל ועששיות,
❖
יחד ברצועות ומרכיבין על החמור זו מכאן וזו מכאן וצריך לסלקן יחד וליקרב אצל החמור ומשפשף עצמו ונשען גופו בצדי החמור:
באילן (סוכה כג.).
מתיר החבלים והשקין נופלים
בחבר אגלווקי. שתים שאין מחוברות יחד אלא על ידי טבעת מתכת שבראש הרצועה ובו מסמר קטן כעין שעושין לחבק שקורין
ואע"פ שמשתברין. ופריק רב
הונא אילו העששיות אינם
צינגל"א שאינו צריך אלא למשוך מעט והמסמר יוצא והן מתנתקות זו מזו: אי נמי בלכתא. כעין שעושין לדרדור יין שיש בהן טבעות
כלי זכוכית עשויין אלא
רבינו חננאל (המשך)
של חבל לכל אחד ואחד ומכניס טבעת בטבעת ונוטל עץ כפוף קטן ומכניסו בפנימי ושוב אינו יוצא מחברו וכשבא לסלקו מושך העץ
כולסא, פי' חתיכות גדולות
אשכחיה לרבה דקא משפשף
כדכתיב ברזל עשות, ורוצה
אליו והן מתנתקין זה מזה ונופלין: שתים בידי אדם ואחת באילן. גבי סוכה תנן שכשירה בג' דפנות ואם עשה שתים כהלכתן
לבריה אגבה דחמרא. פי'
להכניסם לבור לעשות מהן
והשלישי עשה באילן כשירה. דפנות לא איכפת לן אם מחוברות הם וה"ה אם כולן נקבעות באילן. והא דנקט שתים בידי אדם
שפשוף, כדאמרינן ואם
כלי זכוכית. והילכתא כרב
מבערב ישפשף, כלומר יוליך
הונא דאע"ג דאיתותב הא
רבותא אשמועינן דאפילו הכי אין עולין לה לאכול ולישן באותה סוכה בי"ט מפני שסככה קשור בדופניה ונשען עליה והוא משתמש
ויביא ידו על גופו שיוסר
שני לה, ושנוייא שינויין אינון
על סככה ונותן כליו ונמצא משתמש באילן. כל כניסה דסוכה נקיט בלשון עלייה במסכת סוכה לפי שרובן עושין סוכותיהן בראש גגן
מעליו טינוף הקרי. כן (רבא)
דהא מתרץ לה מאן דמותבה.
[רבה] היה מעלה ומוריד בנו
ואמרינן דיקא נמי דקתני
דבכמה דוכתין תנן בה הכי כ) אין מטריחין אותו לעלות ל) אמר להם העלום לסוכה מ) אבל מוריד הוא את הכלים וכן הרבה: מאי לאו
דומיא דטבל מה טבל דלא
כעין שפשוף ע"ג החמור מן
דחק ביה באילן. ואותיב ביה קנים של דפנות בנקבים שנקב הרבה בגופו של אילן וסיכך שוב על אותן דפנות ומ"מ אין כאן
הצד, לא על שדרו של חמור
חזו ליה, פירוש אלא אחר
שיתקנן, אף האי נמי לא חזי
כדרך רכיבה אלא היה מושיבו
תשמיש אלא בצדי אילן: דכפייה לאילן. לענפיו העליונים הטה לצד אילן אחר וכן של זה לזה וקשרן אלו עם אלו ומהן נעשה הדופן:
ליה. והא דתניא רבי שמעון
ע"ג החמור והתינוק מיגנדר
אמאי עולין לה בי"ט. הרי הסכך נשען עליו והוא משתמש בו: ה"ג אלא מאי צדדין אסורין סוף סוף אמאי עולין לה בי"ט אלא
בן יוחי אומר היתה בהמתו
ונחית ואביו מחזיק בו ומחזירו
התם בגווזא פרסכנא שאילן גופיה דופן בעלמא שווייה. גווזא פרסכנא אילן שענפים הרבה יוצאין מצדדין ומתפשטין לכאן ולכאן
שלא יפול לארץ. א"ל אביי
טעונה שליף של תבואה
משתמש מר בבעלי חיים,
מכניס ראשו תחתיו ומסלקו
ושוינהו דופן בעלמא לסוכה ולא סמך הסכך עליהן. ולהכי נקט גווזא פרסכנא ולא שבקיה כדקא ס"ד בדכפייה ולישני כגון דלא
כלומר המשתמש בב"ח עובר
לצד אחר, הילכתא כוותיה
סמך הסכך עליה משום דכיון דדופן רביעי הוא שאינו צריך לסוכה דהא בג' כשירה והסכך נמי לא סמך עליה לא טרח למעבד לו
שאינו מפרק אלא מכבידו
משום הא דתנן ולא רוכבין על
לצד אחר ונופל מעצמו. ובאנו
גבי בהמה. השיבו רבה אינו
דופן להכי אוקמא בגווזא פרסכנא וממילא הוא בלא טרחא: מאי לאו בהא קמיפלגי כו'. וכגון דחק באילן ומותיב קנים
להקשות ממשנתנו אדרבן
[על] שדרו של חמור אלא
בצדדין וסיכך עליהן דהוה ליה משתמש בצדדין כשמשתמשין על ידי סככה דאי לא בהא פליגי במאי מוקמא פלוגתייהו דהא
גמליאל שהיתה חמורו טעונה
בצידי החמור אני משפשף,
דבש ולא רצה לפרק חמורו,
(ויגדלן) [וצדדין] לא גזרו בהו
כולי עלמא סברי אסור להשתמש באילן: אמר אביי. א"נ בהכי פליגי ליכא למימר דסבירא ליה (לת"ק) נ) צדדין מותרין דהני
והא אנן תנן נוטל את הכלים
רבנן, מדתנן מתיר החבלים
לאו צדדין נינהו אלא צדי צדדים ס) שהקנים הנתונים בנקבים
צדדין והסיכוך הנתון על גבן צדי צדדים ובצדי צדדים פליגי:
הניטלין בשבת, וזה הדבש
והשקין נופלין, מאי לאו בחבר
הוא ראוי לאכילה היה לו
גואלקי ולא גזרו בהו רבנן.
יתד
לנוטלו. ומפרקינן דבש זה
פרוש חבר גואלקי, כשטוענין
הדביש, פי' הופסד כדמפרש בפרק המפקיד. ותוב אקשינן עליה היה לו להתיר החבלים ומעצמו יפלו השקין. ופרקינן חייש דילמא
הבהמה מביאין שק וטוענין אותו מצד אחד ושק האחר מצד השני, ומביא חבל וקושרן ומחברן ומשרבבן בצידי הבהמה,
כשיפלו השקין בקרקע מצטרו זיקי, ופירושו מתבקעין הנודות שהדבש בהן, כדכתיב וילכו ויצטיירו. ותוב אקשינן עליה היה לו
וכשמבקשין לפרק משאו מגביה השקין לרפרף קשר החבל להיות נוח להתיר, ומתיר ומניח השקין והן יורדין מצידי הבהמה
להביא כרים וכסתות ויניח תחתיהן ויפלו השקין בהן ולא יתבקעו דהכי שרי למעבד כרב הונא. ופרקינן אם יפלו זיקי אילין על
ויורדין לארץ. נמצא מגביה ומוריד השקין בצידי החמור כאשר אני מגביה ע"ג החמור, והוא יורד בדרך שיפשוף. אמר ליה
הכסתות נמצא מבטל כלי מהיכנו, ואם תאמר ינערם ויטול הכסתות כמו שאמרנו למעלה, אע"פ שינערם אינן ראויין להשתמש בהן
אביי אינו אומר מתיר החבלים בחבר גואלקי אלא באבר גואלקי כדתנן כיצד מאברין את הערים ומפרשינן ליה מלשון אבר כן מוסיף
היום דקא מיטנפי. עוד אקשינן עליה ולמה הניח חמורו טעונה, הא איכא צער בעלי חיים, ופריק רשב"ג צער בעלי חיים דרבנן. אביי
כמין אבר בגואלקי, והוא למעלה כדאמרינן בפרק לא יחפור [ב"ב כד:] באברוורי הוו יתבי. פי' אברוורי, למעלה מן המשאוי