מי שהחשיך פרק
עשרים וארבע
שבת
קנו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי יוסי בר יהודה
היא. ט) (דאי רבי לא מהני ליה שינוי דמנתינת
מים מיחייב אפילו במידי דלאו בר
גיבול כדאמרינן
גבי מורסן אבל לרבי
לא א ב ג ד מיי' שם הלכה
א) ברכות לח., ב) [צ"ל נשא
ועמ"ש תוספו' לעיל כג: ד"ה
לג סמג שם טוש"ע א"ח
יוסי בר יהודה) דאמר עד שיגבל הכא גובלין כלאחר יד כדמפרש ואזיל והנ"מ הוא דקא משני: שבוחשין. בתרווד דהיינו גובלין:
❖
דבי], ג) [עי' תוספות חולין ד.
סימן שכא סעיף יד:
ושותים זיתום המצרי. דבלאו רפואה נמי משקה הוא דתנן כל המשקין שותה אדם לרפואה (לעיל דף קט:): בעבה. אין גובלין ברכה
ד"ה מכניס וכו' דגרסי רב
מנשה], ד) רש"ל מ"ז, ה) [פי'
בוחשין שאין זו לישה: בחול נותן החומץ כו'. כלומר כן דרכו בחול: לגבלא דבי נשיה. שומר בהמות אביו ומגבל מאכלן: דקא
זכרן ערוך], ו) סוכה כט.,
מוסף תוספות
מורסן ע"י שינוי: בטש ביה.
גביל.
ז) [שם], ח) [נדרים לב.],
מהו
ט) רש"ל מ"ז, י) בס"א:
דהא לכולי עלמא אבל לא גובלין
א. 'נוטלים מלפני בהמה זו
רבי יוסי בר' יהודה היא והנ"מ הוא דמשני
לפרק. פירש בקונטרס לפרק
א
גלחים, כ) [רש"ל], ל) [משלי
לתת לפני בהמה אחרת
תנן: גובלין. מורסן ע"י שינוי
מלפני בהמה זו וליתן לפני
היכי משני א"ר חסדא על יד על יד ושוין
ו], מ) [רש"ל מח"ז], נ) ר"מ
בשבת', ותניא בברייתא
ב
א)
❖
כדמפרש ואזיל והוא דקא משני:
מוחק זה,
'נוטלים מבהמה שפיה
אחרת וכן פירש בערוך בערך פרק
שבוחשין את השתית בשבת ושותים זיתום
יפה ונותנים לפני בהמה
ולא מספין. לתורי אין מאמירין
וקשה לר"י דהיינו מתניתין גבי בהמה
המצרי והאמרת אין גובלין ל"ק הא ג בעבה
שפיה רע'. ריטב"א.
אותן: ודלא לקיט בלישניה. עגל
(לעיל דף קמ:) ונראה לר"י לפרק
ב. וא"ל מותר, וכדאמר רב
א
תורה אור השלם
ב ❖
הא ברכה והני מילי הוא דמשני היכי משני
יהודה מנערו לכלי. ר"ן.
קטן שעדיין לא לומד לאכול: והני
היינו להריק המים וגם המורסן
1 כֹּה אָמַר יְיָ אֶל דֶּרֶךְ
אמר רב יוסף בחול נותן את החומץ ואח"כ
מילי. דאמרן דמותר לגבל מורסן:
מכלי אל כלי שתגבל היטב ובערוך
הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת
נותן את השתית בשבת נותן את השתית
שתי וערב. פעם אחת מוליך המקל
רבינו חננאל
הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ
ד
פירש כמה לשונות:
הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה: ירמיהו י ב
אין מזל לישראל.
שתי ופעם אחת ערב: מנערו לכלי.
ואח"כ נותן את החומץ לוי בריה דרב הונא
והא דאמר רבא
2 וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה
ר' יוסי בר' יהודה היא,
והוא מתערב מאליו: אפינקסיה.
והוא דמשני. היכי משני
בר חייא אשכחיה לגבלא דבי ב) נשיה דקא
בשילהי מו"ק (דף כח. ושם)
וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה
אמר רב חסדא על יד על
וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל
לוחות קשורות זו עם זו כאותן של
בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא
גביל וספי ליה לתוריה בטש ביה $ אתא אבוה
יד, פי' מעט מעט. מדמתרץ
לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה
סוחרים : מהו לפרק. לתת מתוך
י)
רב חסדא אליבא דר' יוסי
יִהְיֶה זְַרעֶךָ: בראשית טו ה
מילתא אלא במזלא תליא מילתא
אשכחיה א"ל הכי אמר אבוה דאמך משמיה
3 וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא
בר' יהודה [ש"מ] דהילכתא
כלי שלפני בהמה זו ולתת לפני
מכל מקום על ידי זכות גדול משתנה
כוותיה, ונתברר שהלכה
דרב ומנו רבי ירמיה בר אבא גובלין ולא
נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי
חברתה: חדא קמי חדא. מילתא
אבל פעמים שאין המזל משתנה
כר' יוסי בר' יהודה שנותנין
יוֹרֵשׁ אֹתִי: בראשית טו ג
מספין ודלא לקיט בלישניה מהלקיטין ליה
4 וְהִנֵּה דְבַר יְיָ אֵלָיו לֵאמֹר
מים למורסן וגובלין את
באפי נפשה היא. חדא מדה שרגילין
כדאמר ביבמות פרק החולץ (דף
הקליא מעט מעט. ושוין
לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר
וה"מ הוא דמשני היכי משני אמר רב יימר
לתת לפני בהמה מותר לתת לפניה
נ. ושם) זכה מוסיפין לו לא זכה
שבוחשין את השתית
יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִיָרשֶׁךָ:
❖
בשבת. פי' השתית היא
בר שלמיא משמיה דאביי שתי וערב והא לא
בראשית טו ד
בשבת וכן תרתי קמי תרתי האוכלות
פוחתין לו נ) (דאין מזל לישראל):
שתיתא דאמור רבנן בכיצד
באבוס אחד: אבל תלתא קמי תרתי.
כלדאי מברכין [דף לח.], ודברי הכל
מערב שפיר אמר רב יהודה מנערו לכלי
הואיל ובחול לא יהיב להו כי האי הוי
מותר לבחוש בשבת והוא
הגהות הב"ח
כתיב אפינקסיה דזעירי אמרית קדם רבי ומנו רבי חייא מהו לגבל אמר
נתינת השתית שהוא הקליא
טרחא דלא צריך וכ"ש תרתי קמי
(א) גמ' מאן דבחמהיהא גבר.
אסור מהו לפרק אמר מותר אמר רב ג) [מנשיא] חד קמי חד תרי קמי
בכלי. ואחר [כך] יתן בו
חדא: אמרית קמיה רבי. רבי לוי
נ"ב תחלת סדר הליכתן שצ"ם
חומץ ויערבנו שתי וערב
תרי שפיר דמי תלתא קמי תרי אסור רב יוסף אמר קב ואפילו קביים עולא
חנכ"ל [וכאן נקט חנכ"ל
בתרווד או כיוצא בו כלי
משתעי דהוא אמר קדם רבי על
שצ"ם] לפי סדר סימני הימים
הניטל בשבת וינער אח"כ
אמר כור ואפילו כוריים כתיב אפינקסיה דלוי אמרית קדם רבי ומנו רבינו
הנך אינשי דגבלין שתיתא: מדר' יוסי
חל"ם כצנ"ש נקט חמה ברישא
את הכלי לכלי אחר, אבל
הקדוש על דהוו גבלין שתיתא בבבל והוה צוח רבי ומנו רבינו הקדוש
והדר נקט נוגה וכו' לפי סדר
לא יערבנו כדרך מריסה
בר יהודה. בר פלוגתיה דהוה שרי
[השעות והמזלות כשתתחיל
שמריץ התרווד סביבות כל
על דהוו גבלין שתיתא ולית דשמיע ליה ולית חילא בידיה למיסר מדרבי
לעיל אף בעבה ועל ידי שינוי והיו
ממזל חמה שהוא משמש
הכלי שבתוכו השתית אלא
בתחלת יום א' נמצא סדר
שתי וערב בלבד. והני מילי
נוהגין כמותו: האי מאן דבחד
יוסי בר' יהודה כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי האי מאן דבחד בשבא
השעות] חנכ"ל שצ"ם וחוזר
דבחיש בה [נ"א: לה] רכה,
בשבא. הנולד באחד בשבת: יהא
יהי גבר ולא חדא ביה מאי [ולא חדא ביה] אילימא ולא חד לטיבו
חלילה כדאיתא ברש"י ס"פ
אבל לבוחשה עבה גיבול
מפנין וע"ש: (ב) רש"י ד"ה
גבר ולא חדא ביה. יהא אדם שלם
הוא ואסור. ואקשינן עלה
והאמר רב אשי אנא בחד בשבא הואי אלא לאו חדא לבישו והאמר
סביל וכו' זו שמתמעטה
היכי אמרת דשוין שבוחשין
❖
במדה אחת יהא ולא אחת בו ממדה
והולכת:
את השתית, ומי שרי והא
רב אשי אנא ודימי בר קקוזתא הוויין בחד בשבא אנא מלך והוא הוה ריש
אחרת ולקמן מפרש לה ואזיל: והוא
אמרת רישא אין גובלין
גנבי אלא אי כולי לטיבו אי כולי לבישו
(מאי טעמא דאיברו ביה אור
את הקליא, כלומר ת"ק,
ד)
ריש גנבי. דמאן דבחד בשבא יהא
(וי"א אסור) [רישא אוסר]
גליון הש"ס
וחושך) האי מאן דבתרי בשבא יהי גבר רגזן מ"ט משום דאיפליגו ביה
ראש כמו שהיום ראש למעשה בראשית.
גיבול הקליא, וקתני סיפא
גמרא אתא אבוה
מיא האי מאן דבתלתא בשבא יהי גבר עתיר וזנאי יהא מ"ט משום דאיברו
דשוין שבוחשין את הקליא
מיהו שמע מינה דנולדים בו צדיקים
אשכחיה. עי' לעיל דף כג
מכלל דאפילו [ת"ק] שרי.
ביה עשבים האי מאן דבארבעה בשבא יהי גבר חכים ונהיר מ"ט משום
ורשעים: דאיפליגו מיא. כך הוא
ע"ב תוס' ד"ה דבי נשא:
ה)
ומפרקינן ל"ק, הא דתני אין
רש"י ד"ה אכיל דלא דיליה
גובלין בעבה, וסיפא דקתני
יבדל מכל אדם: זנאי. נואף:
דאיתלו ביה מאורות האי מאן דבחמשה בשבא יהי גבר גומל חסדים מ"ט
כלבנה המסגת. עיין דבר
ושוין שבוחשין ברכה,
דאיברו ביה עשבים. דכתי' (בראשי' א)
משום דאיברו ביה דגים ועופות האי מאן דבמעלי שבתא יהי גבר חזרן
נחמד בזה בכתנות אור לבעל
והוא דמשני [נ"א: דמשנה]
❖
פמ"א בפ' בראשית:
ממעשה דחול שדרכו בחול
תדשא הארץ והוא דבר שפרה
אמר ר"נ בר יצחק חזרן במצות האי מאן דבשבתא יהי בשבתא ימות על
נותן [את] החומץ ואחר כך
ורבה מאד וממהר לגדל ולצמוח
[נותן] הקמח, ובשבת ישנה
דאחילו עלוהי יומא
רבא דשבתא אמר רבא בר רב שילא וקדישא רבא
דהוא ענין פריצות אשווי"א בלע"ז
יתן השתית ואחר כך יתן
לעזי רש"י
יתקרי אמר להו רבי
חנינא פוקו אמרו ליה לבר ליואי לא מזל יום גורם
החומץ. ואפילו נתינת מים
כ)[ל"א] דלא כתיב למינהו בעשבים
אשווי"א [אישויי"ר].
למורסן כעין גיבול בשינוי
❖
אלא מזל שעה גורם
האי מאן דבחמה יהי גבר זיותן יהי אכיל מדיליה
(א)
בצוויים (ועוד) שיוצאין בערבוביא
שרי כדאמרי משמיה דרב
לסטות.
ירמיה בר אבא גובלין ולא
ושתי מדיליה ורזוהי
גליין אם גניב לא מצלח האי מאן דבכוכב נוגה יהי
ויונקין זו מזו: ונהיר. זיותן:
מספין ודלא לקיט בלישניה
דאיתלו ביה מאורות.
גבר עתיר וזנאי יהי
מ"ט משום דאיתיליד ביה נורא האי מאן דבכוכב
וכתיב ל) ותורה
מלקיטין, והני מילי גיבול
מוסף רש"י
בשינוי והוא עירוב שתי
אור: דאיברו ביה דגים ועופות.
יהי גבר נהיר וחכים משום דספרא דחמה הוא האי מאן דבלבנה יהי גבר
שבוחשין. מגיסין בכף
וערב וניעור מכלי אל כלי
שאין טורחין לאוכלין אלא ניזונים
לערבו יפה במימיו (ברכות
אחר, אבל מירוס כעין טוחן
סביל מרעין בנאי וסתיר סתיר ובנאי אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה
. אל דרך הגוים אל
בריחיים של יד שמסבב
בחסדו של הקב"ה: חזרן. מחזר
לח.)
ורזוהי כסיין אם גנב מצלח האי מאן דבשבתאי יהי גבר מחשבתיה בטלין
תלמדו. לעשות כמעשיהם,
ומוליך ומביא אסור. אמרו
אחר מצות: חזרן במצות. שכן דרך
ומשתעשו רצונו מאותות
לו לרבי חנינא מהו לגבל,
ואית דאמרי כל דמחשבין עליה בטלין האי מאן דבצדק יהי גבר צדקן
השמים אל תחתו (סוכה כט.).
ע"ש לחזר אחר מצות שבת: וקדישא
אמר להו אסור. לפרק
צא מאיצטגנינות שלך.
אמר ר"נ בר יצחק וצדקן במצות האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא
מאי, ואמר [להן] מותר.
רבה יתקרי. שיהא פרוש וקדוש
שראית במזלות שאינך עתיד
(ולמה לא פירש מהו לפרק
א"ר אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא אמר רבה אנא במאדים הואי
דכתיב (שמות כ) ויקדשהו: אמר להו
להעמיד בן, אברם אין לו בן
ומהו חד קמי חדא ותרי
אבל אברהם יש לו בן, שרי
קמי תרתי כו', שראיתי
אמר אביי מר נמי עניש וקטיל איתמר רבי חנינא אומר מזל מחכים מזל
רבי חנינא. לתלמידים שקראו
לא תלד אבל שרה תלד, אני
בין הגאונים חילוקים
פנקסו של ר' יהושע: מזל שעה.
מעשיר ויש מזל לישראל רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל ואזדא רבי יוחנן
קורא לכם שם אחר וישתנה
בפירושם). והילכתא כעולא
המזל (בראשית טו ה).
דאמר אפילו כור אפילו
ז' מזלות הן המשמשין את השעות
לטעמיה דא"ר יוחנן מניין שאין מזל לישראל שנאמר כה אמר ה'
ו)
1
כוריים שרי, ואפילו
חנכ"ל שצ"ם חמה היינו חמה ממש
לשלשה ועוד, ובלבד
אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים
ע"י שינוי כאשר פירשנו
והוא אחד מן המזלות וכן לבנה והשאר
מהמה הם יחתו ולא ישראל ואף רב סבר אין מזל לישראל דאמר רב
למעלה, ושאר השמועה
ז)
הוויין כוכבים: זיותן. כשמש המאיר:
פשוטה היא.
יהודה אמר רב מניין שאין מזל לישראל שנאמר ח) 2 ויוצא אותו החוצה אמר
אכיל מדיליה. כשמש שאינו מסיג
אברהם לפני הקב"ה רבש"ע 3בן ביתי יורש אותי אמר לו לאו 4כי אם אשר
גבול רעהו למשול בלילה: ורזוהי
יצא ממעיך אמר לפניו רבש"ע נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד
גליין. אין לו רשות לכסות סודו
בן אמר ליה צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל מאי דעתיך
ונסתרותיו אלא כשמש הזה שהוא
פומבי לכל: דתלי ביה נורא. אש
דקאי
תלוי באותו מזל. יצר של תשמיש בוער
כתנור: מזל כוכב. הוא סופר של מזל חמה לכתוב דרך הילוכו ותקופותיו ומצוי אצלו תמיד: סביל מרעין. כלבנה זו (ב) שמתנוונה והולכת: בנאי
וסתיר. כלבנה זו שגדילה ומתמעטת: אכיל לא דיליה. $ כלבנה המסגת גבול החמה למשול אף ביום: ורזוהי כסיין. כלבנה שאינה
מאירה: דבשבתאי. מזל כוכב ששמו שבתאי: בטלין. כמו לא ישבותו (בראשית ח): צדקן במצות. צדקה לעניים דקרי ליה מצוה מ)(בכל)
לשון אגדה: גנבא. ליסטים ההורג נפשות: אומנא. מקיז דם: עניש. בני אדם העוברין על דבריו: מזל מחכים. לפי המזל היא החכמה
כדאמר דבחמה נהיר וחכים: ויש מזל לישראל. שאין תפלה וצדקה משנה את
המזל: אין מזל לישראל. דעל ידי תפלה וזכות
משתנה מזלו לטובה: איצטגנינות.
חכמת המזלות: צא מאיצטגנינותך. היינו דכתיב ויוצא
אותו החוצה
חוץ מאיצטגנינותו:
דקאי