יציאות
השבת
פרק ראשון שבת
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נותנין מזונות לנכרי בחצר. בשבת אפילו לב"ש דרגיל לאוכלו
כותח הבבלי. נותנין בו חמץ כדאמרי' באלו עוברין ואינו עשוי
ז)
קמה א ב מיי' פ"ו מהל' שבת
א
א) [תוספת' פי"ד],
ב) [תוספתא עירובין פ"ג],
הלכה כא סמג לאוין סה
לאכול יחד אלא לטבול בו ואינו כלה עד זמן מרובה: שלשים יום.
מיד ודוקא מזונות אבל שאר חפצים אסורים אפילו
ב
ג
ג) [תוספתא פ"א], ד) [ב"ב
טור שו"ע או"ח סימן שכה
משמתחילין לדרוש בהלכות הפסח חלה אזהרת פסח עליו: כלב.
לב"ה דלא שרי ב"ה אלא בע"ש אבל בשבת לא וא"ת ואמאי נותנין
ד
ה
קסז. חולין קה.], ה) [צ"ל ברבי],
סעיף א:
קמו ג ד ה מיי' שם הלכה כ
ו) עדיות פ"ב מ"ו, ז) [פסחים
רמי עליה לזונו: לא ישכיר אדם כליו.
מזונות לנכרי בשבת הא כיון
דאין מזונותיהן עליך כדאמרינן הכא
לעשות בהן מלאכה בע"ש
ו
מב.], ח) [גיטין סא.], ט) [וע"ע
סמג שם טוש"ע או"ח
ובפ"ב דביצה (דף כא:) זדמוציא אני את
דנראה שמשכירו לו לצורך השבת:
תוס' עירובין מג. ד"ה הלכה],
סימן רמז סעיף א:
קמז ו מיי' פכ"ד מהלכות
י) לא יגמור כב"ש ולא כב"ה כצ"ל
שלא נמצא כתב ידו. שלא יוליכנו
הנכרי שאין מזונותיהן עליך ליתסר
כותח הבבלי וכל מיני כותח אסור למכור
❖
מהרש"א,
שבת הל' ו ופ"ל שם
בשבת: אלא אם כן קצץ לו דמים.
כדאמרינן בפרק בתרא (דף קנה:)
ל' יום קודם הפסח: ת"ר נותנין מזונות
הלכה יג סמג עשין לו סמג
א
דכיון דקוצץ לו דמים בדידיה טרח
דאסור לטרוח בשבת לתת מזונות
לאוין סה טוש"ע או"ח סימן
לפני הכלב בחצר נטלו ויצא אין נזקקין לו
רמח סעיף א:
תורה אור השלם
וב"ש לא מודו בקצץ דאפילו בקצץ
לפני חיה משום דאין מזונותי' עליך
קמח ז מיי' פ"ב מהל' שבת
ב כיוצא בו נותנין מזונות $ לפני הנכרי בחצר
פליגי דהא לא עדיף ממוכר ומשאיל
ה"נ ה"ל למיסר בנכרי ויש לומר כיון הלכה כה ופ"ל הלכה יג
1 רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא
נטלו ויצא אין נזקקין לו הא תו למה לי
ופ"ו מהל' מלכים הלכה יא טור
ונותן מתנה אלא מילתא דב"ה
עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית
דמפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל או"ח סימן רמט:
ח
וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר
היינו הך מהו דתימא האי רמי עליה והאי
אשמעינן דבדלא קוצץ לא פליגי
ח) משום דרכי שלום חשיב קצת
קמט ח מיי' פכ"א מהל'
אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה
❖
לא רמי עליה קמ"ל: ת"ר לא ישכיר אדם
שבת הלכה טז טור
דאסור: לביתו. של מי שנשתלח לו:
דברים כ כ
מזונותיו עליך לענין איסור טורח
עַד רִדְתָּהּ:
א)
ושו"ע או"ח סימן רנב סעיף
❖
לבית הסמוך. לחומת העיר שנשתלח
כליו לנכרי בע"ש בד' ובה' מותר כיוצא בו
שבות דרבנן אבל לענין עשיית
ט
ה וסימן שכ סעיף ב:
שם: והלא קצץ. ואמאי אסרי ב"ה
מלאכה בי"ט דהוי איסור דאורייתא
הגהות הב"ח
אין משלחין איגרות ביד נכרי בע"ש בד'
הא אינהו שרו לעיל: והא אמרת
לא חשיב מזונותיו עליך:
ובה' מותר אמרו עליו על ר' יוסי הכהן
(א) תוס' ד"ה השום וכו'
תוס' ישנים
❖
רישא אין משלחין. אא"כ קצץ: דואר.
י
בפגעים ופרישים ועוזרדין:
כתוב בא"ז שפ"א חלה נכרי ושלח ליהודי
ואמרי לה על ר' יוסי החסיד שלא נמצא
א) תימה דילמא רישא ה"ק אין
א' בי"ט שישלח לו מיינו ואם לא ישלח לו
שלטון העיר ולו רגילין לשלוח
משלחין בשאינו יכול להגיע אלא
כתב ידו ביד נכרי מעולם ת"ר אין משלחין
ג
ימות והנכרי היה מוחזק בעיר והתיר לשלוח
איגרות: שכיחא במתא. משלחין בלא
א"כ קצץ והיינו בפלוגת' דסיפא
גליון הש"ס
איגרת ביד נכרי ע"ש אא"כ קוצץ לו דמים
יא
לו ע"י נכרי משום דרכי שלום ושלח אל רבינו
בשלא קצץ אם יכול להגיע דשרי
קוצץ בכדי שיגיע השליח למר לבית
גמ' לפני הנכרי בחצר. עי'
ויש ספרים דגרסי והתניא דאין
יב
יג
שמחה והתיר לו אבל לא ע"י ישראל ולה"ר
ב"ש אומרים כדי שיגיע לביתו וב"ה אומרים
הדואר ולמר לבית הסמוך לחומה
לעיל דף ג ע"א תוס' ד"ה בבא
משלחין והיינו ברייתא דלעיל
❖
יצחק נראהיד דהוא הדין בשבת אם היה הענין
דרישא:
דכיוצא בו וכן הגיה ה"ר יהודה
כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה והלא קצץ
ורישא דאין משלחין בלא קוצץ כלל
❖
כך שהיה דבר ששייך דרכי שלום כגון שהיה
בספרו:
דלא קביע במתא ואם לא ימצאנו
אמר רב ששת ה"ק ואם לא קצץ בית שמאי
הנכרי אלם נראה שמותר לשלוח לו
על ידי
יהא צריך לילך אחריו בשבת:
לעזי רש"י
אומרים עד שיגיע לביתו ובית הלל אומרים
נכרי לדידן דלית לן השתא רשות הרבים
מוסף תוספות
מפליגין. מפרישין מן היבשה לים וזהו
דאורייתא [תוס' ישנים]:
דעד שיגיע לבית הסמוך לחומה א) והאמרת
פילג"א [פיליג"א].
לא ישכיר. אין לפרש משום
❖
לשון [הפלגת] ספינה על שם שמפליג
א. מיירי ודברי הכל היא. אור
לב ים.
טו
רישא אין משלחין לא קשיא הא דקביע בי
ה
זרוע הל' שבת סי' נ"ג. ב. ויכול
עצמו מן היישוב. ומרבינו יעקב
שביתת כלים וכב"ש טזדא"כ אפי'
לאכלו בחצר. אור זרוע הל'
דואר במתא והא דלא קביע בי דואר במתא:
שמעתי בעירובין שאמצעיתו של ים
ברביעי ובחמישי נמי אלא כב"ה
יז
יח
שבת סי' נ"ג. ג. העשויים
מוסף רש"י
ת"ר אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים
להוליכן למקום אחר, א"נ
ו
נקרא פילגוס ואף בלשון לעז פילג"א:
היא דלית להו שביתת כלים אויט בחלוק
כותח הבבלי. נותנין בו פירורי
מזונות מרובין שאין יכול
קודם לשבת במה דברים אמורים לדבר
ופוסק. עם הנכרי ע"מ לשבות ואין
וטלית וכיוצא בהן איירי דלא שייך
לחם ואסור משום חמץ (פסחים
לאוכלן מיד וצריך להוליכו
כא:). שלשים יום. דס"ל כב"ש
מיד עמו. אור זרוע הל' שבת
צריך לשבות: ומצור לצידן. אין אלא
שביתת כלים ואסור לפי שנראה
הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי ופוסק עמו
כ
כא
וזה אינו נאכל מהר, שאין אוכלין
סימן נ"ג. ד. שכבר יצא
מהלך יום ובע"ש היה שם יום השוק
כנוטל שכר שבת אף על פי שמשכירו
כב
על מנת לשבות ואינו שובת דברי רבי רשב"ג
אותו אלא מטבילין בו, והני
מרשות ישראל מבעוד יום,
שלשים יום משעה שחל עליו
וכשנכנסה שבת אינו של
יחד חדש או שבוע דאם משכירו
כדאמרינן בפסחים במקום שנהגו [דף
אומר אינו צריך ומצור לצידן אפילו בע"ש
חובת בעור מששואלין בהלכות
ישראל אלא של נכרי. או"ז
נ:]: ומדבריהם למדנו כו'. ונפקא מינה
ליום אפילו ברביעי ובחמישי אסור
הפסח (שם). עד רדתה. לשון
הל' שבת סי' נ"ג. ה. דהשתא
מותר: ת"ר ב)ז אין צרין על עיירות של נכרים
לשכר הכובס: לקצרא. כובס: כמה
כדמשמע בסוף הזהב (ב"מ דף נח.) גבי
רדוי, שתהא כפופה לך (דברים
ודאי מיחזי כמוליך
פחות מג' ימים קודם לשבת ואם התחילו
כ כ). לא מחייב חטאת. ראה
בשליחותו של ישראל בשבת
❖
בעית עלויה. בשכר כיבוס: כבר
שוכר פועלים לשמור פרה או תינוקכג
רש"י לעיל יח א.
עכ"ל. או"ז הל' שבת סי' נ"ג.
אין מפסיקין וכן היה שמאי אומר עד רדתה
1
קדמוך רבנן. שלמדונו שהלבנים
ודוקא לשוכרו דמיחזי כנוטל שכר
כד
ו. דגוי לא רמי עילויה.
אפי' בשבת: אמר רבן שמעון בן גמליאל
ריטב"א. ז. גבי לכם ולא לגוים
קשים לכבסן יותר מן הצבועים:
שבת אבל שאלה שריאכה:
מרבה אני את הכלבים
רבינו חננאל
אלא אם כן קוצץ לו דמים.
נוהגין היו וכו': תניא א"ר צדוק כך היה
לימשחיה. ימדדנו בנתינתו ובחזירתו:
מתני'
ג)
שמזונותם עליך ומוציא וכו'.
נתינת מזונות לפני גוי בחצר
רשב"א. ח. דת"ר (גיטין סא.).
דכווצי. ברותחין: דאתי ממילא.
נמי דנותנים כלים לכובס
מנהגו של בית רבן גמליאל שהיו נותנין כלי
או"ז הל' שבת סי' נ"ג. ט. אבל
או לפני כלב מותר, ואם נטל
כגון משקין הללו שנסחטים מאליהם
ועורות לעבדן איירי נמי בקוצץ והא
כו
לבן לכובס ג' ימים קודם לשבת וצבועים
ויצא אין נזקקין לו. ת"ר לא
גבי חזיר אין שייך דרכי
ישכיר אדם כליו לגוי בע"ש
שלום וכו' ותו שנראה
ובלבד שיתחיל מבעוד יום: בוסר.
דפריך והלא קצץ לב"ה פריך :
כז
אפילו בע"ש ומדבריהם למדנו שהלבנים
אין מפליגין בספינה. אפילו תוך
כו'. ת"ר אין משלחין אגרת
כמגדל חזיר. או"ז הל' שבת סי'
ענבים בתחילתן כשהן דקים מוציא
כח
ביד גוי בע"ש כו'. אוקימנא
נ"ג. י. בריגנשבורק. או"ז שם.
קשים לכבסן יותר מן הצבועין אביי הוה
מהן משקין לטבל בו בשר לפי שהוא
התחום אסור משום שט
יא. ויש שנחלק עלי[ו]. או"ז
כדברי בית הלל אי לא קביעא
כט ל
יהיב ליה ההוא מנא דצביעא לקצרא אמר
שם. יב. לשלוח לעכו"ם ע"י
דואר במתא, פי' איש ידוע
כדמוכח בפ' תולין (לקמן קלט: ושם)
חזק וקרוב להחמיץ: מלילות. שבולין שלא
עכו"ם ביו"ט אם ישלח
שכל כתב איליו יובל, והוא
ליה כמה בעית עילויה א"ל כדחיורא אמר
בשלו כל צרכן מרסקן וטוענן באבנים
גבי ההוא צורבא מדרבנן דאמר למינם
אחריו. או"ז שם. יג. דקיי"ל
המשכיר ומשלח כל אגרת למי
לא
(ביצה יב.) יש עירוב
שנשתלחה לו, אין משלחין
ליה ד) כבר קדמוך רבנן אמר אביי האי מאן
ומשקה זב מהן ומטבל בו: יגמור.
בעינא ואזיל לאידך גיסא ושמר פירילב
והוצאה ליו"ט והרי הוא אב
אא"כ קצץ שכר לשליח, או
דיהיב מנא לקצרא במשחא ניתיב ליה
מאחר שרסקן וצברם בכובד יניחם
משמע דתוך התחום היה ואפ"ה בלא
מלאכה כמו שחיטה אפייה
אם יכול השליח להגיע במקום
לישה ובישול שאסורין
שהוא שרוי (בן) [בו] מי
בכלים ויצאו מעצמן ומותר לכתחילה:
הערמה אסורלג ט):
ובמשחא נשקול מיניה דאי טפי אפסדיה
לעשות בשביל העכו"ם. או"ז
שהאגרת שלוחה אליו מבעוד
השום
והבוסר והמלילות. למאי
לא
שם. יד. [ד]אחרי שהרב פי'
יום ואפילו בבית הסמוך
דמתחיה ואי בציר אפסדיה דכווציה: ושוין
עירוב והוצאה ליו"ט ואפ"ה
לחומה. ואי קבוע דואר במתא
דקאמר בריש חבית (לקמן
אלו ואלו שטוענין כו': מאי שנא כולהו דגזרו בהו ב"ש ומ"ש קורות בית הבד
מותר לשלוח ע"י עכו"ם
כעניין שפירשנו למעלה אע"פ
קמג:) מודים חכמים לר' יהודה
ביו"ט, מעתה יש לך לומר.
שלא קצץ שרי, דהא אגרת לבי
ועיגולי הגת דלא גזרו הנך דאי עביד להו בשבת מיחייב חטאת גזרו בהו ב"ש
או"ז שם. טו. כדפרישו קצת
בשאר פירות ומייתי מדתניא סוחטין
דואר שדורה ובי דואר הוא
ע"ש עם חשכה קורות בית הבד ועיגולי הגת דאי עביד להו בשבת לא מיחייב
רבנן ז"ל דמשמע מפרש"י
במתא בהדיה. ואם קצץ שכר
בפגעין (א) ועוזרדין אבל לא ברמונים
ז"ל (בד"ה לא) דאיסורא.
המשלח לשליח, בין יש בי
חטאת לא גזרו מאן תנא דכל מידי דאתי ממילא שפיר דמי אמר רבי יוסי
צ"ל דשום ובוסר יותר עשוין למשקין
ריטב"א. טז. ושכירות לאו
דואר, בין אין שם בי דואר בין
דוקא. ריטב"א. דאי כב"ש
מגיע אצל מי שנשלחה לו בין
(בר) חנינא רבי ישמעאל
היא דתנן השום והבוסר והמלילות שרסקן
מפגעין ועוזרדין ומיהו התם מסיק
ה)
ו)
אין מגיע מותר. אמרו על יוסף
אתיא הוה ליה להש"ס
דתרדין אע"ג דלאו בני סחיטה נינהו
מבעוד יום רבי ישמעאל אומר יגמור משתחשך ורבי עקיבא אומר
למימר הא מני ב"ש היא,
הכהן החסיד שלא נמצא כתב
ח
ידו ביד נכרי מעולם. הא דתנן
ומדקבעה בגמרא בסתם
הואיל ואחשבינהו ה"ל משקין ולפ"ז
לא
משמע דאליבא דהלכתא
נתינת כלי לבן לכובס נכרי,
הא דקתני סוחטין בפגעים לאו
פשוטה היא. הא דתנו רבנן אין
היא. פסקי הרא"ש סימן ל"ו.
סחיטה גמורה קאמר אלא מיתוק בעלמא: רבי ישמעאל אומר יגמור. פי' אינו צריך לסלק הטעינה סמוך לחשכה אלא מניחן כל השבת
יז. ואפילו בראשון. רשב"א.
מפליגין בספינה פחות מג'
לד לה
יח. הנכון כמו שפי' ר"י ז"ל
ימים קודם לשבת, יש מי
קשה לר"י היכי מוכח דסבר ר' ישמעאל כל דאתי ממילא אפי' עביד בשבת ליכא חיוב חטאת דילמא ר' ישמעאל סבר כב"ה דשרו אפי' בהנך
לו
לז
לח
לט
דדוקא נקט שכירות,
שאומרים בזמן שגוששת ואין
[ואתיא]. ריטב"א. יט. למאן
במים י' טפחים, ומשום גזירת
דלא אתי ממילא והא דנקט ריסקן משום רבותא דר"ע ועוד תימה דר"ע דאמר י)לא יגמור לא כב"ש ולא כב"ה ונראה לר"י דיגמור היינו
מ
מא
דאית ליה שביתת כלים. תוס'
תחומין נגעו בה, אבל למעלה
דיגמור ויאכל בשבתמב ולא דמי למשקין שזבו שאסורין דגזרינן שמא יסחוט דהכא אפילו יסחוט ליכא איסור דאורייתא משום דאתי ממילא
הרא"ש. ובכלים שאין עושין
מי' טפחים לא גזרו, ומשום
והשתא מייתי שפיר דקסבר ר' ישמעאל כל דאתי ממילא ש"ד אפי' לב"ש כיון דאי עביד ליה בשבת לא מיחייב ור"ע דאמר לא יגמור
בהן מלאכה כגון מטה
הכי נהגו להפליג בים הגדול.
ת"ר אין מפליגין בספינה
ושלחן וכסא או. רשב"א.
לא שצריך להסיר הקורה דסבר כב"המג אלא שלא יגמור כדי לאכול משקדש היום דאסורין אפי' לב"ה כשאר משקין שזבו דאסוריןמד דהך סחיטה
כ. ומשום שכר כליו נגעו בו
פחות מג' ימים קודם לשבת
נמי דאורייתא אע"ג דאתי ממילא ועי"ל דיגמור בידים משתחשך דלא דמי למתני' דלא שרו ב"ה אלא טעינת קורה אבל בידים לא
מה
מו
שאסור לו כמו שכר גופו
בד"א לדבר הרשות אבל לדבר
שהוא אסור לו אלא א"כ
מצוה מותר, ופוסק עמו
דהכא כשאין מחוסרין דיכה כדאמר בסמוךמז והשתא מייתי שפירמח דכיון דשרי ר' ישמעאל לסחוט בידים ולא גזר אטו מחוסרי דיכה א"כ
הוא בהבלעה. ריטב"א.
לשבות ואינו שובת דברי רבי,
במחוסרי דיכה נמי סבר דלא מיחייב ובתר הכי קאמר דלרבי ישמעאל במחוסרי דיכה מיחייב ואפ"ה כשאין מחוסרין שרי בידים ולא גזר אטו
מט
נ
נא
נב
נג
כא. בערב שבת משום
רשב"ג אומר אינו צריך
מראית העין. תוס' הרא"ש.
לפסוק. והלכתא כרשב"ג דכי
מחוסרין אבל כר"ע לא אתיא כיון דאסר בשאין מחוסרין דיכה אטו מחוסרין דיכה מכלל דמחוסרין דיכה מיחייבנד וא"כ אסור עם חשכה לב"ש:
[אך עי' בשאר ראשונים דמבואר
קיי"ל הילכתא כר' מחבירו,
שמן דהוי באמת שכר שבת ולא רק
ולא מאביו. וכבר פירשנוהו
למעלה בספינה גוששת שאין במים י' טפחים ומשום תחומין גזרו אבל למעלה מי' טפחים לא גזרו. ושוין ב"ש וב"ה שטוענין
מראית עין, ועי' שבת של מי]. כב. דאיירי. תוס' הרא"ש. כג. אינו נוטל שכר שבת היה שכיר חדש שכיר שנה נוטל ממנו שכר שבת,
בקורת בית הבד כו'. ודייקינן ממתניתין דכל מידי דאי עביד הוא מעשה חייב עליו חטאת, כגון שריית דיו ונתינת אונין של פשתן ואפ"ה בע"ש אסור דנראה כמשכיר לו לצורך שבת וכעומד ונוטל ממנו שכר שבת, ודוקא לגוי אבל לישראל מותר אפילו
וכיוצא בהן בהני פליגי ב"ש, אבל הכא דאי עביד לעצמו לא מחייב חטאת אפילו ב"ש מתירין, וזהו שאמרו כל מידי דאתי ממילא בע"ש דלא חשיד למיתן ליה שכר שבת וכיון שמשכיר לו לחודש או או לשבת שרי. רשב"א. כד. אסירא. תוס' הרא"ש. כה. דלא
דמי לשאלה דלעיל (יח:) דהתם משום הוצאה. תוס' הרא"ש. [ועיי"ש לעיל בתוד"ה ולא ישאילנו]. כו. דכיון דקצץ גוי בדנפשיה קא
שפיר דמי.
טרח ואין לישראל שום ריוח במה שהגוי עושה בהן בשבת וכו'. רשב"א. כז. דשרו ברישא קצץ בכל ענין, אבל בית שמאי לא
עדיף קצץ ממכר דאסרי לעיל, וכי משני נמי הכי קאמר אם לא קצץ אבית הלל קאי. תוס' הרא"ש. כח. ונראה דהא דאסרי רבנן ללכת בספינה. תוס' הרא"ש. כט. דהוי. תוס' הרא"ש. ל. על פני המים. תוס' הרא"ש. ואסור גזירה שמא יעשה חבית של שייטין, אי
נמי שמא ינהיג הספינה והוי כמוליכה ארבע אמות בכרמלית. תוס' עירובין מג. בשם ריצב"א. לא. דעייל במברא. תוס' הרא"ש. לב. ושרי משום דהערמה בדרבנן הוא וצורבא מרבנן לא אתי למיעבד לכתחילה. תוס' עירובין מג. ואי איכא איסור תחומין לא היה
מערים לצאת חוץ לתחום. תוס' הרא"ש. לג. ומיהו ברביעי שרי דלכולי האי לא אחמור רבנן. חי' הר"ן. לד. לא יגמור בידים קאמר, דאע"ג דמדאורייתא שרי כיון שריסקן, לכתחילה מיהא אסור לסחוט בידים, דאפילו בית הלל לא שרו אלא טעינת קורות מערב
שבת אבל בידים לא שרי בשבת, והאי דקאמר יגמור. תוס' הרא"ש. לה. רש"י ז"ל. חי' הר"ן [וכנראה כך הי' לו הגירסא בתוס', ועי' תוס' הרא"ש]. לו. א"כ. חי' הר"ן. לז. מהכא. תוס' הרא"ש. לח. [ו]מתני' ר' ישמעאל היא. חי' הר"ן. לט. דאי עביד בשבת חייב חטאת
ואפילו הכי אמר יגמור דסבירא ליה. חי' הר"ן. מ. וכ"ת א"כ מאי איריא ריסקן אפי' לא ריסקן נמי, [ל"ק]. תוס' הרא"ש. מא. ועוד אורחא דמילתא נקט דדרך לרסקן תחלה. תוס' הרא"ש. מב. ומותר לשתות משקה היוצא מבית הבד היכא שריסקן מערב שבת.
תוס' הרא"ש. מג. דלית להו שביתת כלים. דהא מתלמידיו של ב"ה הוא. ריטב"א. מד. ואע"פ שריסקן מבעוד יום. תוס' הרא"ש. מה. והשתא ניחא נמי דמייתי מחלות דבש שריסקן אסורין ור' אלעזר מתיר, דבאיסור והיתר של המשקין קא שקיל וטרי. תוס' הרא"ש.
מו. היינו שמותר לגמור. חי' הר"ן. מז. ומתני' במחוסרין דיכה, ור' יוסי בר' חנינא נמי הכי סבירא ליה. חי' הר"ן. מח. דרבי ישמעאל היא. חי' הר"ן. מט. חטאת, וכיון שכן בדין הוא דלודי להו בית שמאי לבית הלל וכו' והיינו טעמיה דר' יוסי בר' חנינא. חי'
הר"ן. נ. [ד]רבי אלעזר לא ניחא ליה בהכי ואמר כיון דודאי רבי ישמעאל דקאמר יגמור לא שרי אלא במחוסרין שחיקה ואפי' ר"י בר' חנינא מודה בהכי, מנא ליה לר' יוסי בר' חנינא. חי' הר"ן. נא. לא מחייב חטאת, דילמא חיובי. חי' הר"ן. נב. ולא אתיא מתני'
כותיה. חי' הר"ן. נג. אין מחוסרין. חי' הר"ן. נד. ומשום לתא דידהו גזר נמי אשאין מחוסרין דיכה. חי' הר"ן.