מי שהחשיך פרק עשרים וארבע
שבת
קנז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין משקין ושוחטין את המדבריות. הוה מצי למימר דהני
אין מבקעין עצים מן הקורות. סואר של הקורות המוקצות
לו א מיי' פ"ב מהלכות
א
א) ביצה ב: לא., ב) [שם
כט:], ג) [פי' עצי ארזים
יו"ט הלכה יב סמג
וסדורות לבנין: ולא מן קורה. הישנה שנשברה היום ומהשתא
כגרוגרות וצמוקין דמיין כדאמר בפרק כירה (לעיל דף מה:):
ב
וברושים ערוך], ד) [ביצה מ.
לאוין עה טוש"ע א"ח סימן
לבר
ממוקצה מחמת איסור. וכגון איסור דדחייה בידים
להסקה קיימא ואפ"ה אסור הואיל ובין השמשות לא איתכן להכי:
לעיל מה:], ה) [לעיל קמג.
תקא סעיף א:
לז ב ג מיי' שם הלכה יא
ביצה ב.], ו) [לעיל מד.],
מתחילין. להסיק בערימת התבן. קא
כגון נר שהדליקו באותו שבת כדפירשתי בפ"ק בסופו ק):
סלקא דעתך בתיבנא סריא
ז) [ביצה ל.], ח) [לעיל קכג:
והלכתא מעת לעת. לא גרס
וסמג שם טוש"ע א"ח
דסתמיה להסקה: אבל לא בעצים
עירובין לה.], ט) לעיל מו:
סי' תקיח סעיף ז:
א)אאין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה
לח ד מיי' שם הלכה יז סמג
נדרים עז., י) לעיל קכו:,
שבמוקצה. שהניחם ברחבה שאחורי
בפירוש ר"ח דבנדרים
שנשברה ביו"ט רבי יוחנן ההוא כרבי יוסי
כ) [נדרים עז. ע"ש],
שם טוש"ע א"ח סימן
משמע דלית הלכתא הכי דאמר
ביתו והקצם לימות הסתיו. מוקצה
ל) נדרים עו:, מ) [נדרים עו:
תצז סעיף ב:
בר יהודה מתני לה תא שמע מתחילין
לט ה מיי' שם הלכה ב
ב) ב
בפרק נערה המאורסה (נדרים דף
רחבה שאחורי בתים שהקצה אחורי
עז.], נ) שם עז., ס) גי' רש"ל,
ע) [רש"ל], פ) [רש"ל],
וסמג שם טוש"ע א"ח
בערימת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה
ביתו להכניס שם דבר לאוצר:
עו:) אין הלכה כאותו הזוג. מ"ר:
צ) [שבת זו נמי רש"ל],
סי' תצח סעיף ג:
הלקטי
קטנה. מפרש בקונטרס
בארזי ואשוחי. ארז זכר וארז נקבה
התם בארזי ואשוחי דמוקצה מחמת חסרון
[לט] [ה] [טוש"ע א"ח
ק) [צ"ל פרק כירה (מו. ד"ה
ג)ג
❖
אין). מהרש"ל],
סימן שיז סעיף א]
שעומדין לבנין: משקין. אורחא
שביל קטן היתה בין
כיס אפילו רבי שמעון מודה ת"ש אין
ד) ד
מ ו מיי' פכ"ד מהלכות
דמילתא נקט משום סירכא דמשכא
שני בתים והגיגית סדוקה מונחת
שבת הלכה ו ופי"ג
משקין ה ושוחטין את המדבריות אבל משקין
מהלכות נדרים הלכה ח
שתהא נוחה להפשיט: מדבריות.
על גבן והמת מוטל בהלקטי תחת
הגהות הב"ח
ושוחטין את הבייתות ר' יוחנן סתמא אחרינא
וסמג לאוין סה טוש"ע א"ח
הגיגית נגד הסדק וקשרו המקידה
שרועות באפר תמיד ולנות בתוך
(א)
(א) רש"י ד"ה מדבריות וכו'
סימן שמא סעיף א וטוש"ע
אשכח ב"ש אומרים מגביהין מעל השלחן
ה)
התחום: סתמא אחרינא. בית הלל
י"ד סימן רלד סעיף כד:
תמיד הס"ד ואח"כ מה"ד
לידע אם יש בסדק פותח טפח ולהאי
מא ז מיי' פכ"ד מהל'
בייתות שרועות חוץ
עצמות וקליפין וב"ה אומרים מסלק את
חשיב כסתמא: כל הכלים ניטלין.
פירושא קשה לר"י דאפי' אין בסדק
לתחום ובאות ולנות בתוך
שבת הלכה ו וסמג
הטבלה כולה ומנערה וא"ר נחמן אנו אין לנו
פותח טפח כיון שהמת נגדו לא
ואפי' מלאכתן לאיסור ורבי שמעון
התחום: (ב) ד"ה ואת
שם ומיי' פ"ו מהלכות
המטלית לידע אם יש בה
שבועות הלכה ו סמג לאוין
אלא ב"ש כרבי יהודה וב"ה כר"ש פליגי בה
היא: חוץ מן המסר הגדול. מגירה
חשבינן לה כמאהיל על המת כיון שאין
שלש על שלש: (ג) ד"ה
סה רסח טוש"ע שם
[זה] דרך מאהיל כדמוכח במסכת
שהיא לאומנין לקוץ בה עצים
ג (ה)
רב אחא ורבינא חד אמר בכל השבת כולה
וטוש"ע י"ד סי' רכח
בטפיח פך של חרש (וחבירו
וכו' בשבת) תא"מ ונ"ב הג"ה
סעיף ג:
ומוקצה מחמת חסרון כיס הוא שלא
אהלות (פ"י מ"ה) ומייתי לה בסוף
הלכה כר"ש לבר ממוקצה מחמת מיאוס
מב ח מיי' פי"ב מהל'
היא: (ד) ד"ה לצורך השבת
ישתברו חריצים שהוא עשוי כסכין
פרק קמא דסוכה (דף יח. ושם) אין
וכו' שלא לצורך הס"ד ואח"כ
נדרים הלכה טו סמג
ומאי ניהו ו) נר ישן וחד אמר במוקצה מחמת
מה"ד והאנן תנן במס'
לאוין רמב טוש"ע י"ד סימן
מלא פגימות: ויתד של מחרישה.
בארובה פותח טפח והמת בבית מה
מיאוס נמי הלכה כר"ש לבר ממוקצה מחמת
נדרים הס"ד: (ה) תוס'
רלד סעיף כא:
החופר את הקרקע. קולטר"א בלע"ז:
שבבית כנגד ארובה טהור המת
מג ט מיי' פכ"ד מהל' שבת
ד"ה הלקטי וכו' שאין דרך
איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בה באותה
מתני' מפירין. בעל לאשתו:
מאהיל בכך כדמוכח:
הלכה ו ופ"ו מהלכות
כנגד ארובה מה שבבית טהור וכיון
❖
סליק מסכת שבת בס"ד
שבועות הלכה ו סמג לאוין
שבת אבל ז) מוקצה מחמת חסרון כיס אפילו
ונשאלין. לחכם: שהן לצורך השבת.
שהמת היה נגד הסדק מה היה להם
סה ולאוין רמב טוש"ע א"ח
ר"ש מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת
כגון שנדר שלא לאכול [היום]:
לקשור המקידה ועוד פירש שלפני
סימן שמא סעיף א וטוש"ע
ע)
ד
ח)
❖
י"ד סימן רכח סעיף ג:
לעזי רש"י
ופוקקין את המאור. כרבנן דאמרי
מות המת פקקו המאור בטפיח ולא
חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה:
מתני' מפירין נדרים בשבת ונשאלין
(לעיל דף קכה:) פוקקין פקק
הבין רבי לפירושו הלא אותו מת לא
קולטר"א. קנקן של
ט)
מחרשה (היתד הפולחת את
מוסף תוספות
החלון: ומודדין את המקוה. במדה
היה מת שלם שהרי לא ידעו אם
❖
לנדרים שהן לצורך השבת ופוקקין את
הקרקע).
שיהא שם עמוק שלש אמות מים
למעלה הימנו היה פותח טפח והמת
א. (ד)מדבריות. רמב"ן.
המאור ומודדין את המטלית ומודדין את
ב. דמודי בהו ר"ש. רמב"ן.
ורוחב אמה על אמה: ואת המטלית.
היה כולו תחת הסדק אלא ודאי כזית
המקוה ומעשה בימי אביו של רבי צדוק
ג. [ו]הבית טהור. תוס'
מוסף רש"י
שתהא שלש על שלש אצבעות כגון
מן המת היה וא"כ לא היה לו לומר
(ב)
הרא"ש. ד. לבדוק אם יש
ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את
אין מבקעין עצים. ביו"ט
שם פותח טפח. תוס'
אם היתה טמאה ונגעה בטהרות:
לפני מות המת אלא לפני שבא
מן הקורות. הסדורות זו על
הרא"ש. ה. ומגעת מהתל.
המאור בטפיח [ה ] וקשרו את המקידה
בטפיח. פך של חרס. (ג) וחבירו בפי"ז
כזית מן המת לשם ומיהו יתכן
גב זו בקרקע ועומדות לבנין
תוס' הרא"ש (ועי' מהרש"א).
בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם
(ביצה ב:). ולא מן הקורה
(דף קכה:) זמורה שהיא קשורה
לומר שהמת היה כולו מוטל תחת
ו. ונתבטלה מתורת כלי.
שנשברה ביו"ט. ואע"פ
תוס' הרא"ש. ז. והיה הסדק
בטפיח ממלאין בה בשבת: מקידה.
הגיגית שלא כנגד הסדק והגיגית
לאו י) ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין
שעומדת מעכשיו להיסק,
גבוה יותר מקומת אדם
וקושרין בשבת: גמ' איבעיא להו הפרה
כלי חרס: לידע אם יש בגיגית פותח
היתה סדוקה באמצע מראשה לסופה
הואיל ובין השמשות לאו להכי
ופישוט זרועותיו, ועלו
כ)
ו
קיימא כיון דאתקצאי לבין
אל הגג. תוס' הרא"ש.
טפח. בגמרא מפרש לה: וקושרין.
ואילו היה באותו סדק על פני כולו
בין לצורך ובין שלא לצורך ז ושאלה לצורך
השמשות אתקצאי לכולי יומא
ח. שרחבה טפח בגמי
פותח טפח לא היתה טומאה עוברת
קשר שאינו של קיימא אפילו לכתחילה:
(שם). מתחילין בערימת
ושלשלוה והעמידוה כנגד
אין שלא לצורך לא ומשום הכי קפלגינהו
התבן. ואע"פ שלא זמנה
סדק הגיגית. תוס' הרא"ש.
ומודדין. להתלמד על דבר הוראה:
דלא חשיב כאהל אחד אבל אין בו
מבעוד יום ולא היה רגיל
ט. ומביאה הטומאה מבית
מהדדי או דילמא הפרה נמי לצורך אין
גמ' איבעיא להו הפרה. דמתניתין
פותח טפח כאלו אין כאן סדק
להסיק ממנה, והשתא משמע
לבית. א"נ קשרו המקידה
שלא לצורך לא והא דקא פליג להו מהדדי
דלית ליה מוקצה (ביצה ל.).
בגמי בראש קנה לשער
בין לצורך פ)[בין שלא לצורך] השבת
וחשיב כאהל אחד ומביא את הטומאה
אבל לא בעצים
אם יש בו פותח טפח.
❖
משום דהפרה אין צריך ב"ד ושאלה צריכה
דגבי הפרה ביום שמעו כתיב (במדבר ל)
לבית וקושיא ראשונה מכל מקום
שבמוקצה. רחבה שאחורי
תוס' הרא"ש.
הבתים קרויה מוקצה, על שם
ואם לא מיפר האידנא שוב אינו
במקומה עומדת ונראה כפירוש
ב"ד ת"ש דתני זוטי דבי רב פפא מפירין
שהוא מוקצה לאחור ואין
מיפר: ושאלה לצורך אין שלא לצורך
ר"ח דמפרש דהלקטי היינו תל
נדרים בשבת לצורך השבת לצורך השבת
נכנסים ויוצאים בה תדיר ושם
רב נסים גאון
לא. דיכול לישאל למחר ומשום הכי
המתלקט ואותה הלקטי היתה בין
נותנים עצים וכל דבר שאין
אין שלא לצורך השבת לא לישנא אחרינא
דעתו ליטול עד זמן מרובה
מפירין נדרים בשבת. אמרו
מפליג להו מהדדי ולא קתני מפירין
שני בתים והמת היה בבית אחד
(שם). אין משקין
איבעיא להו לצורך אתרוייהו קתני ושלא
בתוספתא [פי"ח]
מפני מה
ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת דלא
ואותה הגיגית היתה למעלה מן
ושוחטין. דרך להשקות
נדרי שבת מפירין אותן
לצורך לא אלמא הפרת נדרים מעת לעת ה
בהמה לפני שחיטה שתהא
בשבת, שאם חשיכה ולא
קאי לצורך אלא אשאלה: בית דין.
התל עד לתקרה ואותה הגיגית לא
.
נוחה להפשיט (לעיל מה:)
הפר אינו יכול להפר. ורבי
או דילמא כי קתני לצורך אשאלה הוא
חכם: הכי גרסי' ל"א איבעיא להו
היתה טמאה שהרי בטלה שם ואם
ו
המדבריות. הברייתות (שם)
יוסי בר' יהודה ורבי אלעזר
דקתני אבל הפרת נדרים אפילו שלא לצורך
משום מוקצה (ביצה מ.).
ברבי שמעון שאמרו הפרת
(במסכת נדרים דף עז.) לצורך
לא היתה סדוקה לא היה הבית
מגביהין מעל השלחן.
נדרים מעת לעת אין הלכה
אלמא הפרת נדרים כל היום תא שמע דתני
אתרוייהו קאי. אהפרה ואשאלה
אחר טמא אלא הגיגית היתה סדוקה
בידים (לעיל קמג.). עצמות.
כמותם כדגרסינן בנדרים
שאינן ראויין לאכילה (ביצה
אבל הפרה שלא לצורך לא אלמא
מצדה והשתא אתי שפיר דקתני
בפרק נערה המאורסה [דף
רב זוטי דבי רב פפי מפירין נדרים בשבת
ב.) קשין שאינן ראויין לכלב
עו] אלא אמר רבי שמעון בן
הפרת נדרים מעת לעת וזה ששמע
סדוקה לפי שהיא מצדה אבל לפירוש
לצורך השבת לצורך השבת אין שלא לצורך
(לעיל קמג.). וקליפין. של
פזי אין הלכה כאותו הזוג.
בשבת יכול להפר משתחשך בתוך מעת
הקונטרס לא אתי שפיר דכיון דפירש
אגוזים (שם) ולא חיישינן
לוי סבר למיעבד עובדא כי
השבת לא אלמא הפרת נדרים מעת לעת
למוקצה (ביצה שם) דלית ליה
האי זוגא, אמר ליה רב הכי
לעת של שמיעה הלכך שלא לצורך
שהסדק למעלה מן הגיגית היה לו
לר"ש מוקצה (לעיל שם)
.
אמר רב ביבי אין הלכה
א"ר אשי והאנן ל) תנן חהפרת נדרים כל היום
לא שרינן בשבת: כל היום. עד
לומר פתוחה ולא סדוקה אבל לפר"ח
ובה"א. אין מטלטלין אותן
כאותו הזוג. ואע"פ שהתירו
ויש בדבר להקל ולהחמיר כיצד נדרה לילי
בידים שמוקצה הן (ביצה שם).
הפרת נדרים בשבת ביארו
שתחשך ותו לא ואפילו שמע סמוך
אתי שפיר שהסדק היה מן הצד וקשרו
ז
מסלק את הטבלא. שיש
בדבר זה תנאי, והוא
שבת מיפר לילי שבת ויום השבת עד
לחשיכה הלכך אפי' שלא לצורך שאם
את המקידה לידע אם יש פותח טפח
צ)
ח
ט
תורת כלי עליה אבל לא יטלטל
שאמרו לא יאמר אדם
הקליפין בידים כר' יהודה
שתחשך נדרה עם חשכה מיפר עד שלא
לאשתו מופר ליכי כדרך
לא יפר עכשיו לא יפר עוד: לצורך
ויש לנו לומר שאותו חור היה עשוי
(לעיל שם). אנו אין לנו. אין
שאומר בחול אלא [אומר]
השבת. אלמא הפרת נדרים מעת לעת
לתשמיש דחור העשוי לתשמיש שיעורו
תחשך שאם לא הפר משחשכה אינו יכול
אנו סומכין על משנתינו כמות
לה [טלי ואכלי] טלי ושתי
שהיא שנויה, אלא מוחלפת
והנדר בטל מאליו. א"ר
בפותח טפח ואם היה פותח טפח
של שמיעה הלכך שלא לצורך (ד) לא מדלא
להפר תנאי היא דתניא הפרת נדרים כל
מ)
שיטתה וב"ש כר' יהודה כו'
יוחנן וצריך שיבטל בלבו.
שרי אלא לצורך: להקל ולהחמיר.
הבית אחר טמא ואם לאו טהור ומיהו
היום ר' יוסי בר יהודה ורבי אלעזר ברבי
(שם) כך שמעתי מרבותינו,
תניא בית שמאי אומרים
כלומר פעמים שיש שהות גדול
קשה לר"י לפירוש ר"ח דלא הוה ליה
דב"ש כר' יהודה ומחמרי
מבטל בלבו ובערב בחול
שמעון אמרו מעת לעת: ונשאלים לנדרים:
וב"ה כר"ש (ביצה שם). חוץ
מוציא בשפתיו, וב"ה
ופעמים שאינו אלא מעט: איבעיא
למימר על גבן אלא על גבה. מ"ר:
מן המסר הגדול. מגירה
אומרים אחד זה ואחד זה
נ) איבעיא להו כשלא היה לו פנאי או דלמא
להו. הא דקתני נשאלין לנדרים
באוונא
גדולה שעשויה לקצוץ קורות,
מבטל בלבו ואינו צריך
אפילו היה לו פנאי תא שמע דאזדקיקו ליה רבנן לרב זוטרא בריה
ויתד של מחרישה. הוא
להוציא בשפתיו. תמצאנו
שהן לצורך: כשלא היה לו פנאי.
כלי גדול העשוי כסכין שבו
עוד בפרק נערה המאורסה
❖
דרב זירא ושרו ליה נדריה ואף על גב דהוה ליה פנאי: שפקקו
לשאל מערב שבת קאמר או
ט
עושין חריץ של תלם המענה,
[דף עז].
קולטר"א בלע"ז, דהנך קפיד
את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי: אמר רב יהודה
פנאי: הילקטי
אפילו כשהיה לו
עלייהו ומייחד להם מקום
קטנה. שביל קטן בין שני בתים:
אמר רב הילקטי קטנה היתה בין שני בתים ס) [וטומאה היתה שם]
דלא חזו למלאכה אחרת (לעיל
רבינו חננאל
קכג.). מפירין נדרים
וגיגית
וגיגית
בשבת. בעל לאשתו ואב
אין מבקעים עצים מן
לבתו, לצורך השבת. כגון
הקורות ולא מן הקורה
שנדרה מאכילה ומתכשיטין (נדרים עז.). שפוקקין. את המאור בדבר שאינו קשור ותלוי, ומודדין. מקוה ומטלניות (לעיל קכז:). נדרה
שנשברה. ומפרקינן האי כר' יוסי בר' יהודה מתני לה רבי יוחנן ולית סתמא. ואמרינן תוב ת"ש מתחילין בערימת התבן אבל
בליל שבת. יכול להפר לה כל אותו ליל שבת ויום שבת, והוא הדין נמי כי נדרה במוצאי שבת שיפר כל אותו היום באחד בשבת, אלא
לא בעצים שבמוקצה. ומפרקינן התם בארזי ואשוחי דמוקצה מחמת חסרון כיס דאפילו ר' שמעון מודה. פי' ארזי ואשוחי,
הא דנקיט לילי שבת משום דאשמעינן במה שאמרו הפרת נדרים כל היום כלילי שבת ויומו שהלילה הולך אחר היום, כדכתיב ויהי ערב
עצי ארזים וברושים העשויין לקורות שאין דעתו של אדם עליהן להסיקן תחת תבשילו וגמר והקצה אותן. ואמרינן תוב
ויהי בוקר יום אחד, אבל לא ליום ולילה, שאם נדרה ביום ולא הפר לה שוב אינו יכול להפר לה משתחשך, שאין הפרת נדרים אלא אותו
אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין הבייתות, והנה סתמא כר' יהודה, ורבי יוחנן סביר ליה הילכתא
יום שנדרה ומשחשכה כבר נכנס יום אחר (נדרים עו:). כשלא היה להם פנאי. לישאל עליהן מבעוד יום הוא דקאמר דנשאלין עליהן
כסתם משנה קשיא הלכתא אהלכתא. ומפרקינן ר' יהודה סתמא אחרינא אשכח, בה"א מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין
בשבת, או דילמא אפילו היה לו פנאי. נמי נשאלין עליהן בשבת (שם עז.). הדרן עלך מי שהחשיך וסליקא לה מסכת שבת
בש"א מסלק את הטבלא כולה ומנערה, ואמר רב נחמן אנו אין לנו אלא ב"ש כר' יהודה וב"ה כר' שמעון. והילכתא
כר' שמעון וכדפסק ר' יוחנן. פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר בכולה שבת הלכתא כר' שמעון בר ממוקצה מחמת
מיאוס, וחד אמר במוקצה [מחמת] מיאוס נמי הילכתא כוותיה לבר ממוקצה מחמת איסורו כגון הנר שהדליקו בה באותה שבת וכיוצא בו, אבל מוקצה [מחמת] חסרון כיס אפילו ר"ש מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול