יח:
יציאות השבת פרק
ראשון שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מוגמר וגפרית מ"ט שרו. הא מנחי בכלים:
כגון דמנחי מוגמר
לה כב"ש אלא הש"ס הוא דקאמר הכי הא מני ב"ש היא אליבא דרב
קלו א מיי' פ"ג מהל' שבת
א
א) תוספתא שבת פ"ד,
ב) [עי' תוס' תענית ח. ד"ה
הלכה יב סמג לאוין סה
וגפרית בארעא. ולא בכלי: גיגית. שהשכר בתוכו ואי אפשר
יוסף דמוקי לה משום שביתת כלים אבל לרב אושעיא מצינן למימר
ב
ג
אם ראית], ג) [צ"ל והתנן],
טוש"ע או"ח סימן רנד סעיף
דמוקי לה כב"ה ואית ליה השמעת קול כרבה וכן פסק ר"ח דטעמא
לשופכו לארץ והשעורין נשורין כל השבת יותר מח' ימים והשבת
ד
ד) [לקמן יט:], ה) [לקמן כ.],
ח:
קלז ב מיי' שם טוש"ע שם
ו) [צ"ל והתנן], ז) פסחים
דריחים משום השמעת קול ואתי כב"ה ועוד דסוגיא דלקמן לא
בכלל וכן נר הדולק בשבת וכן קדרה שעל גבי כירה שאי אפשר שלא
ה
כא., ח) בס"א: ובמבשל,
סעיף ט:
תצטמק בשבת וכן שפוד המונח
מיתוקמא אלא כרבה כדפי' וקי"ל
קלח ג מיי' פ"ג שם הלכה
ט) בס"א: כן, י) שייך לעיל
ע"א ושם הגי' דלב"ש, כ) [עי'
כרב אושעיא דמאן תנא שביתת כלים
בתנור כדתנן (דף יט:) משלשלין
יד:
מוגמר וגפרית מ"ט
שרו ב"ש התם מנח
קלט ד מיי' שם הלכה יז
תוס' ב"מ ל: ד"ה אפקרה],
את הפסח ולא פליגי ב"ש: בדמפקר
בית שמאי היא ומותר להשאיל כלים
אארעא גיגית ונר וקדרה ושפוד מ"ט שרו
ל) [כדלקמן ריש פ' כירה],
סמג שם טוש"ע
להו. לכלים ושוב אינו מצווה על
לנכרי ואין לחוש במה שיעשה בו
מ) כדפריך לקמן כצ"ל ר"מ
או"ח סימן רנב סעיף א
ב"ש דמפקר להו אפקורי מאן תנא להא
❖
וסימן שיח סעיף יח:
ות"י,
שביתתן: עססיות ותורמסין. מיני
הנכרי מלאכה אבל בהמתו אסור
קמ ה מיי' שם הלכה ח
דת"ר א) א לא תמלא אשה קדרה עססיות
קטניות וצריכין בישול יותר: בכדי
להשאיל דשביתת בהמתו עליו
סמג שם טוש"ע או"ח
ותורמסין ותניח לתוך התנור ע"ש עם חשכה
דאורייתא: י) ולבית שמאי אף
סימן רנג סעיף א:
מוסף תוספות
שיעשו. כדי שלא יהנה ממלאכת
קמא ו ז מיי' שם הלכה
ואם נתנן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו
על גב דלא קעביד מעשה וכו'.
שבת: יחתה בגחלים. למהר בישולן:
יג וסמג שם טור
א. דהשתא דאמר רב
כיוצא בו לא ימלא נחתום חבית של מים
שו"ע או"ח סימן רנד סעיף
הושעיא דשביתת כלים
סליק בהו קוטרא. של עצים ומשחיר
השתא דטעמא דב"ש משום שביתת
ב
א:
דוקא ב"ש הוא דאסרי
ויניח לתוך התנור ע"ש עם חשכה ואם עשה
הבגדים ועשן העצים קשה להם וכן
כלים הנך ג' בבות קמייתא אין שורין
ו
קמב ח ט מיי' שם הל'
א"כ. תוס' הרא"ש.
בגפרית: לא מגלי. משטח פי תנור
טז טור שו"ע שם
דיו וסממנים ואונין ומצודות הוו
ב. [ל]ברייתא דלעיל. תוס'
כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו לימא
סעיף ב:
הרא"ש. ג. ב"ש היא, ולא
משום שביתת כלים שהמלאכה נעשית
וליכא למגזר שמא יחתה בגחלים:
ב"ש היא ולא ב"ה אפילו תימא ב"ה גזירה
קמג י מיי' פ"ו מהלכות
כדקא ס"ד מעיקרא דרב
לגזור. שמא יחתה בגחלים: עקורה.
בתוך הכלי ונמצא שהכלי עושה
שבת הלכה יט סמג
יוסף דאמר משום שביתת
שמא יחתה בגחלים א"ה מוגמר וגפרית נמי
שם טוש"ע או"ח סימן רמו
כלים אפילו לב"ה קאמר.
מעל האור: מגיס. מהפך בה
המלאכה אבל מוכרין לנכרי ועורות
סעיף ב:
תוס' הרא"ש. א"כ מוגמר
לגזור התם לא מחתי להו דאי מחתי סליק
ובמבושלח) הוי בישול: וטוחה. מכוסה
לעבדן וכלים לכובס לא הויז משום
קמד כ מיי' פ"ג מהל' חמץ
וגפרית מאי טעמא שרו.
בהו קוטרא וקשי להו אונין
של פשתן נמי
ומצה הלכה יא סמג
רשב"א. ד. אע"ג דבפירושא
שביתת כלים דבמה שהעורות
בכיסוי שלה וטוחה בטיט סביב
ח
לאוין עו טור שו"ע או"ח סי'
דמתניתין פליג עליה דר'
❖
ליגזור התם כיון דקשי להו זיקא לא מגלו
דכולי האי לא טרח ומידכר: והשתא
מתעבדין אין העור עושה המלאכה
ג
תמג סעיף א:
הושעיא מפרש טעמא
דב"ש משום שביתת כלים
ליה צמר ליורה לגזור אמר
שמואל ביורה
דאמר מר. דהנחת קדרה לא אסירא
אלא האדם המעבד עושה המלאכה
ורבה מפרש לה משום
אלא משום חתייה: האי קדרא
וכן בגד המתלבן האדם המלבנו
עקורה וניחוש שמא מגיס בה בעקורה
ד
דאי עביד לה בשבת
הגהות הב"ח
חייתא שפיר דמי. להשהותה לכתחלה
מיחייב חטאת. תוס'
עושה המלאכה אלא טעמא דאסרי
וטוחה והשתא דאמר מר גזירה שמא יחתה
(א) תוס' ד"ה התם וכו' את
הרא"ש. ה. וכן משמע
❖
בית שמאי משום דמיחלף בשלוחו
מבעוד יום בתנור והיא מתבשלת
הפסח בתנור אמרינן:
בגחלים ה האי ב) קדרה חייתא שרי לאנוחה
לכאורה דרבה ורב יוסף
ולהכי נמי מוגמר וגפרית דמוקי
כל הלילה דודאי חייתא לאו אדעתא
הלכה כרבה. תוס' הרא"ש.
ע"ש $ עם חשיכה בתנורא מ"ט כיון דלא חזי
וטעמא דרבה מסתבר טפי
בסמוך דמנחי אארעא אף על גב
למיכלה לאורתא אנחה התם ומשום
מטעמא דרב יוסף, דרבה
גליון הש"ס
לאורתא אסוחי מסח דעתיה מיניה ולא אתי
שהכלים העליונים מתגפרים ונצבעים
למחר לא אתי לחתויי שהרי יש לה
מוקי לה מפני שמשמעת
לחתויי גחלים ובשיל שפיר דמי בשיל ולא
גמ' האי קדיר' חיית' וכו'
את הקול ואפילו לב"ה
לא שייך שביתת כלים כדפרישי' שהכלי
שהות גדול ולא דמי לעססיות
עם חשיכה בתנור. עיין
אסור מדרבנן אע"ג דלית
בשיל אסיר ואי שדא ביה גרמא חייא שפיר
שאין המלאכה נעשית בו אין בהן
ותורמסין שאין כל הלילה והיום די
לקמן דף לח ע"א תוס'
להו שביתת כלים, ואילו
ד"ה שכח: תוס' ד"ה גזירה
לרב יוסף דלית ליה דרבה
להן: ובשיל שפיר דמי. מבושלת כל
דמי והשתא דאמר מר כל מידי דקשי ליה
משום שביתת כלים:
שאין דבר מפסיק. ק"ל הא
אתיא כתנאי ודלא
דמפקרא
להו אפקורי. אע"ג
צרכה שפיר דמי להניחה דלא בעי
זיקא לא מגלו ליה האי בשרא דגדיא ושריק
מ"מ תיקשי ליה מתני' דר"פ
כהלכתא. אור זרוע הל' ע"ש
כירה בחמין ותבשיל דקדירה
סי' ב. ו. וכל מידי דאי עביד
חיתוי: שדא ביה גרמא חייא. דלאו
דאמר בנדרים (דף
שפיר דמי דברחא ולא שריק אסור דגדיא
מפסיק ואף לפי הצד איבעיא
ליה בידים בשבת מיחייב,
דעתיה למיכליה לאורתא: גדיא.
מה.) דבעינן הפקר בפני ג'ט הכא
דשם דלהחזיר תנן הא מבואר
אסור שיעשה ממילא
ולא שריק דברחא ושריק רב אשי שרי ורב
קשי ליה זיקא: שריק. פי התנור
לא בעינן דמסתמא כ)מפקיר להוי ואין
שם דצ"ל חסורי מחסרא וכו'
בתוך כליו [א"כ]. תוס'
ירמיה מדיפתי אסיר ולרב אשי דשרי
ומה הן משהין כו' חמין
הרא"ש. ז. אסרי. תוס'
לסמוך על זה להשכיר סוס לנכרי
בטיט סביב כיסוי אינו מוכן לחתות:
ולא תבשיל דהטעם ע"כ
הרא"ש. ח. דלא שייכא
(והתניא) אין צולין בשר בצל וביצה אלא
ג)
ד)
ברחא. איל גדול לא קשיא ליה זיקא
ולהפקיר דהכא שאני משום דלא
משום חיתוי דאילו משום
שביתה אלא כשהמלאכה
בישול אף אם יסבור דיש
כדי שיצולו מבעוד יום התם דברחא ולא
נעשית בתוך הכלי שהכלי
אפשר בענין אחר ועוד שאין הדבר
ואתי לגלויי פי התנור ליטול כיסויו
בישול אחר בישול ומשום
עושה אותה דומיא דלמען
מפורסם : לא ימלא נחתום כו'.
שריק איכא דאמרי דגדיא בין שריק בין לא
לחתות: דגדיא ולא שריק. איכא
יא א)
שביתת כלי מה מהני בזה
ה)ו
ינוח שורך וחמורך. תוס'
גירוף וגם אמאי חמין מותר.
הרא"ש. ט. היינו מדרבנן
כדמסיק גזירה שמא יחתה יגאף ע"פ
חדא לאיסורא וחדא להיתרא:
שריק שפיר דמי דברחא נמי ושריק שפיר
וכיון דמצינו לב"ש דבקדירה
כדי שיתפרסם הדבר, אבל
בבשרא אגומרי. שאינו בתנור
שיש שהות הרבה להתחמם חיישינן
דמי כי פליגי דברחא ולא שריק דרב אשי
מפסיק חיישינן לחיתוי י"ל
מדאורייתא אפילו בינו
דגם ב"ה ס"ל הכי גם בהא
לבין עצמו הפקר [ולכן].
שמא יצטנן לפי שרגילים לחמם
דאפילו כיסוי ליכא ומוכן להפוך בו
יד
שרי ורב ירמיה מדיפתי אסיר ולרב אשי
ז
דפרכינן מוגמר וגפרית נמי
פסקי הרא"ש סימן ל"ג.
ולחתות: לא ישאילנו. שאלה דבר
על אש רפה ויהא צריך לחתות :
טו
ליגזר הא בלא"ה כיון דאינו
י. [ד]אנן סהדי דמפקר להו
דשרי ו)(והתניא) ח אין צולין בשר בצל וביצה
גזירה שמא יחתה. ואם תאמר
מפסיק כלי ניחוש לחיתוי כמו
החוזר בעין. הלואה בדבר הניתן
בלבו שלא יעשה איסור
❖
אלא כדי שיצולו מבעוד יום התם בבשרא
באין צולין בשר:
שביתת כלים. תוס' ב"מ ל:
ט
להוצאה: אלא כדי שיגיע. הנכרי
מעיקרא דלא ידע האי טעמא תקשי
יא. ושכירות דבהמה ידוע.
אגומרי אמר רבינא האי קרא חייא שפיר דמי
ליה מתני' דבשר בצל וביצה וחררה
לביתו מבעוד יום ואע"ג דבדידיה
תוס' הרא"ש. יב. דסתמא
טז
לא מפקר לה. הגהות
מוסף רש"י
כיון דקשי ליה זיקא כבשרא דגדיא דמי:
ויש לומר דהתם ידע שפיר דהוי
קטרח מחמירין ב"ש דמיחלף
מרדכי, בהגהות נוספות סוף
בשלוחו: בית הסמוך לחומה. של
ב"ש אומרים אין מוכרין: ת"ר ב"ש אומרים
טעמא משום שמא יחתה שאין דבר
יז
שיכלה קודם הפסח.
פרק ששה עשר. יג. וא"ת
קודם שיבא הפסח, דקסברי
כיון שלמוצאי שבת בעי
מפסיק $ בינו לגחליםיח:
עיר אחרת שהנכרי דר שם שהרי
י לא ימכור אדם חפצו לנכרי ולא ישאילנו
מצוה עליו לבערו מן העולם
לה מ"ש מקדרה חייתא
דילמא מגיס בה. והוי צובע :
❖
יכול להניחו שם: מפתח ביתו. של
יט
כ
ולא שיהא קיים (פסחים כא.).
דאמרי' לקמן דשרי כיון
ולא ילונו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע
ביורה עקור' וטוחה.
דלמחר בעי לה, וי"ל
ישראל: הן הן דברי כו' לא בא
לביתו וב"ה אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך
דהכא. ריטב"א. יד. סמוך
ר"ע. לחלוק על ב"ה אלא לחלוק על
ואין לחוש שמא יגלה ויגיס שאין דרך
לחשיכה במוצאי שבת.
תוס' ישנים
לחומה רבי עקיבא אומר כדי שיצא מפתח
פסקי הרא"ש סימן ל"ד.
להגיס כמו לחתות ועוד דשמא
תנא בן מחלוקתו שאמר אליבא דב"ה
א) ואם השכיר או השאיל
ביתו א"ר יוסי בר' יהודה הן הן דברי רבי
טו. בגחלים כדי שתהא
בשיל
ולא בשיל
מיהדק טפי:
לבית הסמוך לחומה ובא ר"ע לומר
בהמתו לנכרי ועיכבה נכרי
חמה למוצאי שבת
עקיבא הן הן דברי בית הלל לא בא רבי
אסור. צ"ל דלא הוי כמאכל בן
לא אמרו ב"ה כן אלא כו' :
אצלו בשבת היה צריך
לאלתר. ריטב"א, וכן בפסקי
ט)
כא
❖
להפקיר בפני שלשה יב :
הרא"ש סימן ל"ד. טז. ופת.
עקיבא אלא לפרש דברי ב"ה: ת"ר בש"א
דרוסאי דאי הוה כמאכל בן דרוסאי
כותח
ז)
תוס' הרא"ש, וכן הגיה נמוקי
שרי להשהותו על גבי כירה אע"פ
לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא אם כן יודע בו שיכלה קודם הפסח דברי ב"ש
הגרי"ב בתוס'. (ועי'
מהרש"א). יז. כיון. חי' הר"ן.
רבינו חננאל
ל) שאינה גרופה וקטומה:
ובית הלל אומרים כל זמן שמותר לאוכלו מותר למוכרו רבי יהודה אומר
כ
יח. [ו]שייך גזירת חיתוי
האי בישרא דגדיא ושריק.
מפרש
טפי. תוס' הרא"ש. אבל
וכל היכא דאיכא למיחש
כותח הכא מפסיק תנור. חי'
שמא יחתה בגחלים כגון
בה"ג דמכאן ואילך איירי בצלי כב
הר"ן. יט. כי כל זמן שהוא
הנחת קדרה בתנור או חבית
וכן משמע מדמייתי עלה אין צולין בשר בצל וביצה ולקמן בפרקין נמי מייתי לה אמשלשלים את הפסח ולהכי ברחא ולא שריק אסור אפי' בחייא
כג
כד
מגיס בה מקליט הצבע
של מים וכיוצא אפילו
כיון דמיירי בצלי ראוי לאוכלה בלילה ואתי לחתויי: התם בבשרא אגומרי. וא"ת לרב אשי דשרי ברחא ולא שריק ולא אסר אלא בשרא
יפה. ריטב"א. כ. אבל
ב"ה אסרי. והא דתניא לא
כה
כו
בתבשיל אין בו משום
ימכור אדם חפץ לנכרי ולא
אגומרי תיקשי ליה מתני' דאין נותנין הפת בתוך התנורכז (דף יט:) ועוד משלשלין את הפסח (א) אמרי' מאי טעמא משום דבני חבורה זריזין
בישול דאורייתא אלא
ילונו ולא ישאילנו כו',
הן כדמפרש לקמן (דף כ.) והא בלאו הכי נמי שרי ויש לומר דמיירי שהתנור פתוח דהוי כמו בשרא אגומרי ונראה דאין הלכה
כשהוא על גבי האור
קיי"ל כר' עקיבא דאמר
מ)
וקודם שיגיע למאכל בן
כדי שיצא מפתח ביתו,
כרב אשי בהאי לישנאכח דשרי ברחא ולא שריק דסוגיא דלעיל דקאמר כיון דקשי ליה זיקא לא מגלה להכט לא אתיה כוותיה וכןל סוגיא
דרוסאי וחכמים אסרו
כר' יוסי דאמר הן הן
דלקמן גבי בני חבורה דזריזין הם דמשני האי מנתח פי' וקשי ליה זיקא והאי לא מנתח ולרב אשי אפי' היכא דלא קשי ליה זיקא שרי :
לא לב
לג
לד
לה
לו
להגיס בה אפילו לאחר
דברי ר"ע הן הן דברי בית
ולא ישאילנו כו' אלא כדי שיגיע לביתו. לא מיירי בכלים דאסור לב"ש משום שביתת כלים דאפילו ברביעי או בחמישי נמי
בשול בעודה באש אבל
הלל. וכן גבי חמץ אוקימנא
כשנעקרה מעל האש שרי.
כל שעה
בפסחים [כא.]
אלא כגון חלוק ושאר דברים וטעמא משום הוצאה ונראה כשלוחו כדפ"ה:
לז
ריטב"א. (ועי' מהרש"א
שמותר לאכול כהן תרומה
ומהרש"ל וחי' הר"ן).
מותר למכור ישראל חמץ
כא. בשיל ולא בשיל היינו. חי' הר"ן. כב. בפסקי הרא"ש סימן ל"ה מסיים דבריו: אבל בקדירה לא קשי ליה זיקא וחיישינן דילמא מגלי ליה. אבל לכאורה בדברי תוס' משמע להיפך דבקדירה שרי בה"ג, ועי' הגהות רי"א חבר שהקשה כן.
לגוי והיא שעה חמישית,
כג. הא דגדיא. פסקי הרא"ש סימן ל"ה. כד. לתנור דמיירי בצליה. תוס' הרא"ש. כה. יכול לצלות שיהא. תוס' הרא"ש. כו. בלילי שבת. תוס' הרא"ש. כז. ולא חררה על גבי גחלים. רשב"א. כח. בתרא. חי' הר"ן. כט. מכלל דקשי להו
כרבן גמליאל דאמר חולין
זיקא בעינן. חי' הר"ן. ל. מוכיח. פי' הר"ן. לא. דאמר. פי' הר"ן. לב. הא דתנן משלשלין את הפסח וכו' מ"ט משום. פי' הר"ן. לג. אלמא טעמא דבני חבורה זריזין הן הא לאו הכי לא והא אמר מר גדיא בין שריק בין לא שריק
נאכלין כל ארבע ותרומה
שפיר דמי. פי' הר"ן. לד. כלומר וכיון דלא מנתח לא קשי ליה זיקא ומשום הכי דוקא משום דבני חבורה זריזין הן. פי' הר"ן. לה. כי לא מנתח מאי הוי. פי' הר"ן. (עי' שפ"א). לו. הילכך כרב ירמיה מדפתי קיימא לן [משום
כל חמש.
דקאי רבינא כותיה. רשב"א], וכל מידי דקשה ליה זיקא בין שריק בין לא שריק שפיר דמי, לא קשה ליה זיקא שריק שרי לא שריק אסיר, וכן פסק הרב אלפסי ז"ל, וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' שבת (הי"ג). חי' הר"ן.
לז. בכלים דלאו בני מלאכה. חי' הר"ן.