יט:
יציאות השבת פרק ראשון שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמן של בדדין. פ"ה המשתייר בזוית בית הבד וקשה לר"י דמה
לא יגמור. אסור להניחם מבעוד יום תחת כובדן כדי לגמור משתחשך:
קנ א ב מיי' פרק כ"א
א
א) לקמן קמג:, ב) שם קמה:,
ג) [לקמן סא. עירובין יט:
מהלכות שבת הלכה יג
ור' אלעזר אומר. הוא ר' אלעזר בן פדת דהוא אמורא: ר' אלעזר
לו להזכיר כאן דין מוקצה ועוד דלמה יהיה השמן מוקצה
ב
טור שו"ע או"ח סימן שכא
פסחים קא: גיטין מה. ערכין
היא. הוא ר' אלעזר בן שמוע סתם ר' אלעזר של משנה וברייתא:
ותירץ ר"י דקאי אדלעיל דקאמר דאם טען בית הבד מבעוד יום
צ)
ג
ל.], ד) לקמן קנו:, ה) ס"א
סעיף יט:
קנא ג מיי' פכ"ו מהל'
למימר, ו) לקמן קכ., ז) [לעיל
חלות דבש. שהכורת רודה
והשמן זב והולכת כל השבת רב אסר אותו שמן משום מוקצה דהוי
ועשויין כמין חלות של שעוה והדבש
יח:], ח) ס"א שיתבשלו,
שבת הלכה יד:
בתוכן: שריסקן. כיתתן: אסורין.
נולד גמור דדמחמת קורות והעיגול
קנב ד מיי' פכ"ה מהל'
ט) [לקמן לז:], י) [עי' תוס'
שעליו לא היה ראוי בין השמשות
לאותו שבת באכילה: דבש לאחר
שבת הלכה ט:
מנחות עח: ד"ה פורסה],
לא יגמור ורבי אלעזר
אמר רבי אלעזר היא
קנג ה מיי' פכ"ו מהל' שבת
כ) עירובין קג., ל) [תרגום
לאכילה אע"ג דע"מ כן הניחו וסמך
שזב מן החלות נמי אוכלא הוא
דתנן חלות דבש שריסקן בערב שבת ויצאו
יב"ע שחיק], מ) [לקמן קנו:],
הלכה יד סמג לאוין סה
א)
על זה שיזוב כל השבת כיון דאין
הלכך ליכא למיגזר ביה שמא יסחוט
נ) [דף צה.], ס) [לקמן קכ.],
טוש"ע או"ח סימן שי סעיף
מעצמן אסור ורבי אלעזר מתיר ור' יוסי בר
ע) [מלכים א ח], פ) [ויקרא
ב:
משקין בעולם האי סמיכה לאו מידי
משתחשך דלא שייכא ביה סחיטה:
קנד ו מיי' פ"ג מהל' שבת
ח], צ) צ"ל ונראה לר"י וכ"ה
חנינא מ"ט לא אמר כרבי אלעזר אמר לך
הכא. זיתים וענבים דמתני'
הוא והוי נולד גמור ולא דמי לקדרה
בתוס' ישנים, ק) [לקמן
הלכה טז סמג שם טור
התם הוא $ דמעיקרא אוכל ולבסוף אוכל
קכא:], ר) [נדצ"ל מבע"י.
שו"ע או"ח סי' רנד סעיף ב:
חייתא דשרי אע"ג דבין השמשות לא
דמעיקרא אוכלא והשתא משקה
קנה ז מיי' שם הלכה יח
רש"ש], ש) שלא יצא לא הוי
הכא מעיקרא אוכל והשתא משקה ור' אלעזר
חזי לאכילה דהתם כיון דהבשר בעולם
איכא למיגזר שמא יסחוט משתחשך
טור שו"ע שם סעיף
משקה לזה הוי נולד גמור
❖
אמר לך הא שמעינן ליה לר' אלעזר דאפילו
ה:
כצ"ל. וכ"ה בתוס' ישנים,
דהא ודאי סחיטה היא: ור' יוסי בר'
מהני דע"מ כן מניחה וכן מעיינות
❖
ת) [קמב:], א) [דף מד.],
חנינא. הך ברייתא דקתני דפליג
זיתים וענבים נמי שרי דהא כי אתא רב
הנובעותק) כבר הם בעולם $וכן צואת
ב)
קטן שהיה כבר במעיו מהני בהן
ר' אלעזר אף בזיתים ובענבים לא
הגהות הב"ח
הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא
מוסף תוספות
סמיכה ולא דמי לזיתים וענבים
הוה שמיע ליה ומההיא דחלות דבש
בידיה זיתים וענבים שריסקן מערב שבת
(א) רש"י ד"ה כרכי דזוזי
שריסקן מבעוד יום וכן השום והבוסר
שהיא משנה בפרק חבית שנשברה
וכו' הגאונים מצאתי כרכי
א. בחול. ריטב"א. ב. אותו.
ויצאו מעצמן אסורין ר' אלעזר ור"ש מתירין
דזיווי. נ"ב ולי נראה דלגירסת
תוס' הרא"ש. ג. דאיירי
שריסקן מבערב דהתם חזו מבערב
לא הוי מצי לדמויה למתני' משום
ר)
כרכי דזיווי יותר מתיישב
בטעינת עיגול בית הבד.
ורבי יוסי בר חנינא ג) ברייתא לא שמיע ליה
פירכא דלעיל: במחוסרין דיכה כ"ע
לאכילה אבל הכא דלא חזו בין
לפרשו מלשון זוג כמו דקאי
תוס' הרא"ש. ד. דכיון. תוס'
❖
ור' אלעזר מ"ט לא אמר כר' יוסי בר חנינא
מאדים בזווי דס"פ מפנין:
הרא"ש. ה. ור' ישמעאל
לא פליגי. דאסירי דטעינתן היא
השמשות לאכילה והמשקה אינו
דשרי היינו משום דלית
אמר לך לאו איתמר עלה אמר רבא בר
בעולם הרי נולד גמור ואסור לרב
גומרת ונמצא הכל עשוי בשבת:
ה
ליה מוקצה ונולד, א"נ
דהתם לא היתה קורה
חנינא אמר רבי יוחנן במחוסרין דיכה
שחיקה. יותר מדיכה לשון או דכו ל)
גליון הש"ס
וא"ת בפ"ב לקמן (דף כט.) דאמר רב
א
עליהם והיה יכול ליטלו
אכל תמרי ושדא קשייתא לחיותא מאי
במדוכה (במדבר יא). ורבותי גורסין
דכ"ע לא פליגי כי פליגי במחוסרין שחיקה
גמ' דמעיקרא אוכל. עי'
בין השמשות, אבל הכא
בר"ש פ"ג מי"א דעוקצין:
דאיכא קורה עליהם ולא
לאו בפרסייתא ולא קבלה לא
כי פליגי במחוסרין סחיטה שנידוכו
והני נמי כמחוסרין דיכה דמו הורה רבי יוסי
שם ותמרי דעיסקא רב
היה יכול ליטלו משם
בארמייתא וקבלה והשתא היכי
יפה ואין טעינתן גומרת אלא סחיטה.
בר חנינא ב כרבי ישמעאל שמן של בדדין
אסר ושמואל כו'. גי' הרי"ף
בבין השמשות אסור מה
המ"ל דהוי פרסייתא והא רב אסר
ולמאן דגריס שחיקה טעינתן שוחקתן
והרא"ש ותמרי דעיסקא
שזב אחרי כן. ריטב"א.
ומחצלות של בדדין רב אסר ושמואל שרי
ג
פלוגתא דר"י ור"ש דר"י אית
ו. אלמא בנולד כר' יהודה
נולד הכא ויש לומר דה"פ מאי לאו
והני דמתני' מחוסרין דיכה הן
ליה מוקצה ור"ש לית ליה
סבירא ליה. ריטב"א. ז. כפה
ד) הני כרכי דזוזי רב דאסר ושמואל שרי א"ר
בפרסייתא ולא קבלה משום דלא
וטעינתן היא דיכתן היא שוחקתן
מוקצה: רש"י ד"ה דארגיז
אכיפי למה לי. ריטב"א.
נחמן עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת
וכו'. כך מצאתי בתשובה.
ח. פרקמטיא של. תוס'
חשיבא ליה רב נולד כיון דמעיקרא
היא סוחטתן ובהא ר' ישמעאל
וכ"כ רש"י בעירובין דף
הרא"ש. ט. מלוחים. תוס'
לביצתה ותורי דרידיא $ ותמרי דעיסקא רב
שמן של בדדין. איידי
גרעין והשתא גרעין אבל הכא שמן
מודה דאסור:
סג ע"א ד"ה דארגיז:
הרא"ש. י. וריחן רע
תוס' ד"ה שמן של בדדין.
ונמאסין. חי' הר"ן להלן
אסר ושמואל אמר מותר וקמיפלגי בפלוגת'
הבלוע בזיתים כל זמן ש)שלא יצא הוי
דאיירי בבית הבד נקט ליה שמן
ה
וכן צואת קטן. לקמן
קכח. יא. גבי בהמה
דקכ"א ע"ב: שם ד"ה הני נולד גמור ולא הוי משקה:
המשתייר בזויות הבד תחת הטעינה
דר' יהודה ור' שמעון ההוא תלמידא דאורי
שמתה. רשב"א. יב. ולהכי
ושמואל שרי. תימה דבס"פ
כרכי דזוזי כו' הן מוקצה
דייק שפיר דרב סבר לה
והוא ניתן לבדדין וכן מחצלות של
בחרתא דארגיז כרבי שמעון שמתיה רב
מחמת מיאוס. עי' תוס'
כר' יהודה מהא דכרכי
בדדין שמכסין בהן את הזיתים: רב
נוטל (לקמן קמג.) אמרי'
לקמן דקל"ט ע"ב ד"ה תלא
בזוגי. רשב"א. יג. [התם]
המנונא והא כר' שמעון סבירא לן באתריה
❖
אסר. לטלטולי משום מוקצה דרב
דשמואל הוה מטלטל גרעיני פרסייתא
דבישרא:
פרס טליתו וקפל והניח
דרב הוה לא איבעי ליה למיעבד הכי הני
וקפל והניח והוציא בבת
ה)
סבר כר' יהודה במוקצה ושמואל סבר
אגב ריפתא פי' בשולות כל צרכן שאין
אחת כבא להציל דמי או
תרי תלמידי חד מציל בחד מנא וחד מציל
כר"ש דלית ליה מוקצה והכי אמרינן
נשאר מן האוכל עליהם כלל וכיון
כבא לקפל דמי. ריטב"א.
לעזי רש"י
בארבע וחמש מאני וקמיפלגי בפלוגתא
יד. בזה אחר זה, אבל
במי שהחשיך מ): כרכי דזוזי. זוג של
דשרי נולד כר"ש בלא ריפתא נמי
פוגאר"ה [טורטי"ל].
בחצר אחרת לא. תוס'
דרבה בר זבדא ורב הונא: מתני' אין
❖
לישתרי ותירץ ר"ת דשמואל מחמיר
מחצלות שמכסים בהן את פרגמטיא
ו
ו)
ז) ו
הרא"ש להלן קכ.
עוגה שנאפית בגחלים.
קרושטי"ן [קרושטי"ר].
על עצמו היה לפי שהיה אדם חשוב
של ספינה וזוזי לשון זוג לפי שהן שתים
צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו
❖
ח)
קרום (הלחם).
וכן מוכח סוגיא התם ת) דאמר אביי
ועשויות כאהל. ובתשובות הגאונים
מבעוד יום אין נותנין פת לתנור עם חשכה
רבינו חננאל
ט)ז
אי לאו דאדם חשוב אנאז: הני כרכי
מצאתי כרכי דזיווי (א) ומפרש שהוא
ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו
י)
אוקמה רבי יוסי בר' חנינא
מוסף רש"י
דזוזי רב אסר. לטלטל משום מוקצה
לשון ספינה בלשון ארמי: עז. העומדת
לר' ישמעאל. ור' אלעזר בן
פניה מבעוד יום רא"א כדי שיקרום התחתון
חלות דבש שריסקן.
לחלבה: וכן רחל. העומדת לגיזתה:
תימה דבפ' מפנין (לקמן דף קכח.)
פדת אוקמה לר' אלעזר בר'
שלה משלשלין את הפסח בתנור עם חשכה
מאחר שמרוסקין הדבש זב
שמעון. חלות שריסקן.
כ)
ותורא דרידיא. העומד לחרישה:
אמרינן דרב במוקצה לאכילה סבר
מאליו מתוך השעוה ואין דרך
פירשנוהו בפ' חבית
ומאחיזין את האור
במדורת בית המוקד
ותמרי דעיסקא. העומדין להוליכן
לה כר' יהודה ובמוקצה לטלטל סבר
לסוחטו, הלכך ר' אליעזר
שנשברה כי שם מקומה.
מתיר וחכמים אוסרין, גזירה
הורה ר' חנינא [כר'
ובגבולין
לסחורה למקום אחר: פלוגתא דר'
לה כר"ש והכא אוסר לטלטל לכרכי
אטו שאינן מרוסקין, דילמא
ישמעאל]. שמן של בדדין
יהודה כו'. דלר' יהודה דאית ליה מוקצה בפרק אחרון (דף קנו:)
דזוזי ומפרש ר"ת דכרכי דזוזי $הן מוקצה מחמת מיאוס א)כגון בגדים
מרסק להו (לקמן קמג:).
רב אסר ושמואל שרי.
משלשלין את הפסח
פירוש שמן הנמשך מתחת
ומחצלות שמכסין בהםח דגיםט ושאר דברים המלכלכין אותםי והתם
אסור לשוחטן ביום טוב אלא אם כן הזמינן מבעוד יום ולר' שמעון
בתנור. לצלותו, והוא יצלה
קורות בית הבד וזב בשבת
❖
שרו: חרתא. שם מקום: דארגיז. אדם אחד היה אמגושי שבנה
דקאמר רב דבמוקצה לטלטל סבר לה כר"ש במוקצה שמקצה האדם
מעצמו (ערובין קג.).
אסור באכילה (ובשבת).
ומחצלות
המוקצות
מדעתו לעיסקא לאוצר שאין בו מיאוס והא דאמר בפרק בתרא (דף
לאותה העיר ורב המנונא דר בה ועדיין מערת קבורתו קיימת
למלאכת בית הבד אסור
שם $ כך מצאתי בתשובה: והא כר' שמעון סבירא לן. השתא
קנו:) דאף רב ס"ל כר' יהודה מדכרכי דזוזי דרב אסר מפרש ר"ת
יא
לישב עליהן כרב. פי' כרכי
תוס' ישנים
כדלקמן ואמאי שמתיה: חד מציל. אוכלין ומשקין מפני הדליקה
דזוגי, מחצלות סדורות
דנבילה המתנבלת בשבת מוקצה מחמת איסור הוא דאף לכלבים אינו
נ)
א) הקשה הר"מ מה צריך
שתים שתים זוגות זוגות,
הרבה לחצר המעורבת: בחד מנא. כדתנן ס) מצילין סל מלא ככרות
ראוי מחיים ומוקצה מחמת איסור חמור ממוקצה מחמת מיאוסיב
להעמיד במוקצה מחמת
והן עשויות לסחורה
ואע"ג שיש בו מאה סעודות: וחד מציל בארבע וחמש מאני. אלא
והא דאמר בפ"ק דחולין (דף יד:) בשמעתא ונסבין חבריא למימר
מיאוס יעמיד אותו במוקצה
להשתלח בספינות, אסור
❖
משום סתירת אהל:
להתירן בשבת ולישב
שמקפלן כולן לתוך כלי גדול ונושאן בפעם אחת: וקא מיפלגי
מתני' ר' יהודה היא אימור דשמעת ליה לרבי יהודה במוקצה
עליהן. אמר רב נחמן עז
כו'. בפרק כל כתבי הקדש : מתני' חררה. עוגת רצפים
מחמת מיאוס במוקצה מחמת איסור מי שמעת ליה דיחוי בעלמא
ס)
לחלבה ורחל לגיזתה
ותרנגולת לביצתה ותורי
רב נסים גאון
(מלכים א יט) פוגאר"ה בלע"ז: יקרמו. כמו קרום קרושטי"ן בלע"ז:
הוא ולפי המסקנא נאמר דמוקצה מחמת איסור טפי חמור תדע
דרידיא ותמרי לעיסקא,
התחתון. מפרש בגמרא: משלשלין את הפסח כו'. והוא נצלה והולך
דהא קאמר התם אימור דשמעת ליה לר' מאיר במבשל דראוי לכוס
אמר רב נחמן עז לחלבה
פלוגתא דר' יהודה ור'
ורחל לגיזתה. כולה
שמעון. פי' כל אלו
שוחט דאינו ראוי לכוס מי שמעת ליה משמע דאית ליה לר' מאיר
משתחשך. ואע"ג דבעלמא אין צולין כדאמרן הכא שרי דבני חבורה
פלוגתא דר' יהודה ור"ש
שהעמידו לדברים הללו
זריזין הן ומדכרי אהדדי ולא אתו לחתויי בגחלים: ומאחיזין את
מוקצה מחמת איסור ובפרק כירה א)משמע דלית ליה מוקצה מחמת
נתבאר פלוגתם במוקצה,
ולא העמידו לאכילה עכשיו
ועיקר דבריהם בפרק כירה
אם ביקש לוכל מן התמרים
האור. מעט מעט בעצים של מדורת בית המוקד שהיתה בעזרה והיא
מיאוס גבי מטלטלים נר חדש אבל לא ישן ר' מאיר אומר כל הנרות
[דף מד] דתנו רבנן מטלטלין
הללו בשבת, או העז והרחל
מטלטלים חוץ מן הנר שהדליקו בו באותו שבת: וחד מציל
מתבערת והולכת משתחשך ולא חיישינן שמא יהו כהנים צריכין
נר חדש בשבת אבל לא ישן
וכיוצא בהן לשוחטן ביו"ט
בארבע וחמש מאני. פי' בקונטרס ומקפלן כולן בתוך כלי אחד
להבעירה משתחשך כדמפרש בגמרא: בית המוקד. לשכה גדולה היא
דברי ר' יהודה, ר"ש אומר
מותר, וקיי"ל הלכה כר"ש
כל הנרות מטלטלין בשבת
דלית ליה מוקצה אלא
ונושאן בבת אחת ואין נראה לר"ת דבפ' כל כתבי (לקמן דף קכ.) לא
שהכהנים מתחממין שם במדורת אש הנסקת תמיד מפני שמהלכין
חוץ מן הנר הדולק בשבת,
גרוגרות וצימוקים בלבד.
פליגי אמוראי בהא דבעיא היא ופשיט דכבא להציל דמי ושרי לכ"ע
יחפים על רצפת שיש בעזרה כדאמרי' בזבחים (פ"ב דף כד.) הואיל
יג
הנהו תרי תלמידי חד מציל
כבתה מותר לטלטלה.
סל מלא ככרות אפילו
ובסוף המסכת [דף קנו]
ומפרש ר"ת דחד מציל בחד מנא אפי' מאה סעודות אבל בארבע
ורצפה מקודשת דכתיבע) ביום ההוא קדש המלך [את] תוך החצר וכלי שרת
מחתכין את הדילועין לפני
באותה חצר בחד מנא כרב
וחמש מאני כגון להציל ולחזור ולהציל אפי' באותו חצר לא וחד מציל
מקודשין דכתיבפ) וימשחם ויקדש אותם מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ
הבהמה כו', ואמרו פליגי
הונא, וחד מציל בד' ה'
בה רב אחא ורבינא חד אמר
מאני כר' אבא בר זבדא.
בד' וה' מאני לאותו חצריד ובהא פליגי התם רבה בר זבדא ורב הונא:
בינו לבין כלי שרת אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה:
בכולה שבת הלכה כר"ש
וחלוקת רבי אבא בר זבדא
ובגבולין ורב הונא בפ' כל כתבי
איבעיא
לבר ממוקצה מחמת כו',
הקודש. צליית בשר וביצה,
ובמקומות הרבה מן התלמוד תמצא פלוגתן. והנה תמצא עיקר פלוגתן לדבריהן אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וצימוקין. ופרישו טעמא דהא מילתא בגמרא דבני מערבא במסכת יום טוב [פרק המביא ה"א] ובמסכת מעשרות [פ"א] אמר
רב שמואל בר סוסרטא מפני שמסריחות בנתים. הנך תרי תלמידי מר מציל בחד מאנא ומר מציל בתרי תלתי מאני, קמיפלגי בפלוגתא דר' אבא בר זבדא ורב הונא. פליג ר' אבא בר זבדא ורב הונא בפרק כל כתבי הקודש [דף קכ] דתנן
מצילין סל מלא ככרות כו', ואמרינן אמר רב הונא לא קשיא כאן בבא להציל כאן בבא לקפל ר' אבא בר זבדא אמר רב כאן לאותה חצר כאן לחצר אחרת. סליק פירקא קמא